פרשת בראשית- הנחש, מעלליו- חטאו ועונשו/ אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בראשית - הנחש, מעלליו- חטאו ועונשו. 

מאת: אהובה קליין .

 היצירות שלי לפרשה:

ציורי  תנ"ך/ בריאת האור/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך// ה' מבדיל בין מים למים- ביום השני/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ בריאת היום השלישי/  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ היום השביעי- שבת-מנוחה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ ארבעת נהרות גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ האדם קורא בשמות לחיות והעופות/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד)

ציורי  תנ"ך/ הנחש וחוה בגן עדן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בזיעת אפך תאכל לחם/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ויגרש את- האדם וישכן מקדם לגן- עדן את- הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את- דרך עץ החיים"
[בראשית ד,כ"ד]

ציורי תנ"ך/ הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי  תנ"ך/ הבל רועה צאן וקין עובד  אדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ קין והבל מביאים מנחה לה'/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ האשמת קין בחטאו/ ציירה: אהובה קליין (c

פרשת בראשית  מתארת את בריאת העולם והברואים- ומגלה לנו כיצד הצליח הנחש להפיל ברשתו את חוה  ובעקבותיה  גם את האדם וכך  הכתוב  מתאר הופעת הנחש לפני חוה:

"ְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה, אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן.  וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-הַנָּחָשׁ:  מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל.  וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן--אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ:  פֶּן-תְּמֻתוּן.  וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה:  לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן.  כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע.  וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל".[בראשית ג, א-ז]

השאלות הן:

א]  מה הייתה מטרת הנחש ?

ב]  עונשו של הנחש.

תשובות :

ְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה

רש"י מסביר את הקשר בין סוף פסוק קודם בו נאמר:

"וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ". [בראשית ב, כ"ד]  לבין המילים: "הַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם" ושואל: הרי הגיוני היה שבהמשך יהיה כתוב שאלוקים עשה לאדם וחוה כותנות עור, אלא התורה מלמדת אותנו מה הייתה  הסיבה שהנחש החליט לקפוץ עליהם, רש"י מבסס את הסברו על פי בראשית רבה: "אמר ר' יהושע בן קרחה: להודיעך מאי זו חטייה [מאיזו חטא]  קפץ עליהם אותו רשע- מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ ונתאווה לה"

 [ י"ח, ו' וכן  פ"ה, ב']

ה"חיזקוני" [רבינו  חזקיה בן מנוח] סובר: לפני שהנחש  בא בדברי שכנוע לחוה- הוא אכל מעץ הדעת שהרי האזהרה הייתה לא רק לבני האדם. אחרי זה פתח ה' את פיו בדומה לפתיחת פי האתון של בלעם. אמר הנחש בתמיהה:

" אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן"?

האגדה מספרת: הנחש היה בעל ידיים ורגליים  הוא נברא בידי אלוקים  כדי לשרת את האדם -  משרת המספק לו את רצונותיו, מבצע עבודות למענו בבית ובשדה ומביא לו אבנים יקרות מקצוות הארץ, אך כאשר  ראה הנחש- כי אדם וחוה חיים חיי  עונג בגן עדן התחיל לקנא בהם , ניגש אל חוה ואמר לה: מדוע אינך אוכלת מפרי העץ אשר בתוך הגן?

ענתה לו חוה: ה' ציווה אותנו: לא לאכול מפרי העץ ואף לא לגעת בו פן נמות. מה עשה הנחש? מיד דחף אותה אל העץ ונגעה בענפיו, אמר לה: ראי כעת נגעת בעץ ולא קרה לך דבר! לכן תדעי שגם אם תאכלי מהפרי לא תמותי. כשראה שאינו מצליח לשכנע אמר לה: דעי לך שאלוקים בכוונה אסר עליכם לאכול מהפרי, כי יודע שביום  שתאכלו מהפרי  תגיעו לדרגתו ותוכלו ליצור ולברוא עולמות אחרים! כשראה שעדיין לא הצליח לשכנע את חוה בדבריו, אמר לה: את ואישך נוצרתם כדי למשול על כל היצורים שנבראו לפניכם ואם כעת לא תזדרזו לאכול מהפרי הזה ה' יברא אחריכם בריאה חדשה שתגבר עליכם בחכמתה ואז  ואבדתם במהרה מהארץ הזאת. רק אז התפתתה חוה לאכול מהפרי וטעמה  ממנו ונתנה גם לאדם לבהמות, לחיות ולעופות.

בעל הטורים מתמקד בתוצאה הראשונית של אכילת הפרי על ידי חוה ואומר על הפסוק:

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה- הוּא לָעֵינַיִם" זאת הייתה תאווה לעיניים כמו שנאמר

"כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם--כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב". [שמואל-א, ,ט"ז, ז'] וכן נאמר: "וּמָתוֹק, הָאוֹר; וְטוֹב לַעֵינַיִם" [קהלת י"א, ז] ונאמר:

"וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם" [ משלי  י', כ"ו] והמשמעות היא: לפי  ראייתו של האדם- הדבר  מתוק וטוב לעיניים אבל אחריתו- כעשן לעיניים. שהרי אכילת הפרי גרמה למיתה לכל.

כמו שנאמר [במסכת סוטה, ט' ,ב] שמשון הלך אחר עיניו לפיכך ניקרו פלישתים את עיניו.

הגר"א [הגאון אליהו מוילנא]  [על פי מדרש רבה [פ' חוקת ,י"ט, ב ועל ידי  הגמרא ירושלמי פאה פ"א ה"א] שאלו את הנחש: מדוע אתה מצוי בין הגדרות? ענה להם: אני פרצתי גדרו של עולם ולכאורה תשובה זו  קשה,  כי  היה ראוי שהנחש ימצא באמצע הדרך כדי שיהווה מרמס לכל עובר? ולא להימצא דווקא בין הגדרות? ידוע כי הנחש הוא היצר הרע ולכן שאלו אותו מדוע הוא נמצא בין הגדרות- במילים אחרות, שואלים אותו: למה אתה מפתה את האדם בתחילת הפיתוי בסייג וגדר ולא בגוף החטא עצמו? לכן השיב תשובה ניצחת: אני הוא שפרצתי גדרו של עולם לא הצלחתי לפתות את חוה עד שהצעתי לה לעבור מעל הגדר, שהיא הנגיעה בעץ כמו שכתוב: "וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ" ואז על ידי  הגדר הצלחתי לפתות את חוה לאכול מעץ הדעת. ומאותו מקרה, למדתי להימצא בין הגדרות.

באותו עניין: "ידוע שיש בתורתנו מצוות, דאורייתא ומצוות דרבנן, וחז"ל סייגו וגדרו גדרים וסייגים ותקנות, לחיזוק וקיום התורה, וכן הוא החיוב לכל אחד ואחד, לגדור עצמו לפי טבעו ומידותיו הידוע לו, כדברי חז"ל:

"לידע איניש בנפשיה" במסכת [ברכות ס"א,, ב]

ספורנו מסביר מיהו הנחש: "הוא שטן הוא יצר הרע" והנחש הוא כינוי לשטן זה, כמו  שנקרא המלך בשם :"אריה" כנאמר: "עָלָה אַרְיֵה, מִסֻּבְּכוֹ", [ירמיהו ד', ז]

כוונת התורה לקרוא ליצר הרע כמחטיא בשם: "נחש" מפני שדומה הוא לנחש התועלת שלו , מועטת במציאות ואילו הנזק רב שבתחילה לא נראה.

הוא מושך את האדם על ידי פיתויים של תענוגים גשמיים כדי לעבור על איסורי תורה.

רש"ר מסביר: את ההבדל בין האדם לבעלי חיים, בעלי חיים בוחנים כל דבר לפי טבעם הפרטי- כי נבראו למען עצמם, אך בניגוד לכך האדם נברא להגדיל את כבוד ה' ,לבנות את עולמו ועליו לוותר על טבעו הפרטי למען הייעוד הנעלה הזה. הנחש  שנחשב לפיקח מאד, אינו יכול להבין, איך אדם מונע את עצמו מהנאה שבאה לידו והוא שואל: האם אפשרי הדבר שה' יצר הנאות כאלה, גרם לכך שהאדם יחשוק בהן רק על מנת לאסור אותן עליו? כך שוחח הנחש עם חוה וכך ההיגיון הבהמי מדבר אלינו גם כיום, לפעמים באופן גלוי ולפעמים בהסתר פילוסופי, במיוחד בכל פעם שה' אוסר עלינו הנאה מסוימת.

ההיגיון הבהמי מבחין רק באיסורים ומנגד מציג את התורה המוסרית כאויב לכל הנאה  חושית.

עונשו של הנחש:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל- גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ".  [בראשית ג, י"ד]

כשפנה הנחש אל חוה בדברי שכנוע שתאכל את הפרי, אמר לה: "אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן". 

רבינו בחיי מביא על כך מדרש רז"ל: "ארבעה פתחו באף ואבדו מן העולם ואלו הם:  הנחש, שר האופים, עדת קורח, והמן.

שר האופים אמר:" אַף-אֲנִי בַּחֲלוֹמִי" [בראשית מ, ט"ז]

עדת קורח אמרו: "אַף לֹא אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ" [במדבר ט"ז, י"ד]

המן אמר: "אַף לֹא-הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשָׂתָה, כִּי אִם-אוֹתִי" [מגילת אסתר  ה, י"ב]

רבינו בחיי מסביר את מהות העונש של הנחש: "עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ" הנחש נענש באופן של מידה כנגד מידה - הוא השפיל את אדם וחוה ממעלתם והורידם לדרגת עפר ,לפיכך נענש באופן שמעתה ישפיל קומתו ,ילך על גחונו ומזונו יהיה עפר ולא הוזכר עוד פרט חשוב בעונשו, שהנחש לא יוכל עוד לדבר וייהפך לאילם כי זוהי קללה  גדולה מאד.

רש"י מביא את דברי  בראשית רבה: "בשעה שאמר לו הקב"ה: על גחונך תלך, ירדו מלאכי השרת וקצצו את ידיו ורגליו"

 לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כי הנחש הוא השורש של יצר הרע וטוב יעשה האדם אם יתגבר על  יצרו זה -על ידי שידבק בתורה הקדושה ומצוותיה, כפי שנאמר:

"אמר להם לישראל: בניי בראתי יצר הרע , בראתי לו תורה תבלין , אם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו" [מסכת קידושין ל"ב]

השבת מפטירים בישעיהו [מ"ג, ה- מ"ב, י]

הנה כמה קטעים:

 "וְעַתָּה כֹּה-אָמַר יְהוָה, בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב, וְיֹצֶרְךָ, יִשְׂרָאֵל:  אַל-תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי- אָתָּה.  כִּי-תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ-אָנִי, וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ:  כִּי-תֵלֵךְ בְּמוֹ-אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר-בָּךְ.  גכִּי, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעֶךָ"

"כָּל-הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו, וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים--מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת, וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ; יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ, וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת.   אַתֶּם עֵדַי נְאֻם-יְהוָה, וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי:  לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ, כִּי-אֲנִי הוּא--לְפָנַי לֹא-נוֹצַר אֵל, וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה".   

ציורי תנ"ך/ "כָּל-הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו, וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חוקת- מה לנחש בגן העדן-למכת הנחשים במדבר?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חוקת- מה לנחש בגן העדן - למכת הנחשים במדבר?

מאת: אהובה קליין.

[המאמר לעילוי נשמת  אמי-חיה ז"ל בת בן- ציון.]

אחד הנושאים בפרשה: חטאם של בני ישראל בכך- שמאסו במזון הרוחני -המן,

והיו בפיהם תלונות נוספות גם על עצם יציאתם ממצרים ,נדודיהם  במדבר ,המחסור במים, כפי שהכתוב מתאר:

"וידבר העם באלוקים ובמשה : למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל"

[במדבר כ"א, ה-ו]

ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]

השאלות הן:

א] מדוע בני ישראל  מאסו במן- מזון שניתן משמים ומה הקשר להליכתם במדבר?

ב]  מה היה הטעם  בעונש כה קשה – הכשתם ,דווקא- על ידי נחשים  ושרפים?

ג] מה  הייתה המטרה בהצבת נחש הנחושת בראש העמוד?

התשובה  לשאלה א]

על כך ישנן כמה דעות:

אור החיים אומר :כי עניין  הליכת בני ישראל במדבר ואכילת המן-שני הדברים קשורים זה בזה:

המן הנחשב למזון קל - הוא מכביד על הליכתם במדבר לפי  שאין מה  לעכל ולשרוף באכילתו.

העמק  דבר מפרש: כאשר בני ישראל הגיעו לארץ  מיושבת - טעמו כבר מזון מוצק- את טעמה של  תבואת  אדום ומואב- בדומה לילדים שגדלים ונגמלים מחלב –אם. משעה שמתחילים לאכול, החלב אינו מקובל לטעמם.

ועכשיו ששבו לאכול שוב את המן, הדבר הקשה עליהם לאחר טעימתם מפרי הארץ.

חז"ל טוענים: כי עיקר  תלונתם של ישראל הייתה על המן שהוא נספג בגופם –לפי דעת דרשנים נוספים: מה שהפריע להם זה: חיים טפילים ללא טרחה ועמל כפיים-הרצון לעמל דבק בהם מהרגע שהיו כבר קרבים לארץ המובטחת, הדבר גרם לגעגועיהם לחיי יצירה ופעילות.

לפי פירוש-"אבני שוהם": "לחם  קלוקל"-כפי שכינו את המן - רמז ללחם קל ללא טרחה, שמאסו בו.

החתם סופר מפרש : בדומה לדברי- "העמק דבר"-כאשר בני ישראל ראו את הפירות אצל השכנים- הייתה להם תאווה גדולה לאכול מהם בדומה לתאוות סיר הבשר בקברות התאווה.

התשובה לשאלה ב]

"אבני שוהם": מתרץ בצורה מעניינת את סיבת העונש של הכשת הנחשים בקרב העם:

לדעתו, ארבעים שנה בני ישראל היו נודדים במדבר וראו נחשים בשפע, אך לא היו מודעים לסכנה מהכשתם, אך עכשיו שהתלוננו בדבר הפירות שחפצה נפשם לאכול, מיד הראה להם ה' -מידה כנגד מידה- את מכת הנחשים- ראיית פירות ורצון עז לאוכלם חייבת גם ראיית נחשים עם הכשתם.-כי כל עוד ראו פירות ולא התאוו להם לא ניזוקו מהנחשים, אך ברגע שהתאוו לאכילת הפירות ניזוקו גם מהנחשים.

לפי מסכת שבת: הופעת הנחש  מזכירה לנו את הופעתו בגן העדן, כאשר פיתה את חווה באומרו: "אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ הגן.. ..לא מות תמותון" וזה היה בניגוד לדברי ה': "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום  אוכלך  ממנו מות תמות"[בראשית  ב,י"ז]

אלה היו דברי כפירה של הנחש כנגד  הקב"ה וזאת הייתה זוהמה רוחנית שהנחש  הטיל בחווה, כדברי חז"ל [מסכת שבת קמ"ו, ע"א]

כאשר בני ישראל היו נוכחים במעמד הר סיני וקיבלו את התורה והאמינו למשה, אז זוהמת הנחש פסקה-עניין הכפירה בה'.[מסכת שבת ,שם]

וכעת כאשר התלוננו על אכילת המן- שוב חזרה אליהם אותה זוהמת הנחש- זו הייתה כפירה בה' ואי אמון במשה, כמו שהכתוב מציין: "וידבר העם באלוקים ובמשה.."

על כן, חטאם של ישראל היה חזרה על דברי הכפירה של הנחש בגן עדן, לכן ה' העניש אותם מידה כנגד מידה, כדברי רש"י: "יבוא נחש שלקה על הוצאת דיבה ויפרע ממוצאי דיבה"[רש"י, כ"א, ו]

ועוד דעה מעניינת לפי הגמרא[יומא ע"ה, א] "קילל את הנחש, עולה על הגג מזונותיו עמו, יורד למטה מזונותיו עמו"- כלומר הנחש אינו צריך להתפלל על המזון, כי קולל וכל ימיו אוכל עפר, ומדוע? מפני שהקב"ה אינו  חפץ לשמוע ולקבל את תפילתו, אלא, מעדיף  שיסתדר בעצמו, וזאת בשונה מבני האדם או החיות שנאמר עליהם: "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אוכלם" [תהלים ק"ד, כ"א]

ועוד נאמר בגמרא[מסכת ברכות  נ"ז, א] "הרואה נחש בחלום פרנסתו מזומנת לו"

ובנוסף נאמר:[יומא ע"ו, א] "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה, אמר להם : אמשול לכם משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני  אביו ,אלא פעם אחת בשנה, עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום, אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמישה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצא כולן מכוונים את ליבם לאביהן שבשמים"

עניין ירידת המן  הוא בניגוד לנחש שאין לו קשר עם ה', הרי לישראל היה קשר יום יומי בתפילתם לה'  לקבלת מזונם.

ולכן היות ובני ישראל התלוננו על אכילת המן, נענשו במידה כנגד מידה-על ידי מכת הנחשים. כי ירידת המן מסמלת את הקשר הבלתי פוסק של בני ישראל-באמצעות התפילה אל ה', בעוד שאצל הנחש  אין ה' חפץ בתפילתו ושמיעת קולו.

התשובה לשאלה ג]

לפי דעת חז"ל-כאשר בני ישראל היו מסתכלים על הנחש בראש העמוד: "וכי נחש ממית או נחש מחייה, אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין, ואם לאו היו נימוקים" [משנה ר"ה בסוף פרק ג']כאן היה להם תיקון, בעוד שהנחש אינו מתפלל לה' לפרנסתו בכלל, הרי עם ישראל מחדש את הקשר עם בוראו, יום יום באמונתו ותפילתו לה'.

כלומר על ידי הרמת הראש לכוון הנחש בראש העמוד היו מגבירים את אמונתם בבורא עולם.

ורש"י מתרץ מדוע משה עשה את הנחש דווקא מנחושת: "לא נאמר לו לעשותו של נחושת, אלא אמר משה, הקב"ה קוראו נחש ואני אעשנו של נחושת, לשון נופל על לשון"

לפי דברי הרמב"ן: היה כאן נס בתוך נס- דווקא במה שחטאו-בהוצאת דיבה כנגד ה' ומשה -בדומה לנחש סמל יצר הרע, דווקא על ידי שמביטים בנחש הנחושת מתרפאים, כפי שהרמב"ן מסביר: "והנראה בעיניי בסוד הדבר  הזה, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס, מסיר הנזק בנזק ותרפא החולי במחליא.."

דבר ידוע הוא: שישנם שני סוגי יצר הרע המסיטים את האדם לדבר עברה:

ישנו סוג ראשון: הבא לפתות את האדם בדבר עבירה באופן ישיר, ומפניו קל יותר לאדם ירא שמים להישמר.

אך ישנו הסוג השני: מפניו קשה מאד להישמר, זהו יצר הרע הצובע את  העבירה בצבעים נאים ויעשה מהם דבר מצווה, זהו יצר המתחפש לתלמיד חכם ובא להוכיח שהעבירה היא בעצם מצווה, סוג זה של יצר רע - עתיד לבוא לידי שחיטה-על ידי הקב"ה –כדברי: הבעש"ט המבסס את דבריו על דברי הגמרא[סוכה נ"ב, א]

לכן ציווה ה' את משה לתלות את הנחש בראש העמוד - כדי שיזהרו לא ליפול ברשתו של יצר הרע הזה ולא יאמינו לדבריו שהוא רוצה לקדם אותם למעלה של מצווה ולהעלותם על נס-בו ברגע שבני ישראל יביטו בנחש הנחושת למעלה, ידעו שעליהם להיות בשמירה מתמדת מאותו יצר רע המפתה אותם לדבר חטא בלבוש של מצווה.

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק : כי חטאם של ישראל היה  גדול מאד בכך שהתלוננו על ירידת המן, זאת הייתה כפיות טובה ממדרגה ראשונה והגרוע מכול: בגידה וכפירה בקב"ה- שהוציאם ממצרים בשפטים גדולים ובגידה במשה –מנהיג מסור ברמ"ח  אבריו לעמו. ולכן נענשו בנחשים המסמלים את יצר הרע-אך התיקון היה בהביטם כלפי נחש הנחושת-באותו זמן חידשו את הקשר עם בוראם ושיעבדו את ליבם לאביהם שבשמים.

מי ייתן ועם ישראל ישכיל בכלל ובפרט -להישמר מכל סוג של יצר הרע וילך בדרך התורה הקדושה ויתקיים בנו הפסוק: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו" [תהלים ל"ד, ט"ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שמות- עבדות מצרים,ניסים ומופתים-כיצד?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שמות-עבדות מצרים,ניסים ומופתים-כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין

פרשת שמות,מספרת על עבדות עם ישראל במצרים ,אך עם זאת,הפרשה כולה מספרת על ניסים שהתרחשו לעם:

ציורי תנ"ך/בני ישראל עבדים במצרים/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
כגון:בני ישראל מתרבים למרות היותם נתונים במייצר.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מתרבים במצרים/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

עצם הצלתו של משה –בעודו רך בשנים בהיותו בתיבה- הוא גם נס בפני עצמו.

ציורי תנ"ך/ בת פרעה מגלה את משה בתיבה/ציירה: אהובה קליין (c) אופן התנהגותן של המיילדות-אינו דבר מובן מאליו.
וגם למשה-המיועד להיות מושיעם של ישראל- מתרחשים מופתים מעניינים:
הסנה, ולאחר שהוא מגלה היסוסים לגבי שליחותו- להיות מנהיגם של ישראל.
באומרו :"... והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אלי ה' ":
[שמות ד,א]
בתגובה על כך ה' מביא מופתים:
א] הנחש:
"ויאמר אליו ה' מזה בידך ויאמר מטה:ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו:ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו"[שם ד,ב-ד]
ב] היד המצורעת:
"ויאמר ה' לא עוד הבא נא-נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג:ויאמר השב ידך אל-חיקך וישב ידו אל—חיקו ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו:"
ג] הפיכת היאור לדם.
השאלות הן:
א]מה מטרת הניסים לעם ישראל בתקופת עבדותם במצרים?
ב] מדוע נבחר משה למנהיג למרות היותו כבד פה ולשון.?
ג] מה פשר המופתים שקרו למשה?
התשובה לשאלה א]

מטרת הניסים היא:להציל את עם ישראל-להוציאם מעבדות לחירות ובסופו של דבר להעלותם לארץ ישראל,כפי שאומר זאת ה' למשה:"..ראה ראיתי את-עוני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו:וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן- הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל—מקום הכנעני.."[שמות ג,ז-ט]
וכמו שנאמר:"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"[שמות א,י"ב]
על כך אומר רבינו בחיי:כי כל התחכמויות של פרעה לא הועילו לו,לפי שהברכה הייתה משתלחת בזרעם ממש כמו ריבוי בצמח השדה,כמו שאמר הנביא יחזקאל:"רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי"[יחזקאל ט"ז]
וכך בכל דור ודור האויבים מתחכמים להאבידנו מן העולם-אך ללא הצלחה,כי לא כן מחשבות ה':האויבים חוששים:"פן ירבה" ואלוקים אומר:"כן ירבה"
ידועים דברי דוד המלך-אותם אנו אומרים בתפילה:"כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב"[תהלים ,צ"ד,י"ד]
התשובה לשאלה ב]

על כך אומרים חז"ל:דווקא העובדה שמשה היה כבד פה וכבד לשון הועילה לו לשליחותו המיוחדת,שאילו היה מצטיין בכוח דיבור ונואם בשפה ברורה ובכך משפיע על האנשים,דבר זה היה נותן פתחון פה לכופרים- בטענה שהתורה לא ניתנה על ידי ה',אלא משה בחדות לשונו הוא אשר גרם לבני ישראל להגיד כאיש אחד:"נעשה ונשמע" והנה למרות שמשה לקה בכוח הדיבור, בני ישראל קיבלו את התורה באחדות נפלאה,מכאן מוכח שהשכינה-היא שדיברה מתוך גרונו של משה ומשה מילא את שליחות הקב"ה באהבה ומסירות נפש.
הרמב"ן אומר רעיון מעניין: כי משה היה כבד פה וכבד לשון ,אך אם היה מתפלל לרפואתו ה' היה מרפא אותו,אך מכיוון שלא התפלל על כך,בכל זאת הוא נועד להיות מנהיג,ה' היה עם פיו וכך הצליח בשליחותו.
התשובה לשאלה ג]

לפי ספורנו:המופתים של המטה שהפך לנחש והיד שהייתה מצורעת- מטרה אחת היא:ברצות ה' הוא ממית,או מחיה.
המטה נטול חיים,אך ברצות ה' הוא הופך למשהו חי-לנחש.
ואילו היד-היא דבר חי,אך היא יכולה על ידי רצון ה' להפוך ליד חסרת חיים ומצורעת.משה נס מפני הנחש-כי היה לנחש רוח חיים, אבל הנחשים של חרטומי מצרים לא היו בהם רוח חיים.
אברבנאל אומר:כי שלושת המופתים- הם תשובות לשלושת שאלותיו:
הוא שאל,כיצד עם ישראל ינצל ממלך כה רשע כפרעה?
כיצד בני ישראל ייטהרו מנהיגיהם-במטרה לזכות בגאולה?איך ינצלו היהודים מהעם
המצרי הרוצה להשמידו- על שאלות אלה עונים המופתים:
אות הנחש והמטה- מסמל את אחריתו של פרעה.
על פי ספרי ההיסטוריה :פרעה לא היה מזרע מלוכה,אלא בכוח הזרוע השיג את מלוכתו,כדוגמת המטה שהפך לנחש עקלתון,שממנו נס משה,אך בסוף הנחש שוב חזר להיות מטה-כך גם פרעה בסופו של דבר יאבד מן העולם.
היד המצורעת- מסמלת את גורל עם ישראל,עם ישראל בשורשו הוא-נקי וטהור,אבל כאשר נמצא בגלות-הוא כמצורע עם נגעים,בסופו של דבר כאשר ישוב לשורשיו,יחזור להיות טהור.
מכת הדם-מסמלת את סופם של המצרים שעתידים לטבוע בים סוף.
רש"י אומר:כי הנחש מרמז למשה כי דיבר לשון הרע-באומרו שעם ישראל לא יאמין לדבריו.
גם היד המצורעת מסמלת את לשון הרע שדיבר על עם ישראל באומרו שלא יאמינו לו.
שתי האותות הראשונות חזרו בסופו של דבר למצבם הראשוני,אך האות השלישית-מכת הדם לא חזרה למצב הקודם.
המים נהפכו לדם ברגע שבאו במגע עם היבשה-היאור היה האליל של המצרים.
ולפני שה' מעניש את המצרים הוא נפרע מאלוהיהם.
ליקוטי כתר מביא פירוש מעניין לגבי הנחש:ה' אומר למשה לאחוז בזנב הנחש-כדי שישוב להיות מטה והכוונה היא מאד עמוקה:כמו שיש באחיזת זנב הנחש –סכנה גדולה ולמרות זאת יש לאחוז בו- כך מנהיג חייב לדאוג לעמו בכל מחיר,אפילו אם הדבר מסכן את חייו.
המטרה של המנהיג לבוז לסכנות ולדאוג לשלום העם.
לסיכום, לאור האמור לעיל:
ניתן להסיק : כי כל הניסים שהתרחשו במצרים לעם ישראל ,כולל המופתים שהתרחשו למשה: מטרה אחת מרכזית:להוכיח כי אלוקים אוהב את בניו וגם במצבים של גלות קשה,הוא באהבתו- מביא להם ניסים ויחד עם זאת דואג להם למנהיג ראוי אשר תפקידו ללוות אותם עד הגאולה,בכל מצב,גם אם הוא נמצא בסכנה,עליו למסור נפשו בעד כל עם ישראל.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל אינם שומעים למשה מקוצר  רוח ועבודה קשה/ציירה: אהובה קליין(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)