פרשת נשא- האם להיות נזיר זו מעלה, או חטא?
מאמר מאת: אהובה קליין.
נושא הנזיר מוזכר בפרשה בפסוקים הבאים:
"וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אישה כי יפליא לנדור נדר נזיר- להזיר לה": מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל: כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל:כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על –ראשו עד—מלאות הימים אשר— יזיר לה' קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבוא..."
[במדבר ו,א-ז]
ובהמשך נאמר:"וזאת תורת הנזיר ביום מלאות ימי נזרו יביא אותו אל- פתח אוהל מועד והקריב את קורבנו לה' כבש בן-שנתו תמים אחד לעולה וכיבשה אחת בת שנתה.." [שם ו, י"ג- י"ד]
השאלה הנשאלת היא:האם להיות נזיר הוא דבר קדוש, או יש בכך חטא?
מעניין כי מצד אחד התורה קוראת לנזיר:"כי נזר אלוקיו על ראשו" [שם ר,ז] והאבן עזרא מפרש זאת:"שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו", אך מנגד ניתן לראות כי התורה מצווה על הנזיר להביא קורבן חטאת ביום מלאות ימי נזרו?
גם בגמרא התנאים נחלקו בעניין : ממבט אחד – חטא ומנגד- קדושה:
"אמר שמואל, כל היושב בתענית נקרא חוטא,סבר כי האי תנא דתניא"
רבי אליעזר הקפר ברבי אומר:מה תלמוד לומר:" וכפר עליו מאשר חטא על הנפש"[במדבר ו,י"א]- וכי באיזה נפש חטא?- אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים קל וחומר: ומה זה שציער עצמו, אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר- על אחת כמה וכמה.
רבי אליעזר אומר: נקרא קדוש שנאמר:"קדוש יהיה פרע שער ראשו" [שם ר,ה] ומה זה שלא ציער עצמו, אלא מדבר אחד נקרא "קדוש"
המצער עצמו מכל דבר ודבר- על אחת כמה וכמה.
[מסכת תענית [דף י"א]
גם הרמב"ם אומר שני דברים מנוגדים:
ב"מורה נבוכים" הוא כותב:"וטעם נזירות מבואר מאד, והוא הפרישות מן היין, אשר הפסיד מן הראשונים והאחרונים וכו' כי הנשמר ממנו נקרא קדוש והושם במדרגות כהן גדול בקדושה עד שלא יטמא אפילו לאביו ולאימו,
כמוהו: זאת גדולה- מפני שפירש מן היין"[חלק שלישי פרק מ"ח]
לעומת זאת ב"יד החזקה" [הלכות דעות פ"ג ה"א]
"שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאווה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יישא אישה ולא יישב בדירה נאה ולא ילבש לבוש נאה,אלא השק והצמר הקשה וכיו"ב כגון כהני עכו"ם-גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה, המהלך בדרך זו נקרא חוטא וכר' ואסרו חכמים וכו'"
וכדי ליישב את הסתירה ,התשובה היא : ישנן שתי דרכים לעבוד את ה':
דרך א] היא דרך של פרישות, האדם מחליט להינזר מכל תענוגי העולם הזה -ובדרך הזאת הוא יכול לטהר ולקדש את עצמו וכך לעבוד את ה' ללא הפרעות.
דרך ב] שבה ה' חפץ - היא להשתמש בכל הכלים שהקב"ה נתן ללא פרישות- אך בתנאי שינצל זאת בקדושה למטרות רוחניות.
האוכל ישמש אותו לחזק את גופו- על מנת שיוכל לעבוד את ה'
וביתו הנאה יעניק לו שלווה ומרגוע כדי שיוכל לעבוד את ה' בנחת - וזוהי החוכמה האמיתית בעבודת ה'.
רעיון זה מתבטא גם בברכת הכוהנים בסיום הברכה:
"ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"
ברגע שמוסיפים את ברכת ה' על כל הדברים הגשמים הרי אין פסול בכל הנכסים שנועדו להיות רוחניים.
יהי רצון ונשכיל לעבוד את ה' מתוך אמונה חזקה ונשתמש בכל הכלים הגשמיים לעבודת ה'.
וכל זאת מתוך שמחה טהורה, כמו שנאמר:"עבדו את ה' בשמחה.." [תהלים]
