פרשת נשא- מסירות נפש בפרשה-כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין
פרשת נשוא הגדולה בפרשיות התורה, כוללת את הפרק הארוך ביותר:פרק ז-
הסיבה לאריכות הפרק היא: פירוט המתנות שהביאו הנשיאים לחנוכת המשכן.
וכך התורה מתחילה לפרט את אשר הביאו הנשיאים:
"ויהי ביום כלות משה להקים את—המשכן וימשח אותו ויקדש אותו ואת כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אותם:ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים: ויביאו את קורבנם לפני ה' שש –עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על-שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן:ויאמר ה' אל משה לאמור:קח מאיתם והיו לעבוד את—עבודת אוהל מועד ונתת אותם אל הלויים איש כפי עבודתו וייקח משה את העגלות ואת-הבקר וייתן אותם אל –הלויים.."
ובהמשך התורה מפרטת מה הביא כל אחד:"ויהי המקריב ביום הראשון את-קורבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה וקורבנו קערת כסף אחת שלושים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקודש שניהם מלאים סולת בשמן מנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת: פר אחד בן בקר איל......."ביום השני הקריב נתנאל בן-צוער נשיא יששכר.."
השאלות הן:
א] מדוע התורה מפרטת באריכות מה הביא כל נשיא,בזמן שכולם הביאו אותה מתנה?
ב] מדוע התורה אינה מכנה את נחשון בשם:" נשיא" כדוגמת שאר הנשיאים?
ג] מה הן עגלות צב?
ד] היכן מוצאים אנו בתנ"ך דוגמאות למסירות נפש בקרב אנשים?
התשובה לשאלה א]
לפי דעת חז"ל ,למרות שכל נשיא הביא אותו דבר,הרי כל אחד מהם כיוון בליבו ופנימיותו באופן שונה.
ולפי דעת הרמב"ן:הפירוט בא כדי לחלוק כבוד ליראיו כמו שנאמר:"מכבדי אכבד"
לפי:"בעל אבני שהם": למרות שכל נשיא הקריב אותו תוכן,הרי מבחינה פנימית כל אחד היה שונה מחברו במדרגתו הרוחנית.
הכוונות היו ייחודיות לכל נשיא באופן נפרד-איש,איש לפי מעלתו הייחודית.
לפי אברבנאל כוונותיהם של הנשיאים היו בהתאם לצרכיו של כל שבט ושבט.
לעניות דעתי: עניין המתנות מפורט מהסיבה:כל המתנות שהביאו הנשיאים -הייתה מסירות נפש אחת גדולה-מהטעמים הבאים:
1]ההוכחה לכך שהם הביאו את נדבתם במו ידיהם ולא בקשו ממשרתיהם להנהיג את העגלות ולכן כאשר ה' ראה כי משה מהסס לקבל את המתנות,אמר לו:"קח מאיתם"
כלומר- קח את מה שהם טרחו והביאו בכוחות עצמם.
2] הנשיאים,בהביאם את העגלות עם המתנות,כוונתם הייתה להעבירם ללויים כדי שלא יצטרכו לסחוב את חלקי המשכן על כתפיהם- במטרה להקל עליהם.
אך ,הלויים חששו מכך שמעתה לא יישאו בעצמם את חלקי המשכן,ורק כאשר משה היה משכנעם בציווי ה', כי עליו לקחת את עגלות מהנשיאים,הם נענו לכך.
למעשה זו הייתה יוזמת הנשיאים, לא ציווי ה',וכאשר ה' ראה זאת,העריך את נתינתם מאד ופקד על משה לקחת את נדבתם וקרא לכך בשם:"קורבן".
התשובה לשאלה ב]
לדעת חז"ל : נחשון היה מיוחד בהשוואה לשאר הנשיאים בכך ששמו הלך לפניו,בזמן קריעת ים סוף היה הראשון שקפץ לתוך המים,
לכן: השם נחשון עולה על כל תואר והרי שמו של אדם הוא מהותו,
ואני משערת כי נחשון-היה נחוש בדעתו לזנק למים.[ יש לכך רמז בשמו]
לפי פירוש בעל ה"חיזקוני" לא צוין התואר:"נשיא" ליד שמו מהסיבה:
כדי שלא יתגאה על כך שזכה להביא קורבנו בחנוכת המזבח לפני שאר הנשיאים.
התשובה לשאלה ג]
"עגלות צב" לפי דברי רש"י:
עגלות מחופות ומכוסות.
לפי ריב"ש: עגלות כבדות במיוחד שנוסעות באופן איטי- בגלל כובד משקלן כפי שהצב איטי בתנועתו.
לפי דעת ה"חיזקוני"- הכוונה לעגלות צבאיות, עגלות שניתן היה להשתמש בהן גם בזמן מלחמה.
התשובה לשאלה ד]
בתנ"ד ניתן למצוא דוגמאות למעשים שנבעו מתוך מסירות נפש:
אברהם אבינו: הצטיין בתכונה זו וזאת ניתן לראות בכמה מקרים במקרא.
*כאשר ה' רצה להעניש את סדום ועמורה,כמה התחנן והתפלל לה' כדי שאולי בזכות כמה צדיקים ניתן יהיה לבטל את הגזרה.
*כאשר לוט נלקח בשבי המלכים, נאמר על אברהם:
"וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות וירדוף עד דן...וישב את כל הרכוש וגם את- לוט אחיו ורכושו השיב וגם את הנשים ואת העם"[בראשית י"ד,י"ד-י"ז]
וכמובן כל אשר התרחש בסיפור עקדת יצחק מוכיח עד כמה אברהם חרף נפשו למען האמונה באלוקים ולמען הזולת.
יעקב: עבד שנים אצל לבן, ולמרות זאת הצליח לקיים תרי"ג מצוות ועבד שבע שנים נוספות למען רחל.
את כל מה שעבר עליו סיפר יעקב לרחל ולאה:"ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן ואביכן התל בי והחליף את- משכורתי עשרת מונים ולא נתנו אלוהים להרע עימדי"
[בראשית ל"א,ן-ז]
משה: כמה פעמים הלך אל פרעה לשכנעו שישחרר את עם ישראל ממצרים,ופעמים רבות היה מתפלל למען העם וכל זה במסירות נפש גדולה.
לסיכום:
מסירות הנפש ניכרת היטב אצל הנשיאים המשתתפים בחנוכת המשכן , הדבר מוכח מכוח רצונם להקל על הלווים במשא חלקי המשכן ומיוזמתם להביא את עגלות הצב בעצמם ללא כוח עזר.
תכונה נעלה זו מתגלה גם אצל אישים נוספים במקרא: אברהם,יעקב,משה וגם הנשיאים.
וכמובן שיש דוגמאות נוספות רבות לכך בתנ"ך שלא הוזכרו במאמר זה.
מי ייתן ועם ישראל יאמץ תכונה זו בקיום מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לרעהו ובכך יתרום,בחסדי ה', לזירוז הגאולה בפרט ובכלל.אמן ואמן.
