פרשת ויקהל / מסר חשוב לעם ישראל בימינו- כיצד? / מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  ויקהל - מסר חשוב לעם ישראל בימינו-כיצד?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ משה ואמני המשכן לפני עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את  המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הנשים והגברים תורמים זהב עבור המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  אומני המשכן מכריזים בפני משה- על תרומת היתר למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך והכיור/  ציירה: אהובה קליין (c)

אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך/  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך

 בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בעת שהענן יורד על המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכרובים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ משה מלביש את הכוהנים  בבגדי כהונה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה חובש את הציץ לראשו של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]

" וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת-הַתְּכֵלֶת

 וְאֶת-הָאַרְגָּמָן, אֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת-הַשֵּׁשׁ."

[שמות  ל"ה, כ"ה] ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה פותחת במילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר -צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם".[שמות  ל"ה, א']

בפרשה זו מתארת לנו התורה גם את אומני המשכן כפי שכתוב:

" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.  וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ:  הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן.  מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת".[שמות ל"ה, ל- ל"ה]

השאלות הן:

 

א] מה המשמעות:"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "?   

ב] מי היו אומני המשכן ובמה ייחודם? 

 

תשובות

 

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "

מעניין לשים לב לפרשה הקודמת [כי תישא] המסתיימת במילים: "וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.."[שמות ל"ד, ל"ה]

נשאלת השאלה במה וו החיבור בתחילת פרשתנו- מקשר לפרשה הקודמת?

 

רש"י מסביר:

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה"- לשון הפעיל, והמשמעות: שמשה רבינו אינו אוסף את האנשים בידיים - אלא הם נאספו מעצמם- על פי דיבורו, הוא רק גרם להם להיקהל ולכאורה -  מה כוחו של משה שהייתה לו הצלחה להקהיל את עם ישראל – ללא פעולה בידיו?

אלא, היות וראו עם ישראל "כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה..". מכאן שהוד קדושתו האיר לסביבה ומתוך כוח קדושה זו נמשכו בני ישראל אל משה מהטעם: שהיו חפצים ליהנות מזיו קדושתו - דוגמת אדם המצוי באפלה ונמשך אל אור בוקע ועולה ,משום כך יש טעם לסמיכות לסוף פרשת 'כי תישא' בתיאור: "כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.." לתחילת פרשתנו – למילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה"

מעניין לציין: כי השורש של קהל, נמצא גם בקהילה ובקהלת.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, הכתיר את עצמו בשם קהלת- דוגמת היותו ראש הקהל וגם  חלק ממנו- ואכן  בספרו קהלת- הקהיל את הקהל והיה מוסר להם מסרים חברתיים - דברי  תוכחה ומוסר השכל.

הזהר הקדוש טוען: כי ספר קהלת כתוב בסוד עליון והוא נכתב בדרך משל , כל פסוק אפילו הקצר ביותר מכיל חכמה עליונה.

המלבי"ם מסביר: משה היה צריך להקהיל את עם ישראל מהסיבה:  שבעוד שבמעמד  הר סיני- היה העם מאוחד, הרי בזמן מעשה העגל- השטן קיטרג –וגרם למחלוקת והנה הקמת המשכן נועדה  לכפר על מעשה העגל. לכן משה הקהיל את העם על מנת לאחד אותם מחדש.

אומני המשכן וייחודם.

חכמים מספרים: רבי עקיבא - בתחילה היה עם – הארץ , התחיל מאוחר יותר ללמוד תורה - הביט באבן  שנוקבה על ידי טיפות מים שנטפו עליה ללא הרף  - למד מזה מוסר- השכל:-אם טיפות מים רבות שינו את צורת האבן ,למרות היותה כה קשה, הרי המסקנה: שלימוד תורה בהתמדה - יכול לחדור ללב אנוש ,למרות  אפשרות היותו גס ומאובן.

 

לבצלאל הייתה חכמה גדולה לחדור  ללבבות מאובנים ביותר – לנקבם ולמלאם בתורה וביראת שמים, כפי שנאמר: הוא היה ,חרש ואומן לנקב אבן ולמלאותה בחומר הדרוש- "וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת":

 

ע"פ הזוהר- את בצלאל העמידו , בצל א-ל, (דהיינו בצלו של א-ל), ומי הוא בצל א-ל, זהו ימין, (כי החסד נקרא א-ל)

 

ידוע שאהליאב היה שותפו של בצלאל- שמו מעיד עליו כי ישב   תמיד באוהל ה'- כלומר השכינה שרתה עליו. 

 

ר' חיים מוולוז'ין סבור:

בשלושה דברים נבראו כל העולמות: חכמה, תבונה, דעת.

 

כפי שכתוב: "יְהוָה--בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ;    כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ, תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ"; [משלי  ג, י"ט]

 

מאחר שהמשכן ,כליו וגם המקדש – נעשו בתבנית ובצלם כל העולמות העליונים לכן גם את בצלאל מילא ה' – ברוח אלוקים, חכמה ,תבונה ודעת.

 

לכן אומרים חז"ל [מסכת  ברכות, נ"ה, א]:"יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ"- היות ובניית המשכן היא מעין בריאת העולם.

 

הרידב"ז  סובר: אומני המשכן וכליו - בצלאל בן אורי  ואהליאב בן אחיסמך לא היו רק בעלי דעת, חכמה ותבונה,- היו יכולים להשתמש בכישרונותיהם לא רק  בסוג אחד של מלאכה- אלא בכולם- הייתה להם הבנה במחשבה- כיצד להוציא את האומנות  מהכוח אל הפועל. לכן הם נקראו גם חכמי לב.

החת"ם סופר מסביר : כי הייתה  לבצלאל גם את הסגולה להורות את אומנותו לאחרים.  אין הדבר מובן מאליו שהרי ישנם אנשים מוכשרים בעלי ידע רב בחכמה ובינה ,אך אין להם את הכישרון ללמד אחרים.

אור החיים טוען רעיון דומה:  הייתה לו ברכה מיוחדת להוציא את החכמה מהלב לפועל, מלבד הכישרון  יש צורך גם בנדיבות.

ישנם חכמים שיש להם ידע רב ,אך אין הם מסוגלים לרדת אל העם ולהסביר את הרעיונות בשפתם. נאמר על קהלת: "יותר שהיה קהלת חכם עוד  לימד דעת את העם"  יש כאן דברי שבח על   כישרונו של קהלת - ללמד ולהעביר הלאה את מה שהוא  למד בעצמו - לעם.

הרמב"ן התפעל מאד מאישיותו של בצלאל שנחשב לכליל השלמות ואמר עליו : "פלא זאת שראוי להתפעל עליו"

ה"חפץ חיים" סובר:  כי מכוחם של אומני המשכן ניתן להבין: יסוד גדול בעבודת ה' - אם אדם נושא ליבו למשימה קדושה בתחום התורני  ומנסה להגיע למטרה נעלה רבה יותר מכפי כוחו, הוא  זוכה לסיוע אלוקי –היינו את הכוח החסר לו להשלמת מעשיו ועליו להכיר בזאת- שהוא זוכה לחכמה בליבו מאת בורא עולם והיא  אך רק ממנו.

רבי אברהם מנחם רפא בפירושו: "מנחה בלולה" מסביר: יש אדם שיודע לחשוב  מחשבות, הכוונה היא - שמתכנן שרטוטים ומגיש אותם לאנשי  מעשה שיודעים להוציאם  לפועל , אולם אינם יודעים לתכנן ולשרטט.

מנגד- בצלאל היה מסוגל לחשוב  מחשבות ולתרגם זאת  למלאכה  בפועל  כמו שנאמר: "לעשות  בזהב ובכסף ובנחושת".

על פי ספרי החסידות: "ולחשוב  מחשבות"- הכוונה  שבצלאל  היה יודע את מחשבתו של כל אחד מהתורמים והיה  מתאים את התרומות לפי  הכוונות שלהם ומחשבותיהם, מי שהיה חושב  בעת מסירת התרומה - מחשבה טהורה - בצלאל הקדיש זאת לארון, ותרומה במחשבה צדדית - הקדיש לאדנים וכך הלאה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הפרשה מעבירה  מסר אקטואלי חשוב לכל עם ישראל-לדורות : משה מקהיל את עם ישראל להודיע על הקמת המשכן, אלא שלצורך קיום המשכן וקיום העם בארץ - יש להתאחד – אחדות מלאה  במיוחד לאור העובדה שבית המקדש השני נחרב בעוון  מחלוקת ושנאת חינם-לפני  אלפיים שנה בקירוב  והביא לחורבן העם והארץ.

וכמה יפים וחשובים הפסוקים:

"תּוֹרָה צִוָּה- לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב.  ה וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".

 

 [ דברים  ל"ג, ד'- ה']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי- צדיקים במותם נקראים חיים- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויחי- צדיקים במותם נקראים חיים- כיצד?

 מאמר מאת:  אהובה קליין

 יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ יוסף נופל על פני יעקב אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מבקש מיוסף לא להיקבר במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מזכיר ליוסף את הבטחת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה:  אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את בניו טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שבט יהודה- בפי יעקב: "גור אריה יהודה"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ דגל שבט יהודה / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שבט יששכר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט דן נלחם באויב/ ציירה:  אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יוסף ואחיו שבים למצרים מהלוויית אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המצרים מבכים את מות יעקב אבינו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  האחים  חוששים מנקמת יוסף אחרי מות אביהם/ ציירה: אהובה קליין 

(c)

ציורי תנ"ך/ יוסף אומר לאחיו: כי הכל מאת אלוקים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/יוסף לעת זקנתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ [דיפטיכון] הצלחת יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

Joseph succeeds and transcends and ages in Egypt

Biblical paintings by Ahuva Klein-

פרשה זו נקראת בשם :"ויחי" למרות שבסופה - ישנו תיאור מות יעקב ואף הלווייתו לקבורה במערת המכפלה - כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּפֹּל יוֹסֵף, עַל-פְּנֵי אָבִיו; וַיֵּבְךְּ עָלָיו, וַיִּשַּׁק -לוֹ.  וַיְצַו יוֹסֵף אֶת-עֲבָדָיו אֶת-הָרֹפְאִים, לַחֲנֹט אֶת-אָבִיו; וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים, אֶת-יִשְׂרָאֵל.  וַיִּמְלְאוּ-לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים; וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם, שִׁבְעִים יוֹם.  וַיַּעַבְרוּ, יְמֵי בְכִיתוֹ, וַיְדַבֵּר יוֹסֵף, אֶל-בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר:  אִם-נָא מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֵיכֶם--דַּבְּרוּ-נָא, בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר.  אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת--בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי; וְעַתָּה, אֶעֱלֶה-נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת-אָבִי--וְאָשׁוּבָה.  וַיֹּאמֶר, פַּרְעֹה:  עֲלֵה וּקְבֹר אֶת-אָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ.  וַיַּעַל יוֹסֵף, לִקְבֹּר אֶת-אָבִיו; וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל-עַבְדֵי פַרְעֹה, זִקְנֵי בֵיתוֹ, וְכֹל, זִקְנֵי אֶרֶץ-מִצְרָיִם.  וְכֹל בֵּית יוֹסֵף, וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו... " [בראשית נ', א'-ט']

השאלות הן:

א] מה משמעות  המילה: "ויחי" ונפילת יוסף על פני אביו?

ב] מדוע דרש יעקב להיקבר בכנען- בחברון  מערת המכפלה?

תשובות.

משמעות שם הפרשה: "ויחי"

חז"ל  מייחסים חשיבות רבה למילות הפתיחה של הפרשה: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה". לעומת זאת כאשר חזר יעקב - משהותו בניכר נאמר: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן".[להלן ל"ז, א'] וההבדל בין המילה: "וישב"- זוהי ישיבת קבע והוא קיים רק לגבי ארץ ישראל, אך מנגד על ישיבת יהודי בגלות - אין היא נחשבת לישיבת קבע, אלא היא באה להחיות את הנפש עד יעבור זעם - מטעם זה נאמר על יעקב: על תקופת שהיית יעקב ומשפחתו:" "וַיְחִי יַעֲקֹב..."בבחינת שהייה זמנית.

רבינו בחיי מסביר: המילה: "ויחי"- עולה בגימטרייא - שלושים וארבע - מספר המרמז: לשנים הטובות והשמחות בחיי יעקב, שעליהן ראוי להגיד: "ויחי יעקב.."

למרות שיעקב אומר לפרעה במצרים: "וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" לעומת זאת שבעה עשר השנים בסוף ימיו של יעקב במחיצת יוסף היו השנים הטובות והמאושרות- שנים שכוללות שתי תקופות שוות של שבע עשרה שנים :

א] שבע עשר השנים הראשונות בחיי יוסף עד שנמכר למצרים.

ב] שבע-עשרה השנים האחרונות בחיי יעקב שבהן התאחדה כל המשפחה השסועה במצרים.

חז"ל סוברים כי יש כאן משהו חינוכי, במילים "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה"[ בראשית  מ"ז, כ"ח] מזכיר גם את הפסוק: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן"[ בראשית  ל"ז, ב'] מהפסוק הזה לומדים: שיוסף היה צעיר בן שבע עשרה כשהופרד בכוח הזרוע מאביו ומכל בני משפחתו ונמכר לעבד במצרים. יעקב אבינו קיים ,אפוא ,מצוות לימוד וחינוך כלפי בנו יוסף במשך שבע עשרה שנים, משום כך מדגיש בפנינו הכתוב, שאין ה' מקפח שכר מצוות ומעשים טובים של כל אדם. וכך זכה יעקב לגמול מושלם מצד יוסף ובניו, שקיימו בו בסוף ימי חייו: מצוות כיבוד אב במשך שבע עשרה שנים תמימות- מידה כנגד מידה.

[מתוך ספר "התמצית" / מאיר ינאי] מצאתי הסברים מעניינים נוספים- למילה: "ויחי":

"ויחי"- הכוונה: לחיות נכון - באהבה וביראה, מידת יעקב- היא לראות ולהבין מה המטרה בחיים - לשם מה חיים?

"וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־ כֻּלָּ֑ם וּצְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם לְךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים"׃ [נחמיה ט', ו] הכוונה: ה' מחיה את כל הנבראים.

"כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" [תהלים ל"ו, י' ]

התורה, - היא  מלשון הוראה  היא תורת חיים. "ובחרת בחיים למען תחיה" [דברים  ל', י"ט]

התורה נקראת בשם: "תורת חיים" לפי שנאמר: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" [משלי ג', י"ח]

ישראל נקראו: חיים- שנאמר: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".[דברים, ד', ד']

ארץ ישראל נקראת "חיים" שנאמר: "וְנָתַתִּ֥י צְבִ֖י בְּאֶ֥רֶץ חַיִּֽים"׃

[יחזקאל כ"ו, ו]

נפילת יוסף:

נאמר: "וַיִּפֹּל יוֹסֵף, עַל-פְּנֵי אָבִיו; וַיֵּבְךְּ עָלָיו, וַיִּשַּׁק - לוֹ".

רש"ר מסביר: יש בנפילה זו רמז להתעוררות רגשית עוצמתית – כאשר אדם נופל כביכול שלא מרצונו ,יוסף נפל על פני אביו ובכה ומשאזלו כוחותיו –הוא נישק - נשיקת פרידה את אביו.

חשיבות בקשת יעקב להיקבר במערת הכפלה.

יעקב מרגיש כי הגיעה לשיבה טובה ועליו לדאוג למקום קבורתו בכנען ,לכן הוא מבקש מיוסף שאינו מעוניין להיקבר במצרים - אלא בארץ ישראל:

על פי רש"י שלושה טעמים לכך:

א] סופה של מצרים ללקות במכת הכינים - כמו שנאמר:

"כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" [שמות  ח', י"ג]

והיות והכינים האלה זוחלים תחת גופו ומצערים אותו-סירב להיקבר שם..

ב] אין מְתֵי חוּץ לָאָרֶץ חיים- קמים לתחיה ,אלא בצער גלגול מחילות - שעתידים להתגלגל במחילות  מתחת לפני האדמה עד ארץ ישראל כדי לקום לתחייה.

ג] כדי שהמצרים לא יעשו את מקום קבורתו למקום של עבודה זרה.

יעקב מצווה  את בניו לקברו במערת המכפלה:

"וַיְצַו אוֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל-אֲבֹתָי:  אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי.  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:  אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי-- לַאֲחֻזַּת-קָבֶר". [להלן מ"ט, כ"ט-ל"א]

רש"ר מדגיש: כי יעקב מזכיר את מקום הקבורה המדויק בכנען - מערת המכפלה.  עבור הבנים יהיה זה צורך וזכות להתעסק עם גופו והזכות להיקבר עם אבותיו- ניתן לראות איך הקפיד לשמור על הסדר וזכויות הקניין על המקום- שהרי אברהם אבינו רכש את הקבר והשדה בחברון בכסף מלא!

ה"משך חכמה" [ויקרא כ"ו, מ"ד]מבאר: יעקב לא היה מעוניין שיהיה קבור במצרים- מהחשש שמא ירצו בניו להישאר שם- ויסרבו לעזוב את קבר אביהם. לכן בא החשש, שמא  יתבוללו, חלילה- במצרים.

"ואם היה קבור יעקב אבי - כל שבטי ישראל שם, הלא היו מתייאשים מארץ כנען והיו משתקעים במצרים ומחשיבים אותה לארץ מולדתם והיה בטל הייעוד האלוקי עליהם.."

"על פי עקדת יצחק" יעקב הזכיר את "מקנה השדה והמערה אשר  בו - מאת בני חת- מהחשש, שמא כבר נשכח במשך שבע עשרה השנים שיעקב ובניו היו במצרים - ויורשי הבעלים הראשונים יערערו על זכותם של בני יעקב לקבור שם את אביהם [מה שבאמת קרה לפי חז"ל]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: לאורך כל חייו- יעקב היה איש אמונה -מחובר לאלוקים-ברמ"ח  אבריו - הוא דאג שהתורה תלווה את כל משפחתו  תמיד ובהמשך גם לדורות הבאים- לכן שם הפרשה: "ויחי"- בא למרות תיאור  מותו ומעיד כמה נכונים דברי חז"ל:

"צדיקים במיתתם קרויים חיים" [מסכת ברכות י"ח, ע"ב:]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)