יום שלישי, 2 בנובמבר 2021

פרשת תולדות- במה היה שונה-יצחק לעומת שאר האבות?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תולדות - במה היה שונה יצחק לעומת שאר האבות?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה.

ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו ההולך  לשדה/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ רבקה  ויצחק  מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על ב





ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד: ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק בגרר ואנשי המקום/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/  עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)





"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד:ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה ויקנאו אותו פלישתים"
[בראשית כ"ו, י"ג]

ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


פרשת זו פותחת במילים: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק.  וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה..."  [בראשית  כ"ה, י"ט- כ"א]

בהמשך  התורה מתארת את דרך הקשיים - בה עברו יצחק ורבקה - עד שזכו להולדת התאומים: יעקב ועשיו . השוני הגדול בין שני האחים - ועניין הבכורה.

ישיבתם של יצחק ורבקה בארץ נקטעת , על ידי  תקופת רעב בארץ  ויצחק נאלץ  לעבור לגרר - ושם לפגוש את אבימלך – מלך פלישתים – כפי שהתורה מתארת:

"וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים, גְּרָרָה.  וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.  וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺותַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.  וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר.  וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:  כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא.  וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ.  וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ..." [בראשית כ"ו, א- י]

השאלות הן:

א] במה היה שונה יצחק משאר האבות: אברהם – אביו  ויעקב בנו?

ב] מדוע ה' אסר על יצחק לעזוב את הארץ?

תשובות

יצחק -  שונה מיתר האבות.

פרשה זו ראשיתה במילים:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. "

זוהי הפרשה היחידה המעמידה את יצחק במרכז העניינים,  יצחק נחשב לדמות פאסיבית לעומת אברהם - אביו, יצחק אינו  שש למאבקים ולאתגרים ,  בניגוד לשאר אבות האומה.

כאשר אברהם שמע מפי עוג מלך הבשן - [לפי  פשוטו של רש"י] שלוט נשבה - בידי ארבעת המלכים- הוא  מיד התגייס להצילו- כפי שהכתוב מתאר:" וַיִּשְׁמע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן.  וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק.  וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם". [בראשית י"ד, י"ד- י"ז]

על פי רש"י - צרה זו נפלה על לוט - לפי שישב בסדום הרשעה.

לעומת אברהם, יצחק- בנו, מתרחק מכל ריב ומדון ואינו עומד על זכויותיו לבארות המים שחופרים עבדיו - כדת וכדין.

וכך התורה מתארת את  חוסר המעש של יצחק בעניין הבארות:

"וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוָה.  וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד.  וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים.  וְכָל- הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר.  וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק:  לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד.  וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, יִצְחָק; וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם.." [ להלן, כ"ו, י"ב-  י"ז]

גם בביתו, יצחק אינו  השולט  המרכזי בעניין חינוך ילדיו.

הדבר מתבטא בכך - שיצחק טועה בגדול לגבי עשיו בנו. הוא סבור- שהוא הולך בדרכי אבותיו כפי שכתוב:

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו.." [להלן, כ"ה, כ"ח]

לפי המדרש שרש"י מביא: יצחק אהב את עשיו שהיה צד את אביו ומרמהו בדבריו: ועל כן הוא החליט כי עשיו  זכאי לקבל ממנו את הברכות טרם מותו.

אך רבקה המכירה מקרוב את סגולותיו של יעקב ומנגד את חסרונותיו של עשיו- פועלת מאחורי הקלעים - ודואגת שבסופו של דבר- יעקב יזכה בברכות אביו –בראשונה.

את הפאסיביות של יצחק – ניתן לראות גם כאשר פורץ העימות בין שני הבנים מכך שיעקב התברך בראשונה, עשיו זומם להרגו  - מי שלוקח את  עניין הסכסוך  של הבנים לידיים- לא יצחק- האב, אלא,  דווקא רבקה –הפועלת רבות- כדי לסכל את מזימתו של עשיו.

הצעתה ליעקב: לנטוש  את ביתם וארצם בדחיפות ועליו לשאת אישה מבנות המשפחה- הנימוק הזה   נראה מאד משכנע עד  שהדבר  משפיע גם על עשיו – והוא נושא אישה מבנות ישמעאל דודו-כפי שהכתוב מתאר:

"וַיַּרְא עֵשָׂו, כִּי-בֵרַךְ יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב, וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם, לָקַחַת-לוֹ מִשָּׁם אִישָּׁה:  בְּבָרְכוֹ אֹתוֹ--וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר, לֹא - תִקַּח  אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן.  וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב, אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ; וַיֵּלֶךְ, פַּדֶּנָה אֲרָם.  וַיַּרְא עֵשָׂו, כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן, בְּעֵינֵי, יִצְחָק אָבִיו.  וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו, אֶל-יִשְׁמָעֵאל; וַיִּקַּח אֶת-מָחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת, עַל-נָשָׁיו--לוֹ לְאִשָּׁה". [ להלן: כ"ח, ו- ט]

מן הראוי לציין: כי יצחק בהשוואה ליתר האבות - האריך ימים יותר, סך הכול: מאה ושמונים שנה. חמש שנים יותר מאשר- אברהם אביו - ושלושים ושניים שנים - יותר מיעקב - בנו.

מעניין לשים לב- כי תולדותיו של יצחק היו קצרות - לעומת  תולדותיהם של שאר האבות.

מה גם ששמו של יצחק לא השתנה אף פעם. לעומת יתר האבות. יצחק  נחקק בתודעת האומה כדמות בעל- מסירות נפש אדירה שהתגלתה אצלו דווקא בניסיון העקדה- כאשר הלך עם אביו לקראת הניסיון הגדול במיוחד. לכן ,טבעי הדבר שחכמים פסקו: שאברהם, יצחק ויעקב- שלושתם שקולים זה בזה - כדברי ההסבר בבראשית רבה.

רש"י  מסביר את  הכפילות בפסוק הבא:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק". 

באמצעות  שני פירושים:

א] לפי הפשט: לאחר שה' קרא לאברם -אברהם רק אז הוא הוליד את יצחק בנו.

ב] לפי הדרש:  היות וליצני הדור היו אומרים ששרה נתעברה מאבימלך ,שהרי  שנים רבות קודם לכן הייתה נשואה לאברהם ולא נתעברה, על כן הקב"ה דאג שיצחק יהיה דומה בקלסתר פניו לאביו - אברהם.

כמה מחכמי ישראל מתפלאים על כך, מדוע נקראים אותם אנשים הלועגים לשרה - ליצנים, הרי הם נחשבים לרשעים?

אלא התשובה לכך היא: שאותם ליצנים  כוונתם הייתה: שעל ידי שאברהם התפלל על אבימלך ונשותיו שנענשו ולא הביאו ילדים לעולם - פקד  ה' את אברהם בהולדת יצחק, כפי שנאמר במסכת בבא קמא [צ"ב, ע"א]: "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה  תחילה"

ר'  יצחק  אברבנאל אומר על המילים:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק"-  שני אבות האומה-  אברהם ויצחק- היו דווקא  דומים במאורעות שעברו עליהם במהלך חייהם:

 א] אברהם נשא אישה ממשפחתו וכך נהג גם יצחק.

 ב] אברהם ויצחק היו עקרים - שנים רבות כך גם יצחק ואשתו.

 ג]  לאברהם נולדו שני בנים: ישמעאל הבכור- שהיה רשע ויצחק הצעיר ממנו - שהיה צדיק.

 גם ליצחק  נולדו שני בנים: עשיו הרשע - ויעקב הצדיק.

 ד] בימי אברהם היה רעב בארץ ובימי יצחק היה רעב בארץ והוא הלך לגרר שבארץ פלישתים ואמר לתושבי המקום- על אשתו- רבקה- שהיא אחותו.  לעומתו – אברהם ירד מצרימה וגם אמר שם: כי שרה אשתו –היא אחותו.

גם אברהם וגם יצחק התעשרו כשחזרו לארץ. ובגלל הדברים המשותפים שקרו - לשניהם יכלו כולם להגיד: "אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחק"

 האגדה מספרת את דבריו האחרונים של אברהם ליצחק:

וַיְהִי אַבְרָהָם בֶּן מֵאָה שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים וַיִּקְרָא לְיִצְחָק בְּנוֹ וַיֹּאמֶר: הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ- אֵין עוֹד  מִלְּבַדּוֹ, הוּא לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וִיבִיאֵנִי אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וִיצִלֵּנִי מִיָּד נִמְרוֹד וּמֵעֲצַת הָרְשָׁעִים כִּי בָּטַחְתִּי בּוֹ. וְעַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ בְּנֵי לֵאמֹר:עֲבֹד אֶת ה' אֱלוֹקִי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְאָהַבְתָּ אוֹתוֹ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְווֹתָיו וְאֶת כָּל חֻקָּיו וַהֲטִיבוֹתָ עִם בְּנֵי הָאָדָם, וְרִחַמְתָּ אוֹתָם וְאַהֲבָתָם בְּכָל לְבָבֶךָ. וְכִי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וְכִי יָבוֹא אֵלֶיךָ רָעָב וְהֶאֱכַלְתָּהוּ וְהַשַּׁקְִיתָהוּ וְנָתַתָּ לוֹ צֵידָה לַדֶּרֶךְ, וְכִי תִּרְאֶה אֲנָשִׁים אֻמְלָלִים וְקִרְבָתָם אֵלֶיךָ וְנֶחָמָתָם וְהִתְפַּלַּלְתָּ בַּעֲדָם אֶל ה' וּבָאוּ עָלֶיךָ בְּרָכוֹת הָאוֹבְדִים וְהִתְבָּרְכוּ בְּךָ כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ,וְלָמַדְתָּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת בָּנֶיךָ וְהָיוּ גַּם הֵמָּה עוֹשֵׂי טוֹב וְחֶסֶד וּצְדָקָה וְאוֹהֲבֵי אֱמֶת וְשָׁלוֹם: וְיכָל אַבְרָהָם לְצַוּוֹת אֶת יִצְחָק וַיֹּאמֶר: שָׁלַח נָא אֶת שְׁנֵי בָּנֶיךָ אֵלַי וּבֵרַכְתִּים לִפְנֵי  מוֹתִי, וְיִשְׁלַח יִצְחָק וַיִּקְרָא לָהֶם וְיָבוֹא יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר יִצְחָק: וְאַיֵּה עָשָׁיו אָחִיךָ? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הָלַךְ לָצוּד צַיִד וְלֹא שָׁב עוֹד, וִיבָרֵךְ אַבְרָהָם אֶת יַעֲקֹב בֶּן בְּנוֹ לֵאמֹר: יְשִׂימְךָ ה' לִבְרָכָה וּלְשֵׁם וְלִתְהִלָּה"!

 ה' אוסר על יצחק לעזוב את הארץ.

כאשר יצחק רואה שיש רעב בארץ- הוא מבין: כי עליו ללכת למקום בו ימצא  מזון לו ולבני ביתו והצאן.

 ה' פונה אליו בדברים הבאים:

"...וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹות הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ".

רש"י טוען: כי היה בדעתו של יצחק לרדת למצרים- מפני הרעב- כמו שאברהם  ירד עם שרה למצרים בתקופת הרעב בארץ.  אך הקב"ה ביקש ממנו: אל תרד מצרימה כי אתה עולה תמימה- מזמן העקדה ולכן  אין  לשהות מחוץ לגבולות הארץ- הדבר  לא ראוי לך- כי כשם שהעולה היוצאת מחוץ לעזרה- נפסלת ואסורה- כך גם לך אסור לצאת אל מקום מחוץ  לגבולות הארץ.

כאשר הגיעו בזמן הרעב יצחק ורבקה לגרר  מתאר הכתוב: את תושבי המקום  שואלים על אשתו מי היא- ומה היא?

"וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:  כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי" כמו שעבר  על אברהם- שגם הוא בתקופת הרעב בארץ  ירד  - למצרים ואמר על שרה שהיא אחותו.

רבינו בחיי טוען כי: כי כל מה שהתרחש בין יצחק לאבימלך- הוא רמז לגלות בבל ולעומתו, כאשר אברהם אביו ירד למצרים בגלל הרעב בארץ- מרמזת על כך שבניו יגלו למצרים בעתיד. אך כאשר גם אברהם הלך לגרר אל אבימלך-הדבר  נבע מרצונו ולא היה גלות.

 אבל הליכתו של יצחק לגרר- אל אבימלך מלך פלישתים רומזת  לגלות- לפי שהוא גלה לשם בעל כורחו ומקום גלותו הייתה-ארץ פלישתים- שהיא: ארץ מגורי אביו וזה רומז על גלות בבל שהוא מקום אבותינו שהיו באור כשדים.

לסיכום, לאור האמור לעיל: יצחק  היה צדיק הרומז- ליראת שמים- שהרי הוא בעצמו בעל מידת היראה והגבורה- והמידות האלה נובעות מכך שהשריש בדעתו כי אלוקים מתבונן ומשגיח בכל מעשיו.

ועל כן אין פלא- שכאשר הגיע עם רבקה לגרר-  ענה לתושבי המקום- כי רבקה- היא אחותו- בדומה לאברהם אביו שאמר כך על שרה-מהטעם  שהבחין שאין יראת שמים במקום ולכן חייו בסכנה.

לעומת  שאר האבות-  יצחק היה פאסיבי- לא חיפש להילחם- אלא היה נחשב לשה תמים- שמו לעולם לא השתנה   והוא מעולם  לא יצא מחוץ לגבולות הארץ ובכך התבלט בייחודו.

                   אך ראוי  לציין שהבטחת ה' –לתת לו את הארץ-התקיימה בו גם בזכות  אברהם-כפי שאמר לו ה':

"עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי". 

 יהי רצון שנשכיל ללכת בדרכי אבותינו ונזכה במהרה לגאולה שלמה. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יצחק ורבקה בגרר/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יצחק ורבקה - בגרר

מאת: אהובה קליין ©

יִצְחָק וְרִבְקָה  בְּאָוהֳלָם

נֹפֶת צוּפִים שַׁלְווָתָם

קְדֻשַּׁה  חָשִׁים בְּאַרְצָם

פֵּרוֹת מְגָדִים  הֲנָאָתָם.

 

וַיְהִי הַיּוֹם רָעָב הוֹפִיעַ

אֱלוֹקִים אוֹתָם יוֹשִׁיעַ

מָקוֹם  חָדָשׁ תָּרִים

לִגְרָר רַגְלֵיהֶם גּוֹרְרִים.

 

יִצְחָק חוֹשֵׁשׁ לְחַיָּיו

אַנְשֵׁי  הַמָּקוֹם לְפָנָיו

אוֹתָם הִטְעָהּ בַּמִּלִּים:

רִבְקָה אֲחוֹתִי לַחַיִּים.

 

לְפֶתַע דממה שררה

סַקְרָנוּת הַקָּהָל דָּעֲכָה

יִצְחָק וְרִבְקָה מוּגַנִּים

עַנְנֵי שְׁכִינָה  עליהם סֹוכְכִים.

 

הערה: השיר בהשראת  פרשת תולדות, [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 27 באוקטובר 2021

פרשת חיי שרה- מאין כי רבקה הייתה מיועדת ליצחק?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת חיי שרה - מאין כי רבקה הייתה מיועדת ליצחק?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ אליעזר נשבע לאברהם שלא ייקח ליצחק אישה מבנות הכנעני/

ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ אליעזר הולך לחרן לחפש אישה ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אליעזר- עבד אברהם מתפלל להצלחת שליחותו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה בנערות השואבות מים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]





ציורי  תנ"ך/ רבקה מגישה לאליעזר מים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ לבן מזמין את אליעזר להתארח בביתו/ ציירה: אהובה קליין (c





ציורי תנ"ך/ תשובת רבקה לאליעזר- עבד אברהם: "אלך" /ציירה אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/רבקה  מגיעה אל בית יצחק/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יצחק מביא את  רבקה אל אוהלו/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ אברהם רוכש את מערת המכפלה בכסף מלא/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אברהם מנהל משא ומתן עם עפרון/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

בפרשת  חיי שרה -  אנו נחשפים לשידוך הראשון בתורה - בו אברהם משביע את אליעזר עבדו: ".....:  שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי.  וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר לֹא - תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.  כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק". [בראשית  כ"ד, ב-ה]

אכן אליעזר נשבע לאברהם שימלא את בקשתו כפי שכתוב: "וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת-יָדוֹ, תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו; וַיִּשָּׁבַע לוֹ, עַל-הַדָּבָר הַזֶּה" [להלן, כ"ד, ט]

התורה מפרטת בהמשך כיצד מגיע אליעזר עם הגמלים והמתנות  אל ארם נהריים [הארץ יושבת בין שני נהרות - כדברי רש"י]

אליעזר אינו שוכח את אלוקים ומתפלל להצלחתו במשימת קודש זו - אשר  התחייב לעמוד בה:

"וַיֹּאמַר--יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.  הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.  וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי" [להלן  כ"ד, י"ב – ט"ו]

לאחר שהתפילה מתקבלת ישנו תיאור מפורט כיצד ,דווקא, רבקה נבחרה לשידוך המתאים ביותר ליצחק  ובסופו של דבר - אליעזר  מביא אותה אל  יצחק:

"וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל-הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה, אַחֲרֵי הָאִישׁ; וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת-רִבְקָה, וַיֵּלַךְ.  וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי; וְהוּא יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב.  וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.  וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק; וַתִּפֹּל, מֵעַל הַגָּמָל.  וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד, מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס.  וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד, לְיִצְחָק, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר עָשָׂה.  וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיּיִקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ". כ"ד, ס:א- ס"ז]

השאלות הן:

א] האם הסב יצחק לאברהם נחת בהתנהגותו ?

ב]  מאין – כי רבקה - הייתה מיועדת ליצחק?

תשובות.

יצחק בעיני אברהם והבריות.

אברהם  אהב מאד את יצחק וכעת כאשר שרה נפטרה - הוא דאג שיישא אישה ראויה ועל כן הטיל את תפקיד השידוך על אליעזר עבדו - שסמך עליו והשביע אותו שלא ייקח לבנו - אישה מבנות הכנעני , הוא עמד על כך שיצחק יגור בארץ ישראל - הארץ המובטחת לעם ישראל.

הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: "וַיֵּשֶׁב יִצְחָק שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וִילַמֵּד מוּסָר וּבִינָה וִיחַכֵּם וִישַׁכֵּל מְאֹד, וְיֹאהַב עָנִי וָרָשׁ לָתֵת לָהֶם לֶחֶם וְשִׂמְלָה, וַיַּעַשׂ שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ וִינַחֵם אֶת כָּל אֻמְלָל וְאֶת כָּל מַר נֶפֶשׁ, וְיַעְזֹר  לָהֶם בְּכָל אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדוֹ, וַיְהִי אָהוּב עַל כָּל  יוֹדְעָיו וְיִגְדַּל שְׁמוֹ וִיהַלֵּל מְאֹד. וְהָיָה כִּי בֵּרֵךְ אִישׁ אֶת בְּנוֹ בַּיָּמִים הַהֵם. וְאָמַר: יְשִׂימְךָ ה' כְּיִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם! וַיְהִי בְּבוֹא שְׁמוּעַת יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם וַיָּרֶם אֶת יָדוֹ הַשָּׁמַיְמָה וַיֹּאמֶר: אֱלֹקִי חַסְּדִי! מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי! כִּי נָתַתָּ לִי אֹרֶךְ יָמִים וְגַם  עֹשֶׁר וְשם טוֹב חָנַנְתָּ אוֹתִי: וַתָּשֶׂם לִי כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה כָּמוֹהוּ לָאִישׁ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי נָתַתָּ בְּלֵב מַלְכֵי הָאָרֶץ לָבוֹא אֵלַי בַּבֹּקֶר, בַּבֹּקֶר לַשְּׁאֹל לִי לְשָׁלוֹם וְלִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרַי: וַאֲנִי עַבְדֶּךָ הֵן לֹא  גָּדַלְתִּי מִכָּל אִישׁ וְלֹא רוֹמַמְתִּי מֵהֶם, כִּי עָפָר וָאֵפֶר אָנֹכִי כְּאַחַד הָאָדָם! וְתִקְטַן   עוֹד זֹאת בְּעֵינַי- וְתִיתֵּן שִׂמְחָה בְּלִבִּי אֲשֶׁר לֹא שָׂמַחְתִּי כָּמוֹהָ בְּכָל הַיָּמִים וְחֶמְלָה וַיְהִי לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ! בָּרוּךְ אַתָּה ה' עַל חַסְדֶּךָ זֶה  הַגָּדוֹל מִכָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי"!

לְפִי דָּבָר הָאַגָּדָה: אַבְרָהָם מְצַיֵּד אֶת אֱלִיעֶזֶר עַבְדּוֹ –בַּסֵּפֶר -  טֶרֶם לֶכְתּוֹ לְחַפֵּשׂ לְיִצְחָק  אִישָּׁה: "וַיִּקְרָא  אַבְרָהָם לֶאֱלִיעֶזֶר עָבְדוּ וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנֵּה הִמְשַׁלְתִּיךָ בְּכָל אֲשֶׁר לִי, כִּי רָאִיתִי אוֹתְךָ עוֹשֶׂה צְדָקָה וְחֶסֶד וּמְלַמֵּד דַּעַת אֱלוֹקִים לְכָל הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלֶיךָ, וּבְךָ בָּטַח לִבִּי כִּי  תַּעֲשֶׂה תָּמִיד כְּכָל אֲשֶׁר אֶשְׁאַל מִמְּךָ! וַיֹּאמֶר אֱלִיעֶזֶר: כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר לִי אֲדוֹנִי  ַהִנְנִי עַבְדֶּךָ! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: לְכָה אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי וְלָקַחְתָּ אִישָּׁה לִבְנִי יִצְחָק. וַיַּעַן אֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמֶר: לֹא אָסוּר מִדְּבָרֶיךָ יָמִין וּשְׂמֹאל!

וְיִכְתֹּוב אַבְרָהָם סֵפֶר כִּדְבָרִים הָאֵלֶּה: כָּל אֲשֶׁר לִי נָתוּן לְיִצְחָק בְּנִי! וְיַחְתֹּום אֶת הַסֵּפֶר וְיִתְּנֵהוּ לֶאֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמֶר: יְהִי  הַסֵּפֶר הֶחָתוּם בְּיָדְךָ וְהִרְאִיתָהוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר יוֹכִיחַ ה' לְיִצְחָק"!

רש"י אומר על המשפט: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה"

לשוח - הוא מלשון תפילה [ב"ר] יצחק תיקן תפילת מנחה: לפי ששיחה - פירושה: תפילה שנאמר:

"תְּפִלָּה, לְעָנִי כִי –יַעֲטֹף --    וְלִפְנֵי יְהוָה, יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" [תהלים ק"ב. א']

עוד דוגמא לשיחה שהיא- תפילה:

"עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם, אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה;    וַיִּשְׁמַע קוֹלִי". [תהלים נ"ה , י"ח]

על פי הוכחה זו  – מוכח  כי  יצחק התפלל – ניכר  שהוא היה בעל אמונה  חזקה ועובד את בוראו בנאמנות.

ישנם כמה פרשנים המסבירים את המילה:"לשוח"- מלשון: נטיעת שיחים ואילנות ואומרים שיצחק אבינו הקדים טרם נשואיו לנטוע עצים ושיחים -על מנת שיהיה באפשרותו לפרנס את משפחתו.

הרמב"ם :- פוסק בהלכות דעות [ה', י"א] "דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואחר כך יקנה בית-דירה ואחר כך יישא אישה"

"קדושת הלוי" סבור: כי אברהם היה בעל מידת אהבה ולכן אהב את בני ביתו וגמל להם חסדים ובכוחו היה לצאת גם את גבולות הארץ. אבל יצחק היה בעל מידת היראה ולא היה רשאי להיות  מחוץ לגבול הארץ וגם מהסיבה שה' אמר ליצחק:

"גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ.." [ בראשית כ"ו ,ג]

לכן אברהם הזהיר את אליעזר- טרם לכתו לחפש לו שידוך: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה" [להלן  כ"ד ,ו] וזאת מפני  מידת היראה שבו.

על פי   רבי משה  יחיאל הלוי אפשטיין בספר "באר משה": הרי יצחק התקין  את תפילת המנחה. ליצחק הייתה מידת הגבורה- המסלקת את כל הקטרוגים  וממתקת את הדינים.

כמו  שהשוו את הקטורת לתפילת מנחה וזה במטרה ללמדנו: שכשם שקטורת ממתקת הדינים והקטרוגים - כך גם  תפילת המנחה. יצחק בעצמו היה כקטורת שהרי בפרשת תולדות נאמר: שהוא התפלל על אשתו שתלד בנים כמו שנאמר: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא.."  [בראשית  כ"ה, כ"א]

לפי שיצחק נלחם במידת הדין ובכך נחשב כקטורת  המבטלת את הדינים וממתיקה אותם לחסד ורחמים.

לכן כאשר יצחק יצא לשוח בשדה - כלומר להתפלל תפילת מנחה שתיקן. תפילתו זו הייתה במטרה: לבטל את "צללי הערב" - לפנות את הדינים המתעוררים בשעת הערב- לפי שיצחק בתפילתו  המתיק את הדינים לדורות.

רבקה מיועדת ליצחק.

הגר"א [הגאון רבנו אליהו מווילנא] מסביר את הקושי בלזווג זיווגים:

"וזה סוד קשה לזווגן כקריעת ים סוף...והעניין, כמו שאמרו בזוהר- שקשיות הקריעת ים סוף הוא : לעשות דין  וחסד כאחד בעת אחד, דבכול זמן מאזני צדק נוטין לימין, או לשמאל, ואז היו שקולין כאחד, דין למצרים ורחמים לישראל, וכן הזיווג הוא להיות שקולין ב' המאזניים כאחד"

נאמר: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ"

רש"י מסביר: כיון שהביא יצחק את רבקה ,שהגיעה זה עתה בליווי  חברותיה ואליעזר – עבד אברהם - אל אוהל משפחתו ,הייתה נעשית רבקה כדוגמת שרה ומה הסימן לכך?  שכל זמן ששרה הייתה קיימת היו מתקיימים בתוך האהל  שלושה  סימנים:

א] היה נר דולק בתוך האהל במשך כל השבוע – מזמן הדלקתו בערב שבת - עד לערב שבת הבא.

ב] ברכה מיוחדת הייתה בעיסה – שנתרבתה וגדלה העיסה יותר ממה שהכינה.

ג] ענן של השראת השכינה היה קשור על האוהל, אך משנפטרה שרה- פסקו כל הסימנים האלה. ואילו עכשיו כאשר  רבקה מגיעה- חזרו כל הנסים האלה להופיע באוהל- כמו שהיו קיימים בחייה של שרה.

מנהגו של עולם שכל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה – כלומר -קשור אליה וכאשר היא כבר מתה - - הוא מתנחם באשתו.

רבי שמשון רפאל הירש   אומר לגבי המשפט:

"וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם"- ככל שהוסיפה להיות אשתו כן גדלה אהבתו. דוגמת נישואין אלה של הבן היהודי הראשון - כן נוסדים הנישואין. רוב  הנישואין בישראל הם לא על יסוד התשוקה, אלא על פי שיקול התבונה"

לעומת הנישואין של היהודים- הנישואין של הלא יהודיים - מתחילים באהבה גדולה אך מסתיימים לעיתים , מהר מאד בכישלון,

לעומתם, החתונה היהודית אינה הפסגה - אלא רק התחלה של  אהבה אמתית.

יצחק מוצא נחמה באשתו - וזהו המעמד של האישה בישראל כאישה נשואה!

"בפטירת שרה, יצאו הרוח והרגש הנשיים מהבית ואז חזר ומצא יצחק את אמו באשתו. לכן כשהביאה האהלה נדמתה לו - כשרה אשתו"

ההגדה מספרת:

וַיְהִי כְּבוֹא רִבְקָה אֶל בֵּית אַבְרָהָם וְתֵרֵד מֵעַל הַגָּמָל וִיסַפֵּר אֱלִיעֶזֶר לְיִצְחָק אֶת כָּל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ ה' בְּדַרְכּוֹ, בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה נִפְתְּחוּ דַּלְתוֹת אֹהֶל שָׁרָה וַעֲנָנִים מַזְהִירִים יָרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם  וְיַקִּיפוּ אֶת הָאֹהֶל, וַיָּבֹא יִצְחָק אֶת רִבְקָה הָאֹהֱלָה וַיַּרְא  וְהִנֵּה דּוֹלֵק הַנֵּר וְאוֹרוֹ הַמָּתוֹק זָרוּעַ בְּכָל הַבַּיִת וְיָדַע כִּי הִגְדִּיל ה '  אֶת חַסְדּוֹ עִמּוֹ וְיִתֵּן לוֹ אִשָּׁה   טוֹבָה  וּבְרוּכָה וִינַחֵם אַחַר אִמּוֹ.

לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא: כי לאור כל הסימנים - יצחק ורבקה – היו זוג משמים והשלימו זה את זו. רבקה הייתה בעלת מידות טובות: ענווה, צניעות, זריזות , אשת חסדים - התייחסה יפה אל אליעזר ולגמליו, גם יצחק היה איש חסד - בעל  מידות טובות, ומהרגע שרבקה נכנסה לאוהל- כל הסימנים שהיו בחיי אמו – שרה ופסקו עם פטירתה- עם בואה של  רבקה חזרו !

כך, בסייעתא דשמיא-הצליחו לבנות בית יהודי-לתפארת  בישראל - ובחייהם ואף אחרי מותם השאירו חותמת לדורות הבאים - של בית יהודי – המושתת על גמילות חסדים ,אמונה ויראת שמים.

כמה יפים דברי דוד המלך:

"אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים".[תהלים כ"ג, ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר