פרשת
שמות- "לא מחשבותיי מחשבותיכם"
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ פרעה מלך מצרים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "ואלה שמות"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יוכבד-אימם של משה,אהרון ומרים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
"וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר
וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד" [שמות ב, ג]
ציורי תנ"ך/ יוכבד ומרים ומשה בתיבה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בת פרעה מגלה את משה בתיבה/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה הקטן נמסר לבת פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המיילדות לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (Cׁׁ)
ציורי תנ"ך/ משה רועה צאן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה יוצא לראות בסבלות אחיו/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ המיילדות העבריות בפעולת הצלת התינוקות/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה שמות - היא
הפרשה הראשונה המתארת את ירידת בני ישראל למצרים
כפי שהכתוב מתאר:
"וְאֵלֶּה,
שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ". [שמות א, א]
בני ישראל עוברים
שינוי לרעה תחת שלטון מלך חדש – או אותו מלך אלא שהתחדשו גזרותיו כדברי רש"י .
המלך הזה חושש מפני
בני ישראל כנאמר:
"וַיָּקָם
מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם,
מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה
מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה
מִן-הָאָרֶץ. וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי
מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת,
לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס.
וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ;" [שמות א, ח'-
י"ג]
מלך זה – הרחיק לכת
באכזריותו ואף הגביר את גזרותיו עת פנה אל המיילדות העבריות:
"וַיֹּאמֶר
מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה,
וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת,
וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם: אִם-בֵּן
הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.
וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת- הָאֱלֹהִים,
וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ,
אֶת-הַיְלָדִים". [שמות א ט"ו-
י"ח]
השאלות
הן:
א] מה אפיין את גלות
מצרים?
ב] מדוע פרעה פנה אל
המיילדות העבריות?
ג] מדוע גדל משה,
דווקא בבית פרעה?
תשובות.
גלות
מצרים.
ראשית ראוי לציין
כיצד חשו בני ישראל בזמן הגעתם למצרים?
חז"ל אומרים: כי מהמילים:
"וְאֵלֶּה,
שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה" ולא נאמר בלשון עבר "אשר באו מצרימה" אלא בלשון הווה: "הַבָּאִים,
מִצְרָיְמָה"- משפט זה
מוכיח: שגם אם בני ישראל באו למצרים לתקופה ארוכה , הם לא ראו מעולם את עצמם
כאזרחים תושבי קבע במצרים, אלא חשו כגרים וזרים בארץ לא להם -ארץ נוכרייה והישיבה
שם הייתה בעיניהם זמנית עד יום גאולתם - אל הארץ המובטחת שבה התהלכו:
אברהם, יצחק ויעקב.
התחושה הזו שבני
ישראל חשו - כי הם זרים בארץ מצרים הגבירה את המודעות
לשמירה חזקה על זהותם היהודית.
מדרש "שוחר שלום" סובר: "בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים:
א] לא שינו את שמם.
ב] לא שינו את לשונם.
ג] לא גילו מסתורין
שלהם [הסודות הלאומיים]
ד] לא ביטלו את המילה [את ברית המילה]
דורשי רשומות מגלים
במילה "שמות" - ראשי תיבות -
לשלושת המצוות:
שבת, מילה ותפילין.
על פי ספר "באר
משה" [של הרב משה יחיאל
הלוי אפשטיין]: ידוע כי מצרים מסמלת את הגלות בכללה כפי שנאמר בספר בראשית רבה [פרק
ט"ז]
כל המלכויות נקראות
על שם מצרים - על שם שהם מצירות לישראל , בנוסף היא שורש כל הגלויות והשם "
מצרים" מלשון = מיצר ודוחק - גם
רומזת על גלות הנפש ,היות ואדם המצוי בשבי - יצרו כאסיר בבית האסורים.
כדברי זוהר הקדוש:
[ח"ג- רמ"ז ,א'] "ובזמנין
דחשך דאיהו יצה"ר [יצר הרע] מכסה על יצר הטוב דאיהו אור,איהו כמאן דתפיס בבית
האסורין דיצה"ר".
על פי שמות רבה [פט"ו] על יציאת מצרים
נאמר: הוציא ה' לישראל מבית האסורים שנאמר:
"מוֹצִיא
אֲסִירִים, בַּכּוֹשָׁרוֹת"
[תהלים ס"ח, ז']
מכאן, שגלות מצרים קרויה בשם: "בית
האסורים" , הכוונה גם לגלות הנפש לכן המילים: "..שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
הַבָּאִים"- בראשי
תיבות כל אות ראשונה במילה מצטרפת
למילה= "שביה"
ה"מאור
עיניים" מביא את דברי
חז"ל: "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל - דומה כמי שאין לו אלוה - לפי
שהיהודי צריך לדעת שכל חייו וכוחותיו - מאת: ה' וברגע שאדם סר מהדעת החשובה הזאת -
הוא נעשה עובד אלוהים אחרים. כוחות אחרים שולטים עליו ודומה למי שאין לו אלוה ולכן
כאשר הם היו במצרים במצב רוחני זה, היה
עליהם קטרוג: "אלו ואלו עובדי ע"ז ואין הכוונה שעבדו ממש עבודה זרה, חלילה.
כתוצאה ממצב זה שגם הדעת
של ישראל הייתה בגלות הזו – כביכול לא הייתה הבריאה קיימת. כך העולם נעשה
תוהו ובוהו ,אבל כשיצאו ממצרים קיבלו את התורה ולכן יציאת מצרים מורה על חידוש
העולם.
זה לגבי בני ישראל,
אבל נשאלת השאלה כיצד פרעה שכח את כל הטוב שיוסף גמל לו במצרים וגם אם זה לא אותו
פרעה ,אלא מלך חדש - כיצד לא ידע את כל
הטוב שיוסף גמל למצרים?.
תשובת חז"ל לשאלה זו: אדם שאינו מעריך את כל הטוב שחברו עשה למענו -הוא כפוי
טובה כלפיו, סופו שהוא כופר גם בה' הדואג לו תמיד!
על כך משל
מעניין [מד"ר [פ"א]
"משל לאחד שרגם
את אוהבו של המלך, אמר המלך, התיזו את ראשו ! [הורידו את ראשו] כי למחר יעשה בי כך"!
הנמשל – במקרא נאמר:
היום, אשר לא ידע את יוסף, למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה' "
פרעה פונה
אל המיילדות:
רש"י מסביר: פרעה מלך מצרים פנה אל המיילדות העבריות לאחר ששמע בעצת הרואים
בכוכבים כי עתיד להיוולד מושיע מתוך
היהודים שיושיע את ישראל ואת זה רצה למנוע
בדרך בקשתו מהמיילדות: להמית רק את הזכרים.
אך הדבר לא הועיל -
לפי שהן היו בעלות יראת אלוקים ולא עשו
כן.
התוצאה הייתה: משה
גדל והתחנך ,דווקא, בבית פרעה.
משה גדל
בבית פרעה.
הסבר מעניין נאמר
בספר "באר משה"
:הצלת משה בדרך כה
מיוחדת מוכיחה את דבר ה': "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם" הרי משה כבר הושלך
ליאור בתיבה – למקום סכנה ואצטגניני פרעה - חשבו כי משה כבר נטבע, דווקא ממקום זה
באה הישועה, והמצילה הייתה ,דווקא, בת פרעה והרי לפי השכל האנושי היה בכך סכנה
יתירה הרי היא הייתה בתו של פרעה והיא הייתה עשויה להקפיד ולהחמיר בקיום גזרותיו.
אך , בניגוד לחשיבה
זו, בת פרעה לקחה אותו לארמון המלוכה של אביה ודווקא שם התחנך על ברכי אביה. ונאמר
במדרש [שמות רבה, פ"א]
"והיה פרעה
מחבקו ומנשקו וזה עד הרגע ששמע עליו שהוא הרג איש מצרי. בעקבות שמועה זו שהגיעה
לאוזניו- הפך את אהבתו לשנאה כלפי משה ורצה להורגו.
הרב סורוצקין בספרו: "אוזניים
לתורה" מסביר- כוונת התורה להוכיח: כי
"רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם".
[דברי שלמה המלך-משלי, י"ט, כ"א]
פרעה גוזר להשליך את הילדים ליאור במצרים כשהדגש הוא - להטביע כל זכר!
ואילו הקב"ה מגלגל שדווקא משה , המושיע של עם ישראל, גדל ומתחנך בבית פרעה
,אבל ניצול דווקא על ידי בת פרעה. משם יוצא לדרך - בה עולה ומתעלה נהפך למנהיג ישראל וזוכה להוריד את התורה מהר סיני.
מכאן גם השפעה ובניין אב לכל המשך ההיסטוריה - אין אדם רואה רק את אשר
לפניו, ולא את אשר ייוולד לעתיד לבוא.
אבן עזרא: אומנם מדגיש את הרעיון: "רַבּוֹת
מַחֲשָׁבוֹת..."אך מוסיף: "אולי סיבב ה' שיגדל משה בבית מלכות להיות
נפשו על מדרגות הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה
שהרג המצרי בעבור שעשה חמס, והושיע בנות מדיין מהרועים, בעבור שהיו עושים חמס
להשקות צאנם מהמים שלו".
מוסיף אבן עזרא הסבר
על פי הסבר זה, נראה שאם היה משה גודל ומתחנך בבית יהודי יתכן שתכונותיו
היו נשארות "גלותיות" ולא היה מגיע לדרגת אומץ לב – לכן ה' גרם לו לגדול
בבית שאין בו יראה מן הבריות. ונפשו תהיה
מסוגלת לעשות פעולות גדולות , אמיצות ומופלאות.
עוד מוסיף אבן עזרא: "אילו היה גדל בין אחים ויכירוהו מנעוריו ,לא
היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם"
אכן זה הסבר פסיכולוגי: כי אותם אנשים החיים עם אותו אדם מקטנות בסופו של
דבר, אינם יראים מפניו, אינם מכבדים אותו במלוא שיעור קומתו. כי הוא אחד מהם, לכן
הם אינם מקבלים את מרותו.
מה שאין כן, כאשר המנהיג מופיע ממרחקים ואיש אינו מכירו.
לסיכום, לאור האמור לעיל:
מתוך הפרשה ניתן ללמוד: כי אלוקים הוא לא רק ברא את העולם , אלא שולט
ומנהיג בכל רגע כדברי ישעיהו הנביא ואין מחשבותיו כמחשבות בני אדם בשר ודם- וכל מה
שעושה - הוא לטובה:
אלו הם דברי הנביא: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי
נְאֻם יְהוָה". [ישעיהו נ"ה, ח']