יום חמישי, 9 בספטמבר 2021

פרשת וילך- מי היה המלך הראשון? ומהי שבת שובה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וילך- מי היה המלך הראשון ? ומהי שבת שובה ?

 

מאת: אהובה קליין .


יצירותיי לפרשה וההפטרה:

ציורי תנ"ך/ "וילך משה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך "שובה ישראל"/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "כי אבאינו אל האדמה,,זבת חלב ודבש,,"/ ציירה: אהובה קליין (c( [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה כותב את התורה/ ציירה: אהובה קליין(c)






 ציורי תנ"ך/ השירה הזאת/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ משה מברך את יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מינוי יהושע למנהיג לפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ משה מוסר את התורה ללוויים/ ציירה: אהובה  קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה.."

[מתוך ההפטרה: הושע י"ד] ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/תקיעת שופר בציון:[מתוך ההפטרה בהושע י"ד]

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בציון/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  תקיעת שופר בציון/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יום הכיפורים בבית  הכנסת/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכהן מברך את הקהל בירושלים עם צאת יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין(c)


פרשה זו פותחת בימיו האחרונים של משה:

"וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.  יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא-יַשְׁמִיד אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ--וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה. וְעָשָׂה יְהוָה, לָהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, וּלְאַרְצָם--אֲשֶׁר הִשְׁמִיד, אֹתָם.  וּנְתָנָם יְהוָה, לִפְנֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם--כְּכָל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם.   חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם:  כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ". [דברים ל"א, א-ז]   

השאלות הן:

א] מי היה המלך הראשון בישראל?

ב] מהי "שבת  שובה" ?

ג] מאין כי התשובה בעלת ערך רב?

תשובות.

המלך הראשון בישראל.

נאמר: "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה.."

רש"י אומר: "וילך משה וגו'" ואינו נותן הסבר  נוסף אך בפסוק הבא  שבו נאמר:  "בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא"

רש"י מסביר: "יכול שתשש כוחו? תלמוד לומר: "לא כהתה עינו ולא נס לחה"

חז"ל אומרים על כוחו של משה - בהקשר הפסוק: "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה.." [דברים ל"ד, א]

"שתים עשרה מעלות בהר נבו, וקפץ משה את כולן בקפיצה אחת! [מסכת סוטה י"ג, ע"ב] אם כן שואל רש"י: מדוע אומר משה:

"לֹא -אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא"? "איני רשאי, שניטלה ממני הרשות וניתנה ליהושע"

אך הדבר המשונה: מדוע אומר רשי" על הפסוק : "וילך משה וגו" אין כאן שום הוספת הסבר על  נושא הליכת משה?

נשאלת השאלה, מה רצה רש"י להביא במילתו זו?

אלא, ידוע ששמואל הנביא היה מנהיג את עם ישראל באופן שונה - "הוא סבב את כל הארץ והלך אליהם ללמדם" [מסכת שבת נ"ו, ע"א]

שמואל חי  חמישים ושתיים שנה , מתוכם הנהיג  את ישראל במשך ארבעים שנה. מגיל שתים עשרה!  הנהגתו היא בדומה להנהגת משה במשך ארבעים שנה. במשך תקופה זו היה הולך כל לילה לעיירה אחרת במטרה ללמד את עם ישראל תורה.

על פי המדרש: [אגדת בראשית נ"ב] "היה שמואל כעוף  הזה שהוא פורח ממקום למקום וממדינה למדינה".

מנגד: משה רבינו היה יושב במקומו ובני ישראל ניגשים אליו - כפי שמתואר בתורה:

"וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן-הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ, אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה, כָּל-מְבַקֵּשׁ יְהוָה, יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה". [שמות ל"ג, ז] גם יהושע בן- נון  הגיע לאותו אוהל כפי שהכתוב מתאר:

".....וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל". [שם פסוק י"א]

מכאן שהנהגת משה הייתה הנהגת מלכות -  מלך אינו הולך אל העם, אלא העם ניגש אליו. מכאן: שמשה היה המלך הראשון בעם ישראל ועל הפסוק: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".   [דברים ל"ג, ה] אמרו חז"ל [שמות רבה מ"ח\ד] מי זה?  זה משה.

מהטעם שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול - כי המלכות אינה שלו ,אלא של  הציבור. משה אינו יכול ללכת לכל בית  ובית בישראל  ללמד אותם תורה, אלא היה יושב באוהלו וכל הרוצה את הרב היה צריך לקום ולגשת אליו.

לעומתו , שמואל הנביא – לא נחשב מלך על עם  ישראל- אלא נחשב - נביא. על כן  היה רגיל  לגשת אל עם ישראל, כל יום במקום אחר, יום אחד הלך לחברון וביום אחר הלך לגבעון.....

כאן ניתן להבין מדוע הייתה לרש"י קושייה על הפסוק הראשון  בפרשה:

"וֵּילֶךְ, מֹשֶׁה..." כיצד יתכן שמשה הלך? הלא משה הוא מלך! כיצד יתכן שהוא מוחל על כבודו והולך לבתי עם ישראל?

לכן כתב רש"י: "וגו' "- התכוון שנמשיך לקרוא את הפסוק הבא.

בהמשך  נאמר: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא..."

מסתבר שאותו יום היה יומו האחרון של משה- ז' באדר ובאותו יום נלקחה ממנו ההנהגה ועברה לידי יהושע.

על פי המדרש: באותו יום. "הלכו ישראל  אצל משה לפתחו ללמוד תורה ושאלו ואמרו: משה רבינו היכן הוא?

אמרו להם: השכים והלך לפתחו של יהושע , הלכו ומצאוהו בפתחו של יהושע. והיה יהושע יושב ומשה עומד. אמרו לו ליהושע: מה עלתה על ליבך שמשה רבינו עומד? ואתה יושב? כיון שתלה עיניו וראהו, מיד קרע בגדיו ובכה ואמר: רבי, רבי, אבי, אבי ואדוני!  אמרו ישראל למשה רבינו: 'למדנו תורה'. אמר להם:' אין לי רשות' אמרו לו: 'אין אנו מניחין אותך. יצתה בת קול ואמרה להם: 'למדו מיהושע' וקיבלו עליהם לישב וללמוד מיהושע. ישב  יהושע בראש, ומשה  מימינו, ובני אהרון משמאלו והיה יהושע יושב ודורש בפני משה. [תנחומא פרשת ואתחנן] נמצא שבאותו יום כבר לא היה משה מלך, על זה אמר קוהלת [ח,ח]:"אין שלטון ביום המוות"

אמר משה:  אם כך. היום איני מלך. הלך והסתובב בכל בתי ישראל ללמד אותם תורה ולהיפרד מהם.

רבותינו אומרים: "שש מאות אלף אוהלים הלך באותו יום. אמר להם: "הרבה צעדתי אתכם, הרבה הטרחתי אתכם, הרבה הוכחתי אתכם בזיתי אתכם תמחלו לי. בבקשה תיכנסו לארץ ישראל תגידו: : 'חבל על אותו זקן שהיה מלמד אותנו תורה, נשא אותנו כאשר יישא האומן את היונק, ואנחנו לא שמענו בקולו... ותתפללו עליי"

מדוע קרא משה ליהושע  לעיני כל ישראל ? הטעם הוא: שאם יהושע היה עולה לגדולה אחרי מות משה היו אומרים  לו: מי אתה? מי שמך לאיש ושופט עלינו ? לכן משה הסמיך את יהושע עוד בחייו "לעיני כל ישראל" - כדי שאף אחד לא ינסה לערער על מנהיגותו. [מתוך ספר: "דורש ציון" : הרב בן ציון מוצפי  שליט"א]

"שבת שובה"

השבת בין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת בפי עם ישראל: "שבת שובה"- על שם ההפטרה המתחילה במילים: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך, כי כשלת בעוונך" [הושע י"ד, ב] בניגוד להפטרות אחרות הקשורות לתוכן הפרשיות, הרי הפטרה זו אין בה משהו משותף לפרשת וילך.

הקשר הוא לתאריך המיוחד: השבת שבתוך עשרת ימי תשובה - לכן השבת מכונה בפי רבים גם: "שבת שובה"

שבת זאת מתאפיינת בהכנה נפשית של עם ישראל לקראת היום הקדוש -  יום הכיפורים. במרבית בתי הכנסת הרבנים נושאים דרשות בנושאי מוסר ותורה לקראת יום גדול זה.

הרמב"ם פסק בהלכות תשובה, פרק ב': "אף על- פי שהתשובה והצעקה [התפילה לה'] יפה לעולם [טובה  ומקובלת במשך כל השנה] -בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה  ביותר ומתקבלת מיד, שנאמר:[ישעיהו נ"ה ד]:"דרשו ה' בהימצאו" [בזמן שה' נמצא בקרבת עם ישראל הוא מצפה מאתנו שנעשה תשובה]

ה"שפת אמת" אומר: שכל יהודי חייב להתחזק בתורה ובקיום מצוות במיוחד ב"שבת שובה", שהיא הראשונה בשנה כפי שכתוב במסכת שבת [קי"ח, ע"ב]: "אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה - לא שלטה בהם אומה ולשון"

לפי דברי הקדמונים: בראש השנה נעשה  סדר חדש לכל השנה ואם נקפיד שהשבת הראשונה שתהיה כראוי - כל השנה תהיה מתוקנת!

חשיבות התשובה:

על פי הגמרא:[ מסכת יומא, פ"ו, ע"ב]  "גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד, שנאמר:' שובה ישראל עד ה' אלוהיך".

"נחל שורק" [פרשת וילך אות א] אומר: כי במילה  "תשובה" רמוזים כל המעשים הנדרשים לאדם כדי לשוב בתשובה והם :"תענית, שק, אפר, בכייה, הספד"

תענית: במהלך עשרת ימי  תשובה מתענים פעמיים: צום גדליה וצום יום הכיפורים. שהוא יום גדול ונשגב.

הספד- הכוונה לבכי, שיצטער על עוונותיו  בעבר ויתחרט וכאשר מוריד את  דמעותיו – כל דמעה מוחקת לו עוון.

 הנה כמה פסוקים מתוך ההפטרה- המדגישים את  חשיבות התשובה:

"שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי כָשַׁלְתָּ, בַּעֲוֺנֶךָ.  קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל- תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ" [ הושע י"ד, ב-ד]

עוד קטע[כמנהג האשכנזים]

"תִּקְעוּ שׁוֹפָר, בְּצִיּוֹן; קַדְּשׁוּ-צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה. אִסְפוּ-עָם קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ זְקֵנִים--אִסְפוּ עוֹלָלִים, וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם:  יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ, וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ.  בֵּין הָאוּלָם, וְלַמִּזְבֵּחַ, יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים, מְשָׁרְתֵי יְהוָה; וְיֹאמְרוּ חוּסָה יְהוָה עַל-עַמֶּךָ, וְאַל-תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל-בָּם גּוֹיִם--לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים, אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם.  וַיְקַנֵּא יְהוָה, לְאַרְצוֹ; וַיַּחְמֹל, עַל-עַמּוֹ.  וַיַּעַן יְהוָה וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ, הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת-הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר, וּשְׂבַעְתֶּם, אֹתוֹ; וְלֹא-אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה, בַּגּוֹיִם". [יואל ב ,ט"ו-כ]

"מִי-אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל-פֶּשַׁע, לִשְׁאֵרִית, נַחֲלָתוֹ:  לֹא-הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי-חָפֵץ חֶסֶד הוּא.  יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ; וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם, כָּל-חַטֹּאותָם.  תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, מִימֵי קֶדֶם".   [מיכה ז, י"ח- כ]

לסיכום , לאור האמור לעיל: הפרשה  מדגישה את גדולת משה  גם ביומו האחרון והעברת המנהיגות ליהושע תלמידו.

ההפטרה הנקראת בסוף הפרשה - מתייחסת לקריאה לעם ישראל - בשבת טרם יום הכיפורים – להתעורר ולחזור בתשובה - זה החסד הגדול שהקב"ה מאפשר לחוטאים -  לשוב  בתשובה ובכך העוונות נמחקים ונהפכים לזכויות!

מדובר בעוונות שבין האדם למקום, אך עוונות בין אדם לחברו נמחלים בתנאי שביקש סליחה מרעהו – אם חלילה פגע בו.

" ומקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים".   [תלמוד בבלי מסכת ברכות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

תקיעת שופר בציון/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

תקיעת שופר בציון

מאת: אהובה קליין ©

עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הָהָר

לְפִיו שׁוֹפָר מְהֻדָּר

תְּרוּעָה בּוֹקַעַת רְקִיעִים

מְעוֹרֶרֶת לְבָבוֹת יְשֵׁנִים.

 

צִיּוֹן זוֹקֶפֶת רֹאשָׁהּ

כֻּלָּהּ רָעֲדָה רָעֲשָׁה

כַּנָּהָר הַזּוֹרֵם בָּאֲפִיקִים

בִּסְבִיבָתָהּ מִתְקַבְּצִים הֲמוֹנִים.

 

טַף יוֹנְקִים וּקְשִׁישִׁים

בּוֹגְרִים - מִגְוַן גִּילָאִים

לִתְשׁוּבָה הַכֹּול מִזְדַּעֲקִים

עֲוֹנוֹתֵיהֶם נוֹטְשִׁים וּבוֹכִים.

 

אֱלוֹקִים חָפֵץ חֲסָדִים

מַשְׁלִיךְ לִמְצוּלוֹת חֲטָאִים

עֲווֹנוֹת מִיָּד, לִזְכוּיוֹת נֶהְפָּכִים

מוֹחֶה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים.

 

לֹא  יְשַׁמְּשׁוּ חֶרְפָּה לַגּוֹיִים

בְּפֵרוֹת מְגָדִים זוֹכִים

חִישׁ מָלְאוּ הַגְּרָנוֹת בַּר

ְהֵשִׁיקוּ היְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַהַפְטָרָה לְפָרָשַׁת וְיֵלֵךְ [חֹמֶשׁ דְּבָרִים]

הַהַפְטָרָה מִתּוֹךְ [הַסְּפָרִים: הוֹשֵׁעַ י"ד, ב-י] מִיכָה ז,, י"ח- כ] יוֹאֵל ב, ט"ו- כ"ז]     

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 1 בספטמבר 2021

פרשת נצבים- עם ישראל ושליחותו, אורו וישועתו- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נצבים - עם ישראל ושליחותו , אורו וישועתו - כיצד?

מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה ולהפטרה בספר ישעיהו:



ציורי תנ"ך/ "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם...."/ציירה:
אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "כי קרוב אליך הדבר מאד.."/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציור לראש השנה
"..."כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה.."

מתוך: "ונתנה תוקף"

 ציירה: אהובה קליין (c)


בציורי תנ"ך/ ברכה בפירות הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציור מתוך ההפטרה[ישעיהו ס"א]-  ישועת ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אור הגאולה בציון/ ציירה: אהובה קליין (c)

"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ"
[ישעיהו ס"ב, א]



ציורי תנ"ך/ "ובחרת בחיים " / ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ ברכת פרייה ורביה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ " עברו, עברו  בשערים"]ישעיהו ס"א]

ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/  על פי נבואת ישעיהו [ס"א]ירושלים ככלה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אלוקים משיב את  בניו ממרחקים לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/משה ויהושע/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בר]



ציורי תנ"ך/ הגאולה- בית המקדש השלישי/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]



ציור לראש השנה/ "תפילת  תשליך" בראש השנה/ ציירה: אהובה קליין (c)






פרשה זו הנקראת סמוך לראש השנה הבאה עלינו לטובה -  פותחת בפסוקים הבאים:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.  טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.  לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ:  אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.  לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת..."  [דברים כ"ט, ט- י"ד]

השאלות הן:

א] מה משמעות המילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם"?

ב] מאין כי בני ישראל ערבים זה לזה?

ג] הקשר בין ההפטרה בספר ישעיהו לפרשת נצבים?

תשובות.

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם"

על פי דברי חיד"א  בספר "נחל קדומים"- מתברר כי המילה: "נִצָּבִים "- פירושה: נטועים- הסבר זה מתבסס על דברי הפרשן אונקלוס.

על אברהם אבינו  מסופר:" וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע"-אונקלוס תירגם: "ונציב נצבא" ומכאן מסיק החיד"א: כאן אונקלוס תירגם את המילים: "אַתֶּם נִצָּבִים"   "נטועים" אך דווקא  בפרשתנו תרגם אונקלוס את המילים: אתם נצבים - אתם קיימים - אך למילה ניצבים – שני פירושים: כאן ,משה רבינו ,כאשר דיבר אל העם כוונתו הייתה: אתם הנטיעות של ה', בדומה לכך גם הנביא ישעיהו נתן לעם ישראל  את התואר:

וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ; נֵצֶר מטעו (מַטָּעַי) מַעֲשֵׂה יָדַי, לְהִתְפָּאֵר".

[ישעיהו ס' , כ"א]

מכאן מסיקים חז"ל: ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"

הנביא ירמיהו אומר: וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק, כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי, סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה". " [ירמיהו ב', כ"א]

כוונתו של הנביא:  כי עם ישראל הוא נטע הגפנים המשובחים ביותר שה' נטע.

כאן נשאלת השאלה, מדוע הנביא מדמה את עם ישראל דווקא לנטע הגפן?

הזהר הקדוש עונה [א' ,רל"ט ,ע"ב]: בעוד שבכל העצים ניתן לעשות הרכבה- האילן מסוגל לקלוט - שני מינים שונים  של זנים, אך מנגד- ישנו  אילן שאינו מסוגל לקלוט - שום נטע זר בתוכו. ובדומה לכך גם האישה היהודייה משולה לגפן –כדברי דוד המלך:

"אֶשְׁתְּךָ, כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה  --    בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ"  [תהלים קכ"ח, ג]

הנמשל: כמו שהגפן אינו מסוגל לקבל נטע זר- בדומה לכך גם האישה היהודייה – לא תינשא  לאיש שלא מזרע ישראל .

הרמ"ק: מסביר את הטעם לכך: האישה  היהודייה נמשלה לשכינה הקדושה -כמו שהיא טהורה וכולה אמת ואין היא יכולה לסבול שום תערובת - בדומה לכך הן נשות ישראל.

לכן הנביא ירמיהו מתלונן: "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק", אני נטעתי אותך כגפן משובח מאד - כך כנסת ישראל כולך זרע אמת שהרי כל מה שיוצא מהגפן- הוא זך אמתי וטהור ואיך נוצר המצב שחדלת להיות זכה וטהורה כבתחילה?

גם הנביא מיכה אומר: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" [מיכה ז, כ'] והכוונה: שזרעו של יעקב כולו אמת.

לכן כוונתו של משה הייתה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם "- אתם עם ישראל הנכם נטועים  נטיעת אמת נצבים היום לפני ה' עליכם לזכור- כי אתם נטיעה של אמת.

ב] משמעות נוספת למילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם"

דעת מקרא מסביר:- אתם נצבים היום כולכם - כל ישראל באו והתאספו לאחר שמשה קרא להם להתאסף והמילה: "ִנצָּבִים"- לשון כבוד.

כמו שנאמר: בחלום סולם יעקב: "וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ". [בראשית  כ"ח, י"ג] שכן  עם ישראל עומדים לפני משה – סדורים לפי חשיבותם  "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל". 

ההתאספות כללה גם את הנשים והילדים - שהרי ברית זו - כרותה גם לדורות הבאים.

ג] רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מביא את דברי מדרש תנחומא ששם מבארים חז"ל: מה המשמעות של המילה: "ניצבים"  ומדוע לא נאמר עומדים?

 

ההסבר הוא: שלמרות שעם ישראל עברו ייסורים רבים וגלויות הם עדיין "נצבים" –עומדים איתנים וזקופי קומה וכל הייסורים עברו מעל ראשיהם והם יכלו את כולם. מעניין הדבר כי דווקא הייסורים מבטיחים את קיומם הנצחי של עם ישראל - לפי שגורמים להיטיב את דרכיהם.

מוסיף ואומר רש"ר: לאורך כל הדורות המנהיגים מתחלפים אבל האומה הישראלית היא בת אלמוות- נצחית וקיימת לעד - האומה היא המצבה- העמוד הנצחי של תורת ה'.

ד] עוד הסבר יפה: המילה: "נצבים"- מלשון התייצבות – מלשון: "קומו ותקעו "

יש כאן רמז לראש השנה – לפי שפרשה זו  נאמרת סמוך לראש השנה

בו אנו  נוהגים לתקוע בשופר כפי שנאמר:

 " תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר;    בַּכֵּסֶה, לְיוֹם חַגֵּנוּ". יש כאן רמז לנושא התשובה והדבר  ראוי בימים טרם ראש השנה הבא עלינו לטובה.

 

בני ישראל ערבים זה לזה.

ה"כלי יקר" מתייחס למילה: "כֻּלְּכֶם" שהרי לכאורה היה די במשפט:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם" אם כן, מה משמעות הוספת המילה: "כֻּלְּכֶם"?

תשובתו: כאן הקב"ה מכניס את עם ישראל בברית הערבות  - היות ומעוניין לכרות עם ישראל - ברית חדשה - במקום הברית הראשונה – שנהרסה -   בעקבות מעשה עגל הזהב - כי בזמן חטא זה, עדיין לא הייתה קיימת הערבות בין איש לרעהו ולכן – לא הוכיחו את החוטאים.  משום כך, כעת כאשר ה' כורת  ברית חדשה הקדים והביא אותם בברית הערבות ,שהיא סיבה  בעלת משמעות גדולה- כדי להשיב  רבים מעוון.

מעתה כאשר עם ישראל ערבים זה  לזה - כל מי שבאפשרותו להוכיח את חברו  בזמן שחוטא  יבוא להוכיחו כדי שלא  ייתפס בעצמו כשהוא חוטא.

על דרך המליצה היו דורשים:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ". 

כאשר באים למנות מישהו במינוי של שררה, כולם  מעוניינים לקחת בזה חלק ולכולם יש דעה- אפילו לחוטבי העצים ושואבי המים המעוניינים להיות:

"רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם...."

משמעות דין הערבות:

לאחר שבני ישראל עברו את הירדן וקיבלו עליהם ברכות –בהר גריזים וקללות- בהר עיבל - בני ישראל נעשו ערבים  זה לזה [רש"י ,סנהדרין מ"ג: ד"ה "כד שעברו את הירדן"].

דין הערבות נוגע הן לענייני קיום מצוות והן לענייני- דין שכר ועונש:

דוגמא: כל בני הבית חייבים בקידוש ליל שבת, אך רק ראש המשפחה מקדש, או אחד הסועדים מקדש, והיתר  מקשיבים ויוצאים ידי חובה- באיזה אופן? מדין ערבות.

כך גם בענייני ענישה - אם אחד חטא- יתכן שכל העם ייענש ?

על כך אנו מוצאים דוגמא בספר יהושע,[ פרק ז] עכן בן כרמי בלבד לקח מן החרם וכתוצאה מכך- שלושים ושישה איש נפלו מתוך עם ישראל במערכה מול העי, כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מַעַל, בַּחֵרֶם; וַיִּקַּח עָכָן בֶּן-כַּרְמִי בֶן-זַבְדִּי בֶן-זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה, מִן-הַחֵרֶם, וַיִּחַר -אַף יְהוָה, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.....וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי, כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ...."

אך יש לשים לב, כי דין עניין "ערבות מועיל רק למי שחייב באותה מצווה ומנגד- מי שאינו חייב באותה מצווה כגון: קטן שפטור מהמצוות- אינו יכול להוציא אחרים, מטעם זה  הכתוב הפריד בין : "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם",  לבין- "טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם"- כי בעוד שהקבוצה הראשונה –חלה עליהם דין ערבות- הרי על הקבוצה השנייה אינם נכללים בכלל זה. זאת  שלמרות שישנן מצוות רבות שהנשים כן  חייבות לקיימן.

היות והפרשה עוסקת בערבות של כל עם ישראל זה לזה, זה כולל את דור המדבר עם כל הדורות הבאים אחריהם.

"ְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם". 

הקשר להפטרה [ישעיהו ס"א- ס"ב]:

נאמר בהפטרה:

"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי--כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי-יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי:  כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ.  כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ--כֵּן אֲדֹנָי יְהוִה, יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה, נֶגֶד, כָּל-הַגּוֹיִם..".  [ישעיהו ס"א, י'- י"א]

הרב  חיד"א בספרו "נחל  שורק" מסביר: יש לקיים את המצוות מתוך שמחה- וזוהי סגולה גדולה ליום הדין, אדם צריך  לצפות לבוקר כדי שיוכל כבר מהבוקר החדש - לקום ולקיים מצוות - להניח תפילין ויתפלל ויודה לה' מתוך שמחה. הדבר הזה רמוז במילים: "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה",

לסיכום, לאור האמור לעיל:

נמצאים אנו בימי אלול בהם תוקעים אנו בשופר ומרבים בסליחות וכל זה מתוך שמחה - יהי רצון שנממש את שליחותינו – נפיץ אור לאומות העולם ובמהרה נזכה לצאת מאפלה לאורה כדברי  הנביא – ישעיהו:

"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר.  וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל-מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ" אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר