יום ראשון, 10 במרץ 2013

פרשת ויקרא-מה משמעות האות-אלף-הזעירה?/אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא- משמעות האות אלף  הזעירה
מאמר מאת: אהובה קליין

j9d5oxedddgj2kb87bk1.jpg
ציורי תנ"ך/ה' קורא למשה מבין הכרובים באוהל מועד/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
פרשת ויקרא היא הראשונה  הפותחת את חומש ויקרא , סך הכול ישנן  עשר פרשיות.
חומש ויקרא הוא השלישי מבין חומשי  התורה והוא נקרא גם בשם: תורת כוהנים- לפי
דברי חז"ל  היות ועוסק בתורת הקורבנות ובענייני כהונה .
הפרשה  פותחת במילים:"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור אל בני ישראל ואמרת אליהם..." [פרק א, א-ב]
הקורא פסוק זה מבחין מייד באות אלף הקטנה במילה:"ויקרא", מעניין מהי המשמעות המיוחדת לכך?
לפי מדרש רבה: היה נהוג בדורות רבים שמלמדי תינוקות פותחים בלימוד  תורה דווקא בחומש ויקרא ולא בחומש  בראשית- כדברי האמוראי  ר' אשי:
"מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כוהנים[ויקרא] ואין מתחילין  בבראשית"? אמר הקב"ה הואיל והתינוקות טהורים [שלא חטאו עדיין] והקורבנות טהורים יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים"
לפי הכלי יקר:יש כאן מטרה להשוות את נבואת משה לנבואת בלעם, אבל אין הכוונה ששניהם היו שווים בעוצמת הנבואה, אצל בלעם נאמר:"ויקר" [במדבר כ"ג,ד] לגבי משה נאמר[דברים ל"ד,י]"לא קם כמשה עוד", אבל באומות כן קם נביא והוא בלעם , אבל אין משתווה בלעם למשה- כי משה השיג יותר ממה שהיה ראוי ע"פ הכנתו כמו שנאמר:" [דברים]" אשר ידעו ה' "- ה' נתן למשה תוספות שפע בזכות ישראל.
לעומת נביאי  ישראל שלא השיגו יותר מכדי  הכנתם, אבל באומות העולם קם אחד שהשיג יותר ממה שהיה ראוי להשיג על פי הכנתו, אבל ידוע שכל מה שהשיג במידת הכנתו- נבואה זו הייתה  דבוקה בו, אבל אם הוא השיג יותר מכדי הכנתו זהו אצלו במקרה וזה בגדר מתנת אלוקים לכן על בלעם נאמר:"ויקר" ואצל משה:"ויקרא"- עם אלף קטנה- כדי להוכיח שהיו שווים בהשגה מקרית בנוסף לכמות הראויה  להם.
רש"י אומר:המילה:"ויקר" אצל  בלעם- לשון ארעי ולשון טומאה, כמו שנאמר:
"ויקר אלוקים אל בלעם"
ועוד מביא הכלי יקר הסבר: אלף- לשון לימוד, כמו שנאמר:[איוב ל"ג, ל"ג] "ואאלפך חכמה" כמו שהלימוד מתקיים רק במי שמקטין את עצמו וכאן יש רמז למשה שהיה עניו מאד, הוא הקטין עצמו וברח מן השררה , כאשר  אלוקים רצה להטיל עליו מנהיגות, משה ניסה ל סרב לכך בדבריו: "לא איש דברים אנוכי".
גם האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחה אומר : האות אלף הקטנה אצל משה- היא מרמזת על הענווה שבו, למרות שהקב"ה קרא לו והשרה עליו  את שכינתו והוא הגיע לדרגה רוחנית כה גבוהה, נשאר בכל זאת  צנוע ועניו,
והוא מסביר זאת על ידי משל: כמו שישנו אדם עולה לפסגת ההר ומשם הוא מצליח להשקיף  לכל הנוף ולמרחקים, הרי  הוא עלול לטעות שכל אשר ראה- נובע  מפאת חוכמתו וגדלותו, אך במידה והוא חכם יבין שכל המראות שראה- כתוצאה מעמידתו  על הר גבוה.
המילה:"ויקרא" בגימטרייא: "אברהם אבינו". הוא היה הראשון שנאמר עליו:
"ויקרא בשם ה' "
לסכום: עלינו להסיק שבכל יהודי נמצא ניצוץ של משה והוא חייב לשאוף  לעלות בסולם
הרוחני- שמירת מצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו ועם זאת לשמור על מידת הענווה , על ידי כך תשרה השכינה עליו כמו שנאמר:"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ומתוך השראת השכינה- בע"ה-  בוא תבוא הגאולה -
במהרה על כל עם ישראל כאיש אחד בלב אחד אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 9 במרץ 2013

המתכון להצלחה בחיים לאור התנ"ך/מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)



המתכון להצלחה בחיים- לאור התנ"ך / מאת: אהובה קליין.

כים רחב ידיים,פעמים  גועש וסוער,פעמים  רגוע  ושליו-כן חיי האדם.
יש  ויזרמו על מי מנוחות,אך , יש ויהיו סוערים , גדושי תוכניות ופעילויות , מלווים במתח ולחצים - במטרה לעמוד בציפיות.
אנו חשים את עקבות חג פורים האהוב על כולנו. שבו היינו עסוקים בתחפושות,במשלוחי מנות ומתנות לאביונים .בקושי הצלחנו להתאושש מכל המהומה המשמחת. והנה לשמחתנו הרבה- פעמי האביב- נוקשים על דלתותינו מבשרים לנו  את ניחוח הפריחה המופלא והססגוני,אך גם את הגעתו של חג החירות -חג הפסח-לקראתו אנחנו  חייבים  לשנס מותניים ולהירתם לכל הפעילויות הקשורות בחג: ניקיונות,קניות,הכנות לקראת ליל הסדר והכנסת האורחים.
האדם  במשך כל חייו עסוק ועמל- "כי אדם לעמל יולד"  [איוב ה,ז]  את זאת ניתן לראות  כבר בתחילת חומש בראשית, כאשר האדם הראשון נכנס לגן עדן- לא  ציפו לו חיים קלים.למרות  שהגן פרח והיו בו מים בשפע, נאמר:"ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן-עדן לעובדה ולשומרה", הזמן קצר והמלאכה מרובה.
לא פעם מקנן בנו החשש,שמא לא נספיק לממש את כל תוכניותינו. הבה נתבונן  בספר התנ"ך-הלוא הוא- מקור החוכמה –המדריך אותנו כיצד לחיות  נכון,ונברר מהו  המתכון  להצלחה בחיים? כיצד התמודדו אבותינו ואימותינו עם משימות שונות שנחתו עליהם?
הכנסת אורחים היא מצווה יפה מאד ומשמחת.אברהם אבינו נחשב לאדם צדיק וירא שמים.  הוא ישב  בחום היום סמוך לאוהלו והשתוקק מאד  למצווה נעלה זו שתיפול לידיו. והנה כאשר אברהם מבחין בשלושה אנשים, נאמר:"וירא והנה  שלושה אנשים ניצבים  עליו וירא וירץ לקראתם.."
אברהם אינו הולך הליכה רגילה,אלא רץ,הוא מציע להם לרחוץ את רגליהם לחסות בצל העץ ובהמשך נאמר:"וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר: מהרי שלוש  סאים קמח לושי ועשי עוגות:ואל הבקר רץ אברהם.."[בראשית י"ח]
כל הפעילות של אברהם מלווה בריצה והדגש הוא על הזריזות.
כאשר עם ישראל תרמו זהב, כסף ונחושת ושאר חומרים להקמת משכן ישראל,
גם הנשים לקחו חלק נכבד בפעילות כשהן טוות חוטים מצמר העיזים,יש להניח כי הדבר היה כרוך במאמץ  ובחוכמה,כפי שהמקרא מציין זאת: "וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחוכמה טוו את העיזים"[שמות ל"ה,כ"ו].
שלמה המלך מציע לקחת דוגמא מהנמלה:"לך אל- נמלה עצל ראה דרכיה וחכם"[משלי,ו,ו] חז"ל מציעים לקחת דוגמא מבעלי החיים:"הווי עז כנמר קל כנשר רץ כצבי וגיבור כארי"[מסכת אבות,ה,כ]
הזריזות והנחישות כפי שראינו הם המתכון הבטוח להצלחה.
יהי רצון ונשכיל לממש את תוכניותינו בעזרת עצות מחכימות אלה ובע"ה נגיע למימוש עצמנו ולפסגת ההצלחה בחיינו.אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

גדי קטן/שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

גדי קטן/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
אבא רכש גדי קטן
יחבקהו בלב רחמן
בראשו אצות מחשבות
עתיד עלום רצוף מאורעות.

בזרועותיו יחוש הגדי חמימות
מלוא החופן נאמנות
הגנה מכף אויב ואכזריות
נחשול עתיר  בטיחות.

ראשו ירכין  בחיק אדוניו
נתון בכל עת לחסדיו
תמים הוא בדרכו
הנשגבה מעל הבנתו.

דוגמת אדם ביד אלוקים
חייו וגורלו בו תלויים
"אדם ביקר ולא יבין"
גם אם ילמד ויחכים.

הערה: השיר בהשראת: "חד גדיא".
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 6 במרץ 2013

אישה חכמת לב/שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אישה חכמת לב/ שיר מאת:אהובה קליין ©

אישה חכמת לב
מלאכתה בלב אוהב
על כל צעד ושעל
חריצותה ומסירותה ממעל.

מקרוביה בראש מעינה
להם תדאג נאמנה
למרוחקים תאיר פנים
כמנורת שבעה קנים.

צדקנית מנשות ישראל
מסייעת בחום ובצל
 למשכן נרתמת בשמחה
עוסקת במלאכת הטוויה.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויקהל [חומש שמות.]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 4 במרץ 2013

ציורי תנ"ך/ טווית חוטים למשכן/ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את- העיזים"[שמות ל"ה,כ"ו]
הטכניקה: שמן על בד.
hoz8t5ulvy1qpyofzi2b.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 3 במרץ 2013

פרשת ויקהל-פקודי-מי הן הנשים חכמות הלב?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקהל- פקודי- מי הן  הנשים חכמות הלב?
מאמר מאת: אהובה קליין
בפרשה זו  אשר עיקרה ביצוע הוראות בניין המשכן,מוזכרות הנשים
בתואר- חכמות לב:
"וכל אישה חכמת-לב בידיה טוו,ויביאו מטווה את-התכלת ואת- הארגמן,ואת תולעת השני ואת השש:וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחוכמה טוו את- העיזים"
[שמות פרק ל"ה,כ"ה-כ"ו]
השאלות הן:
א] מדוע התורה מזכירה פעמים רבות את הנשים בתיאור נושא  המשכן?
ב] מה פירוש :אישה חכמת לב?
ג] כיצד מתוארת האישה בפי חז"ל?
התשובה לשאלה א]
התורה  מדגישה מספר פעמים את השתתפותן של הנשים במלאכת המשכן.
ראשית, הן תרמו ממיטב תכשיטיהן למלאכת המשכן,בעוד שלמעשה העגל סרבו לתרום זהב.
במלאכת המשכן הן הקדימו את בעליהן.
הרמב"ן אומר כי:על סמך דברי הכתוב:"ויבואו האנשים על הנשים"
ניתן ללמוד כי: האנשים נטפלו והלכו אחר נשותיהם,הנשים פירקו מיד את התכשיטים.
לפי פירוש פרקי דרבי אליעזר:היות והנשים לא לקחו חלק בחטא העגל,לכן בראש חודש הן זכו בשמחה ופטורות בעבודה בו.
רבינו בחיי מבסס את  פירושו על דברי שלמה המלך:"אדם אחד מאלף מצאתי,ואישה בכל אלה לא מצאתי".כוונתו הייתה שהנשים לא אמרו בחטא העגל:"אלה  אלוקיך ישראל" לפי שהן לא השתתפו כלל בהבאת תכשיטיהן למעשה העגל.אך מנגד השתתפות הנשים הייתה רבה במלאכת המשכן.
ויש פירוש האומר: כי הנשים ליוו את בעליהן כדי לראות במו עיניהן- כי אכן הגברים תורמים את הזהב לטובת המשכן.
בנוסף לתרומתן הנשים נדבו גם את מלאכתן הקדושה,כמו שהתורה מציינת:"וכל אישה חכמת לב בידיה טוו"
על כך אומר רש"י: כי לנשים הייתה אומנות יתרה במלאכה זו,הכוונה –יתרה על מעשה ידיה כי בעניין זה לא נזדקקה להיתר בעלה ,אלא רשאית הייתה לעשות בנדבתה זו כראות עיניה.
התורה  מרוממת  ומאדירה את כבוד האישה ומעריכה את כל תרומתה,לכן  היא מודגשת כמה פעמים בפרשה זו.
התשובה לשאלה ב]
לפי דעת מקרא:אישה חכמת לב-הכוונה שחוכמת הלב נתגלתה באמצעות הידיים,הנשים התמסרו  במחשבה ומעשה למלאכת המשכן,כלומר את כישרונן הוציאו מהכוח אל הפועל.
הטוויה הייתה אחת המלאכות המיוחדות  של הנשים בימי קדם.
הן היו מתקינות את חוטי הצמר ,או הפשתה,התורמים הביאו  את התכלת והארגמן בצורה גולמית אל משה -ומשה העביר את החומר לנשות חכמות הלב והן טוו  אותם והשיבום אליו .
נשים אלה הצטיינו בחוכמתן שהן הפעילו את מחשבתן ורצונן עשו  בפועל את נדיבותן.
הנשים  התקינו חוטים משיער העיזים במטרה לארוג את יריעות העיזים למשכן.
 ומדוע התורה הדגישה את העיזים בפני עצמן? מפני שצמר העיזים שונה מצמר הרחלים ומן הפישתן וטוויתו הצריכה מיומנות מיוחדת,לכן גם הכתוב האריך בדגש על חוכמת הנשים.
לפי "תפארת יהונתן": מדוע היה צורך בחכמה מיוחדת זו של נשות ישראל? לפי שהדין הוא שבעלי חיים וכל מה שמחובר אליהם אינם מקבלים טומאה.,לכן הייתה חוכמה מיוחדת אצל הנשים לטוות הישר מעל גבי העיזים כדי שהצמר לא יקבל טומאה בזמן מלאכת הטוויה.
התשובה לשאלה ג]
חז"ל אומרים :"בינה יתרה נתן הקב"ה באישה יותר מבאיש" בכך הם תיארו את האישה כמחוננת בבינה  יתרה,ובזכות בינה זו  הנשים ניצלו  מחטא העגל,ואת בינתן הן מקדישות לטובת ביתן –הן משמשות  עיקר הבית.
וזוהי שליחותן האלוקית בעולם הזה.
גם שלמה המלך מדגיש את ערכה המיוחד של האישה באומרו:"חכמת נשים בנתה ביתה"[משלי י"ד]
לסיכום,לאור האמור לעיל:
התורה מדגישה את  הנשים כחכמות לב, לפי שהן לא נתנו יד לעגל הזהב,אלא תרמו את עדיהן לטובת המשכן בלבד,הן הצטיינו בחוכמה מיוחדת-חוכמת הלב-  אשר בעזרתה הוציאו מן הכוח אל הפועל את כישרונן המיוחד, שנעשה ממש במסירות נפש בכל ליבן.
וכל זה בנוסף לעבודות  הבית שהן מחויבות.
בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובע"ה   עתידים להיגאל במהרה בימינו אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכוהנים והקורבן/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ואת האיל האחד תיקח,וסמכו אהרון ובניו את ידיהם על ראש האיל"

[שמות  כ"ט,ט"ו]

vw1vrk09rp3w3rl2xf7g.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר