יום רביעי, 2 באפריל 2025

פרשת ויקרא-הקשר המדהים –להתחדשות האביבית?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  ויקרא-הקשר המדהים –להתחדשות האביבית?

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:



ציורי  תנ"ך/ רוח חדשה נושבת על ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

[הפטרה בישעיהו, מ"ד]


ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה- מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/   סעודת קורבן שלמים/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הקרבת פר העלם דבר- על ידי הציבור לפני פתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/  מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) 


ציורי ת
נ"ך/  הקרבת קורבנות במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

עונה חדשה בפתח- הלוא היא עונת האביב וחגיגיותה מתבטאת  בהתחדשות  רב גונית – דוגמת:  חג הפסח הנקרא גם בשם: "חג האביב".

 המטייל בימים אלה בחיק הטבע זוכה להתבשם בניחוח אביבי.

 והמביט על הנוף-  חש ורואה  התחדשות צבעונית  - פריחה חדשה-ומגוונת ארצנו הקדושה  חג לובשת!

זאת בתום  עונת  החורף  ותרדמת  העצים שהנשירו את עליהם והיו כדוממים.

 הנה גם מזג האוויר מבשר שינוי: ראשית העונה   מעלות חום וקור בערבוביה מככבים - לקראת ימים חמים יותר ויציבים - והכל בניצוח בורא  - עולם- השולט גם על בני האדם.

התחדשות זאת מפלסת לה דרך-  בראש וראשונה בתחום הרוחני:

 השבת הקרובה נקרא, בע"ה את פרשת ויקרא –החומש השלישי בסדרת חמישה חומשי תורה. "ויקרא" –ספר חדש.

החומש כולל עשר פרשות אשר רובן עוסקות בנושאי : כוהנים המשרתים בקודש וסוגי  הקורבנות השונים, לכן הספר נקרא גם בפי חז"ל: "תורת כוהנים"

ובנוסף לכך קוראים את ההפטרה בספר "ישעיהו"- גם כאן אנחנו מגלים התחדשות רוחנית זכה וטהורה –משהו נסי ופלאי כאחד!

פרשת ויקרא פותחת במילים:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם".[ויקרא  א',  א'-ג']

 ובהפטרה אנו קוראים:

"עַם-זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ....."[ישעיהו מ"ג, כ"א]

"וְעַתָּה שְׁמַע, יַעֲקֹב עַבְדִּי; וְיִשְׂרָאֵל, בָּחַרְתִּי בוֹ.  כֹּה-אָמַר יְהוָה עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן, יַעְזְרֶךָּ:  אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ.  כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ.  וְצָמְחוּ, בְּבֵין חָצִיר, כַּעֲרָבִים, עַל-יִבְלֵי-מָיִם.  זֶה יֹאמַר לַיהוָה אָנִי, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם-יַעֲקֹב; וְזֶה, יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהוָה, וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל, יְכַנֶּה".[שם מ"ד, א'- ה']

השאלות הן:

א] איזו התחדשות  מתגלה בפרשה?

ב] מהי בשורת ה' לישראל –מפי ישעיהו הנביא?

תשובות.

גילוי  התחדשות  בפרשה:

להלן כמה סוגים של התחדשות:

א] אות זעירה בתחילת הפסוק הראשון:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"

להלן הסבר מעניין: אתוון זעירין (= אותיות קטנות, מכונות לעיתים גם בשם אתוון דקיקין) הוא כינוי לאותיות האל"ף-בי"ת בתנ"ך שעל פי חכמי המסורה כתיבתם צריכה להיות קטנה יותר ביחס לשאר האותיות הרגילות. באותיות אלו ישנם רמזים שונים ומשמעות פנימית.[מתוך: "חב"דפדיה"]

ישנם  פרשנים המתרצים את סיבת האות הזעירה במילה: "וַיִּקְרָא"

 מהטעם: שמשה הקטין עצמו והיה רחוק ממידת הגאווה.

ולכן רצה שיהיה כתוב: "ויקר"- מלשון מקרה ומלשון טומאה - כדי להוכיח  שאינו נחשב. אך הקב"ה היה מכבדו ומגדלו ומזמין אותו לאוהל מועד- וזאת כדי שלא יכנס למקום קדוש זה באופן בלתי צפוי.

ועוד ללמדנו: שהקב"ה היה מכבדו ומגדלו וקורא לו בלשון חיבה ומזמין אותו לאוהל מועד.

מכאן: שכול מי שמקטין עצמו הקב"ה  מרוממו ומגדלו.

 וחז"ל רמזו על כך: האלף הזעירה-"אלף" מלשון= לימוד שאם ברצוננו להכיר את ה' שהוא אלופו של עולם עלינו להיות קטנים והתופעה הזו מאפיינת את משה: לפי שהקטין  עצמו למרות שידע כי הוא הגיע לרמה רוחנית גבוהה מאד.  משה הבין  שאת כל המעלות העניק לו ה' שהוא אלופו של עולם.[מתוך הספר: "אמרי דניאל על התורה" /דניאל פלבני]

ידוע לנו הפתגם:

"כל הבורח מן הכבוד – הכבוד רודף אחריו" כפי שכתוב:

: "כל המחזר על הגדוּלה – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת אחריו" [עירובין יג ע"ב]),  והכוונה שהכבוד אינו דבר שלילי אבל בתנאי שהאדם  זוכה לכך בזכות מעשיו הטובים.

ולעניות דעתי, מסר חשוב זה מזכיר את המדרש שמביא רש"י[בראשית א'- ט"ז]

"הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים" - שוים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה "אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד"!

נאמר: "וְאֵת הַכּוֹכָבִים" - על ידי שמיעט את הלבנה (בראשית רבה מ"ו) הרבה צבאיה  להפיס דעתה".

 ההסבר: כשראתה הלבנה שגם השמש תפקידה להאיר ביום בנוסף לתפקיד הלבנה להאיר בלילה – התחילה להתלונן- וכי יתכן ששני מלכים ישמשו בכתר אחד?

 מיד הקטין ה' את הלבנה והוסיף לה כוכבים רבים להוסיף אור לעולם- ויתכן להסביר: שמי שנהיה זעיר והוא מאיר בדברי תורה לעם ישראל  יקבל מעלה גדולה מאד- שהרי על פי הלבנה קובעים את החגים והמועדים! ואילו  מי שמפיץ תורה לרבים- מצטרפים אליו שלוחים רבים ומסייעים לו.

ב] הקרבת קורבנות לה':

ה"נתיבות שלום"  אומר על הפתיח:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹור. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה....." [ויקרא א, א' - ג']

הנושא הראשון הנאמר למשה מתוך אוהל מועד הוא  נושאי הקורבנות  - אלו  נושאים הרמים ביותר בתורה והוכחה על כך מדברי חז"ל  [מסכת אבות פרק א', ב']

עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה  עַל הָעֲבוֹדָה, ועַל גְּמִילוּת חֲסָדִים."

הפרשנים מסבירים: העבודה היא - עבודת הקורבנות. שהיא אחת משלושת העמודים שהעולם עומד עליהם ושקולה ככל התורה

כמו שמצאנו  שכל בניינו של עולם אחר המבול - התחיל בקורבנו של נח. כפי שנאמר: "וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹוחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם.." [בראשית ח. כ"א]

מוכח מן התורה: כי הקורבנות נמצאים במעלה רוחנית גבוהה מאד  לפי שנאמר עליהם:"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהוָה"

לעניות דעתי- אדם שכיפר על עוונותיו על ידי שעשה תשובה והקריב קורבן חטאת בתקופת המקדש-הוא התחדש ונחשב לאדם חדש כפי ההסבר:

"מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" [תלמוד הבבלי, מסכת ברכות, על ידי רבי אבהו]

הבשורה מפי ישעיהו הנביא-התחדשות רוחנית לישראל:

"אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ.  כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ. וְצָמְחוּ, בְּבֵין חָצִיר, כַּעֲרָבִים, עַל-יִבְלֵי-מָיִם.."

הקב"ה תחילה מתלונן על התנהגות עם ישראל שלמרות שהוא יצר אותם במטרה שיקיימו את מצוות ה'- הרי הם סטו מהדרך ועסקו בעבודה זרה.

למרות זאת אלוקים נותנן להם  הזדמנות חדשה וסולח להם  וסולל בפניהם דרך חדשה.

דעת מקרא מבאר:

 ה' עתיד לברך את עם ישראל- כדרך שה' יוצק מים-מוריד מטר על אדמה יבשה- באופן זה  ה' יצוק על עם ישראל את חיבתו ואהבתו באהבה ובהענקה זו תכלול חכמה בינה, עצה וגבורה, דעת ויראת ה'.

 לסיכום, חודש ניסן-  על פי התורה-הוא הראשון:

נאמר: "הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה"

[שמות י"ב, ב'] עונת האביב היא עונת פריחה חדשה ושגשוג.

כנאמר: "הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ"[שיר השירים  ב', י"ב]

כמו בפרשה כך בהפטרה-  זו העת  להתחיל דרך חדשה  להתחזק במידות הטובות – באהבת אחים ואחדות העם, וליהנות מרוח חדשה וטהורה –כתפילת דוד המלך "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי". [תהלים נ"א, י"ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

רוּחַ חֲדָשָׁה לְיִשְׂרָאֵל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

  

רוּחַ חֲדָשָׁה לְיִשְׂרָאֵל.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

נִיחוֹחַ אֲבִיבִי מְבַשֵּׂם מֶרְחָבִים

שַׁרְבִיט מוּשֶׁטֶת –יַד אֱלוֹקִים

עַם יִשְׂרָאֵל מְאַבְחֵן  שִׁנּוּיִים

כְּאִישׁ אֶחָד יַחְדָּיו מִתְאַגְּדִים .

 

קוֹלוֹת יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא מְהַדְהֲדִים

לְפֶתַע פִּתְאוֹם  אוֹתָם מַרְעִידִים:

אֵיךְ עַם נִבְחָר תּוֹצַר אֱלוֹקִים

סָטָה מִדַּרְכּוֹ לַפֵּרוֹת בְּאוּשִׁים?

 

בְּנַפְשׁוֹ  מִתְחוֹלֵל מַאֲבַק יְצָרִים

שֶׁמָּא עַתָּה אָבְדוּ סִיכּוּיִים

חִישׁ לִנְטֹשׁ דֶּרֶךְ חַתְחַתִּים

לָשׁוּב לְהִתְחַבֵּר לְמָחוֹל צַדִּיקִים?

 

 לְאָזְנֵיהֶם מַגִּיעַ הַמַּעֲנֶה

 הַנָּבִיא לָהֶם חוֹזֶה

 מָשָׁל מַרְהִיב לְאָזְנֵיהֶם יִמְשֹׁול:

 כְּגֶשֶׁם יְרַוֶּוה יַבָּשָׁה מִצִּימָּאוֹן.

 

 כָּךְ יְחַדֵּשׁ ה'  עַם שָׁלֵם

רוּחַ חֲדָשָׁה לָהֶם יְשַׁלֵּם

מִשָּׁמַיִם יַרְעִיף עֲלֵיהֶם אַהֲבָה

חָכְמָה בִּינָה דַּעַת- גְּאֻלָּה וְתִפְאָרָה.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַהַפְטָרָה לְפָרָשַׁת וַיִּקְרָא[יְשַׁעְיָהוּ, מ"ג, מִפָּסוּק  כ"א- עַד פֶּרֶק מ"ד, פָּסוּק כ"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 26 במרץ 2025

פרשת פקודי-כיצד ברכת משה עשויה להשפיע עלינו כיום ?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת פקודי-כיצד ברכת משה עשויה להשפיע  עלינו כיום ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ משה מברך את ישראל  בסיום מלאכת המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  בצלאל ואהליאב אומני המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/  בצלאל ואהליאב אומני המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את  המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)   



