‏הצגת רשומות עם תוויות שמחה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שמחה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 26 בפברואר 2017

הילכו יחדיו- הראיה והשמחה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

  הילכו יחדיו - הראיה והשמחה ?

מאת: אהובה קליין.

אחד החושים שלנו - הוא חוש הראיה, אמנם בעזרת חוש זה ניתן להגיע לשמחה ואושר - אך מנגד ניתן חלילה להיכנס גם לעצבות, הכיצד ?

כבר אמרו החכמים במשנה:

"כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.

עַיִן טוֹבָה, רוּחַ נְמוּכָה וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.

עַיִן רָעָה, רוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע." [מסכת אבות]

הבה נעיין בספר הספרים כדי לבדוק את הדברים.

עפרון אשר מכר את חלקת הקבר במערת המכפלה - לאברהם היה בעל עין רעה:  תחילה לא ביקש כסף מאברהם - אך אחרי שאברהם התעקש לשלם, עפרון מבקש סכום נכבד: נמצא כי ערכן המספרי של שתי המילים: "רע עין" הוא ארבע מאות. "רע" = 270, "עין" = 130,  סה"כ 400- להורות שמידה זו היא שהובילה  להתנהגותו של עפרון .

כמו כן, עפרון  מופיע באחת הפעמים בתורה ללא האות ו',  זוהי הוכחה לחיסרון ברוחניות שאירע לו עקב עינו הרעה. ואמנם, ערכו המספרי של השם "עפרן" (ללא ו'), גם הוא ארבע מאות.

עשו מתבונן בעין רעה באחיו - יעקב, הוא  כעס מאד על הברכות אשר ברכו אביו, ולכן מאוחר יותר, כאשר יעקב חוזר עם פמלייתו מחרן- הוא בא לקראתו עם ארבע מאות איש, מסמלי אותה רע עין , כדי להילחם בו.

גם אחי יוסף מתבוננים  בו בעין רעה וכתוצאה מכך מתעללים בו וגורמים לאביהם סבל בל יתואר, עד כדי כך שיעקב כאשר לעת זקנתו מגיע למצרים הוא אומר לפרעה: "...יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:  מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם".[בראשית מ"ז, ט]

כאן יעקב חטא  בראיה שלילית , כי הוא פסח על כל הטוב שהיה לו בחייו.

אך מנגד ניתן לראות תוצאה של ראיה חיובית המביאה לשמחה: להלן כמה ראיות:

עם ישראל כאשר יצאו ממצרים והים נבקע להם לשניים, ראו בכך ישועה גדולה והיא גרמה להם לשיר ולשמוח:

"וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם.   וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ".[שמות י"ד, ל'- ל"א]

יתרו- חותן משה  היה רואה את ההתרחשויות בעין טובה כפי שהכתוב  מתאר: "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ 'בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרָיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם'.[שמות י"ח-ט-י] הראיה הטובה של יתרו- גרמה להודות לה' מתוך שמחה על כל הטוב.

דבורה וברק שרו לה' אחרי שראו והכירו בניצחון הגדול  על  יבין מלך כנען: "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:   בפרע פרעות בישראל, בהתנדב עם, ברכו ה'... " [ שופטים ה, א]

במגילת אסתר מסופר לאחר שהיהודים ראו את הנס הגדול שקרה להם:      קבעו את חג הפורים לזכר ניצחון על אויביהם: "לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה;   כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מאויביהם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב;   לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה ומשלוח מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לאביונים".[אסתר, ט, כ"א-כ"ב]

מכאן שראיה נכונה מתוך הבנה ואמונה – מביאה לידי שמחה.

יהי רצון שניטיב לראות תמיד את הטוב בכל דבר ונזכה תמיד לשמחה מתוך ראיה חיובית.

יפה כתב הצדיק - רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל:  "תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך" ~ (מתוך תפילה שלפני התפילה שחיבר).

בידוע שמי שמתבונן בעין טובה על כל מה שיש לו ומודה על כך לאלוקים - אלוקים מעניק לו עוד ועוד דברים טובים ועל כן נייחל ונתפלל שנשכיל להתבונן בעולמנו בדברים הטובים ונזכה לשמחה כפי שהתפלל דוד המלך:

הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה.[תהלים  ל', י"ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 19 בספטמבר 2016

פרשת כי תבוא- מהו הסוד בהבאת ביכורים?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תבוא - מהו הסוד בהבאת ביכורים?

מאת : אהובה קליין

פרשת כי תבוא פותחת במילים: "והיה כי תבוא אל- הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה: ולקחת מראשית כל- פרי האדמה אשר תביא מארצך  אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל- המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם: ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת  אליו: הגדתי היום לה' אלוקיך   כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו: ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח  ה' אלוקיך: וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ארמי אובד וירד מצרימה ויגר שם במטי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב::וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה: ונצעק...ויוציאנו ה' ממצרים...ויביאנו אל המקום הזה,,  ועתה הנה הבאתי את- ראשית פרי האדמה אשר—נתת לי ה'..  ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך" [דברים כ"ו- א- י"ב]
ציורים  על הפרשה:

ציורי תנ"ך/  "ברוך  תהיה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ בני ישראל בפתח ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני ישראל נכנסים לארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מן על בד]



 ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים למקדש/ ציירה: אהובה  קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ העליה לרגל לירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



 השאלות הן:

א] איזו שמחה מתגלה בהבאת הביכורים?

ב] מהו הסוד הטמון בהבאת ביכורים?

תשובות.

השמחה במצוות ביכורים.

בהבאת הביכורים לבית המקדש מתגלית שמחה גדולה לאותו אדם העוסק בכך ומאין לנו שכך פני הדברים?

מתברר כי המילה: "והיה" מבטאת את השמחה – את זאת אנו לומדים במסכת מגילה- שם מוסבר שכאשר כתוב: "ויהי בימי "-  זה  מורה על לשון  צער.

לעומת זאת: המילה  :"והיה"- היא לשון שמחה, ישנו פתגם קדמונים יפה האומר: "העבר אין העתיד עדיין והווה כהרף עין"- המשמעות היא: העבר כבר התרחש, העתיד עדיין לא הגיע ואילו הווה- המציאות בה אנו חיים היא כרגע מתקיימת ,אך כהרף עין עוברת.

בכל השפות שבעולם, האדם משייך את האירוע תמיד לאחד מהזמנים: עבר- אם דבר מסוים קרה בעבר, ואם מדבר על ההווה  הוא מתייחס למציאות העכשווית החולפת "כהבל פה" [דברי דוד המלך בתהלים.] או לעתיד.

לעומת זאת, אין הדבר כן בלשון הקודש :כאן ישנה  מהפכה, כשמדברים על העבר- זה במובן כאילו זה עומד להתרחש.      ועל דבר שעתיד להיות- כאילו כבר היה !

זוהי הסגולה המיוחדת הטמונה בלשון הקודש-המבטאת דבקות בה'.

בעצם ישנו כאן סוד אלוקי- כל מציאות האדם בעולם הזה- קשורה לזמנים וכאשר העתיד נהפך לעבר-יש צער- וזה במובן - כי העתיד הוא תקוותו של האדם. העתיד לבוא- המצב האידאלי שאדם שואף אליו הוא הדבר שמעניק לו שמחה- בחיים.

מנגד, בעבר התרחשו דברים שאנו  צריכים בלית ברירה להתפשר איתם וכאשר אותו עתיד אידאלי שאנו מייחלים לו -  מתהפך לעבר, זו מן רשעות – העתיד נראה לא כלום- על כל מרכיביו ותקוותיו, אמונותיו ורצונותיו ונחמותיו- זה מכאיב מאד לאדם ולכן המילה: "ויהי" מבטאת צער כי כל הציפיות לעתיד  נהפכו אצלו לעבר, לעומת זאת המצב הפוך  לגבי העבר- דבר שחשבנו שהיה וחלף ,ואותו עבר מקבל משמעות של עתיד- על כך נאמר כי ריבונו של עולם: "קורא הדורות מראש" [ישעיהו מ"א, ד]

מה שנראה בעין אנושית לגבי  מה שהיה-  בעבר, לא כן  אצל הקב"ה: העבר מתגלה כעתיד. וזה  שיא  השמחה ומתי הכוח האלוקי הזה מתגלה כאשר- ישנה תשובה מתוך אהבה , התשובה הופכת את העוונות לזכויות.

והנה כאן  השמחה  מתבטאת על עצם ההגעה לארץ כדברי- האור החיים הקדוש. ואילו על חוץ לארץ נאמר: "ונתן ה' לך  שם לב רוגז" [דברים  כ"ה, ס"ה] ואילו כאן בארצנו השמחה מתקיימת  כפי שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל ה'...." [תהלים]

 גם המילה: "ראשית" מבטאת שמחה כי כל "ראשית" חביבה על האדם כפי שכתוב: "כבכורה בתאנה  בראשיתה" [הושע ט] במילים אחרות- כל דבר חדש משמח את האדם.

הסוד הטמון בהבאת ביכורים.                                                   

נשאלת השאלה  מדוע היהודי ,המביא  ביכורים - מזכיר את כל ההיסטוריה שהיה עבד  במצרים  – בעודו מגיש את הביכורים לכהן?

על כך  קראתי  בספרו של הרב אליהו שלזינגר - "אלה הדברים" :     כעת היהודי מרגיש - הרגשה של רעננות  והתחדשות עם הבאתו את ביכורי  הפירות שבידו, אך למרות זאת הוא מדגיש לכהן שהוא יודע כי ההיסטוריה  היהודית היא ארוכת שנים ומכילה הרבה תחנות: גאולת מצרים , היציאה   מארץ מצרים,, ואחר כך מתן תורה על הר סיני שעל זה נאמר: "היום הזה נהיית לעם ". ועד הכניסה לארץ ישראל שבעצם התחילה- לא עם  הצהרת בלפור. אלא: "כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש" [דברים כ"ו  ט"ו]

לא רק שאנו איננו שוכחים את העבר שלנו אלא שכל העוצמה העתידית שלנו  נובעת מהעבר שלנו , לכן היהודי מצהיר: "עשיתי ככל אשר ציוויתני" [שם כ"ו, י"ד] עכשיו אני מצפה ממך ה' שתעשה גם אתה את המוטל עליך: "השקיפה ממעון קודשך מן השמים וברך את עמך את ישראל.."[שם כ"ו ט"ו]

וכאן טמון הסוד  החשוב בפרשתנו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: כל עניין הביכורים מלווה בשמחה גדולה על עצם היותנו בארץ ישראל ועל היבול  החדש שבידנו - בו זכינו בסייעתא דשמיא ,תוך כדי עמל ויגע בארצנו המובטחת.

מי ייתן ובזכות קיום המצוות נזכה בע"ה לחיות בארץ ישראל מתוך שמחה תמיד והשכינה תשרה עלינו. אמן
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 28 בדצמבר 2015

סעודה ושמחה בתנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

סעודה ושמחה בתנ"ך.

מאמר מאת: אהובה קליין.

ישנם דברים המרוממים נפשו של אדם ומוציאים אותו מחיי השגרה ,מעלים את רוחו במעלות השמחה  וזאת כאשר הוא לוקח  חלק  פעיל   באירועים משפחתיים ,או ממלכתיים. דוגמת : ימי הולדת, חתונות, בר מצווה ,או אירועים ממלכתיים אחרים.



ציורי תנ"ך/ אברהם עורך משתה  ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c)

 תוך כדי עיון בתנ"ך  ניתן למצוא פסוקים המתארים אירועים מעין אלה. בחומש בראשית  מסופר על משתה ושמחה שערך אברהם אבינו  ליצחק בנו במלאות לו שנתיים.

על פי רש"י : אברהם ערך משתה ,כאשר מלאו ליצחק שנתיים  והוא נגמל מחלב אמו , משתה זה היה גדול  והשתתפו בו - גדולי הדור ואנשים חשובים כגון : שם , עבר  ואבימלך [בראשית רבה]

רבינו בחיי מסביר  את סיבת בואם של גדולי הדור: "כי היה פלא גדול בלידת יצחק, בנוסף גם העושר שהיה בבית אברהם , שכבר מצינו שהיו מלכי הארץ דורשים שלומו ורוצים לכרות אתו ברית ".

כלומר, עצם הולדת יצחק הביא אור גדול ,שמחה ואושר ומטבע הדברים שבמצב כזה יבואו חשובי אותו הדור להשתתף בשמחה וגם לכרות  עם אברהם בריתות. אבל היות וכאן הייתה שמחה, אין התורה מפרטת את שמות הבאים, אבל כאשר ישנה התאספות במצב של אבל, הכתוב כן מציין את שמות האורחים בדומה למה שהתרחש אצל איוב: "ויבואו איש ממקומו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי.[איוב, ב, י"א] ועל כך אומר שלמה המלך: "טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה", הכוונה שכל שמחה בעולם הזה- היא הבל וריק.

ואכן  הדבר היוצא דופן: שאברהם עורך משתה דווקא ביום בו נגמל יצחק, הרי מנהגו של עולם הוא: שנוהגים לערוך ביום הולדת הבן, או ביום ברית המילה שלו- לכבוד המצווה. אך אברהם ערך דווקא משתה כאשר מלאו ליצחק שנתיים, מהטעם  שהתחיל  מיום זה  להקדישו ללימוד תורה. ואין דבר זה מעורר תמיהה, לפי שכאשר מלאו לאברהם ג' שנים הוא הכיר את בוראו ולכן נתן דגש רב בחינוך בנו לתלמוד תורה. לכן נמנע לערוך סעודה ביום לידתו, או ביום המילה, אלא המתין עד כה על מנת לשמוח בבנו בשמחת התורה, כפי שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" [תהלים י"ט, ט]

ועוד נאמר: "את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב".[ישעיהו כ"ח]כי מיום שיצחק נגמל היה ייעודו לעבודת ה' ומזומן לשמש עולה תמימה.

ומוסיף רבינו בחיי: כי ידוע שאין השמחה שורה על האב ביום לידת בנו ולא ביום ברית המילה, אלא ביום שהילד נגמל ומכאן ואילך הולכת ומתחזקת אהבתו אל בנו.

ובמדרש נאמר : כי ביום הגמל את יצחק- המילה :הגמל מרמזת = ביום- ה"ג-בגמטרייא:8-ביום השמיני להיוולדו מל אותו אברהם. ביום זה ערך אברהם סעודה גדולה ומכאן יש סמך למנהגנו שאנו עורכים סעודה בברית המילה.- לפי מדרש זה - אברהם ערך את המשתה  ביום השמיני למילת יצחק-וזה מנהג כשר, על כך אמר דוד המלך: "אספו לי חסידיי כורתי בריתי עלי זבח"[תהלים ג]

גם על יצחק מסופר שערך משתה לאבימלך - מלך גרר  כאשר באו אליו להתפייס עמו לאחר סכסוך שהיה ביניהם.

וכאשר יצחק שאל אותם: "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ושלחוני מאתכם"? תשובתם הייתה: "ראה ראינו כי - היה ה' עמך ונאמר תהי אלה בינותינו ביננו ובינך ונכרתה ברית עמך" [שם כ"ו, כ"ז- כ"ח]  כלומר זה היה  טקס של ברית שלום בין יצחק לאבימלך מלך גרר ושר  צבאו.

גם אצל יוסף מסופר כי ערך  מסיבה לאחיו במצרים - לרגל איחוד המשפחה מחדש, והכתוב מתאר: כי אכלו לחם ושתו יין אבל באופן נפרד מהמצרים: "וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האוכלים אתו לבדם- כי לא יוכלון המצרים לאכול את - העבריים לחם.. וישתו וישכרו עמו" [בראשית  מ"ג, ל"ב]  כלומר האכילה הייתה בקדושה טהורה.

בזמן שבית המקדש היה קיים היו עורכים סעודת קורבן שלמים בירושלים, כפי שהכתוב מתאר: "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך" [דברים כ"ז, ז]

הנביא ישעיהו אומר: "והנה ששון ושמחה, הרוג בקר ושחוט צאן, אכול בשר, ושתות יין; אכול ושתה, כי מחר נמות" כוונתו: לא לאכול מתוך תאווה גשמית והנאת הרגע, אלא לחשוב גם על הרוחניות  על חיים מתוך קדושה.

 מכאן שהאכילה והשתייה בתנ"ך נעשית בקדושה, כמו שהכתוב מצווה את עם ישראל: "קדושים  תהיו"

 לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי גם כאשר אדם עסוק בסעודה, אל ישכח  את בורא עולם שהעניק לו את כל הטוב ועל כן

יקפיד לברך ברכות הנהנין וברכת המזון ויתבל את הסעודה בדברי תורה שיוסיפו נופך של קדושה בקרב הסועדים.

על כך נאמר במסכת אבות: "רבי  חניניא בן תרדיון אומר: שניים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב ליצים.

שנאמר  בתהלים: "ובמושב לצים לא ישב," [תהלים א, א]אבל שניים שיושבין ויש ביניהן דברי תורה, שכינה ביניהם, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי  שמו.." [מלאכי ג, מ"ז]

יהי רצון שירבו שמחות בישראל. אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 13 באוקטובר 2015

אחרי החגים- לאן?תשובות מחכימות בספר הספרים/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אחרי החגים – לאן ? תשובות  מחכימות בספר הספרים.


מאמר מאת: אהובה קליין.

גלגלי הזמן נעים במהירות ,  תמו חגי תשרי : ראש השנה, יום כיפור - שבהם ביקשנו מחילה – איש מרעהו והרבינו בתפילות לפני בורא עולם, בקשות ותחנונים . אחריהם חג סוכות – המסמל את אחדות ישראל , שמחת תורה - שירה וריקודים עם ספרי התורה.

עתה  נפתחו בפנינו שערי ימות  החול ואתנחתא מהמועדים.

למה הדבר דומה? לאורח שהוזמן לבקר בארמונו של המלך , התכונן רבות טרם הגיעו למקום מכובד זה, רחץ גופו התהדר בבגדים הדורים ואף סיגל לעצמו התנהגות מכובדת ונאותה- כיאה לסביבה כה יוקרתית ונשגבה.  אם לא היה עושה כן , ודאי שומרי הראש של המלך לא היו מתירים את כניסתו .

אך, לאחר שהות קצרה שכולה עונג ושמחה - יצא מהארמון בדרכו לביתו , האם חזר להרגליו ודרכיו שהיה מורגל בהם קודם?

 אם חכם הוא ועיניו  בראשו -  יהרהר  באווירה החגיגית והמכובדת שהיה שרוי בה. וישאל את עצמו היכן הוא?

בדומה  לקריאת הבורא לאדם הראשון לאחר  חטאו: "איכה"?- היכן אתה כעת? [בראשית ג, ט]

מתוך עיון בספר הספרים ניתן ללמוד:  כי  על האדם לשאוף לעלות ולהתעלות ,להתאמץ ולעבוד על מידותיו.  מסקנה זו ניתן ללמוד מחלומו של יעקב – בו ראה מלאכים עולים ויורדים בסולם אשר ראשו בשמים.







ציורי תנ"ך/ חלום סולם יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


*כל הזכויות שמורות  לאהובה קליין על היצירה(c)

על כך ישנו פירוש יפה האומר: כי ניתן ללמוד כאן מסר  חשוב לחיים, מצד אחד על האדם לטפס בשלבי הסולם ולהביט לשמים- כדי להגיע להישגים גבוהים ברמה הרוחנית, אך מנגד רגליו חייבים להיות קבועים בקרקע באופן איתן.

עליו לעמול על מידותיו הטובות .

 יקבל על עצמו : להתרחק מהמידות הרעות:, כעס, תאווה, קנאה וגאווה.

הקנאה הייתה  מידתו הרעה של קורח ואנשיו, המחלוקת – הייתה שלא לשם שמים ועל כן נענש קשות. במסכת אבות נאמר: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים: ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו מחלוקת שהיא לשם שמים?

זו מחלוקת הלל ושמאי: ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו." [מסכת אבות פרק: ה', י"ז]

[ראיתי בספר התמצית/מאיר ינאי ] במילה מחלוקת יש רמז למילים: חלק, מות. התורה מעודדת רק מחלוקת לשם שמים- מחלוקת שמאי – הלל = ראשי תיבות = משה.

אדם וחווה  חטאו במידת הגאווה, הם ידעו היטב את האיסור לא לאכול מהפרי האסור.

עיקר חטאו של האדם  היה בהתנשאות, בעוד שהקב"ה דורש מבניו לפעול מתוך מידת הענווה ולקיים את המצוות מתוך יראה ואמונה בה' ומתוך הכנעה.

הרי, חווה נשמעה לדברי הנחש ולא היו לה הרהורים על עצם החטא, היא פשוט  תפסה פיקוד והתעלמה מציווי ה'.

 לכן על ידי עונשה הושפלה  מאד: "בעצב  תלדי בנים", נאמר לה על האדם: "והוא ימשול בך" .

 גם האדם הושפל קשות בעונשו , בנוסף על כך שעליו לעבוד קשה לפרנסתו כל ימי חייו ,כנאמר : "בזיעת אפיך תאכל לחם " נגזרה עליו ועל כל הדורות  שאחריו -מיתה – "עפר אתה ואל עפר תשוב" [שם ג, י"ט] ולבסוף הגירוש מגן עדן.

מתוך עיון בדברי הרמב"ם: ניתן ללמוד כי האדם חייב להדמות  במידותיו לאלוקים: "מה הוא  נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום..."

וכן ללכת בדרך האמצעית ולא הקיצונית, על רודף הממון נאמר: "אוהב  כסף לא ישבע  כסף" [קוהלת ה, ט] על אופן אכילתו  של האדם, נאמר: "צדיק אוכל לשובע נפשו"[משלי י"ג, כ ,]

לא יגזים גם במרוץ אחר עסקיו, כנאמר: "טוב מעט לצדיק.."[תהלים ל"ז, ל"ט]

לאור האמור לעיל:  נאמץ את תפילת דויד המלך:

"דרכיך ה' הודיעני אורחותיך למדני" [תהלים כ"ה, ד] וכך נשכיל  להמשיך  את השמחה והקדושה  מהחגים אל ימות החול .
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 21 בספטמבר 2015

ושמחת בחגך והיית אך שמח"- שמחה שאינה תלויה בדבר- כיצד?

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ושמחת בחגך והיית אך שמח"-
 שמחה שאינה תלויה בדבר-כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

חג סוכות הנקרא גם בשם חג האסיף- הוא חג של שמחה ונשאלת השאלה מדוע אנו מצווים לשמוח בחג זה, מה המיוחד בו?

תוך עיון בכתובים מתברר שהתורה מצווה אותנו שלוש פעמים לשמוח:

א] "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשערך" [דברים ט"ז, י"ד]

ב] "...והיית אך שמח"

ג] "ושמחתם שבעה ימים [ויקרא כ"ג, מ]

לאחר ראש השנה-  בתום הכנת הקרקע על ידי תשובה, חשבון נפש, תפילה וצדקה, המלכת הקב"ה עלינו , וביום כיפורים – היום הקדוש שבו אנו מתענים ומרבים בתפילות ווידוי על החטאים -, אנו מתעלים למדרגה של קדושה ויש בנו מסוגלות להגיע לדרגת השמחה וליהנות מזיו השכינה.

חז"ל מכנים את חג הסוכות בשם: "זמן שמחתנו"

הגאון מווילנה מעיר: מדובר  במשימה קשה ביותר, לשמוח שבעה ימים ללא הפסק, כיצד הדבר ניתן?

אלא שחג הסוכות – הזמן בו אנו עוברים ממבנה של קבע למבנה עראי, יש לנו את השהות לחשוב באופן יסודי על הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים, הוא מנהיג את העולם וכל מה שעושה לטובה עושה, גם אם בעין אנושית לעיתים אנו  עלולים לחשוב אחרת. ההכרה בכך שלא הכול מובן מאליו וכל מה שיש לנו- הוא מאתו יתברך- היא מביאה אותנו לשמוח, כנאמר: "איזהו עשיר השמח בחלקו" [אבות] זוהי שמחה אמתית, שמחה שאינה  תלויה בדבר.

במסכת ראש השנה [פרק א, ב] נאמר: "בארבעה פרקים העולם נידון...ובחג [חג הסוכות] נידונים על המים"

 בימי חג הסוכות הקב"ה דן את העולם וקובע כמה גשמים ירדו במשך השנה, ומכיוון שהמים הם מצרך חיוני לחיינו, חז"ל קבעו להתפלל על המים בחג הסוכות.

בימינו הדבר  נעשה על ידי "תפילת הגשם"

אך בתקופת המקדש היה קיים המנהג לשאוב מים ממעיין השילוח שסמוך לירושלים ולנסכם על המזבח [לצקת את המים על המזבח] במטרה לבקש מים מהקב"ה.




ציורי תנ"ך/ שימחת  בית השואבה  במקדש/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/שאיבת המים בשמחת בית השואבה/ציירה: אהובה קליין,שמן על בד

 שאיבת מים זו נעשתה  בהמון עם  ובשמחה גדולה.

על כך אמרו חז"ל: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".[מסכת סוכה ה', א]

מעניין לציין כי מצוות ניסוך המים אינה מופיעה בתורה, אבל היות והצדוקים לא האמינו בתורה שבעל פה וקיימו רק מצוות על פי התורה שבכתב, הם התנגדו למצווה זו ,"כדי להוציא מליבם של הצדוקים" ולהבליט את מצוות ניסוך המים חכמנו קבעו לקיים את המצווה ברוב פאר והדר ובהמון עם.

יהי רצון שנשכיל תמיד לעבוד את  ה' מתוך שמחה, כפי שאומר דוד המלך: "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה" [תהלים ק, ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 1 בספטמבר 2015

פרשת כי תבוא- כיצד לבוא למקור הברכה והשמחה?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי  תבוא- כיצד לבוא למקור הברכה והשמחה ?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו המשופעת בנושאים רבים ומגוונים-  נקראת מידי שנה בחודש אלול וכוללת בתוכה גם את הברכות ואת הקללות .

על כך  ניתן למצוא רמז במאמר במסכת מגילה [ל"א, ע"ב]:"עזרא [הסופר] תיקן להם לישראל. שיהיו קוראים קללות שבמשנה- תורה - קודם ראש השנה, כדי שתכלה השנה וקללותיה"

הכוונה במאמר חז"ל זה - לרמוז לנו שאם חלילה  נגזרו על ישראל גזרות קשות  מהשמיים - קיומן יהיה  באופן הבא: "ונשלמה פרים שפתינו"[הושע י"ד ,ג] וכך יתקיימו בנו בראשית השנה החדשה האיחולים:

"תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה"





ציורי תנ"ך/ ברוך תהיה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

הפרשה פותחת בכניסה לארץ ישראל והבאת  ביכורים לבית המקדש- מראשית פרי האדמה: "והיה כי - תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה: ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם.." [דברים כ"ו, א-ג]

השאלות הן:

א] מצוות הבאת ביכורים לשם מה?

ב] כיצד מתבצעת מצווה זו?

ג] מה הקשר בין ההפטרה לפרשת כי תבוא?

תשובות.

מצוות הבאת ביכורים.







ציורי תנ"ך/עליה לרגל לירושלים/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/אישה נושאת  סל ביכורים על ראשה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/הגשת הביכורים לכוהן במקדש/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]

על הטעם בהבאת ביכורים רבו הדעות בפי הפרשנים, הנה כמה מהן:

רבי אהרון הלוי כותב ב"ספר החינוך":

"משורשי המצווה כדי להעלות דבר ה' יתברך על ראש שמחתנו: ונזכור ונדע כי מאתו, ברוך הוא, יגיעו  לנו כול הברכות בעולם" מצוות הבאת ביכורים נועדה לחנך את האיכר- כי כל היבול הנפלא בשדהו אינו  תוצאה של : "כוחי ועוצם ידי..", אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו דואג   לכול בריה לספק את מזונה ולכן כל הפירות הטובים שהאיכר זוכה בהם, אומנם הם פרי עמלו, אך בעזרתו של  ה' הדואג לו תמיד.

הרמב"ם: מפרש  באופן דומה, בהבאת הביכורים לבית המקדש יש הכנעה אצל היהודי והשתעבדות אל ה' ושבירת המידות הרעות- הגאווה והתאווה הטבועות בו. וגם אם האיש הוא מלך, או שליט, או, שר חשוב -נתחייב להביא בעצמו את טנא הביכורים לבית הבחירה- עד שמגיע בכבודו ובעצמו לעזרה [חצר המקדש] הוא ולא משרתו.

"בעל העקדה", מסביר: כי קיימת סכנה אצל היהודי, שמא, לאחר כמה שנים שהוא מתיישב בארץ ישראל והשדה מניב לו יבול, ישכח  כי כל אשר יש לו– הוא מאת ה'. על כן ברגע שעולה לירושלים עם הביכורים הוא נזכר –כי לה' הארץ ומלואה ויש בכך הכרת הטוב לבורא עולם- על כך שכול השפע ממנו בלבד.

מכאן גם המנהג להביא את הביכורים בקול המון חוגג כפי שאומרים חז"ל- כדי לפרסם ברבים את קבלת עול מלכות שמים.

ה"כלי יקר" מפרש : כי בשתי מצוות ישנו חשש של התנשאות:

אצל  המצווה: "שום תשים עליך מלך", מלך בשר ודם עלול להגיע למצב של:

"וירשת וישבת בה"

וגם במצוות ביכורים ישנו החשש של : "וישמן ישורון ויבעט"

לכן בשני המקרים – גם המלך וגם האיכר   נדרשים על ידי התורה להפגין את השתעבדותם למרותו של אלוקים.

אופן מצוות הבאת הביכורים.

על פי דברי הרמב"ם [בהלכות ביכורים ב, י"ז]: "הביכורים אין להם שיעור מן התורה: אבל מדבריהם[על פי דעת חז"ל] צריך להפריש אחד משישים" [קצת פחות משני אחוזים]

רבינו בחיי מסביר: כי מצוות ביכורים  חלה על עם ישראל מהרגע שהתנחלו והיו יושבים בארץ ישראל, מצווה  על האיכר לקחת מפירות שבעת המינים כפי שכתוב [דברים ,ח]: "ארץ חיטה ושעורה גפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש"

החיוב חל רק על שבעת המינים, דבש- הכוונה לתמרים. והמצווה נוהגת אך ורק בזמן שבית המקדש קיים. ומה שכתוב: "וירשת וישבת בה"- הכוונה לאחר שהארץ נכבשה מהאויבים ונחלקה בין השבטים.

הפרשת הביכורים נעשית באופן הבא- על פי רז"ל: "אדם יורד לתוך שדהו רואה תאנה שביכרה[שהבשילה]או אשכול ענבים שביכר, כורך עליהם גמי ואומר: הרי זה ביכורים.. "הוא חייב להביא מן המובחר שבפרי ולכך כוונת התורה בלשונה: "מראשית" בדומה למה שנאמר: "וראשית שמנים ימשחו"[עמוס ו] וכל דבר אחר שהאדם מקריב לה', חייב להיות מן המובחר.

כמו שראינו אצל הבל שהביא "מבכורות צאנו"  מן המובחר- דבר שגרם לקנאה מצד קין אחיו.

האדם שמביא ביכורים יעשה זאת בעצמו ללא שליחים ,או משרתים, אלה שקרובים לירושלים  מביאים תאנים וענבים לחים. והרחוקים- "גורגרות וצימוקים" יש להביא את הביכורים בעצרת [חג השבועות] ולא לפני כן. שלוש פעמים בשנה היו עולים לרגל: שהם שלושת הרגלים- חג סוכות, חג הפסח וחג השבועות.

רבינו בחיי מוסיף: כי בזכות מצוות הבאת הביכורים- היו הפירות מתרבים וגם המזונות בעולם מתברכים.

כמו כן ישנן שבעה דברים הקשורים למצוות הבאת הביכורים:

הבאת מקום- הכוונה להביאם לבית המקדש בירושלים.

כלי - "ושמת בטנא"

ומצווה מן המובחר לסדר כל  סוג של פרי בקבוצה נפרדת ולא לערבב את הפירות ויש שהיו תולים  בצידי הסל- תורים  ובני יונה כדי לעטר את הביכורים.

קריאה:  כאשר מביא את הביכורים  לכהן - יקרא את הפרשה: "ארמי  אובד אבי"

קורבן-היו מקריבים קורבן שלמים.

 שיר- הלוויים היו שרים בזמן הבאת הביכורים בזמן שמגיעים לעזרה.

 תנופה- הכהן היה מניף את סל הביכורים כשהיה לוקח אותו מהבעלים.

לינה-מביא הביכורים היה לן באותו לילה בירושלים וזאת מהטעם שנאמר:

"ופנית בבוקר והלכת לאוהלך"  [דברים ט"ז]

הקשר בין ההפטרה לפרשה.



ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים בגאולה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/"והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך"[ישעיהו ס]
ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/חזון ישעיהו-"שפעת גמלים" וגם צאן בציון /ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]

הנביא ישעיהו מנבא על הימים הטובים שיבואו על עם ישראל באחרית הימים

היינו - הגאולה- כולם יתקבצו אל ירושלים לחזות באור הגדול שיזרח על עם ישראל.

ישעיהו מזכיר בנבואתו  את בית המקדש:

" כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדיו לפאר מקום מקדשי" הכוונה שמן האילנות האלה יתקינו  קורות  לבית המקדש והדבר יתרום לפאר בית הבחירה.

לעניות דעתי: המשותף לפרשה ולהפטרה : הוא הזכרת בית המקדש באחרית הימים.

אם בתחילת הפרשה התורה מדברת על הבאת ביכורים למקדש בשלושת הרגלים, הרי מצוות הביכורים  שרירה וקיימת ,אך ורק בזמן שבית המקדש קיים.

וכאן בהפטרה על פי נבואת  הנביא - באחרית הימים שוב יבנה בע"ה המקדש.

לאור האמור לעיל: ניתן להסיק ,כי כאשר האדם מעריך כי כל יבולו -  הכול מאת ה' ומתרחק מהגאווה והתאווה - שהן מידות רעות ומודה לבורא עולם  על כל הטוב שחלק לו ע"י - הבאת הביכורים - אזי יזכה לשמחה וברכה ממלך מלכי המלכים.

מי ייתן  ויתגשם בנו הפסוק: "השיבנו ה' אליך ונשוב  חדש ימינו כקדם".

 [איכה ה, כ"א]

אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר