פרשת
תרומה - הדרך לאחדות העם – בימינו !
מאת: אהובה קליין .
הפרשה פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה
לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
וְיִקְחוּ- לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת
כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי... וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ,
מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.
וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם
מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן
הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים,
לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן. וְעָשׂוּ לִי,
מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". [שמות כ"ה, א'- ט]
בהפטרה אנו קוראים: [ספר מלכים א', פרק
ה- מפסוק כ"ו-עד
פרק ו', פסוק י"ד]
ַ"ויהוָה,
נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לוֹ; וַיְהִי שָׁלֹם, בֵּין חִירָם
וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית, שְׁנֵיהֶם. וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס,
מִכָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי הַמַּס, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ. וַיִּשְׁלָחֵם
לְבָנוֹנָה, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת--חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן,
שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ; וַאֲדֹנִירָם, עַל-הַמַּס. וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף, נֹשֵׂא
סַבָּל; וּשְׁמֹנִים אֶלֶף, חֹצֵב בָּהָר. לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים
לִשְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר עַל-הַמְּלָאכָה, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וּשְׁלֹשׁ
מֵאוֹת--הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה לא וַיְצַו הַמֶּלֶךְ
וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, לְיַסֵּד הַבָּיִת--אַבְנֵי
גָזִית. וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה, וּבֹנֵי חִירוֹם--וְהַגִּבְלִים;
וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים, לִבְנוֹת הַבָּיִת": [מלכים-א: ה, כ"ו- ל"ב]
בהמשך דבר ה' אל שלמה
המלך: "וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה,
אֶל-שְׁלֹמֹה, לֵאמֹר. הַבַּיִת הַזֶּה
אֲשֶׁר-אַתָּה בֹנֶה, אִם-תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה,
וְשָׁמַרְתָּ אֶת -כָּל-מִצְוֺתַי, לָלֶכֶת בָּהֶם--וַהֲקִמֹתִי אֶת-דְּבָרִי
אִתָּךְ, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-דָּוִד אָבִיךָ. וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל; וְלֹא אֶעֱזֹב, אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל". [ו', "א-י"ד].
השאלות
הן:
א] מדוע הקמת המשכן מתואר בחמישה פרשיות תורה?
ב] הקשר בין הקמת
המשכן להקמת מקדש שלמה - והמטרה?
תשובות.
תיאור הקמת
המשכן בחמשה פרשיות.
ה"נתיבות שלום" שואל שאלה זו ? ומתעמק בשאלתו מדוע נכנסת – התורה לכל הפרטים
ויש אף פרטים שנשנים בפרשיות אלו ולכאורה זה ניראה מיותר? ויש אף שואלים
מדוע נכתבה מצווה זו בכלל הרי זה מיועד לאותו הדור? ועוד נראה שלהקמת המשכן היה
צורך בבצלאל שעליו נאמר:
"ואמלא אותו בחכמה ותבונה ובדעת "- שהן נחשבות למדרגות הגבוהות
ביותר?
חז"ל מציינים [מסכת ברכות נ"ה] בצלאל היה יודע לצרף אותיות שנבראו באמצעותן
שמים וארץ ועל כן מדוע היה צריך בכל הדברים האלה לצורך הקמת המשכן?
על פי הזוהר הקדוש: קדושת התורה היא גבוהה עד
בלי די..
הבעש"ט אומר
ב"תורת תמימה" שלא נגע
איש מעולם - אפילו באות אחת מהתורה ואיש לא הגיע להבין את תכלית התורה והרמוז
בה באות אחת? מהטעם שכל התורה היא השתלשלות מעולמות עליונים - עד למטה -
לעולם העשייה.
בגמרא מסופר [מסכת שבת פ"ח]"שבשעה שעלה משה למרום, מלאכי השרת התלוננו לפני
הקב"ה: "חמדה גנוזה אתה מבקש לתת לבשר ודם – כלומר - אין שום שייכות
להעניק את התורה בקדושתה העילאית לאדם בשר ודם הדר בעולם למטה ?
תשובת משה הייתה: שהפירוש האחרון המשתלשל בתורה לעולם העשייה באופן פעיל - כגון:
"לא תרצח" ומצאנו בתורה בתקיעות השופר של ראש השנה שזה מהנושאים
המרוממים ביותר ואילו בתורה כתוב: רק "יום תרועה יהיה לכם"
מכך דרשו חז"ל: את כל דיני התקיעות ויש בכך על פי הקבלה - רזים מעל רזים במדרגות גבוהות מאד, בשל חשיבות הערך של כל אות
בתורה – אם חסרה אות אחת בתורה - ספר התורה
פסול מפני שכולו קודש קודשים.
גם בריאת האדם בצלם
אלוקים - משמש כמפה - למה שמתרחש בעולמות
עליונים. יש הרבה אורות עליונים במבנה ראשו של האדם לכל פרטיו.
כך גם המשכן.
על פי תורת הנסתר: כל המשכן מרמז על אורות עליונים. וכל חלק וחלק מן המשכן – יש
כנגדו חלק הנמצא באורות העליונים.
לכן המשכן הוא כעין מפה לכל העולמות האלה - ומטרת הקמתו
כדברי תנחומא: נתאווה ה' לשכון בדירה בתחתונים . מהטעם הזה הוריד ה'
אורות מהעליונים לעולם הזה.
לכן חשוב להדגיש כי היה
יודע בצלאל בן אורי – לצרף אותיות שנבראו באמצעותן – שמים וארץ כדי להמשיך בבניית המשכן את סודות הבריאה של שמים וארץ.
לגבי עבודת האדם את
ה' הם כלולים בכל חלקי המשכן.
הסיבה שהתורה האריכה
בהקמת המשכן להורות : שיש כוונות עליונות בכל פרט ופרט של המשכן ופרשיות אלה –נחשבות
לעיקר התורה - כי הם מבטאים את רצון ה' שנתאווה שתהיה דירה גם בתחתונים ומטרה זו יכולה להתקיים רק באמצעות המשכן.
הקשר בין
המשכן למקדש שלמה.
בפרשתנו מדובר: בהבאת תרומה למען הקמת המשכן במדבר אשר היה
מבנה זמני– לפי שהיו בני ישראל
שוהים בקרבת המשכן בכל מקום במדבר וכשהיו
עוברים לחניה הבאה היו נוהגים לקפל את
המשכן וחלקיו השונים ונעים הלאה אל עבר החניה הבאה.
מה שאין כן לגבי
המקדש - שבנה אותו שלמה בעזרת עבדיו הרבים – הוא שימש כמבנה קבוע בירושלים. אך
מנגד - המשכן וגם המקדש שמשו כמטרה למקום השכנת השכינה – בקרב עם ישראל. לגבי
המשכן נאמר: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ;
וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם".
בהפטרה נאמר: "...וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא אֶעֱזֹב, אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל".
השראת השכינה מותנית
בתנאי:
"הַבַּיִת
הַזֶּה אֲשֶׁר-אַתָּה בֹנֶה, אִם-תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי
תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת-כָּל - מִצְוֺתַי, לָלֶכֶת בָּהֶם"
המלבי"ם מבאר: אין עיקר בית המקדש מתבטא באבנים ובעצים הנעשים על ידי האומנים- אלא המטרה: שיתאחדו כל
בני ישראל לעבוד את ה' יחדיו.
ה' נתן את כיסא המלכות
לבית דוד - בתנאי אחד: רק אם ישמרו את התורה ומצוותיה.
בעל הטורים וגם רבינו בחיי אומרים: כי יש במילה: "שכנתי"-
רמז למספר השנים בהם עמד בית ראשון ושני, בית ראשון עמד ת"י שנים כמניין
לשוכני בתוכם, ובית שני עמד ת"כ שנים.
בפרשתנו נאמר: "
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ - לִי תְּרוּמָה" והרי היה
צריך הכתוב לומר: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ויתנו
לִי תְּרוּמָה"? אלא הקב"ה נותן לעם ישראל להבין: כי כל תרומה שיביאו עבור הקמת
המשכן - כולל, כסף, זהב, ונחושת... הם אוצרות שה' מעניק לנו. ויש להימנע מהחשיבה
המוטעית כאשר אדם חושב שהכול עשה בעצמו – היינו - "וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙
וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־ הַחַ֥יִל הַזֶּֽה"׃ [דברים ח', י"ז]
בהפטרה נאמר: "וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
מַס, מִכָּל-יִשְׂרָאֵל....."
המדרש מסביר: בני ישראל מונים שישים ריבוא -אמר ה' לדוד המלך: כי מחצית בני ישראל יהיו
עוסקים תמיד בתורה -שהרי ידוע כי תלמידי
חכמים פטורים מתשלום מס. לפיכך היה צריך שלמה המלך לגבות מס
רק ממחצית, היינו - משלוש מאות אלף והוא לקח אחד מעשרה, כי: "העשירי יהיה
קודש" וכך הגיע למספר של שלושים אלף.[הרב יהונתן אייבשיץ]
בפרשתנו היו ידועים
אומני המשכן - כיוצרים בעלי חכמה בינה ודעת- ואילו בהפטרה - נאמר: "ויהוָה, נָתַן חָכְמָה
לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לוֹ"
חכמה זו נחוצה הייתה
למלך- כי גם באמצעותה היה מדריך את עבדיו לבנות את המקדש כפי שכתוב: "וַיִּבֶן הַבַּיִת, לַיהוָה".[מלכים ו', א]
הוא נעזר בבעלי מקצוע
שונים- כפי שהכתוב מתאר: "וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת--הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה לא
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, לְיַסֵּד
הַבָּיִת--אַבְנֵי גָזִית. וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה, וּבֹנֵי
חִירוֹם--וְהַגִּבְלִים; וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים, לִבְנוֹת הַבָּיִת"
באמצעות חכמתו היה
כורת ברית עם חירם מלך צור- זהו שלום פרי חכמה מדינית.
רבי בונם מפשיסחה עונה על השאלה: כיצד כרת שלמה המלך שלום עם נוכרי?
תשובתו: "שניהם
היו שני עולמות נפרדים, הברית הייתה בעלת אופי מדיני לגמרי ולא פנימי ורוחני".
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי גם בימים אלה ממש כאשר המחלוקת
נפוצה בתוך העם - האמצעי היחיד להתאחד כאיש אחד בלב אחד - הוא: קיום המצוות הלכה
למעשה -על פי התורה הקדושה ורצוי לעיין במגילת אסתר - כדי לבדוק - כיצד מגיב
עמלק - אז והיום כאשר צופה במחלוקת שלנו:
"וַיֹּאמֶר
הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין
הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת
דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם" [מגילת אסתר פרק ג', ח']
יפים וחשובים דברי
שלמה המלך כפתרון לאחדות העם והשראת השכינה עלינו: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם; וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. עֵץ-חַיִּים הִיא, לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ; וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" [משלי
ג', י"ז]
