פרשת בראשית- מה גנוז בשמירת השבת לפרט ולכלל?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך// ה' מבדיל בין מים למים- ביום השני/ ציירה: אהובה קליין(c}
ציורי תנ"ך/ בריאת האור/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בריאת היום השלישי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הבריאה ביום החמישי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ היום השביעי- שבת-מנוחה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נהרות גן עדן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ האדם קורא בשמות לבעלי החיים והעופות/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אדם וחוה מגורשים מגן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ אדם וחוה מגורשים מגן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בזיעת אפך תאכל לחם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הבל רועה צאן וקין עובד אדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ קין והבל וקורבנותיהם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹועֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה"
/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת בראשית
הפותחת את חומש בראשית - מתארת את מעשה הבריאה. הכתוב מתאר את שביעות רצון ה' מהבריאה כך:
"וַיַּרְא
אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב
וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁישִּׁי.[בראשית
א, ל"א]
בהמשך : הכתוב מתאר את
הופעת השבת:
"וַיְכֻלּוּ
הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם.
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה;
וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי,
וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת
מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. [בראשית ב', א'- ד']
השאלות
הן :
א] מה רומזות לנו המילים: "יוֹם הַשִּׁישִּׁי" ?
ב] כיצד ה' קיבל את
השבת ?
תשובות :
היום השישי
בבריאה.
נאמר: "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר,
יוֹם הַשִּׁישִּׁי".
רש"י שואל : בכל ימי הבריאה לא נוספה האות ה"א למספר היום : אלא נאמר: יום
שני ולא נאמר: 'יום השני', נאמר: יום שלישי ולא נאמר: 'יום השלישי' אם כן, מה
השתנה ביום השישי שנוספה האות ה"א ליום שישי
"השישי" ?
רש"י עונה על כך
באמצעות שני פירושים:
א] ה' הוסיף את האות
ה"א ליום שישי ונאמר: יוֹם הַשִּׁישִּׁי
היום הזה הוא - בגמר
מעשה בראשית לפי שה' העמיד תנאי לכל מעשה בראשית : שהוא יוצר הבריאה ומקיים אותה - רק במטרה שעם ישראל
יקבלו על עצמם את חמישה חומשי התורה ואם חלילה לא יקיימוה, ה' ישיב את כל העולם
למצב שקדם לבריאה, היינו, תוהו ובוהו!
על כך רומזת האות
ה"א - כמניין חמישה חומשי
תורה.
ב] "יוֹם הַשִּׁישִּׁי" בתוספת ה"א הידיעה
מרמז: שכל מעשה בראשית חלויים ועומדים,
כלומר - עדיין אין להם זכות קיום עד אותו יום השישי הידוע שהוא: ו' בסיון המוכן
ליום מתן תורה.
רש"ר [ רבי
שמשון רפאל הירש ] מסביר את תוספת האות
ה"א ליום השישי: "אמר רבי
יודן, זו שעה יתרה שמוסיפין מחול אל הקודש" [ הכוונה שמקבלים את השבת קודם
הזמן, או בסיום השבת מוסיפים עוד שעה להארכתה.]
מוסיף ואומר
הרש"ר: הרי נאמר:
"וַיְהִי-עֶרֶב
וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁישִּׁי". ה"א הידיעה מהווה משמעות ברורה שזהו יום מיוחד - שכל הימים
שקדמו לו - הכינו לקראתו - כל מעשי בראשית הובילו ליום השישי - היום שמביא לבריאה
את מטרתה ופסגתה - זה היום שהעניק לימים הקודמים את מטרתם והשלמתם.
היום השישי הביא אל
האדמה את האדם – כלומר: ביום זה ניתן שליט על האדמה.
היום השישי מהווה
חותם שמעטיר את הבריאה וגם מתעלה ונכנס לתחום השבת, אך הוא חותם את העולם החומרי
והוא חשוב מאד לקיומו, לעומתו היום השביעי
הכרחי לבריאה האצילית ביותר של היום השישי, היום השביעי מביא אל האדם - בחיר
הנבראים הגשמיים - את ההכרה בנצחיות העולם הרוחני.
לכן יש משמעות
חשובה לפתיחת הקידוש בערב שישי: "יום השישי ויכולו..."
אופן קבלת
השבת על ידי אלוקים.
נאמר: " וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי"
שואל רש"י: וכי ה' כילה מלאכתו ביום השביעי? הרי ביום זה כבר ה' שבת מכל מלאכתו?
היה צריך להיות כתוב: "ויכל אלוהים ביום השישי"?
תשובתו-בשני הסברים :
א] "רבי שמעון
אומר: אין דומה מידת מלך מלכי המלכים למידת בשר ודם , כיון שאינו יודע לצמצם את
עיתיו ורגעיו ולדייק בזמנו תכלית הדיוק, הרי שבבוא יום השבת הוא צריך להוסיף
מחול על הקודש ולפסוק ממלאכתו מעט קודם
כניסת השבת - כדי שלא יבוא לידי עשיית מלאכה בשבת"
המשמעות: שאדם אינו
מסוגל לדייק בזמנים, כמו בורא עולם!
אבל הקב"ה שיודע
לדייק עיתיו ורגעיו תכלית הדיוק, עשה מלאכתו עד הרגע האחרון של יום השישי ועד בכלל
ונכנס בו כחוט השערה - מכאן, ששעת סיום המלאכה הייתה על גבול היום השביעי בדייקנות
עד שהיה נדמה ונראה כאילו כילה את מלאכתו בו ביום השביעי.
ב] השלמת הבריאה הייתה אכן ביום השביעי - בו נבראה
המנוחה, עד שלא באה השבת היה חסר משהו לעולם ומהו ? המנוחה. מכיוון שבאה השבת –הגיעה
המנוחה לעולם.
לכן נאמר: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי". דווקא-כי רק כאשר
הגיעה המנוחה לעולם, אז כלתה ונגמרה המלאכה בשלמות.
נאמר:"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם
הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ":
רש"י
מבאר:
אלוקים נתן ברכה וקדושה ביום השבת ואת שני היסודות האלה אנו מוצאים בירידת המן
בדור המדבר:
ברכו במן - לפי שכל ימות
השבוע הייתה ירידת המן בכמות:
"עומר לגולגולת "ואילו
ביום שישי - בערב שבת היה יורד להם לחם
משנה - מנה כפולה - אחת ליום השישי ואחת לשבת.
זו הכוונה לברכה -
לפי שלא היה צורך ללקוט שוב ליום השבת וה' קידש במן שלא ירד בשבת - וזו הכוונה
לקדושה לפי שלא הוצרכו בני ישראל לטרוח בענייני פרנסה בשבת. למרות שבתקופה זו
במדבר עדיין לא ניתנה להם מצוות השבת ,הרי
המקרא הזה העוסק בקדושת השבת נכתב על שם
העתיד. שידעו ישראל כאשר יצטוו על
מצוות השבת יזכו לברכתה וקדושתה.
עוד מתעוררת שאלה מעניינת: מדוע נאמר: "אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים
לַעֲשׂוֹת" [לשון עתיד] ולא
נאמר: 'אשר ברא אלוקים ועשה' [לשון עבר]?
תשובת רש"י: בעצם גם היום השביעי נועד לעשיית
מלאכה - אלא שאותה מלאכה שהייתה ראויה לעשות בשבת הקדים אותה ה' וכפל אותה
כבר ביום השישי - במטרה שלא תעשה שום מלאכה בשבת.[כפי שמוסבר בבראשית-רבה]
הגר"א [הגאון
רבנו אליהו מוילנא] מבאר:
כל מה שברא ה' בששת
הימים הראשונים הכול היה בכוח בלבד, אך בפועל הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה
בראשית ומוציאם לפועל וזו הכוונה:
"אֲשֶׁר-בָּרָא
אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת"
הרשב"ם אומר על המילים::"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי": כשהגיע זמן השבת כבר ברא ה' את כל צרכי הבריות ומזונותיהם
ויצא שהשבת הייתה מבורכת בכל טוב.
על פי מדרש חז"ל: מעשה במטרונה [בגברת נוכרייה ]אחת ששאלה את רבי חלפתא: לכמה ימים ברא
ה' את העולם?
אמר לה: לשישה ימים
"כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת
הארץ" [שמות ל"א, י"ז]
שאלה אותו: מה הוא
עושה מאותה שעה ועד עכשיו?
אמר לה: ה' יושב
ומזווג זיווגים: בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני.
אמרה לו: וזוהי
אומנותו? אף אני יכולה לעשות כן! כמה שפחות וכמה
עבדים שיש לי, אני יכולה לזווגם ! בזמן קצר.
אמר לה: אם בעינייך
קלה כל כך מלאכת הזיווגים – הרי אצל ה' היא קשה כקריעת ים סוף!
הלך לו רבי יוסי בר
חלפתא.
הלכה הגברת אספה אליה אלף עבדים ואלף שפחות, העמידה אותם
שורות, שורות ואמרה: פלוני יישא את פלונית ופלונית תינשא לפלוני: ובלילה אחד זיווגה את כולם.
למחרת באו אליה כולם
בטענות: זה היה ראשו פצוע – השני עינו פגועה וזה רגלו הייתה שבורה - שאלה אותם: מה
לכם? זאת אומרת: איני רוצה באיש וזה טוען: איני חפץ באישה זו!
מיד הגברת שלחה וקראה לרבי חלפתא שיבוא ואמרה לו:
"אין אלוקים
כאלוקיכם ,אמת היא תורתכם, נאה ומשובחת וכל מה שאמרת- יפה אמרת"!
ה'אור החיים' סובר: שהעולם היה רופף ורועד עד שבאה השבת ואז נתקיים העולם - מהטעם
שביום השבת ה' ברא את נפש העולם , זו הכוונה למילים:" וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ".כי בשבת ניתנה הנפש בעולם ולכן נאמר:
"וַיְכַל
אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" מהטעם
שרק ביום השביעי ברא ה' את נפש העולם.
בזוהר הקדוש נאמר:
כי ברית המילה נעשית
ביום השמיני מהסיבה - שתעבור השבת על התינוק ועל ידי זה הוא יהיה בעל נפש.
מכאן ניתן להבין מדוע
נוהגים[ על פי הרמ"א [יורה דעה סימן רסה, סעיף י"ב]
" נהגו לעשות
סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר" ונהגו לקרוא לסעודה זו: "שלום
זכר"
מהסיבה: כי בשבת נשלם
הזכר על ידי שקיבל את הנפש. לכן נוכל להבין , מדוע עושים סעודה זו דווקא בליל שבת? משום שבשבת
נשלם נפש הזכר. [מתוך ספר :"אור
שלום" מאת: הרב שלום ברגר ממישקולץ]
ה"חפץ
חיים" אמר: כל ימי ששת
המעשה יונקים מן הקללה שהתקלל האדם הראשון: "בזיעת אפיך תאכל לחם"
פרט לשבת שהיא אינה כלולה בקללה זו והקב"ה בירך את השבת וקידש אותה!
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק :
כמה מצוות שמירת השבת
, המופיעה גם בעשרת הדיברות - כה חשובה
ומועילה - הן לשלום העולם - הן לכל יהודי -
לפי שיהודי השומר שבת מתברך ומתקדש
כי השבת היא מקור הברכה! עלינו לראות נגד
עיננו את דברי הכתוב:
"שֵׁשֶׁת
יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ,
לַיהוָה; כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת. וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת,
לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא,
לְעֹלָם: כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה
יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת
וַיִּנָּפַשׁ".
[שמות ל"א,
ט"ו- י"ח]