יום שני, 22 באוקטובר 2018

פרשת וירא- מה הקשר בין צחוקה של שרה- לעתיד עם ישראל?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וירא - מה הקשר בין צחוקה של שרה - לעתיד עם ישראל?

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ אברהם  צופה אל עבר המלאכים/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ לוט יושב בשער סדום/ ציירה: אהובה קליין(c)






ציורי תנ"ך/ אברהם מתפלל על אנשי סדום ועמורה/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אנשי סדום מקיפים את ביתו של לוט/ציירה:אהובה קליין(c)





ציורי תנ"ך/ מהפכת סדום ועמורה/ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/ לוט ובנותיו/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ אברהם משקיף על סדום ועמורה לאחר החורבן


/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ הגר במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ אברהם עורך משתה ליצחק/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  שרה  מתפעלת מיצחק הקטן/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק והאיל/ ציירה: אהובה קליין (c)

בפרשת וירא,  שלושת המלאכים באים אל אוהל אברהם ושרה ומבשרים  להם על הולדת הבן -  בגילם המופלג וכך הכתוב מתאר לנו את הבשורה המשמחת: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ? וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל.  וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו.  וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים.  וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה - לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל אַבְרָהָם:  לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי.  הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן.  וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ". [בראשית  י"ח, ט-ט"ז]

בהמשך כאשר הבשורה התגשמה- כהבטחת המלאכים הכתוב מתאר: "וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן, לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים.  וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת-שֶׁם-בְּנוֹ הַנּוֹלַד-לוֹ, אֲשֶׁר-יָלְדָה-לּוֹ שָׂרָה--יִצְחָק.  וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, בֶּן-שְׁמֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים.  וְאַבְרָהָם, בֶּן-מְאַת שָׁנָה, בְּהִוָּלֶד לוֹ, אֵת יִצְחָק בְּנוֹ. וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים:  כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי.  וַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה:  כִּי-יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו. [בראשית כ"א, ב-ח]

השאלות הן:

א] באיזה אופן בישרו המלאכים על הולדת הבן לאברהם ושרה?

ב] כיצד הגיבה שרה לשמע הבשורה?

ג] מה הייתה  תגובתה  בתום לידת יצחק וברית המילה?

תשובות.

בשורת לידת יצחק.

על פי רש"י:

למעשה, שלושה מלאכים הגיעו אל בית אברהם: כל מלאך ושליחותו המיוחדת.  מלאך אחד - בא לבשר לשרה על הולדת הבן, המלאך השני - להפוך את סדום ועמורה . השלישי - בא לרפאות את אברהם שהיה ביום השלישי למילתו. ומדוע באו שלושה מלאכים דווקא?

על כך התשובה: "שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות"

רש"י  מאיר את עינינו- על סמך התבוננותו במילה::" אֵלָיו"  שבטקסט המקראי  הניקוד מעל האותיות מרובה על האותיות עצמן, חוץ מהאות- ל  - שאין מעליה ניקוד ,לכן יש לדרוש את צירוף האותיות המנוקדות ואז  מתקבלת המילה: "אֵיו", מכאן, שלא רק שאלו את אברהם -היכן  שרה  נמצאת?  אלא שאלו גם את שרה : היכן אברהם?   וזוהי מידת דרך ארץ:  שהאורח ידרוש בשלומם של בעלי הבית המארחים אותו ויפנה לאיש וישאל על  אודות האישה ויפנה לאישה וישאלו על שלומו של  האיש.

מוסיף רש"י על סמך המקור: [מסכת בבא מציעא] חז"ל סבורים: כי מלאכי השרת היו יודעים היכן שרה נמצאת, אלא שעשו זאת - כדי להראות ששרה הייתה אישה  צנועה ואיננה נראית לעיניהם והמטרה בזאת הייתה: כדי לחבב את  שרה על בעלה שיעריך את צניעותה הרבה.

דרך נוספת לפרש:

ב] אמר רבי יוסי בר חנינא שאלו את אברהם: "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ"?- זאת במטרה -  לשלוח לה - לטעום מכוס של ברכה [הכוונה לכוס היין שמברכים עליה ברכת המזון] ועל שאלה זו השיב להם אברהם: "הִנֵּה בָאֹהֶל", כלומר: התכוון להגיד להם - שהיא  צנועה ויושבת באוהל.

ממשיך רש"י בהסברו: המלאכים מודיעים: "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" מהי המילה "כעת"? אלא, כוונתם הייתה להודיע: כי כעת בתאריך זה ממש - בעוד שנה - אותו יום פסח היה ולפסח הבא- זכו להולדת יצחק.

מה פירוש :"חיה"?- ההסבר:

מובטח לאברהם ושרה שיהיו גם אז  שלמים וקיימים - כשייוולד להם הבן בעת ההיא.

ומה התכוונו המלאכים באומרם: "שׁוֹב אָשׁוּב"? על כך הבטיחו המלאכים לשוב בשליחותו של אלוקים- כפי שהיה אצל הגר –כאשר הייתה במדבר ,מבטיח לה המלאך:

"וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ"[שם ט"ז, י] הרי המלאך בעצמו אינו יכול להרבות, אלא בשליחות המקום[בשליחות ה'] הבטיח לה.

רש"י מביא דוגמא להבטחה דומה כאשר אלישע אמר לשונמית: "לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה, אתי (אַתְּ), חֹבֶקֶת בֵּן" [מלכים-ב, ד, ט"ז] היא לא בטחה בדבריו !

ענתה לו: "וַתֹּאמֶר, אַל-אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים--אַל-תְּכַזֵּב, בְּשִׁפְחָתֶךָ" כוונתה הייתה: שאותם המלאכים שבשרו לשרה על לידתו של יצחק אמרו:

"לַמּוֹעֵד אָשׁוּב"- לכן נאמנים דבריהם, אבל אתה –אלישע שלא הבטחת שתשוב, שמא הבטחתך לא תצא לפועל?  וכיון שלא תשוב לא יהיה לי מקום לתבוע את קיומה , ענה לה אלישע: אין מידת בשר ודם - כמידת מלאכי שמים - המלאכים שהם נצחיים הבטיחו לשרה : "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב" מתוך ההכרה שהם יוכלו לקיים את דבריהם וכל שכן שאמרו את הדברים- בשליחות ה'., אבל אני אדם - בשר ודם - אינני יכול להבטיח לך שאשוב ולכן בין אם אחיה ובין אם לא, לכן  אינני אומר, אלא: "לַמּוֹעֵד  הזה"

תגובת שרה לבשורה.

נאמר: "וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָייְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן..."?

על פי רש"י: שרה הייתה מתבוננת בבטנה ואמרה  בפליאה: האם יתכן שביטנה  מסוגלת לשאת  ילד? וכי  יתכן שתהיה מסוגלת להניק תינוק בגיל כה מופלג?      על המילה:"עֶדְנָה"- מסביר רש"י:                                                                א] לשון- צחצוח בשר והכוונה:  הגיל נותן את אותותיו גם במראה הבשר של האדם שאין  בו רעננות כמו בתקופת הנעורים.                                             ב] שרה מתייחסת לזמן-שזה לשון עידן שכבר חלפו אצלה כל סימני הנעורים.  ובכלל האם יתכן שהיא תלד?הרי היא מכירה בעובדה: היא אומרת על אברהם:"וַאדֹנִי זָקֵן", מעניין שאלוקים שומע היטב את דברי שרה אלו, הוא מחליט לא לפגוע בשלום הבית  הקיים - ולכן  בוחר לשנות את דבריה ואומר לאברהם:

"לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי"? דבריה של שרה היו עשויים לפגוע בכבודו של אברהם ולערער את שלום  הבית בין איש לאשתו, לכן  ה' שינה את דבריה.

כתגובה על דברי ה' – שרה מכחישה וטוענת שלא צחקה- כמו שהכתוב מציין:    "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה";

רבינו בחיי מסביר את תגובתה זו: "שרה אמנו שהייתה צדקת היאך אפשר שלא האמינה לדברי המלאך? והלוא נביאה הייתה ודרשו רז"ל: אברהם היה  טפל לשרה בנבואה, שנאמר: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ": [בראשית כ"א, י"ב] ובוודאי אין לך נביא שלא ידע כי המלאכים שלוחיו של הקב"ה וכל דבריהם מפי ה' ועוד לא די שלא האמינה, אלא הייתה מכחשת אחר שאמר לו המלאך: למה צחקה שרה, והתשובה בזה: כי אברהם אבינו ידע שהיו האנשים והכיר בחכמתו שהיו מלאכים, וכמו שרמזתי אבל ההכרה והידיעה הזאת  לא הייתה בשרה והייתה סבורה שהיו אנשים כשאר  אנשים ולא האמינה לדבריהם וע"כ צחקה ומה שהייתה מכחשת שלא צחקה, עשתה כן מפני פחד אברהם, וחשבה כי אברהם היה אומר כן בהכרת פניה וכאשר  נתחזק בדברו באומרו: "לא כי צחקת" אז  הוברר לה כי מאת הש"י ידע זה בנבואה ושתקה! כן פירש הרמב"ן ".

תגובת שרה לאחר לידת יצחק.

לאחר לידת יצחק    ומילתו נאמר: "וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים:  כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי". 

רש"י מסביר: "יִצְחַק-לִי" זוהי לשון שמחה כמו שנאמר בתהלים: "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה".[תהלים קכ"ו, ב] כלומר כל מי שישמע דבר זה ישמח עם שרה.

מדרש אגדה: דרשו חז"ל: במשמעות: "ישמח עמי"- לפי שלא רק שרה נפקדה באותו יום ,אלא הרבה עקרות נפקדו יחד איתה והרבה חולים נתרפאו בו ביום  שרה מתפעלת מאד ואומרת:

"מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה:  כִּי-יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו".

רש"י מבהיר :התפעלות בדומה לדוגמת דברי ישעיהו הנביא: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה.."! [ישעיהו מ', כ"ו]

תראו מי הוא זה שעושה נפלאות והוא  מקיים הבטחות –זה הקב"ה שממלא אחר הבטחתו!

על המילה: "מִלֵּל"- מבהיר רש"י: לא נאמר :"דיבר", אלא "מילל" לפי שבגימטרייה: זה ק'- מאה שנים לחיי אברהם.

שואל רש"י: מדוע נאמר: בלשון רבים: "הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה"?

ותשובתו: ביום שחגגו אברהם ושרה משתה ללידת יצחק הביאו  הנשים את בניהן  ולא הביאו את מניקותיהן כדי לנסותה ושרה הניקה גם תינוקות אלה, ועל ידי כך הוכח לכל:  שרה היא היולדת ומניקה היא!

וזאת משום שלפני כן היו מתלחשות הנשים מאחורי גבה של שרה- שהיא ודאי לא ילדה את הילד, אלא הילד נאסף מהשוק ואין לדעת מי ילד אותו.

רש"ר  מתייחס למילותיה של שרה: "וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים:  כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי" ומסביר:

יש כאן רמז לצחוק של לעג באותה תקופה שאברהם נלחם  נגד עולם האלילות והפיץ את האמונה באלוקים, הנה  שאיפה בלתי מציאותית: "להרכיב תקווה זו על נטע רך שניטע באיחור זמן כזה"! – כלשונו.

ברור שזה יצר צחוק של לעג במבט על עריסת העם היהודי, הלעג הזה נמשך עד היום הזה,  בקרב אנשים שמתעלמים ממציאות אלוקית ושמים ללעג ולקלס את השאיפות של העם היהודי.

בנו היהודי הראשון של אברהם- נקרא: יצחק ואנו נמשיך להיקרא בשם זה- עד שהבטחת ה' תתקיים בפועל:

"אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה".  [תהלים קכ"ו, ב]

ואז הצחוק הזה ייהפך ל"שחוק"  היינו- החיוך האמיתי של השמחה.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן  להסיק: כי אברהם ושרה שהלכו בדרך האמת והפיצו את  האמונה באלוקים האחד והיחיד- זכו - כנגד כל הסיכויים - לבן בגיל כה מופלג- בן שמסמל את העם היהודי  שאינו נרתע מדברי הלועגים סביב אלא הולך בדרך שסלל אבי האומה- דרך שתביא לשחוק של שמחה ואז כולם יכירו באמת. ובגדולה האלוקית ויפים דברי דוד המלך:

"הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה". [תהלים ל, י"ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שרה וצחוקה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שרה וצחוקה


 שיר מאת: אהובה קליין©


עת שמעה בשורת המלאכים

התקשתה שרה להאמין

נבואה זורעת פלאים

בתום עידן ועידנים.



בחדרי ליבה נעו ספקות

במוחה חוללו מחשבות

אברהם בא בימים

איה  מנגינת נעורים?



 צחוקה הרעיד רקיעים

 סדרי עולם נהפכים

 שרה כחומה בצורה

נכספת   למימוש הבשורה.



עת נולד זה הקטן

שמחה באה לעולם

 שרה הניקה בנים

השתתקו כל המקטרגים.

הערה: השיר בהשראת פרשת  וירא [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הגר מגיעה לבית שרה ואברהם/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

Hagar arrives at the house of Sarah and Abraham

" וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה".  
[בראשית ט"ז, ג]






ציורי תנ"ך/ הגר בבית אברהם ושרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

סוכות זמן שמחתנו- מאין כי מצווה לשמוח בחג זה?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

                    סוכות זמן שמחתנו - מאין כי מצווה לשמוח בחג זה ?

מאת: אהובה קליין.

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ חג סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ שימחת  בית השואבה  במקדש/ציירה: אהובה קליין(c)

בתום ראש השנה ויום כיפור – נכנסים אנו לתוך שערי השמחה:

בחג סוכות- היהודי מגיע  למדרגה רוחנית גבוהה – זאת בעקבות הטיפוס בסולם הרוחני שהחל בחודש אלול- הן באמירת הסליחות והן בתקיעת שופר- ובקשת מחילה – איש מרעהו, ידוע שאין יום הדין – החל בראש השנה  וחתימת הדין -ביום כיפור –מכפרים  על חטאים שבין אדם לחברו- אלא עם כן - יבקש  ממנו סליחה, שמא פגע בכבודו בהלבנת פנים  ברבים ,או על ידי דיבור לשון הרע - חלילה ,וכדומה.

ביום כיפור- היהודי עולה  למעלה גבוהה  יותר בסולם הרוחני- על ידי שמקיים את חמשת האיסורים החלים עליו -ביום קדוש זה וביניהם הצום.

בכך מטהר את נפשו ונשמתו  וכאשר  מגיע חג הסוכות- הוא חש טהור וזך  לקבל את פני החג –במצוות השמחה-  ומקיים באהבה את מצוות הישיבה בסוכה- מצווה שנעשית  על ידי טבילת  כל גופו בסוכה- וזאת בדומה למצוות ישוב ארץ ישראל- בה היהודי מקיים את  הישיבה בארץ המובטחת- ברמ"ח איבריו.

חג סוכות – הוא אחד מבין שלושת הרגלים: פסח, סוכות ושבועות   החג מכונה  בכמה שמות: "חג האסיף", "חג הסוכות" ו"זמן שמחתנו":




ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג הסוכות] ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד.

בחג זה  מצווים אנו  במצוות השמחה! ככתוב: "ושמחת בחגך . . והיית אך שמח" (דברים ט"ז, י"ד), וכן נאמר לעניין מצוות הלולב: "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כ"ג, מ). לפיכך נקרא החג גם "זמן שמחתנו", וכך שמו בתפילות החג.

אחת המצוות שהיו נהוגות בתקופת המקדש, היא: "מצוות הקהל " המקור  למצווה זו - בחומש דברים: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל- הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל.  וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר:  מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת.  בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר:  תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל--בְּאָזְנֵיהֶם.  הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת." [ דברים ל"ב, ט-י"ג]

על פי הרמב"ם וספר החינוך: המטרה במצווה זו: להביא את עם ישראל לזירוז  בקיום המצוות – הלכה למעשה. ובכך לחזק אותם בקיום מצוות התורה מתוך אמונה בה' - התלהבות ושמחה.



בזמן מיוחד זה, הכוהנים היו תוקעים בחצוצרות ובעוד שכל העולים לרגל מתאספים בבית המקדש ועל גבי הבמה ניצב המלך-  שהיה מזרעו של דוד- והיה קורא לעם - פרקים נבחרים מתוך ספר דברים.

אברבנאל מסביר: המועד הוא: חג הסוכות אחרי ראש השנה ויום הכיפורים -לפי שעם ישראל כבר הכניע את יצרו וכעת משועבדים בעבודת בורא עולם. כאשר כל ישראל מתאספים במעמד חשוב זה - ודבקים בה' , הם מקשיבים להקראת התורה מתוך כוונה רצויה ויגיעו על ידי כך לידי יראה.

רד"צ הופמן טוען: כי אומנם מידי שנה, חג סוכות שנקרא גם בשם: חג  האסיף  מסמל את סיום עבודת השנה, אך כעת בתום שנת השמיטה שכללה שביתה ממלאכת העבודה באדמה, מזכירה את האווירה שהייתה במדבר וזה זמן ראוי לעם ישראל לקבל מחדש את התורה - מתוך אימה ויראה.

 לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד: כמה חשובה מידת השמחה- לא רק בחג הסוכות- אלא תמיד- במהלך  עבודת ה'-  היום יומית.

וכך התורה מתארת את חשיבות השמחה ובהעדרה, חלילה- את העונש:

"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל - וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ" [דברים כ"ח- ל"ז- ל"ח]

 יהי רצון שנזכה תמיד לקיים את  התורה ככתבה ולשונה- כדברי דוד המלך:

              "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"  [תהלים ק, ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 16 באוקטובר 2018

פרשת לך-לך/ מי הייתה הגר וכיצד הפכה לשפחה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת לך- לך- מי הייתה הגר, כיצד הפכה לשפחה?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

הציורים שלי לפרשה:

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו עולים לכנען בציווי ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי תנ"ך, הציווי לאברהם: "לך- לך....."/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות
 ציורי תנ"ך/ אברהם ושרה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
 [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו  שבים ממצרים  לארץ /ציירה: אהובה קליין (c)
 [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אברהם מיישב את הסכסוך בין רועי אברהם לרועי לוט/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ לוט משקיף על סדום/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/מלכי-צדק מוציא לחם ויין לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים  לאברהם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הגר וישמעאל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ " והיית לאב המון גויים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הגר, אברהם ושרה/ ציירה: אהובה קליין (c)



שרה - אשת אברהם - הייתה עקרה במשך עשר שנים, לכן לקחה את הגר המצרית - בתום  תקופה זו ונתנה אותה לאברהם לאישה כפי שהכתוב מתאר את  השתלשלות העניינים:


"וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר.  וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת--בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי.  וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה.  וַיָּבֹא אֶל-הָגָר, וַתַּהַר; וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.  וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט יְהוָה, בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.  וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ--עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ".[בראשית ט"ז, א-ז]


השאלות הן:


א] מי הייתה הגר ? מדוע החליטה שרה לקחתה?

ב] מה גרם למתיחות בין שרה להגר?

תשובות.

הגר ומטרת לקיחתה לבית אברהם ושרה.

רש"י מסביר:

הגר הייתה בת פרעה מלך מצרים והפכה לשפחה לשרה- הכיצד?                      על כך תשובה מעניינת : כשראה פרעה את הנסים שנעשו לשרה כשנלקחה לבית פרעה כפי שהכתוב מתאר:  "וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה.  וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים. וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם.  וַיִּקְרָא פַרְעֹה, לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי"

פרעה החליט: שמוטב שתהיה בתו  שפחה בביתם של אברהם ושרה, מאשר גבירה ואישה מכובדת בבית אחר.

שרה החליטה לקחת את הגר כדי לתתה לאשה לאברהם - וחשבה בליבה  שבזכות שהיא תכניס את צרתה לבית זה -[כי שתי נשים הנשואות לאיש אחד  קרויות "צרות"- זו לזו]. אולי יוולדו  לה בנים ממנה.

נקט הכתוב : "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה";– לשון בניין, התורה באה ללמד על  דרך משל: מי שאין לו בנים- אינו בנוי, אלא הרוס.

בהמשך נאמר: שאברהם שמע "לְקוֹל שָׂרָי" –הכוונה  ששמע לקול רוח הקודש שבה.

רש"י מדייק במילה: "לְקוֹל" – כי אם היה  כתוב: "בקול"- הכוונה לשמוע בקולה- אלא הכוונה : אברהם שמע לקול רוח הקודש שבה.

שרה לקחה את הגר בדברים - כי כל מקום  שכתוב: "לקיחה" אין המשמעות לקיחה בידיים כמו שלוקחים מטלטלים, אלא הכוונה: לקחת במילים.

שרה לקחה את הגר בדברי ריצוי, שאמרה לה: אשרייך  שזכית להדבק בגוף כה קדוש.[ב"ר]

הרמב"ן מדגיש את הכבוד הדדי בין שרה לאברהם.

על המילים: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי" מסביר הרמב"ן: יש בכך רמז שאברהם מתאווה היה מאד לבנים , אך לא עשה דבר ללא רשותה של שרי ולא התכוון שהוא יבנה מהגר ויהיה לו ילד ממנה. אלא שכל כוונתו הייתה לבצע את רצון שרה - כדי שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה ,או תהיה לה זכות לבן משל עצמה  בעקבות החלטתה - כמו שאומרים חז"ל.

מוסיף  הרמב"ן  הסבר על המילים: "וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית"  מכאן שאברהם לא מיהר לדבר , אלא עד שלקחה שרה את הגר ונתנה בחיקו.

זה בא לרמוז: ששרה לא התייאשה מאברהם ולא התרחקה ממנו. אך רצתה שגם הגר תהיה  אישה נשואה לאברהם.

מכאן ניתן לראות עד כמה נהגה לכבד את אברהם.

רש"ר  מתייחס למילותיה של שרה: "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה"; דרך בן שנולד ההורים ממשיכים לבנות את בניין האנושות והאומה, הם  גם  משפיעים מאישיותם וסגולותיהם המיוחדות על הבניין, "בית אברהם" ,למעשה, כולל את כל הדורות בהמשך והדורות הבאים מביאים לידי ביטוי גם את סגולותיו הייחודיות של אבי האומה, "בית ישראל" במשך כל הדורות מבטא את כל השאיפות שהונחלו על ידי  האבות.

המתיחות בין הגר לשרה.

רש"י מסביר: לאחר שהרתה הגר - היא התחילה לזלזל בשרה , כיוון שחשבה שאין פנימיותה  שווה לחיצוניותה - שכלפי חוץ היא מראה את עצמה  כאלו צדיקה, אך האמת היא: שהיא איננה צדקת וההוכחה לכך היא: שלא זכתה להרות לאברהם במשך כל השנים שהייתה נשואה לו ואילו - היא- הגר נתעברה מיד.

שרה מאשימה כעת את אברהם באומרה: "חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ";

הכוונה : שהחמס- העוול הזה - שהגר גורמת לשרה על ידי הזלזול שנוהגת כלפיה - בכך אשם ,כביכול, אברהם - מפני שמראש היה יכול למנוע זאת.           כיצד ?  בזמן שאברהם התפלל אל  הקב"ה ובקש ממנו  בנים, הוא התפלל רק על עצמו ,לכן ה' קיבל את תפילתו בלבד- שיזכה בבנים, כמו כן שרה מאשימה את אברהם בכך שהיה יכול למחות בהגר ולא  מחה.

מיד : וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ--עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ".[בראשית ט"ז, א-ז]

הרמב"ן סבור: שעל ידי ששרה הייתה מענה את הגר גם אברהם אבינו חטא, בכך שלא מנע זאת ממנה.

לפיכך ה' שמע את עניה ונתן לה בן  שיהיה פרא אדם - לענות את זרע  אברהם ושרה - בכל מיני סוגים של עינויים.

הרמב"ן רואה בגורל הקשה שפקד את ישראל, במשך הדורות אחר כך כעונש משמים -  בעקבות כישלונם המוסרי של אברהם ושרה שלא התעלו ביחסיהם עם הגר - לרמה מכובדת ההולמת צדיקים ברמתם  ועל זה אמרו חז"ל:  "הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה"

רש"ר גם סבור: שהגר זלזלה  בשרה ולא כיבדה אותה. במיוחד לאחר שהרתה היא החשיבה את עצמה נעלה משרה ובכך אברהם אשם שהרי שרה בעצמה נתנה את הגר לאברהם  ואם כעת פחת ערכה של שרה בעיני הגר- הרי  הדבר נובע מהתנהגות אברהם.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי  הגר הייתה בתו של פרעה , שרה לקחה אותה בתום עשר שנים  לעקרותה, לפי שחפצה הייתה שתזכה לבנים בזכות כך.

אך , לאחר שהתעברה הגר , החלה מזלזלת בגבירתה והדבר  גרם למתחים בבית והפר את  איזון השלווה בין אברהם לשרה, לפיכך שרה החלה מענה אותה.

בכך, בעצם היה כישלון מוסרי של שרה ואברהם- הנותן את אותותיו גם כיום.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר