יום שלישי, 21 בנובמבר 2023

יעקב והודעתו לנשותיו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יַעֲקֹב וְהוֹדָעָתוֹ לִנְשׁוֹתָיו

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

יַעֲקֹב  מִתְבָּרֵךְ בְּחָרָן

ה' בְּחָכְמָה אוֹתוֹ  חָנָן

לוֹ צֹאן , בָּקָר וַעֲבָדִים

שְׁפָחוֹת גְּמַלִּים וַחֲמוֹרִים.

 

וַיְהִי הַיּוֹם יַעֲקֹב שׁוֹמֵעַ

בְּפִי בְּנֵי לָבָן תַּעְתּוּעַ :

לָקַח יַעֲקֹב הַכֹּול מֵאָבִינוּ

רָכַשׁ כָּבוֹד הַמְּאַייֵּם עָלֵינוּ.

 

בִּרְאוֹת יַעֲקֹב  פְּנֵי הַמְּחֻתָּן

לֹא כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם – חַייְכָן

הִבִּיט הַשָּׁמַיְמָה בְּתִימָּהוֹן:

שׁוּב  לְאַרְצְךָ – פָּקַד אֵל עֶלְיוֹן.

 

עַתָּה קָרָא  יַעֲקֹב לִנְשׁוֹתָיו

בִּפְנֵיהֶן שָׁטַח  חִישׁ מַכְאוֹבָיו

רָחֵל וְלֵאָה  הַדּוּרוֹת בִּלְבוּשָׁן

אֵינָן מַסְתִּירוֹת כְּאֵב אַכְזָבָתָן.

 

פֶּה אֶחָד  לוֹחֲשׁוֹת הַסְכָּמָתָן

לִנְטֹשׁ הַמָּקוֹם הִגִּיעַ הַזְּמַן

אֲבִיהֶן אוֹתָן נָוכְרִיּוֹת הַחְשִׁיבָן

מָמוֹנָן חָמַד- בִּזָּה כְּבוֹדָן.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת וְיָצָא [חֻמָּשׁ  בְּרֵאשִׁית]    

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 15 בנובמבר 2023

פרשת תולדות - הסיבה לרעב בארץ- הליכת יצחק לגרר/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תולדות -  הסיבה לרעב בארץ- הליכת יצחק לגרר.

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ רבקה  ויצחק  מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד: ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ יצחק ורבקה הולכים לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ עשיו יוצא לצוד  ציד בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/  עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק בגרר ואנשי המקום/ ציירה: אהובה קליין(c)



יורי תנ"ך/ הפלישתים סותמים את הבארות/ ציירה: אהובה קליין (c)




"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה

 ויקנאו

 אותו פלישתים"


[בראשית כ"ו, י"ג]




ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

הכתוב מתאר את הליכת יצחק לגרר בעקבות הרעב בארץ: "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ- פְּלִישְׁתִּים, גְּרָרָה.  וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת –כָּל -הָאֲרָצֹות הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל- הָאֲרָצֹות הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.  וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר. וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:  .......וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ". [בראשית פרק כ"ו ,א'-י']

השאלות הן:

א] מדוע  נאלץ יצחק  לעזוב  את הארץ  וללכת דווקא לגרר?

ב] מדוע אלוקים אוסר על יצחק  לרדת למצרים?

תשובות.

יצחק הולך לגרר.

הכתוב מציין את הסיבה – מדוע נאלץ יצחק לעזוב את הארץ: " וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם"

בעל הטורים מביא הסבר מאד מעניין   לסיבת הרעב בארץ באותה תקופה ,הוא מציין: כי קיים קשר  לפסוק הקודם הנאמר בו: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"[להלן  כ"ה, ל"ד]

הביזה הזאת של עשיו מזכירה לנו גם את המן הרשע: "בוזה בן בוזה - זה המן הרשע שיצא מעשיו [אסתר רבה ז', י]

יש כאן קשר בין המילים - "וַיְהִי רָעָב" לבין המילים:" וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"

על כך אמר שלמה המלך: בְּבוֹא-רָשָׁע, בָּא גַם-בּוּז [משלי י"ח, ג']

" בְּבוֹא-רָשָׁע"- זה עשיו שנאמר:

"כִּי-תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ, וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת--כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס; וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה.." [מלאכי א', ד'] בא גם בוז- לפי שבא בזיונו עמו -ועם קלון –חרפה. שנתלווה לו קלונו של רעב ואין חרפה- אלא רעב.

כמו שאומר הנביא יחזקאל: ," אֲשֶׁר לֹא תִיקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב—בַּגּוֹיִם".

מכאן ניתן להבין, מדוע היה אז רעב בארץ - הביזיון של עשיו כלפי הבכורה - גרם לכך!

הרב אביגדור הלוי נבנצל מרחיב  בביזיון זה: גם לאחר שעשיו שבע והשקיט את רעבונו הוא חש בפנימיותו כי "סידר" את יעקב שנתן דבר שאינו שווה פרוטה, וקיבל  נזיד עדשים שבכל זאת שווה  משהו. הוא הרגיש כי עלה בידו לעשות עסק טוב מאד.

"התחיל מקהיל.. ואמר להם: יודעים אתם מה עשיתי לזה - אכלתי עדשיו ושתיתי יינו, ושיחקתי בו ומכרתי לו הבכורה" [מדה"ג, שם וע"ע בר"ר ס"ג, י"ד] אחרת היה יכול  לערער בבית דינם של שם ועבר ולטעון שהיה אנוס, שהיה רעב עד כדי סכנת חיים ,אך לא כן. הוא היה בטוח בעצמו שעשה את עסקת חייו.

הרב שמשון רפאל הירש סבור: " מאז הובטחה הארץ לאברהם לנחלת עולם, הרעב חזר  מידי פעם בפעם, אך ארץ ישראל  נועדה להיות מבורכת כארץ זבת חלב ודבש והסיבה לכך: לפי  שתנובתה של ארץ ישראל אינה תלויה בעמל האדם וברכת  הטבע בלבד ,אלא ברמה  הרוחנית  והמוסרית של יושביה- ואילו כאשר סרים מן הדרך התורנית – הארץ עשויה להקיא את יושביה- כפי שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת- חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי....... וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" [ויקרא. י"ח, כ"ו – כ"ט]

וכמו שעם ישראל הוא עם קשה עורף מטבעו , רק בעזרת קבלת התורה- הפך לעם ה'- באופן זה גם הארץ הייתה קשה ולא פורייה מטבעה ונתונה לרעב ורק באמצעות עוצמת התורה נעשתה לארץ מבורכת  בשפע ברכות.

ההוכחה היא: הר גריזים והר עיבל, הר גריזים הר הברכה –פורח והר עיבל - שומם. ולכן על הר עיבל השומם עליו נבנה מזבח התורה. כי בכוח התורה ניתן להפוך את הר עיבל  - שהוא הר הקללה - למקור ברכה כדוגמת הר גריזים.

מכאן שהארץ והעם קשורים בקשר הדוק ואף אחד מהם אינו יכול לפרוח בלי השני !

על יצחק חל איסור לצאת מחוץ לגבולות ישראל.

רבינו בחיי מפרש: כי יצחק רצה ללכת בדרך אבותיו ולרדת מצרימה : אלא הכתוב מציין: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה":  לכן הלך לגרר. בעצם הלך אל אבימלך מלך פלישתים - גררה - רומז לגלות- כי גלה ממקומו בעל כורחו והלך אל ארץ  פלישתים שהיא ארץ מגורי אביו והדבר רומז לגלות בבל שהוא מקום מגורי אבותינו שהיו באור כשדים.

רש"י מסביר: כי ה' הזהיר את יצחק מאחר והייתה כוונתו לרדת מצרימה בעקבות הרעב - כפי שירד אביו ,אברהם, בימי הרעב, לכן אמר לו ה' שלא ירד לשם - לפי שהוא נחשב לעולה - תמימה [משעת העקדה] ולכן אסור שירד מחוץ  לגבולות הארץ. כשם שקורבן עולה היוצא מחוץ לעזרה נפסל ואסור להקריבו. באופן זה אסור ליצחק לצאת אל מחוץ לארץ ישראל.[ב"ר]

אלוקים מבטיח ליצחק שאם יישאר בארץ הוא יבורך - וזרעו: ".....אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹות הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה,

אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ...."

ויהיה כל אדם מבורך ואומר לבנו:' יהא זרעך כזרעו של יצחק' והכתוב הזה מלמד על כל המקרא:

"......, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם אֶת-אֶפְרַיִם, לִפְנֵי מְנַשֶּׁה". [בראשית  מ"ח ,כ']

הקב"ה מציין לשבח את אברהם - אבי יצחק: כי תמיד שמע בקול ה' ועמד בעשרה ניסיונות. ובנוסף קיים אברהם את הגזרות שגזרו חכמים בדורות הבאים להרחקה ושמירה על האזהרות שבתורה.

אשר לגרר המקראית - ארץ גרר נמצאה בדרך למצרים, בין קדש (הקדמונים מזהים את קדש עם פטרה, אך כיום החוקרים סבורים שקדש היא עין - קדיראת, כלומר קדש ברנע) ובין שור (כיום מזהים את שור עם שרידי הביצורים שבגבול המצרי), וגובלת בצפון – בתחום באר שבע ועזה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הרעב ששרר בארץ בתקופת יצחק כנראה נבע מהביזיון שנקט עשיו כלפי הבכורה.

ניתן להסיק: כי החיבור לתורה וקיום המצוות- הם תנאי לשמירה על ארץ ישראל ועם ישראל כדברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ  הַלְלוּ-יָהּ." אמן ואמן.

[תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]


ציורי תנ"ך/ יצחק ורבקה בדרך לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)





*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יִצְחָק בְּדֶרֶךְ לִגְרָר/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יִצְחָק   בְּדֶרֶךְ לִגְרָר.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

וַיְהִי הַיּוֹם  לְיִצְחָק נִיסָּיוֹן

עָשָׁיו  בְּמַעֲשָׂיו גָּרַם בִּזָּיוֹן

לְפֶתַע בָּאָרֶץ נָחַת הָרָעָב

בְּלֵב יִצְחָק דְּקִירַת לַהַב.

 

עַתָּה יִיפָּרֵד מֵאַרְצוֹ

יָתוּר אַחַר  מְזוֹנוֹ

שֶׁמָּא יֵרֵד לְמִצְרַיִם?

לְפֶתַע מַעֲנֶה מִשָּׁמַיִם:

 

אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה

שְׁבוּעָתִי אֲקַיְּימָהּ

שְׁכֹן  בָּאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת

עוֹד תְּהֶנה מִטּוֹבָתָהּ הַשּׁוֹפַעַת.

 

 דִּבְרֵי אֱלוֹקִים חַיִּים

רוּחוֹ כֹּה  מְרוֹמְמִים

עַל רִבְקָה יָגֵן  כִּפְלַיִם

מֵהֶעְדֵּר יִרְאַת שָׁמַיִם.

 

עַתָּה פּוֹסְעִים בְּשַׁעַר

בִּפְנֵיהֶם פְּאֵר  וְזֹהַר

מֵי הַנַּחַל  כֹּה תְּכוּלִים

עֲצֵי הַנּוֹי בָּהֶם מִשְׁתַּקְּפִים.

הֶעָרָה  הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת: תּוֹלְדוֹת [חֹמֶשׁ בְּרֵאשִׁית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 7 בנובמבר 2023

פרשת חיי שרה- זקנת אברהם וזקנת דוד המלך- השוני?/ מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת חיי שרה-זקנת אברהם וזקנת דוד המלך- השוני?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:

ציורי תנ"ך/ אברהם רוכש את מערת המכפלה בכסף מלא/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אברהם מנהל משא ומתן עם עפרון/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ אברהם אבינו לאחר רכישת מערת המכפלה והשדה בחברון -בכסף מלא  (c)
ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ אליעזר נשבע לאברהם שלא ייקח ליצחק אישה מבנות הכנעני/

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אליעזר הולך לחרן לחפש אישה ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ אליעזר- עבד אברהם מתפלל להצלחת שליחותו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה בנערות השואבות מים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]





ציורי  תנ"ך/ רבקה מגישה לאליעזר מים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ לבן מזמין את אליעזר להתארח בביתו/ ציירה: אהובה קליין (c}




ציורי תנ"ך/ תשובת רבקה לאליעזר- עבד אברהם: "אלך" /ציירה אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ אליעזר ורבקה על הגמל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/רבקה  מגיעה אל בית יצחק/ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יצחק יוצא לשוח בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יצחק מביא את  רבקה אל אוהלו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך: עבדי דוד המלך  מביאים- לפניו  את אבישג השונמית / ציירה: אהובה קליין (c)

בפרשה זו מתארת לנו התורה את זקנתו של אברהם ופנייתו לאליעזר עבדו לדאוג ליצחק - לאישה ראויה לו כפי שהכתוב מתאר: "ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ:  שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי.  וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר לֹא - תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק.  ......, וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת--הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם".  [בראשית כ"ד,  א'- ח']

בהפטרה נקרא השבת על זקנתו של דוד המלך - כפי שנאמר:

"וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ׃ וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי ־ ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיְבַקְשׁוּ֙ נַֽעֲרָ֣ה יָפָ֔ה בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְצְא֗וּ אֶת ־אֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית וַיָּבִ֥אוּ אֹתָ֖הּ לַמֶּֽלֶךְ׃ וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ ַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ׃ וַאֲדֹֽנִיָּ֧ה בֶן ־חַגִּ֛ית מִתְנַשֵּׂ֥א לֵאמֹ֖ר אֲנִ֣י אֶמְלֹ֑ךְ וַיַּ֣עַשׂ ל֗וֹ רֶ֚כֶב וּפָ֣רָשִׁ֔ים וַֽחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו׃ וְלֹֽא־עֲצָב֨וֹ אָבִ֤יו מִיָּמָיו֙ לֵאמֹ֔ר מַדּ֖וּעַ כָּ֣כָה עָשִׂ֑יתָ וְגַם ־ה֤וּא טֽוֹב תֹּ֨אַר֙ מְאֹ֔ד וְאֹת֥וֹ יָֽלְדָ֖ה אַֽחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם"׃ [מלכים -א,א,א'-ז']

השאלות הן:

א] מה מאפיין את זקנתו של אברהם אבינו?

ב] כיצד מתואר דוד המלך בזקנתו?

תשובות.

"ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים"

הרב שמשון רפאל הירש מתאר יפה את  זקנותו של אברהם:

התארים: "ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל"- הקדמה זו מהווה את סיכום חייו של אברהם מעתה –דאגתו לא הייתה  לצרכיו הפרטיים ,אלא לבנו יצחק ולביתו אחריו.

המילה: "זקן" מציינת גם מי שנעשה אדם חכם מתוך ניסיונותיו בחיים בניגוד לנער שעדיין "מנער" מעליו רשמים-בעודו חסר ניסיונות ומנסה ליצור בעצמו את עולמו מתוך רשמיו.

יש להבדיל בין "ישן" לבין "זקן".

המילה :"ישן" שמזכירה את המילה: "שינה"- מציין מצב של  כלול – כוח - האדם נעשה תשוש וקהה חושים. מכאן גם המילה: "אישון" כדוגמת הפסוק: "ְּאִישׁ֥וֹן לַ֗֝יְלָה וַאֲפֵלָֽה" [משלי ז'. ט'] חושך.

המילה: "זקן" – הפירוש: מה שנרכש במהלך עבודת החיים - הבשלת האישיות כדוגמת דברי חז"ל: "זקן זה שקנה חכמה" [קידושין ל"ב] או: "זקן זה שקנה שני עולמות" [בראשית רבה נ"ט, ט']

החכמה היהודית מעריכה את העולם הזה ומנגד את ערך עולם הבא ומכריזה:" יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא"

"ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" [מסכת אבות ד', י"ז]

אברהם אבינו - היה בא בימים - כל יום שחלף שימש לו אבן דרך בדרכו לנצחיות - אברהם הכין את העולם הזה כפרוזדור לעולם הבא. "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל". חז"ל מדמים פסוק זה לדברי יצחק:" ואוכל מכל" [להלן  כ"ז, ל"ג] ולדברי יעקב שאמר: "יש לי כל" [להלן  ל"ג, י"א] ועל שלושת הביטויים אומרים: "בכל", "מכל" ,"כל" ועל תמצית חיי האבות אומרים חז"ל: שלושה  מעין עולם הבא ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב,

דכתיב בהן בכל, מכל, כל" [בבא בתרא ט"ז, י"ז]

אברהם אבינו היה במהלך חייו בעליה מתמדת עד שהגיע לפסגה שהיה מתכבד כנשיא אלוקים בין האומות.

בזוהר הקדוש נאמר :".... כשאדם נפטר מהעולם - אזי באים כל ימיו לחשבון לפני הקב"ה להראות מעלות הצדיק, שלא עבר יום אחד משנותיו – מתורה ומצוות ומעשים טובים,  מה שאין כן הרשעים ימיהם-  ימיהן מתחבאין ובושין להתקרב לפני הקב"ה "

הגאון מוילנא שאל פעם שאלה  בחג הסוכות:

מאין יודעים  שאברהם קיים את מצוות סוכה? ולא היה מי שישיב לו על שאלה זו.

מיד ענה להם: נאמר במדרש: "וה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל".

ראשי תיבות: "בסוכות תשבו שבעת ימים",כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" [ויקרא כ"ג, מ"ב]

דוד המלך בזקנותו:

על דוד המלך נאמר: "וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ"

המלבי"ם מסביר: דוד המלך היה זקן בגופו - באפיסת כוחות והיה בא בימים והיה כמעט בן שבעים שנה, היות ותם  חומו הטבעי בגופו כנראה שהבגדים שתפקידם לכסות את הגוף ולשמור על חומו הטבעי - אינם יכולים לחמם את הגוף במצב שהוא קר מטבעו.

מטעם חולשתו , כבר לא הייתה  תקווה שישוב למלוך על ישראל. לגבי המלוכה היה נראה דוד כאילו כבר  אינו קיים בעולם לכן הגיעה השעה שאחד מבניו ימלוך תחתיו - מטעם זה שאף אדוניה להמליך את עצמו וחשב שלא יהיה משפטו כאבשלום שמרד בדוד אביו בעודו בעוצמת כוחו  ותקיפותו.

כשעבדי דוד המלך  ראו - כי כוחו הטבעי של המלך תם –נאמר: "עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה ", לפי שבשרה חם יותר לעומת אישה נשואה וכשפרסמו את הדבר הדגישו: "יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי־ ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ אמרו זאת בלשון נסתר כי כך מפרסמים בציבור ולעומת זאת את המשפט :" וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ כתוב בלשון נוכח, כי זו האמת כפי  שיודע המלך.

נאמר: "וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ וַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ"

במילים אלה הכתוב מרמז את הסיבה שאדניהו ביקש למלוך ולמרוד באביו ,לכן חשב שאביו לא יתנגד לשאתה לאישה וכך ימצאו לו נערה אחרת שתשרת  אותו. מטעם זה רצה אדוניהו למלוך מיד!

לעניות דעתי -  ההורים  חייבים  לשמש דוגמא אישית לילדיהם ואכן אברהם ושרה בהחלט שימשו   ליצחק - דוגמא טובה- ההוכחה: כאשר שרה ראתה - כי ישמעאל עלול לקלקל ולפגוע בחינוך היהודי הטהור של יצחק - מיד ביקשה להרחיקו עם אמו מביתם: "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק." [בראשית כ"א, י']

חז"ל אומרים: שכאשר אבשלום נלחם נגד דוד אביו - אמר חושי הארכי אל דוד שדבר זה הגיע לו כי נשא  לו יפת תואר משבי מלחמה למרות שהתירה זאת התורה: "כל נושא יפת תואר- סופו להוליד בן סורר ומורה" לפיכך נולד לו בן כאבשלום".[סנהדרין ק"ז] וכיון שאדוניהו גם נולד לו מיפת תואר - ממילא  דוד לא היה יכול להטיף מוסר לאדוניהו.

מפי חז"ל עוד הסברים: "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו".

א]. "מה עשה המלאך? לקח חרבו וקינחה בטליתו של דוד, וראה דוד חרבו של מלאך המוות והיה מרתת בכל איבריו עד יום מותו"(פרקי ר' אליעזר פרק מ"ג).

ב. "ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט" - אמר ר' יוסי ב"ר חנינא כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו" (ברכות ס"ב:)

לסיכום , לאור האמור לעיל: אברהם היה זקן – בא בימים . ניתן להדגיש את הדוגמא האישית ללא דופי ששימש ליצחק.

מנגד - דוד המלך פעל רבות - אך בתחום הרוחני הדוגמא האישית לא הייתה מושלמת  יתכן לומר שלא פעל די בחייו למען הקמת המקדש ויתכן שכאשר עשה מפקד בקרב אנשיו וחטא ב"כוחי ועוצם ידי" כל הגורמים הנ"ל גרמו לתשישותו .

לכן חשוב  לזכור תמיד: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת" [זכריה.ד' ו']

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו מתארת לנו התורה את זקנתו של אברהם ופנייתו לאליעזר עבדו לדאוג ליצחק - לאישה ראויה לו כפי שהכתוב מתאר: "ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ:  שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי.  וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר לֹא - תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק.  ......, וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת--הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם".  [בראשית כ"ד,  א'- ח']

בהפטרה נקרא השבת על זקנתו של דוד המלך - כפי שנאמר:

"וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ׃ וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי ־ ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיְבַקְשׁוּ֙ נַֽעֲרָ֣ה יָפָ֔ה בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְצְא֗וּ אֶת ־אֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית וַיָּבִ֥אוּ אֹתָ֖הּ לַמֶּֽלֶךְ׃ וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ ַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ׃ וַאֲדֹֽנִיָּ֧ה בֶן ־חַגִּ֛ית מִתְנַשֵּׂ֥א לֵאמֹ֖ר אֲנִ֣י אֶמְלֹ֑ךְ וַיַּ֣עַשׂ ל֗וֹ רֶ֚כֶב וּפָ֣רָשִׁ֔ים וַֽחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו׃ וְלֹֽא־עֲצָב֨וֹ אָבִ֤יו מִיָּמָיו֙ לֵאמֹ֔ר מַדּ֖וּעַ כָּ֣כָה עָשִׂ֑יתָ וְגַם ־ה֤וּא טֽוֹב תֹּ֨אַר֙ מְאֹ֔ד וְאֹת֥וֹ יָֽלְדָ֖ה אַֽחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם"׃ [מלכים -א,א,א'-ז']

השאלות הן:

א] מה מאפיין את זקנתו של אברהם אבינו?

ב] כיצד מתואר דוד המלך בזקנתו?

תשובות.

"ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים"

הרב שמשון רפאל הירש מתאר יפה את  זקנותו של אברהם:

התארים: "ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל"- הקדמה זו מהווה את סיכום חייו של אברהם מעתה –דאגתו לא הייתה  לצרכיו הפרטיים ,אלא לבנו יצחק ולביתו אחריו.

המילה: "זקן" מציינת גם מי שנעשה אדם חכם מתוך ניסיונותיו בחיים בניגוד לנער שעדיין "מנער" מעליו רשמים-בעודו חסר ניסיונות ומנסה ליצור בעצמו את עולמו מתוך רשמיו.

יש להבדיל בין "ישן" לבין "זקן".

המילה :"ישן" שמזכירה את המילה: "שינה"- מציין מצב של  כלול – כוח - האדם נעשה תשוש וקהה חושים. מכאן גם המילה: "אישון" כדוגמת הפסוק: "ְּאִישׁ֥וֹן לַ֗֝יְלָה וַאֲפֵלָֽה" [משלי ז'. ט'] חושך.

המילה: "זקן" – הפירוש: מה שנרכש במהלך עבודת החיים - הבשלת האישיות כדוגמת דברי חז"ל: "זקן זה שקנה חכמה" [קידושין ל"ב] או: "זקן זה שקנה שני עולמות" [בראשית רבה נ"ט, ט']

החכמה היהודית מעריכה את העולם הזה ומנגד את ערך עולם הבא ומכריזה:" יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא"

"ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" [מסכת אבות ד', י"ז]

אברהם אבינו - היה בא בימים - כל יום שחלף שימש לו אבן דרך בדרכו לנצחיות - אברהם הכין את העולם הזה כפרוזדור לעולם הבא. "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל". חז"ל מדמים פסוק זה לדברי יצחק:" ואוכל מכל" [להלן  כ"ז, ל"ג] ולדברי יעקב שאמר: "יש לי כל" [להלן  ל"ג, י"א] ועל שלושת הביטויים אומרים: "בכל", "מכל" ,"כל" ועל תמצית חיי האבות אומרים חז"ל: שלושה  מעין עולם הבא ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב,

דכתיב בהן בכל, מכל, כל" [בבא בתרא ט"ז, י"ז]

אברהם אבינו היה במהלך חייו בעליה מתמדת עד שהגיע לפסגה שהיה מתכבד כנשיא אלוקים בין האומות.

בזוהר הקדוש נאמר :".... כשאדם נפטר מהעולם - אזי באים כל ימיו לחשבון לפני הקב"ה להראות מעלות הצדיק, שלא עבר יום אחד משנותיו – מתורה ומצוות ומעשים טובים,  מה שאין כן הרשעים ימיהם-  ימיהן מתחבאין ובושין להתקרב לפני הקב"ה "

הגאון מוילנא שאל פעם שאלה  בחג הסוכות:

מאין יודעים  שאברהם קיים את מצוות סוכה? ולא היה מי שישיב לו על שאלה זו.

מיד ענה להם: נאמר במדרש: "וה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל".

ראשי תיבות: "בסוכות תשבו שבעת ימים",כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" [ויקרא כ"ג, מ"ב]

דוד המלך בזקנותו:

על דוד המלך נאמר: "וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ"

המלבי"ם מסביר: דוד המלך היה זקן בגופו - באפיסת כוחות והיה בא בימים והיה כמעט בן שבעים שנה, היות ותם  חומו הטבעי בגופו כנראה שהבגדים שתפקידם לכסות את הגוף ולשמור על חומו הטבעי - אינם יכולים לחמם את הגוף במצב שהוא קר מטבעו.

מטעם חולשתו , כבר לא הייתה  תקווה שישוב למלוך על ישראל. לגבי המלוכה היה נראה דוד כאילו כבר  אינו קיים בעולם לכן הגיעה השעה שאחד מבניו ימלוך תחתיו - מטעם זה שאף אדוניה להמליך את עצמו וחשב שלא יהיה משפטו כאבשלום שמרד בדוד אביו בעודו בעוצמת כוחו  ותקיפותו.

כשעבדי דוד המלך  ראו - כי כוחו הטבעי של המלך תם –נאמר: "עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה ", לפי שבשרה חם יותר לעומת אישה נשואה וכשפרסמו את הדבר הדגישו: "יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי־ ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ אמרו זאת בלשון נסתר כי כך מפרסמים בציבור ולעומת זאת את המשפט :" וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ כתוב בלשון נוכח, כי זו האמת כפי  שיודע המלך.

נאמר: "וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ וַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ"

במילים אלה הכתוב מרמז את הסיבה שאדניהו ביקש למלוך ולמרוד באביו ,לכן חשב שאביו לא יתנגד לשאתה לאישה וכך ימצאו לו נערה אחרת שתשרת  אותו. מטעם זה רצה אדוניהו למלוך מיד!

לעניות דעתי -  ההורים  חייבים  לשמש דוגמא אישית לילדיהם ואכן אברהם ושרה בהחלט שימשו   ליצחק - דוגמא טובה- ההוכחה: כאשר שרה ראתה - כי ישמעאל עלול לקלקל ולפגוע בחינוך היהודי הטהור של יצחק - מיד ביקשה להרחיקו עם אמו מביתם: "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק." [בראשית כ"א, י']

חז"ל אומרים: שכאשר אבשלום נלחם נגד דוד אביו - אמר חושי הארכי אל דוד שדבר זה הגיע לו כי נשא  לו יפת תואר משבי מלחמה למרות שהתירה זאת התורה: "כל נושא יפת תואר- סופו להוליד בן סורר ומורה" לפיכך נולד לו בן כאבשלום".[סנהדרין ק"ז] וכיון שאדוניהו גם נולד לו מיפת תואר - ממילא  דוד לא היה יכול להטיף מוסר לאדוניהו.

מפי חז"ל עוד הסברים: "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו".

א]. "מה עשה המלאך? לקח חרבו וקינחה בטליתו של דוד, וראה דוד חרבו של מלאך המוות והיה מרתת בכל איבריו עד יום מותו"(פרקי ר' אליעזר פרק מ"ג).

ב. "ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט" - אמר ר' יוסי ב"ר חנינא כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו" (ברכות ס"ב:)

לסיכום , לאור האמור לעיל: אברהם היה זקן – בא בימים . ניתן להדגיש את הדוגמא האישית ללא דופי ששימש ליצחק.

מנגד - דוד המלך פעל רבות - אך בתחום הרוחני הדוגמא האישית לא הייתה מושלמת  יתכן לומר שלא פעל די בחייו למען הקמת המקדש ויתכן שכאשר עשה מפקד בקרב אנשיו וחטא ב"כוחי ועוצם ידי" כל הגורמים הנ"ל גרמו לתשישותו .

לכן חשוב  לזכור תמיד: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת" [זכריהד' ו']






*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר