ליל הסדר- סיפור יציאת מצרים- על שום מה?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 ליל הסדר -  סיפור יציאת  מצרים – על שום מה?

מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי:

ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים בחודש האביב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורים מתוך ההגדה/ "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור תנ"ך/ ארבע לשונות הגאולה/ ציירה: אהובה  קליין [שמן על בד](

ציורי תנ"ך/ כוסו של אליהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה ואהרון  לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מכת הברד/ ציירה: אהובה קליין  [שמן על בד] (c)

ציורי תנ"ך / מכת בכורות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מכת החושך במצרים-אינה פוגעת בישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ציירה:



ציורי תנ"ך/ בני ישראל יוצאים ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל יוצאים ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציור לחג הפסח/ קערה למצות/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציור להגדת פסח: "פסח, מצה ומרור"/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציור לחג הפסח/ קערת ליל הסדר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציור לחג הפסח/קערת ליל הסדר מוזהבת/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציור לחג הפסח/ שער להגדת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

הנושא המרכזי בליל הסדר הוא: סיפור יציאת מצרים, למרות שאנו מזכירים את יציאת מצרים במצוות רבות אחרות, כגון: קידוש, קריאת שמע , תפילין ,שבת ועוד...  אך בליל הסדר עלינו להרבות ולספר  על המאורע ההיסטורי החשוב הזה שאירע לעם  היהודי - כפי שהבטיח  אלוקים לאברהם אבי האומה:

"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.  וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". [שמות ט"ו, י"ג- ט"ו]

מצוות סיפור יציאת מצרים חלה  על כל יהודי ויהודי : "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח" !

בספר החינוך נאמר: "משורשי מצווה זו, כי הוא יסוד גדול  ועמוד חזק בתורתנו ואמונתנו- לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם וכי יש אלוה קדמון חפץ ויכול, פועל כל הנמצאות הוא, ובידו לשנותם כפי שיחפוץ בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים ששינה טבעי  העולם בשבילנו, ועשה לנו אותות מחודשים גדולים ועצומים, הלוא הוא משתק כל  כופר בחידוש העולם, ומקיים האמונה בידיעת ה' ברוך הוא"

כיצד נספר את סיפור יציאת מצרים?

בספר "יסוד ושורש העבודה" נאמר: "מצוות עשה של סיפור יציאת מצרים בלילה הזה, הוא על כל איש  מאישי ישראל עם קדוש, אף אם הוא יחידי על שולחנו.. עיקר מצוות הסיפור –היא לבניו ולבני ביתו, להודיע להם גבורותיו! יתברך.. לפרסם להם   גודל הנסים וגבורות ונפלאות של בוראנו, יתברך נמצא שמו ויתעלה, ולא די לפרש להם כלליות הנסים מה שכתוב בהגדה ,אלא לפרט ולבאר באר היטב כל נס ונס על פי מה שנמצא כתוב בגמרא ובמדרשים  וראוי לכל יודע ספר לחפש בכל הספרים.. ולספר פרטיהם לבני ביתו בליל שימור פסח, כדי להגדיל בעיניהם  הנס ויתנו בליבם יותר שבח והודיה לבורא יתברך שמו ויתעלה "במילים אחרות, זוהי מצוות עשה לספר ולתאר לבני הבית את כל הנסים הגדולים שה' עשה לעם ישראל ובכך אנחנו מגדלים את שמו של ה'.

הזוהר הקדוש אומר: באותה שעה שעם ישראל יושבים ליד השולחן הערוך בליל הסדר וקוראים את ההגדה, ושומעים מפי עורך הסדר- הסברים ומדרשים על נס יציאת מצרים ,באותה עת הקב"ה מכנס את פמליה של מעלה ואומר להם: לכו ותשמעו את דברי השבח שבניי מספרים ליד השולחן  - על ידי החזקה שהוצאתים מעבדות לחירות וקרעתי להם את הים ,אז מתקבצים כל המלאכים ומתחברים עם - עם ישראל ומקשיבים  לדברי השבח והשמחה ששמחים בבורא עולם  ומיד באים ,מודים לה' על  כל הנסים והנפלאות שעשה לבניו – לעם ישראל הקדוש שיושבים בארץ ישראל ושמחים על הגאולה ובכך מוסיפים כוח וגבורה למעלה.

