משפט צדק- לאור התנ"ך
מאמר: מאת: אהובה
קליין
נושא המשפט מעסיק
אותנו לעיתים קרובות , לא פעם קורה שפסק דינו של אדם מסוים נחרץ על ידי הציבור עוד בטרם יעמוד לדין , רק על סמך מידע המתפרסם
בעיתונות או בטלוויזיה בלבד.
אדם זה נגרם לו עוול
רב, כי כל עוד לא הוכרע דינו בבית המשפט - נחשב לזכאי אך מנגד הוא עובר ייסורים
בשל הכפשת שמו.
מתוך התבוננות בתנ"ך- ניתן ללמוד כי גם
השופטים חייבים להגיע לבירור מעמיק בבית המשפט-טרם פסק הדין וזאת במטרה להגיע לאמת וצדק.
כבר בחומש בראשית אנו
קוראים על דור הפלגה אשר החליטו כביכול להגיע לשמים. אנשים אלה רצו למרוד
בה' - אך בטרם בורא עולם יחרוץ את עונשם, נאמר: "וירד ה' לראות את העיר ואת -
המגדל אשר בנו בני האדם" [בראשית י"א, ה]
והרי הדבר תמוה מאד,
וכי הקב"ה אינו רואה ממקום מושבו את המתרחש על פני האדמה ? הרי הכול גלוי וידוע
לפניו ?
אלא יש כאן מסר
לשופטים ודיינים - בשר ודם- עליכם לבדוק היטב את הראיות טרם תפסקו וכנאמר: "לִפְנֵי ה' כִּי בָא
לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ, יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים".
[תהלים צ, ט]
מקרה דומה אנו מוצאים
אצל אנשי סדום ועמורה:
כפי שהכתוב מתאר : "ארדה נא ואראה הכצעקתה
הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה"[בראשית י"ח, כ"א]
למען
האמת, אין התורה מפרשת בגלוי מה היו חטאיהם של אנשי סדום ועמורה, אלא רק מדגישה
שהם היו כל כך רעים שהזעקה עלתה משם לשמים.
רש"י מפרש: כי מדינה שלמה חטאה והוא מתבסס על המילה: "הכצעקתה"-הנאמרת בלשון יחיד ואינה נאמרת: בלשון רבים: "הכצעקתם"- לכן הוא מסיק כי מדובר במדינה אחת אשר כללה את חמש הערים: סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער.
רש"י מביא גם את דעת חז"ל האומרים: כי ריבה אחת נתנה לעני כד ובו לחם, לפיכך נענשה על ידי אנשי סדום- היא צעקה היות והתעללו בה, מרחוה בדבש והעלו אותה על גג החומה ובאו דבורים ועקצו אותה.[סנהדרין ק"ט]
ויש דעה שונה בב"ר [מ"ט, ו]:נערה נתנה לחברתה כד קמח לפי שרצתה להצילה ממוות בהיותה במצב של רעב, בתגובה על כך- אנשי סדום שרפוה.
אכזריותם וקשיחותם של אנשי סדום כלפי העניים מוזכרת גם-
בתנ"ך: "הנה זה היה עוון אחותך, גאון שבעת-לחם ושלוות השקט היו לה ולבנותיה, ויד עני לא החזיקה"[יחזקאל פרק ט"ז].
גם במקרה זה רש"י סובר:
כי יש כאן מגמה ללמד את הדיינים שלא יפסקו דיני נפשות, אלא על סמך ראייה מקרוב בלבד.
רש"י מפרש: כי מדינה שלמה חטאה והוא מתבסס על המילה: "הכצעקתה"-הנאמרת בלשון יחיד ואינה נאמרת: בלשון רבים: "הכצעקתם"- לכן הוא מסיק כי מדובר במדינה אחת אשר כללה את חמש הערים: סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער.
רש"י מביא גם את דעת חז"ל האומרים: כי ריבה אחת נתנה לעני כד ובו לחם, לפיכך נענשה על ידי אנשי סדום- היא צעקה היות והתעללו בה, מרחוה בדבש והעלו אותה על גג החומה ובאו דבורים ועקצו אותה.[סנהדרין ק"ט]
ויש דעה שונה בב"ר [מ"ט, ו]:נערה נתנה לחברתה כד קמח לפי שרצתה להצילה ממוות בהיותה במצב של רעב, בתגובה על כך- אנשי סדום שרפוה.
אכזריותם וקשיחותם של אנשי סדום כלפי העניים מוזכרת גם-
בתנ"ך: "הנה זה היה עוון אחותך, גאון שבעת-לחם ושלוות השקט היו לה ולבנותיה, ויד עני לא החזיקה"[יחזקאל פרק ט"ז].
גם במקרה זה רש"י סובר:
כי יש כאן מגמה ללמד את הדיינים שלא יפסקו דיני נפשות, אלא על סמך ראייה מקרוב בלבד.
ואכן
לבסוף אנשי סדום נענשו וזאת על אף תחנוניו של אברהם :"חלילה לך מעשות כדבר
הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל- הארץ לא יעשה משפט?[שם י"ח, כ"ה]
התורה מתארת את משה שהיה מנהיגם של ישראל . בנוסף היה יושב גם על כס המשפט: "ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב"
התורה מתארת את משה שהיה מנהיגם של ישראל . בנוסף היה יושב גם על כס המשפט: "ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב"
ציורי תנ"ך / משה שופט את עם ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
משה
ושמואל.
על פי מדרש
חז"ל: על משה נאמר: כי במהלך המשפט- כאשר היה דן את האנשים היה יושב על
כיסאו: "וישב משה לשפוט את העם" ואילו הם היו עומדים לפניו. מה תלמוד
לומר: "מן הבוקר עד הערב"? אלא מלמד שכל מי שמוציא דין אמת לאמיתו, מעלה
עליו הכתוב כאילו היה שותף עם הקב"ה במעשה בראשית. שנאמר : "מן הבוקר עד
הערב" ובמעשה בראשית כתוב [בראשית א,
ה] "ויהי ערב ויהי בוקר.." כלומר, משה היה שופט רק כמה שעות במשך היום,
אך התורה רוצה ללמדנו כי כל דיין שדן דין
אמת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף למעשה בראשית של הקב"ה.
לעומת משה ,אצל
שמואל מסופר: כי על מנת לשפוט את האנשים
היה טורח והולך ממקום למקום כדי שלא
יצטערו לבוא אליו כפי שנאמר: "וסבב בית אל והגלגל.." [שמואל א,
ז, ט"ז] לפיכך אמר הקב"ה: אני בא עם האדם בדין וצדקה- כלומר אני נוהג
מידה כנגד מידה. משה שהיה רגיל לשבת על כס המשפט כשהעם עומדים לפניו, יבוא אליי
לאוהל מועד לשמוע את הדיבור שלי, אך לעומת
זאת, שמואל שהיה מטריח את עצמו בעיירות לדון את העם- אני הולך בעצמי לדבר אתו וזאת על מנת לקיים: "פלס ומאזני משפט לה'
" [משלי ט"ז, י"א]
יהי רצון שהצדק
והאמת יהיו נחלת
ארצנו תמיד כדברי זכריה הנביא :"אלה
הדברים אשר תעשו: דברו אמת איש את רעהו, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"
[זכריה ה, ט"ז]
