ציורי תנ"ך/ רבקה מביטה אל עבר עשיו/ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

" ורבקה שומעת בדבר יצחק אל-עשיו בנו וילך עשיו השדה לצוד ציד להביא" [בראשית כ"ז,ה]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

רבקה ותושייתה/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

רבקה ותושייתה / שיר מאת: אהובה קליין ©

בין הכרים והכסתות

רוקם יצחק תוכניות

לשלח עשיו לשדות

לצוד בכליו  חיות.

למען יגיש  לו מטעמים

לרומם הנפש  בנעימים

בתמורה ירעיף ברכות

במלכות אדום לדורות.

רבקה שומעת הכוונות

בתושייתה מעלימה מהמורות

קוראת ליעקב התמים

להביאה גדיי עיזים.

יעקב חושש ממישושים

אימו תרגיעו בלחשושים

עליה תיקח הקללות

ותלבשהו בגדי חמודות.

הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות-האם תוכניתה של רבקה הייתה הוגנת?/אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות. האם תוכניתה של  רבקה הייתה הוגנת?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מתארת  בצורה דרמתית-כיצד הצליח יעקב לזכות בברכת אביו קודם עשיו אחיו.

הדבר נעשה מתוך עורמה:

וכך הכתוב מתאר את האירוע:"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ויקרא את עשיו בנו הגדול ויאמר אליו: בני ויאמר אליו הנני: ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי: ועתה שא- נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד:ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות:ורבקה שומעת בדבר יצחק אל- עשיו בנו וילך עשיו השדה לצוד ציד להביא"[בראשית כ"ז,א-ו]

רבקה איננה מעוניינת שהברכה תעבור לעשיו,לפיכך היא פונה אל יעקב בדברים:"..ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצווה אותך:לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב:והבאת לאביך ואכל בעבור אשר יברכך לפני מותו" [שם כ"ז,ח-י"א]

אך, יעקב מביע את חששותיו,ביודעו כי עשיו איש שעיר ואילו הוא איש חלק,על כן עונה  לאימו:"..הן עשיו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק: אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה".

ותשובת אימו רבקה:

"עלי קללתך בני אך שמע בקולי ולך קח-לי"[שם כ"ז,י"ג]

השאלות הן:

א] מדוע הכתוב מציין את חולשת ראייתו של יצחק-מה החשיבות לכך?

ב]  מה הטעם בבקשת יצחק  לאכילת מטעמים טרם מותו?

ג] אילו הנחיות נתן יצחק לעשיו טרם יציאתו  לשדה?

ד] האם התנהגות רבקה בעורמה הייתה הוגנת?

התשובה  לשאלה א]

על כך עונה רש"י בשלושה פירושים:

פירוש ראשון לפי רש"י:

עיניו של יצחק נחלשו בעקבות עשן הקטורת של יהודית בת- בארי ובושמת בת-אילון החיתי- נשות עשיו שהיו מקטירות לעבודה זרה.

ומפני שהתנהגות  נשות עשיו- ציערו את יצחק לכן ה' החליש את מאור עיניו, על מנת שלא יחזה  בעיניו את הדבר.

פירוש שני:בשעה שרצה אברהם לעקוד את יצחק,ראו זאת ממעל המלאכים והם הזילו דמעות הישר לתוך עיני יצחק,לפיכך - ראייתו נחלשה לעת זקנתו.

פירוש שלישי:הדבר נעשה בכוונה תחילה על ידי הקב"ה-כדי שיעקב ייטול ראשון את הברכות ,ולא עשיו הבכור ויצחק לא יבחין בכך.

רבינו בחיי מביא גם כמה הסברים לשאלה זו:

פירוש על פי הפשט, לעת זקנתו  ראייתו נחלשה  מטעם גילו המופלג,וההוכחה לך מצאנו גם אצל יעקב:"ועיני ישראל כבדו מזוקן"[בראשית מ"ה]

גם אצל אחיה השילוני  נאמר:"כי קמו עיניו משיבו,[מלכים א,י"ד]

ואילו  אצל משה-  אירע נס שבעת זקנתו לא נחלשו עיניו כפי שהכתוב מציין זאת:"לא כהתה עינו ולא נס לחה"

פירוש  על פי המדרש:על ידי שנטל שוחד מעשיו כהו עיניו,פירוש זה מתבסס על הפסוק:"כי השוחד יעוור.."[דברים ט"ז]

ועוד פירוש: כדי שיצחק לא יצא מהבית,  שמא יצביעו עליו הבריות ויאמרו: הנה אביו של רשע[עשיו]

התשובה לשאלה ב]

רבינו בחיי מביא הסבר מעניין במיוחד לכך: יצחק חפץ לאכול מטעמים סמוך למותו:"אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם,אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת,כי בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו הנפש ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש,והוא שאמרו:רז"ל-אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות,אלא מתוך שמחה.שנאמר:"והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' "[מלכים- ב,ג,י"ד]

כוונת יצחק הייתה לא תאווה גופנית ועונג  חומרי,אלא חשב כי על ידי המטעמים-  גופו יתחזק וממילא נפשו תתעורר  ותהיה שרויה בשמחה- כי אין השכינה שורה מתוך עצבות,אלא מתוך שמחה,ולכן אמר:"בעבור תברכך נפשי.."

ולא ביקש כינור כדרך הנביאים,כי התכוון לברך ברכות חומריות:"טל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש".ולכן רצה שסיבת השמחה  תבוא מתוך מאכל

שתלוי בברכה שעתיד לברך.

התשובה לשאלה ג]

הנחיותיו של יצחק לעשיו היו:"ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד:ועשה לי מטעמים..."

לפי דברי רש"י: יצחק אומר לעשיו  לקחת את  חרבו להשחיזה כדי שיתאפשר לו לשחוט יפה את הציד  במטרה שלא יאכילהו נבלה,

ולמה החרב נקראת בשם: 'תליה'?

- כי הרגלו של האדם לתלות את  חרבו על מותניו.

ומדוע נאמר:"צודה לי ציד"?

כדי שיביא ציד בשביל אביו- מן ההפקר ולא מתוך גזל.

"צודה לי ציד" הראוי  להיות שלי –ולא שייך לאחרים.

לפי רבינו בחיי: יצחק התכוון שעשיו ייקח  איתו קשת וחרב- כדרכם של ציידים היוצאים לצוד  ציד בשדה.

לפי פירוש נוסף של רבינו בחיי :יש בדברי יצחק רמז -לדורות הבאים של עשיו

שכלי הציד שבידיהם יהיו אך ורק שלהם.

רבינו בחיי מביא מדרש יפה: "כליך" –רמז למלכות בבל,שנאמר:"ואת הכלים הביא בבלה"[דניאל א]

"תליך"- זוהי מלכות מדי,שנאמר:"ויתלו את המן"[מגילת אסתר ז]

"וקשתך"-זו מלכות יון,שנאמר:"כי דרכתי לי יהודה קשת.."[זכריה ט]

"וצא השדה"-זו מלכות אדום,שנאמר:"ארצה שעיר שדה אדום"[בראשית ל"ב]

התשובה לשאלה ד]

רבי אריה ליב מצונז בספרו:"מלוא העומר" טוען:ליצחק חסרו שני נתונים:

הוא לא ידע שעשיו ביזה את הבכורה ומכר אותה ליצחק, הוא לא הכיר את הצד המושחת של עשיו.

לעומתו, רבקה הכירה את הצד השלילי  של עשיו,היות והיא  גדלה בביתם של רמאים.

רבקה השתמשה בעורמה-מפני שלא רצתה להכאיב ליצחק ולגלות לו את כל האמת על  עשיו,מסיבה זו היא לא הייתה מעוניינת שהברכה תשרה במקום של  רמאות, בכך לימדה  אותנו לא להשלים עם עוול, ולא לתת יד למציאות  שלילית.

מסיבה זו השתמשה בעורמה אך לא בשקר.

אבן עזרא טוען: מותר להשתמש בשיטתה של רבקה במקרים כאלו.

מעניינת תגובתה של רבקה לחששותיו של יעקב- שמא אביו ימששו ויגלה את האמת.

והיא אומרת ליעקב:"עלי קללתך בני"[בראשית כ"ז,י"ג]

לפי דברי הגאון מווילנא: רבקה מרמזת ליעקב כי בחייו צפויות שלוש צרות:

צרת-עשיו,לבן ויוסף.

מתוך כל האמור לעיל, ניתן להסיק כי רבקה הכירה היטב את השוני בין הבנים,

הייתה לה ראייה למרחקים ולכן העדיפה שהברכה תשרה על יעקב-סמל הטוב והתמימות ולא על עשיו-אשר היה איש ציד,לפי הסבר רש"י[המסתמך על תנחומא]- ציד היה-בפיו  = פיו וליבו לא היו שווים,היה שואל את אביו שאלות כדי להטעותו,כגון:איך מעשרים את המלח,או, כיצד  מעשרים את התבן?לכן אביו חשב שהוא מדקדק במצוות.

 מסיבה זו, העדיף לתת לו את הברכות וכמובן גם מהטעם שהיה -בכור.אך,רבקה ידעה את כל האמת וראוי לומר כי היא יישמה את דברי החכם באדם-הלוא הוא שלמה המלך:

"חוכמת נשים בנתה ביתה"[משלי י"ד,א]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות- גילוי מדהים על  אירועים העתידים לבוא-כיצד?

מאת: אהובה קליין.

הפרשה מתארת את הולדת יעקב ועשיו,אך מקדימה לכך את עניין התפילה:

"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא וייעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו": [בראשית כ"ה,כ"א] ובהמשך התורה מתארת:

את מצבה והתנהגותה של רבקה:"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם-כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה' ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"

 [שם כ"ה,כ"ב-כ"ד]

השאלות הן:

א] מאין שגם יצחק וגם רבקה התפללו,ומהי ההוכחה כי ה' קבל רק את תפילת יצחק?

ב] מדוע רבקה  הלכה לדרוש את ה'?

ג] אילו דברי נבואה הגיעו לאוזני רבקה?

התשובה לשאלה א]

לפי דברי רש"י: גם רבקה וגם יצחק התפללו לה',רש"י לומד זאת מתוך דיוק בלשון:שכתוב:"לנוכח אשתו" ולא נאמר שיצחק:"התפלל על אשתו"- מכאן שיצחק עמד כנגדה ושניהם התפללו,יצחק עומד בזוית זו ומתפלל ורבקה עומדת בזווית אחרת ומתפללת.

בהמשך התורה מציינת:"וייעתר לו ה' " – זאת על אף ששניהם התפללו לבורא עולם.

ומסביר רש"י את הטעם לדבר:"שאין דומה תפילת צדיק בין צדיק [שגם זכות אבותיו מסייעות שתתקבל תפילתו]לתפילת צדיק בן רשע.

הרי יצחק היה צדיק בן צדיק ורבקה הייתה צדיקה בת רשע- לכן ה' קיבל את תפילת יצחק.

התשובה לשאלה ב]

לפי רש"י: הלכה רבקה לבית מדרש של שם ועבר- כדי לשאול מה יהיה בסוף הריונה,על כך אומרים אישי החסידות:כי כוונת רש"י הייתה, לתאר  את רבקה, בדאגתה  הרבה לאור החשד, שמא היא נושאת ברחמה ילד אחד בעל נפש כפולה-

שאינו יציב,פעם מעוניין לגשת לבית מדרש ופעם מעוניין ללכת לבתי עובדי אלילים-,היא רצתה  לדעת איזו נפש תנצח?התשובה שקיבלה הייתה: כי אין מדובר בילד אחד,אלא בשני בנים בעלי רקע שונה.

הרמב"ן חולק על דברי רש"י ואומר:"כי הדרישה היא תפילה לה'- לפיכך הלכה רבקה להתפלל לה'.

הרשב"ם אומר: רבקה קיבלה תשובה כי יש לה תאומים המתרוצצים בקרבה,וצער עיבור  לשניים מרובה על צער עיבור לילד אחד.

והנביא המבשר לה כי היא נושאת ברחמה תאומים-  מגלה לה גם את עתידם וגורלם.

אור החיים הקדוש אומר: עניין התרוצצות הבנים מוכיח כי יש לרבקה:שני גויים השונים זה מזה וגם נלחמים זה בזה והדבר גם משקף את האירועים כפי שיתרחשו בעתיד.

המלבי"ם אומר: כי יעקב מסמל את הרוח והצורה אשר תכליתו לשלוט על החומר-על עשיו.

אברבנאל אומר: כאשר הלכה רבקה לדרוש את האלוקים,היא  מקבלת בשורה על שני הבנים אשר נושאת עימה,אילו יהיו  שונים בתכליתם גם מבחינה גזעית ומהווים שורש לשני לאומים ההולכים ומסתעפים עם הזמן לכיוונים שונים, כוחות אלה המהווים ניגוד זה לזה במשך ההיסטוריה ילחמו איש באחיו,יעקב מסמל את הרוח ועשיו את החומר,אברבנאל מביא גם דוגמאות למלחמות שיתרחשו בין השניים בהמשך:דוד המלך נלחם באדום ומכניע אותו בתקופה  שבה מושלים בתוכה מלכים, הוא שם נציבים במקומם וזאת בטרם היהודים היו לעם.

בתקופת בית שני הורקנוס ניצח את אדום והכריחם להתגייר.

התשובה לשאלה ג]

לפי רש"י : "שני גויים בבטנך" ובמקור כתוב:"שני גיים בבטנך" כתוב עם שני יודים,כמו:"גאים"-לשון גאון וגדולה- הכוונה ששתי מלכויות עתידות לצאת משני הגויים בבטנה של רבקה,האחד: אנטונינוס מלך אדום שיצא מזרע עשיו והשני רבי יהודה הנשיא שהוא מזרע יעקב-שניהם חיו בתקופה אחת ונאמר עליהם:"שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים [מסכת עבודה זרה י"א] היו עשירים ונכבדים ועורכים ארוחות לאנשיהם והירקות האלו היו מופיעים באופן קבוע על שולחנם, גם לא בעונת גידולם כאשר מחירם היה בעליה.

"ממעייך ייפרדו" על מילים אלה אומר רש"י שעוד כשהתאומים שהו ברחם אימם,היו שונים זה מזה ,האחד הולך  בדרך התמימות והיושר והשני הולך בדרך הרשע.

ובעתיד מלכויות אלו לעולם לא יהיו שווים בגדולתם, כאשר האחד נופל השני קם-כלומר:גדולתו של האחד תלויה בנפילתו של השני.

בסיכומו של דבר לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד כי פרשה זו היא  חזון לעתיד לבוא על שני לאומים היוצאים מרבקה-אשת יצחק,שניהם  שונים זה מזה בתכליתם שוני עמוק מאד: יעקב מסמל את הרוח,

 עשיו את החומר,הם ילחמו זה בזה לאורך ההיסטוריה,כולל בימינו אנו,כדי שיעקב יגבר על עשיו שהוא אדום- הוא חייב להגביר את כוח התורה והתפילה,דבר זה רמוז בדברי יצחק כאשר ממשש את יעקב ואומר:"הקול קול יעקב,והידיים ידי עשיו" [בראשית כ"ז,כ"ב]

על כך אמר רבי ברכיה[מדרש רבה]:"בשעה שיעקב מרכין בקולו[מחליש את תפילתו ולימוד תורתו]ידי עשיו שולטות,שנאמר:"וילונו כל עדת ישראל.."[שמות ט"ו,ב]"ויבוא עמלק.."[שם י"ז,ח'],ובשעה שהוא מצפצף בקולו[כשמרבה תפילה ותורה]-אין ידי עשיו שולטות]

מכאן ניתן להסיק: כי על מנת להכניע את אדום יש להגביר את התפילה לבורא עולם ולהגדיל ולהאדיר את תלמוד התורה בקרב עם ישראל, וזהו מתכון בטוח לגאולת ישראל.

יהי רצון ובמהרה עם ישראל יצא מאפלה לאורה בזכות דבקותו בה' –על ידי ריבוי תפילה ולימוד תורה

אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

רבקה אם הבנים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

רבקה אם הבנים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

רבקה אם הבנים התאומים

באופיים בחיצוניותם שונים

האחד שה תמים

השני צד חיים.

זה כדרדר בשדה חיטים

וזה כשושנה נטולת קוצים

כמים לאש מנוגדים

איש באחיו נאבקים.

כשקולות יעקב גוברים

ידי אחיו חיש  נרפים

בעתיד עשיו נוחל מפלה

יעקב זוכה  לחזון גאולה.

הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה ובניה-עשיו ויעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם  יושב אוהלים" [בראשית כ"ה,כ"ז]

הטכניקה: צבעי שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות-השוני בין יעקב לעשיו/ מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  תולדות- השוני בין יעקב לעשיו

מאת:אהובה קליין

הפרשה מספרת בתחילתה על  לידת יעקב ועשיו- האחים.

 וכך כתוב:"ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר" [בראשית כ"ה,כ"ג] ובהמשך נאמר:"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים" [בראשית כ"ה, כ"ה]

במבט ראשון ,כאשר אנחנו מתבוננים בפסוקים אלה, הרושם המתקבל הוא: כי עשו הוא איש פעיל מאד וגם זריז- יודע ציד ואילו לעומתו יעקב הוא איש תם יושב אוהלים.

ניתן להסיק שיעקב הוא איש שקט- אין לו כוח השפעה, הוא לומד בישיבה תורה, אולי אפילו בטלן, לעומתו עשיו נראה כלפי חוץ- פעיל, יודע היטב את  מלאכת הציד.

אך במבט מעמיק יותר תוך כדי התבוננות בתוכן הפרשה, נסיק מסקנה  הפוכה

לגמרי- יעקב הוא דווקא האדם הפעיל שאינו חושב על הנאות העולם הזה ועל חיי הרגע, אלא חשיבתו היא לטווח ארוך, דאגה  לדורות הבאים, הוא יושב ולומד תורה בישיבה של שם ועבר- בכך תורם הוא גם לבניו וגם לבאים אחריו.

לפי פירושו של אונקלוס:דווקא עשיו הוא הבטלן ואילו יעקב הוא הפעיל האמיתי, הפעילות נמדדת ע"פ השפעת המעשים לטווח רחוק- לדורות הבאים ואילו אצל עשיו המצב הוא  הפוך לחלוטין, במרכז  חייו הדגש הוא על חיי הרגע- ההווה . הוא אינו עולה במדרגות רוחניות – הוא דורך לאורך כל הדרך  באותו מקום- הוא, הוא הבטלן האמיתי!

ואילו יעקב מתקדם בסולם הרוחני, הוא עמל קשה כדי להפוך את עצמו כראוי ליעקב אבינו- הוא משמש דוגמא אישית במעשיו והתנהגותו.

הוא גם ראוי לרשת את ארץ ישראל, כהוכחה לדברים אלו נתבונן במעשיו של עשיו, הוא מבזה את הבכורה- כי באותו רגע הדבר לא נותן לו שום דבר, אלא זה  דבר שישמש  בעתיד את הדורות הבאים, הוא אומר:"הנה אנוכי  הולך למות ולמה –זה  לי בכורה" [בראשית כ"ו,ל"ב] אם נחשוב שהבכורה היא עבודת המקדש בעתיד [רש"י שם] הרי  בודאי שאין זה מעסיק את ראשו של עשיו כעת, עשיו מעדיף  לחשוב על הרגע- על אכילת סעודה בצהרים ולכן עדיף לו שיאכל נזיד עדשים וגם לאחר שאכל כפי שכתוב:"ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה"[בראשית כ"ו,ל"ד]

הוא חשב שהוא הרוויח  מהעסק ויעקב הפסיד, אך דווקא שיעקב הקדים אותו בקבלת הברכות  מיצחק- האב , אז לפתע עשו נזכר בבכורה ואומר:"...ויעקבני זה פעמיים" [בראשית כ"ז, ל"ז]

קהלת אומר:"לא תשבע עין לראות" [קהלת א, ח] ועל כך אומרים חז"ל שכבר ברחם אימם הם מפולגים כפי שכתוב:"ויתרוצצו הבנים בקרבה "- " מריבים בנחלת שני עולמות" [בראשית, כ"ה,כ"ב]

 כבר בשלב כה מוקדם יעקב איש העולם הבא ואילו עשיו הוא איש העולם הזה- הרוצה את כל העולם הזה ואינו מסתפק במועט .

הנביא ישעיה אומר:"כי הנה החושך יכסה ארץ" [ישעיה ס, ב] מסילת ישרים מסביר פסוק זה בדרך הבאה: העולם הזה הוא כחושך ולכן אין האדם מסוגל לראות את הראוי ויצר הרע מפריע לאדם לעצור ולראות את האמת, הוא פועל את הפעילות ההפוכה, הוא מזרז אותו שיפעל מהר ועכשיו כדי להשיג עוד ועוד.

על כך אומר הנביא ירמיה "כלה שב במרוצתם כסוס שוטף מלחמה"

 [ירמיה ח, ו] כוונת הדברים: כמו סוס שמרוב שהוא בדהירה והסתערות אינו יכול לעצור את מרוצתו, אם נבדוק לגבי חיינו היום- הרי מידי פעם עלינו להפסיק את מרוץ החיים לעצור ולחשוב באיזו תחנה של חיינו אנו עומדים? האם אנחנו  פועלים נכון? עלינו להבחין בין הדבר הרגעי והחולף שאין להשקיע בו במיוחד ולהתמקד  דווקא בדברים המשאירים עקבות לדורות הבאים- אלו הם  המצוות ,לימוד התורה- גם ללמוד וגם ללמד אחרים. עלינו לעמול בתורה כיעקב אבינו ואז נשכיל לא לבזבז את זמנינו היקר לריק ולדברים בטלים,

עשיו הוא איש הרגע ואילו יעקב הוא איש הנצח.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)