ציורי תנ"ך/ מרים מחוץ למחנה/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ותיסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים.."
 [במדבר י"ב,ט"ו]

 הטכניקה: שמן על בד

* כל הזכויות שמורות לי על  היצירה(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהעלותך, מדוע נענשה מרים ללא רחמים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהעלותך, מדוע נענשה מרים ללא רחמים?

 מאמר מאת: אהובה קליין.




ציורים מתוך הפרשה

ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך / בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליי ן(c) שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עונשה של מרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ תקיעה בחצוצרות הכסף והעם מתאסף/ציירה: אהובה קליין(c) ][שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יתרו מסרב -לבקשת משה- להיכנס לארץ/ציירה: אהובה קליין(c)

עצם שם הפרשה בא ללמדנו: כי על האדם לשאוף לעלות ולהתעלות מבחינה רוחנית- דוגמת העלאת הנרות  במנורה, אך לקראת סוף הפרשה קורה דווקא משהו בניגוד גמור לכך:  חטאה של מרים שהייתה בדרגה רוחנית כה גבוהה ואחת המנהיגות של ישראל ובזכותה היה להם מים במדבר- דווקא היא מועדת וחוטאת בלשון הרע:

 וכך הכתוב מתאר את חטאה:

"ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח: ויאמרו הרק- אך...במשה דיבר ה' הלא גם בנו דיבר וישמע ה' " [במדבר י"ב, א-ב]    ובהמשך  הכתוב מציין: "והאיש משה ענו מאד מכל  האדם אשר  על פני  האדמה"

תגובת ה' :"ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרון ואל מרים צאו שלושתכם אל—אוהל מועד ויצאו שלושתם: וירד ה' בעמוד ענן ויעמוד פתח האוהל ויקרא אהרון ומרים ויצאו שניהם: ויאמר שמעו- נא דבריי אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו לא כן  עבדי משה בכל- ביתי נאמן הוא: פה אל—פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה?[שם י"ב, ד-י]

התוצאה: מרים נענשת בצרעת ונשלחת מחוץ לשלושת המחנות-  מחנה שכינה, לוויה וישראל ומשה מתפלל עליה אל ה'. " אל נא רפא נא לה " [שם י"ב פסוק י"ג ]

השאלות הן:

א] מהו  עוון לשון הרע?

ב]  כיצד  חטאה מרים בעוון לשון הרע ומדוע נענשה ללא רחמים?

תשובות.

עוון לשון הרע.

רבינו ישראל מאיר הכהן מראדין  הנקרא בכינוי: "החפץ חיים" מונה שלושים ואחת מצוות מן התורה, שגם המדבר לשון הרע  וגם המאזין לו - עלולים להיכשל בעבירות אלה מהן :מצוות עשה ומצוות לא תעשה- ועל כן  חובה על כל אדם להתרחק מעוון זה – כי על ידי רכילות גורמים לשנאת  חינם והרס בחיי הפרט והכלל.

נאמר: "לא  תלך רכיל בעמיך"[ויקרא י"ט, ט"ז] אדם המדבר לשון הרע על זולתו  דומה לרוכל המוכר את סחורתו בשוק, או מפיץ את סחורתו בבתים- בדומה לכך אדם העוסק ברכילות -הולך ממקום למקום מלקט שמועות רעות ומפיץ זאת בקרב החברה- בכך הוא גורם נזק עצום לזולת.

על עוון זה ישנה אזהרה בתורה: "הישמר  בנגע- הצרעת לשמור מאד ולעשות" [דברים כ"ד, ח] מכאן הסיקו חז"ל: כי בעבור רכילות נענשים בנגע הצרעת.

ועוד נאמר: "ולפני  עיוור לא תיתן מכשול"[ויקרא י"ט, י"ד]

הכוונה לאדם שמכשיל את חבריו במכשול רוחני וכך אותו חוטא בדיבור לשון הרע  בנוסף  לחטאו-  גורם לשומע לחטוא.

כמו כן כתוב: "הישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך" [דברים ח', י "א]זוהי אזהרה לבעלי גאווה ולגסי רוח, אשר נוהגים ללעוג לזולת, אנשים אלה מחשיבים עצמם למושלמים ומחפשים את החסרונות אצל האחרים . חכמים קובעים [במסכת סוטה ה].חטא הגאווה כה חזק שהוא נחשב לעבודה זרה ומי שחטא בעוון כבד זה- אינו זוכה לקום בתחיית המתים.

והחומרה של חטא זה גדל יותר כאשר אדם מנסה להגדיל את כבודו- על ידי שמוריד מערכו של הזולת, על כך נאמר  בירושלמי[חגיגה פ"ב, ה"א] : "המתכבד בקלון חברו אין לו חלק  לעולם הבא"

 מתוך האמור לעיל – אנו לומדים כמה עוון לשון הרע הוא גדול ובהתאם לכך העונש על עבירה זו.

 חטאה של מרים ועונשה המהיר.

רש"י מסביר: כי עצם המילה: "ותדבר"- מרמז לנו על לשון קשה והוא מבסס את דבריו על ספרי המביא דוגמאות לכך  ממקורות אחרים במקרא, כגון : "דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות"[בראשית מ"ב, ל]   או: "וידבר העם באלוקים ובמשה" [להלן כ"א, ה]

כוונת מרים הייתה להגיד : כי משה גירש את אשתו- ציפורה ומאין ידעה את הדבר ? רבי נתן אומר: כי מרים הייתה ליד  ציפורה כאשר נאמר למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה וכאשר שמעה זאת  ציפורה אמרה:  אוי לנשותיהם של אלו אם הם נזקקים לנבואה -הרי הם חיים בנפרד מנשותיהם ממש באופן שמשה פרש ממני.

כאשר שמעה זאת מרים - היא סיפרה זאת לאהרון וכאן לומדים קל וחומר: למרות שמרים לא התכוונה לגנות את משה נענשה, קל וחומר לאדם שמדבר בגנות זולתו.

על פי ספרי: שניהם גם אהרון וגם מרים דברו על משה, אלא מרים הראשונה שפתחה בדבר והיא לא הייתה רגילה לדבר אתו, אלא מפני צורך השעה, כאשר ראתה מרים שציפורה- אשת משה אינה מקשטת עצמה  בתכשיטים, שאלה אותה: מדוע אינה מתקשטת בתכשיטיה, ענתה  לה: שמשה פרש ממנה, וכך מרים סיפרה זאת לאהרון ושניהם דיברו על משה. ומכאן לומדים קל וחומר: מה מרים שלא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא לשבח- שהוא מנהיג כה מסור לעמו עד כי התרחק מאשתו.  ועל כך נענשה, ברור שאדם המתכוון לדבר על חברו גנאי ולא לשבח בוודאי שנענש.

הנקודה השנייה שחטאו מרים ואהרון בלשון הרע: לפי שאמרו  שדיבור ה' עם אדם אינו סיבה שיתרחק מאשתו. הרי גם ה' דיבר  איתם והם לא פרשו מחיי המשפחה שלהם.

על פי  ספורנו: כאן הם מנסים לומר ,כביכול, כי הקב"ה אינו מבחין ברמת הנביאים שלפניו.

לכן אחר כך ה' בתגובתו אומר: כי משה שונה משאר הנביאים ברמתו ועל ידי דיבור ישיר עם  הקב"ה.

הכינוי לציפורה: "האישה הכושית" – על פי רש"י- התכוונה מרים להגיד: כי הכול מודים ביופייה של ציפורה כשם שמודים בצבע עורו של הכושי.

על פי ספרי: ומדוע נאמר: פעמיים :"אישה כושית"? כי יש לך אישה שהיא יפה חיצונית אך לא כן במעשיה, ויש אישה שבמעשיה היא יפה, אך לא בחיצוניותה. כמו שנאמר: "נזם זהב באף חזיר אישה יפה וסרת טעם"[משלי י"א, כ"ב] וזו יפה גם במראיה וגם במעשיה .

אם כן מדוע נענשה מרים – באופן מידי ללא רחמים- על כך שני טעמים:

א] על מנת להזהיר את המרגלים שהלכו לתור את ארץ ישראל- כמה עליהם להיזהר מלדבר בגנות הארץ הקדושה, עליהם היה ללמוד זאת מעונשה הכבד של מרים שכלל לא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא בשבחו. לכן פרשת המרגלים צמודה לפרשת בהעלותך.

ב] נאמר בפרשת זכור : "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים, בדרך בצאתכם ממצרים" [דברים כ"ד, ט] ועל כך אומר הרמב"ם:" התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדברה באחיה, שהייתה גדולה ממנו בשנים , גידלתו על ברכיה וסיכנה עצמה להצילו מן הים , והיא לא דיברה בגנותו, אלא טעתה, שהשוותו לשאר הנביאים, והוא גם לא הקפיד על כל הדברים האלה, שנאמר: " והאיש משה ענו מאד " ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת , קל וחומר לבני אדם הרשעים והטיפשים, שמרבים לדבר גדולות ונפלאות, לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחותיו להתרחק מישיבתן ולדבר עמהן, כדי שלא ייתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם" [סוף הלכות טומאת  צרעת]

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד מה גודלו של עוון לשון הרע- כמה יכול לפגוע בזולת ואף להרוס לאנשים את חייהם, ולכן  העונש המידי היה: צרעת- שזו מידה כנגד מידה: אדם המרכל על חברו- גורם לו שיתרחקו ממנו אחרים וכך נשאר בודד בחברה.

כך גם עונשו של הרכלן: בעקבות הצרעת הוא נהפך טמא ומורחק מחוץ לכל המחנות.

מרים שהייתה מנהיגה  בישראל בצד משה ואהרון, הייתה חייבת להיזהר על שמירת לשונה- על מנת לשמש דוגמא אישית לעם, אך היא נכשלה בכך וגם אם לא בכוונה, אלא מצורך לשבח את משה, אך  עם זאת -מרים   על ידי עונשה קידשה שם שמים למען ידעו הדורות הבאים כמה יש להיזהר מעוון חמור זה.

 מי ייתן והדבר ישמש אות ואזהרה לנצח לעניין הקפדה על שמירת הלשון.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מרים -חטאה ועונשה/שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מרים- חטאה ועונשה.

 שיר מאת: אהובה קליין©

 

מנהיגה ברמ"ח איבריה

מרובת חסדים במעשיה


שמרה  למשה אמונים

 מתקופת רכותו בשנים.

 

שותפה לגאולת מצרים

זכויותיה  כמרחבי שמים

 בתוף  ומחול חוללה

שירת מרים נקראה.

 

דאגותיה לאחיה המנהיג

כנהר אותה יציף

רגע חטאה בלשונה

על כך בצרעת שילמה.

 הערה:

 השיר בהשראת פרשת בהעלותך[חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הטמא יושב מחוץ למחנה/ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת נשוא]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וידבר ה' אל-- משה לאמור:צו את- בני ישראל וישלחו מן המחנה כל- צרוע...."

[במדבר  ה,ב]
 הטכניקה: שמן על בד

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

Biblical paintings by Ahuva Klein.

He sits alone outside the camp

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בדד ישב/שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בדד  ישב/ שיר מאת: אהובה קליין©

 

עתה יושב בדד

בעבור  דיבורו החד

כזאב בודד בכלוב

החפץ למרעיו לשוב.

 

מתייסר בחשבון נפש

על מילותיו עתירי הרפש

 בנשמת חברו פגע

בתאווה וגאווה שגה.

 

שוהה מחוץ למחנה

 בלב דואב ונדכא

חולה במחלת הצרעת

בהעדר בינה ודעת.

 

משתוקק להסיר הטומאה

להיטיב דרכו הרעה

חיש לפתוח דף חדש

כי את עברו נטש.

 הערה: השיר בהשראת פרשת נשוא[חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשוא- מדוע נאמרה פרשת הטמאים- דווקא ביום הקמת המשכן?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשא- מדוע נאמרה פרשת הטמאים- דווקא ביום הקמת המשכן?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו צמודה בדרך כלל  לחג השבועות – היא ארוכה במיוחד וכוללת : 176 פסוקים המתארים: נושאים רבים ומגוונים.

ציורים  לפרשת נשוא:

ציורי תנ"ך הנזיר/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ חנוכת המשכן-קורבנות הנשיאים ועגלות הצב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ברכת כוהנים- הכהנים מברכים את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנזיר מביא קורבן לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 אחד הנושאים בפרשה הוא: שילוח הטמאים אל מחוץ המחנה:

"וידבר ה' אל משה לאמור: צו את--- בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש: מזכר עד—נקבה תשלחו אל- מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את  מחניהם אשר אנוכי שוכן בתוכם: ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה כאשר  דיבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל":[במדבר ה, א-ה]

השאלות הן:

 א] מה הקשר בין שם הפרשה: "נשא"- לבין שילוח הטמאים?

 ב] מה ניתן ללמוד על שילוח הטמאים?

 ג] מדוע התורה מדגישה:  "ויעשו כן בני ישראל" ובפעם השנייה: "כן עשו בני ישראל" ?

תשובות.

הקשר בין: "נשא"- לבין  נושא הטומאה.

הפרשה פותחת במילים: "...נשא את ראש" יש כאן רעיון ומסר נפלא אל האדם: הראש רומז על - המוח ועל כן האדם צריך ללמוד בחייו כי עליו  להשליט את המוח על הרגש,  ואל ילך  לפי ראות עיניו ותחושותיו הפיזיות המסוגלות לבלבלו -כי יש ורגליו עלולות  להובילו לדרכים עקלקלות והתוצאות מרות וקשות. הוא עלול לחטוא חטאים ,לרדת לשפל המדרגה .מדובר במצב שהרגליים מובילות את הגוף למקומות פסולים.

כגון :אדם נתקל בקבוצת חברים העוסקים ברכילות ומבלי להרגיש גם הוא משתלב בחטא הרכילות , לבסוף חלה אצלו הדרדרות רוחנית,  התוצאה: נענש בצרעת מגיע לשפל המדרגה- נעשה טמא  – מאיגרא רמא  לבירא  עמיקתא וסופו שישלח מחוץ למחנה.

אך מנגד, זקיפות הקומה אצל האדם זה משהו רוחני, כמו שנאמר: "שאו  מרום עינכם וראו מי ברא אלה" [ישעיהו מ, כ"ו]  כאשר עם ישראל נושא ראש ומשליט    את השכל על הרגש- אזי מובטחת לו התרוממות ועוצמה.

בתהלים נאמר: "שאו שערים ראשיכם ,הינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד" [תהלים כ"ד, ז]

 שילוח הטמאים.

רש"י- ע"פ חז"ל [פסחים ס"ז, ע"א] בזמן חניית בני ישראל במדבר היו שלושה מחנות:

מחנה שכינה- לפנים מן יריעות חצר המשכן.

מחנה הלוויים- מסביב למשכן.

מחנה ישראל -מסביב למחנה הלוויים בכל  הכיוונים.

 אדם שהיה צרוע ונטמא נשלח מחוץ לכל המחנות.

לעומתו- הזב היה מותר לו לשהות בתוך מחנה ישראל ,אך לא במחנה שכינה ולא במחנה לוויה.

ואילו הטמא לנפש-כולל מי שנטמא  לשרץ- אינו יכול לשהות במחנה שכינה בלבד אך יכול להיות במחנה לווייה  ומחנה ישראל.

נשאלת השאלה: מדוע נושא הטמאים הוזכר דווקא ביום הקמת המשכן- לאחר מפקד השבטים - החל באחד באייר וקביעת אופן חניית שבטי ישראל במדבר?

חז"ל מסבירים: כי רק אחרי שנקבע אופן חנייתם של שבטי ישראל היה מן הראוי לכתוב על שילוח הטמאים- מהסוגים השונים אל מחוץ למחנה, כי לפני כן לא היה תחום בין מחנה למשנהו  אי לכך -לא היה ניתן לשלח את הטמאים קודם לכן.

 ה"כלי יקר" מביא את דעת בעל המדרש: ומביא  טעם- מדוע עניין הטמאים הוזכר כאן,  לאחר שהמשכן  היה מסודר וסביבו כל המחנות- והקב"ה  הישרה את שכינתו בתוכם בא והזהירם שלא יגרמו ,חלילה לסילוק השכינה- על ידי שלושה ראשי עבירות  העשויים לגרום לחורבן והם :

כל צרוע- זו עבודה זרה, כל זב- זה גילוי עריות. וכל טמא לנפש- זו שפיכות דמים.

עבירות אלו גרמו להרס וחורבן ורז"ל אמרו [במדבר רבה ז, ד] שכאשר חלו בצרעת על עבירה זו- נחרב בית ראשון ושני למרות שלא עבדו בפועל- עבודה זרה בתקופת בית שני, הרי חטאו בשנאת חינם ולשון הרע שהוא כנגד עבודה זרה, בהקשר לכך רז"ל מזכירים את הפסוק: "ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו" [תהלים י"ב, ה] לפי שהעוסק בלשון הרע נחשב לכופר בעיקר,  ולכן המצורע נשלח מחוץ לשלושת המחנות כדי להרחיק שמץ של עבודה זרה משלושתם. והטעם השני הוא: היות והמצורע גרם להפריד בין איש לרעהו על ידי שעסק ברכילות- הוכרח להרחיקו מחוץ לשלושת המחנות- על מנת שיחוש את בדידותו.

אדם זב- מזוהה עם חוטא בעריות ,הוא משולח ממחנה שכינה ולויה – כי כל מקום קדוש אינו סובל דבר ערווה ,לעומת מחנה ישראל שאין בה הרבה קדושה. וכל טמא לנפש - חייב להישלח מחוץ למחנה השכינה כדי שלא יפגום בכבוד השכינה.

היות ושלושת הגורמים הללו: גרמו לסילוק השכינה ולחורבן המקדש על כן התורה ציוותה להרחיקם מן המחנה למען לא יטמאו את מחניהם-  כי המקום שהם שוהים בו - הקב"ה מסלק את השכינה משם.

ועוד סיבה להרחקת הטמאים:

דוד המלך קרא ליצר הרע: טמא [מסכת סוכה נ"ב, ע"א] לפי שהכשילו בשלושת העבירות הנ"ל: גילוי עריות בבת שבע, שפיכות דמים- באוריה החיתי, עבודה זרה, כמו  שלמדו [מסכת סנהדרין ק"ז, ע"א] – מן הפסוק:" ויהי דוד בא עד  הראש" [שמואל-ב, ט"ו, ל"ב] - ביקש לעבוד עבודה זרה.. וגם בעבודה זרה ישנה טומאה.

לכן היה צורך להרחיק את שלושת סוגי הטמאים-שהם שלושה ראשי עבירות - הגורמים לסילוק השכינה.

"ויעשו כן בני ישראל" מצוין פעמיים.

חז"ל אומרים: כי הטעם לכך שהכתוב מדגיש פעמים: "ויעשו כן בני ישראל" ללמד שאף הטמאים עצמם לא עיכבו.

בעל ה"תורה תמימה"[רבי ברוך אפשטיין ]מסביר: שני ציוויים ניתנו כאן, האחד לבית- דין על מנת שישלחו את הטמאים - אל מחוץ למחנה וציווי שני לטמאים עצמם שיסכימו לציית לציווי ולא יסרבו , לכן הכתוב רוצה להדגיש כי הטמאים כיבדו את הציווי של היציאה מחוץ למחנות ועשו זאת ללא כפייה.

ה"חיזקוני" אומר רעיון דומה: המילים: "ויעשו כן בני ישראל" מתייחס אל המשלחים. שלא ריחמו על קרוביהם ושילחו אותם מחוץ למחנה. ולגבי הציון בשנית שבני ישראל עשו את הציווי, הכוונה שאף הטמאים עצמם שיתפו פעולה וקיבלו עליהם את הדין -"כאשר דיבר ה' אל משה"

ה"כתב סופר" מסביר: ששילוח הטמאים- לא נבע מתוך שיקולי דעת של טובת הכלל,  היינו ,מתוך אמצעי זהירות של טובת הכלל- שהרי רצוי להרחיק את החולים המסכנים את שלום העם, אלא הדבר נעשה – על מנת לקיים את מצוות אלוקים.

לסיכום, ניתן ללמוד: כי כל נושא הטמאים נאמר ביום הקמת המשכן לפי שברגע שהוקם המשכן וכל השבטים על דגליהם שכנו במקום המיועד להם, אז שרתה השכינה במשכן, אך היה צורך לסלק את כל הטמאים - היות והשכינה אינה סובלת טומאה ועבירות מהטעם שהדבר מסוגל להבריח את השכינה מהמשכן.

 יהי רצון ועם ישראל יתרחק מכל העבירות וידבק במצוות – ובא לציון גואל.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חג שבועות- כיצד נתכונן לחג?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חג שבועות- כיצד נתכונן לחג?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ ההכנות לקראת מתן תורה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מתן  תורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ רות ונעמי/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ רות בשדה שיבולים ובעז ונערו ברקע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

מתוך עיון במגילת רות ניתן ללמוד: כי גם  אם בתחילה רות ועורפה היו  באותו מצב , אולם אחריתן שונה מאוד.

כאשר נעמי יצאה לדרך, שתי הנשים רות ועורפה רצו ללוות אותה בדרכה,   ושאפו להיות איתה , אך בסופו של דבר- עורפה הפנתה עורף וחזרה לעמה ואילו רות המשיכה עם חמותה.

חז"ל אומרים על עורפה: שלא רק ששבה אל עמה, אלא גם חזרה אל אלוהיה וחטאה בכל התועבות של עבודה זרה שלהן הייתה רגילה בטרם נישאה לכיליון בן אלימלך,- עורפה בחטאיה הגיעה  לתחתית הסולם המוסרי.

לעומתה רות הלכה עם נעמי לאורך כל הדרך.

נשאלת השאלה מדוע התוצאות היו שונות אצל שתי הנשים בסוף  הדרך?

על כך שתי תשובות.

א] כוחו של ציווי בטרם המעשה:

 הרמח"ל בספרו: "דעת תבונות" אומר: שאחת המתנות שה' העניק לעם ישראל בהר סיני: היא דרגת: "מצווה ועושה". במסכת קידושין [דף ל"א, ע"א] מוסבר: שגדול המצווה ממי שאינו מצווה ועושה.

 מתברר: כי כאשר האדם מקיים ציווי אלוקי - הלכה למעשה- מכוח הציווי קל לו יותר להתמודד עם יצר הרע וכך יקיים את המצוות.

דוגמא מעניינת לכך אנו פוגשים באברהם ולוט:

לאברהם נאמר: "לך- לך מארצך.." ומכוח ציווי זה- אברהם נטש את ארצו ובית אביו יחד עם התנתקות מעבודה זרה ודבק בקב"ה- והוא עמד בכל עשרת הניסיונות שה' העמיד לפניו.

לעומתו , לוט שהתחיל באופן חיובי את דרכו - הוא לא נצטווה כאברהם לעזוב את ארצו, אלא עשה זאת מרצונו החופשי, לכן לא החזיק מעמד , ברגע שנפרד מאברהם ועבר לסדום והיה במחיצת אנשים רעים וחטאים למד מדרכם השלילית.

ב] כדי שאדם יקיים מצוות- הוא חייב ראשית כל לעשות בדק בית אצלו  ולבדוק מהם הנקודות הרוחניות שעליו לתקן , ראשית עליו להתנתק מכל חטאי העבר ורק אחר כך לעלות לדרך חדשה  ולטפס בסולם הרוחני.

גם לוט וגם עורפה לא התנתקו משורשיהם הרעים ולא פעלו על פי צו אלוקי, על כן אין להתפלא, אפוא - על התוצאות הקשות שאליהן הגיעו .

מכאן ההבנה :שעל האדם לא רק למחוק את חטאי העבר שלו, אלא לפעול על פי ציווי התורה ולהתכונן נפשית ופיזית לקיים הלכה למעשה את המצוות.

מסיבה זו נצטווו בני ישראל טרם מתן תורה לכבס את בגדיהם כדי להתכונן ליום גדול זה  .

גם בימים אלה , כאשר אנו  בימי הספירה האחרונים לחג שבועות, עלינו להתכונן פיסית ורוחנית לחג הקדוש הזה המסוגל לישועות.

מי ייתן ונתאחד כולנו כאיש אחד בלב אחד לקראת חג מתן תורה שנקרא  גם חג העצרת וחג הקציר. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)