 ציורי תנ"ך/ משה מלביש את הכוהנים  בבגדי כהונה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה חובש את הציץ לראשו של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ארון העדות והכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)



ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ 

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בעת שהענן יורד על המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ 

ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ עמוד האש מלווה את ישראל בלילה/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ בצלאל ואהליאב מביטים כל המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)







הפרשה פותחת בפסוקים: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה:  עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.  וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר - צִווָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה. וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן - אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן--חָרָשׁ וְחֹשֵׁב; וְרֹקֵם, בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן, וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וּבַשֵּׁשׁ" [שמות ל"ח, כ"א- כ"ד]

לקראת סוף הפרשה נאמר: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה.[להלן, ל"ט, מ"ג]

השאלות הן:

א] מה ההבדל בין המשכן למקדש?

ב] במה בירך משה את עם ישראל כאשר ראה את מלאכת המשכן שנעשתה כציווי ה'?

תשובות.

ההבדל בין המקדש למשכן.

בעוד ששני בתי המקדש - הן הראשון והן השני נחרבו  ונשרפו בידי האויב - המשכן – לעולם לא נחרב. הוא התלווה לעם ישראל  בכל מקום בזמן שהיו נודדים במדבר  בין בהליכתם ובין בחנייתם. ושהיו  ממשיכים בהליכתם במדבר - היו מפרקים את חלקי המשכן והיו נושאים איתם את כל חלקיו.

הגמרא [מסכת זבחים: ס"א, ע"ב] מתארת: איך המשכן שנקרא גם בשם : "אוהל מועד" - היה מתלווה אל עם ישראל בכל מקום במדבר, לפי שנאמר: "ונסע אוהל מועד"- "אף על פי שנסע אוהל מועד  הוא"

ההבדל הבולט בין המקדש למשכן: על מנת לזכות בהשראת השכינה במקדש  היו צריכים לעלות למקדש ולהראות במקום. בניגוד לכך לגבי המשכן - המצב הוא הפוך. השראת השכינה נמצאת עם - עם ישראל בכל מקום היכן  שהם נוכחים.

כפי שהתורה מתארת: "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" [שמות כ"ה, ח']

מעניין כי המשכן נקרא בשם: "הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"

"החיזקוני"  מסביר: התורה מדייקת כדי שלא נטעה  במשכן אחר - כגון משכן קורח - הכתוב מדגיש כי  מדובר במשכן העדות לפי שהלוחות שוכנות בו.

בצלאל בן אורי –אומן המשכן - עשה אף דברים שלא אמר לו משה- דוגמת ציפוי ראשי העמודים.

ספורנו מבאר: כי בעוד שהמקדש שבנה שלמה המלך- נחרב- הרי המשכן היו בו כמה יסודות – שבעבורם לא נפל בידי האויבים.

א] המשכן היה : משכן העדות - לפי שהיו בו לוחות העדות.

ב] "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה"-על פי  הציוויים שהעביר  להם משה.:

ג] הייתה עבודת הלוויים בידי איתמר –משמרת כל חלקי המשכן ביד איתמר הייתה.[הוא היה מפקח עליהם]

ד] וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר- צִיווָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה".

מכאן שהיו  ראשי אומני מלאכת המשכן  וכליו - מיוחסים  וצדיקים שבדור, לכן שרתה השכינה במעשה ידיהם ולכן לא נפל בידי האויבים. אבל מקדש שלמה שהעובדים היו מצור – כלומר - מאנשי אומות העולם, למרות ששרתה בו השכינה נחלשו חלקיו והיה צורך לחזק את בדק הבית. ובסוף נפל בכל זאת בידי האויבים. .ואילו בית שני שלא היה בו  אפילו אחד מהתנאים שהיה במשכן - לא שרתה בו השכינה וסופו שנפל בידי האויבים, בית שני לא היה "משכן העדות" שלא היו בו לוחות העדות ולא פוקד - אלא על ידי כורש ולא היו שם בני לוי כפי שהעיד על כך עזרא:

"וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים, וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא-מָצָאתִי שָׁם".[עזרא, ח', ט"ו]

מי שעסקו בבניינו היו צידונים וצורים :

"וַיִּתְּנוּ-כֶסֶף--לַחֹצְבִים, וְלֶחָרָשִׁים; וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן, לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים, לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן אֶל-יָם יָפוֹא, כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס עֲלֵיהֶם".[עזרא: ג' ,ז']

ספורנו טוען: כי בהשוואה למשכן שהיה בו מעט זהב, כסף ונחושת.

הרי היה יותר  עושר  גשמי - בשני בתי המקדש אך מנגד - שרתה השכינה כל הזמן במשכן של משה יותר ממה  ששרתה בבית ראשון ולא נראה כלל במקדש שני , מכאן לומדים: כי לא סיבת העושר וגודל הבניין היוו סיבה להשראת השכינה בישראל ,אלא הדגש  על רצון ה': הרוצה  לשכון בתוך עם ישראל היראים את ה' , תמיד לשכון בתוכם!

משה מברך את בני ישראל בסיום מלאכת המשכן.

נאמר: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִוָוּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה.[להלן, ל"ט, מ"ג]

רש"י מבאר את  ברכת משה לעם ישראל:

"אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה  ידכם:

"וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינו  -- עָלֵינוּ : מעשה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ;  וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ". [תהלים  צ', י"ז]

רש"ר מסביר: משה מאציל את ברכתו הנעלה ביותר – על עם ישראל בה מביע את משאלתו מעומק ליבו שהקשבה זו של עם ישראל  -בקול ה' - תאפיין אותם תמיד-היינו ההתמדה בחיי המצוות של היהודים.

"ּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ"- זו החירות .

וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ"- זו השמיעה בקול ה' תמיד.

רק שני יסודות אלה מתוך אחדות  של קירבה מבטיחות לנו את - ה"נועם"

רק כך ניתן להגיע לאושר העילאי שה' מכין לנו- אם נקדיש את  עצמנו אליו כאדוננו.

רק לאחר שמשה ראה את כל המלאכה שעשו חכמי הלב וזה כלל כמובן את כל התרומות שתרמו עם ישראל עבור מלאכת המשכן -מתוך המקור הזה נבעו היסודות בתפילת משה.

ספורנו מדגיש: כי בכל העשייה של אומני המשכן הייתה להם –מתוך כוונה - לעשות את רצון ה' שציווה על כך למשה.

בנוסף כל ישראל היו שותפים לכך- כי קצתם התנדבו להביא ממון וקצתם עשו את המלאכה  בנדבת לבם לעשות רצון הקב"ה.

מעניינים דבריו של רבי חיים שמולאביץ: בספרו: "מוח ולב": כדי להיות כלל, צריך להיות במצב של איש אחד בלב אחד" ואולם כאשר יש כלל [שכולם מאוחדים] זוכה - גם היחיד. ואם חלילה אותו יחיד מתרחק – מתחייב הוא בעוונו.

לסיכום, ניתן להסיק: כאשר עם ישראל מחובר לתורה ומקיים את ציוויי ה' באהבה ויראת שמים -  באחדות מלאה עם כל העם - אזי ברכת משה שורה על  כולנו כאחד- גם בזמננו - השכינה שורה בתוך כל יהודי ויהודי  בתוך כלל ישראל!

זכיתי לראות זאת במו עיניי כאשר  ליווינו  השבוע בן משפחה לבסיס כדי להתגייס לנחל ! חיילים מכל גווני הקשת התאספו עם משפחתם - באהבה ובהתרגשות רבה - למען השירות בצה"ל וברכת משה שרתה ושורה  עליהם - מתוך שמחה ורוממות רוח.

יפים וחשובים דברי דוד המלך:

"הִנֵּה מַה-טּוֹב, וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד".

[תהלים קל"ג,]







*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר