יום שלישי, 8 במרץ 2022

יֶשְׁנָהּ קְרִיאָה / שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יֶשְׁנָהּ קְרִיאָה  

מאת: אהובה קליין ©

יֶשְׁנָהּ קְרִיאָה מִבּוֹרֵא עוֹלָם

מִבֵּין הַכְּרוּבִים בַּמִּשְׁכָּן

לְמֹשֶׁה גְּדֹל הַנְּבִיאִים

קוֹל  הָדָר ,  שׁוֹבֵר אֲרָזִים.


יֶשְׁנָהּ קְרִיאָה  עֲתִיקַת יוֹמִין

אֶל עַם נִבְחַר שָׂבֵעַ יִיסּוּרִים

זְכִירַת אוֹיֵב מְזַנֵּב בְּנֶחְשָׁלִים

עֵת רְפִיסוּת שִׁכְחַת אֱלֹוקִים.


יֶשְׁנָהּ קְרִיאָה בְּעֵת מְצוּקָה

בְּתוֹךְ הָעִיר קוֹלוֹת זְעָקָה

כְּמָרְדְּכַי בֶּן יָאִיר - בֶּן שִׁמְעִי

צַדִּיק יְהוּדִי - אִישׁ יְמִינִי.


בְּשָׁמְעוֹ  גְּזֵרַת הַמָּן הָעֲמָלֵקִי

לְהַשְׁמִיד לְאַבֵּד כָּל  יְהוּדִי

קֶרַע בְּגָדָיו  לָבַשׁ שַׂק וְאֵפֶר

מִנִּשְׁמָתוֹ בָּקְעוּ מִלּוֹת שֶׁבֶר.


אֶל אֶסְתֵּר שָׁלַח שְׁלִיחִים

פַּקָּד  לְבַקֵּשׁ תַּחֲנוּנִים

מֵהַמֶּלֶךְ  אֲחַשְׁווֵרוֹשׁ  הָאַכְזָר

לְבַטֵּל בַּזֶּה הַמַּר וְהַנִּמְהָר.


אוֹי  הַמַּלְכָּה מִתְמַהְמַהַת

הִתְנַהֲלוּתָהּ מְקַרְטַעַת

אָז שָׁלַח שְׁלִיחִים בַּשֵּׁנִית

שְׁלִיחוּתָהּ לְזָרֵז  מִיָּדִית!

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא [חֻמָּשׁ וַיִּקְרָא] , פָּרָשַׁת זכור וּמְגִלַּת אֶסְתֵּר.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 2 במרץ 2022

פרשת- פקודי- מכנה משותף להפטרה וכוחה של ברכה/ מאמר: מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת פקודי – מכנה משותף להפטרה וכוחה של ברכה.

מאת: אהובה קליין.


 יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ שלמה המלך מברך את  קהל ישראל ליד המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה- [מלכים - א,  ח', י"ד]



ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  בצלאל ואהליאב אומני המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ אומני המשכן - בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך/ אומני המשכן.(c)

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את  המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ משה מלביש את הכוהנים  בבגדי כהונה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה חובש את הציץ לראשו של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ארון העדות והכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ



ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ 
ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)





ציורי תנ"ך/ בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ 

ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עמוד האש מלווה את ישראל בלילה/ ציירה: אהובה קליין(c)


פרשה זו חותמת את חומש שמות וכאן נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחושת , כמו כן נמנו  כל הכלים הקדושים.

מעניין כי התורה מייחדת לתיאור המשכן חמש פרשיות: תרומה, תצווה, כי תישא, ויקהל ופקודי.

על פי חז"ל: בני ישראל הצטוו להקים את המשכן ממחרת יום הכיפורים, לאחר שירד משה עם הלוחות השניים מהר סיני והמשכן  הוקם:

"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית - בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:  הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן". [מ', י"ז]

יש לשים לב לכמה פסוקים הגנוזים בהם רמזים מעניינים:

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה.." [להלן  ל"ח, כ"א].

עוד פסוק משמעותי במיוחד:

"וַתֵּכֶל--כָּל-עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ" [להלן: ל"ט ל"ב].

"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִיווָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה". [ל"ט, מ"ג]

בהפטרה שנקרא, בע"ה השבת : שלמה המלך  מברך  את כל קהל ישראל:

כפי שהכתוב מתאר:

"וַיְהִי, בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן - הַקֹּדֶשׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-בֵּית יְהוָה. וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן:  כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-בֵּית יְהוָה.  אָז, אָמַר שְׁלֹמֹה:  יְהוָה אָמַר, לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל.  בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל, לָךְ--מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ, עוֹלָמִים.  וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ, אֶת-פָּנָיו, וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל; וְכָל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, עֹמֵד. וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו, אֵת דָּוִד אָבִי; וּבְיָדוֹ מִלֵּא, לֵאמֹר.  מִן-הַיּוֹם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת-עַמִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לֹא-בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם; וָאֶבְחַר בְּדָוִד, לִהְיוֹת עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי, עִם-לְבַב דָּוִד אָבִי--לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-דָּוִד אָבִי, יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם-לְבָבְךָ, לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי--הֱטִיבֹתָ, כִּי הָיָה עִם-לְבָבֶךָ. רַק אַתָּה, לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת:  כִּי אִם-בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ, הוּא-יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי וַיָּקֶם יְהוָה, אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר; וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, וָאֶבְנֶה הַבַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". [מלכים –א, ח', י'- כ"א]

השאלות הן:

א] מדוע התורה מפרטת באריכות  את המשכן וכליו?

ב]  אילו רמזים מתגלים בפרשה?

ג] מה הקשר בין הפרשה - להפטרה [מלכים-ב, ז'- ח']

תשובות.

פירוט וספירת הפריטים בתיאור המשכן וכליו.

לעניות דעתי -  התורה  מונה את כל הפריטים הקדושים במשכן וגם  מפרטת את כל מידות המשכן במטרה להראות: עד כמה המשכן אהוב וחשוב אצל בורא עולם ובכך היא רומזת עד כמה ה' אוהב את עם ישראל הנבחר – כי גם אותו דואג למנות ולספור בתורה  מידי פעם – הדבר מוכיח עד כמה ה' אוהב את בניו כדברי רש"י.

המטרה של המשכן:" וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" [ שמות כ"ה, ח']   לא נאמר: "ושכנתי בתוכו" אלא: "וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם"  מכאן שעם ישראל חייב להיות מחובר  לספר הספרים ולקיים להלכה למעשה - את הלכות התורה והחוקים.

ה"נתיבות שלום"  מביא את מדרש תנחומא [י"א]:

"אמר ר' חייא בר יוסף: כל שבעת ימי המילואים היה משה מפרקו ומעמידו למשכן - שתי פעמים  בכל יום, רבי חנינא אומר: שלוש פעמים ביום.

לכן  יש לבאר על דרך העבודה – עניין הקמת המשכן כל כך הרבה פעמים- שהרי המטרה שיהודי ירד לעולם הזה:

"וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" מכאן, שכל יהודי חייב להכשיר את גופו שיהיה מקום להשכנת השכינה.

וכיצד יכשיר את גופו לכלי  להשראת השכינה? התשובה: שידבק בדרכי האבות אשר הצטיינו במידות: אהבה, יראה, ותפארת.

אם יהודי נוהג כך -  אזי יחול עליו: "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד" [דברים. ל"ג, כ"ז] זוהי תכלית עבודתו של כל יהודי לשמש מקום בו תשרה השכינה.

"אור החיים" סובר: עניין ספירת  פרטי מלאכת המשכן - לא באה מצד רצון עם ישראל, אלא משה רבינו דרש לפקוד ולבדוק את כל פרטי מלאכת המשכן במטרה:

"והְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל" [במדבר ל"ב, כ"ב] כדי שלא ימצא אפילו מישהו אחד מתוך עם ישראל שהשתמש בכספי נדבות המשכן שלא כראוי.

מכאן נפסקה הלכה בשולחן ערוך [יורה דעה, סימן רנ"ז]: "אף על פי שגבאי הצדקה הכשרים אין מדקדקים אחריהם - בכל זאת טוב שיתנו חשבון - כמו שמצינו במשה רבינו שנתן חשבון מנדבות המשכן"

 רמזים מעניינים בפרשה.

 נאמר: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה"

 רש"י מתייחס לכפילות:".. הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן.."-

שתי פעמים יש כאן רמז למקדש שנתמשכן בחורבן ראשון וחורבן שני. בעבור חטאם של ישראל [מדרש תנחומא , פקודי, ה]

 ובמילים: "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת": רמז-  לעדות שוויתר להם הקב"ה על חטא מעשה העגל- לפי שהשרה שכינתו ביניהם. ועוד פסוק מעניין:

"וַתֵּכֶל--כָּל-עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ"

דעת מקרא מסביר: המילה: "וַתֵּכֶל—" רומזת : שמעשה המשכן שקול כנגד בריאת העולם ומשלים אותה ויתכן שהמילים : "משכן" ו"אוהל" הם באים כצמד  שמות נרדפים - שמטרתם להתאמה וחיזוק חשיבות המשכן.

ה"נתיבות שלום" טוען: כמו שהמשכן רומז על עולמות גבוהים- גבוה מעל גבוה -באופן זה: מרומז על קומת האדם—שהיא- משלושה חלקים: החלק התחתון, האמצעי והשלישי:

 המשכן היה מחולק: לקודש הקודשים- שבתוכו היו הארון והכרובים, ההיכל שבו היו מונחים- המנורה והשולחן  ומזבח הקטורת, והעזרה- בה  היה המזבח החיצון ,לכן  כך באדם שלושה חלקים: המוח, הלב והאברים.

 וכשם ששלימות המשכן נוצרה מכל חלקיו- בדומה לכך שלמות היהודי- היא: במטרה להיות מקום להשראת השכינה- וזאת על ידי שיקדש את כל חלקיו באופן שתוכל לשרות עליו השכינה.

 ועל דרך זה הקימו סביב המשכן גדר- כדי להזכיר לנו ולרמוז לנו על: גדרים וסייגים בעבודת ה' .

 על המילים: "כּל-הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה, בְּכֹל, מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ"

ישנו מדרש תהלים: "אר"ש בן לקיש, לא היה  זהב ראוי להיבראות ולמה נברא?

 בשביל בית המקדש שנאמר: "כָּל-הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי  למלאכה" ונאמר גם בחומש

 [בראשית ב', י"ב]: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב"[מדרש תהלים קי"ח]

ובנוגע לכסף הוא נקרא- כך על שום שמתבייש מהזהב [מלשון: הכסיף פנים]. ועוד יש כסף אחר שהוא טוב יותר מן הזהב, ונקרא: כן על שום שהוא: מבייש את כל הזהבים וזהו הזהב הנקרא: כסף ועל כך אמר דוד המלך:

"טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף."[קודם זהב ואחר כך כסף]

[מתוך- כתב יד תלמידי הגר"א אוסף "כנסת ישראל"]

 הקו המקשר בין הפרשה להפטרה בספר מלכים [ א-ז-ח]

פרשת פקודי המסיימת את חומש שמות - מתארת גם את סוף הקמת המשכן ואת ברכת משה אל העם:

"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה."   [ל"ט, מ"ג] ובהמשך נאמר:

"וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן.  וְלֹא- יָכֹול מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן" [מ', ל"ד- ל"ה]

דעת מקרא מסביר: כשמשה סיים את מלאכת המשכן, מיד הופיע ענן וכיסה את  המקום ואותו ענן - מסמל את השראת השכינה על הר סיני , זה מהווה סימן לכך: שמי  שניגלה לעם ישראל במעמד הר סיני - בא גם לשכון  באוהל מועד- וכבוד ה' היה "מראה אש"- כמראה ענן זוהר ומבריק , גם תוכו של המשכן היה מלא ענן אור.

האירוע החשוב הזה מתרחש לאחר שמשה בירך את העם ומהי משמעות הברכה הזו?

רש"י עונה:- אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם כפי שנאמר:  " וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ -- עָלֵינוּ: וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ;    וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ" [תהלים צ', י"ז].

מוסיף רש"י ואומר: תפילה זו היא אחד מ:י"א מזמורים  ב'תפילה למשה' כלומר - המזמור מתחיל במילים: "תפילה למשה"

מכאן שהברכה התממשה.

אירוע דומה מתרחש כאשר שלמה המלך מסיים את בניין המקדש. הוא מתכסה בערפל - זה מסמל את כבוד השכינה במקום

"וַיְהִי, בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן-הַקֹּדֶשׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-בֵּית יְהוָה. וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן:  כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-בֵּית יְהוָה"

בהמשך נאמר:

"וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ, אֶת-פָּנָיו, וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל"; שלמה המלך מקהיל את העם ומברך אותם- מזכיר את אביו והבטחת ה'  המתגשמת. כי הוא בנו של דוד - יקים את המקדש  ומברך ומודה על כך לה'.

המלבי"ם מסביר: בית המקדש הוקם  על הר המוריה- מקום עקדת יצחק ושם גם חלם יעקב את חלום הסולם, התגלתה השכינה כאשר דוד רכש את הגורן מארוונה - מלך יבוס. לכן המקום הזה מאד חשוב בעיני ה'. ואם ה' הישרה את שכינתו במקום זה בעודו שומם ונידח -  בוודאי גם בעתיד כאשר יבנה שם המקדש - הוא ישמש מקום קבוע להשכנת השכינה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: בפרשה ובהפטרה – ישנו  קו  משותף, תחילה הוקם המשכן - ומאוחר יותר המקדש הראשון והשני וכן עתיד להיבנות המקדש השלישי בירושלים  ועל כך אנו מתפללים יום, יום. ברכת משה ושלמה מעניקה  עוצמה להשכנת השכינה  גם לעתיד לבוא:

ויפה וחשוב המזמור: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים [תהלים קכ"ו]

יש לזכור שאת המקדש השלישי  עתיד ה' לבנות בכבודו ובעצמו – כנאמר :
"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו .." [תהלים  קכ"ז, א]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר