פרשת וישב: לימוד חינוכי
בפרשה- כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
ציורים מתוך הפרשה:
ציורי תנ"ך/ יוסף רועה צאן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/יוסף חולם שצבא השמים משחווה לו/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
הפרשה
פותחת בפסוקים: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען: אלה תולדות יעקב יוסף
בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו
ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם:[בראשית ל"ז, א-ג]
השאלות
הן:
א] מדוע
הכתוב מדגיש את ישיבתו של יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען?
ב] מה
היה הרקע לקשר המיוחד שבין יעקב ליוסף בנו?
תשובות.
ישיבתו
של יעקב.
רש"י
אומר: כי
יעקב ביקש לשבת בשלווה וקפצה עליו רוגזו של יוסף.
הכוונה
היא: כשצדיקים שואפים לשבת בשלוה בעולם הזה , אומר להם ה' : אינכם מסתפקים במנוחה המובטחת לכם בעולם הבא ? ואתם מבקשים כבר לנוח בעולם הזה?
חז"ל מפרשים: יעקב בניגוד לאברהם ויצחק - שחייהם היו יחסית שקטים ורגועים –עבר
חיים של תלאות ומאבקים. חכמי המדרש ביטאו
את המציאות הקשה הזו על הכתוב בספר איוב [ג, כ"ו]: "לא שלוותי, ולא
שקטתי, ולא נחתי, ויבוא רוגז"
ההסבר:
"לא שלוותי"- מעשיו.
"ולא
שקטתי"- מלבן .
"ולא
נחתי"- מדינה.
"ויבוא
רוגז" - מיוסף.
הצרה הגדולה ביותר
הייתה: צרת יוסף שהיא נמשכה זמן רב, יעקב נתבשר בידיעה הקשה: "טרוף
טורף יוסף" [בראשית ל"ז, ל"ג] תקופה ארוכה עברה על יעקב בייסורים
קשים. הוא היה משוכנע שיוסף נטרף על ידי חיה רעה.
במסכת מגילה [י"ז, ע"א] חז"ל מדגישים כי יוסף היה מרוחק מאביו
במשך 22 שנה [מגיל שבע עשרה עד גיל שלושים
ותשע] והדבר מקביל להיעדרותו של יעקב מאביו למשך עשרים ושתיים שנה.
חז"ל רואים בכך עונש: מידה כנגד מידה. היות ובתקופה זו יעקב לא קיים מצוות כיבוד
הורים, לכן נענש בכך שיוסף בנו האהוב לא עסק בכיבוד הורים מספר
זהה של שנים.
על פי המדרש : התורה מדגישה שתי נקודות: א] "וישב יעקב בארץ מגורי אביו"
וזאת כדי לחפות על התקופה הארוכה שהיה מחוץ לבית ולא קיים את מצוות כיבוד הורים.
ב] "וישב יעקב
בארץ כנען" על מנת לתקן את מצוות ישוב הארץ- מצווה שלא קיים אותה בתקופה
הארוכה בה נעדר מביתו.
דורשי רשומות: מוצאים
במילים: "וישב יעקב" ראשי תיבות למילים- ויבקש יעקב שבת בשלוה, יוסף
עליו קפץ ברוגזו....."
רבינו בחיי מביא
שני פירושים:
א] נאמר על יעקב: "וישב"
ולא נאמר: "ויגר" מהסיבה שנאמר
בסוף פרשת וישלח: "וישב עשיו בהר
שעיר.."[בראשית ל"ו, ח]
והרי תולדות עשיו- המלכים והאלופים שיצאו ממנו ישבו בארץ אחוזתם. היא האחוזה שלהם לעולם.
לכן הכתוב מדגיש שיעקב התיישב בארץ הקדושה שהיא –
ארץ מגורי אביו. כמו שאלוקים הבטיח לאבות, שנאמר: "וארא אל- אברהם אל יצחק
ואל יעקב באל שדי. וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם
אשר גרו בה " [שמות ו', ב-ג]
ב] על פי המדרש: כל
מקום שנאמר: "וישב" אינו, אלא לשון
צער.
דוגמאות:
1] בהתנהגות העם
במעשה חטא העגל נאמר: "וישב העם לאכול ושתו ויקומו
לצחק" [שמות ל"ב, ו]
2] התנהגות אחי יוסף בזמן השלכתו לבור: "וישבו לאכול
לחם ויישאו עיניהם, ויראו.." [בראשית
ל"ז, כ"ה]
3] "וישב ישראל
בשיטים ויחל לזנות .." [במדבר כ"ה]
אף כאן, יעקב מבקש
לשבת בשלווה וקפצה עליו רוגזו של יוסף. יעקב ראה את האלופים של עשיו נתיירא וחשב: מי יכול לעמוד כנגד כל
אלה?
למה הדבר דומה ? הנה
משל : גמלים היו עמוסים קש ,עמד הצורף ושאל- היכן ניתן לאכסן את כל הקש
הזה? שמע זאת פיקח אחד ענה לו: מה אתה כל כך מתפלא? ניצוץ אחד - יכול לחסל את כל
הקש הזה .
והנמשל: כאשר יעקב
ראה את האלופים שיצאו מעשיו, נתיירא, אמר לו הקב"ה: ניצוץ אחד שלך יכלה אותם,
כמו שנאמר:" והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם
ואכלום" [עובדיה א']
לכן כתוב : "אלה
תולדות יעקב יוסף" ניצוץ אחד יוצא מתולדות יעקב והוא יוסף - שעתיד לכלות את כל
תולדותיו של עשיו.
יעקב ויוסף. הקשר
ההדוק.
הכתוב מציין: "אלה
תולדות יעקב יוסף.."
מדוע רק יוסף הוזכר
ביחד עם יעקב?
רבינו בחיי מציע שני פירושים:
על דרך הפשט: הוזכר רק יוסף, לציין כי
יוסף כולל את כל המעלות של אחיו. וגם
רז"ל מציינים: כל המעלות- מידות השבטים היו בו:
בכורתו של ראובן, שנאמר: "ובחללו יצועי
אביו בכורתו ליוסף" [דה"א, ה]
מלכותו של יהודה
שנאמר: "ויוסף הוא השליט על הארץ" [בראשית מ"ב]
נבואתו של לוי, שנאמר:"
ויהי כאשר פתר לנו כן היה" [בראשית מ"א]
חכמתו של יששכר,
שנאמר: "אין נבון וחכם כמוך" [שם] דברי פרעה ליוסף כשראה כי בחכמתו פטר
את חלומותיו.
על דרך המדרש: קישר את יעקב ויוסף יחד משום : שיוסף היה דומה בפניו ליעקב אביו,
כפי שנאמר:" כי
בן זקונים הוא לו " שהיה זיו איקונין
שלו דומה לו.
כמו כן, היה דומה בכל
מה שעבר עליו :כשם שיעקב היה נרדף על ידי עשיו שהיה שואף להורגו, כך גם אחי יוסף רדפו אחריו "ולא יכלו לדברו לשלום"
כשם שאמו של יעקב –רבקה הייתה תחילה עקרה גם אמו של יוסף [רחל] הייתה תחילה עקרה.
כשם שיעקב נולד מהול
שנאמר: "ויעקב איש תם שאינו נקרא תם
אלא מי שמהול, שנאמר:
"התהלך לפני והיה
תמים " [שם, י"ז] גם יוסף נולד מהול וההוכחה שנאמר: "יעקב
יוסף"
אצל יעקב התקשתה אמו
בשעת הלידה. גם אצל יוסף- אמו- רחל התקשתה בזמן
הלידה..
כמו שאצל יעקב –אמו
ילדה שניים, גם אצל יוסף אמו ילדה שניים- יוסף ובנימין.
יעקב היה רועה, גם
יוסף היה רועה. מה יעקב נשא את נשותיו בחוץ לארץ גם יוסף נשא את אשתו במצרים
והוליד שם בנים.
מה יעקב זכה לליווי
מלאכים, אף יוסף זכה שילוו אותו מלאכים.
א"ר ינאי: שלושה
מלאכים התלוו את יוסף וזאת לומדים מהמילים:
"וימצאהו איש", "וישאלהו
האיש", "ויאמר האיש".
כשם שיעקב נתעלה על ידי
חלום [סולם יעקב] גם יוסף התעלה על
ידי חלום.
כשם שיעקב נתברך
כשהיה בבית לבן, כך יוסף התברך בבית פוטיפר.
כשם שיעקב ירד למצרים לשבור את הרעב בארץ, כך גם
יוסף ירד למצרים כדי לשבור את הרעב. יוסף נפטר במצרים בדומה- לאביו יעקב שגם נפטר שם.
יעקב נחנט אחרי מותו
וכך גם יוסף נחנט במצרים. גם יעקב וגם יוסף
העלו את עצמותיהם לארץ..
רש"י מביא שני הסברים לקשר בין יעקב ליוסף:
א] כפשוטו: הסיבה
הראשונה שגרמה לשינוי מקום ישיבתם של יעקב ובניו-מעשה מכירת יוסף בידי אחיו.
ב] ומדרש אגדה: עיקר
תולדותיו של יעקב הוא- בנו יוסף ,כי מטרת יעקב לעבוד אצל לבן הייתה לקחת את
רחל לאישה כדי להקים ממנה בן ושאר התולדות
נמצאו בזכות יוסף.
רש"י בדומה -לרבינו בחיי - מזכיר את כל העניינים המשותפים בין יעקב
ליוסף כנ"ל.
לסיכום, לאור האמור
לעיל: ניתן להזכיר את מסקנתם החינוכית של
חז"ל: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים.."[מסכת שבת ע"ב] לכן
התובנה המתבקשת: ההורים חייבים לגלות יחס אהבה שווה לכל ילדיהם ללא הבדל.
אך מנגד אין להתעלם :
כי כל ההתרחשויות בפרשה עם יוסף ואחיו יש בהם
בראש וראשונה מטרה אלוקית: לקיים את השבועה של הקב"ה לאברהם: "ידוע
תדע כי- גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" [בראשית
ט"ו, י"ג].
