ציורי תנ"ך/ בלעם חובש את אתונו/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו.."

[במדבר כ"ב,כ"א]

 הטכניקה: שמן על בד.

Biblical paintings by Ahuva Klein- Bilaam bandaged his donkey

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תובעים מים במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ולא היה מים לעדה  ויקהלו  על- משה ועל- אהרון: וירב העם עם משה ויאמרו.."

 [במדבר כ, ב-ג]

 הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חוקת- מי היו האנשים שתבעו מים ממשה ואהרון- ובאיזה אופן?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חוקת- מי היו האנשים שתבעו מים ממשה  ואהרון-ובאיזה אופן?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורים  לפרשת חוקת:

ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תובעים מים ממשה ואהרון/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מכה על הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה ונחש הנחושת/ ציירה אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי ת נ"ך/ שירת הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

פרשה זו מכילה נושאים רבים, אחד מהם: הצימאון של עם ישראל למים במות מרים: וכך התורה מתארת את האירוע: "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת  מרים ותיקבר שם: ולא היה מים לעדה וייקהלו על משה ועל אהרון: וירב העם עם משה ויאמרו לאמור ולו גוענו בגבע אחינו לפני ה': ולמה הבאתם את— קהל ה' אל— המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו: ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל- המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות": [במדבר כ, א-ו]

ובהמשך תגובת משה ואהרון: "ויבוא משה ואהרון מפני הקהל אל- פתח אוהל מועד ויפלו על פניהם וירא כבוד ה' אליהם"[שם כ, ו-ז]

השאלות הן:

א] מה המשמעות של מות מרים בפרשה?

ב] מי היו האנשים שתבעו מים ממשה ואהרון-ומדוע נאמר:"וירב העם עם משה"?

ג] מה הייתה תגובת משה ואהרון?

 תשובות.

 מות מרים.

רש"י שואל: מדוע נסמכה מותה של מרים לפרשת פרה אדומה? ללמדנו: מה קורבנות מכפרים- אף  מיתת צדיקים מכפרת על עוון העם.

ומביא את דברי רבי אמי: "אמר רבי אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר  לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של  צדיקים מכפרת".

והמשמעות:

פרשת פרה אדומה נאמרה בשנה השנייה לצאתם של בני ישראל ממצרים, ביום הקמת המשכן ואילו מיתת מרים הייתה בשנת הארבעים ומדוע התורה הסמיכה את שני הנושאים?

ללמדנו שכשם שהקורבנות מכפרים- כך מיתת צדיקים מכפרת.

בגמרא נאמר: "אמר ר' לוי: שמונה פרשיות נאמרו ביום  הקמת המשכן אלו הן: פרשת כוהנים, פרשת לוויים, פרשת  טמאים, פרשת שילוח הטמאים, פרשת אחרי מות. פרשת שתויי היין , פרשת טהרות ופרשת פרה אדומה" [מסכת גיטין ]

ועוד נקודה מעניינת:

אמר רבי אלעזר: הרי נאמר בפרשה כאן:" ותמת  שם מרים" ומנגד נאמר [דברים ל"ד, ה]:"וימת שם משה.. על פי ה', מה שם : "על- פי ה' "- שזוהי מיתת נשיקה ולא מיתה על ידי מלאך המוות ואף כאן: "על פי ה' " – במרים , לא שלט מלאך המוות ורימה ותולעה.

אמר רבי יוסי ברבי יהודה: כיוון שהבאר ניתנה לעם ישראל בזכות מרים , לכן כאשר היא נפטרה - נסתלקה  הבאר: וההוכחה – שנאמר: "ותמת שם מרים,,, ולא היה מים לעדה"

אמר רבי יוחנן: הבאר הייתה מעלה לעם מיני דשאים, סוגי  זירעונים ואילנות והיות ומתה מרים פסקה גם הבאר ולכן הם התלוננו באומרם: "לא מקום זרע ותאנה וגפן"  [שם כ, ה]

רש"י אומר: שארבעים שנה היה לעם ישראל מים. דבריו מבוססים על דברי הגמרא: "ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל. אלו הן: משה ואהרון ומרים, ו-ג' מתנות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן.

באר- בזכות מרים. עמוד ענן - בזכות אהרון, מן - בזכות משה, מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר:"ותמת שם מרים" וכתיב בתריה: "ולא היה מים לעדה" [מסכת  תענית ט.]

רבינו בחיי אומר: על המילים:" וישב העם.. "כל מקום שנאמר: "וישב"- זה לשון צער. ולכן מיד אחרי זה כתוב: "ותמת שם מרים" והכתוב סמך מיד את נושא הסלע, שגרם לסיבת מיתת משה ואהרון במדבר שלא זכו להיכנס לארץ ישראל.

ועוד מוסיף רבינו בחיי: כי לעם ישראל היה את באר המים בזכות מרים לפי שהיה לה זכות המים ממשה- לפי שנאמר: "ותתצב אחותו מרחוק ועכשיו עם מותה נסתלק גם הבאר.

"כלי יקר" נותן הסבר מיוחד: מדוע פסקו המים לעם ישראל? לפי שהעם לא הספיד אותה כראוי-לכן נענש.  כאשר משה ואהרון נפטרו, נאמר: "ויבכו אותם בני ישראל" וכאן לא נאמר שהם בכו.

נאמר:"ותמת שם ותיקבר שם" כי במקום שמתה שם תהא קבורתה לאלתר והיא נשכחה כמו שהמת נשכח מהלב- בני ישראל היו כפויי טובה ולא הרגישו בהעדרה לכן נענשו בחיסרון המים- כדי שידעו למפרע- שהבאר הייתה בזכות אותה צדיקה.

 האנשים שתבעו מים.

על פי רש"י: מדובר על כל העדה- שהם כל העדה שעתידה להיכנס לארץ ישראל והוא מבסס את דבריו על דברי תנחומא: "מהו "כל העדה"?- עדה שלמה, עדה הנכנסת לארץ ישראל- לפי שמתו  יוצאי מצרים ואלו מן אותן שכתוב בהם-'חיים' שנאמר:[דברים ד, ד]"ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום "

רש"י מדגיש  כי המילים: "כל העדה"- אינן במשמעות של כמות, אלא במשמעות של איכות- לפי שמדובר בכל האנשים שכללו את העדה- זוהי  עדה בלתי פגומה-עדה שלמה, "שלא היו מקצתן לחיים וקצתם למיתה שהיא עדה בלתי שלמה, אלא כולן לחיים שכבר מתו כל אותן שהיו למיתה" [רא"ם]

"כלי יקר"- אומר רעיון נפלא: על המילים:"וירב העם עם משה"- בכל התלונות שהיו לבני ישראל- לא מצאנו לשון מריבה ,אלא על עסקי מים פעמיים. כאן בפרשה וגם במסה ומריבה, כמו שנאמר: "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' לאמור היש ה' בקרבנו אם- אין" [שמות י"ז, ז]

והטעם לכך: לפי שמהמים נברא המחלוקת, כדעת רז"ל [בראשית רבה ד:ו]:

"מפני  מה לא נאמר: "כי טוב

 " בשני? לפי שבו נברא המחלוקת שנאמר:[בראשית, א, ו]:'ויהי מבדיל בין מים למים', ומפורש בקבלה [משלי י"ז, י"ד]:'פוטר מים ראשית מדון'- מה שנפטרו ונבדלו המים זה מזה- ראשית מדון והתחלה לכל מריבה, וכן מריבת רועי יצחק על  אודות המים-כי כל זה נמשך בטבע ממים הראשונים

 

 

מן המים ביום השני- לפי שביום זה- הבדיל ה' בין המים התחתונים לבין המים  העליונים.

לפיכך רבו עם משה שנמשה מן המים- וידו משלה במים בים סוף וגם בסלע ולכן  תבעו מים גם מצור החלמיש.

"אור החיים" שואל: מדוע נאמר: "כל העדה" ולא הסתפק הכתוב במילים: "בני ישראל" שמן הסתם הם כל העדה?

תשובתו: כאשר  בני ישראל במדרגה של צדיקים וישרים- אז נקראים –"בני ישראל" וכאשר אינם במצב רוחני טוב, נקראים: "עם" –כפי שאומר משה: "עד אנה ינאצוני העם הזה"?

והרבה פעמים הם יקראו: "עם בני ישראל" גם כאשר הרבה מהם לא יהיו ברמה רוחנית נאותה, אלא הכתוב  ילך לפי הרוב- שהם ישרים וטובים וכאן הכתוב התכוון לומר  שכל בני ישראל כל העדה- כולם נחשבים צדיקים וישרים וזה על פי רז"ל- שהכוונה: כל העדה- עדה שלמה.

וממשיך אור החיים ומוכיח על פי דברי רז"ל- שכל העדה הם  צדיקים -על פי שלוש סיבות:

א] משה אמר עליהם: "שמעו נא המורים"- בכך פגע בהם-ולכן נענש ומסיבה זו הקדים הכתוב  שכל העדה הם צדיקים.

ב] להגדיל את מעלת מרים- שגם אם כל העדה היו צדיקים- לא עמד זכותם שיהיה להם באר מים לאחר מותה, שהרי כל עוד הייתה בחיים בזכותה היה להם מים.[תענית ט]

ג]למרות צדיקותם- הם לא באו לגמול חסד עם מרים כאשר נפטרה.

אלא באו לריב עם משה ואהרון.  והטעם :לפי מה שנאמר בגמרא- סמוך למותה של מרים הייתה גם קבורתה. ולכן לא באו להספיד אותה- כי  הזמן היה כה קצר עד שנודע להם הדבר כבר קפץ עליהם עניין הצמא .

תגובת משה ואהרון

נאמר: "ויבוא משה ואהרון מפני הקהל אל פתח אוהל מועד ויפלו על פניהם וירא כבוד ה' אליהם" [שם כ,ו]

לפי אבן עזרא- היו נראים משה ואהרון כבורחים והם נפלו על המטה להתפלל ויש אומרים  שכוונתם הייתה לדרוש את ה' בנבואה.

"כלי יקר"  מסביר - כי משה ואהרון שראו שכל העם מתאספים כנגדם—כדי להציל את נפשם ברחו אל פתח אוהל מועד.

"רבינו בחיי " מפרש : נפילת משה ואהרון על פניהם-הכוונה שהתפללו לה' וכאשר כבוד ה' נראה להם- הוא נראה להם בלבד, אבל לא לעם ישראל.

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הקהל שדרש את המים מאהרון ומשה- היו כל עדת בני ישראל- העתידים להיכנס לארץ המובטחת- וברובם היו ישרים וצדיקים.

 שורש המריבה שלהם בנושא המים-  נבע משורש המחלוקת ביום השני לבריאה- כאשר הבדיל הקב"ה  בין המים העליונים לתחתונים.

 מי ייתן ולא נדע עוד מחלוקת בעם- אלא נתאחד כאיש אחד בלב אחד סביב התורה הקדושה ,ארץ ישראל ועם ישראל. אמן ואמן.                

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שלח- בכי המרגלים והשפעתו לדורות- כיצד?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שלח - בכי המרגלים והשפעתו לדורות - כיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשת שלח אנו קוראים על חטא המרגלים- שמאסו בארץ המובטחת ודיברו בגנותה ועל כך נענשו קשות: בהשפעת דבריהם גרמו לכך שכל העדה בכתה, כפי שהכתוב מתאר: "ותישא כל- העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא: וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל- העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו- מתנו.." [במדבר  י"ד, א-ג]

ציורים מתוך הפרשה:

 ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים  אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בכיים של  המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מצוות  ציצית/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]

 השאלות הן:

 א] כיצד התנהל הבכי ומה הייתה השפעתו?

 ב] היכן מוצאים אנו- דוגמאות לבכי בתנ"ך?

 תשובות:

הבכי  בעם.

רש"י מסביר: הכוונה לסנהדראות ויש גורסים- ראשי סנהדראות, רש"י מבסס את ההסבר על דברי תנחומא:"ויאמרו אליהם כל העדה אלו סנהדראות"  הכוונה שבבכי השתתפו כל העדה ואילו אל משה באו הסנהדרין בלבד ואמרו: "לו מתנו במדבר.."

 רבינו בחיי מפרש:

לפי הפשט:  הבכי היה לעת ערב, בסוף היום, כאשר המרגלים שבו ממשימתם. היות ובערב באו והביאו חושך לעולם וזו הכוונה שנאמר: "ויבכו העם בלילה ההוא" כפי שכתוב  גם: "בכה תבכה בלילה",[איכה א] ומתברר שאותו לילה- ליל תשעה באב היה וזה על פי חישוב שעשו חז"ל.

"אמר רבי יוחנן אותו היום תשעה באב היה, אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חינם אני אקבע אותו לכם בכייה לדורות"

מתברר שגם בית המקדש הראשון וגם השני- נחרבו בתשעה באב ולכן הנביא מיכה כפל בלשונו: "בכה תבכה" ועל כך דרשו רז"ל- בכי בחורבן בית ראשון ובכי בחורבן בית שני.

ועוד דרשו: בכי על  ממלכת ישראל ובכי על ממלכת יהודה, בכה על ירושלים תבכה על ציון, בכי על עשרת השבטים ובכי על יהודה ובנימין. ומאין שחורבן בית ראשון היה דווקא בלילה?

לפי שכתוב: "ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן העיר דרך גן המלך"[ירמיהו ל"ט] וכן התנבא ירמיהו: "קומו ונעלה בלילה"[ שם ו']

ומאין שחורבן בית שני גם התרחש בלילה? שנאמר:" אוי נא לנו כי פנה היום כי יינטו צללי ערב"[שם]

כשהגיע טיטוס הרשע החריב והצית את ירושלים ,יצאו ישראל מירושלים ובאו למחנה טיטוס ובאותו מקום היו בני ישמעאל ולקחו איתם ארבע מאות ילדים וילדות  דרך הים בלילה  והוליכו אותם בשבי לארצם, והילדים במצוקתם אמרו זה לזה כי ישליכו עצמם לים, אך אמרו אלו לאלו  שמתייראים הם שמא לא יהיה להם חלק לעולם הבא, ובאותה נשימה השיבו זה לזה, הרי כתוב: "אמר ה' מבשן אשיב ממצולות ים"[תהלים ס"ח] ואז השליכו עצמן הילדות לים והילדים למדו ממעשיהן קל וחומר: "ומה אלו שדרכן בכך כך, אנו על אחת כמה וכמה"

ועוד התרחשויות קשות בעקבות הבכי הזה: בלילה הזה נגזר החורבן והפיזור של ישראל לירידה בגלות כפי שכתוב: "וירגנו באוהליהם  לא שמעו בקול ה' ויישא להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות"[שם  בתהלים]

ועוד כתוב: "גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות"[יחזקאל כ]

מכאן ההוכחה מהכתובים ומהנביאים - שבכייה זו גרמה בנוסף לחורבן גם לגלות ישראל במשך דורות.

ובמדרש נאמר על הכתוב: "ותישא כל העדה ויתנו קולם"- על כך אמר הנביא ירמיהו: "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה"[ירמיהו י"ב] שאותו קול של בכי הביא עליהם ללקות על ידי ה'.

ועל אותו דור אמר הנביא ישעיהו: "ביום ניטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש, עד שלא בא השרב פרחתם"[ישעיהו י"ז]  ההסבר- נד קציר ביום נחלה- ביום שעברתי  לתת לכם את נחלת אבותיכם נעשיתם כרוז  בעולם, וכאב אנוש, הפורענות שנטלתם היא- ירושה לדורות שבכו כל העדה בליל תשעה באב, לכן אמר ה' אתם בכיתם בכיית חינם אני קובע לכם בכי לדורות.

באותה שעה נגזרה הגזרה שבית המקדש יחרב, ויש כאן מידה כנגד מידה.  כנגד נשיאות  קול של המרגלים נשיאות קול של ה'.

וישנו מדרש המתאר את אופן בכיים של המרגלים:  לאחר ששבו המרגלים הם התפזרו בכל שבטי ישראל, כל נשיא שבט בתוך שבטו וניגש לתוך כל פינה בביתו וצווח ובוכה כאדם שיש לו מישהו שמת.

הוא גורם לבכי בקרב כל משפחתו ומשם הבכי מתרחב אל השכנים ומשם הבכי מתפשט ממשפחה למשפחה עד שמגיע לכל השבט. עד שכל השבטים בכו כחבורה אחת של שישים ריבוא איש.

דוגמאות של בכי בתנ"ך.

הגר בוכה על ישמעאל- "ותישא קולה ותבך" - אך מעניין שה' שומע דווקא את בכיו של הנער.

אברהם בוכה על שרה לאחר מותה.

יעקב בוכה על יוסף לאחר שחשב שנטרף על ידי חיה רעה .

  רש"י אומר: שגם יצחק בכה, אבל לא התאבל כי ידע בוודאות שיוסף חי.

יוסף בוכה כשפוגש את אחיו במצרים, ועוד כאשר פוגש את בנימין- הוא בוכה על צוואריו.

עשיו בוכה כאשר נודע לו שיעקב קיבל ראשון את הברכה מיצחק אביהם.

עשיו ויעקב בוכים בפגישתם- כאשר יעקב שב מחרן עם פמלייתו לכוון כנען.

יעקב בוכה כאשר נפגש עם רחל לראשונה, לפי שראה ברוח הקודש שלא יזכה להיקבר אתה.[על פי רש"י]

"רחל מבכה על בניה" רחל ובניה מיצגים את העולם הנגלה ושואפים לגלות את כל הדברים הטובים הנסתרים.

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הבכי של המרגלים השפיע לטווח רחוק- עד ימינו- בכיים בליל תשעה באב ללא סיבה- גרם לחורבן בית ראשון ושני ולכל גלויות ישראל בתבל, ומכאן המסקנה: כי אדם צריך לבחון כל דבר בעין טובה ולחשוב באופן חיובי תמיד- כי מחשבות טובות גורמות לתוצאות טובות.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חג שבועות- כיצד נתכונן לחג?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חג שבועות- כיצד נתכונן לחג?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ ההכנות לקראת מתן תורה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מתן  תורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ רות ונעמי/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ רות בשדה שיבולים ובעז ונערו ברקע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

מתוך עיון במגילת רות ניתן ללמוד: כי גם  אם בתחילה רות ועורפה היו  באותו מצב , אולם אחריתן שונה מאוד.

כאשר נעמי יצאה לדרך, שתי הנשים רות ועורפה רצו ללוות אותה בדרכה,   ושאפו להיות איתה , אך בסופו של דבר- עורפה הפנתה עורף וחזרה לעמה ואילו רות המשיכה עם חמותה.

חז"ל אומרים על עורפה: שלא רק ששבה אל עמה, אלא גם חזרה אל אלוהיה וחטאה בכל התועבות של עבודה זרה שלהן הייתה רגילה בטרם נישאה לכיליון בן אלימלך,- עורפה בחטאיה הגיעה  לתחתית הסולם המוסרי.

לעומתה רות הלכה עם נעמי לאורך כל הדרך.

נשאלת השאלה מדוע התוצאות היו שונות אצל שתי הנשים בסוף  הדרך?

על כך שתי תשובות.

א] כוחו של ציווי בטרם המעשה:

 הרמח"ל בספרו: "דעת תבונות" אומר: שאחת המתנות שה' העניק לעם ישראל בהר סיני: היא דרגת: "מצווה ועושה". במסכת קידושין [דף ל"א, ע"א] מוסבר: שגדול המצווה ממי שאינו מצווה ועושה.

 מתברר: כי כאשר האדם מקיים ציווי אלוקי - הלכה למעשה- מכוח הציווי קל לו יותר להתמודד עם יצר הרע וכך יקיים את המצוות.

דוגמא מעניינת לכך אנו פוגשים באברהם ולוט:

לאברהם נאמר: "לך- לך מארצך.." ומכוח ציווי זה- אברהם נטש את ארצו ובית אביו יחד עם התנתקות מעבודה זרה ודבק בקב"ה- והוא עמד בכל עשרת הניסיונות שה' העמיד לפניו.

לעומתו , לוט שהתחיל באופן חיובי את דרכו - הוא לא נצטווה כאברהם לעזוב את ארצו, אלא עשה זאת מרצונו החופשי, לכן לא החזיק מעמד , ברגע שנפרד מאברהם ועבר לסדום והיה במחיצת אנשים רעים וחטאים למד מדרכם השלילית.

ב] כדי שאדם יקיים מצוות- הוא חייב ראשית כל לעשות בדק בית אצלו  ולבדוק מהם הנקודות הרוחניות שעליו לתקן , ראשית עליו להתנתק מכל חטאי העבר ורק אחר כך לעלות לדרך חדשה  ולטפס בסולם הרוחני.

גם לוט וגם עורפה לא התנתקו משורשיהם הרעים ולא פעלו על פי צו אלוקי, על כן אין להתפלא, אפוא - על התוצאות הקשות שאליהן הגיעו .

מכאן ההבנה :שעל האדם לא רק למחוק את חטאי העבר שלו, אלא לפעול על פי ציווי התורה ולהתכונן נפשית ופיזית לקיים הלכה למעשה את המצוות.

מסיבה זו נצטווו בני ישראל טרם מתן תורה לכבס את בגדיהם כדי להתכונן ליום גדול זה  .

גם בימים אלה , כאשר אנו  בימי הספירה האחרונים לחג שבועות, עלינו להתכונן פיסית ורוחנית לחג הקדוש הזה המסוגל לישועות.

מי ייתן ונתאחד כולנו כאיש אחד בלב אחד לקראת חג מתן תורה שנקרא  גם חג העצרת וחג הקציר. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת במדבר-שבט לוי-שונה משאר השבטים-במה?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת במדבר- שבט לוי- שונה משאר השבטים , במה?

 מאמר מאת : אהובה קליין

אנו בפתח החומש  הרביעי- במדבר-  המתאר את קורות עם ישראל- נדידותיהם  במדבר מתחילת  השנה השנייה לצאתם ממצרים.

ציורים לפרשה:

ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מחנה לוויה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הלוויים נושאים את כלי המשכן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

הפרשה  נקראת גם "במדבר" וניתן ללמוד בה רבות על הלוויים, מה היה  תפקידם המיוחד  ומה היה מעמדם:

הכתוב  מתאר:  "ואתה הפקד את הלוויים על- משכן העדות ועל כל כליו ועל כל אשר לו המה יישאו את- המשכן ואת כל- כליו: והם ישרתהו וסביב למשכן יחנו: ובנסוע המשכן יורידו אותו הלוויים ובחנות המשכן יקימו אותו הלוויים והזר הקרב יומת: וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על- דגלו  לצבאותם: והלוויים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על- עדת בני ישראל ושמרו הלוויים את משמרת העדות" [במדבר א, ג-נ"ד]

השאלות הן:

א] מי הוא שבט לוי ובמה ייחודו?

ב] מה היה תפקידם המיוחד של הלווים והיכן חנו?

תשובות

שבט לוי וייחודו.

אבי שבט הלויים - היה הבן השלישי של יעקב ולאה  - כפי שהכתוב מתאר זאת: "ותהר  עוד ותלד בן ותאמר עתה  הפעם ילווה אישי אליי כי ילדתי לו שלושה בנים על- כן קרא-שמו לוי" [בראשית  כ"ט, ל"ד]

מעניין לציין, כי לוי ושמעון נקמו את מעשה דינה באנשי שכם: "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וייקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבם ויבואו אל העיר בטח ויהרגו כל זכר: ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב וייקחו את דינה מבית שכם ויצאו"[בראשית  ל"ד, כ"ה]

כאשר יעקב אסף את בניו אליו- טרם מותו אמר לשמעון ולוי: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור: ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" [שם  מ"ט, ו-ח]

"אל תבוא בקהלם"- מוסב למחלוקת קורח ועדתו והרי קורח היה משבט לוי- במעשה זה יעקב ביקש ששמו שלו לא יוזכר עמהם.

לעומת זאת ,בדברי הימים כאשר בני קורח - שהיו בין העומדים על הדוכן לשורר לבית המקדש- שם הכתוב כן מייחס את יעקב אליהם, כפי שנאמר: "בן קורח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל" מהסיבה: שרק היכן שהייתה מחלוקת, יעקב הקפיד לא לייחס את שמו שם.

 במילים: "כי באפם הרגו איש"-הכוונה לחמור ואנשי שכם[על פי רש"י] נאמר: "איש" בלשון יחיד- לפי שהם החשיבו את  אנשי שכם כאיש אחד.

"וברצונם עקרו שור"- שרצו להכרית ולאבד את יוסף, "ארור אפם כי עז," אפילו שיעקב כעס הוא קילל רק  את אפם-כעסם.

"אחלקם ביעקב" כאן החליט יעקב: להפריד ביניהם  לפי שלשמעון ולוי הייתה מידה ועצה אחת – על  ידי ששבט לוי לא  יהיה במניין השבטים לקבלת נחלה בארץ ישראל., אלא מקומות פזורים ברחבי ארץ ישראל.

רש"י מביא עוד פירוש: אנשי שבט שמעון היו עניים וסופרים ומלמדי תינוקות והיה דרכם לחזר על הפתחים ממקום למקום. לכן היה צורך להפיצם כדי שלא יהיו מרוכזים במקום אחד.

ואילו שבט לוי היה חשוב - לפי שבו  תלמידי חכמים –לפיכך לא הפך אותם למחזרי פתחים- כאביונים, אלא מחזרים  על הגרנות לתרומות ומעשרות וכך נתן להם דרך כבוד לקבלת תרומות ומעשרות.

שבט לוי כולל שלוש משפחות:

א] משפחת גרשון,

ב] משפחת קהת- שממנה יצאו משה ואהרון שהוא וצאצאיו הם כוהנים,

ג] משפחת מררי.

 מעניין לציין, כי שבט לוי לא שלח נציג לתור את הארץ יחד עם המרגלים ולכן לא נכלל בגזירת ה' על מיתת  דור המדבר.

בניגוד לשאר השבטים שנמנו על ידי משה ואהרון מגיל עשרים שנה ומעלה כל יוצאי צבא, ה' ציווה את משה לפקוד  כל זכר משבט לוי החל מגיל חודש ומעלה-על כך ראיתי  מדרש יפה:

 שאל משה את ה': אתה מצווה עלי למנות את שבט לוי מבן  חודש, האם זה אפשרי שאסתובב בחצרות הבתים ואמנה את שבט לוי מבן חודש ומעלה כפי הציווי "כל זכר מבן -חודש ומעלה תפקדם"?

ענה לו ה': אתה עושה שלך, ואני עושה  שלי.

"אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום: היה משה הולך ועומד על פתח אוהליהם, והשכינה מקדמת ואומרת לו: חמישה תינוקות יש בבית זה, שמונה תינוקות יש באוהל  הזה, עשרה תינוקות יש באוהל הזה, הוא שנאמר: "ויפקוד אותם משה על פי ה'- כשם שהשכינה אומרת לו"

 תפקידם של שבט לוי ואופן חנייתם.

עבודת המשכן - עברה מהבכורות תמורת הצלתם ממכת בכורות במצרים – אל שבט לוי. היות והבכורות היו שותפים  למעשה עגל הזהב.

מעתה  הלוויים היו צריכים לעזור לאהרון ולבניו- בשמירת משמרת הקודש. לאחר הקמת המשכן תפקיד הלוויים יוצא לפועל: כל בית אב קיבל את הפירוט המדויק של תפקידו וגם את פירוט הכלים לצורך כך. הייתה קבוצה שהיא אחראית על  טיפול כלי הקודש והחזרתם למקומם בסוף המסע. שכן נקבע מקומו של כל כלי קודש במשכן בזמן הקמת אוהל מועד בצל הענן. הייתה קבוצה שהייתה אחראית על השירה- שירת הלוויים. והיו לוויים שהיו אחראים על הכנת הקורבנות.ויש מהם שהיו אחראים על משא  המשכן וכליו,

בני קהת נשאו בכתפם את הכלים המקודשים ביותר, לאחר שאהרון ובניו כיסו אותם, בני גרשון ומררי נשאו משא כבד בעזרת עגלות ובקר.

היה גם תפקיד- לשלח את הטמאים מחוץ למחנה על מנת שלא  יטמאו למקום המקודש במשכן. הם  נשלחו  מחוץ למחנה רק בזמן חנייתם.

כאשר מנו את שבט לוי הם הוזכרו בשמותם ולא במספר השמות כמו במפקד ישראל וזאת מהטעם שלא יהיה בהם זר. לכן ההקפדה הייתה יותר על השמות מאשר על המספרים.

למעשה היו שלושה מחנות: מחנה כהונה במרכז וקרוב מאד למשכן- מחנה לוויה, ובצד החיצוני ביותר – מחנה ישראל.

כך שבעוד שכל שבטי ישראל היו חונים במרחק של אלפיים אמה מהמשכן ,שבט לוי היה חונה קרוב יותר למשכן, לפי  שהיה עליו לשמור על המשכן ויותר מאוחר על המקדש כדי שלא יקרב זר.

בנוסף לכך , הם היו ממונים גם על משמרת המקדש -על פי הסברו של "העמק דבר": היה עליהם להכין את הקורבנות, המנחות והנסכים - שהיא משמרת הכוהנים במעשה ומשמרת כל ישראל בהבאה, והלוויים היו צריכים להכין כל זה לפני אוהל מועד.

לסיכום, לאור האמור לעיל: שבט לוי היה מיוחד לעומת יתר השבטים  ומשה  מנה אותו  החל מגיל חודש ומעלה וזאת בניגוד ליתר השבטים שנמנו מגיל עשרים שנה ומעלה.

הרב יצחק ניסנבוים מתרץ זאת מהסיבה: שסתם יוצאי צבא ניתן לחנכם אפילו מגיל בוגר יותר, אבל את הלוויים-אשר אמורים להיות מנהיגי העם ומוריו -יש להתחיל לחנכם כבר  החל מחודש.

הלוויים לא זכו לנחלה בארץ ישראל- אלא למתנות לוויה, אך לעתיד לבוא- הם יזכו בנחלה בארץ ישראל וזאת על פי נבואת יחזקאל: "ושערי העיר על שמות שבטי ישראל שערים שלושה צפונה שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד.." [יחזקאל, מ"ח, ל"א-ל"ב]       

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בחוקותיי/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בחוקותיי- מהו המתכון לחיים טובים ומאושרים?

מאת: אהובה קליין

הפרשה פותחת במילים: "אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" [ויקרא כ:,א]  בעקבות  קיום התנאים- תבואנה הברכות על עם ישראל ואחת מהן היא ריבוי העם:  "ופניתי אליכם והפרתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם" [שם  כ"ו, ט]
ציורים לפרשה:

ציורי תנ"ך/ש אם בחוקותיי תלכו"/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן עלבד]

ציורי תנ"ך/"ונתנה הארץ יבולה"/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "ועץ השדה ייתן פריו"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "וישבתם לבטח בארצכם"/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

ציורי תנ"ך/

מעשר בקר וצאן-"כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' "/ציירה: אהובה קליין (c)

השאלות הן:

 א]  מה רמוז במילים: "אם בחוקותיי תלכו"?

 ב ] "ופניתי אליכם"- מה  משמעות פנייה זו?

 ג]  מהי ברכת הפריון וקיום הברית?

תשובות

"אם בחוקותיי תלכו "

אברהם מנחם רפא  בעל "מנחה בלולה"  שם דגש על המילה :"אם"- בה רמזים  מעניינים על גלויות ישראל ומנהיגיהם בעבר ולעתיד :

 גלות מצרים- "אם "- בתקופה זו היו מנהיגי ישראל: משה ואהרון.

גלות  מדי ופרס: "אם"- רמז למנהיגים שהצילו את ישראל  מגזירותיו של המן  מזרע עמלק – הלוא הם - אסתר המלכה ומרדכי היהודי.

בגאולה לעתיד לבוא: "אם"- רמז לאליהו הנביא שעתיד  לשוב וגם משיח בן דוד.

בעל "חידושי הרים"-  מתייחס למילה: "תלכו"- מכאן שאדם חייב להיות תמיד בתנועה של הליכה- על מנת  לעלות בסולם הרוחני והטעם  לכך: בתחום הרוחני האדם  חייב ללכת מחיל אל חיל על מנת להתקדם, היות  ובהיבט  הרוחני קיים כלל: או עליה או- ירידה ואילו דריכה במקום משמעותה: ירידה.

 על כך נאמר:" בדרך שאדם רוצה לילך בה- מוליכין אותו" [מסכת מכות י, ע"ב] מכאן שעל האדם מוטל להיות בתנועה מתמדת ואין לעצור במקום אחד.

 רש"י  מפרש את המילה "תלכו"-  על בסיס דברי תורת כוהנים: "אם בחוקותיי  תלכו.." יכול אילו המצוות? כשהוא אומר: 'ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם' הרי המצוות אמורות, הא מה אני מקיים "אם בחוקותיי תלכו'? להיות עמלים בתורה. וכן  הוא אמר[פס' י"ד] ' אם לא תשמעו לי'- יכול אילו המצוות? וכשהוא אומר[שם]'ולא תעשו את כל המצוות האלה' הרי מצוות אמורות,  אם כן למה נאמר: 'אם לא תשמעו לי'?. להיות עמלים בתורה" [א']  הכוונה שאין להסתפק בלימוד תאורטי את המצוות , אלא לעמול ולקיים את המצוות באופן מעשי  תוך כדי תנועה  מתמדת.

על כך אומר האדמו"ר רבי משה אליקים: אין  להסתפק בלימוד תורה בלבד , אלא   יש לבטא את הלימוד במעשים יום, יום.

חז"ל מביאים  דוגמאות מחיי היום, יום של האדם:

איכר המעבד את שדהו, חורש, זורע, קוצר לפי כללי ההלכה - מקיים באותה עת  את מצוות כלאיים, לקט, שכחה ופאה.

סוחר- העוסק במשא ומתן על סחורתו ומקפיד לעשות זאת בדרך האמת  והיושר מתרחק מאונאת דברים.

ועוד נאמר: "ובתורה אתה עמל"- [מסכת אבות ו, ד] אדם חייב לחיות  עמל  ברוח מצוות התורה.  חז"ל  אומרים: כי הפרשה פותחת באות א': "אם בחוקותיי תלכו ומסיימת באות-ת': "ואולך  אתכם קוממיות" [שם כ"ו, י"ג] מכאן אנו מסיקים- כי יש לקיים את המצוות הלכה למעשה מאל"ף עד ת"ו. ואז יתקיימו בנו הברכות המובטחות.

"ופניתי אליכם"

רש"י אומר: כוונת הכתוב- שאלוקים יפנה מכל עסקיו כדי לשלם את שכרו של עם ישראל בדומה  למלך ששכר פועלים ובין הפועלים היה פועל אחד שעשה עמו מלאכה ימים רבים וכשהגיע העת לקבל שכר ,הגיעו  הפועלים וביניהם אותו פועל שהיה מסור בעבודתו. אמר המלך לאותו פועל: בני , בעוד ששאר הפועלים הצעירים שהמעיטו את מלאכתם- להם אשלם שכר מועט,  הרי לך אני עתיד לחשב שכר רב.  הנמשל: היו עם ישראל מבקשים שכר בעולם הזה מה', וה' עונה להם: אלה שעשו עמי מלאכה מועטת  יקבלו שכר מועט, אבל אתם שעמלתם רבות – אני עתיד לחשב לכם שכר רב.[על פי תורת כוהנים]

חז"ל מסבירים את המילה: "ופניתי" - להניח עיסוקים אחרים לצורך זה כמו שנאמר: "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה" [מסכת אבות ב, ד] ולכן היות ולעם ישראל מגיע שכר רב. כביכול, הקב"ה מניח את עיסוקו מאומות העולם- על מנת שיתפנה לשלם שכר לעם ישראל.

רבינו בחיי אומר: רצונו של אלוקים להיות דבק בעם ישראל וזה מטרת השכל היות  ותכלית ה' - חיי עולם הבא, כמו שנאמר: "כי רגע באפו חיים ברצונו.."[תהלים ל] המילים: "והתהלכתי בתוככם " זהו ייעוד הנפש לעתיד - בעולם הבא ולגבי מה שנאמר: "מתהלך בגן"[בראשית ג] על כך אומרים חז"ל: שעתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים בגן עדן וכבודו ביניהם. והמשיל את השגת התענוג הרוחני הזה  אשר לנפשות- למחול שהוא באופן של עיגול- לפי שהעיגול אין לו התחלה ולא סוף- ובמרכז העיגול ישנה נקודה וכך הקב"ה המשיל את ישראל למחול ואותו עצמו לנקודה שנמצאת במרכז העיגול- וזו המשמעות הרוחנית לכך שה' נמצא בתוך ישראל הצדיקים.

הבטחת הפריון וקיום הברית.

על פי רש"י : "והפרתי אתכם"- בפריה ורביה, "והרבתי אתכם"- בקומה זקופה.

רש"י מבסס את דבריו על תורת כוהנים והכוונה לשתי ברכות: מצד אחד עם ישראל יתרבה באופן פיסי, ומצד שני מובטח לו שיהיה  חזק מבחינה רוחנית. כמו שנאמר: "הלוך וגדל עד כי גדל מאד" [בראשית כ"ו, י"ג] וכן נאמר:" את גדלך" [דברים ג, כ"ד]

לפי הרמב"ן: "והפרתי"- שלא יהיה בעם ישראל- עקר ועקרה. ואילו:" הרבתי – מלשון ריבוי ופריון. יש המפרשים: "והפרתי"- פריון הילודה, "והרבתי"- צמצום התמותה.

אור החיים מפרש: "והפרתי"- בכמות, "והרבתי"- באיכות"  ובנוגע לקיום הברית אומר רש"י:  מדובר בברית חדשה לעתיד לבוא ,לא כמו הברית הראשונה שעם ישראל הפר אותה. אלא ברית  לעתיד לבוא -שלא  תופר, כפי שנאמר בירמיהו:" וכרתי את  בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית ראשונה"[ירמיהו ל"א, ל]

 בעל "הכתב והקבלה" מסביר : ה' אומר לעם ישראל: עד כה הטבתי אתכם מתוקף הברית אשר כרתי עם אבותיכם, אבל מעכשיו שתהיו עמלים בתורה ותקיימו את המצוות, לא יהיה צורך להזכיר את ברית הראשונים, אלא מעתה איטיב אתכם בזכותכם.

 לסיכום, לאור האמור לעיל- הפרשה  מגישה לנו: מתכון לחיים טובים ומאושרים מי ייתן ועם ישראל יקיים הוראות אלה במלואן וכך יזכה לכל הברכות המוזכרות בפרשה.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)