יום רביעי, 1 בינואר 2020

פרשת ויגש- כיצד הגיב יעקב לבשורה- כי יוסף חי?

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויגש - כיצד הגיב  יעקב לבשורה - כי יוסף חי?

מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:


העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ פרעה מציע את כל טוב מצרים ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורימ תנ"ך/ אחי יוסף מבשרים ליעקב: עוד יוסף חי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ יעקב זוכה לפגוש את יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי  תנ"ך/ יוסף ובנימין נפגשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


בפרשה זו   יוסף שולח את אחיו לבשר לאביו כי הוא חי במצרים:  "וַיְשַׁלַּח אֶת-אֶחָיו, וַיֵּלֵכוּ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ.  וַיַּעֲלוּ, מִמִּצְרָיִם; וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן, אֶל-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.  וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי-הוּא מֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם.  וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם, וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.  וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ, בְּטֶרֶם אָמוּת".  [בראשית מ"ה, כ"ו- כ"ח]

השאלות הן:

א] יוסף מזהיר את אחיו, מדוע?

ב] כיצד הגיב יעקב לבשורה המשמחת?

תשובות.

יוסף מזהיר את אחיו: "אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ". 

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ". 

על פי  ספר הישר: יוסף אומר לאחיו לא לריב בדרך- למען ידעו שמה' הייתה כל ההתרחשות - למען החיות עם רב במצרים - כי  יהיו עוד חמש שנות רעב, יוסף מדגיש לאחיו: שלא  יבואו אל אביהם באופן פתאומי - אלא ינהגו בחכמה.

רש"י סבור: יוסף הזהיר את אחיו שלא יריבו בדרך -על דבר  מכירתו לפי שהיו נכלמים במעשיהם וחשש שיתחילו מאשימים, זה את זה.

רבינו בחיי מסביר: "אַל-תִּרְגְּזוּ"- אל תפחדו מלשון -"ולב רגז"- כמו שנאמר:    "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז" 

"הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ תֵּ֤ת פַּחְדְּךָ֙ וְיִרְאָ֣תְךָ֔ עַל ־פְּנֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כׇּל־ הַשָּׁמָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְעוּן֙ שִׁמְעֲךָ֔ וְרָגְז֥וּ וְחָל֖וּ מִפָּנֶֽיךָ"׃   [דברים ב', כ"ה]

לפי שבנוהג של עולם, נושאי הבר ולחם ומזון היו מתייראים בדרך ולא ממהרים, לכן אמר להם יוסף שילכו בזריזות וימהרו לבוא אל אביהם ולא יפחדו בדרך כלל, היות ויוסף שולט על כל מצרים וחיי כל הארצות ההם בידו וממוראו יראו, ולכן אחי יוסף ילכו ויגיעו לשלום. [זה לשון הרמב"ן כפי שמביא רבינו בחיי ]

דרשו חכמים: "אַל-תִּרְגְּזוּ"- אל תהיו עסוקים בדברי הלכה מפני טורח הדרך, אך לא מנע מהם לגמרי שלא ילמדו כלל. שהרי אמרו רז"ל-  [במסכת סוטה מ"ט ]

"אמר ר' אילעא בר ברכיה שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף באש שנאמר "וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם".[מלכים-ב- ב'. י"א]

"כלי יקר" מביא כמה הסברים, אחד מהם:

יוסף התכוון  שאחיו יתעסקו בדברי תורה - כי התורה נקראת: "דרך" לפי שכתוב: "אַשְרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה". [תהלים  קי"ט, א]

ההליכה הזו היא - ממקום למקום וזה  גם מצוי בעיון חכמת התורה, לפי שהמעיין בה עובר ממדרגה למדרגה- מחכמה לבינה ומבינה לדעה.

רבי אליעזר  טוען: יוסף הזהיר את אחיו שיעסקו בדברי תורה פשוטים ולא בדברי הלכה הדורשים עיון עמוק ומטורח הדרך- יהיה להם לב רגז ובלתי מיושב, במצב כזה -  עלולים לטעות ,חלילה, בהבנה.

וכך גם רש"י התכוון.

 בראשית רבה, מסביר: יוסף בא להזהיר את אחיו שיעסקו בדברי תורה –נושאים- פשוטים- וזאת על מנת שלא יטעו בדרך ,כי התורה  שעוסקים בה בדרך-  תנחה אותם אל מחוז חפצם  לשלום. כמו שכתוב: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ". [משלי ו', כ"ב]

כמו כן, אם תתעסקו בתורה- לא תפחדו מן הליסטים ולא  תטעו בדרך, היות והתורה תציל אתכם מכל פחד וטעות- לפי שהתורה "מגנא ומצלא"- מגינה ומצילה את האדם מפורענויות.  [מסכת  סוטה כ"א, ע"א]

תגובת יעקב לבשורה- כי יוסף חי.

האגדה מספרת: כאשר האחים התקרבו לביתו של יעקב- לבושים בבגדי מלכות ועבדים רצים לפניהם ויתמה מאד, ויבואו בניו הביתה והיו מחבקים ומנשקים את אביהם ואז הודיעו לו : כי יוסף הבן חי והוא מושל בכל מצרים ולא האמין להם יעקב, אלא רק כאשר הזכירו לו את הדברים שלמד עם יוסף ביום שנפרד ממנו לאחרונה.

יעקב ראה את העגלות שיוסף שלח ואת כל החפצים היקרים, התמלא בשמחה והודה לה' על כל החסדים.

האחים סיפרו לאביהם  את כל גדולת יוסף במצרים, אך יעקב  אמר : כי כל ההישגים הגשמיים שהשיג יוסף – לא ישמחו אותו, אלא חשוב  במיוחד  לשמוע מהי רמתו הרוחנית -צדקתו ,חסדיו ויראתו את ה'?

ענו לו האחים: כי יוסף עושה  חסדים ונותן  צדקה לאלפים, עושה משפט  לעשוקים. לשמע דברים אלו, קם יעקב על רגליו והודה לאלוקים על כל החסדים ובכך שהעניק ליוסף לעמוד בכל הניסיונות, אחר כך לבש את הבגדים היפים שיוסף שלח לו, השמועה המשמחת הגיעה  לתושבי כנען והם באו אל יעקב לברכו ושמחו בישועות ה' והיו מהללים את ה' ,הוא  סיפר לאנשי המקום על ימי היעדרותו הקשים של יוסף  ועתה על גדולתו במצרים, ומכאן חייבים לזכור: כי צדיק ה' בכל דרכיו!

לפי דברי רש"י: תגובתו הראשונית  של יעקב הייתה:"ויפג ליבו"-הכוונה כי נחלף ליבו של יעקב, כלומר - רגשותיו השתנו וליבו הפסיק להאמין  לידיעה שאמרו לו  בניו- וזאת מפני גודל הפלא, קשה היה לו להאמין שהדברים נכונים -שאכן יוסף חי במצרים בריא ושלם.

בהמשך רש"י אומר: כי כדי שיעקב יאמין לדברי בניו בדבר קיומו של יוסף, יוסף מסר לאחיו סימן שימסרו לאביו -והוא בדבר נושא הלימוד שאביו לימד אותו בטרם ניתק הקשר ביניהם: עניין פרשת עגלה ערופה ורק כאשר יעקב קיבל סימן זה שהיה ידוע לו וליוסף בלבד -יעקב חזר להאמין לבניו כי אכן יוסף חי וקיים.

רש"י לומד זאת מהמילים: "וירא את העגלות אשר שלח יוסף.."

רבינו בחיי מסביר את תגובת יעקב לידיעת קיומו של יוסף במצרים:"ויפג ליבו"-הכוונה לא הייתה הפוגה בדמעות ופסקה תנועת ליבו של יעקב והיה כאדם מת. וכך גם באופן טבעי כאשר אדם מקבל ידיעה  משמחת בפתאומיות, הוא עלול להתעלף ולהיות כמת, והסיבה היא: כי מתרחש במצב זה תהליך מיוחד בלב: הלב נפתח ומתרחב בפתאומיות והחום הטבעי הנמצא בתוך הלב יוצא  ומתפשט בגוף כלפי חוץ ואילו פנימה  הלב עצמו מתקרר והדבר גורם לעילפון.

הדבר נפוץ אצל אנשים זקנים, או כאלה שהם חלשים ובריאותם רופפת.

רבינו בחיי מסתמך בעניין זה על דברי רז"ל שדרשו על נושא זה במסכת כתובות.

 רש"ר מפרש: [ הרב שמשון רפאל הירש] "וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם"."לבו עמד מלכת"  לשון עילפון מתוך שמחה גדולה כמובן ויש לכך סימוכין למה שנאמר בהמשך: "וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" ופרוש הדבר שיעקב חזר לעצמו. והרי זה דבר טבעי ששמחה מעין זו- היא למעלה מכוחו ,אך הכתוב מדגיש: "כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם".  לכן לא יתכן שהתעלף מתוך שמחה, אלא  דעתו הייתה מבולבלת וליבו קפא מתוך ספק מתוך שלא האמין לדבריהם ולא היה מסוגל בבת אחת להתאים את עצמו לבשורות טובות שהגיעו אליו.  אך כאשר סיפרו לו בפרטי פרטים על התנהגותו של יוסף וראה גם את העגלות אז באותו רגע נאמר : "וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם"- הוא קם מתוך מצב של אבלות שארך תקופה של עשרים שנה- כעת שוב שרתה עליו השכינה [על פי אונקלוס] ולכן מיד נקרא שוב בשם: "ישראל"

ממשיך ואומר רש"ר: מהרגע שיוסף נפרד מיעקב- הכתוב קורא לו "יעקב" והיוצא מן הכלל היחיד הוא: בזמן של התרוממות ותקיפות הדעת- זמן של תחייה רוחנית ולו רק לרגע, נקרא "ישראל"  באופן דומה התרחש בזמן פטירת רחל ויעקב  היה באבלות עליה ,הכתוב מציין:

ו"ַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם". [ בראשית , ל"ה, כ]

לעומת זאת לאחר שיעקב התיישב בדעתו הכתוב מציין: "וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר". [ לעיל ל"ה, כ"א] לכן כאן שהאחים מבשרים ליעקב : כי יוסף חי- הדבר מרומם אותו ובדבריו הוא אומר להם:" וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי"  די בכך שיוסף חי! המעמד המכובד שאליו הגיע יוסף הם מעל ומעבר לצפייה!

בהמשך נאמר: "וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר. וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא,

יעקב נוסע מתוך רוח שמחה השורה עליו. הוא נוסע לפסגת חייו אשר הייתה מלווה במאבקים קשים, ייסורים וניסיונות. לכן כעת נוסע יחד עם כל אשר לו- כ"ישראל".

לסיכום, לאור האמור לעיל, יעקב אשר לא ראה את יוסף תקופה כה  ארוכה  והיה בסבל ואבלות ,כעת כאשר התבשר כי יוסף חי , הוא היה המום ברגע הראשון והתעלף, רק לאחר שהשתכנע על פי דברי האחים והסימנים שראה-  במו עיניו - התיישבה דעתו וחש רוממות רוח, ובאותו רגע נקרא בכתובים בשם: "ישראל" כנאמר:

ַ"ותְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.  וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל"....


ההפטרה:


 יחזקאל ל"ז,ט"ו- כ"ז

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ חזון אחדות עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

חזון אחדות עם ישראל.



" וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.   וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו.   וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד, לְךָ--לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ.  וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר:  הֲלוֹא-תַגִּיד לָנוּ, מָה-אֵלֶּה לָּךְ.  דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי.   וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר-תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם, בְּיָדְךָ--לְעֵינֵיהֶם.   וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם.  וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ; וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד.   וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד, בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, וּבְכֹל, פִּשְׁעֵיהֶם; וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם, מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים.   וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם; וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ, וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם.   וְיָשְׁבוּ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ-בָהּ, אֲבוֹתֵיכֶם; וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, עַד-עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי, נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם.   וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם; וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת-מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.  וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים; וְהֵמָּה, יִהְיוּ-לִי לְעָם.  וְיָדְעוּ, הַגּוֹיִם, כִּי אֲנִי יְהוָה, מְקַדֵּשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל--בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם, לְעוֹלָם".  {פ}
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב והבשורה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב והבשורה

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 אחי יוסף יגיחו ממצרים

 בקדושה יניעו שפתיים

 עטורים מלבושי הדר

 מתגברים ,מוחים צער.



עימם עגלות ומגדנות

בפיהם בשורה וישועות

אביהם הקשיש יושב

על בן הזקונים חושב.

 

עת  יופיעו בפניו

אורו לפתע עיניו

בפניהם ראה שמחה

דמעה מעיניו מחה.



בשורה  בישרו  ליעקב 

מֵעַז יָצָא מָתוֹק              

יוסף חי במצרים

מלכות מתנת שמיים.                     



ליבו   עצר מלכת

חש כעץ שלכת

משראה הסימנים

כהרף עין האמין!

 הערה: השיר בהשראת פרשת ויגש  [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פרעה מעניק ליוסףרביד זהב

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- Pharaoh gives Joseph a gold necklace


" וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ".  
 [בראשית מ"א, מ"ב]



ציורי תנ"ך/ פרעה מעניק ליוסף רביד זהב/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 24 בדצמבר 2019

פרשת מקץ- בזכות מה יצא יוסף מבית האסורים?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מקץ -  בזכות מה יצא יוסף מבית האסורים?

מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ פרעה נסער בעקבות חלומותיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חלומו  הראשון  של פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [ שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ חלומו השני של פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [ שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף פותר חלומות במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/  פרעה מעניק ליוסף רביד זהב/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף זוכה למרכבת משנה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף צובר בר במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף מקים משפחה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ האחים נדהמים לגילוי גביע בנימין/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ האחים יורדים למצרים ולוקחים מזמרת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בפרשה זו חלה לפתע תפנית טובה אצל יוסף, מבית האסורים הוא יוצא בחסדי שמים ופותר לפרעה- מלך מצרים את חלומותיו, פרעה מתפעל:


"וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף:  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.  וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מה וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ..."  [בראשית  מ"א, ל"ז- מ"ז]

השאלות הן:

א] בזכות מה חלה תפנית לטובה אצל יוסף ?

ב] האם יוסף נענש על השתדלותו בדרך הטבע ?

תשובות:

התפנית –אצל יוסף לטובה.

האגדה מספרת: בתום  שתים עשרה שנה – לישיבתו של יוסף בבית האסורים אלוקים מחליט: כי נמחו פשעי יוסף - שהיה מוציא דיבה על אחיו – בפני אביו –יעקב- בזמן שהיה רועה את צאן בני השפחות.

עתה החליט ה' לגמול לו טובה על החסד הגדול שעשה- בזמן צאת אביו- יעקב- מבית לבן.

באותו זמן ,ראה יוסף שעשיו קרב אליהם עם ארבע מאות איש, עמד יוסף על קצות אצבעות רגליו והיה מסתיר בגופו - את רחל אמו מעיניו של עשיו באומרו: תהיי יד עשיו בי ולא באמי. בעקבות מעשה זה, אלוקים מעלה את יוסף מתוך סיבלו בבית האסורים והכבוד והגדולה שיזכה לה - תשכיח את כל סיבלו-

על ידי שיוסף יצליח לפתור את חלומות פרעה, דבר שהחרטומים לא הצליחו  לפענחם.

אלוקים נתן זכות ראשונה לחרטומי מצרים לנסות לפתור את החלומות.

מהסיבה הפשוטה: שאם  יוסף יפתור את החלום תחילה, עלולים היו החרטומים להגיד שגם הם ידעו את הפתרון, אלא  שלא שאלו אותם!

מתברר שהחרטומים הציעו מיני פתרונות- ופרעה לא קיבל את הצעתם וציווה להוציא אותם מלפניו ולעג להם, באותו רגע שר המשקים, הבחין בעיצבונו של המלך התחיל חושש לגורלו: וחשב אם לא ייפתר חלום פרעה- ומרוב צער ימות המלך, ויקום מלך חדש במקומו .מי יודע- אם אמצא חן בעיני המלך החדש כשר המשקים, על כן הגיעה השעה לגלות לפרעה - על  האיש שיודע  לפתור חלומות. כאשר בא שר המשקים אל המלך  סיפר לו על נער שפל, אחד מילדי העברים השונאים את בני עם  הניכר ,עבד מכור בעשרים שקל כסף שפגש בבית האסורים ופתר נכון את חלומו וגם את חלומו של שר האופים,

אמר: אני מתנצל שרק כעת אני מגלה  זאת למלך, אך אני בטוח שאותו נער יפתור  נכונה את החלומות ורוח המלך תשוב להירגע.

בתום דברי השר, ציווה  המלך להביא לפניו את יוסף לפתור את חלומותיו,

העבדים  בישרו זאת ליוסף, הוא התחנן לפניהם שיחליפו את בגדיו לבגדים מכובדים  ויספרו את שיער ראשו.

הם סירבו בטענה שהמלך לא ישים לב ללבושו  ולשיער ראשו, אלא יתעניין רק בפתרון חלומותיו.

אך יוסף לא וויתר ורק אחרי תחנוניו מילאו את בקשותיו.

בעקבות פתרון החלומות- פרעה מתלהב מחכמת יוסף ופוסק: "אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ"!.

ישנם פרשנים הסבורים: כי על ידי שיוסף פותר את חלומות פרעה, הוא מבצע שליחות בלתי ידועה לו , לעלות לפסגת המלכות במצרים ולהביא את אביו ומשפחתו למצרים בהוראת ה' ,המטרה הזו באה לידי ביטוי: באמצעות פענוח   חלומות פרעה. והצעת תכנית - כיצד להציל את כולם מהרעב במצרים .

"בעל כתב סופר" מסביר: כי דברי פרעה: "הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ". מוכיחים : כי הוא מסיק שלפניו עומד אדם חכם ונבון במיוחד - איש פלא בכל המובנים- האם יתכן אדם כזה  מחד ומאידך יש בו רוח אלוקים? לכן ראוי יוסף - שיהיה מעתה משנה למלך.

מעתה יוסף עולה  לגדולה כפי שאומר פרעה: "אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ".

רש"י מסביר: מעתה יוסף ינהל וידאג לספק את כל הנדרש לעם במצרים.       הוא  יעמוד בראש הנהגת מצרים ורק בדרגת הכבוד- פרעה יהיה גדול ממנו.

פרעה מסיר את הטבעת  למען יוסף וזהו אות ליוסף שמעתה הוא שני לגדולה לאחר פרעה- "משנה למלך" יוסף זוכה לבגדי שש — בגדי פשתן שנחשבים לבגדים חשובים במצרים.

בנוסף ,יוסף זוכה שירכיבו אותו במרכבה השנייה למרכבתו של המלך וכל איש יכרע לפניו ברך – כאות כבוד.

רבינו בחיי מסביר את המשמעות על פי רז"ל: "וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ" = אב בחכמה, רך בשנים. בדומה למה שנאמר על דוד המלך: "וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ" [שמואל-ב, ג, ל"ט]

יש שמפרשים: שתי המילים- הן: אב ואדון. לפי שבתחילה היה עבד ואחר כך נהפך לדרגת מלכות.

העונש - שנתיים נוספות לישיבת יוסף בכלא.

תמוה הדבר שיוסף שהיה אמור לשבת בבית האסורים במצרים במשך עשר שנים, נוספו לו עוד שנתיים ימים וזאת למה? לפי שביקש משר המשקים - שיזכיר אותו  לפרעה-כאדם שיש ביכולתו  לפתור חלומות. ובדרך  זו , כדברי הפרשנים, נפל באמונה בה'- לפי שבטח באדם בשר ודם  ולא רק באלוקים!

ה"כלי יקר" מסביר: חטאו של יוסף שבטח בבן אדם בשר ודם –כפי שנאמר:    "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב" [תהלים מ', ה] הקב"ה המרומם זוכר כל בריה ובריה ואל יהיה פיתחון פה לאדם  חלילה  - כביכול שה' עזב את הארץ.

לא כמידת הקב"ה- מידת בשר ודם שאינו זוכר את אלו שהם  בדרגה מתחתיו, לכן האדם צריך לבטוח בה' כי ה' הוא מבטחו ועל זה נאמר: "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ" [ירמיהו. י"ז, ז]

מנגד אין לבטוח בבני אדם, לפי שגאוותו גורמת לכך שהפונה אליו- נשכח אצלו- כפי שלא זכר שר המשקים את יוסף.

ומה שנגזר על יוסף עוד שנתיים לשבת בבית האסורים- זה כנגד חטאו הכפול:   "כֹּה אָמַר יְהוָה אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן יְהוָה יָסוּר לִבּוֹ":  [ירמיהו  י"ז, ה]- שנה אחת כנגד הביטחון שנתן בבן אדם בשר ודם ושנה שנייה- כנגד חטאו:  "מן ה' יסור ליבו"

הסבר נוסף  על פי[הספר "מטה שמעון"]

יוסף אמר שתי מילים: "אִם זְכַרְתַּנִי" לשר המשקים: כנגד זה יצאה בת קול ואמרה מילים אלה: "תשכח" בגימטרייה- שבע מאות עשרים ושמונה + שתי המילים="אִם זְכַרְתַּנִי"-  עולה שבע מאות ושלושים - גם שנתיים ימים- עולים במספר תש"ל (שבע מאות ושלושים) לכן  נוספו לו השנתיים הנוספות.

אך מנגד, קשה להבין את השתדלותו של יוסף בדרך הטבע כדבר אסור, בזמן שחז"ל סוברים: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויסמוך רק על הנס, שמא לא יקרה לו נס ואם כן יתרחש נס מנכים לו מזכויותיו, לפי שנאמר:

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ.." [בראשית  ל"ב, י"א]

כך התפלל יעקב אל ה' לפני שנפגש עם עשיו בשובו אל ארץ כנען מלבן הארמי.

בגמרא מסופר: "מעשה ברבי חזקיה ורבי יהודה, נכנסו על הר אחד, אמר ר' יוסי: ההר הזה מפחיד אותי, נלך ולא  נתעכב כאן, אמר רבי יהודה: אם היינו לבד היה עלינו לפחד ולהסתלק מכאן במהירות, ולא לסמוך על הנס!

דוגמא נוספת: כשאמר ה' לשמואל הנביא שילך וימשוח את דוד למלך, התיירא לפתע שמואל ואמר: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר יְהוָה עֶגְלַת בָּקָר תִיקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי".

כאן שמואל לא רצה לסמוך על הנס ,לכן חיפש סיבה בדרך הטבע ולכן שאל את ה' וה' נתן לו את עצתו.

גם אברהם אבינו לא רצה לסמוך על הנס כאשר ירד למצרים עם שרה, לכן הציע לה להגיד להם- כי היא אחותו!

לכן גם יוסף לא רצה להסתמך על הנס ולכן פנה אל שר המשקים שיזכירהו לפרעה. – על כן מדוע נענש?

על פי חז"ל [מסכת ברכות ב]

יוסף היה צדיק הוא מסר נפשו על קדושת ה' במעשה אשת פוטיפר- ולא עבר על גילוי עריות לכן הוא בדרגתו – היה לו לסמוך על הנס  ולכן נענש באריכות מאסרו בעוד שנתיים ימים על שלא נהג כן.

לסיכום, לאור האמור לעיל: יוסף אומנם התעכב עוד שנתיים ימים בבית האסורים במצרים- היות ובטח בשר המשקים ובאותו זמן סר ליבו מה',         אולם , יוסף בהיותו צדיק - היה עליו לבטוח רק בה' בניגוד למקרים אחרים המובאים במקרא, אך התפנית שחלה בחייו בתום העונש - נבעה כשכר מה'  על כך שהגן בגופו על אמו –רחל בזמן פגישתם עם עשיו וארבע מאות  חייליו וכעת זכה לכבוד ותהילה  על ידי פרעה במצרים.
 ההפטרה:
 ספר זכריה. ב
 קטע מתוך ההפטרה:

 "רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת-צִיּוֹן--כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם-יְהוָה.   וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל-יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָיוּ לִי לְעָם; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ--וְיָדַעַתְּ, כִּי-יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ.   וְנָחַל יְהוָה אֶת-יְהוּדָה חֶלְקוֹ, עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ; וּבָחַר עוֹד, בִּירוּשָׁלִָם.  יז הַס כָּל-בָּשָׂר, מִפְּנֵי יְהוָה--כִּי נֵעוֹר, מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ....."
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר