פרשת שלח - מטרה אלוקית
מול מטרה אנושית, הכיצד?
מאמר מאת: אהובה
קליין.
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לדרך/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בכיים של המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין
ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]
ציורי תנ"ך/ מצוות ציצית/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
הפרשה פותחת
בציווי ה' אל משה שְׁלַח-לְךָ
אֲנָשִׁים וכך הכתוב מתאר זאת:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ
כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד
לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ -- כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם. וַיִּשְׁלַח אֹתָם
מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי יְהוָה: כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם......" [במדבר י"ג, א -ד]
השאלות הן:
א] לשם מה היה הציווי
לתור את הארץ?
ב] מדוע כפל הכתוב
במילים: "וְאֵלֶּה,
שְׁמוֹתָם" - "אלה
שמות האֲנָשִׁים" ?
תשובות.
שליחת הנשיאים לתור
את הארץ?
בעל "הכתב והקבלה"
[רבי יעקב צבי מקלנברג] טוען: כי בלשון הקודש ניתן להבחין בין - "תיור"
לבין "ריגול" המעוניין לתור את הארץ כוונתו חיובית- הוא שואף לראות את הטוב
בה, כפי שכתוב: "לתור להם מנוחה" [י', י"ג] ואילו מי שמחפש את הרע-
בתוך הארץ- נקרא: "מרגל" כפי שיוסף כינה את אחיו כאשר ירדו למצרים בזמן הרעב בארץ באומרו:" "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים
אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם".[בראשית מ"ב, ט]
לכן הקב"ה אומר
למשה: "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים,
וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן"-
המטרה האלוקית הייתה:
לשלוח את הנשיאים על מנת שיראו את טוב הארץ המובטחת לעם ישראל. ובשובם
יספרו על כך לעם ישראל ,במטרה לעודד אותם לעלות ארצה ולכבוש אותה מאותם העמים
היושבים בה. אך המרגלים לא מילאו שליחות מקודשת זו, אלא הם חיפשו את החסרונות והפגמים בארץ המובטחת,
כפי שכתוב: "וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל;
וַיְרַגְּלוּ, אֹתָהּ". [דברים
א', כ"ד] התוצאה משליחות זו הייתה:
קשה וכואבת, הם המיטו אסון כבד על עצמם ועל שולחיהם ומנעו את כניסת עם ישראל לארץ במשך
ארבעים שנה.
רש"י מסביר את המילים: "... עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב,
וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר".
כוונת משה הייתה:
שהמרגלים יראו תחילה את הנגב שהיא הפסולת של ארץ ישראל ,כי דרך התגרים [הסוחרים] להראות
להם תחילה את הפסולת ואחר כך את השבח- את החלק היפה.
גם הסבר זה מוכיח: כי
המטרה האלוקית הייתה: להראות את טוב הארץ.
חכמי המדרש אומרים: שהמרגלים
ששלח יהושע מן השיטים [יהושע ב', א] היו פנחס וכלב ,הם היו מסורים לתפקידם והתוצאה
הייתה מוצלחת, לעומתם המרגלים שנשלחו על ידי משה היו רשעים לפי שנאמר: "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים" [במדבר רבה ט"ז, א'] ועל כך אומר: האדמו"ר רבי חנוך מאלכסנדר: לשליחי יהושע לא היו
שום נגיעות ופניות עצמיות, אלא היו מוכנים לבצע את תפקידם במסירות נפש. לכן,
זכו לעזרה משמים. והתוצאה הייתה מוצלחת.
מנגד: המרגלים
של משה [מלבד יהושע בן-נון וכלב בן יפונה]היו
בעלי נגיעה אישית - ולכן נכשלו בשליחותם.
רבינו בחיי מבהיר:
שהרצון לבדוק את הארץ בא מצד בני ישראל- לפי שהם אמרו: "נשלחה אנשים לפנינו
ויחפרו לנו את הארץ" [דברים א]
המטרה הייתה להכיר את
הדרכים והכניסה לערים, כפי שכתוב: "הראנו נא את מבוא העיר, ויקבלו הוראות
באיזו עיר ילחמו תחילה ומאיזה כיוון יהיה עדיף לכבוש את הארץ .
רש"י מסביר: כי ה'
התכוון במילים:" שְׁלַח-לְךָ
אֲנָשִׁים"-לומר למשה: לך-
לדעתך, אני מצווה שליחות זאת על מנת להשלים את רצון העם שהתהוו לכך. בדומה
לכך הקב"ה אינו חפץ שהעם ימליך על
עצמו מלך בשר ודם, אבל היות ובכל זאת העם
דרש את המלוכה, לכן בא הציווי: "שום
תשים עליך מלך" [דברים י"ז] וההוכחה להסבר זה טמונים בדברי הנביא:
"אתן לך מלך
באפי ואקח בעברתי" [הושע י"ג]
ויש דעה האומרת: "שלח לך"-
לתועלתך כמו שנאמר : ו"ְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל "[בראשית ו, כ"א ] – דברי ה' לנח.
ומה התועלת הייתה
בשליחת המרגלים?
שנתארכו ימיו של משה
במדבר שאילו לא חטאו המרגלים- היו עם ישראל נכנסים מיד לארץ והרי על משה נגזר לא
להיכנס לארץ בשל חטא מי המריבה במדבר.
מטרת ה' הייתה: לשלוח
מכל שבט נציג אחד, סך הכול שנים עשר
מרגלים, היות ורצה שהשליחות תהיה בהסכמת
כל עם ישראל- והתכלית: שאם יצליחו במשימתם- זו תהיה הצלחת כל העם ,אך אם יכשלו-יהיו כולם שותפים בעונש כפי שאכן קרה
בסוף התהליך.
ה"כלי יקר" מביא כמה הסברים לטעם
שנשלחו המרגלים אל ארץ הקודש: על פי אחד ההסברים: הקב"ה התכוון שמשה בעצמו יחזה ברוח הקודש את האנשים
הכשרים לשליחות זו ,כי רוב בני האדם טועים בהבחנה הנכונה, היות ושופטים את האדם על
פי החיצוניות. לכן ה' הדגיש למשה:" "שְׁלַח-לְךָ"
והתכוון
שמשה יבחר אנשים –שדווקא בעיניו הם חשובים ולא בעיני אחרים, אלא אנשים שפיהם וליבם
שווים.
"וְאֵלֶּה,
שְׁמוֹתָם"- הכפילות.
רבינו
בחיי מסביר : כי הכפילות של הכתוב במילים:" וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם"- באה להורות
לנו: כי בעוד שכל השמות של הנשיאים כשם שהיו- כך הם נשארו ולא חל בהם שינוי.
אך
לא כן לגבי : הושע. נאמר עליו : "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ
בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ".
על
כך דרשו רז"ל: כי תוספת האות: יו"ד - מבטאת את תפילתו של משה עליו:
"יה יושיעך מעצת המרגלים" לפי שצפה משה
ברוח הקודש שעתידים המרגלים להוציא
דיבה הארץ ולכן התפלל עליו.
ועוד
דרשו סיבה נוספת: יהושע וכלב בן יפונה שעמדו באמונתם- כלומר, עמדו בניסיון- קיבלו
שכר, לכלב בן יפונה- ניתנה חברון שנאמר: "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת-חֶבְרוֹן"[שופטים
א, כ]
ואילו
יהושע נטל שכר של עשרת המרגלים וההוכחה לכך, שנאמר: "וַיָּמֻתוּ, הָאֲנָשִׁים,
מוֹצִאֵי דִבַּת -הָאָרֶץ, רָעָה--בַּמַּגֵּפָה, לִפְנֵי יְהוָה.
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם,
הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ".[במדבר י"ד, ל"ז-ל"ח]
כלומר
בעוד שהמרגלים אשר הוציאו דיבת הארץ- מתו , מנגד שני האישים: יהושע וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה- נשתיירו מקום-כלומר
קיבלו נחלה ולכן נוסף להושע האות "יוד".
מוסיף
ואומר רבינו בחיי: לפני שילוח המרגלים הושע היה שמו ,אבל בכל זאת אנו רואים גם
כמה פעמים כשהוא מופיע בשמו: "יהושע"
טרם השליחות, לדוגמא נאמר:
"וּמְשָׁרְתוֹ
יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל".[שמות ל"ג, י]
ועוד
דוגמא: "וַיָּקָם
מֹשֶׁה, וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ;"[שמות כ"ד, י"ג]
ראיה
נוספת: "וַיַּעַן
יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו--וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי
מֹשֶׁה, כְּלָאֵם.[במדבר י"א, כ"ח] מכאן המסקנה:
כי
לכבוד משה שהוא עתיד לקרוא להושע- יהושע ,לא רצתה התורה להזכירו בשם אחר. אך מלכתחילה
שמו היה הושע.
ה"כלי
יקר" שואל מדוע משה לא התפלל גם על כָלֵב?
יש
אומרים: לפי שיהושע היה תלמידו של משה ,
לכן הקפיד עליו שלא יכשל ואז יאשימו את רבו- את משה.
ויש הסוברים: לפי שיהושע היה משבט יוסף שהביא את
דיבת אחיו לאביו, לכן משה היה חושש שמא ילך יהושע בדרך זקנו, ומטעם זה לא הזכיר
בו: "למטה יוסף".
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי מלכתחילה
לא הייתה כוונה לשלוח מרגלים, אך הדבר היה רצונו של העם, ומשכך היה, הציע ה' למשה
לשלוח את שנים עשר ראשי השבטים לתור את הארץ, בעוד שכוונת אלוקים הייתה שיראו את
כל השבח והטוב בארץ ישראל, מנגד המרגלים
חיפשו דווקא את נקודות התורפה בארץ ואת החסרונות, לכן נענשו קשות.
ומכאן
,לעניות דעתי, עלינו תמיד לאמץ את הראיה החיובית ולראות תמיד את הטוב- בכל דבר ולא
להתרכז בפגמים והחסרונות, במילים אחרות עלינו להיות בעלי עין טובה כתלמידיו של
אברהם אבינו כפי שנאמר במסכת אבות: "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו,
מתלמידיו של אברהם אבינו. והיפוכם
מתלמידיו של בלעם הרשע,
עין
טובה, רוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו".[מסכת אבות ה,י"ט]
