חג השבועות- ייחודו ובמה קשור לפרשת נשא?/ מאמר מאת: אהובה קליין. ציורים/ מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חג השבועות- ייחודו  ובמה קשור לפרשת נשא?
 מאמר מאת: אהובה קליין .

חג שבועות חל בתאריך: ו' בסיוון  והמקור לכך הוא: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ:  מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.  וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן:  כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ--





ציורי תנ"ך/  רות ובועז בשדה/ציירה: אהובה קלייו(c).

בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם.  וְזָכַרְתָּ, כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ, אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה". [דברים  ט"ז, ט- י"ג]

[כלומר מתחילת עונת הקציר ממחרת יום ראשון של חג הפסח] תחל  לספור שבעה  שבועות ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"

[דברים ט"ז, ח- י]

 השאלות הן:

 א] במה ייחודו של החג ומהן שמותיו?

ב]  מה הקשר בין חג השבועות לפרשת נשוא?

 תשובות.

 ייחודו של חג  השבועות ושמותיו.



ציורי תנ"ך/ "ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/"ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]

א] חג שבועות: התורה איננה מציינת את התאריך המדויק  של החג - כפי  שהיא נוהגת לעשות כן בציון יתר החגים, וזאת מהסיבה: כי חג פסח וחג שבועות קשורים זה בזה – לפי שחג הפסח מציין את גאולתנו ממצרים ומיום שני של חג הפסח אנו  סופרים שבע שבתות עד חג  שבועות - כפי שהתורה מציינת: [ויקרא  כ"ג] "וספרתם לכם ממחרת השבת... שבע שבתות"

וכך מסביר ספר החינוך: " משרשי המצווה, על  צד הפשט, לפי  שכל עיקרן של ישראל אינו, אלא התורה... והיא העיקר והסיבה שנגאלו ישראל ויצאו -ממצרים"  וכמו שאדם מצפה  למשהו טוב ומשמח - סופר את הימים לקראת האירוע החשוב- כך ישראל סופרים את הימים כדי להגיע ליום המיוחל והאהוב כדי לחגוג אותו בשמחה.

ב] חג מתן תורה: בחג השבועות הקב"ה כרת ברית עם ישראל ונתן להם את התורה, מעמד מיוחד במינו - בו עם ישראל ראה את הקולות וחזה בכבודו  ובעצמו מראה גדול ונורא- כפי שהכתוב  מציין:

"וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת- הַקּוֹלֹת וְאֶת- הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק". במעמד  נשגב זה – עם ישראל מתבקש להיות עם קדוש - כפי שהכתוב  מתאר:

"וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל- הָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.  וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.  וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ":[ שמות  י"ט, ג-י]

במילים אלו - מוכח: כי אלוקים הוציא את עם ישראל ממצרים מעבדות- לחירות- במטרה: להעלות את עם ישראל לרמה  גבוהה בהשוואה ליתר העמים -  אלוקים  כורת עם -עם ישראל- שהם בניו , ברית- והם מקבלים על עצמם לקיים את התורה  ככתבה ולשונה - זוהי ברית נצחית - העוברת מדור לדור כפי שנאמר:

"לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.  כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם". [דברים כ"ט, י"ב- י"ד]

קיום הברית של  קבלת התורה -   על ידי עם ישראל יגרום לו להיות מבורך לאורך כל הדרך ומנגד-  הפרת הברית, חלילה- תגרום  לאי שקט וחוסר יציבות בעם ישראל בכל ההיבטים.



ציורי תנ"ך/ ההכנות למעמד הר סיני[כיבוס הבגדים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ ציירה: אהובה קליין (c)

ג] חג הביכורים: חג שבועות הוא אחד משלושת הרגלים ,לפיכך – היו עולים לרגל לבית המקדש  בחג זה ומביאים ביכורים- כהודאה לקב"ה על כל הטוב שגומל לנו , יש בכך הכרה- כי אין האיכר זוקף את כל התוצרת בשדהו על  עמלו- כפי שהתורה  מזהירה:  "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". [דברים ח],י"ז]

ציורי תנ"ך/ עליה לרגל בשלושת הרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/אישה נושאת  סל ביכורים על ראשה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ צייערה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הגשת הביכורים לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ד] חג הקציר: כפי שנאמר: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה"; [שמות כ"ג, ט"ז] וכן נאמר:

"וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" [שם ל"ד, כ"ב]


ציור למגילת רות/ ערפה נפרדת מנעמי ורות/ ציירה: אהובה קליין (c




  ציור  למגילת רות/ רות ונעמי/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רות בשדה שיבולים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חג הקציר/ ציערה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/"וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים"

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/  חג הקציר/ ציירה: אהובה קליין (c)

 אחת הסיבות שקוראים את  מגילת רות בשבועות- כי אף היא נחשבת  כמגילת הקציר.

 לפי שהיא  מתרחשת בעונת הקציר כמו שכתוב שם:

"וַתָּשָׁב נָעֳמִי, וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּיה כַלָּתָהּ עִמָּהּ, הַשָּׁבָה, מִשְּׂדֵי מוֹאָב; וְהֵמָּה, בָּאוּ בֵּית לֶחֶם, בִּתְחִלַּת, קְצִיר שְׂעֹרִים".[מגילת רות, א', כ"ד] בהמשך  יורדת לשדה ללקט שיבולים- כפי שהמגילה  מתארת:

"וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז, לְלַקֵּט--עַד-כְּלוֹת קְצִיר-הַשְּׂעֹרִים, וּקְצִיר הַחִטִּים; וַתֵּשֶׁב, אֶת-חֲמוֹתָהּ".

[שם, ב', כ"ג]

ה] עצרת: המקור לכך נמצא במשנה [תורה שבעל פה] מסכת ראש השנה  פ"א מ"ב: "בארבע פרקים העולם נידון... ובעצרת על פירות האילן"

כלומר זהו יום מיוחד שבו נידונים פירות האילן, ומכאן השם עצרת.

הקשר לפרשת נשא:



ציורי  תנ"ך/ ברכת הכוהנים את העם/ ציירה: אהובה קליין (c)

א] לרוב, פרשת "נשא" נקראת בשבת אחר חג השבועות, מעניין,  היא  הגדולה ב- נ"ד פרשיות התורה. היא  כוללת:176 פסוקים- שמונה פעמים כמספר האותיות הא"ב – בדומה לכך ניתן למצוא גם בספר תהלים- מזמור ק"ט- הוא הארוך בק"ן המזמורים שבספר. הוא כולל:176 ומפליא הדבר שגם בתורה שבע"פ: מסכת בבא בתרא היא הגדולה במסכתות הש"ס שבתלמוד הבבלי- ומספר הדפים בה הם:176

 חז"ל מסבירים: אין זה מקרה: כי  דווקא פרשת "נשא" הארוכה במיוחד  נקראת: אחרי  חג השבועות, עם ישראל ראה את האורות  והברקים וההתרגשות במתן תורה הייתה  עוצמתית עד כי  השתוקקו במידה רבה להשביע את נפשם  -בעוד ועוד דברי תורה ואחת ההוכחות לכך: אורכה המיוחד של פרשת נשא.

ב] בחג מתן תורה עם ישראל קיבל את התורה כאיש אחד בלב אחד- כלומר כולם היו מאוחדים.

כפי שכתוב: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" [שמות י"ט, ב].

 גם בפרשת נשא- ישנו דגש על האחדות  בנושא - ברכת הכוהנים:

מתחיל  בלשון רבים וממשיך בלשון יחיד: "כה  תברכו את בני ישראל אמור להם: יברכך....."

 [ במדבר ו, כ"ג]- מכאן, אם עם ישראל מתאחדים כאיש אחד בלב אחד, רק אז תחול עליהם הברכה.

 לכן במעמד הר סיני נכתב בלשון יחיד: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל"- לפי שחנו כאיש אחד בלב אחד.

 חז"ל אמרו [סוף מסכת עוקצין] לא מצא הקב"ה- כלי  מחזיק ברכה לישראל, אלא שלום, שנאמר:

"יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".[תהלים כ"ט, א]

 מכאן שעם ישראל חייב לקיים את מצוות:"... וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה". [ויקרא י"ט, י"ח]

ובאופן זה, כאשר עם ישראל מאוחדים מתוך אהבה איש לרעהו , למה הדבר דומה? למצב בו המשקה מוכנס אל חבית וחבית זו מורכבת מלוחות רבים של עצים הדבוקים ומחוברים זה לזה וכך המשקה נשמר בתוכו, לא כך יהיה כאשר ישנם סדקים בחבית- כי אז המשקה יישפך החוצה ,לכן הכלי המחזיק את הברכה לישראל- הוא השלום,

 משום כך נאמר לכהנים להגיד בלשון יחיד:

"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.."במצב זה הברכה תשרה בתוך עם ישראל ולא תצא החוצה.[על פי ספר " מטה שמעון"]

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד על החשיבות המיוחדת  של חג זה –זמן  שבו עם ישראל  מתאחד סביב התורה- והעת היא עונת   הקציר – השדה מבורך ונותן יבולים לעם ישראל. ובזמן המקדש היו עולים לרגל להודות לה' על כל היבולים בירושלים- ומביאים ביכורים.

בעת הזאת, עם ישראל מגיע לידי הכרה: כי עליו להיות עם סגולה ולשמש אור לגויים לאורך כל הדורות.

 בתנאים אלה  הוא ראוי גם להתברך בברכת הכהנים- ברכה המופיעה בפרשת נשא. יהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדיר ולהתברך בברכת הכוהנים במהלך כל השנה:

"יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ.יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.ישָּא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם,.
 עוד מיצירותיי לפרשת נשא:


ציורי תנ"ך/ הנזיר /ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הנזיר מגיש קורבן לכוהן/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן ביום הקמתו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/  קורבנות הנשיאים ביום  חנוכת המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שמחת הקציר/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שמחת הקציר

 שיר מאת: אהובה קליין ©

השחר האיר בקמה

הקוצרים יצאו  בדיצה

בליבם חדווה וגיל

שפתיים לוחשות שיר.

שיר הודיה לאלוקים

בתוך ים  שיבולים

זהובות , גדושות  גרעינים

שורשיהן  יונקי רביבים.

פרי  עמלם יבולים

את בוראם מהללים

על   הטל והגשמים

שמחתם מרקיעה שחקים.

הערה: השיר בהשראת חג השבועות.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט יהודה ודגלו/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- The  tribe of Judah "וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב". [במדבר  ב', ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת במדבר- מיהו יהודה, במה חשיבותו ומה לו ולדגל ירושלים?/ מאמר מאת : אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת במדבר, מיהו שבט יהודה ,במה חשיבותו-ומה לו ולסמל ירושלים?

מאת: אהובה  קליין.

יצירותיי לפרשה זו:




ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מונים את בני ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  מחנה לוויה במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ שבט  נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ שבט יהודה ודגלו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ שבט נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

חומש במדבר- הוא הספר הרביעי מתוך חמישה חומשי תורה - בפי חז"ל נקרא: "חומש הפקודים"  מהטעם שבראשיתו הוא פותח במפקד עם ישראל במדבר וגם סמוך לסיומו ישנו מפקד.

בפרשת במדבר הפותחת ספר זה :מתואר סדר חניית השבטים כפי שהכתוב מתאר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ. וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב.  וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדֵיהֶם--אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה יִשָּׂשכָר; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר, נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר.  ו וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדָיו--אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת. מַטֵּה, זְבוּלֻן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן, אֱלִיאָב בֶּן-חֵלֹן. וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדָיו--שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת.  ט כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת-אֲלָפִים וְאַרְבַּע-מֵאוֹת--לְצִבְאֹתָם; רִאשֹׁנָה, יִסָּעוּ". [במדבר ב', א-י]

השאלות הן:

א] מי היה יהודה ובמה חשיבותו?

ב] מדוע זכה לחנות  במזרח - קרוב למשכן?

תשובות.

 יהודה וחשיבותו.

 יהודה היה הבן הרביעי של  לאה- אחרי ראובן, שמעון ולוי כפי שהכתוב מתאר: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-יְהוָה--עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה" [בראשית  כ"ט, ל"ה]

נשאלת השאלה: מדוע דווקא אחרי שלושה בנים שילדה לאה, היא החליטה להודות לה' על  לידת  יהודה?

רש"י עונה : האימהות - היו נביאות וידעו  שעתידים לצאת מיעקב י"ב שבטים ויעקב יישא ארבע נשים . יוצא אם כן שלפי חלוקה שווה – הייתה כל אחת מהן עתידה ללדת שלושה בנים , לכן אמרה לאה לאחר לידת שלושת הבנים הראשונים : שלא יהיה לה פתחון פה כלפי ה', שהרי את חלקה כבר קיבלה,. מוסיף ואומר רש"י: בקריאת רוב השבטים נאמר:  "ותקרא שמו" חוץ משלושה בנים - לוי, יהודה ודן - עליהם נאמר:" על כן ,קראה שמו"  כל מי שנאמר בו: "על כן" רמז לכך: כי יהיה שבט גדול במספרו. חוץ משבט לוי, למרות שנאמר  "על כן" הוא לא התרבה  בקהל שלו - כי ארון הברית- שתפקידם היה לשאת אותו ממקום למקום בזמן נדידתם במדבר- גורם  היה להם להתמעט – מהטעם:  שהיו נכשלים בכבודו ובחומר קדושתו ונענשו  על כך בעונש מוות.

מעניין לשים לב להתנהגות יהודה  בזמן  שאחיו  השליכו את יוסף לבור  ובאדישותם יושבים וסועדים לחם.   תגובתו: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו:  מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ.  לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא; וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו". [בראשית  ל"ז, כ"ו- כ"ז]

רש"י  מסביר  על כך:  התכוון יהודה להגיד לאחיו: איזה ממון הם ירוויחו מכך שיהרגו את יוסף? ויסתירו את דבר הריגתו? לכן הצעתו הייתה למכרו לישמעאלים שעברו שם. ואכן אחיו קיבלו את הצעתו.

גם בהמשך  הדרך יהודה לוקח אחריות – כאשר בעקבות מציאת הגביע אצל  בנימין, יוסף  מחליט להשאירו במצרים - בניגוד לדעת יתר האחים, היחידי שנלחם למען בנימין, הוא: יהודה, כפי שהכתוב מציין: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּך..." [בראשית מ"ד, י"ח]

כאשר יעקב אוסף אליו את בניו  טרם מותו  ומברכם  הוא קורא לו: יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ--יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ...." [בראשית מ"ט,  ח-ט]

נאמר בדברי הימים (ה, ב) "כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו". ואמנם, בני יהודה היו מצוינים בגבורתם עד  כדי כך שאמרו במדרש (אסתר רבה א, יז): "עשרה חלקים של גבורה ירדו לעולם – תשעה ביהודה ואחד בכל העולם".   בנוסף לכך מסופר בתלמוד: כי כבר בצאת ישראל ממצרים עמדו גיבורי יהודה בראש היוצאים, ובן שבטם נחשון בן עמינדב היה הראשון שקפץ אל הים "ולפיכך זכה לעשות ממשלה בישראל" (סוטה לז.).

בספר "כל אגדות ישראל" מסופר רבות על גבורת יהודה:" ויהי בשנת המאה וחמש שנים לחיי יעקב- היא השנה התשיעית לשבת יעקב ובניו בארץ כנען, בבואו מפדן ארם, וייסע יעקב ובניו בימים ההם מחברון וילכו ויבואו עיר שכם  וישבו בחלקת השדה אשר קנה מאת חמור- אבי שכם לפני הכות שמעון ולוי את העיר.

וישמעו כל מלכי הכנעני והאמורי - כי שב יעקב ובניו שכמה וישבו בה. ואמרו: המעט הכותם אז את יושבי העיר- כי ישבו לרשתה ולהכות את שלוש מאות האיש והאישה היושבים בה לרשתה? ויתקבצו כל מלכי כנען ויבואו כולם יחד להילחם עם יעקב ובניו, וישלח ישוב- מלך תפוח גם אל כל המלכים אשר סביבותיו אל אילון מלך  געש ואל..... ".ובהמשך  מסופר:" ויהי  כאשר החל ישוב לירות את חיציו השנונים אל יהודה, ויפליא ה' לעשות וישובו החיצים ויפלו בליבות אנשי  צבאו, וירא ישוב כי כן, ויתמה מאד ויאמר: אקרבה אל יהודה והמתיו בחרבי, ויהי כאשר היה בינו ובין יהודה מרחק שלושים אמה, וירץ אליו יהודה בחמת כוחו וירם אבן גדולה וכבדה עד מאד ויך את ישוב בכוח על מגנו ויחרד ישוב חרדה גדולה עד מאד וייפול מעל סוסו והמגן אשר הכה - בו יהודה באבן- נשמט מידי ישוב ויושלך מכובד המכה חמש עשרה אמה וייפול לפני המחנה שנית, ויראו המלכים את מעשה יהודה הגדול וייבהלו מאד ויתקבצו אל מחנה ישוב להבהיל את יהודה וליראו, וישלוף יהודה את חרבו ויך במחנה ישוב ארבעים האיש אשר סבוהו ותיפול אימת יהודה על מחנה ישוב וינוסו ויפוצו"

חשיבות שבט  יהודה הייתה : בעיקר  - בערכים המדיניים והרוחניים-הדתיים, שנוצרו על אדמתו. מארץ יהודה יצאה מלכות דוד, אשר בימיו ובימי שלמה -  הקימו בני ישראל- ממלכה גדולה וחזקה,  ששלטה בכל  האזורים הסמוכים והכול יראו מפניה.

חניית שבט יהודה.

שבט מחנה  יהודה חנה בראש המחנה- בצד  מזרח וכל אחד  מקבוצת המחנות היה נקרא על שם השבט המוביל והחשוב שבתוכם - כלומר: כל השבטים שחנו תחת דגל זה חנו לפי השבט שהשתייכו אליו.

נשיא שבט יהודה היה: נחשון בן עמינדב. השבטים שהיו כפופים  לשבט יהודה היו: יששכר וזבולון .

רבי זלמן סורוצקין בספרו: "אוזניים לתורה" כותב: כדי להבטיח את השלום בתוך שבטי ישראל היה הכרח לסדר שבכל מחנה במדבר היו שלושה שבטים שהשתייכו לאם אחת, האוהבים איש את רעהו, לכן  בראש  המחנה האחד היה יהודה שנועדה לו המלוכה וצמודים אליו יששכר וזבולון –אחיו - גם בני לאה..

הרלב"ג :[ רבי לוי בן גרשום  ] טוען: שצד מזרח נחשב למקום בעל  חשיבות רבה - מול פתח אוהל מועד וקדשי הקודשים ולכן חנו בצד זה: משה, אהרון ובניו, שבט יהודה שנחשב לשבט המלוכה וצמודים אליו אחיו: יששכר וזבולון – גם בני לאה- שנולדו אחריו.

ר' אברבנאל  מתבונן על אופן סדר החנייה מבחינת  אסטרטגית - שהיא כמו סדרי הצבא שבימיו -  מגמתה- לשמור שמירה טובה לכל המחנה, צד מזרח נחשב לחזית המחנה ,לכן  במקום זה חונה שבט יהודה שהיו בו סך הכול- יחד עם אחיו 186,400 איש - הוא נחשב למחנה הגדול והמשמעותי ביותר אשר  מאפשר בלימת התקפה של האויב מכוון החזית .

לעומת  הצד המזרחי, הרי בדרום ובמערב שמהם אין נשקפת סכנה גדולה – הם נחשבים לצדדים המשניים- שכנו שני מחנות קטנים: ראובן ואפרים בצד  צפון - ישב שבט  דן - שנחשב לשבט המאסף. זהו מחנה שהיה תפקידו להבטיח את העורף.

סמל האריה מופיע על דגל ירושלים והטעם הוא:

האריה הנחשב למלך  החיות – משמש  כשומר על חומת העיר , כמו כן, את זיקתה של עיר הבירה שהייתה בנחלת שבט יהודה . ידוע כי יהודה זכה לברכת אביו יעקב: "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ--יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה"

יהודה זכה גם  שסמלו: האריה  הוא אחד הסמלים היהודיים השכיחים אשר עיטרו תשמישי  קדושה -כמו הפרוכת ודלתות  ארונות בתי הכנסת - עד היום הזה.

האריה מסמל גם חוזק , אומץ לב ומלוכה..

לסיכום, לאור האמור לעיל. ניתן להסיק על חשיבותו של שבט יהודה לאורך כל התנ"ך, מארץ יהודה יצאה מלכות דוד שבימי דוד ושלמה  שלטה על אזורים רבים.

יעקב  האוסף את בניו טרם מותו ,כנראה רואה ברוח הקודש - את עתידו  של שבט יהודה לקראת הדורות  הבאים ולכן בירך אותו  בכתר מלוכה ויפים דברי הנביא: יואל:

"וִיהוּדָ֖ה לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֑ב וִירוּשָׁלַ֖‍ִם לְד֥וֹר וָדֽוֹר"  [יואל ד, כ]

מילים אלו מקבלות  עוצמה מיוחדת ביום חגה של ירושלים - בימים אלה ממש , יום ירושלים הבא עלינו לטובה.

מיצירותיי לכבוד: יום ירושלים:

ציורי תנ"ך/ הבאת קורבנות לבית המקדש בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חזון ישעיהו/ ציירה: אהובה קליין (c)

 "שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת יְהוָה יְבַשֵּׂרוּ".

[ישעיהו ס]

ציורי תנ"ך/ חתונה יהודית בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ דוד המלך  על רקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ"/ ציירה: אהובה קליין (c)  [מתוך ההפטרה: ישעיהו  מ"ט,י"ח]


ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים בגאולה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  "שאלו שלום ירושלים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

"צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה- לו אימו ביום חתונתו.." [שיר השירים ג,י"א]

"על הר גבוה עלי- לך מבשרת ציון הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים הרימי אל- תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם.."[ישעיהו מ,  ט-י]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שבט יהודה

 שיר מאת: אהובה קליין ©

לאה מודה לאלוקים

להולדת בן מחמדים

רביעי  מתוך השבטים

משמים, הגיח בנסים.

יעקב ברוחו מנבא:

יהודה  גור אריה

בעורקיו  דם מלוכה

עצמותיו אש גבורה.

הכול יראים מפניו

אויבים נלכדים בידיו

יש ואפסו כוחותיו

חיש קם על רגליו.

יהודה חי וקיים

דגלו מתנוסס לעולם

כאריה  רובץ על החומות

לגאולה  צופה - ימים כלילות.

הערה: השיר בהשראת פרשת במדבר [חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ברכת- אכילה לחם לשובע/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- Eating bread for satiety

 "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם". 

 [ויקרא  כ"ו, ה]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)