פרשת
ואתחנן - החוט
המקשר - לשבת נחמו.
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ "שבת נחמו"- הגאולה/ ציירה: אהובה קליין (c)
"כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. וְנִגְלָה, כְּבוֹד יְהוָה; וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר".
מתוך ההפטרה[ישעיהו מ',ג-ה]
ציורי תנ"ך/ משה מתפלל לרצונו להיכנס לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/"אין עוד מלבדו"/ ציירה: אהובה קליין(c)
The people of Israel as one man in one heart
against Mount Sinai
ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עונג שבת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ באחרית הימים תבקש את אלוקים../ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
Biblical paintings [ציור מתוך ההפטרה]
It rises on a high mountain Mevasseret Yerushalayim
"על הר- גבוה עלי- לך מבשרת ציון הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים הרימי אל- תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם" [ישעיהו מ,ט]
בפרשה זו ישנה הדרכה
לעם ישראל כיצד עליו להתנהג כדי שיזכה
לחיות חיים טובים בארץ ישראל - הארץ שהובטחה כבר לאבותינו אברהם, יצחק
ויעקב . ההדרכה הזו מתוארת בפסוקים רבים -
דוגמת הפסוקים הבאים:
"וְאַתֶּם
הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם."[דברים
ד, ד]
"לֹא
תְנַסּוּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם, בַּמַּסָּה. שמור תִּשְׁמְרוּן, אֶת -מִצְוֺת יְהוָה
אֱלֹהֵיכֶם, וְעֵדֹתָיו וְחֻקָּיו, אֲשֶׁר צִוָּךְ. וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי
יְהוָה--לְמַעַן, יִיטַב לָךְ, וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ הַטֹּבָה,
אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ.
לַהֲדֹף אֶת-כָּל- אֹיְבֶיךָ, מִפָּנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה". [דברים ו, ט"ז-כ]
שבת זו נקראת: "שבת נחמו" - על שם ההפטרה - אותה אנו
קוראים בשבת שאחרי תשעה באב - יום אבל- לזכר חורבן בית ראשון ושני שחלו בתאריך זה.
השאלות
הן:
א] מהם המסרים בפרשה
כלפי עם ישראל, טרם בואם לארץ המובטחת?
ב] כיצד דברי ישעיהו
הנביא קשורים לפרשה ולתשעה באב?
תשובות.
המסרים לעם
ישראל טרם הכניסה לארץ.
עם ישראל - העם הנבחר
שקיבל את התורה ואמר פה אחד כאיש אחד: "נעשה ונשמע" טרם קבלת התורה, כפי שנאמר בכתובים: "וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית
וַיִּקְרָ֖א בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר ־ דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה
וְנִשְׁמָֽע"׃ [שמות כ"ד, ז]
במעמד הר סיני – העם היה
באחדות מלאה כאיש אחד בלב אחד והדבר מהווה ברית נצחית - בין העם לקב"ה.
לכן , הפסוק: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה
אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". משמעותו : אתם אשר לא חטאתם בעבודה זרה ,אלא הקפדתם במשך כל הזמן להיות דבוקים
לשכינה וקשורים בה בעבותות אהבה ,מידת הדין לא פגעה בכם ואתם חיים וקיימים!
משום כך, ישנו ציווי
ברור: לא לנסות את ה' - אלא- להתחזק באמונה ולקיים את התורה ככתבה ולשונה:
כפי שנאמר בפרשתנו:
"לֹא
תְנַסּוּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם, בַּמַּסָּה".
הכוונה למָּקוֹם, "מַסָּה וּמְרִיבָה":
כפי שמתואר בחומש שמות:
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, וְקַח אִתְּךָ, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל;
וּמַטְּךָ, אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת-הַיְאֹר--קַח בְּיָדְךָ, וְהָלָכְתָּ. ו הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר,
בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם;
וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה, לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה
וּמְרִיבָה: עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
וְעַל נַסֹּתָם אֶת-יְהוָה לֵאמֹר, הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן".[שמות י"ז, ו- ז]
עם ישראל מצווה - לקיים
את כל המצוות והחוקים .
רבינו בחיי אומר על כך: על היהודי להאמין כי אלוקים הוא צדיק וישר וכל מעשיו
נעשים בצדק ובמשפט - והמצוות שנתן לעם ישראל - הן מועילות לגוף ועל ידי קיומן
בפועל - הם יביאו את העם לעשות את הטוב ואת הישר בעיני ה' והשכר
יהיה: "לְמַעַן,
יִיטַב לָךְ" - כי מי שעושה
טובה עם המלך ומה שיישר בעיניו , ברור הדבר שהמלך יגמול עימו טובה ואם במלך בשר
ודם אנו עוסקים- קל וחומר בבורא עולם, ברור שיגמול לבניו טובה -לאחר שהם מקיימים
את מצוותיו שהרי המטרה של קיום המצוות- הן
לטובת העם- כפי שנאמר:
"וְעַתָּה,
יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,
בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.
לִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֺת יְהוָה, וְאֶת-חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי
מְצַוְּךָ,הַיּוֹם--לְטוֹב, לָךְ" [דברים ']
מוסיף ואומר רבינו
בחיי: התורה מזכירה שלושה
סוגים של מצוות:
א] מצוות מושכלות -
הם המשפטים - מצוות שהאדם מבין את טעמן.
ב] מצוות מקובלות - שהן
עדות על האלוקות ועל חידוש העולם.[דוגמת -מצוות השבת, מי שברא את העולם - ברא גם
את השבת ביום השביעי - למנוחה]
ג] חוקים - מצוות
שאין הטעם שלהן מובן, כגון: מצוות פרה
אדומה [שאפילו שלמה המלך אמר: שהדבר מעל
הבנתו]
את לימוד התורה יש להנחיל גם לילדים ולדורות הבאים- במטרה לחבר את
העם לשורשיו - לאבות אבותיו.
עוד נאמר: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר
וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי יְהוָה--לְמַעַן, יִיטַב לָךְ"
דעת
מקרא
סובר: הכוונה שנקיים את המצוות שה' ציווה
אותנו - זוהי הדרך הישרה והטובה בעיניי ה'.
רז"ל
סבורים: זו
מצווה בפני עצמה- - מלבד מצוות שיהודי
מצווה לקיים, יש לבחור את הדרך הישרה והטובה גם במקום שלא הצטווה במפורש. שאם ינהג בדרך טובה עם חבריו – יזכה לאותו יחס כלפיו מהם.
שלמה מלך אומר:
"כַּמַּיִם
הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" [משלי כ"ז, י"ט]
המשמעות: כפי שאדם
מתייחס לזולת הוא משתקף בזולתו – כאחד המתבונן לתוך מעיין ורואה את דמותו משתקפת
מולו - כך גם הזולת ישיב לו - באופן אותו יחס
שקיבל- יחס של אהבה וחיבה.
בעצם כל הדברים
הטובים שעתידים בני ישראל לזכות -:חיים טובים בארץ, עליונות על כל האויבים - נובעים מעשיית הטוב והישר
והחיבור לתורה הקדושה.
רש"ר מבסס את דבריו על ההיגיון
הבריא של האדם: כשאדם יודע שה' בקרבו והוא אחראי על כל נשימה ונשימה שהוא נושם וכל
מה שיש לו - הוא מקבל אך ורק מה' - - בתנאים אלה - הדאגה היחידה תהיה: לקיים בנאמנות
את התורה.
תורה, עבודה וגמילות חסדים ואת העדות והחוקים.
החוקים שומרים על הטהרה המוסרית של
הדחפים הגשמיים שלנו.
העדות שומרות על האמת בתחום התפיסה הרוחנית שלנו – כי העדות מעידות בפני כל
הדורות הבאים - על נסים חשובים שהתרחשו בעת יסוד האומה שלנו ונסים אלה מבוססים על כל ידיעת ה' שלנו .
שני גורמים אלה: הם
עמודי התווך של המוסריות והאמת.
עלינו להקפיד על שני יסודות אלה לאורך כל הדרך.
ההפטרה - דברי ישעיהו הנביא - והקשר לפרשת ואתחנן.
ההפטרה מתחילה
במילים:
"נַחֲמוּ
נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ
אֵלֶיהָ--כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ: כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה, כִּפְלַיִם
בְּכָל- חַטֹּאתֶיהָ. קוֹל קוֹרֵא --בַּמִּדְבָּר,
פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה; יַשְּׁרוּ, בָּעֲרָבָה, מְסִלָּה, לֵאלֹהֵינוּ. כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה,
יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. וְנִגְלָה, כְּבוֹד יְהוָה; וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר
יַחְדָּו, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר"
[ישעיהו מ', א-ו]
הפטרה זו "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי —" נחשבת לאחת מפרקי הנחמה של ישעיהו הנביא לעם ישראל - זוהי – נחמת
הגאולה – המתחילה: מגלות בבל ועד הגאולה האמתית שאנחנו מחכים לה כבד דורות רבים.
וחז"ל תיקנו להפטרה בנבואות נחמה אלה במשך שבע השבתות בין צום תשעה באב לבין
ראש השנה , הפטרות אלה נקראות: שבע דנחמתא [שבע של נחמות] וההפטרה שלפנינו היא:
הפותחת במילים של ישעיהו הנביא: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם. ..." עיקר
תוכנה: דברי נחמה על לב ירושלים.
"נתיבות שלום" מסביר: שבת זו נקראת בשם: "שבת נחמו" על שם ההפטרה המתחילה
כהפטרה ראשונה מתוך שבע הפטרות הנחמה -
הנקראות אחרי תשעה באב ועד ראש השנה הבא עלינו לטובה.
בתום ימי ביו המצרים
שהם נחשבים לשיא החושך - מופיעה "שבת נחמו" ובה קוראים אנו על קבלת התורה – בפרשתנו היות והעניין הוא: שלאחר שעם
ישראל עברו ייסורים בחשכת הגלות ,יש צורך
שוב להתחזק ולהתחדש בקבלת התורה מחדש - דוגמת המצב של חטא העגל שזו הייתה ירידה
רוחנית קשה מאד ושבירת לוחות הברית על ידי משה ואחרי זה התפייס ה' עם בני ישראל
והעניק להם תורה מחדש בלוחות שניות.
המסר המרכזי לעם
ישראל: גם אם העם נקלע למשבר רוחני קשה- ישוב ויקבל את התורה מחדש - כדי שלא יתרחק
ממנה לגמרי. כפי שאומר דוד המלך:
"אָנָה,
אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ; וְאָנָה, מִפָּנֶיךָ
אֶבְרָח- אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם
אָתָּה; וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ"
[תהלים קל"ט,, ז- ח]
כאשר הקב"ה עוזר
ליהודי – היהודי יישא עיניו לשמים ויודה לה' על כך- אבל גם בזמנים קשים שאדם חלילה
נפל לשאול תחתית ידע - כי אלוקים גם שם נמצא אתו.
כאן בהפטרה אומר
הנביא ישעיהו: "נחמו, נחמו" אתם
המסוגלים לנחם נחמו את עמי וחיזרו שנית
ונחמו ורומז כאן הנביא לעם ישראל: אתם עמי ואני אלוקיכם המנחמכם!
יתכן להגיד שיאמר
שנית את הנחמה בשעת הגאולה ממש - לעיני כל חי: דברו אל ירושלים - שהיא סמל לכנסת ישראל- כבר נתכפר העוון של ירושלים
שבעבורה השתעבדה בגלות ואומר הנביא: שהוא שומע קול קורא לפנות את הדרך בשביל ה'
וכאן הנבואה ממשילה את ה' למלך בשר ודם -המצווה
לעבדיו להתקין לו דרך פנויה - כדי שילך עם צבאותיו אל המדינה שבה הוא מבקש למלוך
עליה והנמשל: בזמן התגשמות הנחמה - אלוקים
משתוקק לשוב אל ירושלים ומצווה ליישר בערבה מסילה ישרה ויש כאן רמז למסילת
ישרים-"סור מרע.." ובהמשך אומר הנביא שכל המקומות הגבוהים יתיישרו לדרך
ישרה אחת ואז יתגלה כבוד ה' לעיני כולם!
הסבר יפה ראיתי
בספר-"מפטירין בנביא/ [אהרון אלדר]
הקשר החזק בין הפרשה להפטרה - מתבטא בכך: שהיהודי חייב לקיים
את התורה לאורך כל הדרך גם בזמנים קשים ובניגוד לבני אדם שיודעים רק את העבר
וההווה - אלוקים יודע גם את העתיד – למרות שעם ישראל עובר גלויות וייסורים - בסופו
של תהליך קשה וחשוך- בע"ה תבוא הגאולה , למה הדבר דומה ? לבריאת העולם -
תחילה הכול חשוך ותוהו ובוהו ,אבל אז באה רוח אלוקים ויוצרת עולם ומלואו ומתוך
התוהו ובוהו מתגלה אור גדול - כל גרמי השמים והבריאה כולה.
על היהודי להיאחז ברוח אלוקים תמיד- כדוגמת סולם יעקב-
המסמל את היותו של האדם מצד אחד אוחז בגשמיות - אך ראשו גם בשמים - הוא מחובר אל ה' בכל מצב.
לסיכום, לאור האמור לעיל, החוט המקשר בין הפרשה וההפטרה: עם ישראל שקיבל את
התורה - מחובר אל אלוקיו בעבותות המצוות והמעשים הטובים . זוהי הדרך שתבטיח לו
בע"ה - יציאה מאפלה להורה במהרה -
ודברי הנחמה של הנביא ישעיהו מנחמים את העם שעבר ייסורים וגלויות – יום יבוא
בע"ה
כל ההרים יתיישרו ועם
ישראל יישר אורחותיו - והדרך הזו המישורית תאפשר לבוא לכולם לחזות בכבוד ה' - בגאולה
הנכספת.
יפים דברי הנביא
ומרוממים:
"ְוהָיָה הֶעָקֹב
לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה.
וְנִגְלָה, כְּבוֹד יְהוָה; וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי
יְהוָה דִּבֵּר" .אמן
ואמן.