פרשת
תצווה-חכמת נשים וחכמת הלב-במשכן. כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין
פרשה זו פותחת
במילים: "וְאַתָּה
תְּצַווֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְייִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר
לְהַעֲלֹות נֵר תָּמִיד.." [שמות
כ"ח, כ] בהמשך חכמי הלב מצווים לעשות את בגדי הכהונה לאהרון ואת
החומרים הם ייקחו מבני ישראל. כפי
שנאמר: "והם
יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי
וְאֶת הַשֵּׁשׁ.."
ציורים מתוך הפרשה:
ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים שמן זית זך למשה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה פונה אל חכמי הלב בדבר בגדי הכהונה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הסמיכה של אהרון ובניו על האיל(c) [שמן על בד]
השאלות הן:
א] מה ניתן ללמוד -על הירתמותם של בני- ישראל למען בגדי הכהונה
והמשכן?
ב] מה מאפיין את חכמי
הלב?
ג] כיצד מתמזגת חכמתן
של נשים עם חכמי הלב?
תשובות.
הירתמותם של עם ישראל
משה המנהיג משמש
דוגמא אישית לעם ישראל בכל מסירותו למענם ,על
ידי חוש האחריות שהוא מגלה כלפיהם ,הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית.
בעל הטורים מסביר: כי עצם העניין ששמו של משה אינו מופיע בגלוי בפרשה זו. הדבר נובע
מתוך דבריו אל ה': "מחני נא מספרך אשר כתבת" [שמות ל"ב, ל"ב]
ובקשתו התקיימה בפרשת תצווה.
הרב נתן מאיר [משגיח
בישיבת לייקווד] מסביר בספר קובץ שיחות: כי בקשתו זו של משה מה' - נבעה מתוך רגש
אחריות לעם ישראל, אחרי שחטאו בחטא העגל, אלוקים רצה להענישם ומשה עמד מנגד והתפלל
על עם ישראל- למען ביטול הגזירה הקשה.
עניין האחריות מועבר גם לעם ישראל והם ערבים זה לזה, כולם
נרתמים לתרום למען המשכן, הדבר גורם להתלכדות העם סביב מטרה מרכזית אחת.עם ישראל
אינו קובץ של יחידים שכל יחיד דואג רק לעצמו, אלא כל אחד חייב למלא את שליחותו
נאמנה למען כלל ישראל ולעבודת ה' וקידוש שמו בארץ ובעולם. כך כל אחד
אחראי על הכלל, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. התנהגות זאת של התלכדות
העם מביאה לאחווה בין איש לרעהו.
במדרש קהלת רבה ז, נאמר: "בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל
אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך
בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שייתקן אחריך".
על ידי שאדם מיטיב את מעשיו הוא מתקן את העולם
הזה וגם את כל העולמות העליונים.
הרי הקב"ה ברא
את האדם כנזר הבריאה , האדם מעל כל
היצורים ובמעשיו יש השפעה על הבריאה כולה. אדם ההולך בדרך ישרה ועושה מעשים טובים-
גורם לתיקון העולם הזה וגם לכל העולמות העליונים. אך כאשר הוא חוטא חלילה ועושה מעשים רעים ,ההשפעה
לכך מגיע לכל הרבדים. מכאן ילמד האדם לנהוג בחוש האחריות כלפי מעשיו וכלפי הכלל.
במסכת סנהדרין [דף
ל"ז ע"א ]נאמר: "לפיכך, כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא
העולם" את חוש האחריות והערבות הדדית אנו רואים אצל בני
ישראל בהבאת התרומה.
חכמי הלב.
נאמר: "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח
חכמה"[שמות כ"ה, ג]
בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך נחשבו לאומנים – חכמי לב, בצלאל התקדם בעזרת רוח אלוקים בכישרונו
האומנותי.
על פי דעת חז"ל: בצלאל היה בן שלוש עשרה בלבד
ועל כן בגיל צעיר כזה להגיע לדרגה כה
גבוהה של כישרון- זה לא בכוחות עצמו, אלא באמצעות רוח אלוקים, מכאן ניתן ללמוד כי
אדם בעל סגולות וכישרונות ברמה כה גבוהה
שהוכשר למשימה עילאית- הקמת המשכן , כליו ובגדי הכהונה. ליידע זה יש ערך רב
בחיי המעש ויש לראות בכך כמתת אלוקים.
אך מעניין להבין מהו "חכם ללב" ומי הוא הזוכה לתואר הזה?
הג"ר חיים
שמואלביץ זצ"ל כתב ב"שיחות מוסר" כי מהפסוק: "ובלב כל חכם
נתתי חכמה" [שם ל"א, ו] אנו למדים: כי האדם חייב להכין לעצמו לב חכם,
ובלב כזה הקב"ה מעניק את החכמה, אך נשאלת השאלה כיצד יעשה זאת אדם בפועל?
לצורך התשובה נעיין
בספר מלכים-א, ג [ה]
הקב"ה נראה
לשלמה המלך בגבעון ושואל אותו: "שאל מה אתן לך"? תשובתו של שלמה: "..ונתת לעבדך לב שומע
לשפוט את עמך להבין בין- טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה"? ובהמשך נאמר: "וייטב הדבר בעיני ה' כי
שאל שלמה את הדבר הזה: ויאמר אלוקים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך
ימים רבים ולא שאלת לך עושר ולא שאלת נפש אויבך ושאלת לב להבין לשמוע משפט: הנה עשיתי כדבריך, הנה
נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא- היה לפניך ואחריך לא יקום
כמוך.."[שם ,ג, י- י"ב] שלמה המלך קיבל את מבוקשו ואכן הוא ביקש רק חכמה, מפני שהבין כי חיים ללא
חכמה הם חסרי חשיבות.
הרמב"ם אומר: "וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא
תלמוד תורה כמיתה הן חשובין"[הליכות רוצח פ"ז] מכאן שאדם המשתוקק לחכמה יבקש זאת מאלוקים,
ואם יבקש זאת באמת, יזכה להיות חכם לב. ניתן ללמוד מיהושע
בן- נון עד כמה צריכים להשתדל בהשגת
החכמה, הרי הוא ירש את המנהיגות ממשה ועליו נאמר: "איש אשר רוח בו"
ספורנו מסביר:
כי "חכם לב" הוא אדם "המוכן
לקבל אור
פני מלך חיים" ובזה הצטיין יהושע.
ומוכח מהכתוב כי יהושע המתין למשה שהיה על הר סיני-במשך ארבעים יום והוא נטה אוהל למרגלות ההר, וכל זה במטרה
שתכף שמשה ירד , יהושע יוכל לשרת את רבו ועשה זאת במסירות נפש, עד כי עזב באותו
זמן את משפחתו ואת כל ישראל.
הרמב"ן מתפעל מהתגלות כישרון נפלא הנועד משעת היצירה למטרת הקמת המשכן וכליו
בבחינת: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך" [כדברי ה' לירמיהו הנביא]
חכמת נשים בנתה ביתה.
בתוך כל הקהל הבא
כאיש אחד לתרום זהב וחומרים אחרים למען בגדי הכהונה וצורכי המשכן- באות גם הנשים
אשר לא תרמו מתכשיטיהן לעבודת עגל הזהב.
בנדיבות ליבן הן
תורמות למען הקדושה לחכמי הלב את תכשיטיהן ,ובפרשיות הבאות אנו קוראים שיש ביניהן נשים חכמות לב שתורמות למשכן
מפרי יצירתן.
חז"ל אומרים:
"בינה יתירה נתן הקב"ה באשה יותר מבאיש" ושלמה המלך משבח את האישה באומרו: "חכמת נשים בנתה ביתה" [משלי
י"ד]
לאור האמור לעיל,
ניתן ללמוד- שכל מעשה המשכן נעשה על ידי
ערבות הדדית- כאיש אחד בלב אחד ובתוך הקהל
כיכבו גם הנשים החכמות בהרמוניה עם חכמי
הלב.