בגמרא נאמר: כי את סיפור יציאת מצרים יש להתחיל בגנות ולסיים בשבח, באיזה אופן?

 יש לספר: בתחילת הדרך -אבותינו היו עובדי עבודה זרה ורק אחר כך בזכות אברהם שהפיץ את האמונה באל אחד- כל גלות מצרים  והגאולה  שהייתה  בעקבותיה – מטרתה : לזכך אותנו מכל העבודה הזרה ששררה קודם אברהם בתקופת תרח –אבי אברהם ובני דורו.

האגדה מספרת:

טרם נולד אברהם, היה מולך בכל העולם נמרוד ולמרות שהכיר בקיומו של ה'- החליט למרוד בו ,וסחף עמו את כל בני דורו לעסוק בעבודה זרה ולהאמין באלילים. לנמרוד היה שר חשוב- משנה למלך בשם תרח- הוא היה דבק בנמרוד ובאליליו ,וכעבור זמן  מה נולד לתרח בן בשם: "אברהם" שתחילה נקרא  בשם "אברם" באותו לילה שנולד אברהם, ראו  חכמיו של נמרוד שכוכב ענק יוצא מכיוון מזרח ובולע ארבעה כוכבים מארבע רוחות השמים, אמונתם הייתה- שהחלום  מצביע על ילד שנולד ועתיד להרוג מלכים ולרשת את ארץ כנען! למחרת באו חכמים אלה וסיפרו על כך לנמרוד, והדגישו שבאותו לילה שנולד אברהם לתרח, הם הוזמנו למשתה בנו  ובתום המשתה הלכו לטייל בחצר וראו את הכוכב שבלע את ארבעת הכוכבים וכנראה שמראה זה מורה על כך: שבנו של תרח - "אברהם" עתיד לכבוש את העולם ולבטל את אמונת נמרוד- אמנותו באלילים.

כדי לפתור בעיה זו, יש להציע לתרח סכום כסף מכובד על מנת שיהרוג את בנו  אברהם ,טרם יהיה מאוחר מידי.

שמע נמרוד לדברי חכמיו קרא מיד  לתרח ואמר לו: שמעתי שנולד לך בן- הלילה, תן לי אותו, אני שואף להורגו. בתמורה על כך אתן לך בית מלא  כסף וזהב.

ענה לו תרח: כל מה שתגיד אעשה והמשיך המלך נמרוד ומשנהו לדבר  במשך שעה שלמה על ענייני המלוכה, תרח הקשיב ואמר: הלילה הגיע אלי אדם הציע לי עסקה: שאני אתן לו במתנה סוס יפה ומיוחד ובתמורה על כך הוא יעניק  לי- בית מלא שעורים. עניתי לו, אני אשיב  לו על שאלתו -לאחר  שאתייעץ  אתך.

ענה לו נמרוד: אם אתה מנהיג את מלכותי בשכל כה צר, כנראה שהיא בקרוב תחרב. כיצד נראה לך הגיוני להחליף סוס יקר בעד שעורים? ולמי ישמשו השעורים ברגע שאין כבר סוס?

ענה לו תרח: אם אתה כועס עלי  על עסקה של החלפת סוס בעד שעורים ,כיצד ארגיש אני בזמן שאתה דורש את בני היקר תמורת ממון? אם אתה בא להורגו, לשם מה אני זקוק לכסף? מי יירש אותי?  בתגובה על דברים אלו התמלא נמרוד כעס רב והחליט להרוג את תרח וצעק: אתה מעז לבוא אליי בדברי תוכחות ומשלים? תרח נפל לרגליו ואמר תוך כדי צחוק , אני חייב למלא את בקשתך, אלא אני מבקש שהות של שלושה ימים כדי לשכנע את אשתי על ידי מילים טובות והבטחת מתנות.

נמרוד נענה לבקשת תרח וביום השלישי שלח אליו שליח בהתראה שאם לא ימלא את פקודתו - ישרוף לתרח את ביתו עם כל בני משפחתו, ראה תרח שהמצב כה קשה,  חיבל תחבולה: הייתה לו שפחה אחת שילדה בן באותו לילה שנולד אברהם ומסר תינוק זה לנמרוד. נמרוד הרג את התינוק תוך כדי התלהבות יתרה- ובתמורה העניק לתרח כסף רב ואחר כל שכח מכל הנושא.

אברהם הקטן כבר בגיל שלוש החל לחקור : מי ברא את העולם? תחילה היה סבור שזוהי השמש, מששקעה, חשב שזו הלבנה המופיעה עם כל צבא השמים, והתפלל אליה, אך ראה שבתום הלילה, היא נעלמת, ניגש אל אביו ושאלו: מי ברא את העולם? ענה לו: כי האלילים שברשותו - הם בראו את העולם, ביקש אברהם מאמו אוכל – כקורבן לאלילים, משראה שאין הם זזים ואינם אוכלים, השקיע עמל רב לגלות את הבורא-עד ששרתה עליו השכינה ונתן ה' בליבו להכיר מיהו בורא העולם, מאז  הלך אברהם בקרב אנשי הסביבה ושכנע אותם: כי  ה' הוא ,הוא בורא העולם ועליהם להפסיק עם עבודת האלילות!

בסופו של דבר, כשראה תרח - כי אברהם בוגד באלילות, הלך והלשין עליו לנמרוד, נמרוד ניסה לעלות את אברהם הקטן באש יחד עם כל בני המקום, אמו של אברהם שנקראה בשם: אמתלאי ניסתה לשכנע אותו שייכנע לנמרוד, אך ללא הצלחה ולבסוף, נמרוד הבין שהצדק עם אברהם-העניק לו מתנות ,שני עבדים, אחד מהם היה אליעזר.

אברהם נחשב לאבי האומה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: המסקנה היא: ליל הסדר- הוא זמן חינוך - בו אנו מלמדים את הילדים, מי אנחנו? מי הם אבותינו ומהי ארצנו המובטחת עוד  מימי אברהם יצחק ויעקב,  וכל המרבה בכך- הרי זה משובח!

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מגש מצות מהודר/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מגש מצות מהודר

 שיר מאת: אהובה קליין ©

מגש מצות מהודר

מכסף טהור  מפואר

מעשה ידי אומן

מעטר מרומם שלחן.

ליל הסדר כולם מסובים

בהגדת הפסח  מתעמקים

מעלים שובל זיכרונות

עם למוד סבל וגלויות.

 נועצים עיניהם במגש

 ישן מתמזג עם חדש

 אבות  אבותינו עבדים

 אך אנו בני חורין.

 עם  עתיק  ונבחר

שורשיו   שומר ושמר

יצמיח שרשרת דורות

כענפים פוריים נושאי פירות.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן יוצא לבדוק את המצורע מחוץ למחנות/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein

The Cohen goes out to check the Leper

"וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ".

[ויקרא י"ד ,ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מצורע- הנזקים הגשמיים והרוחניים של המצורע?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מצורע - הנזקים הגשמיים והרוחניים - של המצורע?

מאת: אהובה קליין

הציורים שלי  לפרשה: 

ציורי תנ"ך/ נגע בכותלי הבית/ציירה: אהובה קלייו(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע בקירות הבית/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הצרוע יושב בדד מאחורי המחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/הכהן ניגש אל  הצרוע מחוץ למחנות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת הקורבן אל הכהן /ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

 פרשה זו  העוסקת במצורע היא המשך של הפרשה שלפניה - [פרשת תזריע].

כפי שהכתוב מתאר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:  וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ.  וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. [ויקרא י"ד, א'-ה]

השאלות הן:

א]   במה ייחודה  של מחלת הצרעת?

ב]  מה המיוחד בכהן לאבחן  את הנגע?

תשובות

מחלת הצרעת וייחודה.

כידוע מחלה נוראה זו, הייתה באה על יהודי שלא נזהר בלשונו שהרי כבר אמר שלמה המלך:  "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ".[משלי י"ח, כ"א]

והיא נכללת באותה קטגוריה עם העבירות החמורות ביותר:

עבודה זרה,

גילוי עריות.

שפיכות דמים.

המדבר לשון הרע- מטמא את פיו וגם אם אומר דברי תורה—הם נטמאים ונופלים לתוך כוחות הטומאה.

דוד המלך מזהיר:

"נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;    וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.  סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;    בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".  [תהלים ל"ד,- י"ט-ט"ו]

מכאן: שאין ערך לעשיית מעשים טובים- אם בו בזמן עוסקים בלשון הרע באופן זה, אין הטוב מגיע למקום המתאים. אך מהרגע שהמצורע חוזר בתשובה ונטהר, רק אז דברי התורה, או המעשים הטובים שעשה בעבר- באים על תיקונם- נזקפים כעת לזכותו.

"אור החיים"  אומר על  בעל – לשון הרע: "מה תקנתו? יעסוק בתורה ויתרפא". המשמעות היא: רק  באותה עת- ביום טהרתו-  לימוד התורה שלו  יכול לגרום לרפואתו.

ב"חובת הלבבות" [לרבינו בחיי] כתוב: בזמן שאדם מדבר לשון הרע על חברו - ניטלות ממנו כל הזכויות שצבר על עשיית המצוות במשך חייו והדבר נזקף לטובת אותו אדם  שהוא מרכל עליו!

בספר החינוך נאמר:

"משרשי המצווה, לקבוע בנפשותינו –כי השגחת ה'  היא פרטית על כל אחד ואחד מבני האדם וכי עיניו [של הקב"ה] פקוחות על כל דרכיהם, כמו שכתוב:  "כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ וְכָל צְעָדָיו יִרְאֶה". [איוב ל"ד, כ"א] לכן עלינו לדעת שמחלה זו נגרמה  כתוצאה  מהחטא שחטאנו.

מעניין, כי הנגע בעור ,או בשיער מקבל  גוון לבן, הרי הלבן בדרך כלל מסמל טהרה, כמו שכתוב:

"אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינו -  אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיו"ּ.[ישעיהו א', ח']

וביום הכיפורים הכהן השתמש בלשון של זהורית:    שהיא- רצועת צמר מתמשכת הצבועה בצבע אדום המופק מתולעת .

הכהן היה קושר את לשון הזהורית על קרני השעיר וכולם היו מצפים ומייחלים ללשון הזאת- שתלבין ואז ישמש להם הדבר הוכחה שנמחלו החטאים.

אם כן מדוע הנגע בעור, או בשיער - דווקא לבן?

התשובה לשאלה זו: שגם אם אדם עושה מעשים טובים ומצוות והוא נחשב  בגדר של לבן- קדוש וטהור- והכל עושה בקדושה למען אלוקים, אבל באותו זמן הוא פוגע בזולת כגון: שמדבר דברים רעים על חברו- מכיוון שכך, הרי כל הלובן במעשיו חסרי ערך הם  והוא יקרא: טמא! ["באר הפרשה"- מאת: רבי אברהם אלימלך בידרמן שליט"א]

רבי שמעון בן יוחאי אומר:

"אילו הייתי עומד על הר סיני בשעה שניתנה תורה לישראל, הייתי מבקש לפני ה' שיברא לאדם  שני פיות, אחד שיהא עמל בתורה ואחד שיעשה לו בכל צרכיו, חזר ואמר רשב"י: ומה שיש לאדם פה אחד, אין העולם יכול לעמוד ממלשינות שלו, אילו היו שניים, על אחת כמה וכמה- שאין העולם יכול לעמוד בכך" [ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א]

כוחו  המיוחד של הכהן.

רבי ישראל מאיר מראדין  בעל "החפץ חיים" טוען: כי תמוה הדבר שמצורע אינו ניגש לרופא שיבחין את סוג הנגע.  אלא טהרתו תלויה בכהן !

מתברר כי טהרתו של המצורע  תלויה במוצא פיו של הכהן, כפי שכתוב במסכת נגעים[ג, א]:" הוא [הכהן]  אומר: "טמא" והוא אומר: "טהור" ומה הטעם לכך? על כך אומרים  חז"ל : כי  הנגעים באים על האדם בעבור שחטא בלשונו ברכילות- מסיבה זו גם הריפוי של הצרעת בא מכוח דיבורו של הכהן- וכל זה  מהטעם: של מידה כנגד  מידה.

 נאמר [ערכין ט"ו] כי הצרעת אינה באה על האדם במקרה, אלא  על פי רוב-בעבור עבירת לשון הרע. לכן  ישנו צורך לבוא אל הכהן שהוא העומד לכפרת החוטאים וברגע שהמצורע יתבונן במכפר -היינו בכהן- עשוי להגיע להרהורי תשובה ואף יפשפש במעשיו, אך יש וייסגר פעמים מחוץ למחנה- שמא  הרהר בתשובה, אלא שזו לא הייתה מטרה של עשיית  תשובה שלמה לגמרי.

על דרך משל, ניתן להסביר שאדם חשב להשיב מחצית מכסף שגזל מרעהו ואז אלוקים יחדש לו כמה סימנים ועקב כך - יוסגר בשנית למען ישלים  את תשובתו ויהיה טהור לגמרי.

מסופר על מנהג מעניין של בית הלוי:

היה ברשותו קופסת טבק ובכל עת היה מתבונן על קופסא זו, משנשאל לפשר העניין? הראה לשואלים- שחקוקות אותיות על המכסה: "שמו ,שמנ" , ר"ת   הכוונה למילים: "שומר פיו ולשונו- שומר מצרות נפשו" ,הוא כתב את הסימן הזה- על מנת שיזכור בכל רגע ורגע לנצור את  לשונו.

החפץ חיים כתב [שער הזכירה פ"ו]: שאומנם בימינו כבר לא קיימת מחלת הצרעת- אך במקומה קיימת עניות נוראה.

על פי "אהל יעקב": המצורע הנבדק אצל הכהן, נוכח לדעת כמה משקל יש למילים- שהרי מילה אחת בפי הכהן עשויה להכריע  את גורלו, כי כל עוד הכהן אינו אומר את המילה: "טמא"- הוא איננו טמא ולמרות שהנגע בולט לעין, כל עוד הכהן אינו אומר את המילה: "טהור" הוא  לא נחשב לטהור וזאת שלמראית עין - נרפא הנגע. מעוצמת מילותיו של הכהן ילמד בעל לשון הרע- כמה כוח יש לדיבור והדבר ישפיע עליו לא להגיד מילים  שאינן טובות.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי החיים והמוות בידי הלשון ובחכמה ינהג האדם אם יחשוב היטב- טרם יוציא מילה מפיו.

שבת הגדול.

השבת נקראת: שבת הגדול- מכמה טעמים:

בשבת זו הרב נושא  דרשה על הנס הגדול במצרים- בני ישראל לקחו את קורבן הפסח ללא הפרעה מצד המצרים, למרות  שהמצרים החשיבו את  הצאן לאליל שלהם.

בשבת זו מפטירים בספר תרי עשר- מלאכי: נאמר:

ציורי  תנ"ך/ אליהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם...."

 [מלאכי  ג,- כ"ג- כ"ד]

 ועוד סיבה:  הקרבת קורבן הפסח, הייתה הראשונה שנצטוו  הם נהפכו-ל "גדול" לעם המוחויב לקיים מצוות.השבת מציינת את יום גדילתם של ישראל.

וישנה עוד הבטחה  בהפטרה זו:

 "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי". [מלאכי, ג, י]

ציורי תנ"ך/ אכילת קורבן הפסח והמצות בחיפזון- טרם היציאה  ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

יש שם הבטחה:

 "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי.."

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יציאת הכהן אל המצורע/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יציאת הכהן  אל המצורע

 שיר מאת: אהובה קליין ©

  הכהן ממלא  חובתו

  לצרוע בעת בדידותו

  מחיש  תנועתו כאייל

  עַל כָּל צַעַד ושַעַל.

 עטור בגדי כהונה

 מלווה ברוח  השכינה

 מחוץ למחנות פוסע

 דבק באחריותו כסלע.

 לפתע יבחין באיש

חמלה עליו ירגיש

מניח שהתרפא מהנגע

ממתין לחירותו הרגע.

נושא תפילה לאלוקים

מתוך עמקי מעמקים

 לבל יצליח בשליחותו

 וישיב האיש לביתו.

הערה: השיר בהשראת פרשת: מצורע חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן מאבחן נגע באריג/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein-

The Cohen discerns lesions on the garment

"וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם, בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ בְכָל-כְּלִי-עוֹר--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְהָרְאָה, אֶת-הַכֹּהֵן".

[ויקרא  י"ג, מ"ט]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)