פרשת ויקרא-הקשר המדהים –להתחדשות האביבית?
מאמר מאת: אהובה
קליין.
יצירותיי לפרשה ולהפטרה:
ציורי תנ"ך/ רוח חדשה נושבת על ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
[הפטרה בישעיהו, מ"ד]
ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה- מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c)
עונה חדשה בפתח- הלוא היא עונת האביב וחגיגיותה
מתבטאת בהתחדשות רב גונית – דוגמת: חג הפסח הנקרא גם בשם: "חג האביב".
המטייל בימים אלה בחיק הטבע זוכה להתבשם בניחוח
אביבי.
והמביט על הנוף- חש ורואה התחדשות צבעונית - פריחה חדשה-ומגוונת ארצנו הקדושה חג לובשת!
זאת בתום עונת
החורף ותרדמת העצים שהנשירו את עליהם והיו כדוממים.
הנה גם מזג האוויר מבשר שינוי: ראשית העונה מעלות חום
וקור בערבוביה מככבים - לקראת ימים חמים יותר ויציבים - והכל בניצוח בורא - עולם- השולט גם על בני האדם.
התחדשות זאת מפלסת לה
דרך- בראש וראשונה בתחום הרוחני:
השבת הקרובה נקרא, בע"ה את פרשת ויקרא –החומש
השלישי בסדרת חמישה חומשי תורה. "ויקרא" –ספר חדש.
החומש
כולל עשר פרשות אשר רובן עוסקות בנושאי : כוהנים המשרתים בקודש וסוגי הקורבנות השונים, לכן הספר נקרא גם בפי
חז"ל: "תורת כוהנים"
ובנוסף לכך קוראים את
ההפטרה בספר "ישעיהו"- גם כאן אנחנו מגלים התחדשות רוחנית זכה וטהורה –משהו
נסי ופלאי כאחד!
פרשת ויקרא פותחת
במילים:
"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה
אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ
אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה,
מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם".[ויקרא א', א'-ג']
ובהפטרה אנו קוראים:
"עַם-זוּ
יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ....."[ישעיהו מ"ג, כ"א]
"וְעַתָּה
שְׁמַע, יַעֲקֹב עַבְדִּי; וְיִשְׂרָאֵל, בָּחַרְתִּי בוֹ. כֹּה-אָמַר יְהוָה עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ
מִבֶּטֶן, יַעְזְרֶךָּ: אַל-תִּירָא
עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ.
כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי
עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ.
וְצָמְחוּ, בְּבֵין חָצִיר, כַּעֲרָבִים, עַל-יִבְלֵי-מָיִם. זֶה יֹאמַר לַיהוָה אָנִי, וְזֶה יִקְרָא
בְשֵׁם-יַעֲקֹב; וְזֶה, יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהוָה, וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל, יְכַנֶּה".[שם מ"ד, א'- ה']
השאלות הן:
א] איזו התחדשות מתגלה בפרשה?
ב] מהי בשורת ה'
לישראל –מפי ישעיהו הנביא?
תשובות.
גילוי התחדשות
בפרשה:
להלן כמה סוגים של
התחדשות:
א] אות זעירה בתחילת
הפסוק הראשון:
"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה
אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"
להלן
הסבר מעניין: אתוון זעירין (= אותיות קטנות, מכונות לעיתים גם בשם אתוון דקיקין)
הוא כינוי לאותיות האל"ף-בי"ת בתנ"ך שעל פי חכמי המסורה כתיבתם
צריכה להיות קטנה יותר ביחס לשאר האותיות הרגילות. באותיות אלו ישנם רמזים שונים
ומשמעות פנימית.[מתוך:
"חב"דפדיה"]
ישנם פרשנים המתרצים את סיבת האות הזעירה במילה: "וַיִּקְרָא"
מהטעם: שמשה הקטין עצמו והיה רחוק ממידת הגאווה.
ולכן
רצה שיהיה כתוב: "ויקר"- מלשון מקרה ומלשון טומאה - כדי להוכיח שאינו נחשב. אך הקב"ה היה מכבדו ומגדלו
ומזמין אותו לאוהל מועד- וזאת כדי שלא יכנס למקום קדוש זה באופן בלתי צפוי.
ועוד
ללמדנו: שהקב"ה היה מכבדו ומגדלו וקורא לו בלשון חיבה ומזמין אותו לאוהל מועד.
מכאן:
שכול מי שמקטין עצמו הקב"ה מרוממו
ומגדלו.
וחז"ל רמזו על כך: האלף
הזעירה-"אלף" מלשון= לימוד שאם ברצוננו להכיר את ה' שהוא אלופו של עולם
עלינו להיות קטנים והתופעה הזו מאפיינת את משה: לפי שהקטין עצמו למרות שידע כי הוא הגיע לרמה רוחנית גבוהה
מאד. משה הבין שאת כל המעלות העניק לו ה' שהוא אלופו של עולם.[מתוך
הספר: "אמרי דניאל על התורה" /דניאל פלבני]
ידוע
לנו הפתגם:
"כל
הבורח מן הכבוד – הכבוד רודף אחריו" כפי שכתוב:
:
"כל המחזר על הגדוּלה – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת
אחריו" [עירובין יג ע"ב]), והכוונה שהכבוד אינו דבר שלילי אבל בתנאי
שהאדם זוכה לכך בזכות מעשיו הטובים.
ולעניות
דעתי,
מסר חשוב זה מזכיר את המדרש שמביא רש"י[בראשית א'- ט"ז]
"הַמְּאוֹרוֹת
הַגְּדוֹלִים" - שוים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה "אי אפשר
לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד"!
נאמר:
"וְאֵת הַכּוֹכָבִים" - על ידי שמיעט את הלבנה (בראשית רבה מ"ו)
הרבה צבאיה להפיס דעתה".
ההסבר: כשראתה הלבנה שגם השמש תפקידה להאיר ביום
בנוסף לתפקיד הלבנה להאיר בלילה – התחילה להתלונן- וכי יתכן ששני מלכים ישמשו בכתר
אחד?
מיד הקטין ה' את הלבנה והוסיף לה כוכבים רבים
להוסיף אור לעולם- ויתכן להסביר: שמי שנהיה זעיר והוא מאיר בדברי תורה לעם
ישראל יקבל מעלה גדולה מאד- שהרי על פי
הלבנה קובעים את החגים והמועדים! ואילו מי
שמפיץ תורה לרבים- מצטרפים אליו שלוחים רבים ומסייעים לו.
ב]
הקרבת קורבנות לה':
ה"נתיבות
שלום" אומר על הפתיח:
"וַיִּקְרָא,
אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹור. דַּבֵּר
אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם
קָרְבָּן, לַיהוָה....." [ויקרא א, א' - ג']
הנושא
הראשון הנאמר למשה מתוך אוהל מועד הוא
נושאי הקורבנות - אלו נושאים הרמים ביותר בתורה והוכחה על כך מדברי
חז"ל [מסכת אבות פרק א', ב']
עַל
שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה עַל הָעֲבוֹדָה, ועַל גְּמִילוּת
חֲסָדִים."
הפרשנים
מסבירים:
העבודה היא - עבודת הקורבנות. שהיא אחת משלושת העמודים שהעולם עומד עליהם ושקולה
ככל התורה
כמו
שמצאנו שכל בניינו של עולם אחר המבול -
התחיל בקורבנו של נח. כפי שנאמר: "וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹוחַ,
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר
הָאָדָם.." [בראשית ח. כ"א]
מוכח
מן התורה: כי הקורבנות נמצאים במעלה רוחנית גבוהה מאד לפי שנאמר עליהם:"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ
לַיהוָה"
לעניות דעתי- אדם
שכיפר על עוונותיו על ידי שעשה תשובה והקריב קורבן חטאת בתקופת המקדש-הוא התחדש
ונחשב לאדם חדש כפי ההסבר:
"מקום
שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" [תלמוד הבבלי, מסכת ברכות, על
ידי רבי אבהו]
הבשורה מפי
ישעיהו הנביא-התחדשות
רוחנית לישראל:
"אַל-תִּירָא
עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ.
כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי
עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ. וְצָמְחוּ, בְּבֵין חָצִיר,
כַּעֲרָבִים, עַל-יִבְלֵי-מָיִם.."
הקב"ה תחילה
מתלונן על התנהגות עם ישראל שלמרות שהוא יצר אותם במטרה שיקיימו את מצוות ה'- הרי
הם סטו מהדרך ועסקו בעבודה זרה.
למרות זאת אלוקים
נותנן להם הזדמנות חדשה וסולח להם וסולל בפניהם דרך חדשה.
דעת מקרא מבאר:
ה' עתיד לברך את עם ישראל- כדרך שה' יוצק
מים-מוריד מטר על אדמה יבשה- באופן זה ה'
יצוק על עם ישראל את חיבתו ואהבתו באהבה ובהענקה זו תכלול חכמה בינה, עצה וגבורה, דעת
ויראת ה'.
לסיכום, חודש ניסן- על פי התורה-הוא הראשון:
נאמר:
"הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם
לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה"
[שמות י"ב, ב'] עונת
האביב היא עונת פריחה חדשה ושגשוג.
כנאמר: "הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת
הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ"[שיר השירים ב', י"ב]
כמו בפרשה כך בהפטרה-
זו העת
להתחיל דרך חדשה להתחזק במידות
הטובות – באהבת אחים ואחדות העם, וליהנות מרוח חדשה וטהורה –כתפילת דוד המלך "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי
אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי". [תהלים נ"א, י"ב]
