יום חמישי, 17 בינואר 2013

שידוך-כקריעת ים סוף-האומנם?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שידוך -  כקריעת ים סוף- האומנם?
לאור התבוננות  בתנ"ך.
מאת: אהובה קליין.

אתי הייתה מורה משכמה ומעלה במשך שנים רבות לימדה את תלמידיה מתוך אהבה ומסירות נפש, מתייחסת אליהם ממש כמו אל ילדיה.
בתום למעלה משלושים שנה- פרשה לגמלאות.
חיש מהר  נרתמה למשימה חדשה -לעסוק בשידוכי מצווה-ניסיון להפגיש זוגות למען הקמת משפחות בישראל.
מידי יום ביומו  היא   פעילה בארגון:"ישפה"
משוחחת עם בחורים ובחורות ומנסה להתאים  ביניהם- למען מטרה  נעלה זו.
ככל שהזמן חולף היא  מגיעה למסקנה: המלאכה אינה קלה,לא לחינם נאמר:"קשה  זיווגו של אדם כקריעת ים סוף".
היא שמה לב, כי הדרישות ליופי חיצוני מאד נפוצות,עניין הגובה והמשקל תופש מקום ממש מרכזי,כנראה בהשפעת כל מיני גורמים כגון: תקשורת ,טלוויזיה, עיתונות,פרסומות....
פעמים רבות- רב הדגש על הטפל מאשר על העיקר.לשמחתה, היא הצליחה כבר לקשר בין כמה בני זוג ומצפה לראות בע"ה בקרוב חתונה.
מעניין במיוחד,כיצד התנהלו בתקופות הקדומות נושאי השידוכים ?
לשם כך נתבונן בשליחותו של אליעזר - עבד אברהם,הוא הולך בצווי אברהם אדונו לחפש שידוך ליצחק.
אליעזר נושא תפילה לבורא עולם למען הצלחתו:"..ה' אלוהי אדוני אברהם הקרה- נא לפני  היום ועשה –חסד עם אדוני אברהם:הנה אנוכי ניצב על-עין המים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב  מים: והיה הנערה אשר אומר אליה הטי  נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם- גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם- אדוני"
התפילה נושאת פרי והתורה מתארת:"ויהי-הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת...וכדה על- שכמה.והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העיינה ותמלא כדה"[בראשית כ"ד,י"ב-כ"א]
רבקה מגישה מים לאליעזר וגם לגמלים.
היא אשת חסדים,בעלת לב רחב,צנועה, חרוצה,מתייחסת בכבוד רב לאליעזר ודואגת בסבלנות רבה גם לגמלים.
אליעזר בתמורה מעניק לה תכשיטים ובכך מייעד אותה ליצחק

jbry91g0e7112qbfqyvl.jpg

ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה ברבקה ליד הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

מתוך התבוננות עמוקה בנושא, ניתן להסיק,כי על מנת להצליח במציאת שידוך,ראשית יש להתפלל להקב"ה, כי רק הוא בפועל מזווג זיווגים ואילו השדכנים הם רק שליחים,כמובן יש להתבונן מקרוב במשודך,או המשודכת,כדי להכיר לא רק את החיצוניות ,אלא  בעיקר  את הפנימיות.
בתנ"ך ישנו דגש במיוחד,על מפגשי  בני הזוג- דווקא ליד מקורות מים, המים בתנ"ך מסמלים את התורה.
כאשר בית יהודי מבוסס על ערכי התורה- אזי הברכה והשכינה שורה בין בני הזוג.
האישה משמשת עזר כנגד האיש.
אם נתבונן בעומק המילים:איש,אשה.ניווכח כי אותיות: שם ה' מופיעות אצל האיש והאשה.
אך אם נימחק את  אותיות: שם ה'-התוצאה אש.
למה הדבר דומה? כאשר אנו מניחים סיר מים על הגז-יש הרמוניה בין האש למים,האש מרתיחה את המים,אבל כאשר אנחנו שופכים מים על האש- המים מכבים את האש.
יהי רצון שירבו שמחות בישראל ויתקיים בנו הפסוק:

"עוד ישמע בהרי יהודה קול ששון וקול שמחה..". אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 16 בינואר 2013

השמות לאור התנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין /

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

השמות לאור התנ"ך/ מאת: אהובה קליין (c)

כאשר ילד בא לעולם הוריו נותנים לו שם, חז"ל אומרים שרוח הקודש שורה על ההורים בשעה שהם מחליטים איך לקרוא לילוד.
אך אם  עוסקים אנו בשמות,
הרי שנושא  זה מקיף  באופן רחב  את הדומם,  הצומח, החי- כולל האדם  ומלאכי השמים ובפסגה מעל כולם -שמותיו של הקב"ה בכבודו ובעצמו.
כבר בתחילת חומש בראשית אנו נתקלים באדם  אשר נברא בצלם אלוקים,הוא מורכב מנשמה וגוף.
ומדוע נקרא אדם? לכך כמה תשובות:
אדם- נברא מהאדמה,רש"י אומר: כי אלוקים אסף את עפרו מארבע רוחות העולם מהטעם :שכאשר ימות [אחרי מאה ועשרים] האדמה תקלוט את גופו בכל מקום בעולם.
אדם- אדמה לעליון- האדם צריך לשאוף להידמות ולדבוק במידותיו של בורא עולם.
כבר כאשר האדם הגיע לגן עדן לא ישב על מי מנוחות, הוא היה חייב  לעבוד.כפי שנאמר:" וייקח ה' אלוהים את האדם ויניחהו בגן-עדן לעובדה ולשומרה" [בראשית ב,ט"ו]
והתווסף לו תפקיד נוסף מכובד מאד, לקרוא לבעלי החיים בשמות, כפי שהתורה מתארת לנו:"ויקרא האדם שמות לכל בהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה.."[שם ב,כ.]
בדברי אגדה אשר ביארו חז"ל נאמר :כי תפקיד זה הוטל על האדם כמסר חשוב,למען ידע כי עליו לשלוט על בעלי החיים ולא ההיפך.

1oo92xnrxe2li8imt5mg.jpg
ציורי תנ"ך/ האדם קורא בשמות לבעלי החיים והעופות/ציירה: אהובה קליין(c)

כל השמות שקרא האדם לבעלי החיים הם נקבעו לעד ולא נתונים לשינוי.
מעניין כי הוא נתן שם לאשתו- הלוא היא חוה ומשמעות השם:"..כי היא הייתה אם כל-חי"
ורש"י מוסיף הסבר משלו:"חוה לשון נופל על לשון חיה- שתי המילים דומות זו לזו בשורשן- והיא נקראת כך: כי אישה שיולדת קרויה חיה על שם שנותנת לולדותיה חיים.
הבא נתבונן בשם: אברהם-הלא הוא אברהם אבינו,מעניין שברוב שנות חייו נקרא: בשם אברם,אלא רק כאשר נתמלאו לו תשעים ותשע שנים,הקב"ה משנה את שמו,כפי שנאמר:"..ולא יקרא עוד את –שמך אברם והיה שמך
אברהם כי אב-המון גויים  נתתיך.."
תחילה  הוא נקרא: אברם=אב לארם- ששם היה נשיא וגם שר לאנשי מדינה זו.
מעכשיו נקרא: אברהם=נעשה אב לכל העולם והאות רי"ש שהייתה בשמו לא זזה ממקומה , לפי שאין נהוג להחסיר אות משמו של אדם,אלא אם כן מעלים אותה בדרגתה.לאשתו קראו: שרי וכאשר האות הא  הוחלפה באות יוד ומעתה נקראה שרה,האות יוד הועברה ליהושע שתחילה נקרא הושע- הרי הוא יהושע בן נון –מנהיג אשר זכה  להכניס את עם ישראל לארץ המובטחת.
מתוך האמור לעיל,למדים אנו כי שמו של אדם הוא מהותו ורומז על  מעשיו וקורות חייו.
האדם צריך לשאוף להגיע לשם טוב,הדבר כרוך בעמל רב.כי:"טוב שם משמן טוב"[קהלת ז.א]
ובמסכת אבות נאמר:"..שלושה כתרים הם:כתר תורה,וכתר כהונה,וכתר מלכות,
וכתר שם טוב עולה על גביהן"
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 15 בינואר 2013

קץ גלות מצרים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

קץ גלות מצרים/ שיר מאת: אהובה קליין©

קץ גלות מצרים
אותות חירות משמים
ערפילי עבדות מתפוגגים
ישראל מנחת מתמוגגים.

הבטחות קורמות עור וגידים
הגשמת ברית בין הבתרים
חן מצרים ישראל  נושאים
כלי כסף וזהב  שואלים.

כור ברזל מחשל
מלכד עם ישראל
יינשאו על כנפי נשרים
בידי צור העולמים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בא[חומש  שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 14 בינואר 2013

פרשת בא-מהם המסרים החשובים-למנהיג החפץ בהצלחתו?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בא- מהם המסרים  החשובים- למנהיג החפץ בהצלחתו?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשת בא, מתגלים מסרים חשובים העשויים לסייע למנהיג השואף להצליח  למלא את ייעודו כראוי.עד כי בלעדיהם, מנהיגותו נכשלת ומתפוררת לרסיסים.

הבה נתבונן בכמה  נקודות הראויות לציון:
א'."ויאמר ה' אל משה: בא אל- פרעה,כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו,למען שתי אותותיי אלה בקרבו: ולמען תספר באוזני בנך ובן- בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותיי אשר שמתי בם,וידעתם כי אני ה'"
[שמות י,א-ב]
ב'.כאשר פרעה שוקל – האם לשלח את ישראל לחופשי הוא שואל:"..מי ומי ההולכים?"
משה עונה:"..בנערינו ובזקנינו נלך,בבנינו ובבנותנו,בצאננו ובבקרנו נלך,כי חג ה' לנו:"[שם י,ט]
ג'."ובני ישראל עשו כדבר משה,וישאלו ממצרים כלי- כסף וכלי זהב ושמלות: וה' נתן את- חן העם בעיני מצרים,וישאלום,וינצלו את מצרים:"[שם י"ב,ל"ה-ל"ו]
השאלות הן:
א] מדוע ה' אומר למשה: כי אחת המטרות במכות מצרים היא: לספר לדורות את כל אשר התרחש  שם ..ולדעת את אלוקים?
ב] מהי מטרת משה  בדבריו אל לפרעה:"בנערינו ובזקנינו נלך...,?
ג] מדוע בני ישראל זכו להשאיל כלי כסף וזהב מהמצרים?
ד] מהם המסרים  המתגלים למנהיג בפרשה - כתנאי להצלחה בתפקידו?
התשובה  לשאלה א]
עם אשר שואף להחזיק מעמד לנצח- חייב להיות מחובר לשורשיו-דהיינו לשורשי ההיסטוריה כי ללא יסודות אלו-אין לו זכות קיום, בדומה לאילן אשר אין ביכולתו לשרוד לאורך זמן ללא חיבור לשורשיו  המסועפים בתוך האדמה.וכל משב רוח קל יפיצנו לכל עבר.
מסר  חשוב זה מכוון למנהיג-העומד בראש האומה,עליו לדאוג כי החיבור לשורשים של עם ישראל יגיע דרך המקורות הספציפיים –הצינורות המספקים מידע חשוב זה לכל העם ,החל מהקטן ועד הגדול...כדוגמת אמצעי התקשורת השונים,משרד החינוך...
ויותר מזה:המנהיג עצמו חייב  תמיד להזכיר בדבריו- בסיס חשוב זה בגלוי-לאוזני  העם ולעיני תבל- ללא מורא  ופחד מתגובות שליליות.
שם ה' תמיד חייב להיות שגור בפיו,כדי למנוע את החשיבה:"..כוחי  ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"[דברים ח,י"ז]
מסר חשוב זה מכוון גם לפרט,ההורים חייבים לשמש דוגמא לילדיהם בלימוד ההיסטוריה של עם ישראל לדורותיו.
התשובה לשאלה ב]
בתשובתו של משה לפרעה:"בנערינו ובזקנינו נלך,בבנינו ובבנותינו,בצאננו ובבקרנו נלך,כי חג ה' לנו"
בדבריו אלו –מוכיח משה כי הוא:נחרץ,עקבי,אינו מתפשר,אינו מתכופף בפני האויב,אלא נחוש להוציא את כל בני ישראל –כל שכבות העם,כולל הצאן.
וכך יאה למנהיג כמשה-אשר אינו  מתרפס-בפני האויב-הלוא הוא פרעה.
התשובה  לשאלה ג]
בני ישראל זכו – להשאיל כל י כסף וזהב ממצרים:
כי זאת הייתה הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים:"..ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה:וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש  גדול"[בראשית ט"ו,י"ג-ט"ו]
לפי דברי חז"ל: אמר ה' למשה שיבקש מהעם שישאלו כלי כסף וזהב מהמצרים,ומדוע היה צורך להזכיר זאת לעם? התשובה: מפני שהם היו כה עסוקים ברצון החזק לצאת  מהעבדות לחירות ולגאולה,והרכוש לא היה באותו זמן במחשבתם.
aof0zkee7bnlkcclum1k.jpg

ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב../ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

התשובה לשאלה ד]
מנהיג חייב ללמוד ממידותיו של הקב"ה,עליו להיות מחובר אל בוראו באמצעות קיום המצוות-הכוללות מצוות בין אדם לחברו ומצוות בין אדם למקום,ואם ינהג כך -אזי מובטח לו כי ה' ילווה אותו תמיד,כדברי דוד המלך:
"ה'  צילך על יד ימינך" [תהלים קכ"א,ה] הדבר אמור גם לגבי כל יהודי בעם ישראל.
הדבר מוכח  גם מהפרשה: ה' אומר למשה:"בא אל פרעה.." ואינו אומר:"לך אל פרעה",מכאן שמשה אינו ניגש לבדו אל מלך מצרים,אלא ה' מציע לו: בא עימי.
מנהיג חייב תמיד להיות מחובר לשורשים ולתנ"ך- על כל צעד ושעל.
הבטחות  חייבים לקיים-כדוגמת בורא עולם אשר הבטיח כי עם ישראל בסוף גלות מצרים יצא ברכוש גדול, ואכן המצרים מגישים לישראל כלי זהב וכסף..טרם יציאתם לחירות.
מסר נוסף הוא: לאחד את כל שכבות העם- מקטון ועד גדול-ללא הבדלי מעמדות ועדות.
יהי רצון שנזכה למנהיג משכמו ומעלה- אשר ישמש לעם דוגמא חיובית וישכיל ללכד את כל עם ישראל כאיש אחד בלב אחד,כדוגמת אחדות העם במעמד הר סיני, כנאמר:"ויחן –שם ישראל נגד ההר"[שמות י"ט,ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 13 בינואר 2013

האם הברכה,הנחוצה לנו כל כך-קיימת בהישג יד?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

האם הברכה הנחוצה לנו כל כך – קיימת בהישג יד ?

-מבט בעין מקראית.

מאמר מאת: אהובה קליין©
מי מאיתנו אינו זקוק לברכות ? לבריאות,לפרנסה ,להצלחה בזוגיות ,בגידול ילדים,
ברכה לשקט ולשלום ועוד, ועוד ...
אך נשאלת השאלה ,האם הדבר בהישג יד- כגון: קניית לחם במכולת ?
על מנת להשיב על כך- נתבונן בספר הספרים-הלוא הוא  התנ"ך - האוצר היהודי, עליו נאמר:"הפוך בה והפוך בה דכולא בה"[מסכת אבות,ה,כ"ב]
החומש הראשון נקרא: בראשית ופותח באות ב',מדוע אינו פותח באות א'-הראשונה לכל האותיות?
על כך עונים חז"ל:האות ב'-היא אות הברכה שבה נברא העולם-כאן מתחילה הנקודה העליונה שממנה התחילו החיים עלי אדמות.
והנה אנו קוראים במו עיננו את הברכה האלוקית שניתנה לאדם וזוגתו:"ויברך אותם אלוקים ויאמר להם אלוקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה.." [בראשית א,כ"ח]
בברכה דומה  התברכו נח ובניו:"..פרו ורבו ומלאו את הארץ: ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיית הארץ ועל כל- עוף השמים.."
לפי ברכה זו, ניתנת עליונות לאדם על חית הארץ ועוף השמים –כל עוד הוא חי את חייו.
הברכה נמשכת  לאברהם אבינו- שהפיץ את האמונה באל אחד ועמד בעשרה ניסיונות-וביניהם ניסיון עקדת יצחק.
כפי שנאמר:"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה: ואברכה מברכיך..ונברכו בך כל משפחות האדמה" [בראשית י"ב,ג]
אברהם זוכה שגם שנים רבות לאחר פטירתו -מברכים הבריות את צאצאיהם בברכה:"תהא כאברהם..".
כאשר יצחק,בימיו האחרונים,בירך תחילה את יעקב,למרות שעשיו היה הבכור,הדבר גרם למשבר עמוק בין שני האחים-שנאה שקיימת גם בימינו אנו.
מכאן ,כי הברכה נושאת עימה משקל רוחני מאד כבד,וגזילת ברכה עלולה להביא שנאה עד כדי הפיכת הנפסד לאויב נצחי.
בתנ"ך ישנן דוגמאות אין ספור לברכות שונות,אך קצרה היריעה מלהכיל את כולן.
מתברר שישנו מפתח לכספת הברכות-אותו אנו מגלים בחומש דברים בזו הלשון:
"והיה אם- שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר אנוכי מצווך היום ונתנך ה' אלוקיך עליון על כל גויי הארץ:ובאו עליך כל הברכות האלה..ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה..."[המעוניינים יקראו את המשך הפרק-דברים כ"ח]

2kdojs9mcva5az6wl2v7.jpg
ציורי תנ"ך/ברכות לישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

מסקנה: התשובה לשאלת הפתיחה:הברכות ניתנות  בתשלום-דהיינו: שמירת עשרת הדיברות
אך במקום אחר נאמר:"ובחרת בחיים"-לפי ציווי זה טוב ינהג האדם אם יבחר בחיים ואין חיים, אלא תורה.
y8qup5iy9l2isaanlcfh.jpg

ציורי תנ"ך/ "אם בחוקותיי תלכו.."/ ציירה: אהובה קליין (c)

"אם החוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם:ונתתי גשמיכם בעיתם  ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו....ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד..." [ויקרא כ"ו , ג-ו]


89q9de9vdhflsrd2hgup.jpg

ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ יבולה"/ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]

קיים מנהג יפה לברך את הבנים בערב שבת בברכה:"ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה"[בראשית מ"ח,כ]
ואת הבנות נוהגים לברך:"ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה"-ברכה זו ,כנראה,בהשראת ברכת הזקנים והעם- לבועז כאשר נשא את רות לאישה. [רות,ד,י"א]
וישנה עוד ברכה חשובה:ברכת כוהנים –אשר אומרים אותה הכוהנים בבית הכנסת ויש בכך סגולה גדולה להוריד שפע של הצלחה  רבה לעם ישראל.
יהי רצון והברכה תשרה על כל עם ישראל-בכלל ובפרט ויתקיים בנו הפסוק:
"..והריקותי לכם ברכה עד בלי די.." אמן ואמן.[מלאכי ג,י"א]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 10 בינואר 2013

עבודת הכהן במקדש/מאמר מאת: אהובה קליין (c}

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

עבודת הכהן במקדש

gv5zxcv8cc3ydqt8rkdo.jpg

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

פרק ראשון.
עבודת הכהן תחילה הייתה מתנהלת במשכן- אשר אותו נשאו ממקום למקום.
ומאוחר יותר כאשר כבר נבנה המקדש כמשכן קבע,עבודת הכוהנים התנהלה שם.
בחומש שמות פרשת תצווה אומר ה' למשה:
"ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי אהרון נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרון ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת" [שמות כ"ח,א-ג]
על פי הפרשן אבן עזרא הטעם כי ה' פונה בדברים אלו דווקא למשה:
כי משה תחילה היה כהן הכוהנים וה' אומר לו להקדיש את אהרון ובניו לכוהנים – ומדוע דווקא הם?
 בעבור כבוד משפחת נחשון ,תפקידם לכפר על עם ישראל.
הכוהנים  נצטוו ללבוש בגדי כהונה בכך הם נכנסו לתפקיד הכהונה.
כמו כן ,הם נתקדשו גם על ידי שמן המשחה ודם קורבנות המילואים שמשה שם לאהרון הכהן ובניו- על תנוך אוזניהם  הימנית ובוהן ידיהם הימנית ובוהן  רגליהם הימנית והיה בכך סמל לכוהנים-  להיות קשובים לעם -להיות זריזים ברגליהם כדי לעשות מלאכתם בזריזות
ובעזרת ידיהם לפעול במהירות למען עם ישראל.
הכוהנים היו חייבים לשרת במקדש:
לעשות את כל המלאכות הקשורות בהקרבת הקורבנות במקדש,
אך לפני כן עליהם היה לרחוץ את רגליהם וידיהם מכיור הנחושת [שמות ל,ח]
כך הם היו כשירים לעסוק במלאכתם הקדושה שכללה:סמיכה על ראש הקורבן, שחיטה, הקרבה, הזאת דם הקורבן  והקטרה.
על ידי כך היו מכפרים על  חטאי עם ישראל ואחר כך היו מברכים אותם.
כמו כן, הם היו אחראים על הדלקת המנורה שהייתה  צריכה להיות דלוקה מבוקר עד ערב.
 משום כך היה צו לחשב את כמות השמן המתאימה למשך ההדלקה.
נושא הטבת הנרות על ידי הכוהן נמצא גם בספר במדבר:  בפרשת בהעלותך.
 הוא מופיע בתום  פרשת הנשיאים, ושם שואל רש"י מדוע דווקא שם מופיע נושא זה.
 והוא גם עונה:" לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו[הצטער מאד] שלא היה עימהם בחנוכה- לא הוא,ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך[לשון שבועה] שלך גדולה משלהם,שאתה מדליק ומיטיב[מנקה ומתקין] את הנרות"
על פירוש זה של רש"י שואלים חז"ל: הרי תחילה:"מיטיבים את הנרות- כלומר מכינים אותם במנורה- ורק בתום פעולה זו  היו מדליקים את הנרות?
על שאלה זו ענה רבי שלמה מקאליש:
 רש"י מדייק היטב במילותיו מאחר ומשפט זה:"שאתה מדליק ומיטיב את הנרות"-אמר ה' לאהרון כאשר ראה שהוא מצטער בזמן חנוכת המנורה,טרם הודלקה לראשונה במשכן, בשעה זו באמת קדמה ההדלקה של הנרות להטבה של הנרות.
אך לעומת זאת, בהדלקות הבאות במשכן ומאוחר יותר במקדש שם היו קודם מטיבים את הנרות ורק אחר כך מדליקים.
אם כן ,ההוראה שניתנה לאהרון – בפעם הראשונה- הייתה הוראת שעה.
הרמב"ן מוסיף עוד רעיון יפה באומרו: שהקב"ה רצה לנחם את אהרון בכך שנרות חנוכה יודלקו לנצח- כל שנה בחנוכה  ובעבר הם הודלקו על ידי החשמונאים שהיו מצאצאי אהרון.
כמו שמסופר במדרש רבה:[ט"ו,ו]
"אמר לו הקדוש- ברוך-הוא למשה: לך אמור לאהרון: אל תתירא: לגדולה מזאת אתה מתוקן[כלומר-מיועד]. הקורבנות- כל זמן שבית המקדש קיים,הם נוהגים,אבל הנרות[נרות חנוכה] קיימים  לעולם,וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני[הכוונה לברכת הכוהנים]אינן בטלין לעולם".
התורה מתארת את אהרון כיצד מילא אחר ההוראות בנושא  נרות המנורה:
"ויעש כן אהרון: אל מול פני המנורה העלה נרותיה,כאשר ציווה ה' את משה" [במדבר ח,ג]
רש"י אומר על כך: "להגיד שבחו  שלא שינה"- כלומר אהרון נהג עם הנרות  בהתאם לצווי ולא עשה שום שינוי, נשאלת השאלה מדוע היה צורך לשבח  על כך את אהרון, הרי הוא היה צדיק  שלא היה חשש שינהג אחרת?
על כך אומר:רבי יהודה ליב מגור,בעל:"שפת אמת": בדרך כלל כאשר אדם מקיים מצווה,תחילה הוא עושה זאת בהתלהבות  אבל ככל שהזמן עובר והוא ממשיך לקיים את המצווה, התלהבותו לאט, לאט נחלשת.
אבל, אצל אהרון למרות שבמשך 39 שנים היה מדליק את נרות המקדש- התלהבותו לא ירדה ותמיד נהג לפי הציוויים ולא שינה דבר.
לכן התורה רוצה לשבח אותו על מעשיו.
תמיד מילא את תפקידו בהתלהבות ואף פעם לא שינה מההרגל.
76snmd7i5uae7ubw7p9c.jpg
 ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
סוגי כוהנים.
פרק ב.
הכהן הגדול:הוא היה מתמנה על ידי הסנהדרין של שבעים ואחד איש. מקומו היה הראשון בדרגת הקדושה בעבודת המקדש- הוא נקרא הכהן המשוח לפי שנמשח בשמן בתחילת עבודתו על ידי משה.
הוא היה אסור לשאת אלמנה ,או גרושה.
אסור לו להיטמא למת- אפילו לקרוביו,וזאת לומדים מהכתובים:"לאביו ואימו לא יטמא".
במצב זה ,אסור היה לו לצאת מבית המקדש,או המשכן,אלא כל הציבור היה בא  לנחמו בביתו וכל זה במעמד מאד מכובד כאשר סגן הכוהנים עומד לימינו ואילו לשמאלו היה עומד אב בית הדין וכל העם.
והיו אומרים לו פה אחד:"אנו כפרתך" והוא היה עונה להם:"תתברכו מן השמים"
אם היה עובר עברה שעונשה מלקות,היו מלקים אותו.אבל לאחר עונשו היה שב לגדולתו.
אם היה צורך לדון אותו בענייני נפשות-היה נידון בבית דין גדול בלבד.
הכוהן הגדול נבדל מאחיו הכוהנים בכמה פרטים חשובים: ביופי,חוכמה,בכוח,בעושר ובמראה,עליו היה להקפיד על כבודו ולא לזלזל בעצמו  לעיני העם,היו לו גם הוראות כיצד ילך עם יתר הכוהנים,הוא היה במרכז ויתר הכוהנים סובבים אותו והיו מכבדים אותו בכבוד רב.סגן הכוהנים היה הולך בינו ובין  העם.
הכוהן הגדול היה חייב ללבוש שמונה  בגדי כהונה וכל  פריט של  בגד היה מכפר על חטא מסוג אחר- על פי: חז"ל [זבחים פ"ח,ע"ב]
מתוכם ארבעה של כוהן הדיוט:
כותונת-
הכותונת הייתה מכפרת על שפיכות דמים.
מכנסיים-
היו מכפרים על קלקול המידות בתחום חיי המשפחה.
אבנט-
היה מכפר על חטא  הרהור הלב.
 ובמקום מגבעת-מצנפת,
מעיל-
המעיל- היה מכפר על לשון הרע.
אפוד-
האפוד מכפר על עבודה  זרה.
לגבי האפוד רש"י אומר:" לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו וליבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו,רוחבו כרוחב גב - האיש,כמין סינר שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים"
ובאמת יש להתפלא כיצד רש"י מסביר ואומר:"לא שמעתי ולא מצאתי"
על כך ישנה דעה של האדמו"ר מגוסטין- לטענתו כל חייו רש"י היה חי  באופן קדוש  ולא הציץ מחוץ ל ד' אמותיו ,אך פעם קרה שבלי כוונה מראש- הוא נתקל בנערות הרוכבות על סוסים והן היו לבושות עם סינרים על בגדיהן- אורך הסינר הגיע עד עקב בגדיהן. כשרצה לפרש מה זה אפוד נתקשה למצוא לכך הסבר  אפילו בגמרא,ואז לפתע נזכר במראה של הסוסים והרוכבות,לכן  אמר כי עצם העניין שהוא הציץ בשגגה על אותן רוכבות על הסוסים,כנראה הדבר לא בא להכשילו בדבר  עברה, אלא לתת לו הסבר, כיצד היה נראה אפוד הכוהנים.
ציץ-
הציץ היה מכפר על  עזות מצח.
החושן-
מכפר על קלקול הדין במשפט.
על החושן היו 12 אבנים יקרות, כפי שהכתוב מתאר:"ומלאת בו מלאת אבן,ארבעה טורים אבן,טור אודם,פטדה,וברקת, הטור האחד והטור השני נופך ספיר ויהלום והטור השלישי,לשם,שבו ואחלמה: והטור הרביעי,תרשיש ושוהם וישפה, משובצים זהב יהיו במלואותם: והאבנים תהיין על שמות בני ישראל,שתים עשרה על- שמותם,פתוחי חותם איש על שמו תהיין,לשני עשר שבט:"[שמות כ"ח,י"ז- כ"ב]
נשאלת השאלה מהיכן הושגו אבנים יקרות אלה?
ישנה  סברה האומרת: כי בצלאל בן אורי קיבל את אבני החושן מנשיאי השבטים- בהתאם לסדר הולדתם של  בני  יעקב,לפיכך,אבן האודם קיבל  מנשיא שבט ראובן , את אבן:"פטדה" קיבל מנשיא שבט שמעון,את אבן "הברקת קיבל מנשיא שבט לוי, כאשר הגיע תורו של שבט יהודה, בצלאל,בכבודו ובעצמו שהשתייך לשבט יהודה- נתן את אבן ה"נופך"- כמתנה אישית שלו. ומאז קיים הביטוי:"הוסיף נופך משלו"
מצנפת
מכפרת על גסות הרוח.
סגן הכוהנים: היה בדרגה שנייה של הקדושה.
כוהן,או כוהן הדיוט: הכוהנים היו עובדים במשמרות,אבל בתקופת המועדים היו עובדים כל המשמרות יחדיו.
את מלאכתם עשו רק בגדי כהונה שהיו להם-"לכבוד ולתפארת"
והיו להם ארבעה בגדים:
כותונת,
מכנסיים,
מגבעת,
אבנט.
כוהן הדיוט אסור לשאת גרושה,או חללה-שזו אישה  שנולדה מפסולי כהונה.
הכוהנים היו מברכים את העם ברכה משולשת.[במדבר ו]
ובמקדש היו נושאים כפיהם על גבי ראשיהם,חוץ מכוהן גדול.
לכוהנים אסור להיטמא למת, זאת לומדים מהפסוק:"לנפש לא יטמא"
אך לעומת זאת מותר להם להיטמא לקרובים ראשונים שנפטרו,כגון: בנו אימו אביו,ביתו,אחיו,אחותו.אשתו ומת מצווה.
כהן משוח מלחמה:לפני יציאת העם למלחמה הוא היה פונה אל העם בדברי הרגעה ודברי חיזוק: "והיה בקרבכם אל המלחמה וניגש הכוהן ודיבר אל העם אל ירך לבבכם..." [דברים כ"ג]
תמורת עבודת הקודש שהכוהנים  עבדו הם קיבלו עשרים וארבע מתנות כהונה- מן הצומח או מן הקורבנות.

עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים:


1mr1z96bwigsk8g2zz11.jpg

ציורי תנ"ך/ הכהן והשעירים שנועדו לגורלות/ציירה: אהובה קליין (c) ][שמן על בד]

פרק ג
ביום הכיפורים היה מוטל על הכוהן הגדול:
א] לכפר על כל בני ישראל-ועל כל בני ביתו.
כנאמר:"וכיפר  בעדו ובעד כל  ישראל"
ב]היה חייב לטהר את המקדש ואת המזבח ואת הכוהנים,כפי שנאמר:"ויכפר את המקדש הקודש ואת אוהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכוהנים ועל כל עם הקהל יכפר"[שם ט"ז,ל"ג]
ג] ביציאת הכוהן הגדול מקודש הקודשים היה נושא תפילה מיוחדת על עם ישראל.
היות ועבודתו הייתה כרוכה במאמץ פיסי רב במיוחד, עבודתו התחילה כבר מחצות הלילה ולא מהבוקר.
היה מתפלל תפילה אחת ארוכה ושנייה קצרה[או אולי ברכות]
ד[שלוש פעמים הקטיר קטורת של מזבח הזהב.
ה] שלוש פעמים היה מתוודה.
ו]ארבע פעמים היה נכנס לקודש הקודשים.
ז]חמש פעמים היה חייב להחליף את בגדיו,באופן הבא: היה פושט את שמונת  בגדי הכהונה,ביניהם היו:"בגדי זהב",לבש ארבעה בגדי כהונה של כוהן הדיוט מבד לבן ולהפך וכל זה בהתאם לסוג הקורבן שהיה עליו להקריב באותו זמן,ולא השתמש בבגדי:"הזהב" לפי שאין להזכיר את מלאכת עגל הזהב במעמד חשוב זה.
אלא,הכוהן היה דומה למלאכי השרת- שהיו לבושים בדים,כפי שהדבר מופיע אצל :יחזקאל [פרק ט]
ח] חמש פעמים ירד וטבל את בשרו במים.
ט] עשר פעמים היה מקדש את ידיו ורגליו.
י ] עשר פעמים היה מזכיר את  השם המפורש-בנעימה מאד מיוחדת.
י"א] חמישה עשר קורבנות היה מקריב ולא כולל את:"השעיר לעזאזל".
י"ב] 43 פעם היה מזה מדם הקורבנות, כאשר סיים את מלאכותיו בשלום- היו העם חוגגים לו יום טוב ,שרים  פיוטים יפים המתארים את רוממות הרוח המיוחדת באת צאתו מקודש הקודשים.
תפקיד הכהן כמנהיג רוחני-
מעמדו  במשך הדורות.
פרק ד
הכהן נחשב כמנהיג רוחני, הוא שואב את כוחו מתוך קדושתו של אהרון והראיה לכך שכאשר הוא מברך את עם ישראל הוא אומר:"אשר קדשנו בקדושתו של אהרון"
לכהן יש את העוצמה  הרוחנית לדעת מה החזון של העם ומהי המטרה שאליו העם צריך לשאוף להגיע.
הוא כעין מגדלור לכל עם ישראל,וכמו שאהרון היה אוהב שלום ורודף שלום,כך גם הוא, מצד אחד גדול בתורה, אך מצד שני יש לו את האהבה אל כל העם ותפקידו להעלות את כולם לדרגה קדושה ולשלמות:
-ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש" זוהי דרגה שהקב"ה דורש אותה מעם ישראל-כעם נבחר ומרומם וקדוש מכל העמים.
כוהן גדול בתקופת בית שני
עם שיבת ציון ,בתחילת תקופת בית המקדש השני – תחת השלטון הפרסי, הכהן מגיע לדרגה של מנהיג העם,
מעמדו עולה במיוחד בתקופת אנשי  הכנסת הגדולה -שהייתה מורכבת ממאה ועשרים חברים ונחשבה למוסד הילכתי בדרגה עליונה. הוא עמד בראשה כסמכות הלכתית בלעדית,דוגמת שמעון הצדיק.
מצב זה ארך עד תקופת התנאים.
הכהן הגדול פעל יחד עם הפחה הפרסי, היה בראש השלטון ביהודה וטיפל בכל העניינים  הקרובים לעם.
השפעת הכוהן הגדול התרחבה גם אל היהודים שהיו  מחוץ ליהודה.
התנ"ך מציין את יהושע בן יהוצדק שהיה שייך לבני הכוהנים- בני צדוק- שימש ככוהן גדול ובתקופתו שיקמו את בית המקדש.
 במהלך התקופה הפרסית-על  פי יוסף בן מתתיהו התנהל מאבק ירושה בין יוחנן בן יהוידע  הכוהן הגדול לבין אחיו ישוע על מישרת הכהונה הגדולה, ובסופו של דבר התערב בסכסוך- הפחה בגוהי.
בתקופה ההלניסטית לכוהן הגדול הייתה השפעה דיפלומטית, הכוהן הוא גם מנהיג של יהודה העצמאית, בית המקדש  מקבל גם השפעה דתית וגם השפעה מדינית.
הכוהן מייצג את העם היהודי לפני השלטון.
ובנוסף,  הוא מפקח על עבודת המקדש  ושומר על המצב הביטחוני בירושלים,  דואג לאספקת  מי השתייה לעם, תפקידו גם לגבות מיסים-לשלטון הזרים, ובנוסף  היה לו תפקיד רוחני ,תרבותי וחינוכי  והשפעה על המצב הדתי של העם.
בתקופה זו מתורגמת התורה לשפה היוונית –הדבר נעשה  תחת ניהולו של אלעזר הכוהן הגדול.
בתקופה ההלניסטית היו סכסוכים בקרב הכוהנים הגדולים- בין הזרם הנוטה לטובת השלטון היוני - ובין הזרם הנוטה להטבת המסורת היהודית.
דבר זה מתואר במסכת בבא בתרא [כ"א ע"א]
ובסופו של דבר מעמד הכוהן ירד- בעקבות אירועים אלה.
לעומת זאת בתקופת החשמונאים הגיע מעמדו של הכוהן הגדול לשיא,הוא שימש בנוסף לכהונה גם נשיא ומאוחר יותר גם כמלך. הדבר גרם לירידה בערכו הרוחני ובד בבד לעלייתו המדינית.
אך עליית הפרושים גרמה לדחיית הכהונה הגדולה ועם עלייתו של המלך הורדוס לשלטון אפשר להגיד כי הכהונה הגדולה הגיעה לסוף כהונתה.
כיום באין משכן,או מקדש, תפקיד הכוהן הצטמצם מאד.
תפקידו  לשמש גשר בין ה' לעם ישראל ולברך את העם.
הברכה הנאמרת על ידי הכוהנים:

"יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחונך: יישא ה' פניו אליך וישם לך שלום"

בדרך כלל כאשר הכוהנים מברכים את הציבור,
אין להביט עליהם,אלא רק להתרכז בברכות. והסיבה לכך- מפני שהשכינה שרויה על  קצות אצבעותיהם.
ישנה סגולה מיוחדת בעת הזאת שהיא עת רצון לבקש מהקב"ה בקשה אישית. וידוע שבדרך כלל הבקשות מתגשמות.
אני מתפלל ומייחל שבקרוב מאד תבוא -  הישועה  ונזכה במהרה לראות את הכוהנים עוסקים במלאכתם במקדש ולבושים שוב בבגדי הכהונה ההדורים.
ושוב נזכה לעלות לרגל בשלושת הרגלים לבית המקדש, כבימים ימימה.
אומרים:שכל עוד בית המקדש השלישי לא נבנה,הדבר מוכיח כי עם ישראל לא עשה  די תשובה,
כי הרי ידוע שבית המקדש השני  נחרב בעבור שנאת חינם ועתיד להיבנות בעבור אהבת חינם.
לכן, עם ישראל חייב שוב להתאחד ממש כמו במעמד הר סיני- כאיש אחד בלב אחד.
ולהרבות במצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו ולהגיד: יום,יום -בכוונה רבה:"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוהי אבותינו שיבנה בית המקדש  במהרה בימנו ותן חלקנו בתורתך.."אמן ואמן.
g3v02xi8f9f9hhyap1ah.jpg
ציורי תנ"ך/ בית המקדש השלישי- הגאולה/ ציירה: אהובה קליין (c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 8 בינואר 2013

משה המנהיג/שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה המנהיג/ שיר מאת אהובה קליין.(c)

משה כבד פה ולשון
נעזר באחיו אהרון
לשלח עם ישראל
מידי פרעה הצורר.

משה נבחר אלוקים
נבחן ליבו  ממעמקים
ברמ"ח אבריו טהור
פניו כלבנה אור.

מעשיו מרובים מחוכמתו
צדק ויושר  באמתחתו
התורה נר לרגליו
אמת זורמת בעורקיו.

למען ילווה העם ממצרים
בתוך יבשה לצידי מים
בקולות שירה ותופים
הכול יודו לאלוקים.

הערה: השיר בהשראת פרשת וארא.[חומש שמות.]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 7 בינואר 2013

ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ואחר באו משה ואהרון ויאמרו אל- פרעה: כה אמר ה' אלוקי ישראל: שלח את- עמי ויחוגו לי במדבר" [שמות ה,א]

הטכניקה: צבעי שמן על בד.rlkt15etsb332qnk1yud.jpg

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וארא- מיהו המנהיג האידיאלי לישראל-בכל הזמנים?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וארא-מיהו המנהיג האידיאלי לישראל בכל הזמנים?
מאת: אהובה קליין.
כבר בפרשה הקודמת- פרשת שמות, מקדיש ה' את משה למנהיג כפי שהכתוב מתאר:"ומשה היה רועה את- צאן יתרו חותנו כהן מדיין,וינהג את- הצאן אחר המדבר ויבוא אל הר האלוקים חורבה:וירא מלאך ה' אליו בלבת-אש מתוך הסנה,...ויאמר ה':ראה ראיתי את-עני עמי אשר במצרים,ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו,כי ידעתי את מכאוביו...ועתה לכה ואשלחך אל- פרעה,והוצא את-עמי בני-ישראל ממצרים"[שמות ג,א-י]
ובהמשך שאלתו החשובה של  משה-אל ה':"ויאמר משה אל- ה': בי ה',לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך,כי כבד-פה וכבד  לשון אנוכי:"
תשובתו של ה' היא:"...מי שם פה לאדם? או מי- ישום אילם או חרש או פיקח,או עיוור? הלוא אנוכי ה' ועתה לך,ואנוכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר.."
ובהמשך הקב"ה מציע גם את אהרון אשר ישמש למשה –פה לדבר:
"..הלוא אהרון אחיך הלוי, ידעתי כי- דבר ידבר הוא,וגם הנה הוא יוצא לקראתך,וראך ושמח בליבו ודיברת אליו ושמת את הדברים בפיו,ואנוכי אהיה עם פיך ועם פיהו והורתי אתכם את אשר תעשון" [שמות ד,י-ט"ז]
בפרשתנו-פרשת וארא,משה מקשה על ה' באומרו:"..הן בני-ישראל לא שמעו אלי,ואיך ישמעני  פרעה? ואני ערל שפתיים"?[שמות ו,י"ב]
גם כאן ה'  עונה לשאלתו:"...ראה נתתי אלוקים לפרעה,ואהרון אחיך יהיה נביאך: אתה  תדבר את כל אשר אצווך,ואהרון אחיך ידבר אל פרעה,ושילח את- בני ישראל מארצו" [שמות,ז,א-ב]
השאלות הן:
א] מדוע נבחר משה למנהיג בעודו כבד פה וכבד לשון? וכי לא היה עדיף מנהיג ללא מום?
ב] מה הפתרונות שה' מציע למשה כדי לפתור  את הבעיה?
ג] מיהו המנהיג האידיאלי לעם ישראל בכל הזמנים?
התשובה לשאלה א]
מסתבר כי לא כל מה שהאדם רואה בעיניו  במבט חיצוני –הוא הדבר הנכון,כי פנימיותו של האדם ומידותיו- הם,הם משקפים את אופיו האמיתי.
דבר זה ניתן ללמוד תוך כדי התבוננות בהמלכת דוד למלך-על ידי שמואל, תחילה התלהב שמואל מאחיו של דוד-אליאב ,אשר היה  נאה ומרשים,
על כך אמר לו ה':"..אל תבט אל- מראהו ואל-גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם,כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב".
[שמואל –א,ט"ז,ז]
חז"ל מביאים פירוש מעניין:
דווקא פגם זה- שמשה היה מגמגם- סייע לו  להנהיג את העם במיוחד בזמן מתן תורה,שאילו היה מדבר שוטף ונותן הרצאות,הדבר היה נותן פתח לכופרים אשר היו אומרים- כי משה בכוח  דיבורו היה משכנע אותם לקבל את התורה.והתורה לא ניתנה מכוח עליון.
אך היות ומשה  היה "כבד פה וכבד לשון" נראה שהשכינה דיברה מתוך גרונו והוא היה שליח ה' ובני ישראל הסכימו כאיש אחד בלב אחד וענו:"נעשה ונשמע".
מתוך קריאת הפסוקים קודם מיניו של משה למנהיג,לומדים אנו,  כי תכונת הצדק הייתה חלק מאופיו- וזאת ניתן לראות  משלושה מקרים שבהם נתקל משה:
א]הוא ראה איש מצרי מכה איש עברי ומייד סייע לטובת העברי המוכה והרג את המצרי המכה,למרות שסיכן את חייו.
ב] משה רואה שני עברים ניצים והוא  נחלץ לטובת החלש שבהם ומזהיר את התקיף:"רשע למה תכה רעך"!
ג] משה נס מפני פרעה לאחר שפרעה שומע עליו מה עשה ,אבל גם בזמן זה הוא נרתם לעזרת בנות יתרו המותקפות על ידי רועי מדיין.ובהמשך הדרך היה רועה הצאן של חותנו- יתרו. והקב"ה שראה כיצד נוהג משה עם הצאן- בסבלנות רבה וברחמים, הסיק כי הוא ראוי גם לרעות את צאן ה'-את כל עדת בני ישראל.
רבינו בחיי אומר:כי משה היה מתרחק משדות של אחרים כדי שלא יבוא לידי גזל .
ומשה השיג שלושה דברים:אש, מלאך,שכינה.
כאשר ראה את הסנה בוער באש ולא אכל,התקרב ללא פחד אל האש-כדי לראות מה תכונת האש הזאת ומה קורה עם הסנה, ואם היה חושב שהאש הייתה יורדת מלמעלה לא היה מתקרב לאש.
אחרי שראה את האש,התחזק שיכלו וראה את המלאך ואחרי שהתחזק שכלו בכך שראה את המלאך ראה במראה הנבואה-את כבוד השכינה.
כך ה' רצה לחנך את משה ממדרגה למדרגה עד ששכלו יהיה  ראוי לקבל את כוח הנבואה.
התשובה לשאלה ב]
לפי דברי רבינו בחיי:אל למשה לחשוש מפני פרעה שלא יקשיב לו,לפי שמשה יהיה גדול ממנו,ואהרון  יהווה את כוח הדיבור.
ולפי אונקלוס: אהרון ישמש מתורגמן למשה.
ולפי חז"ל,פרעה היה עושה עצמו אלוה -שטען כי הוא ברא את היאור,אמר ה' למשה:כי אין לו מה לחשוש מפניו היות והוא יהיה גדול ממנו.
בנוסף לכך,הקב"ה מבטיח  למשה שתמיד יהיה בעזרתו:"ואנוכי אהיה עם-פיך והוריתיך אשר  תדבר"[שם ד,י"ב]
וחוזר ומדגיש:"ראה נתתיך אלוקים לפרעה,ואהרון אחיך יהיה נביאך:אתה תדבר את כל- אשר אצווך,ואהרון אחיך ידבר אל פרעה.." [שם ז,א-ב]
התשובה לשאלה ג]
לאור האמור לעיל ,ניתן להגיע למסקנה כי המנהיג האידיאלי בכל הזמנים:
הוא אדם אשר פנימיותו קורנת על פניו,מידת הצדק- היא נר לרגליו.
אמת ויושר הם  ברמ"ח אבריו.
עליו לזכור: כי אלוקים בוחן כליות ולב לאורך כל הדרך,כמו שאמר הנביא ירמיהו:"אני ה' חוקר לב בוחן כליות.."[ירמיהו י"ז,י]
פיו וליבו שווים,בעל סבלנות רבה להקשיב לעם  בכל עת ,וכמובן קשור לתורת ה',אינו נוטה ימין או שמאל מדרכה.
אדם חכם-אשר "מעשיו מרובים מחוכמתו"[ע"פ-מסכת אבות]
בעל יראת אלוקים,כמו שאומר דוד המלך: "ראשית חכמה יראת ה',שכל טוב  לעושיהם תהילתו עומדת לעד"[תהלים קי"א,י']
יהי רצון ועם ישראל יזכה למנהיג טוב,אשר טובת העם תמיד לנגד עיניו-ובכוחו,בע"ה- לאחד את כל העם כאיש אחד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 6 בינואר 2013

פרשת וארא- הלב כמכשול לחוכמה-כיצד?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

/מאמר מאת: אהובה קליין

בפרשת וארא ה' מבטיח למשה כי הגאולה בוא תבוא,אך עם זאת מכין אותו: שהדברים אינם פשוטים כלל כי פרעה הוא אדם בעל לב קשה כפי שכתוב:"ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותיי ואת  מופתי
בארץ מצרים ולא ישמע אליכם פרעה..." [שמות ז,.ג-ד]
מעניין כי פרעה הוא מלך נבון וכפי שמעידים עליו חז"ל היה  מחכמי העולם שהרי היה בקי בשבעים שפות של  הגויים.[סוטה ל"ו] גם לאחר שגילה יחד עם חרטומי מצרים שאהרון הוא אדם כלל  לא פשוט, אלא בעל כוחות מיוחדים,
אין שינוי בהתנהגותו ואלוקים אומר למשה:"כבד  לב פרעה מאן לשלח העם"
[שמות ז,י"ד]
מסתבר כי כאשר הלב מתפקד ככבד- הוא משמש מחסום לחוכמתו של האדם, פרעה אינו מבחין, למרות חוכמתו כי בסביבתו מתרחש מהלך גדול מאד- מהלך אלוקים  וזאת למרות כל המכות. חז"ל אומרים כשם שהמלח תפקידו להוציא את דם הבהמה ולהכשירה לאכילה- באופן דומה הייסורים הבאים על האדם גורמים להכשיר את הנפש [ברכ',ה],אבל לעומת זאת כדי להכשיר את הכבד אין די במלח אלא הכבד טעון צלייה בדומה לכך גם לב פרעה – לא די בעשרת המכות שסופגים הוא ועמו,אלא ליבו חייב לעבור זיכוך מיוחד, מכאן שהלב הוא גורם מרכזי  באדם ובעקבות ליבו  יתבצעו גם המעשים.
נושא הלב מוזכר במסכת אבות, מסופר על רבי יוחנן בן זכאי, שהיו לו  חמישה תלמידים וכאשר שאל אותם:"איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם" ענו לו תלמידיו:" רבי אליעזר אומר: עין טובה, רבי יהושע אומר: חבר טוב, רבי יוסי אומר: שכן טוב, רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד, רבי אליעזר אומר: לב טוב, אמר להם: רואה אני את דברי אליעזר בן ערך, שבכלל דבריו- דבריכם" [מסכת אבות ב,ח-ט]
כלומר רבי יוחנן בן זכאי אומר: שאדם בעל לב טוב- כולל את כל המידות הטובות ואכן יש לו השפעה רבה גם על חוכמת האדם היות והמוח מקבל את ההוראות מהלב ואם הלב רע- יהווה מכשול בקבלת החלטות נכונות ויעוות את המחשבות.
על כך אומר שלמה המלך:"למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חוכמה ולב אין" [משלי י"ז, ט"ז]
כוונתו של שלמה- גם אם יש לאדם שכל הדרוש ואת כל הכלים המתלווים לכך
על מנת לרכוש חוכמה, אך ליבו:"לב אין" הלב יסרב לרכוש  חוכמה ולא יועילו כל הכישורים של האדם.
בדומה לכך התנהג פרעה, לכן גם במכת הכינים כאשר  החרטומים אמרו לו:"אצבע אלוקים היא ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה'" [שמות ח,ט"ו] ובהמשך גם ביתר המכות פרעה מכביד את ליבו והפרשה חותמת בפסוק:"ויחזק  לב פרעה ולא שילח את בני ישראל כאשר דיבר ה' ביד משה[ט,ל"ה] המסקנה:
פרעה היה בעל לב רע והדבר היווה מכשול לצעדיו.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 5 בינואר 2013

שליחות אלוקית/שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שליחות אלוקית/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

משה מתייצב  בשליחות אלוקים
מתגבר על מהמורות ומשקעים
חש מבפנים
סיוע מלאכים.

שליחות אלוקית רבת מימדים
חוצה זמנים שבעה רקיעים
במסירות נפש כרוכה
  סופה מביאה  ברכה.

מעז יצא מתוק
בכי יהפך לשחוק
משה ייזכר לנצח נצחים
מנהיג דגול עניו בענווים.

הערה: השיר בהשראת פרשת  וארא [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה יושבת תחת עץ התומר/ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ודבורה אישה נביאה אשת לפידות היא שופטה את ישראל בעת ההיא:והיא יושבת תחת-תומר דבורה בין הרמה ובין בית -אל בהר  אפרים.."[שופטים,ד,ד]


הטכניקה: שמן על בד]76pmzta6mtwlzfhu1j5d.jpg

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

עצים ואנשים-יחסי גומלין ביניהם לאור התנ"ך/ מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

עצים ואנשים – יחסי גומלין ביניהם לאור התנ"ך.

הימים חולפים במהירות והנה כבר באופק  מתקדם לעברנו חג עליז במיוחד-האהוב על כולנו.הלוא הוא חג ט"ו בשבט-ראש השנה  לאילנות.מקור החג:"ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה,באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטות וליובלות,לנטיעה ולירקות.באחד בשבט ראש השנה לאילן,דברי בית שמאי,ובית הלל אומרים בחמישה עשר בו"[מסכת ראש השנה ב,א]יש אומרים: כי בראש השנה לאילנות,העצים עצמם צריכים לעשות חשבון נפש,בדומה לאדם,העושה חשבון נפש בראש השנה,ולשאול את עצמם,האם התמידו לצמוח לגובה,בדומה לאדם ששואף להתעלות ולהתקדם כלפי מעלה?האם דאגו לסביבתם כראוי? כגון שסיפקו מפירותיהם לסביבתם –בדומה לאדם המקיים מצוות וגם דואג לזולתו.בט"ו בשבט  נוהגים לנטוע עצים ולערוך סעודה חגיגית אשר בה אוכלים מפירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל.החל מיום זה גוברת כוחה של השמש והיא מגביהה את מסלולה, שעות האור מתארכות והלילות מתקצרים ואנו קרבים לימות החמה.ביום זה מתחיל להתחולל שינוי בעצים:"יום שבו מתלחלחין עצי אילנות ומתחילים לשתות ולחיות"כלומר העלים מתחילים לפרוח.מעניין כי בתנ"ך אנו פוגשים  עצים ובצידם אנשים.כבר בתחילת חומש בראשית מתואר האדם  בסביבת גן העדן כנאמר:"וייטע ה' אלוקים גן-בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר" ובהמשך נאמר:"וייקח ה' אלוקים את- האדם ויניחהו בגן העדן לעובדה ולשמרה" [בראשית ב,ט"ו]מכאן שבדרך כלל העץ זקוק לעזרת האדם-על מנת שיתפתח יפה ובסופו של דבר  האדם ייהנה  ממנו.אברהם אבינו מקבל בסבר פנים יפות את שלושת המלאכים הבאים לבקרו,באומרו:" יוקח נא מעט- מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ:"[בראשית י"ח,ד]על כך ישנו פירוש  מעניין המסביר כי: היה זה עץ אשל-המסמל שלושה דברים הנדרשים במצוות  הכנסת אורחים:אכילה,שתייה,לינה,או ליווי.דבורה הנביאה אשר הייתה גם שופטת, הייתה יושבת בצל עץ התומר-שהוא עץ התמר כפי שהדבר מתואר בספר שופטים:"ודבורה אישה נביאה אשת לפידות היא שופטה את- ישראל בעת ההיא,והיא יושבת תחת-תומר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט" [שופטים ד,ד-ה]כנראה ,היות והייתה צדיקה ישבה דווקא תחת עץ זה,אשר עליו נאמר:"צדיק כתמר יפרח.."עץ התמר הוא משבעת המינים וענפיו מכוונים לכל עבר,הוא משמש גם לנוי ופירותיו לאכילה.כך הוא הצדיק,אשר קובע עיתים לתורה ופירותיו מתוקים-היינו בניו ממשיכים את דרכו הטובה ומפיצים כמוהו תורה  לכל עבר,והוא משמש כנוי לסביבתו הקרובה והרחוקה בעצם נתינתו דוגמא אישית לאחרים.מעניין כי אישה טובה משולה לענפי הגפן,כפי שהדבר מתואר בתהילים:"אשתך כגפן פורייה"והכוונה : אישה טובה משתבחת ומשתכללת עם השנים,בדומה ליין,ככל שהוא ישן יותר הרי הוא משתבח יותר.המשכן של עם ישראל אשר היו נושאים אותו - בדרכם במדבר-לכל מקום, ביסודו היה עשוי מעצי שיטים.ומהיכן היו להם עצי שיטים? על כך הרבה פירושים,אבן עזרא טוען: כי ליד הר סיני היה יער של עצי שיטה ולשם היו הולכים בני ישראל,כורתים את העצים ותורמים אותם לצורך הקמת המשכן.לעומתו,רש"י אומר: כי יעקב אבינו ראה ברוח הקודש שבני ישראל עתידים לבנות משכן, לכן לקח עימו עצים כשירד למצרים - במטרה לגדלם שם  על מנת שכאשר בני ישראל יצאו משם לכיוון המדבר ייקחו איתם ביציאתם את העצים למטרת הקמת המשכן.גם חלק מכלי המשכן היו עשויים ביסודם מעץ:הארון,השולחן,מזבח הזהב ומזבח הנחושת.יותר מאוחר כאשר נבנה בית המקדש- כמקום קבוע לשכינה,הרי ביסודו נבנה מעצי ארזים הגדלים בצור שבלבנון ונשלחו על ידי חירם מלך צור לשלמה המלך,כמו שנאמר:"ויהי חירים נותן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים כל-חפצו: ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חיטים מכולת לביתו ועשרים כור שמן כתית כה ייתן שלמה לחירם שנה בשנה"[מלכים- א,ה,כ"ד-כ"ז]לאור האמור לעיל, ניתן לראות בברור את יחסי הגומלין בין האנשים לעצים בתנ"ך.מי ייתן ודברי ישעיהו הנביא יתגשמו במהרה כפי שנאמר על אחרית הימים:"אתן במדבר ארז, שיטה והדס ועץ שמן . אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו "המדבר בארצנו בע"ה עתיד להיות מקום פורה  –אשר בו  עצים פורחים ומשגשגים.[ישעיהו מ"א,י"ט]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 3 בינואר 2013

פרשת שמות-מה היה סוד כוחן של המיילדות?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שמות- מה היה  סוד כוחן של המיילדות?
מאת: אהובה קליין.

פרשת שמות - היא הפרשה הראשונה הפותחת את חומש שמות והיא מציינת כי מספר יוצאי ירך יעקב היו סך הכול שבעים נפש, לאחר שיוסף ודורו מתו, בני ישראל המשיכו להתרבות כפי שהכתוב מציין:
" ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד, מאד ותמלא הארץ אותם ויקם מלך חדש על מצרים אשר  לא ידע את יוסף ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו: הבה  נתחכמה לו פן ירבה .." [שמות א, ז- י]

ציורי תנ"ך/ פרעה מתלונן בפני המיילדות/ ציירה: אהובה קליין(c)

השאלות הנשאלות הן:
א] מדוע הקב"ה סופר את בני יעקב  בפרשה זו, הרי הם נספרו כבר בפרשת וייגש – חומש בראשית?
ב] מי היה אותו מלך חדש במצרים?
ג]מה היו חששותיו?
ד]מה היו החלטותיו?
ה] מה היה מקור כוחן של המיילדות? ומה היה שכרן?
התשובה  לשאלה א] האמת שבני ישראל נספרו כבר בחומש בראשית כפי שכתוב:"..ובני יוסף אשר יולד במצרים נפש שניים כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים" [בראשית מ"ו,כ"ז]
רש"י אומר על כך: כי בחומש  בראשית הם נספרו בעודם בחיים ואילו כאן הם נספרו לאחר מותם וזאת - כדי להודיע עד כמה הקב"ה  מחבב את עם ישראל - שנמשלו לכוכבים, שה' מוציא אותם וגם מכניס אותם במספרם ובשמותם כמו שנאמר [ישעיה מ]" המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא"
לפי "השפת אמת": עם ישראל חייב  לדעת כי ה' אוהב אותם וכשם שהכוכבים נבראו על מנת להאיר בלילה-  כך נבראו עם ישראל  במטרה להפיץ את  האור האלוקי  לאזורים המושפלים  והחשוכים ביותר בעולם.
התשובה לשאלה  ב] לפי רש"י ישנה מחלוקת בן רב ושמואל: האחד אומר: שאכן קם מלך חדש במצרים אשר  לא הכיר את יוסף ואילו השני אומר: כי מדובר באותו מלך, אלא שנתחדשו  גזרותיו ועשה עצמו כאילו אינו מכיר את יוסף.
וישנו פירוש מעניין של [אמרי אש להה"ק מגומבין ז"ל]
לפי  פירוש זה: אכן מדובר במלך חדש ממש שאם היה מדובר באותו פרעה שהכיר את יוסף- לא היה נוקט במיני גזרות על עם ישראל- שהרי ראה כי כל הייסורים שנגרמו ליוסף על ידי אחיו  ועל ידי פוטיפר - דווקא הביאו אותו לפסגת ההצלחה ולא ההיפך.
התשובה  לשאלה ג] חששותיו של פרעה היו: שמא עם ישראל יתרבה עד כדי כך שיהיה די חזק להצטרף לאויבי מצרים ויצא נגדו למלחמה.
כפי שכתוב:"הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ" [שמות א,י]
רש"י אומר: כי פרעה חושש ממושיען של ישראל.
ומוסיף על כך"נועם מגדים" : כי  לעם ישראל יש תמיד מנהיג המחזק אותם במיני עצות ואינו נותן להם ליפול באמונתם ובכך הוא מושיעם. לכן שונאי ישראל תמיד זוממים  רעיונות  - כנגד המנהיג לבל יצליח
לאחד את העם ולהשפיע עליו לטובה .
התשובה לשאלה ד] ראשית פרעה מטיל מיסים על העם , במטרה לבנות ערי מסכנות למענו - כדי לאכסן שם את אוצרות  המלכות.
שמות הערים היו: "פתום ורעמסס"
עם ישראל הפכו לעבדים- בנו בעצמם וחיזקו את הערים.
וכאן הייתה מטרה להתיש את כוחם על ידי המשא הכבד שהטילו עליהם.
וכפי שנאמר:"וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך"[שמות א,י"ד]
על כך ישנו פירוש מעניין המובא בזוהר הקדוש:
על ידי זה שבני ישראל  לומדים תורה שבעל- פה-  המבוססת על שלוש- עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן והראשונה מתוכן היא: "קל וחומר" ועוסקים גם בברור הלכות התורה- אלוקים מעניק להם כוח מיוחד לשרוד את קשיי החומר והלבנים  בגלות.
כאשר פרעה רואה שעדיין אינו מצליח להקטין את עם ישראל, אלא  עם ישראל מתרבה, הוא פונה אל המיילדות באומרו: ".. בילדכן את –העבריות וראיתן על האבניים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה" [ שמות א, ט"ז]
התשובה  לשאלה ה] למרבה הפלא, המיילדות סירבו לקיים את גזרתו של פרעה- סוד כוחן היה טמון ביראת האלוקים שלהן, וההוכחה לכך-
שנאמר:"ותיראנה המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיינה את – הילדים"[שם ,א,י"ז]
מסיבה זו- גם היה להן כוח ואומץ לענות לפרעה כאשר שאל אותן מדוע החיו את הילדים:"ותאמרנה המיילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות-  העבריות כי חיות הנה בטרם אליהן המיילדת וילדו"
[שם, א,י"ט]כאן המיילדות משמשות סמל ודוגמא מוחשית לעבודה רוחנית.
לכן קיבלו את שכרן על יראת האלוקים שלהן כפי שנאמר:"ויהי כי  יראו המיילדות את האלוקים ויעש להן בתים" הדבר מוסבר גם במדרש רבה על הפסוק:"וייטב אלוקים למיילדות" [פרשה א, ט"ז]
הרי נאמר: "ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חוכמה"[איוב כ"ח,כ"ח] ושכר היראה- היא תורה והיות ויוכבד הייתה יראה מהקב"ה העמיד ה' ממנה את משה שניתנה התורה על ידו.
והתורה  נקראת גם על שמו: "זיכרו תורת משה עבדי" [מלאכי ג]
ומרים יצא ממנה בצלאל- שהיה מלא חוכמה כפי שכתוב:"ואמלא אותו רוח אלוקים" ועשה ארון לתורה שנקראת טוב.
ורש"י אומר : כי השכר שהמיילדות קיבלו- בתי כהונה, בתי- לוויה ובתי מלכות.
מכאן לומדים :לאיזה  כוח עצום זוכה אדם בעל יראת אלוקים
ולאילו מעלות הוא מגיע.
גם דוד המלך מזכיר את עניין היראה:"ראשית חוכמה יראת אלוקים, שכל טוב לכל- עושיהם, תהילתו עומדת לעד". [תהילים קי"א,י]
יהי רצון ועם ישראל יתחזק ביראת שמים, המפתח להצלחה וישועה.
אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 2 בינואר 2013

פרשת שמות-כפיות טובה בפרשה-כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שמות, כפיות טובה בפרשה- כיצד?/ אהובה קליין

פרשת שמות היא הפרשה הראשונה בחומש שמות , הפותחת במילים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו..."
המתבונן היטב בפסוקים אלו יבחין כי סופי המילים במשפט הנ"ל יוצרים את המילה : תהלים, כאשר עם ישראל היה בגלות הוא היה צמוד לספר התהלים ומתפלל מתוכו אל הקב"ה, באין מולדת גשמית לעם-  ספר זה שימש להם-" מולדת רוחנית" והעניק רוח חיים לעם, ספר נצחי  קדוש זה מלווה את עם ישראל מאז ומתמיד וידוע בסגולותיו המיוחדות.
בהמשך הפרשה אנו נתקלים בכפיות טובה  נוראה על-ידי פרעה מלך מצרים:"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ.." [שמות א,ח-י"א]
נשאלת השאלה, מיהו אותו מלך חדש?
על כך מביא רש"י שני פירושים, פירוש א: מדובר במלך חדש ממש שלא "הכיר את יוסף"
פירוש ב: אותו מלך היה, אלא נתחדשו גזרותיו.
משני הפירושים גם יחד ניתן ללמוד כי פרעה היה כפוי טובה, אם נלך  לפי הפירוש הראשון שהוא היה חדש, הרי קשה  להאמין  שהוא לא למד את השטח טרם נכנס לתפקידו החדש,
אלא, שלפי רש"י הוא פשוט התעלם מיוסף בכוונה ועשה עצמו כאילו אינו מכירו.
ניתן לראות כאן בברור שפרעה מגלה כפיות טובה אל בני אדם וסופו לגלות גם כפיות טובה כלפי הקב"ה, חז"ל שמעו צליל שווה בשני המשפטים הבאים: "אשר לא ידע את יוסף" [שמות א,ח]
"ויאמר פרעה... לא ידעתי את ה' " [שמות ה,ב] על כך אומרים חז"ל: כי כל הכופר בטובת חברו- סופו שיכפור בטובת הקב"ה, הוא פשוט נכנס להרגל- להיעזר בבריות ולא מכיר להם טובה ובסופו של דבר אינו מכיר טובה גם לה'.
כפיות טובה זו משחיתה את נפש האדם באיטיות , הולכת ומתעצמת עם הזמן ונעשית קשה ואכזרית.
דוגמא לכפיות טובה מסוג זה מוצאים אנו בספר שמואל א [כ"ה,א-ב] "איש במעון ומעשהו בכרמל...ולו צאן שלושת אלפים ואלף עיזים" ומדוע נסמך הספדו של שמואל לעושרו של נבל הכרמלי? זאת כדי להוכיח שבמקום שנבל ישתתף גם כן באבל על שמואל הנביא  אשר פעל רבות לטובת העם, נבל עסוק בענייניו הוא ואינו מכיר טובה לנערי דויד ואף מכלים אותם בדרך גסה ביותר ולבסוף אינו מכיר טובה גם לה', כפי שנאמר:"למנצח לדויד
אמר נבל בליבו אין אלוקים..." [תהילים י"ד,א]
עניין הכרת הטוב מוזכר גם בספר החינוך ככלי לעבודת ה' ולמצוות כיבוד הורים הרי אדם חייב לכבד את הוריו לא רק מפני שהוא מצווה על כך מהתורה, אלא עליו לזכור שהם הביאוהו לעולם זה בסייעתא דשמיא ,גידלו וטפחו אותו לאורך שנים,אם יכיר טובה להוריו סופו שיכיר טובה גם לקב"ה.
לסיכום ,אם נתבונן בהתנהגותו של פרעה, נגיע למסקנה שהתנהגות זאת נובעת מחוסר הכרת הטוב כלפי יוסף ועם ישראל , השנאה  הולכת וגוברת  ופרעה מעביד את עם ישראל,
אך אלוקים האוהב את בניו אינו נוטש  אותם לנצח:"כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"
משפט זה לא נאמר בלשון  עבר אלא גם בעתיד, מכאן שגם בימינו וגם בעתיד הקב"ה אינו נוטש את בניו, אלא גם אם  האויבים פוגעים בעם ישראל ,חלילה, אלוקים מגן על בניו:"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"
"כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" [תהלים]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 1 בינואר 2013

פרעה מלך מצרים / שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרעה מלך מצרים/ שיר מאת: אהובה קליין©

פרעה מלך מצרים
יכביד ליבו כפליים
כסלע נטול סדקים
זוקף ראשו לרקיעים.

גזירות חסרי רחמים
הופכות ישראל לעבדים
להקים ערים ומגדלים
בחומר טיט ולבנים.

כי יד אלוקים בדבר
לעצב עם נבחר
לזככו בכור ברזל
למען יתעצם ויתחשל.

הערה: השיר בהשראת פרשת שמות[חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר