יום רביעי, 13 ביולי 2022

פרשת פנחס- הקשר לאליהו הנביא- ומסר חשוב למנהיגים./ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת פנחס- הקשר לאליהו הנביא- ומסר חשוב למנהיגים.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה [מלכים א, י"ח, י"ט]


ציורי תנ"ך/ פינחס וברית השלום/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "צרור את המדיינים והכיתם אותם"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/בנות צלופחד דורשות ממשה ואהרון: נחלה/ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי נ"ך/  יוכבד\ משה .אהרון / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה מתפלל לה' להשגת מנהיג לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ משה מצווה לעלות על הר העברים/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה משקיף מהר העברים על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין[שמן  על בד](c)

ציורי תנ"ך/  משה סומך את ידיו על יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יהושע וכלב בן יפונה הנותרים מהמרגלים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יהושע ואנשי גבעון/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא יושב  בצל- עץ הרותם/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מתוך ההפטרה]


ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא בפתח המערה וציווי ה' אליו/ ציירה: אהובה קליין (c)
 [מתוך ההפטרה]


ציורי תנ"ך/ איזבל שולחת מלאך אל אליהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)
 [מתוך ההפטרה: מלכים א, י"ח, י"ט]


פרשה זו פותחת במעשה הגבורה של פנחס:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא - כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי.  לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.  וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית--זִמְרִי, בֶּן-סָלוּא:  נְשִׂיא בֵית-אָב, לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת-צוּר:  רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית-אָב בְּמִדְיָן, הוּא". [במדבר כ"ה, י-ט"ז]

בהפטרה בשבת זו אנו קוראים בספר מלכים א [פרקים י"ח- י"ט] על תחרות ראווה - המתרחשת בין אליהו הנביא ונביאי הבעל – הנחשבים - לנביאי שקר.

תחרות זאת מסתיימת בניצחון דרמטי לטובת אליהו כפי  שהכתוב מתאר:  "וַתִּפֹּל אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר, וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה. וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: "יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים! יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים!". וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ: "לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל, אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם", וַיִּתְפְּשׂוּם, וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם. וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב: "עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה, כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם". וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל, וַיִּגְהַר אַרְצָה, וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין (ברכו) בִּרְכָּיו. וַיֹּאמֶר אֶל נַעֲרוֹ: "עֲלֵה נָא, הַבֵּט דֶּרֶךְ יָם, וַיַּעַל וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר: "אֵין מְאוּמָה", וַיֹּאמֶר שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים. וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם", וַיֹּאמֶר: "עֲלֵה, אֱמֹר אֶל אַחְאָב 'אֱסֹר וָרֵד וְלֹא יַעַצָרְכָה הַגָּשֶׁם'". מה וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה, וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל, וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה. וְיַד יְהוָה הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו, וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה". [מלכים א, י"ח, ל"ח-  מ"ו]

מעניינת תגובתה של איזבל: "וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב. וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר: "כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן, כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם". וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה, וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם. וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם (אחת) אֶחָד, וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת," [מלכים א, י"ט, א- ה]

השאלות הן:

א] מי היה פנחס ומדוע עלה לגדולה?

ב] מי הוא  אליהו? ומה הקשר לפנחס?

תשובות.

פנחס – פועלו וגדולתו.

נאמר: "פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא - כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי". 

על פי דעת מקרא: הקב"ה מוסר למשה – מה עליו להגיד לעם ישראל לאחר שפנחס הרג באמצעות רומח – שהיא: חנית קטנה - את החוטאים- הישראלי והמדיינית.

במעשה זה-  הוכיח את גבורתו ועוז רוחו כדי לתקן את הפגיעה המבישה בקודשי ישראל.

פנחס הוכיח גבורה נפשית ולא חשש לפגוע בחוטאים אלה בגלל ייחוסם.

רש"י מסביר: על פי  מסכת סוטה [מ"ג, ע"א:] היות והשבטים היו נוהגים לבזות את פנחס ואומרים: "הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי - אמו [יתרו] עגלים לעבודת אלילים, הרג נשיא שבט מישראל" ! לכן התורה מייחסת אותו לאהרון הכהן.

אברבנאל מפרש: התורה מדגישה את ייחוסו של פנחס לאהרון כדי להודיע - שפנחס לא עסק מעולם בכלי מלחמה ולא למד אף פעם להשתמש בחרב וחנית, אך כשראה את החטא הנורא, פעל ללא היסוס שלא כפי הרגלו.

"שפת אמת" מבאר: על ידי זה שפנחס קינא את קנאת ה' והרג את זמרי-החדיר ללב כל עם ישראל- "בתוכם"- את מידת הקנאות שאין ביכולתו לסבול - עוברי עבירה , למרות שהוא היה בעל עזות וחריפות - הרי הוא קנא את קנאת ה'.

בעבור גבורתו זו - פנחס קיבל שכר כפי שהכתוב מתאר:  "לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם"

בגמרא מתואר: מעשה בכהן גדול שאמר לשני התנאים - שמעיה ואבטליון - שהם בני גרים.

השיבו לו: אהרון היה אוהב שלום ורודף שלום ואותו כהן לא היה כך.[מסכת יומא ע"א]

מכאן אנו למדים כי זה העושה מעשה כאהרון - הוא ראוי לשלום - שהיא ברכתו של  אהרון הכהן - כפי שנאמר:

"בְּרִיתִי הָיְיתָה אִתּוֹ, הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם" [ מלאכי ב', א]

אליהו הנביא  והקשר לפנחס.

אליהו הנביא נלחם כנגד נביאי השקר - שהם קרואים נביאי הבעל:

"וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם"

לאליהו הנביא קורים נסים - האש יורדת מהשמיים ואוכלת את קורבנו של אליהו  זהו נס גלוי!

אליהו הנביא צועק:

"וַתִּפֹּל אֵשׁ  ־יהוה, וַתֹּאכַל אֶת ־הָעֹלָה וְאֶת ־הָעֵצִים, וְאֶת ־הָאֲבָנִים וְאֶת ־הֶעָפָר; וְאֶת ־הַמַּיִם אֲשֶׁר ־בַּתְּעָלָה לִחֵכָה׃  וַיַּרְא כָּל־הָעָם, וַיִּפְּלוּ עַל ־פְּנֵיהֶם;

וַיֹּאמְרוּ, יהוה הוּא הָאֱלֹהִים, יהוה הוּא הָאֱלֹהִים"׃

ואילו נביאי הבעל אינם זוכים לנס - אלא סופם שנשחטים על ידי אליהו הנביא!

הרי מעשיו של אליהו הנביא מוכיחים את גדולת ה' ומנגד את כישלונם של נביאי הבעל.

אליהו הנביא בורח למדבר - ברצונו למות, מדוע? הרי היה צריך לשמוח על ההוכחה : שנביאי הבעל חטאו ואילו הוא הוכיח לכולם את מציאות ה'.

אומנם איזבל מנסה לרדוף אחריו - המאבק הזה בינו לאיזבל אינו חדש.

איזבל דאגה לכלכל את  נביאי הבעל - מנגד שאפה להשמיד את נביאי ה' ואילו כעת היא מבקשת נקמה כפי שנאמר:

"וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר: "כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן, כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם".

אך, מתברר שאליהו הנביא אינו בורח מפניה - אלא הוא בורח מעצמו - בורח מייעודו. לכן הוא משאיר את נערו בבאר שבע והולך לבדו למדבר.

בהפטרה אנו קוראים על ייאושו של אליהו וכתוצאה מכך הוא נמלט מתפקידו.

עתה משהוא נס מפני החרב  השלופה של איזבל- לפתע הוא חושב שכל הישגיו היו מדומים!  ומבקש רק דבר אחד - למות במדבר.

אליהו הבורח "אל- נפשו" מנסה לשכוח את כישלון מאבקו בעבודת הבעל – בדומה ליונה הנביא - המנסה להתעלם מקולות הסערה – המרמזים לו לשוב לשליחותו בים ונרדם בבטן  האוניה  - כך אליהו נשכב מתחת לעץ הרותם במדבר.

גם לאחר שאליהו הנביא ניצל  ומקבל עוגת רצפים - בסופו של דבר מגיע להר האלוקים וגם שם מסתתר בתוך המערה - אך אלוקים קורא לו לצאת למשימת המשך שליחותו.

אליהו הנביא, למרות כל הנסים שקרו לו והוכיחו לכל - כי יש אלוקים. חש: כי העם לא שב עדיין מדרכו הרעה והוא עדיין פוסח על שני הסעיפים.

אליהו הנביא רואה את כל המכשולים סביבו: הוא סובל מנחת זרועה של איזבל ובנוסף מאה נביאים מוחבאים על ידי עובדיה הנביא.

בסופו של דבר הוא נשבר : "וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹותֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ".

נאמר בילקוט: כי ה' התרעם על אליהו הנביא על כך שאינו מלמד זכות על עם ישראל והוא מתמיד ברוח הקנאה ולכן ציווה ה' את אליהו למשוח את אלישע לנביא תחתיו.

מנגד, אנו רואים שרוח הקנאה שהייתה לפנחס – התורה שיבחה אותו ואף זכה לשכר גדול - כהונת עולם.

אם כן מדוע ה' מתרעם  על אליהו?

המגיד מדובנה מסביר זאת על ידי  משל: מעשה באב שהביא את בנו החולה לרופא - וכדי להצילו - הרופא כרת לו אבר ואז ניצל.

לימים - שוב חלה הילד ואביו הביאו לרופא - הפעם הרופא נתן לנו סמים קשים שיש בכולם ,חלילה להמית.

מיד כעס האב על הרופא וצעק: מדוע הנך חפץ להמית את הבן? הבאתיו כדי שתרפאו, עכשיו אני מבין שגם בפעם הקודמת רצית בכוונתך הרעה להופכו לבעל מום!

הנמשל גם כאן. אליהו הנביא הוא פנחס - כעת מאשים את עם ישראל - בעבור חטאם הראויים לכיליון.

כאן רמז ה' שחייב מנהיג ישראל - לבקש רחמים על עם ישראל – גם בזמן שהם חוטאים ולסנגר עליהם.

אומר לו ה' : כאן מתברר  כי כל הכוונה שלך : גם בשיטים הייתה קנאותך – כדי לעורר קטגוריה על עם ישראל ומכאן  שניתן לחשוב שאפילו אותה קנאות בשיטים אשר  קיבלת עליה [כפנחס]  שכר- אותה קנאות היא לא הייתה  לטובת עם ישראל - אלא לרעתם – לעורר קטרוג על חטאיהם בשמים!

מכאן -שבזמן שפונים אל החוטאים יש להוכחתם על חטאם - אך כאשר פונים אל ה' יש ללמד עליהם זכות. ולבקש עליהם רחמים!

החוט המקשר בין אליהו הנביא ופנחס:

"נתיבות שלום"  מסביר כי בתרגום יונתן בן עוזיאל נאמר: הרי פנחס זכה לברית שלום - ומכך למלאך קיים-ועניין זה מופיע  בספר " תורת אבות"- שעניין מלאך- הכוונה: שהחומריות והגשמיות שלו  נהפכו לרוחניות - כולו רוחני ולכך זכה פנחס -  שהוא: אליהו הנביא זכור לטוב.

לסיכום ,לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד: פנחס נלחם את קנאת ה' למען ישראל ומעשיו נהפכו לרוחניים וכך התגלגל לנשמת אליהו הנביא - אך גם כאשר מנהיג נלחם במסירות נפש למען  הצלת העם- עליו להיזהר לא לקטרג עליהם - אלא לדון אותם לכף זכות  ורק בפניהם - מוטל עליו להוכיחם!

 כמו שנאמר"וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת" [ מסכת אבות פרק א', ו]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אִיזֶבֶל וּמְזִימתָהּ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

אִיזֶבֶל   וּמְזִימתָהּ.

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

וַיְהִי הַיּוֹם  בְּשֹׂרָה

מָה רַבָּה הַצָּרָה

אַחְאָב מְבַשֵּׂר לְאִיזֶבֶל

אֲסוֹן מוֹת נְבִאֵי הַשֶּׁקֶר.

 

אִיזֶבֶל חָשָׁה שֹׁד וָשֶׁבֶר

עֲטוּפָה יֵיאוּשׁ מִכָּל עֵבֶר

הַשִּׂנְאָה בְּלִבָּהּ יוֹקֶדֶת

כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ בָּהּ לוֹהֶטֶת.

 

חִישׁ רוֹקֶמֶת  מְזִמָּה

נְחוּשָׁה לִנְקֹם נְקָמָה

יוֹצֵאת מִפֶּתַח  אַרְמוֹנָהּ

מֵעַל רֹאשָׁהּ עֲנָנָה.

 

עֲטוּרָה לְבוּשׁ מַלְכוּת

זִמְּנָה  מַלְאַךְ שְׁלִיחוּת

בְּשׂוֹרַת מָוֶת לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

מִפִּיהָ אֵלָיו הוֹלֵךְ לְהָבִיא.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: הַהַפְטָרָה לְפָרָשַׁת פִּנְחָס

[מְלָכִים א, פְּרָקִים י"ח- י"ט]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 5 ביולי 2022

פרשת בלק- הנבואה לישראל בפי בלעם והנביא מיכה!/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בלק-  הנבואה לישראל בפי בלעם והנביא מיכה!

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה ולהפטרה:


ציורי תנ"ך/ בלק משקיף על מחנה ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  בלק מדמה את ישראל לשור -

עשב בשדה/ציורי תנ"ך/ ציירה: אהובה קליין (c)


בלק שולח  מלאכים אל בלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שליחת המלאכים אל בלעם/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/בלעם חובש את אתונו/  ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ בלעם ,האתון והמלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)


 בלק לוקח את  בלעם לראש פעור- כדי לקלל את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "מה טובו אהלך יעקב  ..."/ ציירה: אהובה קליין (Cׂ)



ציורי תנ"ך/ "עם לבדד ישכון"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.."/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בלק כועס על בלעם- על אי הצלחתו לקלל../ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- Balak and Billaam on the top of Peor  mountain

 

"וַיִּקַּח בָּלָק, אֶת-בִּלְעָם, רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הַנִּשְׁקָף עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן"

 

[ במדבר כ"ג, כ"ח]



ציורי תנ"ך// נבואת מיכה הנביא/"כאריה בבהמות יער"/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו מתארת את אשר אירע – אחרי כיבוש ארץ סיחון ועוג מלך הבשן . בני ישראל   זוכים להגיע עד החרמון , הם חונים באדמת מואב ההיסטורית - כפי שהכתוב  מתאר:

"וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ" [במדבר  כ"ב, א].

אך בפועל הם שולטים לכל אורך עבר הירדן המזרחי.

בתקופה זו בלק בן ציפור - מלך מואב  מחליט לפגוע בעם ישראל באופן מיוחד - כי אינו מסוגל להילחם בהם  בדרך הרגילה -  עמו שרוי בפחד  ואין להם צבא המסוגל להילחם כנגד עם ישראל. על כן החלטתו לפעול בדרך  שאינה שגרתית כפי שהכתוב מתאר:

"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ:  לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר" [במדבר כ"ב, ב- ז]

מנגד, אם נעיין בהפטרה נמצא קטע מעניין המתקשר למשלו של בלעם:

"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל.  תָּרֹם יָדְךָ, עַל-צָרֶיךָ; וְכָל-אֹיְבֶיךָ, יִכָּרֵתוּ.  וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְהַאֲבַדְתִּי, מַרְכְּבֹתֶיךָ. וְהִכְרַתִּי, עָרֵי אַרְצֶךָ; וְהָרַסְתִּי, כָּל-מִבְצָרֶיךָ. וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים, מִיָּדֶךָ; וּמְעוֹנְנִים, לֹא יִהְיוּ-לָךְ.  וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְלֹא- תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.  וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְהִשְׁמַדְתִּי, עָרֶיךָ.  וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה, נָקָם--אֶת- הַגּוֹיִם:  אֲשֶׁר, לֹא שָׁמֵעו"ּ [מיכה ה, ז-י"ד]

השאלות הן:

א] מדוע החליט בלק להילחם נגד עם ישראל באופן ייחודי?

ב] כיצד דברי בלעם מתאימים לדברי הנביא מיכה בהפטרה?

תשובות.

החלטת בלק  להילחם באופן ייחודי נגד עם ישראל.

בלק בוחר להילחם  באמצעות  הפה - לקלל את עם ישראל , מסתבר שבחוכמתו מבחין בין שני  סוגי מלחמה:

מלחמה רוחנית שבה נלחמים בכוח התורה - בכוח הרוחני של עם ישראל , כאן התוצאה תלויה בחוסן העם, האם העם יצליח  לשמור על ערכי היהדות דבר המגן עליו מפני כל האויבים וגורם אף לניסים גלויים [ כמו במלחמת היונים נגד המכבים]  כי ח"ו על - ידי  התנתקות מן היהדות ומסורת האבות - לא תהיה  לעם ישראל תקומה ולא  תישאר שארית.

מלחמה קונבנציונאליתמלחמה באמצעות כלי נשק, עיקר הצלחתה- בידי שמים,

כמו שנאמר:" יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן."  [שמות י"ד, י"ד]

ובאמת ההיסטוריה מוכיחה - כי תמיד אלוקים מגן על עם ישראל: "כִּי לֹא יִיטֹּושׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹוב."[תהלים צ"ד, י"ד]

בלק ידע כי להילחם נגד ה' -  אין לו אף  סיכוי של הצלחה, אלא כישלון  מוחלט הידוע מראש.

מהטעם הזה - בחר במלחמה הרוחנית התלויה בעיקרה – בעם ישראל ובכוחם להשיב מלחמה שערה וחשב כי  לישראל יש כוח בפה  באמצעות  התפילה לכן גם הוא ישתמש ככלי מלחמה בפה על - ידי  קללות.

ְהַמִּדְרָשׁ מִסְפַּר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל בִּלְעָם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם, כִּי בָּרוּךְ הוּא, וַיָּסֶת בָּלָק אֶת בִּלְעָם לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹם, יוֹם וְלֹא שָׁמַע בִּלְעָם אֶל בָּלָק מִפְּנֵי דְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל בִּלְעָם, וַיַּרְא בָּלָק כִּי לֹא שָׁמַע בִּלְעָם אַל דְּבָרוֹ, וַיָּקָם וְיֵלֵךְ אֶל מְקוֹמוֹ, וְגַם בִּלְעָם שָׁב אֶל אַרְצוֹ וְיֵלֵךְ מִשָּׁם מִדְיָנָהּ".

עוד מספר המדרש :  על שיטה נוספת להילחם באופן רוחני נגד ישראל : "וְיִירָאוּ בְּנֵי מוֹאָב מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִיקחוּ בְּנֵי מוֹאָב אֶת כָּל בְּנוֹתֵיהֶם וְכָל נְשֵׁיהֶם הַיפוֹת  תֹּאַר וְטוֹבוֹת הַמַּרְאֶה, וְיַלְבִּישׁוּ אוֹתָם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים יְקָרִים, וְיוֹשִׁיבוּ בְּנֵי מוֹאָב אֶת הַנָּשִׁים הַהִנָּהּ פָּתַח אָוהלֵיהֶם, לְמַעַן רְאוּת אוֹתָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִפְנוּ אֲלֵיהֶן וְלֹא יִלָּחֲמוּ אֶת מוֹאָב, וְיַעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי מוֹאָב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיוֹשִׁיבוּ אִישׁ אֶת בִּתּוֹ וְאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ פֶּתַח אָוהֳלוֹ, וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רָאוּ אֶת מַעֲשֵׂה מוֹאָב וְיִפְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בָּנוֹת מוֹאָב, וְיִתְאַוּוּ לָהֶן וְיֵלְכוּ אֲלֵיהֶן".

למעשה, כוונת  בלק הייתה: לנתק את עם ישראל מתרבותם =  תורה ומצוות.

את זאת חשב להשיג באמצעות שיטות  של פיתוי לדבר עבירה ועל ידי קללות

ופגיעה בדת היהודית . זאת במטרה להביס את עם ישראל, חלילה.

דברי הנביא מיכה הנביא – בהפטרה - מזכירים את דברי  בלעם.

כפי שקראנו בפרשה, למרות כמה ניסיונות לקלל את עם ישראל - אין הדבר עולה בידו של בלעם ובמקום קללות יוצאות מפיו ברכות לעם ישראל - שניתן לחוש בהן גם בימינו!

למרות שבלק התעקש שבלעם יצליח לקלל את ישראל כמה פעמים, בסופו של דבר נאמרו שלוש ברכות לישראל ובפעם הרביעית – פתח בלעם ביוזמה משלו  והשמיע לבלק נבואה על מכה שעתידים ישראל להנחית על מואב  לעתיד לבוא: "וְעַתָּה, הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי; לְכָה, אִיעָצְךָ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".[במדבר כ"ד, י"ד] בלעם מוכיח כי הוא קוסם מצליח שקללתו וברכתו תמיד  פעלו:

על כך התרשם בלק - מלך מואב ושלח לו שליחים והדריך אותם להגיד לבלעם:

"כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר" והנה התרחש נס גלוי וה' הפך את הקללות שבפי בלעם - לברכות והושיע את ישראל מפגיעה בו.

מסר חשוב  זה  מוזכר במילים אלה:

בחומש דברים: "לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל יְהוָה:  גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא - יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד - עוֹלָם.  עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ.  וְלֹא-אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה:  כִּי אֲהֵבְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". [דברים  כ"ג, ד- ו]

בספר יהושע: יהושע בן נון נושא נאום לפני מותו בכינוס בשכם ושם מזכיר את החסדים שעשה ה' לישראל:

"וַיָּקָם בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׁלַח, וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--לְקַלֵּל אֶתְכֶם. וְלֹא אָבִיתִי, לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם; וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם, וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ".

[יהושע, כ"ד, ט-י]

דברים אלה מזכיר גם מיכה הנביא בהפטרה:

"עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה". [מיכה ו, ה,]

דמיון נוסף בהפטרה : ניתן למצוא בין ברכותיו של בלעם לדברי הנביא מיכה.

בהפטרה מיכה אומר:  "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל.  תָּרֹם יָדְךָ, עַל-צָרֶיךָ; וְכָל - אֹיְבֶיךָ, יִכָּרֵתוּ".  [מיכה ה, ז- ט]

ואילו בלעם מנבא בפרשה:

"כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר". [במדבר כ"ד, ט]

עוד ברכה נבואית אומר בלעם על עם ישראל:

"כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ:  הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.  מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל" [במדבר כ"ג, ט' ]

עם ישראל לעתיד לבוא – בדד ישב- לא יחשיב את עצמו כאחד מאומות העולם, הוא לא ילמד ממעשיהם והמידות הרעות שלהם. ואי אפשר יהיה בכלל למנות את מספרם - ברכה שהובטחה עוד  לאברהם אבינו  מאת: ה'

העם- ישב בדד- לא יתחשב בגויים.

 

הנביא מיכה מנבא  דברים דומים:

 

"וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְלֹא - תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.  וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְהִשְׁמַדְתִּי, עָרֶיךָ.  וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה, נָקָם—אֶת - הַגּוֹיִם:  אֲשֶׁר, לֹא שָׁמֵעוּ" – עם ישראל בניגוד לגויים עובדי עבודה זרה- יקבל סיוע אלוקי להשמיד את כל האלילים מתוכו.[מיכה ה, י"ב- י"ד]

 

ומנבא בלעם בפרשה: "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל.  כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה, כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם".[במדבר כ"ד, ה]

 

הנביא מיכה אומר בהפטרה מה רצון ה':

"הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם - אֱלֹהֶיךָ". [מיכה ו, ח]

 

אכן, השאיר הקב"ה ברכה נצחית שבכוחה לשמר את המקור הרוחני - שעליו נשען עם ישראל - מקומות תפילה, בתי כנסת ובתי מדרש.

כפי שכתוב בגמרא:" מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד" [מסכת ברכות [ח, א]

מקום התפילה מאיר לישראל ומגן עליו לאורך כל הדורות ומבטיח את קיומו לעד.

משום כך  קבעו חז"ל בכל בוקר בתפילת שחרית : להתחיל דווקא בברכה שנאמרה על ידי בלעם הרשע: "מה טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל.."

בברכה זו טמון סוד קיום עם ישראל.

רצה בלעם לקלל ויצא מברך! פלאי פלאים - חסדי אלוקים!

לסיכום לאור האמור לעיל : ניתן להסיק: בהיות עם ישראל – עם נבחר ה' - המקיים את התורה ככתבה ולשונה הוא  - נמשל לאריה אשר יהיה מסוגל לטרוף את כל חיות היער וגם חיות הבית ,היינו, לנצח את כל הגויים ההולכים נגדו ומנגד הוא יהיה לברכה בקרב הארץ - כטל שאינו פוסק לעולם - משפיע לטובה גם על עמים אחרים..

אך עליו לזכור להתרחק מכל עבודה זרה ולא להיות כפוי טובה כלפי ה'   אלא-לזכור את כל הנסים שעשה ה' לעם ישראל בעבר ודברים אלו מקבילים לדברי בלק: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ"

 

יפים דבריו של בלעם: "מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר"

 

וכמו כן דברי נבואת הנביא מיכה: "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל". 


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר