יום רביעי, 1 בפברואר 2012

שיר לשיר השירים/ מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שיר לשיר השירים / מאת אהובה קליין (c)

שיר השירים, שיר מחמדים
כלול בספר  הספרים
אמרות  ומשלים.
נכתב בעט סופרים
מזה שנות דור
על ידי החכם  מכל.

נחלקו בו המפרשים:
האם אהבת בשרים
או, קודש  הקודשים?
ר' עקיבא פסק: קדושה
אהבה  רוחנית  טהורה
בין  הדוד  לרעיה.

"שיר  השירים אשר  לשלמה" מלכנו
בזעיר אנפין יהלום מקדשנו
ברוח הקודש נכתב,
על געגועי האומה לאלוקיו - נרמז
לאורך שרשרת ארוכת  הגלויות
אך, באחרית הימים ישועות!
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שירת הלוויים/ מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
שירת הלווים \ מאת אהובה קליין (c).

זוהי אגדה ישנה נושנה,שהתגלתה על קלף עתיק,
מתקופת שלמה מלכנו,בנו של דוד המלך הצדיק.
בימיו  התנהלו קשרי מסחר בין מלכים שונים,
כדוגמת מלך צור, ששלח לירושלים ארזים וברושים-
לעיני כל. בית המקדש קרם עור וגידים.
בית המלוכה נבנה בשלבים.
הארץ באותה תקופה שקטה יותר מארבעים שנה.
היהודים הסתובבו בשלוה ובחופשיות אנה ואנה.
לא הרחק מירושלים הקדושה שכולה אורה,
גרה לה משפחה משבט לוי שהתגעגעה לבית הבחירה.
היה ברשותם מעט בקר וכבשים,
שניתנו להם  במתנה על – ידי אחיהם האוהבים.
הנשים היו נוהגות באותם ימים,
לרדת למעיינות ולרחוץ את הבגדים-
כשילדיהן מתלווים אליהן בהליכתן
ומשתעשעים להם בדרך להנאתם.
כזה היה גם אסף – הבן הבכור
שהצטרף אל אמו והרבה לעזור-
על אחיו הקטן נהג לשמור,
על – מנת שאמו את עבודתה תגמור.
ויהי היום והאם הייתה עסוקה וטובלת את בגדיה במים הצלולים
והתינוק, הקטן, שוכב להנאתו – על שטיח מכוסה עלים.
אסף הנעים את זמנו ,בן העצים מסביב
והתפעל מן היופי של הנוף החביב.
בכישרונו היצירתי יצר לו כלי משחק,
כמו חץ וקשת- שהגיע לכל מרחק.
מזג האוויר בחוץ, היה מעט חמים
והראות הייתה טובה למרחקים.
שום דבר מיוחד לא בישר על הבאות,
לא הרוחות ולא נדידת העופות.
הכול נראה רגיל, האוויר היה צלול,
פרט לענן שהופיע מעל הר תלול.
לפתע , החלו לרדת גשמים עזים
והאם אימצה אליה את תינוקה ואספה את הבגדים,
פתאום הבחינה בהיעלמותו של בנה הגדול,
ליבה החסיר פעימה והחלה לצעוק עד כמה שכוחה יכול:
"אסף, אסף,היכן אתה עכשיו?
הגשם יורד חזק והנך תוך שנייה נרטב!"
אך, אין קול ואין עונה.
הדקות נוקפות והאם תופסת מחסה.
אט, אט, באופן הדרגתי גשם הזלעפות-
נרגע מעט והפך בשניות לטיפות
והנה אוזניה הקשובות קולטות,
רעש של שעטת סוסים וצעקות.
את עיניה נושאת היא למרומים –
ומתחננת בבכי מר אל אלוקים:
"הושיעה נא, עזור נא לי,
אנא השב נא לי את בני,
אזי אודה לך בכל נפשי
ואשוב בשמחה – אל ביתי."
כשסיימה את תפילתה,מחתה את דמעותיה
ואת בנה הפעוט הצמידה אל פניה.
בעודה מטפלת בו, הבחינה בשיירה ענקית של פרשים,
הגוררים בעגלותיהם עצים וגזעים
ואחד מהם צועק:"רד מהכרכרה תכף ומייד,
אם לא,אטפל בך באופן מיוחד!"
תשובת הילד לא איחרה לבוא:"אינני יכול, אינני יכול-
כי חפץ אני לראות את הכול,
ממשפחת הלווים אנוכי
ורוצה אני לשיר בכל כוחי,
לעמוד על מעלות המקדש
ולהנעים בקולי שיר חדש!"
שפשפה האם את עיניה הדומעות
והתינוק הוסיף כמה בכיות.
קראה האם:"אסף חזור נא מייד, פן יהיה מאוחר
ולא נשוב אל ביתנו,אלא רק מחר!"
 בלב כואב נפרד, אסף מעבדי מלך צור.
רץ לקראת אמו שעמדה ליד סלע שחור.
האם העיפה מבט פייסני לעברו,
אמרה בתקיפות:"כל דבר בזמנו ובעיתו."
ואכן הזמן חלף במהירות ,
הנה כאשר  סוף ,סוף בית המקדש עמד על תילו,
זכה אסף לעמוד על המעלות ולהנעים בקולו,
יחד עם אביו וחבריו הלווים,
נגנו ושרו- לעיני כל הנלהבים.
האם המאושרת לא שכחה להודות לאלוקים.
על כל החסדים והדברים הנפלאים.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שירה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
שירה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

ישנה שירה תמימה
מנעימה בשעות יממה
שגורה בפי כל חי
מצטלצלת עד בלי די.

בראשה עומד האדם
מביט בבריאה מוקסם
מודה לאדון הכול
מסלסל קולו בקול.

ישנה שירת גאולים
עולה בסולם הילולים
כולה הודיה לאלוקים
על כוס ישועות וניסים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בשלח [חומש שמות]
ובהשראת שירת הבריאה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 31 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ שירת הים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' " [שמות ט"ו,א]
הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה והסנה הבוער/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
משה והסנה הבוער / שיר מאת: אהובה קליין (c)

לשניות חדלה החמה לזרוח
לא מיאנה תפקידה לשכוח
גדושת התפעלות הביטה ממרומים
בסנה הבוער נדיר בשיחים.

שיח זעיר בגודלו
גדול מימדים באיכותו
עמיד כחומה בפני אש
לעד אינו ירא ומתייאש.

משה עומד נפעם
נזכר בזה העם
בודד הוא בין העמים
אך לא יכלוהו האויבים.

משה חיש ישיל נעליו
צמרמורת ברמ"ח אבריו
מסר יקבל מפי אלוקים
יושיע ישראל בניסי ניסים.

הערה: השיר בהשראת פרשת שמות [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 30 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וירא מלאך ה' אליו בלבת -אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל...ויאמר אל- תקרב הלום של- נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא"
[שמות ג,ב-ו]

  • ציורי תנ"ך/ משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח/ הקשר בין שירת הים לתחיית המתים-כיצד?

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת בשלח/ הקשר בין שירת הים לתחיית המתים-כיצד?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו אנו קוראים על נס יציאת מצרים  ושירת הים. לכן  השבת נקראת בשם:"שבת שירה"
השירה כוללת ח"י פסוקים ונקראת בבית הכנסת באופן חגיגי כשכל האנשים עומדים על רגליהם.
בנוסף לכך- קריאתה גם ביום שביעי  של פסח בה אירע נס קריעת ים -סוף,ובכל יום בתפילת שחרית.
וכך התורה מתארת את השירה:"
"ויושע ה' ביום ההוא את- ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על- שפת הים: וירא  ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את—ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמור אשירה לה' כי גאה ,גאה סוס ורוכבו רמה בים עוזי וזימרת יה ויהי לי לישועה זה עלי ואנואו אלוהי אבי  וארוממנהו..."[שמות ט"ו,ל- כ]
השאלות הן:
א] מדוע אומרים: יום,יום שירת הים?
ב]כיצד העבר מסתדר עם העתיד- מבחינה לשונית בשיר:"אז- ישיר"?
ג] מהו המבנה המיוחד של השיר?
ד] היכן מוצאים אנו דוגמאות לשירה בתנ"ך?
התשובה לשאלה א]
עם ישראל נוהג להגיד: יום,יום את שירת הים:
1]כדי לא לשכוח את גדולת ה' ואת החסדים שעשה לבניו ביציאת מצרים ולהודות על כך.
2] כל יהודי נמצא במייצר הפרטי שלו והוא שואף להשתחרר ולצאת ממצוקתו, לכן אומר שירת הים - יש אומרים כי  בכך
ישנה  סגולה של יציאה  מאפלה לאורה.
וכבר ציין זאת דוד המלך באומרו:"מן המייצר קראתי יה ענני במרחב יה"
[תהלים קי"ח,ה.]
התשובה לשאלה ב]
האומר שירת הים שם לב מיד ללשון הדקדוקית הדורשת הסבר:"אז ישיר"
אם מדובר ב"אז"-  שהיא לשון עבר  נכון היה לכתוב: - "אז שר"
מדוע הערבוב של לשון עבר ועתיד יחדיו?
על כך כמה תשובות:
אונקלוס אומר: כי המילה:"ישיר"- היא במשמעות עבר-כלומר אז משה שר.
לפי רש"י: יש לחלק את הפסוק לשני זמנים.
"אז"- כשמשה ראה את הנס-עלה בליבו שישיר את שירת הים.  ובהמשך במילים:"ויאמרו לאמור" הוציא את מחשבתו מהכוח אל הפועל.
חז"ל: רואים כאן קשר לתחיית המתים ואומרים:"ישיר"- הכוונה  לשיר בעתיד.
ואילו דבריהם:"תניא.א"ר מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר:"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ""שר" לא נאמר, אלא:"ישיר".מכאן לתחיית המתים מן התורה.כיוצא בדבר אתה אומר:"אז יבנה יהושע מזבח לה' "-"בנה" לא נאמר,אלא:"יבנה" מכאן לתחיית המתים מן התורה.
אלא מעתה:"אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב הכי נמי דיבנה"?
אלא מעלה עליו הכתוב כאילו בנה" [סנהדרין צ"א:]
"העמק דבר" אומר : רק כאשר עם ישראל ראו במו עיניהם את  ההצלה-רק אז הודו על כך לבורא עולם,ולא עשו זאת בתחילת דרכם בים.
התשובה לשאלה ג]
תוספות יו"ט במסכת סוטה פ"ה, משנה ד' אומר:שירה זו מתחלקת -לעניינים וגם לפרקים.
באופן הבא: משה היה אומר פרק ואילו ישראל היו עונים לתפילתו.
"אבני שוהם" לרבי משה לייב שחור טוען: שהשירה מתחלקת לשלושה חלקים:
פרק א: מהמילים:"אשירה לה' " עד המילים:"אמר אויב"
בפרק זה מתוארים מעשה הגבורה של הקב"ה וגם שבחים על מעשיו.
ובסוף הפרק  מתוארת הנקמה באויב- "תהרוס קמיך".
פרק ב: מתאר  התעוררות מחודשת של האויב:"אמר אויב ארדוף אשיג.."
ובאמצע מילות התפעלות על גדולת ה' ומסיים בתגובת האויבים:"שמעו עמים ירגזון"
פרק ג:מתחיל במילים:"אז נבהלו אלופי אדום" מתאר את בהלת האויבים באותו זמן וגם  בקשה  כי לעתיד לבוא  יהיו שרויים  באימה ופחד ,ומסיים במלכות ה' הנצחית:"ה' ימלוך לעולם  ועד"
התשובה לשאלה ד]
ישנן דוגמאות בתנ"ך לשירה מקראית:
הנה כמה מהן:
"שירת האזינו" באמצעותה- משה קורא לשמים והארץ להעיד על התנהגות עם ישראל.
הוא קורא להם מפני שהם נצחיים, וגם מהסיבה:השמים יכולים להעניש את האדם- על ידי עצירת המטר והארץ יכולה  להפסיק את גידוליה הטובים-המשמשים מזון לאדם.
"שירת דבורה"- דבורה שהייתה נביאה בישראל- יושבת בצל עץ התומר ומשוררת - אחר הניצחון נגד יבין מלך כנען  והריגת סיסרא בצורה  מיוחדת.
במילות השיר  היא מודה לה' על כך:"ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמור: בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה',שמעו מלכים האזינו
רוזנים אנוכי לה' אנוכי אשירה..." [שופטים ה,א-ד]
"שירת הבאר"-"אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה:באר  חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק..."- זהו שיר הודיה לה' על המים שניתנו לעם מתוך הבאר [במדבר כ"א,י"ז-כ]
דויד המלך שר לה':"מזמור שירו לה': שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קודשו.." [תהלים צ"ח,א]
שלמה המלך מקדיש ספר שלם לשירה: ב" שיר השירים"-הנושא המרכזי בספר:אהבה הנרקמת בין ה' לעם ישראל.
ויש גם פרקי שירה- זו השירה שכל הבריאה אומרת  לקב"ה,כל אחד ושירתו האופיינית לו והאדם מנצח עליה.
לסיכום, לאור האמור לעיל- מתוך התבוננות בשירה המקראית,ניתן להגיע למסקנה אחת:
רוב השירים נועדו במטרה להודות לה' על דאגתו לעם ישראל גם במצבים קשים, פרט לשירת האזינו שיש בה כמה נקודות שונות,כגון: הזמנת השמים והארץ - כעדים  להתנהגות עם ישראל.
וכן שירת הים ,הכוללת הבעת תודה לאלוקים על כל עניין יציאה מארץ מצרים.
אך יש בה גם רמז לגאולת עם ישראל לעתיד לבוא  ותחיית המתים.
יהי רצון ובקרוב הקב"ה יגאל את עמו ישראל מכל המייצרים ונזכה לבשורות טובות.אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר