יום רביעי, 25 במאי 2022

מִפְקַד יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר/ שיר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מִפְקַד יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר.

 שִׁיר מֵאֵת:  אהובה קליין ©


הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֱלֹוקִים

מֵעַנְנֵי הַשְּׁכִינָה לְפֶתַע צִיוּוּיִים

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּמִשְׁכַּן מַאֲזִינִים

עֵת לִפְקֹד יִשְׂרָאֵל הָאֲהוּבִים.

 

 בְּשָׁנָה  הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מִמִּצְרַיִם

 הִתְרַבּוּ יִשְׂרָאֵל בְּנִסִּים כַּמַּיִם

 מְתֵי מְעַט - הָפְכוּ רַבִּים

 סוֹד גָּנוּז בְּסֵפֶר הַסְּפָרִים.

 

 כְּמִסְפַּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה

 נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אוֹרָה

 זוֹרְחִים כְּכוֹכְבֵי מָרוֹם

 בְּחוֹלוֹת סְלָעִים וְשִׁמָּמוֹן.

 

 יוֹצְאֵי צָבָא מִתְפַּקְּדִים

 כְּרוֹעֶה הַמּוֹנֶה עֲדָרִים

 מִפִּי עֶלְיוֹן מְבֹרָכִים

 בְּחִיבָּה יְתֵרָה לְנֶצַח נְצָחִים.

 הֶעָרָה:  הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 18 במאי 2022

פרשת בחוקותיי- מה הקשר להפטרה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  בחוקותיי- מה הקשר להפטרה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:




ציורי תנ"ך/  "אם בחוקותיי תלכו.."/ ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד]












ציורי תנ"ך/ "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם.."/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ברכת השראת השכינה על ישראל/  ציירה: אהובה קליין

 (c)


ציורי תנ"ך/ "ברוך הגבר"- על פי
 נבואת ירמיהו - הנביא ]הפטרה- ירמיהו י"ז]



ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך / "ואכלתם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם".
 [ויקרא 

 כ"ו, ה]

ציורי תנ"ך/ ברכת השלום והשובע/ ציירv: אהובה קליין.(c)





ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ פריה .."/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  וישבתם על הארץ לבטח"/ ציירה: אהובה קליין.(c)


ציורי תנ"ך/ ברכה בלחם ובמים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  "והפרתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם"

/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ברכת הפריון- עם ישראל מתרבה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ ברכת השלום בארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/"כי  ימוך אחיך.." /ציירה: אהובה  קליין (c{ [שמן על בד] 

ציורי תנ"ך/ ונתנה הארץ יבולה/ ציירה: אהובה קליין (c)


 פרשה זו פותחת במילים: "אִם -בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת -מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.  וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִיתֵּן פִּרְיוֹ.  וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם".  [ויקרא כ"ו, ג-ז]

בהמשך נאמר:

"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם.  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹות לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹוטֹות עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. 

וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל -הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה.  וְאִם -בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת –כָּל -מִצְוֺתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי.  אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹויְבֵיכֶם. וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹויְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂונְאֵיכֶם", [שם, כ"ו, י"א-י"ח]

בהפטרה [בספר ירמיהו] אנו קוראים:

"יְהוָה עֻזִּי וּמָעֻזִּי, וּמְנוּסִי--בְּיוֹם צָרָה; אֵלֶיךָ, גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי-אָרֶץ, וְיֹאמְרוּ אַךְ-שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, הֶבֶל וְאֵין-בָּם מוֹעִיל. הֲיַעֲשֶׂה-לּוֹ אָדָם, אֱלֹהִים; וְהֵמָּה, לֹא אֱלֹהִים.  לָכֵן, הִנְנִי מוֹדִיעָם, בַּפַּעַם הַזֹּאת, אוֹדִיעֵם אֶת-יָדִי וְאֶת-גְּבוּרָתִי; וְיָדְעוּ, כִּי-שְׁמִי יְהוָה". [ירמיהו ט"ז, י"ט- כ"א]

בהמשך ירמיהו מבדיל בן איש הבוטח בה' לבין איש שבוטח באדם:

"כֹּה אָמַר יְהוָה, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר, זְרֹעוֹ; וּמִן-יְהוָה, יָסוּר לִבּוֹ.  וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי-יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב.  בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה, מִבְטַחוֹ.  וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-מַיִם, וְעַל-יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא ירא (יִרְאֶה) כִּי-יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי.  עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל, וְאָנֻשׁ הוּא; מִי, יֵדָעֶנּוּ.  אֲנִי יְהוָה חֹקֵר לֵב, בֹּחֵן כְּלָיוֹת:  וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו, כִּפְרִי מַעֲלָלָיו" [ירמיהו י"ז, ז- י"א]

השאלות הן:

 א] מה המשמעות:  "אִם -בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת -מִצְוֺוַתי תִּשְׁמְרוּ,.."?

 ב] הקשר בין הפרשה להפטרה - ההבדל בין אדם הבוטח בה' לבין הבוטח באדם?

תשובות

"אִם- בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ.."

ה"נתיבות  שלום" שואל: הרי יהודי חייב לקיים את כל התורה - שלא על מנת לקבל פרס. אם כן, מדוע נאמר: אם בחוקות ה' נלך - נקבל שכר? ומדוע נאמר: "תֵּלֵכוּ"- מהו עניין לשון ההליכה הזו, מדוע לא נאמר: "אם  את חוקותיי תקיימו ?

תשובתו על פי מדרש [ויק"ר ל"ה, ד]

הכוונה לחוקים אשר באמצעותם ה' חקק את השמים ואת הארץ, לפי שנאמר: "כֹּה אָמַר יְהוָה, אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה--חֻוקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לֹא-שָׂמְתִּי". [ירמיהו ל"ג, כ"ה] הכוונה לחוקים שבהם ה' חקק את השמש והירח.

כמו שנאמר: "כֹּה אָמַר יְהוָה, נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻוקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, לְאוֹר לָיְלָה; רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ" [שם ל"א, ל"ד] ונאמר: "בְּשׂוּמוֹ לַיָּם, חֻקּוֹ, וּמַיִם, לֹא יַעַבְרוּ-פִיו;    בְּחוּקוֹ, מוֹסְדֵי אָרֶץ" [משלי  ח', כ"ט] יש חוקים שבאמצעותם ברא ה' את החול: "הַאוֹתִי לֹא-תִירָאוּ נְאֻם-יְהוָה, אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, חָק- עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ; וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ, וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ". [ירמיהו ה, כ"ב]

וישנם חוקים שנועדו לברוא את התהום:"בְּחֻקוֹ חוּג, עַל-פְּנֵי תְהוֹם". [משלי. ח, כ"ז]  על פי דוגמאות אלה- אנו לומדים: כי ה' ברא את -  השמים ואת הארץ על ידי  חוקים, כמו שנאמר: "יְהַלְלוּ, אֶת-שֵׁם יְהוָה:    כִּי הוּא צִיווָּה וְנִבְרָאוּ.   וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם;    חָק- נָתַן, וְלֹא יַעֲבוֹר". [תהלים קמ"ח, ה-ו']

מכאן, שלכל הבריאה- ישנם חוקים וסדר קבוע שקבע ה' להם, וסטייה הקטנה ביותר –אפילו כחוט השערה- מסדרי הבריאה-  תגרום חלילה  לחורבן העולם.

הרי כל  הבריאה תלויה בחוקיה וסדריה.

צריך לדעת: כי שורש כל החוקים- הם חוקי התורה, כל טבע העולם תלויים בזה:  כאשר ישראל מקיימים את חוקי התורה - על ידי זה גורמים להעמיד על מכונם את כל סדקי הבריאה התלויים בחוקי התורה.

בלי חוקי התורה- אין קיום לבריאה.

לכן "השכר" שה' מבטיח עבור קיום המצוות -  אין זה שכר  עבור המצוות - אלא ,זוהי מציאות וסדר הבריאה - שם אנו מקיימים את חוקי התורה, הרי מידה כנגד מידה - סדרי הבריאה קיימים – הגשם בעתו,  ונתנה הארץ יבולה.. ואם חלילה אין אנו מקיימים את חוקי הבריאה נוצר, חלילה- חורבן העולם.

דוגמת חוקי החול: החול  תפקידו לתחום גבולות לים ואם חוקי החול מתבטלים, חלילה, הים מציף את כל העולם!

מכאן, שאם מתחוללת רעידת אדמה, חלילה - ואלפי אנשים נמחים- זו תוצאת -  "ואִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ" גם כל סוגי המחלות- נובעים משינוי הטבע והסדר, שהרי ה' ברא את האדם באופן ישר, אך אם אינו מקיים את חוקי התורה - גם בגופו ,אין  מתקיימים חוקי הטבע וסדרי הבריאה.

לכן אם נלך בחוקי התורה - כל הבריאה תתנהל כסדרה ותשפיע עלינו ברכות. לפי שחוקות שמים וארץ תלויים בקיום חוקי התורה - וללא חוקי התורה - הבריאה אינה יכולה להתקיים!

על   לשון: "..תֵּלֵכוּ" - הכוונה: שכל הליכותיו של האדם - באמצעות הלב והמוח - שיהודי קובע במוחו- אמונה בהירה ומשריש את האמונה גם בלבו ומפעיל את כל אבריו למען רצון ה'.

"ואִם-בְּחֻקֹּתַי תלכו"- הכוונה: שהאדם מתנהג בקדושה - כחוק ולא יעבור עליו.

ובעניין השלום ועל ידי ששלם במידה - זוכה לבחינת שלום.

במהר"ל כתוב: ישנם שלוש בחינות של שלום:

אדם שלם עם עצמו, עם בוראו ועם חבריו.

ויש שאינו שלם עם עצמו – בבחינת     -  " אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי".   [תהלים ל"ח, ד].

הכוונה: שהמוח מעוניין בכיוון מסוים - אך הלב רוצה אחרת. מצב מעין זה - נובע מחמת פגמים

וע"י תיקון המידה  הוא  יהיה שלם עם עצמו.

 

על פי פירוש "מלא עומר" : אם עם ישראל יהיו עמלים בתורה ,  יהיה להם קל לשמור על מצוות  לא  תעשה – כי עצם העיסוק בתורה - מציל את האדם מן היצר הרע  כפי שאומרים חז"ל:      "בעידנא דעסיק בה אגוני ומצלא" [כשעוסק בתורה היא מגינה ומצילה אותו]

 

ר' משה- ליב מססוב מבהיר  באמצעות משל: אדם הנכנס לארמונו של מלך ומתייצב לפניו כדי לבקש בקשה - הוא  חש יראה ופחד. לא כן , כאשר מגיע  בעל מלאכה אל הארמון ועליו לבצע פעולה מסוימת בהתאם לדרישת המלך, אילו היה עושה זאת מתוך יראה ואימה  - הדבר היה מפריע לו לבצע את מלאכתו כראוי.

הקשר להפטרה [ספר ירמיהו]

הקשר מתבטא בכך:  בפרשת בחוקותיי התורה מתארת את הברכות - אם בחוקי ה' נלך ומה יקרה - ואם חלילה - לא נלך בחוקי ה' ?  התוצאה תהיה ,חלילה -קללה.

אומר הנביא ירמיהו:

"כֹּה אָמַר יְהוָה, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר, זְרֹעוֹ; וּמִן-יְהוָה, יָסוּר לִבּוֹ" בהמשך אומר הנביא: מה יהיה עונשו של אותו  איש - הוא יהיה כמו עץ העומד יחידי וערירי במדבר שאין מגיע אליו שפע מן השמים וגם משכניו  לא יקבל טוב וגם שורשיו לא יספקו לו שפע - מהסיבה: שהוא נמצא בארץ מלחה ואינה מיושבת.

מנגד: " בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה, מִבְטַחוֹ".  אדם הבוטח בה' -  לא רק שהוא בוטח בכך שה' הוא מסבב הסיבות - אלא מבין שהדבר לא יבוא על ידי סיבה פלונית - או אדם מסוים- אלא הוא בוטח בה' באופן מוחלט - כי רק מה' תבוא עליו ישועה והוא אינו סומך על בני אדם ,או על אמצעים  טבעיים אחרים - אדם כזה – הוא מבורך - כעץ השתול על מים ונותן פירות – הוא אינו חושש ממכת חום שתפגע בו - אלא תמיד עליו יהיו רעננים. אפילו בשנת בצורת - לא ידאג ולא יפסיק לתת את פירותיו.

ואומר הנביא ירמיהו: אם תשאל לגבי אנשים שבוטחים בה' ואינם מצליחים?

על כך עונה הנביא: הביטחון של האדם חייב להיות שלם לגמרי, שהרי  כל המידות הרעות וציורי החטאים אורבים תמיד על הלב - שהוא שולט על האדם ומנסים לבלבלו ולהחטיאו - זהו טיבו של הלב האנושי המסוגל בכל רגע להתהפך ולגרום לאדם לשנות את דעתו.

לכן מה שמתרחש אצל  כל אדם - רק לה' הדבר ידוע -  אם  אותו אדם בוטח בה' באופן מוחלט, או לא.

מהטעם שה' חוקר כליות ולב ויודע את המחשבות הנסתרות - המתחוללות בקרבו.

זה ההבדל בין ראייתו של אדם - הרואה רק את המעשים החיצוניים של בני אדם - אך אינו יכול לדעת את  מחשבותיו של האדם.

ומדגיש הנביא - כי מלבד הביטחון  המוצק של האדם בה' , הוא חייב להקפיד שגם מעשיו החיצוניים יהיו טובים ולא יסתירו את  ביטחונו בה'.

ואם האדם חפץ להתעשר ואוסף כסף, ונכסים במרמה ובדרכים שאינן כשרות, הוא דומה לעוף שנקרא בשם: קורא - אשר דגר ולא ילד-ובלשון הנביא:

"קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט; בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל" [ ירמיהו   י"ז, י"א]

אותו עוף דרכו לדגור על הביצים של עופות אחרים- שאינם שייכים לו וכאשר אותם גוזלים יגדלו הם יגלו  ויבינו שאינו אביהם- ויעזבוהו- כך נוהג אדם בדרכים שאינן הגונות ובחצי ימיו העושר יעזבהו ומצבו יהיה גרוע יותר ממי שמעולם לא היו לו נכסים רבים- וכך ירגיל את עצמו לדרכים פסולות ובאחריתו הוא יהיה נבל- כל התנהגותו זו תהיה טבועה בתוכו וירגיל עצמו  לחמוס ולעשוק ולעשות מעשי נבלה.

ויש עוד נקודה מעניינת בדברי הנביא ירמיהו הסובר: כי כיסא כבודו של ה' – הוא מקום המקדש:

"כִּיסֵּא כָבוֹד, מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן--מְקוֹם, מִקְדָּשֵׁנוּ.  מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהוָה, כָּל- עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ; יסורי (וְסוּרַי) בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ, כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם-חַיִּים אֶת-יְהוָה". [שם, י"ז, י"ב –י"ד]

במקום  המקדש ה' השכין את שכינתו- והנהגתו שם היא בהשגחה פרטית.

מי שישראל בוטחים בו שזהו ה'- וכיסא כבודו במקדש - לכן כל העוזבים את ה' - התוצאה תהיה: שהם יתביישו - לפי שעזבו את שכינתו במקדש ובמקום זה הלכו לסמוך על בני אדם—אותם אנשים שסרו מדרכי ה'- הם יהיו לדיראון עולם - כאילו נכתבו שמם בספר והתפרסמו בכל העולם   כי עזבו מקור מים חיים - את ה'.

וכאן בפרשה נאמר: רעיון דומה-

"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם".

"נתיבות שלום" אומר על כך- כי כאן מדובר במדרגה הגבוהה ביותר של  יראת האדם  את ה' -מתוך אהבה   ומגודל האהבה הזו האדם חס וירא  מללכת כנגד רצון ה', שמא  יתרחק מה' ותיפגם אהבתו אל הבורא.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הקו המשותף בין הפרשה להפטרה: העולם מתחלק לשני חלקים- זה כנגד זה: החלק המיוצג  על ידי: "ארור" ומנגד החלק המיוצג על ידי  "ברוך"

 החלק ה"ארור"- הם האנשים הבוטחים בבני אדם ומתרחקים מה' וזהו כישלון - כאשר ישנה מחשבה – שהאדם מנהל את העולם הזה ואף קובע את אשר יתרחש בו.

 דבר הזה גם גורם להסתמך על מדינות שונות- כאילו בכוחם לחולל את הטוב ובעקבות כך, חלילה, אותם אנשים  מתרחקים מבורא עולם.

ואילו החלק ה"ברוך"- הם האנשים הבוטחים רק בה' ולכן מבורכים –בדומה לעץ

 ששורשיו יונקים מים-והוא עשיר בפירות משובחים.

 יהי רצון שעם ישראל יתחזק באמונה ויתחבר  לחוקי התורה והמצוות.

וכך יהיה ראוי  לברכה:  " בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה, מִבְטַחוֹ".  


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ברוך הגבר/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 גֶּבֶר נִיצָּב בֵּין הַסְּלָעִים

 סוֹמֵךְ וּבוֹטֵחַ בֶּאֱלוֹקִים

 נִפְעָם  מִסִּדְרֵי הַבְּרִיאָה

 הַנְּעוּצִים בְּחֻוקיי הַתּוֹרָה.

 

אֱמוּנָתוֹ בְּעִמְקֵי לִבּוֹ

זוֹרֶמֶת בְּשָׁרְשֵׁי נִשְׁמָתוֹ

כַּמַּיִם הַזּוֹרְמִים לַיָּם

אֵינָם  פּוֹסְקִים לְעוֹלָם.

 

מְבֹרָךְ בְּכָל אֵיבָרָיו

כְּעֵץ שָׁתוּל עַל יוּבַלָּיו

גָּדוּשׁ פֵּרוֹת מְגָדִים

עַלְעַלָּיו לָעַד רַעֲנַנִּים.

 

 אֵינוֹ יָרֵא מִבַּצֹּרֶת

 בִּרְכָתוֹ אֵינָהּ עוֹצֶרֶת

יִרְאַת בּוֹרְאוֹ  אַהֲבָה

עוֹלָה וּמִתְּעָלָה כְּלֶהָבָה.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת  בְּחֻקּוֹתַי [חֻמָּשׁ ויקרא ] וְהַהַפְטָרָה [סֵפֶר יִרְמְיָהוּ- פֶּרֶק י"ז]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 11 במאי 2022

פרשת בהר- במה תלויה עוצמת הברכות?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בהר- במה תלויה  עוצמת הברכות?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/  ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ השדה - שטח הפקר בשנת שמיטה- מיועד לאביונים  ולאחר מכן

 גם לחיית השדה/ציירה:

 אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי  תנ"ך/ ברכת השלום בארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ברכת השלום והשובע/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ פריה .."/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "וישבתם לבטח עליה"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/"כי  ימוך אחיך.." /ציירה: אהובה  קליין (c{ [שמן על בד] 




ציורי תנ"ך/ שמיטה בכרם/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ "בשנת היובל..  תשובו איש אל- אחוזתו"/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ שילוח העבד העברי  לחופשי בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (C)





ציורי תנ"ך/ ברכת השראת השכינה על ישראל/  ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו פותחת בפסוקים :

ציורי תנ"ך/ ברכת השלום והשובע/ ציירה: אהובה    קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שמירת השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו.."/ ציירה: אהובה קליין (c)



"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ.  וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה:  שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.  אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר:  שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ.  וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה--לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ.  וְלִבְהֶמְתְּךָ--וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ:  תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל.  וְסָפַרְתָּ לְךָ, שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים--שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהָיוּ לְךָ, יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים, שָׁנָה".[ויקרא כ"ה, א-ט]

עד כאן דיברה התורה על נושא קדושת המקדש ועל הקדושה שאדם צריך לשאוף אליה ,אך מעכשיו הכתוב עוסק בקדושת ארץ ישראל.

כמו כן, הכתוב בהר סיני בא ללמדנו שפרשה זו לא נאמרה באוהל מועד, אלא טרם הקמתו - כשמשה עדיין בראש ההר, לפי זה מסתבר: כי פרשה זו הייתה  מתאימה להופיע בספר שמות בסוף ספר הברית אחר הפסוק: "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ". [שמות  כ"ג, ל"ג]

אחרי פרשתנו  נאמרו הברכות והקללות החסרות  בסוף ספר הברית שבספר שמות. כי לכאורה שם מקומן לפי שנאמר: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם, עַל כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה" [שמות כ"ד, ח']

מעניין כי מצאנו שגם בברית שנכרתה בערבות מואב – הברכות והקללות מופיעות אחרי זה. שלימד משה שם את בני ישראל ושם הקטע מתחיל בפסוקים:

"וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל- מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ..." [דברים כ"ח, א-ב]

ומסתיים בפסוקים:

"אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר- צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--בְּאֶרֶץ מוֹאָב:  מִלְּבַד הַבְּרִית, אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב"  [שם כ"ח, ס"ט].

הרמב"ן סובר: ב'ספר הברית' - נאמרו דברי שביעית בקצרה - ושאר דיני שמיטה, יובל וגאולה אז -בתורה שבעל פה ורק כאשר עלה משה  להר סיני –לקבל את הלוחות השניים [בין ראש חודש  אלול ליום הכיפורים] שוב נאמר לו על מצוות שביעית בכל הפרטים והדקדוקים - במטרה של ה'- להחמיר בברית השנייה [אחרי שחטאו במעשה העגל] [על פי דעת מקרא]

בהמשך הפרשה, התורה מזהירה בעניין איסור אונאה:

"בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, הַזֹּאת, תָּשֻׁבוּ, אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ.  וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ--אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו.  בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל, תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ; בְּמִסְפַּר שְׁנֵי-תְבוּאֹת, יִמְכָּר- לָךְ.  לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים, תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ:  כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת, הוּא מֹכֵר לָךְ.  וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:  כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם.  וַעֲשִׂיתֶם, אֶת- חֻקֹּתַי, וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם--וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ, לָבֶטַח.  וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע; וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח, עָלֶיהָ". [ויקרא  כ"ה, י"ג- כ]

השאלות הן:

א] מהו איסור אונאה?

ב] במה יתברכו עם ישראל ?

תשובות.

איסור אונאה.

התורה מצווה לחלק את השדות בקרב בני ישראל - לכל אחד חלק שווה - במטרה לעבד את הקרקעות למען יוכלו להתפרנס  מהיבולים.

אך, לא כל אחד זוכה להצלחה בפרנסה מעמלו בשדהו -  יכולים להיות לכך סיבות שונות ומגוונות. כגון: מחלה של בעל השדה - או פגעי טבע שונים - דוגמת השידפון והירקון הגורמים להפסדים ואי יכולת להתפרנס בכבוד , במקרים אלה - כאשר בעל השדה יכול להגיע לידי עניות, התורה מתירה לבעל השדה למכור את התבואות עד שנת היובל - על מנת שיהיה ברשותו ממון לרכוש מזון לו ולבני ביתו. אך חל איסור למכור את שדהו - כדי לצבור כסף  בכיסו או לרכוש תמורת הכסף סחורה שהוא חפץ . אסור לו למכור את  אחוזת כל נחלתו לפי שנאמר: "ומכר מאחוזתו" ולא כל אחוזתו,

התורה מזהירה הן את הקונה והן  את המוכר  שלא יונו ושלא ירמו, איש את זולתו.

רמאות זו יכולה להתרחש  בזמן המכירה, וגם בזמן  גאולת השדה. בזמן  המכירה  חובה לחשב את שנות התבואה מכאן ועד שנות היובל הקרובה. ואין כל השדות שוות בערכן - לפי שיש שדות  פוריות במיוחד ונותנות יבול רב ולעומתם ישנם שדות דלות שהתבואה בהם היא מועטת. מי שמכיר את טיב השדה - הוא בעל השדה בלבד.

אך ישנו חשש: אם מצבו של בעל השדה דחוק, הוא עלול לגנוב את דעת הקונה ולבקש מחיר מופרז עבור היבולים. אך מנגד גם קיים חשש שהקונה ינסה לנצל את מצוקת בעל השדה וינסה להוריד את המחיר הריאלי של התבואה ובשעה שירצה בעל השדה בעצמו או קרובו לגאול את השדה מידי הקונה - עלול הקונה להפריז במספר שנות השידפון שהיו בשדה - שבעדן לא היה חייב לשלם לכתחילה על מנת שישיבו לו - בעת גאולת השדה את מה ששילם עבור השנים הללו בזמן הקנייה.

מכאן ניתן להבין - שבקניין שדה האחוזה ובגאולתה - קיים חשש להונאה.

מטעם זה התורה מזהירה על חששות אלה.

שהרי רמאות אסורה גם בעסקי מסחר אחרים ,לכן התורה פותחת בפרשתנו בכלל של איסור אונאה. שכוחו חשוב בכל סוגי המסחר ולא רק במכירת שדות אחוזה.

אסור להונות לא רק בענייני  ממון, אלא  קיים איסור להונות גם בדברים ובמילים.

לדוגמא: אל ישאל אדם כמה עולה חפץ מסוים בזמן שכלל אינו מעוניין בחפץ הזה!

אם מכיר בעל תשובה - אל יזכיר לו את עברו. אם האיש הוא בן גרים - אל יאמר לו: זכור את מעשי אבותיך. [מ'.ב"מ, ד,י ] ושנינו: "אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון - שזה נאמר בו: ויראת מאלוקיך. וזה לא נאמר בו: ויראת מאלוקיך:

רבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו:

רבי שמואל בר נחמני אמר: זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון [במסכת בבא מציעא נח, ע"ב]

חז"ל סמכו על חזרה על עניין האונאה [להלן: כ"ה, י"ד, י"ז] גם כלפי הונאת דברים: "וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ--אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו". הונאת דברים- הכוונה ,לדעת הרמב"ם: כאשר אנו אומרים לזולת דבר שעלול  לצער אותו  להעליב אותו. כגון שנזכיר לו את עברו השלילי בזמן שכעת הוא כבר הולך בדרך הטובה.

כוחן של הברכות.

נאמר: וַעֲשִׂיתֶם, אֶת- חֻוקֹּתַי, וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם--וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ, לָבֶטַח. וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע; וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח, עָלֶיהָ.  וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית:  הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנו"?  [ויקרא  כ"ה, י"ח- כ"א]:

רש"י מסביר: "ונתנה הארץ פריה.. וישבתם לבטח עליה" עם ישראל המקיים את מצוות ה' אל ידאג משנת בצורת והאכילה תהיה לשובע –  אפילו בתוך המעיים תהא בו ברכה.

"כלי יקר" מסביר: בשנה השישית האדמה תוציא יבול באופן רגיל כמו מידי שנה בשנה ולא  תהיה ביבול כמות חריגה מידיי, אלא ההבטחה שהתבואה תספיק לשלוש שנים - פירושה: שיאכלו מעט, אך המאכל יתברך במעיהם, כמו שנאמר: ו "ַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע" [ויקרא כ"ו, ה] מכאן שעם ישראל נדרש להתחזק במידת הביטחון בה' שכמות התבואה המספיקה לשנה אחת תספיק לשלוש שנים.

"נתיבות שלום" שואל: מדוע היה צורך להזכיר את השאלה: "מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית.."?  לאחר ההבטחה  של הברכות?

אלא שיהודי המאמין ובוטח בה' מקבל שפע ברכה ופרנסה ואינו זקוק לציווי  מיוחד של ברכה - מפני שיש לו אמונה חזקה בה' והאמונה והביטחון - הם מהווים את השפע שעל ידו  מושפעת תמיד הברכה לישראל. וכתוצאה מכך יורד על המאמין - שפע של ברכות ללא כל עיכובים, ואלה אנשים המאמינים בשלמות בה' והאמונה הברורה אצלם - והביטחון מהווים צינור לשפע הברכה והפרנסה.

אך קיימת גם קבוצה שאינם איתנים כל כך באמונה  וישאלו מה נאכל..? אז התוצאה: נעשה כביכול פגם בשפע וכאילו האדם מטריח כלפי שמים לצוות את הברכה  מחדש.

לכן תכלית השמיטה: שהיהודי יאמין שהקב"ה הוא ורק הוא מפרנסו ואין הדבר תלוי בשום גורמים אחרים!

הרב מרוז'ין מביא משל מעניין: מעשה במכניס אורחים שהיה מפרנס ומאכיל כך מי שבא במחיצתו. עני אחד שמע על מכניס אורחים הנדיב הידוע והיה רעב מאד לפיכך הלך אליו.  אך תעה בדרך ונכנס בטעות אל ביתו של איש רע מעללים – שהיה שכנו של האיש הטוב, וביקש ממנו שייתן לו את מזונו, אך איש זה אמר לו: עליך לעבוד אצלי- כדי שאוכל לתת לך אוכל וכך היה מעבידו בכל מהלך היום בפרך תמורת אוכל ,אך בסוף היום כשהיה האיש רעב  ותבע את מנתו היומית שלח אותו האיש הרע אל האיש הטוב המאכיל לכולם בחינם.

הנמשל: פרנסתו של אדם בעולם הזה אינה תלויה בכל מיני גורמים -  בן אם הוא עובד למענה ,או אינו עובד.  תמיד הפרנסה ניתנת לו מה' ואילו כל הטרחה היא מחמת הגזרה - של חטא האדם הראשון:   "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". [בראשית ג, י"ט]

זה הרעיון של מצוות השמיטה

צריך אדם  שיאמין באמונה - כי הפרנסה היא: מן השמים ואינה תלויה אם יתאמץ יותר ,או פחות.  מכוח האמונה - היהודי מפקיר נוטש  את שדהו בשנה השביעית בציווי ה'.

אך אלה המעלים ספק ושואלים מה יאכלו בשנה השביעית?- התוצאה תהיה: לא עוד ברכה באיכות, אלא בכמות - למרות שיהיה די מזון -אך הטרחה של האדם תהיה מרובה יותר במהלך הקצירה -באיסוף התבואה ובאחסון ,הדבר יגרום גם לביטול  תורה ומתברר שהנהגת שמים זו אינה דווקא רק במהלך שנת  השמיטה, אלא בכל יום ובכל אדם.

באותה מידה שאדם בוטח בה'- כך  -  הקב"ה  מתנהג עמו .

לסיכום, לאור האמור לעיל,  מצוות השמיטה מהווה ביטחון  ליהודי - כי אין הוא צריך לסמוך על כוחו ועוצם ידו - אלא לבטוח בה' שיספק לו את כל צורכו למחייתו - וכגודל האמונה והביטחון בה' כך מידת השפע והברכה - כדברי דוד המלך:

"יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ". [תהלים קכ"א, ה]

חז"ל  מסבירים: מה הצל הזה - כשאתה מראה לו אצבע - הוא מראה לך אצבע כנגדך, שתי אצבעות- אף הוא  מראה לך שתי אצבעות וכן הלאה...

יפים גם דברי המשנה [–מסכת סוטה]  "בַּמִּידָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ".       


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר