יום רביעי, 2 בדצמבר 2020

פרשת וישלח- מדוע חשש יעקב מפני פגישתו עם עשיו?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וישלח - מדוע חשש יעקב מפני פגישתו עם עשיו?

מאת: אהובה קליין.


יצירותיי  לפרשה  זו:




ציורי  תנ"ך/  יעקב  צופה  בעשיו ואנשיו קרבים אל מחנהו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יעקב שולח מלאכים אל עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c




ציורי תנ"ך/ יעקב מתפלל:"הצילני נא מיד אחי מיד עשיו/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/יעקב ופמלייתו חוצים את מעבר  יבוק/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ יעקב נאבק עם המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]





ציורי  תנ"ך/ יעקב מכין מנחה לעשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יעקב  ועשיו נפגשים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ עשיו שואל את יעקב- מי הם  כל הקהל?/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שעיר מקום מושבו של עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יעקב רוכש חלקת שדה בשכם/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



הפרשה פותחת בשליחת  מלאכים על ידי יעקב אל עשיו - כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.  וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו:  כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה.  וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ.  וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל-יַעֲקֹב, לֵאמֹר:  בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ.  וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד.." [בראשית, ל"ב, ד-ח]

לאחר שיעקב מתכונן באמצעות שלושה דברים: דורון, תפילה ומלחמה הכתוב מתאר את בואו של עשיו עם אנשיו: "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת.  וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים.  וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם..." [בראשית ל"ג, א-ג]

השאלות הן:

א] אילו מלאכים שלח יעקב אל עשיו?

ב] מה המסר שהועבר לעשיו באמצעות המלאכים?

ג] מדוע נחרד יעקב כאשר- ראה מרחוק את עשיו ופמלייתו?

תשובות.

יעקב שולח מלאכים אל עשיו.

"חיזקוני" סבור: היו אלה מלאכים מעבדיו [וכך פירש גם ראב"ע]

רש"י מבאר:  מדובר במלאכים ממש והוא מסתמך על סוף פרשת ויצא, שם נאמר שהמלאכים באו לקראתו, מכיוון שהתקרב  לארץ, מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו כדי ללוות אותו   ומסתבר שיעקב ראה שתי קבוצות של מלאכים, קבוצה של מלאכי חוץ לארץ שליוו אותו עד הכניסה לארץ ישראל -ומחנה שני של מלאכים – שהם מלאכי ארץ ישראל הבאים לקראתו .

ועל כן מוכיח רש"י: כי המלאכים שנשלחו- היו אכן  מלאכים אמתיים ולא בני אנוש.

חז"ל מסבירים: כי אין להעלות על הדעת שיעקב  שהיה צדיק ותמים - ישלח אנשים כדי שיסכנו את חייהם , בו בזמן שהוא בעצמו חושש לחייו מפני עשיו ולא ניתן לחזות מראש את התוצאות, מכאן המסקנה שיעקב שלח מלאכי  שמים שאין חשש שיפגעו מרשע  זה.

בספר "מטה שמעון" ישנו הסבר על זהות המלאכים:  קיימים שני סוגי מלאכים:

סוג אחד: הם מלאכי שרת - משרתי עליון שנבראו בששת ימי בראשית. הסוג השני: הם מלאכים אשר נבראים ממצוות ומעשים טובים של אדם מישראל- מכל מצווה שמקיים - נברא ממנו מלאך. והוא ישמש לו מליץ  טוב למענו.

מלאכים אלה שנבראו ממצוותיו וממעשיו הטובים  יהיו   תמיד  שומרים עליו.

לכן המלאכים שליוו את יעקב לכל מקום, בין בארץ בין מחוצה לה - נבראו ממעשיו הטובים. הם נקראים: מלאכי יעקב, אבל כאשר הלך לדרכו רצה ה' לכבדו - לכן שלח לו כת מלאכים - ממלאכי השרת. כפי שנאמר: "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים ".[בראשית לב ,ב']

פירוש "חומת אש" מסביר: נאמר במסכת אבות:

"... הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע,.." [מסכת אבות, א, ז]

גם האדם הטוב והמושלם ביותר כאשר נמצא בחברת רשעים בסופו של דבר לומד מדרכיהם הרעים.

לכן, נמנע יעקב לשלוח אל עשיו בני אדם ושלח מלאכים  ממש כפי  נאמר בפירוש על יעקב: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם"

לא רק שעשיו היה רשע, גם המקום בו היה גר היה מושחת ,לכן בשליחות כזאת- אין לסמוך על אדם בשר ודם, אלא על מלאכים בלבד! וכך נהג יעקב.

הצדיק רבי מאיר"ל  מפרימישלן  אמר  לחסידיו: נאמר במסכת אבות [ד, י"א]:"העושה מצווה אחת- קונה פרקליט אחד" מכאן שיעקב שלח מלאכים שנבראו ממעשיו הטובים ולכן היו אלה ממש מלאכים.

 ראשי תיבות של המילה: "ממש" הוא - מלאכים ממצוות שעשה.

רבינו בחיי מפרש:  כי יעקב שלח מלאכים ממש עם שלוחי בני אדם – עבדיו ואנשי ביתו - כי רצה לפייס את עשיו ,אבל צרף אליהם גם מלאכים ממש, מאותם שנפגש עימם כאשר באו לקראתו מלאכי ארץ ישראל..

המסר של יעקב לעשיו.

האגדה מתארת - מה ביקש יעקב למסור לעשיו - באמצעות המלאכים: "ויצב יעקב את המלאכים לאמור: בדברכם אליו בשמי וקראתם לו: "אדון" כי מלך הוא בשעיר ועלי לכבדו ואמרתם אליו: כה אמר אחיך יעקב: עשרים שנה עבדתי עם לבן הארמי בכל כוחי וייתן ה' לי עושר וכבוד ואם אומנם רימני לבן ויחלף את משכורתי מאה פעמים , בכל זאת לא חיסר מרכושי דבר, כי ראה ה' את יגיע כפיי ויושיעני. ועתה אנוכי הולך אל אבי  ואמי  לראות את שלומם, ואשלחה להגיד לך אדוני לאמור: אל נא תאמר: ברכת יצחק אבי העשירה אותי ולא תקצוף  עלי ולא תעשה עמדי רעה!  ויען עשיו את מלאכי יעקב בגאווה ובוז לאמור: הלוא שמעתי את אשר עשה יעקב ללבן דודו, כי לקח את בנותיו וינהגן כשבויות חרב וייקח את כל רכושו ויברח, ולא זכר את החסד אשר עשה לבן עמו,  כי גידלו וירוממהו וייטב עמו...... על כן, אנוכי הולך לקראת יעקב ונקמתי ממנו את נקמתי ואת נקמת לבן אחי אמי, וישובו המלאכים אל יעקב ויאמרו לו: באנו אל האיש אשר אמרת אחיך הוא, ונדבר אליו ככל אשר ציוויתנו, ונשמע את דבריו אשר ענה אותנו ונירא, כי לא כאח יתהלך אתך, כי אם כעשיו הרשע השואף - לשפוך דם נקיים- כי אסף אליו ארבע מאות איש כולם גיבורים והולך לקראתך, ויצר ליעקב מאד, פן יהרוג במלחמתו עם עשיו את אחד מאנשיו"

"חיזקוני" מבהיר: שכוונת יעקב להגיד לעשיו: הנני מעוניין להתפייס  באמצעות הגילוי האמתי על מה שיש בהחזקתי: ורוצה לקבל  את פניך מרוב שמחה ולחלק לך כבוד ולכל הנלווים אליך.

רש"י מביא שני פירושים:

א] כוונת יעקב הייתה להגיד: כי הוא לא נעשה איזו אישיות חשובה, אלא גר ולכן לא כדאי לעשיו לשנוא אותו על  ברכות האבא ,שהרי  יצחק בירך את  יעקב בברכה: " הווה גביר  לאחיך.." וברכה זו לא התגשמה.

 

ב] המילה: "גרתי"- בגימטרייה- תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי מהתנהגותו הרעה.

אך כאן טמונה השאלה, מה זה  מעניינו של עשיו שיעקב שמר תרי"ג מצוות?

הדבר יובן על ידי מדרש : כוונת יעקב הייתה להודיע לעשיו : לבן היה רמאי ולמרות זאת ניצחתיו . בדרך זו יעקב מנסה להרתיע את עשיו מלהילחם בו,  כי אם הוא התגבר על לבן - זה מוכיח את חוסנו  ובכך ששמר את תרי"ג המצוות זכות זו תעמוד לימינו של יעקב נגד כל מי שירצה  להרע  לו.

יעקב נחרד בראותו את  עשיו ופמלייתו:

כפי שהכתוב מתאר: "וַיּיִשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת.  וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן...." [שם ל"ג, א-ב]

על כך אומר הגר"א: "מעשה אבות סימן לבנים, אמרו חז"ל  [תנחומא בראשית ,ט ומסכת סוטה ל"ד ,א]

כי פרשה זו, מרמזת על תקופת הגאולה העתידית , בעקבתא דמשיחא המנהיגים מן הערב רב, ובבחינת השפחות וילדיהן ראשונה, המון בית ישראל ילכו אחריהם, אלו הן לאה וילדיה שהן במדרגה השנייה  ובדיוטה התחתונה יהיו תלמידי חכמים שבדור אשר כרחל ויוסף - ההולכים אחרונים- יהיו הם שפלים יותר מכל, האחרונים בחשיבותם.

רש"י מסביר: כשיעקב הבחין בהגעת עשיו ואנשיו הוא  סידר את  האימהות והשפחות לפי דרגותיהן:" אחרון, אחרון חביב" יש דרגות, דרגות וכל שהיה חביב יותר על יעקב היה יותר אחרון, לאה וילדיה שהיו חביבים יותר מהשפחות וילדיהן- היו אחרונים ביחס  אליהם ולבסוף רחל ויוסף.

כמו כן, בעת הפגישה עם עשיו, כל האימהות ניגשות לפני הבנים להשתחוות אבל ברחל, יוסף ניגש לפניה ואמר אמי יפת תואר, שמא יתלה בה עיניו אותו רשע, אעמוד לפניה ואסתירה וכאן זכה יוסף לברכת: "עלי עין"

רש"ר מסביר: יתכן שהסדר הזה נקבע - לפי הרגש והחיבה של יעקב-אך אין זה מוכרח להיות הטעם הבלעדי.

את השפחות- שם יעקב בשורה הראשונה - משום שהיה יכול לסמוך  עליהן שתתנהגנה בענווה ואת רחל ויוסף  אחרונים - לפי  ששיער שיתנהגו בפחות ענווה.

הרב אליהו שלזינגר בספרו: "ואלה הדברים" סובר: כי יעקב חושש ממידת הסכנה הרוחנית - מפני עשיו וזוהי גם הסיבה ששולח אליו- מלאכים ממש, היות והם בעצמם רוחניים ויש ביכולתם לבדוק ולהעריך  את מידת הסכנה הרוחנית הטמונה בהתקרבותו של עשיו אליו ואל משפחתו.

מטעם זה הזכיר לו : "עִם-לָבָן גַּרְתִּי" ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים"  בכך הוא רוצה להתריע בפניו :כי לא יוכל עשיו לקלקל את אורח החיים הרוחני של יעקב ופמלייתו -כשם שלבן הארמי לא הצליח להשפיע לרעה על חיי הרוח התורניים של יעקב ובני ביתו.

לכן ,ניתן להבין מדוע  שם יעקב את רחל ויוסף אחרונים - כי ידע שהקטנים תמיד נתונים להשפעה גדולה יותר ולעומתם האחים הגדולים יותר חזקים ומחושלים מבחינה רוחנית. לכן יוסף הקטן הושם בסוף עם אמו.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי יעקב חשש מהשפעה רוחנית והזכיר לו את החיים במחיצתו של לבן הארמי - שלא הצליח להטותו מחיי התורה לדרך רעה!

אכן,  ראוי להגיד על יעקב:  "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְהוָה"

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב חושש מעשיו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יעקב חושש מעשיו

מאת: אהובה קליין ©

בשוב המלאכים מדרכם

בשורה   מפתיעה בלשונם

עשיו קרב אל יעקב

גם נחיל אנשים לרוב.

 

ויישא יעקב עיניו

וירא והנה עשיו

חששות כבדים בליבו

מחול זיכרונות בקרבו.

 

עתה יפעיל הגיון

חכמה , דעת ודמיון .

מלחמה, תפילה ודורון

בטרם אף וחרון.

 

חיש יערוך  פמלייתו

למען ימזער חששו

שאון המולה בשביל

אליו עשיו מעפיל.

הערה: השיר בהשראת פרשת וישלח [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 25 בנובמבר 2020

פרשת ויצא- כיצד הצטדק לבן ברמאותו ליעקב?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויצא - כיצד הצטדק לבן ברמאותו ליעקב?

מאת: אהובה  קליין

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ לבן משיב ליעקב את תשובתו/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי.  וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה".[בראשית  כ"ט,כ"ה- כ"ו]



ציורי תנ"ך/ יעקב יוצא מבאר שבע - לחרן-בצווי אמו/

  ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ חלום יעקב- מלאכים עולים ויורדים/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/יעקב רואה את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]



ציורי  תנ"ך / יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מפי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בכיו של יעקב לעיני רחל/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על  הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/יעקב עובד ברחל עוד שבע שנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ רחל אומרת ליעקב: "הבה לי בנים..".

ויעקב עונה לה:"...התחת אלוקים אנוכי.."?

ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לכנען/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רחל שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)



בפרשה זו מגלה יעקב, כי לבן רימה אותו ! זאת לאחר שעבד עבור רחל במשך שבע שנים ועל כך אנו קוראים בתורה:

"וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת:  שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.  וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה.  וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה."  [בראשית כ"ט, ט"ז- י"ט]

בהמשך נאמר: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה.  וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי.  וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי.."  [שם, כ"ט, י"ח- כ"א ]

אך יעקב לא ציפה לתוצאה:

"וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי.  וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה.  מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת"  [שם, כ"ט, כ"ה-כ"ח]

השאלות הן:

א] רחל ולאה - במה היו שונות?

ב] מדוע העדיף יעקב את רחל על פני לאה?

ג] כיצד לבן רימה את יעקב ונתן לו את לאה?

תשובות.

רחל ולאה.

על רחל נאמר: "וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה". 

רש"י מסביר: "תואר"- הכוונה לצורת פניה – שהיו קווי מתאר פניה- מתוקנים ומתוארים בתבנית יפה - לשון תואר אנו מוצאים בתנ"ך:

"חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת". [ישעיהו מ"ד, י"ג]- הקו החיצוני המתאר את  צורתו הכללית.

הגר"א [הגאון רבנו מווילנא]  שואל: הרי נאמר: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי"   [משלי  ל"א, ל] ויש בכך קושי, אם חן ויופי - נחשבים להבל ושקר, כיצד יתכן שהכתוב משבח בדבר שקר ?- והתשובה היא : היופי –הוא הבל ושקר כאשר הוא מופיע לבד!

אבל - באישה – יראת ה'- היא מעלה גדולה - לכן כאן הכוונה: שהיה לה גם יופי וחן יחד עם יראת ה' וזו מעלה גדולה.

יש עוד הסבר של הגאון: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי"- כשהנשים  הן בלי יראת ה' -הן כנזם באף חזיר, אבל "אישה יראת ה' היא תתהלל" הכוונה שכעת גם החן והיופי- תתהלל.

על דרך זו מוסבר גם: "כֹּ֣ה  אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אַל־ יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל  הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־ יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ"׃[ירמיהו ט, כ"ב- כ"ג]

אין להתהלל בחכמה ובגבורה ובעשירות לבד ,אלא "בזאת"-היינו - בחכמה ובגבורה ובעשירות תהלל אותו - כשישכיל ויזכור כי הכול מאת ה'- שידע איך להתנהג בעשירות , בגבורה ובחכמה , כל כוונתו תהיה לשם שמים.

ספורנו סבור: כי רחל הייתה יפת מראה גם בצבע העור שלה "שהיה צח ואדום - כי אומנם הצבע הוא מושג לחוש הראות"

לגבי לאה נאמר: "וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת";

רש"י מסביר: היו עיניה של לאה בוכיות ודומעות, מהטעם שהייתה סבורה: שהיא מיועדת להינשא לעשיו ולעלות בגורלו, משום כך הייתה בוכה פעמים רבות - לפי שהיו אומרים: "שני בנים יש לרבקה ושתי בנות יש ללבן, הגדולה – לאה -  מיועדת להינשא לגדול- עשיו והקטנה- רחל ראויה להינשא לקטן - יעקב, - לכן הייתה בוכה לאה- שלא תינשא לעשיו.

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש ] טוען: במקום לציין  שלאה הייתה פחות יפה הכתוב מבליט ומהלל את מה שהיה כן יפה בה- עיניה היו רכות וענוגות- בהשוואה לרחל שהייתה כולה יפה.

"החיזקוני" סובר: כי עיני לאה רכות והרוח והאוויר היו קשים לה - לפיכך לא הייתה רועה את הצאן כרחל.

אונקלוס אומר: כי המשמעות של עיניים רכות - עיניה היו יפות ונאות.

דעת זקנים לבעלי התוספות: מציין את יופיין של עיני לאה, אך לדעתו היו עיני לאה –כואבות מהבכי.

יעקב  מעדיף את רחל.

ספורנו מבהיר: כי יעקב אהב את רחל- הוא התאהב באישיותה היות והיא רחל ולא בגלל טעם אחר.

רש"ר סבור: כי בחירת רחל הייתה על סמך מראה החיצוני - שהייתה מאד יפה.

"חיזקוני" טוען: כי הייתה שמועה שהאחות הגדולה - לאה  מתאימה לעשיו – לאחיו הגדול לכן  יעקב פחד, אפוא, לדרוש את לאה- האחות הגדולה, שמא יכעס עליו עשיו, בייתר שאת ,אחרי מכירת הבכורה ויטען: כי יעקב לא רק את הבכורה  חמד, אלא גם את אשתו המיועדת.

לבן מרמה את יעקב.

יעקב אומר ללבן: "מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי"?

חז"ל אמרו במדרש: כאשר גילה יעקב - כי לבן רימה אותו ונתן לו את לאה ולא את רחל, אמרה לאה ליעקב: הלא גם אתה רימית את אביך ואמרת: "אנוכי עשיו בכורך", למעשה, הדבר מוזר  שלאה מגינה כאן על עשיו. אך אומר  ליקוטי כתר: כי לאה מגינה על עצמה ולא על עשיו.

היא טוענת: אני הייתי מיועדת לבכור אולם אתה שרכשת את הבכורה  הרי קנית בכך גם אותי!

ישנו פירוש המסביר:  כי לבן באומרו:

"לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה".   לבן מתכוון לקנטר את יעקב בעניין הבכורה - לכן הוא אומר: "הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה"- יעקב היה  הצעיר ועשיו הבכור- אומנם במקומכם נהוג למכור את הבכורה לצעיר - להקדים את הקטן לגדול- אך אצלנו המנהג שונה!

המלבי"ם ורש"ר מסבירים: את "הצטדקותו" של לבן האומר ליעקב: אל תחשוב, כי רציתי לשנות את  הבטחתי מלתת לך את רחל, או שמא, רציתי להשיא לך את לאה בניגוד לרצונך. האמת, שכל מה שעשיתי- היה למען אוכל לקיים את הבטחתי, אומנם הבטחתי לך לתת את רחל-אלא מנהג המקום גרם לעיכוב, לכן קיימתי את המנהג ונתתי לך את לאה - וזאת במטרה לתת לך בהמשך את רחל.

אין אתה צריך לעבוד לפני שתיקח אותה-שבע שנים נוספות, אלא: "מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת..." ואתן לך את רחל באשראי, תעבוד את שבע השנים אחר כך, אני נתתי לך תחילה את לאה- רק מהטעם: שאוכל לתת לך אחר כך את רחל. אתה אינך בקי במנהגי המקום הזה - כי אצלנו: המבקש את הצעירה - מתכוון גם לבכירה הכול התנהל כאן כשורה - בהתאם להבטחתי ומנהגי המקום.

לסיכום,  לאור האמור לעיל: לבן היה רמאי, איש גשמי מאד - אשר הממון תמיד בראש מעיניו - הוא  מצטייר כלפי חוץ כאיש "צדק" ואינו מוכן להודות ברמאותו - כל התנהלותו והבטחותיו כלפי  יעקב-  הם במטרה לקיים את "הבטחתו" ליעקב.  אחד בפה ואחד בלב !

עלינו להישמר  מאנשים  שאינם ישרים, כפי שאנו מתפללים בכל בוקר בתפילת שחרית :

"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם, מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִיםמֵאָדָם רָע, וּמֵחָבֵר רָע, וּמִפֶּגַע רָע........"

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

לבן מצטדק ליעקב/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

לבן מצטדק ליעקב.

מאת: אהובה קליין. ©

השחר עלה במרום

יעקב נזכר בסדום

מפנה ללבן שאלה

על מה ולמה רימה?

 

 

שבע שנים עבד ברחל

חורף קיץ, יום וליל

אותה פגש לראשונה

ליד הבאר , יפה וברה.

 

שם, הזיל דמעה

התנבא על עתידה       

חיש תובע הבטחת לבן

המצטייר כאיש צח ונאמן.

 

 

לבן חותנו , מצטדק

כאנשי המקום נוהג

לו העניק את הבכירה

בוא תבוא גם הצעירה.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויצא [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר