יום רביעי, 12 ביולי 2023

מֹשֶׁה וְכָעֲסו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מֹשֶׁה וְכָעֲסו

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן © 

וַיְהִי הַיּוֹם תַּמָּה מִלְחָמָה

כְּנֶגֶד מִדְיָן - בְּיָד רָמָה

שָׁבִים לְעַרְבוֹת מוֹאָב

לוֹחֲמֵי הַחַיִל וְשָׁלָל רַב.

 

פְּנֵיהֶם אֲרֶשֶׁת נִיצחוֹן

חָשִׁים  רוּחַ כּוֹחַ עֶלְיוֹן

נוֹשְׂאִים מִלָּקוֹחַ  אָדָם וּבְהֵמָה

אַף הֶחֱיוּ כָּל נְקֵבָה.

 

מִתְבּוֹנֵן מֹשֶׁה בִּפְלִיאָה

אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן בְּתַדְהֵמָה

מֹשֶׁה  מַזִּיל דִּמְעָה

קוֹצֵף עֲלֵיהֶם מֵחֲשַׁשׁ זִימָּה

 

חַדְרֵי לִבּוֹ מַנְגִּינַת  נְכָאִים

הַזּוֹרֶמֶת בְּנִשְׁמָתוֹ כִּנְחָלִים

עַל   עַם שְׂרִידֵי חָרֶב  וְיִיסּוּרִים

נוֹדְדֵי מִדְבָּר שְׂבֵעֵי אוֹיְבִים.

 

 עָם מֻקָּף  שִׁבְעִים זְאֵבִים

 חַיָּיב לְהִישָּׁמֵר מִפִּיתּוּיִים

 יִיעוּדוֹ נוֹעַד אוֹר לַגּוֹיִים

מִגְדַּלּוֹר זֹהַר לְנֶצַח נְצָחִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת מַטּוֹת [חֻמַּשׁ בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 5 ביולי 2023

פרשת פינחס- שכר פינחס, ומנגד עונשו של משה/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת פינחס-  שכר פינחס, ומנגד עונשו של משה.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/בנות צלופחד דורשות ממשה ואהרון: נחלה/ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ פינחס וברית השלום/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "צרור את המדיינים והכיתם אותם"/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי נ"ך/  יוכבד\ משה .אהרון / ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/  משה סומך את ידיו על יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה מתפלל לה' להשגת מנהיג לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ משה מצווה לעלות על הר העברים/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ משה מקשיב לציווי ה' לעלות להר העברים/ ציירה: אהובה קליין (c[שמן על בד]








ציורי תנ"ך/ משה משקיף מהר העברים על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין[שמן  על
 בד](c)

ציורי תנ"ך/ יהושע וכלב בן יפונה הנותרים מהמרגלים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יהושע ואנשי גבעון/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא בפתח המערה וציווי ה' אליו/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה]



ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא יושב  בצל- עץ הרותם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ההפטרה: ירמיהו פרק א



ציור להפטרה/ ירמיהו רואה: סיר נפוח/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציור להפטרה [ירמיהו א] ירמיהו ומקל השקד/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו עשירה בנושאים , אחד מהם: עלייתו של פנחס בדרגתו הרוחנית כשכר על מעשיו ומנגד עונשו של משה - לא להיכנס לארץ ישראל - על שהיכה על הסלע ולא דיבר בהתאם לציווי ה'.

על פנחס נאמר כבר בסוף פרשת בלק:

"וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  וַיַּרְא, פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל- קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף". [במדבר כ"ה, ו'-ט']

בפרשתנו פנחס  זוכה לשכר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא - כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי.  לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.  וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית--זִמְרִי, בֶּן-סָלוּא:  נְשִׂיא בֵית-אָב, לַשִּׁמְעֹנִי.  וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת-צוּר:  רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית-אָב בְּמִדְיָן, הוּא".[להלן כ"ה, י'-ט"ז]

מנגד  משה  מצטווה לעלות להר העברים:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ.  כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם:  הֵם מֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר-צִן". [להלן כ"ז, י"ב-ט"ו]

בהמשך משה מבקש מנהיג חדש לעם ישראל:

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר.  יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.  אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה". [להלן , כ"ז, ט"ו-י"ח]

השאלות הן:

א] במה זכה פנחס כשכר על מעשהו ?

ב] מה הייתה המשמעות - בציווי למשה לעלות  להר העברים ?

תשובות.

פנחס ושכרו

ידוע שישנן חמש פרשיות שבוע הקרויות על שם אישים והם:

נוח, יתרו ,קורח ,בלק  ופנחס.

חז"ל משווים בין בלק  לבין - פנחס: בלק – מלך מואב היה איש  אשר היה רותם אחרים לעזרתו - כאשר חש סכנה מדינית וצבאית מצד ישראל, לשם כך התייעץ עם זקני  מדיין ונעזר בבלעם – נביא הגויים בשולחו אליו את השליחים - זקני מואב ומדיין -  עם קסמים בידיהם  במטרה לקלל את עם ישראל.

לעומתו , פנחס התגלה כאיש מעשה - איש נמרץ מאד - הוא אינו מחכה בצד שמישהו אחר  יעשה במקומו את המלאכה, אלא ברגע הנכון הוא עושה את המעשה הנדרש וזאת מתוך תחושת השליחות- כדי להציל את עם ישראל, הוא נוקט בגישתו של הלל הזקן:

"ּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ" [מסכת אבות ב' ה']

לפי מה שקראנו בפרשת בלק, לא עלו יפה ניסיונותיו של בלק – לקלל את ישראל - אלא ההפך הגמור - הקללות  הפכו לברכות.

מנגד- לפנחס היו תוצאות מידיות לטובת עם ישראל ממעשה הקנאות שביצע :

פנחס  הרג את שני החוטאים - מתוך קנאה לה' ובעקבות זאת נעצרה המגפה בקרב עם ישראל.

לפי דברי רש"י :הסיבה לבכייתם של ישראל באותו אירוע הייתה - כי ראו שמשה היה חסר  אונים - לא הייתה לו תשובה למצב הנורא ורפו ידיו מפעולה והנה פנחס  בא והציל את המצב!

מתוך ההשוואה בין שני האישים: בלק ומנגד פנחס יש להפיק  לקח כי אין לדחות פעולה למחר  בזמן שניתן לפעול בהקדם. עליך ליטול את שליחותך מה שנדרש ממך לעשות !

רבי  משה מקוצי [מבעלי התוספות במאה הי"ג,] מביע פליאה, מדוע  מעשה פנחס מתואר בסוף פרשת בלק ואילו תיאור השכר שבו זכה מתואר בפרשת פנחס?

תשובתו: הפרדה זו בין תיאור מעשהו של פנחס  בסוף הפרשה הקודמת, לבין  השכר שלו זכה בפרשתנו: בא ללמדנו מוסר- השכל- המתאים לכל מקום וכל עת: אין לשלם לאדם שכר קנאות, עד שבודקים היטב אם המעשה שלו נעשה מראשיתו  ועד סופו - לשם שמים ללא נגיעה אישית כפי שנעשה על ידי פנחס בן אלעזר הכהן.

ה' מצווה למשה שיודיע לפנחס על שכרו :

"הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.  וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". 

הגאון רבי יצחק  מוולוז'ין  מסביר באמצעות משל: מעשה בשר צבא שנלחם כנגד אויב חזק - אך איבד את סבלנותו וגרם למות רבים מחייליו . באחד הימים אחד מחייליו עשה מעשה גבורה נעלה. שגרם למפלת האויב.

מה עשה המלך? ציווה לשר הצבא שיעניק בעצמו את הכבוד לו ראוי אותו לוחם שתרם רבות בגבורתו לניצחון כנגד האויב. בדומה לכך [וזה הנמשל] הצטווה משה, כאשר פרצה המגפה בתוך עם ישראל-  שהוא בעצמו יבשר לפנחס על הגמול שזכה על מעשה הקנאות שביצע כנגד שני החוטאים ומעשה זה הציל  נפשות רבות מתוך עם ישראל.

שנינו במסכת סנהדרין [פ"ב, ע"ב]:"אמר לו הקב"ה למשה: הקדם שלום [בשר לפנחס שאני כורת עמו ברית שלום של מתן כהונה לו ולזרעו]

"נתיבות שלום" סובר: כי פינחס עשה מעשה חסד כי על ידי מעשהו גרם לכפר על עם ישראל,

 ולכן שכרו גם ממידת החסד ומכאן שהוא נתעלה להיות אליהו הנביא- כי אליהו הוא מקור החסד שמלמד תמיד זכות על ישראל. לכן אליהו הנביא בא לכל ברית מילה לישראל להליץ טוב עליהם- על קיום הברית.

משה הצטווה לעלות להר העברים:

הקב"ה מצווה את משה לעלות אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; משם יוכל להשקיף על הארץ אך לא להיכנס לתוכה.

על כך משל יפה:

מעשה במלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח הארמון, אבל כשהמלך נכנס דרך שער זה לארמונו בנו נכנס אחריו - לתוך  הטרקלין, והוא הלך בעקבות אביו, אך משרצה המלך להיכנס לחדר השינה, עצר את בנו ואמר לו: עד כאן , מעכשיו אינך יכול להמשיך..

הנמשל: כאשר נכנס משה לנחלת גד ובני ראובן [בעבר הירדן המזרחי], שמח וחשב שאלוקים ביטל את הגזירה עליו שלא להיכנס לארץ ישראל, מיד החל מתחנן לה' שיאפשר לו להיכנס לארץ שממערב הירדן - היינו - ארץ ישראל.

מכאן נלמד קל וחומר: אם משה לא מנע מעצמו רחמי שמים והתחנן לה' שיתיר לו להיכנס לארץ המובטחת. קל וחומר : שבכל צרה שתהיה, אל יכנס אדם לייאוש - אלא ימשיך להתפלל.

אומר הרב חיים הלוי  שמואלביץ בספרו: "שיחות מוסר"   חז"ל אומרים [דברים רבה פ"ב, ח]  "אמר משה רבינו לפניו, ריבונו של עולם עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ישראל ואני איני נכנס? 

אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו ,מניין? גבירתו אומרת: "ראו הביא לנו איש עברי [בראשית ל"ט, י"ד] ולא כפר, אלא אמר: " כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; "[ בראשית  מ, ט"ו]

אתה שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך, כיצד? בנות יתרו אומרות: [שמות ב', י"ט]: " אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם - דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן". והוא שומע ושותק  וכו".

הרי הדבר תמוה, כאשר בנות יתרו אמרו: "איש מצרי.." .  הייתה כאן הכחשת יהדותו של משה, והוא שמע ושתק ולא ראינו על כך שום  תביעה ממנו, אך יתכן שיש לדון אותו לכף זכות , כי אולי היה במצב של סכנה ,שמא נודע שהוא יהודי - היה הדבר גורם לו משהו רע, אך מכל מקום, היות ומשה לא הודה במקום מוצאו, היינו , יהדותו וארצו משום ששתק - על כך נענש שלא נקבר בארץ הבחירה. ולא היה יכול  לתרץ מיני תירוצים לאשמה זו, מפני שעניין זה: "מי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו" אין זה עונש בתורה, אלא מציאות, כי כל מי שלא מודה בשייכותו לארץ אינו שייך לארץ - אין הארץ חפצה בו.

יש לציין שלמרות הגזרה על משה שלא יזכה להיכנס לארץ ישראל - הוא התעקש בכל ליבו על רצונו העז להיכנס למקום ולא מנע עצמו מן הרחמים-ציפה לרחמי ה' עליו ,הרבה בתפילות לבורא עולם בבקשת ביטול הגזרה.

מכאן ניתן ללמוד קל וחומר על יתר בני האדם: אשר  לא יגיעו לעולם לידי ייאוש ולא ימנעו עצמם מתפילות ותחנונים בכל צער ומצוקה שפוקדים אותם.

לכן, עונשו של משה נסמך בפרשת פנחס - לאור חלוקת הנחלות לשבטים ובכללם ירושתן של בנות  צלופחד,  באווירה זו משה  סבור היה - שהתבטלה הגזרה לאי כניסתו לארץ, אך הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה

הגזרה יצאה לפועל בסוף ימיו, אך למרות זאת  הרבה משה בתפילות ותחנונים למען ביטולה   כדברי חז"ל:  "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו  מן הרחמים"

לסיכום, לאור האמור לעיל, לומדים אנו על שכרו הרב של פנחס הכהן  - שמתוך קינאת ה'  לחם וזכה להציל את עם ישראל.

מנגד על עונשו של משה לא להיכנס לארץ - היות וה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.

יפים  וחשובים דברי רבי: "דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָהו ְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין"[מסכת אבות ב', א]

וראויים לציון גם דברי דוד המלך:

"הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט?" [תהלים  צ"ד, ט']



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מֹשֶׁה וְצִוּוּי אֱלוֹקִים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מֹשֶׁה וְצִוּוּי אֱלוֹקִים

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

כִּשְׁמוֹעַ מֹשֶׁה- דִּין הַנַּחֲלָה

אָשֵׁר ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד  נַעֲנָה

הִרְהוּרָיו  עוֹרְרוּ מוֹחוֹ

שֶׁמָּא חִישׁ נִמְחַל חֶטְאוֹ.

 

עַתָּה נֶעֱמַד עַל הַסְּלָעִים

 בְּלִיבּוֹ זָרְמוּ גַּעְגּוּעִים

לְאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ

בָּהּ יוֹצִיאוּ יָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ .

 

לְפֶתַע חָשׁ רוּחַ שְׁכִינָה

אִדְרָתוֹ נָעָה אָנֶה וָאָנָה

אָחַז מַטֵּהוּ בְּחָזְקָה

 הִתְמַלֵּא זִיק תִּקְוָה.

 

קַרְנֵי אוֹר סִנְוְורוֹ עֵינָיו

קוֹלוֹת אֱלוֹקִים   הִרְעִידוּ אָזְנָיו

כָּעֵת עָצַר צְעָדָיו

הֶאֱזִין בְּרָמָ"ח אֲבָרָיו:

 

עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים

רְאֵה נָא אֶרֶץ הָעִבְרִים

מִיָּד נֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ

דֻּגְמַת אַהֲרֹן אָחִיךָ.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת  פִּינְחָס [חֻמַּשׁ בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 28 ביוני 2023

פרשת בלק.-מה הבשורה לעם ישראל ומנגד לאויבי ישראל?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בלק.- הבשורה לעם  ישראל  ומנגד  לאויבי  ישראל?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ בלק משקיף על מושבם של עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין.(c)



ציורי תנ"ך/ בלק מתייעץ עם זקני מדיין(c) ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ בלק שולח  מלאכים לבלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שליחת המלאכים אל בלעם/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בלק חובש את אתונו/  ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי תנ"ך/ בלעם ,האתון והמלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)




 בלק לוקח את  בלעם לראש פעור- כדי לקלל את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "מה טובו אהלך יעקב  ..."/ ציירה: אהובה קליין (Cׂ


ציורי תנ"ך/ "עם לבדד ישכון"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.."/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בלק כועס על בלעם- על אי הצלחתו לקלל../ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך// נבואת מיכה הנביא/"כאריה בבהמות יער"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מיכה הנביא נושא דברים לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת בלק פותחת בתיאור דברי בלק - מלך מואב: "וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל - סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא..." [במדבר  כ"ב, ב'-ה']

בלק שולח מלאכים [שליחים] אל בלעם בן בעור לבקש ממנו שיקלל את עם ישראל.

למטרה זו מגיעים זקני מואב וזקני מדיין וקסמים בידם: ככתוב: "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק".

בהמשך מתגלה - כי אלוקים אינו מאפשר לקלל את עם ישראל: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא".[להלן  כ"ב, י"ב]

ההפטרה היא בספר מיכה [פרק ה-ו]

ה' מדמה את שארית ישראל לאריה השולט על הגויים ,ואלוקים ישמיד את כל  הדברים שעם ישראל היה נשען עליהם:

"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל.  ח תָּרֹם יָדְךָ, עַל-צָרֶיךָ; וְכָל -אֹיְבֶיךָ, יִכָּרֵתוּ.  וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְהַאֲבַדְתִּי, מַרְכְּבֹתֶיךָ. וְהִכְרַתִּי, עָרֵי אַרְצֶךָ; וְהָרַסְתִּי, כָּל-מִבְצָרֶיךָ.  וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים, מִיָּדֶךָ; וּמְעוֹנְנִים, לֹא יִהְיוּ-לָךְ" [מיכה. ה, ז'- י"ב]

בהמשך מזכיר הנביא את כל הדברים הטובים שה' עשה לעם ישראל ומסביר להם מה אלוקים דורש מהעם הנבחר.

השאלות הן:

א] באיזה אופן רצה בלק ,מלך מואב ,להכריע את עם ישראל ומהי מידת הצלחתו?

ב] מה ניתן ללמוד על אויבי ישראל אז והיום?

ג] מה הקשר בין דברי מיכה בהפטרה - לפרשה?

תשובות.

בלק – מלך מואב ומעשיו במטרה להכריע את עם ישראל.

בלק שלח  שליחים אל  בלעם - שהיה נביא בגויים : "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק".

הגאון  מווילנה מסביר: בידם של  זקני מואב וזקני מדיין היו שני סוגי קסמים - מהטעם שהכישוף נקרא בשתי לשונות, "נחש" ו"קסם" כפי שנאמר: "כִּי לֹא-נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא-קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" [להלן כ"ג כ"ג]

נחש - הוא בדיבור

וקסם - הוא במעשה.

קסמים - לשון רבים, כמו שכתוב בספר היצירה: "כף זכות וכף חוב ולשון מכריע בינתיים" שהוליכו לו קסמים להשלים לניחוש שהיה לו ולכן כתוב: "בידם"- שהוא המעשה  וזהו: "וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק" שאמרו לבלעם מה ביקש בלק להשלים..

לאור כל השתלשלות העניינים  נראה שכל המאמצים לפגוע בעם ישראל אינה צולחת - כי אלוקים אינו מאפשר זאת כפי שהכתוב מעיד על כך:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא".[להלן  כ"ב, י"ב]

רש"י אומר על כך: עם ישראל אינם זקוקים לברכה  - היות והם מבורכים, משל למה הדבר דומה? כמו שאומרים לצרעה: לא מדבשך ולא מעוקצך.

אומות העולם מתנכלות  לעם ישראל בשני אופנים - במטרה להביא עליהם כליה:

אפשרות אחת: להביא עליהם גזירות קשות ועינויים אכזריים.

אפשרות שנייה: על  ידי התקרבות יתירה ומשיכתם לטמיעה ולשמד.

בלעם הרשע ניסה תחילה את דרך הקללות אך כשהבחין שאינו קוצר הצלחה בכך - לפי "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם" לכן ניסה בלעם את הדרך השנייה של הברכה –והתקרבות - במטרה להביא אותם לטמיעה ,לכן אומר לו הקב"ה: מוחלני לך טובותיך וברכותיך :"לא מדובשך ולא מעוקצך"- לא מנשיכתך ולא מנשיקתך... [ע"פ  דברי שערי חיים]

התוצאה הסופית שבלעם בירך את עם ישראל ולא קילל – כי זה היה רצון ה'.

אויבי ישראל אז והיום.

בפרשתנו, מלך מואב אינו מצליח להרע לעם ישראל על ידי ששלח את השליחים אל בלעם ובנוסף התוצאה הייתה הפוכה- הקללות הפכו לברכות.

הדבר מוזכר גם בחומש דברים [ כ"ג, ד']

"וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא-אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה:  כִּי אֲהֵבְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"

גם כאשר יהושע נואם טרם מותו לעם ישראל בשכם ,הוא  מזכיר את חסדי ה' שעשה לעם ישראל:

"וַיָּקָם בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׁלַח, וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--לְקַלֵּל אֶתְכֶם. וְלֹא אָבִיתִי, לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם; וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם, וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ". [יהושע  כ"ד, ט'- י"א]

לעניות דעתי: אם נתבונן בפרעה מלך מצרים - מטרתו הייתה ,בדומה לבלק מלך מואב - להתנכל לעם ישראל ולהשמידו כפי  שהכתוב מתאר:

"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.  וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ.  וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת - רַעַמְסֵס."[שמות א, ח'-י"ב]

גם כאן אלוקים רצה אחרת כפי שכתוב: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" [שם  א, י"ב]

לגבי מצבנו היום, ידוע שאנו מוקפים  באויבים רבים סביבנו – ככבשה המוקפת  בשבעים זאבים - הלוטשים עיניהם אל עבר עם ישראל בכל רגע ורגע וכל יום שעובר בשקט ושלווה הוא נס בפני עצמו.

גם להם שיטות  משלהם.

שיטה א. הם טוענים אם  יהיו כאן שתי מדינות ניתן להגיע להסדר, אך בעוד שלהם יש  מדינות רבות - הם מנסים דווקא  להשתלט- חלילה, על מדינת ישראל הקטנה .

שיטה ב:  פיגועים מסוגים שונים - הן כלפי צבא והן כנגד האזרחים. והדרך הזאת היא  צומחת בתחום החינוך הקלוקל - שהם מעניקים לילדיהם - דרך שנאה ואלימות.

אך עלינו לזכור כי  האויב שהוא מזרע עמלק מקיים שליחות אלוקית – כאשר קול יעקב - קול התורה נחלש בקרב עם ישראל – ידי עשיו על העליונה, חלילה. והם מצליחים לממש פיגועים.

לכן הפתרון היחידי להתגבר על כל האויבים בנוסף לכוננות הפיסית, צבא ונשק - הוא קיום המצוות כמו שנאמר:

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ". [דברים ז, י"ב]

"זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם.  הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם,.[שם ז', ח- כ']

ְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ-[שם ט"ז]

קשר ההפטרה  בין  דברי מיכה הנביא לפרשה.

הנביא מיכה מונה את כל המעשים הטובים שעשה ה' לעם ישראל  כגון:

"כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ; וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ, אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם.  עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה".[מיכה ו', ד'- ו']

בהמשך הנביא מסביר לעם ישראל:

"הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם -אֱלֹהֶיךָ" [מיכה ו ',ח']

אלוקים דורש מהעם את מידת החסד - זו אחת ממידות ה' כנאמר:

"וְיָדַעְתָּ, כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים:  הָאֵל, הַנֶּאֱמָן--שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָו, לְאֶלֶף דּוֹר" [דברים ז', ט']

בנוסף את מידת הצניעות - ללכת בזהירות בחכמה, בענווה ובצניעות ובהכנעה – ה' דורש מידות טובות ואין לו חפץ בקורבנות רבים.

כדי להכיר אם האדם אם תוכו – הוא כברו ,ניתן לצפות עליו כיצד מתנהג בזמן שמחה גדולה ,או לחילופין בזמן קשה וכאב, אם הוא מצליח לגלות אומץ רוח ועוז נפש - הדבר מוכיח שתמיד מצניע לכת עם אלוקיו!  [ע"פ  כוכב יעקב"]

לסיכום, לאור האמור לעיל, רואים  באופן ברור כיצד ה' מציל את עם ישראל מכל תכסיסי מלך מואב - אשר נחל כישלון מוחץ בסופו של דבר. כאז - כן עתה  כדברי דוד המלך:

"כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר