כוחה של נתינה ודאגה
לזולת - בעין התנ"ך.
מאת: אהובה קליין.
עם פתיחת עונת האביב
צועדים אנו לתוך פריחה משכרת וריח ניחוח - "ניצנים
נראו בארץ עת זמיר הגיע" ברקע השמש מחייכת ושולחת את קרניה החמימות – הציפורים מצייצות וכולם שמחים ..
אווירה אופטימית
נפלאה זו מלווה אותנו בעודנו
עסוקים בניקיונות לחג הפסח, מפנים דברים שאין לנו עוד צורך בהם. חשים רצון להתחדש בביגוד, הנעלה, או רהיטים לבית
לכבוד חג החירות הממשמש ובא.
אולם בד בבד -עלינו לעצור
ולחשוב גם על הזולת , שמא הוא נצרך למזון,
או לביגוד, זוהי הזדמנות נפלאה לתרום לנזקקים, ,ממון, ושאר דברים.
אחת
המצוות המוזכרות בתורה היא :התייחסות לאיש
העני [דברים, ט"ו, ז-ט]
"כי
יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך לא תאמץ את—לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון: כי
פתות תפתח את ידך.."
הכוונה
בכפילות הלשון : "פתוח תפתח" היא : שעל ידי שאתה נותן צדקה לנצרך
אתה פותח שער לא רק לאחרים, אלא גם לעצמך.
בנושא
הקמצנות אמר שלמה המלך: "יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם, איש אשר
ייתן לו האלוקים עושר נכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאווה, ולא ישליטנו האלוקים
לאכול ממנו כי איש נוכרי יאכילנו" [קהלת ו']- בשעה שאתה נותן צדקה לעני, אתה פותח
את השער הסגור שלך לנפשך - ותתרפא מהעניין
הרע הזה של חוסר שליטה בנכסיך אתה.
אור
החיים אומר: כשאדם נותן צדקה לעניים- פותחים לו
משמים שערי שפע. לכן נאמר בכפל לשון: "כי פתוח תפתח" וגם למה שנאמר
קודם: "לא תאמץ לבבך ולא תקפוץ ידך מאחיך האביון" –הכוונה- פתח את ידך.
ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים לחכמי הלב- עבור המשכן/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
באופן
זה כאשר אנחנו חושבים על הזולת - אנו חשים אחריות – עם ישראל ערבים זה לזה, כולם נרתמים לתרום למען הזולת , ערבות הדדית מעין זו ראינו בזמן הקמת המשכן
שקדם לבניית המקדש ,עם ישראל מגיע בהמוניו ותורם חומרים שונים בעין יפה - למען
המשכן וכליו, על אומני המשכן נותר רק לקחת מתוך
תרומה זו את כל החומרים, כפי שנאמר: "והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן.."
[שמות כ"ח, ה] הדבר גורם להתלכדות העם
סביב מטרה מרכזית אחת. עם ישראל אינו קובץ של יחידים שכל יחיד דואג לעצמו, אלא כל אחד חייב למלא את שליחותו נאמנה למען כלל ישראל
ולעבודת ה' וקידוש שמו בארץ ובעולם. כך כל אחד אחראי על הכלל, הן מבחינה גשמית
והן מבחינה רוחנית. התנהגות זאת של התלכדות העם
מביאה לאחווה ושלום בין איש לרעהו.
במדרש
קהלת רבה ז, נאמר:
"בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו:
ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב
את עולמי, שאם תקלקל אין מי שייתקן אחריך".
על ידי שאדם מיטיב את מעשיו- דואג לנצרך- הוא מתקן את העולם הזה וגם את כל העולמות העליונים.
הרי
הקב"ה ברא את האדם כנזר הבריאה , האדם
מעל כל היצורים ובמעשיו יש לו השפעה על הבריאה כולה. אדם ההולך בדרך ישרה ועושה
מעשים טובים- גורם לתיקון העולם הזה וגם את כל העולמות העליונים , אך כאשר הוא חוטא
חלילה ועושה מעשים רעים ,ההשפעה מגיעה לכל הרבדים. מכאן ילמד האדם לנהוג באחריות כלפי מעשיו
וכלפי הכלל.
לאור
האמור לעיל- הבה נתלכד כאיש אחד בלב אחד ונתרום בעין יפה לנצרכים.
ויהי רצון
שיקוים בנו הפסוק:" כֹּה
אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא
וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת." [ישעיהו נ"ו, א]