באר המים בתנ"ך ומשמעותה.
מאמר מאת: אהובה קליין.
כיום כאשר אנו זקוקים למים – אנו ניגשים לברז וללא מאמץ מיוחד
המים זורמים, בעוד שבימים קדומים היו
הולכים לשאוב מים מן הבאר.
אך גם על המים הזורמים , אין להסתכל כדבר מובן מאליו, הדבר תלוי במצבו הרוחני של עם
ישראל, כמו שנאמר בקריאת שמע: "והיה אם שמוע תשמעו..."
בתנ"ך אנו
מוצאים את נושא הבארות- מספר פעמים.
כאשר הגר ברחה בפעם
הראשונה משרה - אשת אברהם, היא הגיעה למדבר לבאר מים, :" באר לחי רואי" שפירושו לפי
רש"י - הבאר שהמלאך החי נגלה עליו, שם מגלה לה המלאך את כל העתיד של ישמעאל: "ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עוניך: והוא
יהיה פרא אדם ידו בכול ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכון" על כך אומר
רש"י: שידו של ישמעאל תפגע בכולם.- הדברים
ממש מצמררים לאור כל ההתרחשויות שקורות היום בעולם.
אברהם אבינו מוכיח את
אבימלך על הודות באר המים אשר גזלו עבדיו.
על פי רש"י: היה
ויכוח ביניהם מי חפר את הבאר? ועל מנת
להכריע ביניהם מי אומר דברי אמת ? החליטו
שיעמדו ליד שפת הבאר וכל מי שהמים יעלו לקראתו הדבר ישמש סימן לכך שהבאר שייכת לו.
ואכן המים עלו לקראת אברהם, ואבימלך ועבדיו
הודו שהיא שייכת לו.
גם אצל יצחק חזר
עניין הבארות וגרם למריבה בין עבדי אבימלך לבין יצחק. על כך אומר הרמב"ן: שיש
בעניין הבארות משהו עמוק מאד: לפי שהוא רמז לעתיד לבוא- היות ובאר מים חיים משמש
רמז לבית המקדש, כמו שכתוב: "מקור
מים חיים את ה' " [ירמיהו י"ז ] והבאר
הראשונה נקראה: "עשק"- רמז לבית ראשון שנתעשקו אתנו האויבים ועשו עמנו
מחלוקות וגם מלחמות עד שלבסוף נחרב.
הבאר השנייה נקראה: "שטנה"-
רמז לבית שני שנאמר: "ובמלכות אחשוורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי
יהודה וירושלים" [עזרא ד, ו]
והבאר הנוספת שיצחק
חפר הייתה "רחובות" על שם הכתוב בבית שלישי לעתיד לבוא: "ורחבה ונסבה למעלה, למעלה"[יחזקאל מ"א, ז]
בית ראשון ובית שני
נבנו על ידי בשר ודם, שלמה המלך וכורש, אבל בית שלישי יהיה מעשה אלוקים ולא ישלוט
בו חורבן.
ציורי תנ"ך/ שירת הבאר/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
מעניין לקרוא את שירת
הבאר שאותה שרים בני ישראל בלכתם במדבר:
"אז ישיר ישראל
את - השירה הזאת עלי באר ענו- לה" [במדבר כ"א, י"ז]
רבינו בחיי מסביר: בני ישראל שרו על הניסים
שהתרחשו בנחל ארנון: דם האמוריים נשפך
משום שהיו מסתתרים שם - כי הנחל בין ההרים היה עמוק וצר וההרים היו גבוהים וקרובים
זה לזה, המעבר בין שני צידי
הנהר היה צר, אמרו האמוריים זה לזה בואו נסתתר במערות וכאשר עם ישראל יחצו
את הנחל נצא ממקום מחבואינו ונתנפל עליהם
בחיצים ובאבני בליסטראות. באותו הרגע
שישראל נכנסו לנחל, נעשה נס , ממש כמו שפחה שהולכת לקראת גבירתה - התקרבו ההרים זה
לזה ומחצו את האויבים והם מתו כמו המצרים בים סוף, ומשם בא האשד אל הבאר, והבאר
הייתה מעלה את דם ההרוגים, ובני ישראל היו רואים איך הקב"ה נלחם למענם ומשמיד
את אויביהם והם לא ידעו זאת , עד שהבאר
הודיעה להם על ידי- שראו את המתרחש במימיה ואז אמרו שירה:
"עלי
באר.."
על פי דעת מקרא: כאשר התרחש הנס בגבול מואב, אז שרו בני ישראל :"עלי באר.."
והמשמעות היא: שרצונם היה שהמים יעלו מהמעמקים וישקו את עם ישראל. את הבאר חפרו
"נדיבי העם" ואלה היו כינויים של משה ואהרון שחפרו אותה בעזרת המטה שלהם.
אור החיים מפרש:
כי השירה הזו נאמרה:
על התורה שהיא נמשלה לבאר מים חיים והיא נקראת באר על שם השכינה העליונה, שהרי
התורה נמשלה למים והמילים:" עלי
באר"- מלשון עליה כי השירה לא נאמרה על הבאר למטה, אלא על באר:
"עלי"- מלשון עליון. "ענו לה" כמו :"ותען להם מרים"
שהוא לשון שיר [שמות ט"ו]
"חפרוה
שרים" הצדיקים הראשונים שהיו במעלה גבוהה הם חפרו את הבאר והכוונה לאבות
[בראשית כ"ט]:כפי שמסופר על יעקב: "והאבן גדולה על פי הבאר ויגל את האבן
וישק את צאן" ומאז הייתה התורה ראויה להינתן לעם ישראל ,אך עדיין לא הייתה
בבחינת אפשרות לשתות ממנה, עד: "שכרוה נדיבי עם" הכוונה למשה שהוריד את התורה לעם והמקבלים
ממנו, זקנים, נביאים ואנשי הכנסת הגדולה.
לאור האמור לעיל:
ניתן להסיק כי ישנו קשר עמוק ורוחני בין באר המים בתנ"ך- למקדש, לרוח
הקודש לתורה ולכל המהות של עם ישראל. יהי רצון ויתגשמו דברי הנביא ישעיהו: "ומלאה
הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". אמן ואמן.
