פרשת בשלח-"יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם,
תַּחֲרִשׁוּן"-כיצד?
מאת: אהובה קליין.
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ משה מרים את מטהו על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין_(c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (C)
ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ איסוף השליו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
בפרשה זו, סוף, סוף עם ישראל זוכה ליציאה ממצרים בניסים גדולים, לא לפני שמשה מכין את העם לקראת הנס הגדול:
"וַיֹּאמֶר
מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ--הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה,
אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם: כִּי,
אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם--לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד,
עַד-עוֹלָם. יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם,
תַּחֲרִשׁוּן". [שמות י"ד,
י"ג- ט"ו]
ובהמשך ה' פונה אל
משה ואומר לו: "וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל,
וְיִסָּעוּ. וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ,
וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם--וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ
הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה".[שם,
י"ד ,ט"ו- ט"ז]
ואכן משה מבצע את
ציווי ה': "וַיֵּט
מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים
עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ,
הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל
בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה.."
[שם י"ד, כ"א- כ"ב]
השאלות הן:
א] מה משמעות ההבטחה: "יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם,
תַּחֲרִשׁוּן"?
ב] הרמת
המטה בידי משה - לשם מה?
תשובות.
"יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן".
רבינו בחיי מסביר באמצעות שני פירושים את
המשמעות:
א] ידוע שיש בכוחה של
מידת הדין להחריב את הים, אך בתוך כך שהמצרים טבעו –פעלה מידת הרחמים עם מידת הדין
בשיתוף - כי מידת הדין גרמה לכיליון מוחלט
של המצרים ואילו מידת הרחמים דאגה לקבורה שלהם באדמה, וזאת לומדים מהמילים:
"נָטִיתָ,
יְמִינְךָ--תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ"- מתוך שירת הים.
הימין- זו מידת החסד, וכך יהיה גם באחרית הימים במלחמת גוג, כפי שכתוב: "וְיָצָא יְהוָה, וְנִלְחַם
בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב".[זכריה י"ד, ג]
גם במאורע זה עתיד
להיות שיתוף בין מידת הדין למידת הרחמים - למרות שהאויבים יושמדו- הם יזכו לקבורה
כפי שנאמר: "וְהָיָה
בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם-שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל" [יחזקאל ל"ט,
י"א]
ב] על פי ביאור הדרש: "יהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם"
היות ובני ישראל ראו במכת בכורות שהקב"ה בכבודו ובעצמו – הוא המכה ולמרות זאת
,המצרים עדיין ממשיכים לרדוף אחריהם.
הרי אותם מצרים - אין
כוונתם לבוא נגד עם ישראל - אלא כנגד אלוקים והיות וזו מלחמתו של הקב"ה - על
עם ישראל לשתוק.
אפשר גם להסביר: עם
ישראל יצטרכו לשתוק כדי שמידת הדין לא תתהפך אליהם ,לפי שבעבר חטאו גם כן כמו המצרים - עובדי ע"ג ומגדלי
בלורית.
רש"י מבהיר: בשני פירושים:
א] הכוונה שה' ילחם
למען עם ישראל ולומדים אנו כי משה היה עומד ומתפלל, לכן פנה אליו ה' ואמר לו: אין
אתה צריך להתפלל ולהאריך בתפילה בזמן
שישראל נתונים בצרתם.
ב] אמר ה': עלי הדבר
תלוי ולא עליך. עליך לצוות את ישראל- לנוע קדימה! היות שבזכות אמונתם ואמונת אבותיהם בה' יצאו
ממצרים- ראויים הם שהים ינוס
מפניהם-ויתבצע נס קריעת ים סוף.
בעל הטורים אומר: ה' ילחם למען עם ישראל- ועליהם הוטל לשתוק ולא לצעוק- כי
השתיקה מבטאת חוכמה - המביעה את ביטחונם
בה'.
רש"ר- [ר' שמשון
רפאל הירש] מסביר: כאשר משה התפלל להצלחת העם לחצות את ים סוף, אומר לו ה':" מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר
אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ"-
הכוונה: הישועה עדיין תלויה בעם - היות והצעד הראשון צריך לבוא מתוכם.
ראשית הם צריכים
להוכיח שהם ראויים לישועה, על ידי שיוכיחו
את ביטחונם בה', ביטחון זה מביא לידי אומץ לב, חוסר פחד במעשה, זריזות, תחילה ילכו קדימה ויצעדו ללא חשש ,או דאגה, ורק אז תבוא
ישועת ה'.
רבותינו בעלי המדרש-
ממשילים את עם ישראל באותם רגעים- טרם נבקע ים סוף- ליונה אשר נמלטה מפני נץ טורף
שרדף אחריה והסתתרה בתוך נקיק סלע- אך לרוע המזל- היה שם נחש המקנן לו בתוך הנקיק-
בדומה לכך- היה מצבם של בני ישראל בעודם
מתרכזים על שפת הים, לשוב לאחוריהם לא היה ניתן - היות והמצרים רודפים
אחריהם ,להתקדם קדימה- לא התאפשר- מפני גלי הים הקוצפים.
מכאן ניתן להבין מדוע
אמר משה לבני ישראל: "אל תיראו......."
הרמת
המטה בידי משה.
משה מתבקש להרים את
המטה: "וְאַתָּה
הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם—וּבְקָעֵהוּ"
רש"ר מסביר:
כוונת ה' שלא הוא לבדו יחולל את הישועה
לעם ישראל, העם צריך לקחת חלק ולגלות אומץ לב ובטחון בה' ואילו משה- המשמש שליח ה' - חייב לעשות את
תפקידו בהרמת מטהו להעיד על טיבו של האירוע כמעשה ה' ותפקיד ה' לפעול ליצור
את צורת האירוע- כך שהמצרים יעזו לבוא אחרי
משה לתוך הים.
כוח ה' ישמיד את עוצמת פרעה וחילו –אשר רשעותו מאחדת אותו
באמצעות אחד מיסודות הטבע-המים ואותו יסוד ישפיל את עצמו להביא ישועה לעם ישראל-
חסרי הישע והעוון אשר שואפים לישועת ה' .
בהמשך רוח קדים בקעה
את המים עד לקרקע, המים נחלקו לשני כיוונים ותפקיד הרוח היה ליבש את האדמה הרטובה
וכך נסללה לפני בני ישראל הדרך ליציאה כאשר האדמה הייתה יציבה מתחת רגליהם.
על פי רש"י- רוח קדים- היא העזה שברוחות באמצעותה ה' נפרע מן הרשעים,
שנאמר: "כְּרוּחַ-קָדִים
אֲפִיצֵם"[ירמיהו י"ח, י"ז]ועוד נאמר: "יָבוֹא קָדִים רוּחַ
יְהוָה" [הושע י"ג, ט"ו]
ספורנו
מסביר: שהיה
צריך משה להרים את המטה אל רוח הקדים כדי שהיא תייבש את הים לחרבה. והיה צריך
לנטות את ידיו על הים, כדי שיחצו המים לשני הכיוונים- על מנת לאפשר לבני
ישראל ללכת על היבשה.
למעשה משה עשה שתי
פעולות נגדיות: "הרם"..."נטה" - לשני נסים.
לסיכום, לאור האמור לעיל: בני ישראל
הצטוו לשתוק ולהביע את ביטחונם בקב"ה שיוציאם - מאפלה לאורה ושתיקה זו ביטאה את חכמתם חכמה זו
היא האמונה והביטחון בה' – דווקא בשעת סכנה כאשר מאחוריהם המצרים ולפניהם הים הגדול !
הישועה הייתה בידי ה' מתוך עוצמת אמונת עם ישראל בו ומשה ,כשליח ה' -הצטווה להרים
מטהו ורוח הקדים- העזה שברוחות, יבשה את האדמה לקראת יציאתם לחירות.
