פרשת אחרי מות - מה גנוז בלב הכהן הגדול ?
מאת אהובה קליין.
היצירות שלי לפרשה:
היצירות שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ושני השעירים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן משליך את השעיר לעזאזאל/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול נוטל ידיו ורגליו טרם טבילתו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין () [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן מברך את הקהל במוצאי יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ צום יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
פרשה זו מתארת באופן
מפורט את עבודת הכהן הגדול ביום הקדוש ביותר בשנה - יום כיפורים . בתקופה שבית
המקדש היה קיים . אך כזיכרון לאותה עבודת
הקודש שבטלה עם חורבן הבית השני קבעו חז"ל : לקרוא את הפרק הפותח פרשה זו בין
תפילת שחרית למוסף ביום הכיפורים.
וכך פותחת הפרשה באזהרה לכהן הגדול:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם
לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ. וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת
אֶל-הַקֹּדֶשׁ, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת--אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל- הָאָרֹן,
וְלֹא יָמוּת, כִּי בֶּעָנָן, אֵרָאֶה עַל- הַכַּפֹּרֶת. בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ: בְּפַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה.
כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ, וּמִכְנְסֵי-בַד יִהְיוּ עַל-בְּשָׂרוֹ,
וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר, וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף; בִּגְדֵי-קֹדֶשׁ הֵם,
וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם". [ויקרא ט"ז, א-ה]
השאלות הן:
א] מהי עבודתו של
הכהן הגדול ביום הכיפורים?
ב] מהו הסוד הגנוז של
הכהן הגדול?
ג] מהי האזהרה לכהן
הגדול?
תשובות
עבודת
הכהן הגדול ביום הכיפורים:
ביום
הכיפורים היה מוטל על הכוהן הגדול:
א]
לכפר על כל בני ישראל-ועל כל בני ביתו. "וכיפר בעדו ובעד כל
ישראל"
ב] היה
חייב לטהר את המקדש את המזבח ואת הכוהנים, כפי שנאמר: "ויכפר את מקדש הקודש
ואת אוהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכוהנים ועל כל עם הקהל יכפר" [שם
ט"ז, ל"ג]
ג]
ביציאת הכוהן הגדול מקודש הקודשים היה נושא תפילה מיוחדת על עם ישראל. היות
ועבודתו הייתה כרוכה במאמץ פיסי רב במיוחד, עבודתו התחילה כבר מחצות הלילה . כשיצא
היה מתפלל תפילה אחת ארוכה ושנייה קצרה.
ד[ שלוש
פעמים הקטיר קטורת על מזבח הזהב.
ה]
שלוש פעמים היה מתוודה.
ו] ארבע פעמים היה נכנס לקודש הקודשים.
ז] חמש
פעמים היה חייב להחליף את בגדיו, באופן הבא: היה פושט את שמונת בגדי הכהונה, ביניהם היו: "בגדי
זהב", לבש ארבעה בגדי כהונה של כוהן הדיוט מבד לבן ולהפך וכל זה בהתאם לסוג
הקורבן שהיה עליו להקריב באותו זמן, ולא השתמש בבגדי: "הזהב" לפי שאין
להזכיר את מלאכת עגל הזהב במעמד חשוב זה.
הכוהן
הגדול היה דומה למלאכי השרת- שהיו לבושים בדים, כפי שהדבר מופיע אצל :יחזקאל [פרק
ט]
ח]
חמש פעמים ירד וטבל את בשרו במים.
ט]
עשר פעמים היה מקדש את ידיו ורגליו.
י ]
עשר פעמים היה מזכיר את השם המפורש-בנעימה
מאד מיוחדת.
י"א]
חמישה עשר קורבנות היה מקריב , לא כולל את: "השעיר לעזאזל".
י"ב]
43 פעם היה מזה מדם הקורבנות, כאשר סיים את מלאכותיו בשלום- היו העם חוגגים לו יום
טוב ,שרים פיוטים יפים המתארים את רוממות
הרוח המיוחדת בעת צאתו מקודש הקודשים.
הסוד הגנוז
בכהן הגדול.
הרב אביגדור הלוי
נבנצל מסביר בספרו: "שיחות לספר ויקרא": כי רק הכהן הגדול – שיָרַשׁ את הכהונה מאהרון הזקן - הכהן הגדול הראשון -מסוגל לעסוק בעבודתו
המיוחדת ביום הכיפורים- היות ויש לו את התכונה החשובה: אחדות עם הזולת ומעשיו
יזקפו לטובת הכלל. ושורש העניין נעוץ בדברי משה אל ה':[כאשר משה סירב לקבל
בתחילה את שליחותו]
"וַיַּעַן
מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי":
אלוקים עונה לו: " וַיִּחַר- אַף יְהוָה
בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר
יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח
בְּלִבּוֹ". [שמות ד, י"ד]
ויש להבין ממה
חשש משה, טרם יתמנה למושיעם של ישראל ? הוא חשש שעצם התפקיד החשוב של ההנהגה
שלו על ישראל- תפגע באהרון אחיו ,היות
ואהרון היה נביאם של ישראל במצרים בתקופה של שמונים שנה- אהרון סבל את כאבם של
ישראל ונאנק איתם יחדיו.
הוא היה גם מנחם את
העם בנבואות נחמה של גאולה שבוא תבוא.
אמר משה: "עכשיו
אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר" [שמו"ר ג, ט"ז]
משה חושש מפני קנאת
אהרון אחיו - לאחר ששב ממדיין וייטול את ההנהגה, מטעם זה אמר משה אל ה': "וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי;
שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח".[שמות
י"ד, י"ג] עדיף שההנהגה תישאר אצל אהרון הכהן הגדול, משה חשש שאהרון
יצטער על כך שמשה ישמש מעכשיו למנהיג על עם ישראל
" כי גאולת כל עם ישראל על
חשבון צערו החבוי של יהודי אחד- אינה גאולה"!
אומנם ה' אינו חולק על
טענת משה ,אך מגלה לו שהמציאות שונה , לאהרון
יש לב מיוחד- לב מעל הטבע, לב על אנושי כלל- ישראלי! כמו שה' מבטיח למשה:
"ְגַם
הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".
ליבו של אהרון- גדוש אהבה לזולת- עד כדי כך
ששמחת זולתו- היא גם שמחתו, כאילו אהרון מחובר בנימים נסתרים ללבו של כל אחד מתוך העם. ולכן שמחת
משה- היא גם שמחת אהרון.
מה שמאפיין את אהרון:
זוהי האחדות העליונה עם ישראל- הוא הדין
גם לגבי תכונות הנפש של צאצאיו הכוהנים.
מכאן שאין פלא שווידויו מכפר גם על הכלל ,כאשר לעם
צר בחטאיהם- זו גם צרתו האישית של הכהן ולכן הווידוי שלו- כמו הווידוי של החוטא עצמו.
אך יש לכהן הגדול גם חובות- שמטרתן לא לחלל את מתנת
השמים הזורמת בנימיו, משום כך חל עליו איסור מוחלט להיטמא למתים, להינשא
לגרושה- כי מרגע שנולד עד סוף ימיו- קדוש הוא לאלוקיו.
האזהרה
לכהן הגדול:
ישנו ציווי לכהן
הגדול- לא לבוא בכל עת אל הקודש כפי שהכתוב מציין: "וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת
אֶל-הַקֹּדֶשׁ"
רש"י מסביר: היות וגילוי שכינת ה' נמצאת בקודש – יזהר שלא ירגיל עצמו לבוא
לשם בכל עת !
על פי הספר "שיחות מוסר" של רבי חיים לייב
שמואלביץ- הסבר מעניין: הוא מביא את דברי-החסיד יעבץ שכתב בפרושו לאבות [א, מ"ד]
על הנאמר בספר יחזקאל [מ"ו, ט]:
"וּבְבוֹא
עַם-הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהוָה, בַּמּוֹעֲדִים, הַבָּא דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹן
לְהִשְׁתַּחֲוֺת יֵצֵא דֶּרֶךְ-שַׁעַר נֶגֶב, וְהַבָּא דֶּרֶךְ-שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא
דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹנָה: לֹא יָשׁוּב,
דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר-בָּא בוֹ--כִּי נִכְחוֹ, יצאו (יֵצֵא)". הקב"ה הקפיד שהאדם לא יראה אותו שער פעמיים ,שמא ישווה בעיניו
לשער ביתו וקירות הבית לקירותיו וכו' וכך היה גם בחטא העגל- שהיה האהל בתוכם עד שמאסו בו ובקשו מאהרון שיעשה להם
אלוהים, ומשה רבינו חש בזה ולכן נטה את האהל מחוץ למחנה הרחק מן
המחנה.
מסתבר שהאויב הגדול
ביותר של כל רגש קדושה- זה ההרגל- ההרגל עשוי לכבות את כל גחלי הקודש - עד שתדעך לגמרי, חלילה.
לכן אהרון הכהן- נכנס
רק פעם אחת בשנה לקודש הקודשים : ביום הכיפורים.
עוד כותב החסיד יעבץ:
אל יאמר אדם, שאיננו מעוניין לשמוע את דברי הרב בשיעור תורה – כי שמע רעיון זה
פעמים רבות ,אלא עליו לשתות בצמא את דבריו- כאלו שלא שמע את הדברים לפני כן מעולם.
דוגמא מעניינת מצאנו ברדת המן במדבר, יום יום, ומתוך
שבאו עם ישראל- לידי הרגל- בסופו של דבר
מאסו בו, כפי שנאמר: "וַיְדַבֵּר
הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת
בַּמִּדְבָּר: כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין
מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל". [במדבר כ"א, ה]
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הכהן הגדול, בהיותו צאצא לאהרון
הכהן- טמון בו לב מיוחד- המחובר בנימים
לכל אחד מישראל ולכן יש באפשרותו לברך וגם לכפר על חטאי כל אחד ואחד מישראל, מנגד ישנה אזהרה שלא יבוא
בכל עת אל קודש הקודשים, שמא יבוא לידי הרגל וחס ושלום ולמאוס בקדושה. ויפים הם
דברי דוד המלך האומר:
"אַחַת
שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה כָּל יְמֵי
חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" [תהלים, כ"ז,
ד]כוונתו בדבריו: כי כל יום שיתפלל בבית ה'
זה יחשב לו כביקור מחדש ולא משהו מן ההרגל.
ההפטרה:
מפטירים בספר יחזקאל[ כ"ב]
בשביעי של פסח קוראים:
פרשת בשלח [חומש שמות] כולל שירת הים.
ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ משה מכה עם המטה את ים סוף/ ציירה: אהובה קליין.(c)
בשביעי של חג הפסח
"וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהוָה, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ
מִכַּף כָּל-אֹיְבָיו, וּמִכַּף שָׁאוּל. ..."
ההפטרה:
מפטירים בספר יחזקאל[ כ"ב]
בשביעי של פסח קוראים:
פרשת בשלח [חומש שמות] כולל שירת הים.
ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ משה מכה עם המטה את ים סוף/ ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת /ציירה: אהובה קליין (c)
בשביעי של חג הפסח
מפטירים ב: שמואל ב,- כ"ב, :
"וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהוָה, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ
מִכַּף כָּל-אֹיְבָיו, וּמִכַּף שָׁאוּל. ..."
