פרשת שמות - משום מה זכה
משה להנהיג את ישראל?
מאת: אהובה קליין.
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ "ואלה שמות"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בת פרעה מגלה את משה בתיבה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ פרעה מלך מצרים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מתרבים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בנות יתרו ליד הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ פרעה קורא למיילדות/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ המיילדות העבריות/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת שמות - היא הפרשה הפותחת את חומש שמות.
בתחילתה , היא מתארת
את ירידתם של בני יעקב ומשפחותיהם למצרים כשהם מונים סך הכול שבעים נפש .בהמשך את נישואי משה לציפורה בת יתרו ואת תחילת צמיחתו
של משה כמנהיג:
"וַיִּבְרַח
מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב
עַל-הַבְּאֵר. וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע
בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת,
צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים,
וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם. וַתָּבֹאנָה, אֶל-רְעוּאֵל אֲבִיהֶן;
וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם.
וַתֹּאמַרְןָ--אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם-דָּלֹה
דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן.
וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ,
קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. וַיּוֹאֶל
מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה. וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ
גֵּרְשֹׁם: כִּי אָמַר--גֵּר הָיִיתִי,
בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה". [שמות, ב, ט"ו-כ"ב]
השאלות הן:
א] מדוע ברח משה
ממצרים למדין וכיצד ניצל ?
ב] מה ניתן ללמוד על
אישיותו של משה?
תשובות.
בריחתו של משה
ממצרים.
משה ראה שני אנשים
עבריים מתקוטטים ביניהם - כפי שהכתוב מתאר: "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי,
וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה,
רֵעֶךָ. וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ
שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי?
וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר".[שם, ב, י"ג-ט"ו]
משה הבין, שפרעה רוצה
להורגו בשל הריגתו את האיש המצרי.
רבינו בחיי מסביר: כי דתן ואבירם הלשינו עליו ולכן פרעה ביקש להורגו ומטעם זה - נאלץ לברוח למדין.
ומדרש אגדה: פרעה מסר אותו לסייף - כדי
שיהרגהו- אך לא עלה בידו ולא שלטה בו החרב וההוכחה: שמשה בעצמו אמר: "ויצילני
מחרב פרעה" [ שמות
י"ח]
עוד מוסיף רבינו
בחיי: כי מכאן למד דוד המלך וברח, שנאמר: "ויברח וימלט" [שמואל- א
,י"ט]
כמו כן נאמר:
"חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" [ישעיהו כ"ו]
מדרש רבה מסביר: בזמן
שברח משה מפני פרעה, על כך-"אמר ר' יהושע בן לוי נעשו כל הסנקליטין שהיו יושבין לפני פרעה
מהם אלמין מהן חרשין מהן סומין, [נעשו כל אנשי מצרים מהם אילמים, מהם חרשים, ומהם עיוורים] והיה
אומר[פרעה] לאילמים היכן משה? ולא היו מדברים, לחרשים ולא
היו שומעין, לסומין ולא היו רואין, זה שאמר הקב"ה למשה מי שם פה לאדם, מי שם
פה לפרעה שאמר בפיו הביאו את משה לבימה להרגו, או מי ישום אלם, מי שם הסגנים אילמים
חרשים וסומין שלא הביאוך, ומי עשה עצמך פקח שתברח, הלא אנכי ה', שם הייתי עמך,
והיום אני עומד לך. (שם ,שם לה ולו)
לפי הסבר זה:
הקב"ה הגן על משה באופן שכל אנשי מצרים לא יכלו לגלות את בריחתו לפרעה, לפי שחלקם היו עיוורים, חלקם -
חרשים וגם אילמים.
רש"י מסביר את
המילים:" אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" [לפי מדרש
תנחומא]- כאשר ראה משה
שהאנשים העברים מספרים לו כי ידוע להם שהוא הרג את המצרי, התחיל משה להרהר מדוע דווקא
עם ישראל נענש בשעבוד מבין כל האומות ? כנראה שיש ביניהם לשון הרע ועל כן איך יהיו
ראויים לגאולה?
אישיותו של משה.
נאמר על משה:" וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל
מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם" [שם, ב, י"א]
רש"י
אומר:
כי משה בצעירותו היה נותן עיניו וליבו על עם ישראל המשועבדים והיה מרחם עליהם.
כאשר
משה משתקע במדין - הוא מוצא שם מנוחה.
הרב שמשון רפאל הירש מבהיר: כי משה ישב שם זמן רב ,שהרי
בשובו אחר כך למצרים כבר לא היה צעיר, אלא בן
שמונים שנה ואז נולד לו גם הבן
השני.
הכתוב
מתאר את עזרתו של משה לבנות מדיין: "וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע
בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת,
צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים,
וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם".
על
כך אומר הרש"ר: כי משה הבחין שבנות יתרו
הן חסרות ישע, לפי שהרועים באו ודחפו אותן והתנהגותם הייתה נוקשה כלפיהן - כאילו הן באות מתוכם וזאת ,למרות שאף אדם גס שבאנשים- יודע
כיצד לנהוג עם נשים ביתר רכות.
ומשה
עזר להן משום שהיו חסרות אונים, נשים
חסרות ישע שניתן בנקל לפגוע בהן, מעשהו היה מעשה חסד, כאשר ראה שהנשים היו
שרויות בפחד וחוסר אונים.
הרמב"ן
אומר: כי
רועי המקום היו באים תמיד לבאר ומשקים את צאנם לפני בוא בנות יתרו.
ורק
אחר כך הנשים היו באות לשאוב את המים, אבל אותו יום באו בנות יתרו טרם אותם רועים
ואז באו הרועים וגרשו אותן -היות ורצו הם קודם להשקות את צאנם.
למשה
כאב הדבר ובא להצילן.
הספורנו
מסביר: כי משה לא הטיף מוסר לאותם רועים
אלא :"קם להושיע את העשוקים מיד עושקיהן"
רבי
אברהם סבע[ ממגורשי ספרד] בפירושו: "צרור המור" מסביר: כי המקרה שמשה
הציל את בנות יתרו מוכיח שהוא סיכן
את נפשו.
לפני
כן הציל את אחד מאחיו ממכהו המצרי, אחר כך
התערב בריב של שני אנשים עבריים והפעם הציל
עשוק שלא מבני עמו- כך הוכיח שהוא ראוי להיות רועה ישראל.
רש"י
מסביר :
כי עצם העניין שמשה ישב על הבאר- לשון ישיבה שלמד מיעקב שמצא את זיווגו בבאר.
ועל
פי שמות רבה: "קלט דרך אבות, שלושה נזדווגו להם זיווגיהם מן הבאר.
יצחק
,יעקב ומשה. ביצחק כתוב: "ויצחק בא מבוא באר.." [בראשית כ"ד, ס"ב.]
מעניין
כי בנות יתרו סיפרו לאביהן: "אִישׁ
מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים";
על
כך ראיתי הסבר יפה בספר: "מעיינה של
תורה"
מסופר
במדרש: "הוא עברי ולבושו מצרי" היות והיה משה לבוש כמצרי- לכן בנות יתרו
אמרו לאביהן: כי איש מצרי סייע להן.
בזמן
שממשלת הצאר ברוסיה יצאה נגד היהדות בגזרה
קשה לא ללבוש לבוש בסגנון יהודי, הצדיקים באותה תקופה ניסו להילחם נגד גזרה זו.
שאל אחד מהיהודים המשכילים את הרבי הזקן מוורקי - הצדיק ר' יצחק ז"ל: מדוע
צדיקי הדור נלחמים במלוא כוחם נגד גזירה זו על הלבוש, הרי משה רבינו בכבודו ובעצמו
היה לבוש כמצרי? ענה לו הרבי מוורקי ז"ל: כשראה משה שיתרו רוצה להשיא את בתו
רק לאיש עברי, אך חשש מפני אומות העולם , לבש מיד
לבוש מצרי וזאת על מנת שיוכל לתת לו את בתו לאישה, ללא חשש מן המדיינים - דבר זה נעשה כדי שהמדיינים יחשבו שמדובר באיש
מצרי.
זה מקרה
חריג ונדרש לאותן הנסיבות בלבד, אבל שיהודי ילבש לבוש נוכרי באופן קבוע –הדבר הוא
איסור מוחלט.
ועל
פי "אבני אזל" אדם כמשה - שהיה מוכן לחרף את נפשו למען נרדפים ומעונים כדי להצילם ,אינו
מצרי רגיל וזאת למרות מראהו -הלבוש כאיש מצרי. על מצרי כזה יש להתבונן בהתפעלות
ובאופן של פליאה...
כשמוע
יתרו על עזרתו של משה לבנותיו,: " וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה
זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם"
רש"י
מסיק מכאן: כי
יתרו הבין שמדובר לא סתם באיש מצרי,
אלא באחד שהוא מזרע יעקב לפי שכאשר דלה
לבנותיו מים מן הבאר- המים עלו לקראתו. והרי
בזכות יעקב כאשר היה במצרים עלו מי הנילוס לפרעה.
עוד
מוסיף רש"י ואומר על פי שמות רבה: כי
כוונת יתרו הייתה להזמין את משה לאכול לחם לא רק כדי שיאכל, אלה ע"מ שיישא את אחת מבנותיו.
רבינו
בחיי מביא מדרש: בזכות יתרו שאמר לבנותיו לקרוא למשה
לאכול לחם, זכה שבניו ישבו בלשכת הגזית .
על
כך אמר שלמה המלך: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו". [קוהלת י"א]
פירוש
נוסף לדברי שלמה המלך : "שלח לחמך"- זהו יתרו שאמר לבנותיו שתקראנה למשה
שיבוא לאכול לחם. "על פני המים"- זה משה, שנאמר: "כי מן המים
משיתיהו". "כי ברוב הימים תמצאנו"
הכוונה לאהרון, שנאמר: "ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכול לחם" [שמות
י"ח]
לסיכום,
לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד על אישיותו המיוחדת
של משה- וזאת על פי התנהגותו לאורך כל הדרך,
מסירות נפש לזולת והגדיל לעשות כאשר טרח גם לעזור לבנות יתרו שלא השתייכו לעמו, ומעניין
כי יתרו בעצמו שם לב כי משה הוא אדם מיוחד ועל כן לא ייפלא אפוא - שהוא אמר לבנותיו להזמין אותו אליהם - כדי שייתן לו לחם מתוך כוונה שמשה יישא
את אחת מבנותיו.
לכן
כמה נכון משפט זה: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה "
