יום רביעי, 12 באפריל 2023

פרשת שמיני- המשותף לפרשה ולהפטרה- מהו?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת שמיני- המשותף לפרשה ולהפטרה- מהו?

הפרשה פותחת בפסוקים:

יצירותיי לפרשה.

ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מברכים את עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אש כבוד ה' יורדת על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שבירת כלי חרס שנטמא/ ציירה: אהובה קליין.(c)  





ציורי תנ"ך/ בור מים מטהרים את הטמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 



 "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ--

כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְהוָה, עֲלֵיכֶם.."

ציורי תנ"ך/  משה מזהיר את אהרון ובניו הנותרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אהרון הכהן מברך את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ בני ישראל מבכים את מות בני אהרון- נדב ואביהוא/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "והייתם קדושים"/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ דגים כשרים לאכילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בעלי חיים כשרים  מותרים לאכילה ובעלי חיים טמאים האסורים/ציירה: אהובה קליין(c)  


ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ איסור אכילת בעלי חיים ועופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן



ציורי תנ"ך/ מיכל בת שאול מתבוננת בדוד  המכרכר לפני ארון ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציור מתוך ההפטרה: שמואל ב', פרק ו.


הפרשה פותחת בפסוקים: "וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֶל -אַהֲרֹן, קַח-לְךָ עֵגֶל בֶּן -בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה--תְּמִימִם; וְהַקְרֵב, לִפְנֵי יְהוָה.  וְאֶל -בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  קְחוּ שְׂעִיר-עִזִּים לְחַטָּאת, וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי -שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה.  וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים, לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יְהוָה, וּמִנְחָה, בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן:  כִּי הַיּוֹם, יְהוָה נִרְאָה אֲלֵיכֶם". [ויקרא פרק ט ,א- ה]

בפסוקים הנ"ל -  התורה מתארת לנו כי ביום השמיני למילואים - להקדשת אהרון ובניו לתפקידי הכהונה במשכן - שזה  עתה הושלם בהקמתו, משה קורא  לאהרון ולבניו וגם לזקני ישראל.

השאלות הן:

א] באיזה יום מדובר ומה רומז  לנו הכתוב?

ב] מדוע היה משה צריך לקרוא לזקנים - מה היה תפקידם?

ג] מה הקשר בין הפרשה להפטרה בספר  שמואל- ב [ו'] ?

תשובות.

היום השמיני.

הפרשה נקראת בשם: "שמיני" מהטעם שהיא בתחילתה מתארת את היום השמיני למילואים - החל בראש חודש ניסן שבו הוקם המשכן בשנה השנייה ליציאת מצרים. מאותו היום השכינה החלה לשכון במחנה ישראל באופן קבוע.

חז"ל סוברים: [במסכת מגילה ו', ע"ב] באותו היום שהוקם המשכן הייתה שמחה גדולה מאד, ממש כמו ביום שנבראו בו השמים והארץ כפי שכתוב: "ויהי ביום השמיני" ואילו בבריאת העולם כתוב: "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר"

מתברר שבכל מקום שכתוב: "ויהי"-  זוהי לשון צרה- צער  היה למשה שנלקחה ממנו הכהונה.[במסכת מגילה דף י'] "אמר רבי לוי: דבר זה מסורת בידנו מאנשי הכנסת הגדולה, כל מקום שנאמר: "ויהי"- אינו אלא לשון צער.

רב  אשי מסביר שם: הצער הוא שמתו נדב ואביהוא שאין כמותם בכל ישראל, הצער הנוסף שמופיע במילה :"ויהי"- ראה משה ברוח הקודש שגדולתו וגדולת זרעו ,היינו – הכהונה - עוברת לאהרון ובניו.

מדוע הפסיד משה את הכהונה הרי  היה מגיע לו ולזרעו כהונה גדולה?

אלא, מפני שהפציר בשליחות ללכת לפרעה, - חרה  אף ה'  בו ביום ההוא ולקח לו את הכהונה לעולם. למרות שמשה היה ידוע כעניו מאד מכל אדם, כאן בעניין הכהונה – הצטער על ערך המצווה שלא ניתנה לו לכן "ויהי "- לשון צער.

"וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו -- וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל"

חז"ל שואלים: מדוע מדגישה התורה כי ביום השמיני  קרא משה לאהרון ובניו ולזקני ישראל? הרי בכל יום  ויום היו באים אהרון ובניו וזקני ישראל אל משה-  ללמוד מפיו תורה ואחר כך ללמדה את בני ישראל.

על פי רש"י: משה הזמין ביום השמיני את אהרון  ובניו  ואת כל זקני ישראל כדי להודיע להם: שעל פי ציווי מפורש של ה': אהרון יכנס וישמש ככהן גדול ולא יאמרו עליו שהוא נכנס  מאליו.

על פי פירוש זה: חשש משה -  שיבואו אנשים מתוך בני ישראל ויתנגדו  למינויו של אהרון לשמש כהן גדול במשכן , מהטעם הזה רצה משה להקדים רפואה למכה וזימן לפניו את נכבדי השבטים שלא יחשבו שאהרון לקח את משרת הכהונה על דעת עצמו - אלא המינוי היה מאת: ה'!

"אמר רבי שמעון בן יוחאי: בכמה מקומות מצינו שהמקום [ה'] חולק כבוד לזקנים. במצרים: שנאמר:

"וְשָׁמְעוּ, לְקֹלֶךָ; וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֶלֶךְ מִצְרַיִם"  [שמות ג', י"ח]

בסנה: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל",[שם ג', ט"ז]

בסיני: "וְאֶל- מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-יְהוָה, אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, מֵרָחֹק". [שמות  כ"ד, א]

באוהל מועד:[ביום השמיני  למילואים]: קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל". 

אף לעתיד לבוא [באחרית הימים] הקב"ה חולק כבוד לזקנים שנאמר:

"וְחָפְרָה הַלְּבָנָה, וּבוֹשָׁה הַחַמָּה:  כִּי -מָלַךְ יְהוָה צְבָאוֹת, בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם, וְנֶגֶד זְקֵנָיו, כָּבוֹד". [ישעיהו כ"ד, כ"ג]

הקשר בין הפרשה להפטרה בספר: שמואל- [ב, ו'] ?

בהפטרה אנחנו קוראים על תיאור העלאת  ארון הברית - אל עיר דוד תוך כדי הנסיעה עוזה נוגע בארון הברית  ומוצא את מותו. הקשר בין הפרשה לבין ההפטרה- יש כאן פגיעה בקודש הקודשים, כי עוזה נגע בארון ה'- דבר שאסור היה שיקרה ! בפרשה בני אהרון - נדב ואביהוא  מקריבים קטורת על דעת עצמם בקודש הקודשים!

הקשר בין הפרשה  להפטרה מעלה שאלה חשובה  בדבר היחס בין הקודש למשרתיו, דוד המלך הולך עם אנשיו להעלות את הארון מבית אבינדב - שם שהה במשך עשרים שנה . כאן יש לחוש את הזיקה בין שני המאורעות: נדב ואביהוא נמצאים בתוך השם – אבינדב ,  אין זה הכרחי להגיד כי משפחת אבינדב  ממשפחה של כוהנים, אך נראה שהכתוב רוצה להכניסנו לאווירה של כוהנים.

דוד המלך מעלה את ארון הברית בשמחה גדולה בריקודים וכלי זמר שונים- ורבים - כפי שהכתוב מציין:

"וְדָוִד וְכָל -בֵּית יִשְׂרָאֵל, מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה, בְּכֹל, עֲצֵי בְרוֹשִׁים; וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים, וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים". [שמואל-ב. ו', ה]

תוך כדי התהלוכה מתרחש אירוע נוראי ,עוזה נוגע בארון הברית מפני שיש לו חשש שהארון ,אשר נמצא בתוך עגלה חדשה ,נוטה להישמט, מתברר שעוזה חטא בכך שנגע בארון הברית והחטא השני היה - שהם נשאו את הארון בתוך עגלה רתומה לפרים והרי  את הארון נהוג לשאת על ידי המוטות של  הארון על הכתף ולא בעגלה!

עוד חטאו בכך: ששרו מתוך שחוק ולא מתוך גיל ורעדה והשתמשו בכל מיני  כלי נגינה , היה מן הראוי שישמחו לפני ה' רק בכלי שיר המיוחדים לעבודה במקדש ועל ידי הלווים שתפקידם לשורר לפני ה'.

המלבי"ם סובר: שעוזה אחז בארון בחשבו שהארון - ברית ה' צריך תמיכה, הוא שכח שהארון - יש בכוחו לשאת את  נושאיו ובוודאי שנושא את עצמו  אך הבקר שמטו את הארון מרוב בהלה מפני קדושת הארון. לכן ברגע שעוזה שכח את קדושת הארון ונגע בו -  מיד מת  וזאת מפני שהייתה עליו הקפדה רבה. היות והוא נחשב לאחד ששוכח את יראת המלך בעומדו לפניו שחטאו גדול יותר.

אז הבין דוד את הטעות - שהייתה בהנהגתם עם הארון לא  באופן  ראוי ומכובד  והסיק כי הדבר גרם למותו של עוזה.

לכן הנציח את שמו - שם במקום האירוע – כפי שהכתוב  מציין:

"וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא, פֶּרֶץ עֻזָּה, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה" [שם  ו', ח'] בהמשך השאיר את הארון  בבית עובד הגיתי במשך שלושה חודשים ובאותו זמן אף אחד לא נגע בארון וכל המשפחה התברכה ,אשתו וכל אחת מכלותיו ילדה  שישה ילדים בבת אחת.

בתום התקופה הזו, דוד מעלה את הארון לעיר דוד - הפעם בשמחה ובאהבת ה'  ולא מתוך שחוק לא ראוי -ואף בדרך זבחו לה' שור מפוטם וגם ביטל דוד את כבודו מפני כבוד ה' בשלושה דברים.

א] בגופו - שהיה  מכרכר בכל כוחו לפני ה'.

ב] במלבושיו - לא התהדר במלבוש מלכות, אלא  חגור היה אפוד בד כדרך הכוהנים.

ג] השתתף עם כל ישראל - מעלים יחדיו את ארון ה' - בתרועה ובקול שופר- כאשר ארון ה' הגיע לעיר דוד ודוד מכרכר ומפזז לפני הארון, ראתה זאת- מיכל בת-שאול- אשתו מבעד החלון והרגישה ביזיון בליבה.

מתוך ההתבוננות בפרשה - במותם הפתאומי של בני  אהרון - שלא נהגו כבוד בקודש הקודשים והקריבו אש זרה ומצאו שם את מותם - כך גם בהפטרה- ניתן לראות: עוזה מצא את מותו בדרך  לכיוון  עיר דוד- כאשר עשה דבר שלא יעשה - אחז בארון ה'- לכן מצא שם את מותו.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד- כמה יש לירא את ה' ולכבדו ולנהוג בקדושה עילאית- מתוך גיל ורעדה על פי ציווי ה' בלבד ובדבר הזה לא נהגו בני אהרון - נדב ואביהו , לכן מצאו את מותם . כך גם קרה לעוזה [בהפטרה] שנגע  בארון האלוקים – בניגוד לצוויי ה'! זה המכנה המשותף לפרשה ולהפטרה.

מה יפים וחשובים דברי הכתוב:

"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". [דברים י"ז, י"א]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

דָּוִד וַאֲרוֹן הָאֱלוֹקִים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

 דָּוִד וַאֲרוֹן הָאֱלוֹקִים.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

וַיְהִי הַיּוֹם בְּקִרְיַת  יְעָרִים

דָּוִד אוֹסֵף הֲמוֹן חַיָּילים

לָשֵׂאת אֲרוֹן הָאֱלוֹקִים

עֲטוּר הוֹד - רַב מְמַדִּים.

 

 בַּעֲגָלָה חֲדָשָׁה הֻנַּח

 לֹא דִּקְדֵּק ,צִוּוּיָם שָׁכַח

 לְפֶתַע  בִּשְׁעַת הַנִּיגּוּנִים

 עֻזָּה  נָגַע בַּאֲרוֹן אֱלוֹקִים.

 

 מָה רַב  צַעַר הֶאָסוֹן

אִבֵּד חַיָּיו פֶּתַע פִּתְאוֹם

"פֶּרֶץ עֻזָּה" נִקְרָא הַמָּקוֹם

 מֵאוֹתוֹ  הַזְּמַן וְעַד הַיּוֹם.

 

  אָז הִתְעַכֵּב הָאָרוֹן

 לְיַד  בֵּית עוֹבֵד- אֱדוֹם

 בְּתֹם שְׁלוֹשָׁה יְרָחִים

בְּנֵי הַבַּיִת הָיוּ מְבֹרָכִים.

 

דָּוִד הֶעֱלָה הָאָרוֹן בְּשִׂמְחָה

הָיָה מְכַרְכֵּר וּמְפַזֵּז בְּדִיצָה

מִיכַל בַּת שָׁאוּל רָאֲתָה מֵהַחַלּוֹן

בְּעֹמֶק לִבָּה חָשָׁה בִּזָּיוֹן.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַהַפְטָרָה לְפָרָשַׁת שְׁמִינִי [שְׁמוּאֵל- ב, פֶּרֶק ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 4 באפריל 2023

שיר השירים- הקשר לאביב, לחג הפסח ולגאולת ישראל.מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

שיר השירים- הקשר לאביב,  לחג הפסח ולגאולת ישראל.

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לשיר השירים.



ציורי תנ"ך/ "הניצנים נראו בארץ..."/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ " הניצנים נראו בארץ....."/ ציירה: אהובה קליין (c)





"צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה- לו אימו ביום חתונתו.."

 [שיר השירים ג, י"א]

ציורי תנ"ך/ "אל גינת אגוז ירדתי......"/ ציירה: אהובה קליין (c)

"אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים".

[שיר השירים ו' י"א]


ציורי תנ"ך/כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת/ ציירה: אהובה קליין (c).




ציורי תנ"ך/ צווארך בחרוזים'- ציירה: אהובה קליין (c)


ציורים בנושא חג הפסח- חג החירות.



ציורי תנ"ך/   קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ פסח- חג המצות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ כוסו שך אליהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים אל ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)


חג הפסח מציין את יציאת עם ישראל ממצרים - מעבדות לחרות.

ארבעה שמות לחג:

א] חג האביב - היות והחג חל בעונת האביב.

ב] חג החרות - מהטעם שיצאנו מעבדות לחירות.

ג] חג המצות - היות  ואוכלים בו מצות ולא חמץ.

בשבת חול המועד - חג הפסח נוהגים לקרוא בבתי הכנסת את שיר השירים - המגילה שכתב שלמה המלך.

המגילה פותחת במילים:

"שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.  יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן.  לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ; עַל-כֵּן, עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ. מָשְׁכֵנִי, אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה; הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ--נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ".[שיר השירים א', א-ה']

בשיר השירים ישנו דגש רב על  עונת האביב :

"כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.  הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ.  יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת -מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ:  כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה".[ שיר השירים ב]

השאלות הן:

א] מהי מעלת שיר השירים וחשיבותה ?

ב] משמעות  עונת האביב - מה מיוחד בה?

ג] מה הטעם לקריאת "שיר השירים" בשבת חול המועד פסח?

תשובות.

מעלת שיר השירים.

על פי מדרש שיר השירים: ניתן להבין  מהי חשיבותה של מגילת שיר השירים: "שיר שהוא חביב מכל השירים - בו שבח לקב"ה: "רֹאשׁוֹ, כֶּתֶם פָּז" [להלן ה, י"א'] שבח לתורה -"וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה". שבח לישראל, "כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים" [להלן ב', ב] שבח קיבוץ גלויות: "תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה" [להלן ד'-ח']

למה כל השירים מרווחין [ אין בין השורות רווח] והיא דחוקה?  [צפופה ללא רווחים]? משום שרמוז בו שיעבוד [שיעבוד מצרים]  - דכתיב : "מְצָאוּנִי, הַשֹּׁמְרִים" להלן [ג', ג] [מדרש שיר השירים].

עוד הסבר יפה על מעלת "שיר השירים"

"ללמדך שחכמתו של שלמה - שקולה כנגד התורה. רבי עקיבא אומר: אילו לא ניתנה שיר השירים  בתורה כדאי הייתה לנהוג את העולם, ומניין שהחכמה  שקולה כתורה? שנאמר: "חָכְמָה וּמוּסָר, אֱווִילִים בָּזוּ".[משלי א', ז']

מוסר: זו תורה שנאמר: "שְׁמַע בְּנִי, מוּסַר אָבִיךָ;    וְאַל- תִּטֹּשׁ, תּוֹרַת אִמֶּךָ" [שם פסוק, ח] ולא עוד שהקדים חכמה לתורה, שנאמר:" רֵאשִׁית חָכְמָה, יִרְאַת יְהוָה--    שֵׂכֶל טוֹב, לְכָל-עֹשֵׂיהֶם; תְּהִלָּתוֹ -  עֹמֶדֶת לָעַד".[תהלים  קי"א]

ר' אלעזר בן עזריה אומר: אם אין חכמה אין תורה. אם אין בידך יראת חטא, אין בידך תורה, לפי שקדמה חכמתו של שלמה, שאמר עליו הכתוב: "וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה, אֶת-יְהוָה",[מלכים-א, ג', ג'] ַ[שיר השירים זוטא]

עוד על חשיבות  "שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה".

"עשר שירות הן: שיר אדם, שירת אברהם, שירת הים, שירת הבאר, שירת משה, שירת יהושע, שירת דבורה, שירת דוד, שירת שלמה , שיר השירים עולם הבא שנאמר: "שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ" [ישעיהו מ"ב, י], שיר השירים משובחת מכולם, שכל השירים יש מהם שתחילתו שבח וסופו גנאי, ויש מהם תחילתו גנאי וסופו שבח , שיר השירים שבח שבחים, שכל השירים שנאמרו אמרום נביאים בני הדיוטות. אבל שיר השירים אמרו: מלך בן מלך, נביא בן נביא, נשיא בן נשיא , דבר אחר: שיר השירים אשר לשלמה. כל השירים שנאמרו, לשעבר היו אומרים את השירה שעל ידיהן הייתה הגאולה, לפיכך היו אומרים שירה לפני הקב"ה, עומד לעשות ניצחון לבניו, הוא עתיד לומר שירה לבניו  [שיר השירים זוטא] כלומר: בעתיד גם ה' ישיב בשירה לבניו - בני ישראל.

השם: שלמה:

"שלוש שמות נקרא לו: ידידיה, קהלת, שלמה, ר' יהושע אומר: שבעה: אגור, יקה, למואל, איתיאל.

עונת האביב וייחודה.

נאמר בשיר השירים:

"כִּי-הִנֵּה הַסְּתָיו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּיצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.  הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ.  יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת- מַרְאַייִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ:  כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה".[ שיר השירים ב, י"א-ט"ו]

רש"י מסביר: הנה הסתיו עבר – המשמעות: אין טורח בדרך- במילים אחרות - זו עונה נוחה. "דעת מקרא" שם את הדגש על המילה: "ניצנים"  פרחי השדה היו מכונים בשם ניצנים - לפי שהם  מנצנצים ומאירים בגוונים השונים שלהם.

עת הזמיר- הכוונה לציפורים המזמרות.

יש אומרים: הזמיר הוא עוף המזמר בקול נעים והוא מקבוצת העופות הנודדים - דוגמת התור המקביל לו.

לגבי התור- הכוונה: לתורים ובני יונה והעופות דרכם להיות משוררים ומצפצפים בתקופת ניסן.

רש"י מסביר: "עת הזמיר הגיע": העופות נותנים זמר וקול ערב להולכי דרכים.

"הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ", לאחר  שהתאנה מתכסה בעלים - היא מוציאה מתוכה בתחילת האביב פגים שהם צבורים, צבורים , של מאות פרחים קטנטנים עטויי עטיפה משותפת . המביט עליהם מרחוק - רואה בעיניו כאילו אגסים קטנים , בהמשך הם מבשילים ונעשים פירות זעירים והמעטפת שעטפה אותם הופכת לציפוי הפרי.                                       "חנטה" הוציאה מתוכה את הפירות. [דעת מקרא]                                                        "ְהַגְּפָנִים" רש"י מסביר: כאשר נופל הפרח של  שיח הגפן והענבים מובדלים זה מזה כל ענב בנפרד נקרא בשם: "סמדר"

הטעמים לקריאת שיר השירים בחול המועד פסח.

א] ספר זה מסמל את הקשר ההדוק  של עם ישראל -  לקב"ה. אחת מהדוגמאות היפות: "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת - מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ" [שם: ב, י"ד]

על כך אומר רש"י: ישראל  נמשלה ליונה - בזמן שהמצרים רדפו אחרי בני ישראל במדבר ,  היו חונים על הים והמצרים משיגים אותם הם נמצאו במלכודת: אין להם מקום לנוס מפני הים ולא להימלט מחיות רעות, מה היו דומים באותה שעה ? ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסת לתוך נקיקי הסלעים , שם הנחש נושף עליה. באותו רגע - אם תיכנס לנקיקי הסלעים הנחש נושף בה ואם תמהר לצאת החוצה - הנץ יפגע בה. אמר לה ה': הראיני את כישרונותייך את פעולתך החכמה - למי את פונה בעת צרה?- השמיעיני את קולך ונאמר:

"וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה." [שמות י"ד, י]

ב] שיר השירים מרמז על זמן הגאולה - פסח  חג האביב. "הַנִּיצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ".

ג[ יש  הסוברים  כי הפסוק: "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעה דּימִּיתִיךְ רַעְיָתִי". רכבי פרעה מזכירים לנו את יציאת מצרים.

לסיכום לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד עד כמה מעלת  מגילת "שיר השירים" גדולה - כתב אותה החכם באדם, מלך, בן מלך - שלמה ששמו מסמל גם את השלום ששרר בתקופתו.

יש הסוברים:כי זהו שיר המעולה מכל השירים שבעולם.

אמרו  חז"ל :כל 'שלמה' שבשיר השירים הוא קודש ועל פי דבריהם השם 'שלמה' הוא כינוי לקב"ה שהוא המלך והשלום שלו.

כל שיר השירים הוא משל והאהבה בין  הדוד לרעיה , אך למעשה הוא נמשל לאהבה בין הקב"ה לעם ישראל.

על כן ניתן להסיק:  כי ישנו קשר בין חג הפסח - הנקרא גם חג האביב ובין גאולת ישראל שיצאו ממצרים בחודש ניסן , מהטעם הזה: קוראים אנו את שיר השירים בשבת חול המועד פסח. ויהי רצון ועם ישראל יזכה במהרה לגאולה שלמה אמן ואמן דוגמת דברי הנביא עמוס:

"וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת, וְאָכְלוּ אֶת-פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים, עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד, מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם--אָמַר, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". [עמוס ט', י"ד- ט"ו]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

נִיצָּנֵי אָבִיב וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

נִיצָּנֵי אָבִיב וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן©

 הַשָּׁמַיִם עָטוּ עֲנָנִים וְרֻדִּים

 כְּהֶרֶף עַיִן חָלְפוּ יָמִים

 הָאֲדָמָה רָוְותָה גִּשְׁמֵי בְּרָכָה

 סָפְקָה כַּפֶּיהָ  מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.

 

קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי

 צְאִי נָא  הִתְלַוִּי לְצִדִּי

לָחַשׁ שְׁלֹמֹה לְאֵשֶׁת חֵיקוֹ

נִיחוֹחַ אֲבִיבִי עָלָה בְּאַפּוֹ.

 

 יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם מֵהָאַרְמוֹן

 לַחֲזוֹת בְּגֹדֶל  הַחִיזָּיוֹן

 מַרְאֶה אַדִּיר-יְדֵי  עֶלְיוֹן

 הוֹד וְהָדָר מֵעַל כָּל דִּמְיוֹן.

 

 הָרוּחַ נָשְׁבָה קַלּוֹת

הַנִּיצָּנִים יָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת

בְּלִוּוּי שִׁירַת הַזָּמִיר

הַתּוֹר הִצְטָרֵף לַשִּׁיר.

 

אֱלוֹקִים אוֹרֵג תָּוכְנִיּוֹת

לַעֲתִיד דּוֹרֵי דּוֹרוֹת

לְבָנָיו יָבִיא גְּאֻלָּה

יוֹצִיאֵם מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת שִׁיר הַשִּׁירִים.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר