ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק והאיל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
פרשת וירא - מתארת את קורות אברהם אבינו
- כהמשך לפרשת : לך לך , והנה
הבשורה שהביא המלאך לאברהם בתחילת הפרשה - מתממשת ואברהם ושרה - זוכים להולדת יצחק
ואף לערוך לו משתה בתום כ"ד חודש
מלידתו כאשר כבר נגמל - כדברי רש"י, אלא ששרה מבחינה כעת בהתנהגותו של ישמעאל
שאינה לרוחה והיא פוקדת על אברהם לגרש את
הגר המצרית ואת בנה ישמעאל כפי שהכתוב מתאר:
"וַתֵּרֶא
שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה
הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ
בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.
וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע
בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה,
שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק,
יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. וְגַם
אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ:
כִּי זַרְעֲךָ, הוּא. וַיַּשְׁכֵּם
אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ,
וְאֶת-הַיֶּלֶד--וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. [בראשית כ"א, ט'-ט"ו]
השאלות
הן:
א] מדוע מצאה שרה
לנכון לגרש את ישמעאל והגר מביתה?
ב] כיצד הגיב אברהם
לבקשתה של שרה?
תשובות.
שרה
מבקשת לגרש את ישמעאל והגר.
רבים הפרשנים
המתפלאים , מתקיפותה היתרה של שרה - על כך שדרשה מאברהם לגרש את הגר וישמעאל .
רש"י מפרש באמצעות שלושה פירושים - את המילים:
"וַתֵּרֶא
שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם—מְצַחֵק":
א] ראתה שרה כי
ישמעאל צוחק צחוק של חטא - והוא עניין של
לשון עבודה זרה - על פי הדוגמא:
"וַיֵּשֶׁב
הָעָם .....וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק"- מדובר במעשה עגל הזהב. [שמות ל"ב, ז]
ב] לשון גילוי עריות -
דוגמת עלילת אשת פוטיפר על יוסף - כאילו
כוונתו הייתה לחטוא: "...בָּא-אֵלַי
הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ--לְצַחֶק בִּי". [בראשית ל"ט, י"ז]
ג] מְצַחֵק - מלשון רציחה: כמו שמתואר [בספר שמואל-ב .ב', י"ד] "וַיֹּאמֶר אַבְנֵר, אֶל-יוֹאָב, יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים,
וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ; וַיֹּאמֶר יוֹאָב, יָקֻמוּ"
כאן הכוונה: שישחקו
זה מול זה בחרבות.
רש"י מפרש את המילים שאמרה שרה לאברהם:
" כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה
הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק" – מכאן לומדים: שהיה ישמעאל
מריב עם יצחק על הירושה העתידה ליפול להם מאביהם והיה ישמעאל אומר:
"אני בכור ונוטל פי שניים והיו שניהם
יוצאים לשדה וישמעאל נוטל קשתו ויורה בו
חיצים - כדי לנסות להורגו תוך כדי משחק. זו הכוונה שהיה מצחק - כמו
שנאמר:"... וְאָמַר,
הֲלֹא-מְשַׂחֵק אָנִי". [משלי
כ"ו, היה משחק עם החיצים- כאדם
שמתאמץ לירות על מנת להרוג ואומר: אין כוונתי אלא לשחק בלבד.
ומדוע כפלה שרה
בדבריה באומרה: "עִם-בְּנִי
עִם-יִצְחָק"?
התשובה: מפני שלכל
פרט - ישנה סיבה טובה להתרחק מישמעאל:- אין ישמעאל ראוי לירש עמו ,קל וחומר - "עם בני עם יצחק"
ואכן התורה מציינת - כי הדבר היה רע מאד בעיני אברהם:
תגובת
ה' לאברהם הייתה:
"...אַל-יֵרַע
בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה,
שְׁמַע בְּקֹלָהּ"
רש"י
מסביר
את תשובת ה' לאברהם: כי עליו לשמוע בקולה של שרה - שהוא קול רוח הקודש שבה, ומתוך שנצטווה אברהם לשמוע בכל דברי שרה עליו לומדים אנו:
שאברהם לעומת שרה טפל בנבואות ,לפי שרוח הנבואה של שרה הייתה גדולה ועיקרית .
רבי ישראל מראדין בעל "חפץ חיים",
טוען: כי לשרה אימנו הייתה מטרה חינוכית
נעלה - סביר להניח, שאם היה ישמעאל נשאר
אצל שרה ואברהם - והיה מתחנך בכפיפה אחת עם יצחק - היה משפר את מידותיו
ומעדן אותן ולא היה מתנהג כפרא אדם. אך
מנגד, אם היה נשאר - היה עשוי להשפיע לרעה על חינוכו של יצחק ולכן הגיעה שרה
למסקנה על גירושו עם הגר.
חז"ל מעידים על שרה: שהייתה אפילו גדולה בכוח הנבואה יותר מאברהם - היא
ידעה כי קיימת סכנה מציאותית ליצחק בנה ולכן היה חשש - שעוד לפני שיצחק יוכל להשפיע
לטובה ולתקן במידה מסוימת את ישמעאל - עשוי ישמעאל לקלקל, חלילה את יצחק הקטן.
אכן הקב"ה הבין
את ליבה של שרה ומשום כך אמר לאברהם:
"....אַל-יֵרַע
בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה,
שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק,
יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"
רש"י אומר על הפסוק הנ"ל:
כוונת ה' הייתה : להגיד לאברהם שישמע בקול
רוח הקודש שבה.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] סובר: ישמעאל מתואר בשתי תכונות אופייניות
המתאחדות באופיו , הוא היה בנה של אם
מזרעו של חם - אך הועד להיוולד לאברהם, שרה שהיא גרמה ללידת ישמעאל - חשבה כי יהיה
ביכולתה לחנכו באופן נכון – והתוצאה תהיה: שטבע חם שבו - יוכרע לגמרי על ידי רוח בית אברהם
- היא קיוותה שבתור גבירה של הגר תהיה באפשרותה לבטל את השפעתה השלילית של הגר. אך
בסופו של דבר תקוותיה של שרה לא התמלאו. עוד שראתה כי ישמעאל מתאווה לקבל את ירושתו, ומצחק. לכן לא היה
ראוי ישמעאל לקבל את ירושתו של אברהם
בשותפות עם יצחק.
אברהם מגיב
לבקשת שרה:
התורה מציינת - כי
הדבר היה רע מאד בעיני אברהם:
"וַיֵּרַע
הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ".
רשי"י
מסביר זאת באמצעות שני פירושים:
א]
הדבר היה רע מאד - בעיני אברהם שישמעאל
יצא לתרבות רעה.
ב]
ופשוטו של מקרא: היה רע בעיניו – החלטתה של שרה – לשלח את ישמעאל מביתם.
רש"ר [רבי שמשון
רפאל הירש] סבור: כי בקשת שרה הייתה נראית דבר מאד אכזרי בעיני אברהם - כי כל תמונת העתיד שלו התנפצה- לא רק
בנוגע לישמעאל, אלא גם בנוגע לאמו.
אברהם חשב לעצמו: אם
בביתי ישמעאל אינו רציני – וכבר סטה מהדרך והוא מְצַחֵק , ואם השפעתה של הגר עליו כה חזקה- כבר עכשיו כאשר אני משפיע עליו
בדרכי, מה יהיה כאשר הנער ואמו יהיו מרוחקים מביתי ? וישמעאל יהיה נתון תחת השפעת
הגר באופן מוחלט . אך אברהם מקשיב לדברי ה' האומר לו: שמע בקול שרה עליך לסמוך על
שיקול דעתה - גם אם דבריה אינם מוצאים חן בעינך, כי הבנתה עמוקה יותר מהשקולים שלך
- כי לנשים יש הבנה מעמיקה יותר- באופי האנושי שלהן.
ה' אומר לו: "כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע".
והמשמעות היא: - אומנם ישמעאל הוא יוצא חלצך - לכן יתכן שיירש ממך הרבה תכונות גשמיות וגם מעט מידות רוחניות - אך אין הוא ראוי
ש"ייקרא" בנך - כי לעולם לא
יוכל להיות היורש הרוחני שלך.
נאמר: "כי ביצחק" ולא נאמר: "כי
יצחק".
מתוך יצחק - יגיעו
צאצאיך לבשלות מוחלטת. ואל ירע בעינך יותר מידי על הצורך להיפרד מאחד מבניך , גם זרעו של יצחק
לא ידבק כולו במורשתך הרוחנית ,שהרי אפילו העץ הטוב ביותר אינו מבשיל את כל
פירותיו. כי עד שיבחר הזרע הטהור והראוי
לעם ה' יהיה צורך על מקצתו להיפרד מהשאר- בדומה לפסולת מן האוכל.
לאחר שאברהם מבין כי
עליו לשלח את הגר וישמעאל למדבר - הוא מגיש להגר ולישמעאל צידה לדרך: לחם וכד מים.
רש"י מדגיש: כי אברהם אינו נותן להגר וישמעאל כסף וזהב- כי שנא את ישמעאל מהטעם:
שהוא סר מן הדרך הטובה ויצא לתרבות רעה.
עוד טוען רש"י: כי שרה הכניסה עין הרע בישמעאל וכתוצאה מהדבר הזה, ישמעאל חלה ולקה
בחום הגוף ולא היה מסוגל ללכת ברגליו- על כן בנוסף לכד המים והלחם ,אברהם הגיש את ישמעאל
לשכמה של
שרה. הגר הייתה חייבת לאחוז בו
כשהוא חולה.
רבי ישראל מסלנט מביא משל נפלא על הסכנה בלהיות מושפעים מההתקרבות ,או
ההתחברות אל הרשעים:
משל למלך: ששלח את
אחד משריו בשליחות אל מלך אחר, טרם יצא השר לדרכו, הזהיר אותו המלך: לבל יתערב שום
התערבות עם אף שר מהמדינה אליה נוסע. אולם, כשהשר הגיע אל המקום ,נפגש עם כמה
שרים, לפתע אמר לו אחד מהם: "אדוני השר הינך גיבן" השיב לו השר: "לא
נכון הדבר, מעולם לא הייתי גיבן" ענה לו השר ההוא: "הבה נתערב- על מיליון דולר" מששמע השר את
ההצעה, הוא נזכר מיד באזהרת המלך, אך אמר
לעצמו: הרי התוצאה של התערבות זאת ידועה מראש, מדוע לסרב להצעה כה נפלאה? הרי אני יכול בקלות להעשיר את קופת המדינה שלנו? הוא התערב ומיד הסיר את בגדו
וכאשר ראו השרים כי אכן הוא אינו גיבן ,העניקו לו את סכום הכסף המובטח.
כאשר שב השר המאושר
אל ארצו ובא לפני המלך, תיאר לו את עניין ההתערבות והתוצאה המפתיעה, תגובת המלך
הייתה: זעקה גדולה ומרה:" אוי מה עשית לי? בשעה שהזהרתיך, ידעתי על מה אני מזהירך, שרי המדינה ההיא התערבו אתי
על סכום גדול פי מאה מזה שזכית בו,
שיצליחו להפשיט את השר שלי ערום. זכית אומנם במיליון, אבל אני הפסדתי בגללך תשעים
ותשעה מיליון רובל"!
כך חושב לפעמים האדם -
שעשויה לצמוח מן העבירה תועלת רבה ואינו מעלה בדעתו שאת התועלת הזאת חזתה התורה
מראש - הרי התורה היא דברי אלוקים חיים וכל דבריה אמת וצדק! הרי ברור שבמצב של
התקרבות לרשעים – יהיה רק נזק. הדבר הזה הוכח
בקרב אנשי פשרה רבים שהחליטו להתחבר לרשעים - על מנת להשיבם לדרך התורה, אך
למרבה הצער, המשפיעים נהפכו למושפעים. [מתוך "לקח טוב" / הרב ישראל הכהן
בייפוס] על פי מדרש רבה נ"ג,
י"ב]
בהקשר לתגובת אברהם: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי
אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ". –על
כך נאמר: "..וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע". [ישעיהו ל"ג, ט"ו]
ההסבר של מדרש
זה: מצד טבעו ,אברהם לא יכול היה לראות את הרע שנעשה לישמעאל בנו, ובמיוחד שהוא
בעצמו ביצע את הגירוש במו ידיו - דבר שהיה בניגוד למזגו ,מכאן ניתן ללמוד: גם אם
אברהם היה מאט את הגירוש ומכין קודם את הצידה לדרך וממתין שישמעאל יחלים ממחלתו-
לא היה עובר על ציווי ה' שאמר לו: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" שהרי אומנם שרה פקדה
על אברהם לשלח את ישמעאל והגר, אך לא רמזה לו על הזמן, ולא על אופן הביצוע.
מכאן נלמד: ברגע שהקשיב לרצון ה' לגרש את ישמעאל בנו ואת הגר, למרות שלא היה לו הוראה משרה - על לוח זמנים, באותו רגע הוא הכניע את דעתו
והשקפתו ודיכא את רגשי החמלה שבתוכו והוא קיים זאת בזריזות! כמו שנאמר:
"וַיַּשְׁכֵּם
אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח- לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּיתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם
עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד—וַיְשַׁלְּחֶהָ"; כאן אברהם מוכיח את נאמנותו כעבד ה'!
ביטל את רצונו מפני
רצון ה'. זו הכוונה גם במדרש רבה [פרשת
חיי שרה]
"וַֽיהֹוָ֛ה
בֵּרַ֥ךְ אֶת־ אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל" – הכוונה: שאברהם התברך בכך שה' השליטו ביצרו,- ולפי זה מתפרש: "צדיקים
ליבם ברשותם - טבעם ברשותם"- כלומר שולטים בטבעם ומסוגלים לפעול מנגד.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד עד כמה חייבים אנו לאמץ את דרך אבותינו- דוגמת אברהם
אבינו - שהתגבר על יצרו למרות שהתקשה לשלח את הגר
וישמעאל מביתו - הוא ציית אל צווי
ה' ברמ"ח אבריו.
מכאן המסקנה : כמה חייבים אנו להתרחק מהרשעים כפי
שנאמר:
"אַשְׁרֵי
הָאִישׁ -- אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת
רְשָׁעִים; וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,
וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב. כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה, חֶפְצוֹ" [תהלים א, א-ב]
