יום רביעי, 25 באוגוסט 2021

פרשת: כי תבוא- הדרך הסלולה- לשמחה וגאולה- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת- כי תבוא - הדרך הסלולה-לשמחה וגאולה - כיצד?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:


ציורי  תנ"ך/ "ברוך בואך"/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  כולם שבים אל ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)

שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ"[ישעיהו ס' ,ד']




ציורי תנ"ך/ בני ישראל בפתח ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בני ישראל נכנסים לארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מן על בד]


ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי  תנ"ך, ניצחון עם ישראל על האויב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



 Biblical paintings

 First fruits from the  tree

" וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.   וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא;"
 [דברים כ"ו, א-ב]

ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ עליה לרגל לירושלים  בשלושת הרגלים / ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ הגשת הביכורים לכהן במקדש / ציירה: אהובה קליין.(c)

"ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוהיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל -המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם ובאת אל הכהן..." [דברים כ"וב-ג]






Biblical paintings by Ahuva Klein- The people  of  virtue

 

 

"וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְוֺתָיו".  [דברים כ"ו, י"ח]





ציורי תנ"ך/ ברכת פרייה ורביה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הר גריזים והר עיבל/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/חזון ישעיהו-"שפעת גמלים" וגם צאן בציון /ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד] [מתוך ההפטרה  בספר :ישעיהו.



ציורי תנ"ך/"והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך "[ישעיהו ס]
ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בבד]


ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים על פי דברי ישעיהו הנביא[בהפטרה]/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ ברוך תהיה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

פרשת כי תבוא פותחת – במצוות ביכורים החלה על עם ישראל בארץ המובטחת:

"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.  וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, ......וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.  וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה.  וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ.  וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן- לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.  וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ בְכָל- ַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" [ דברים  כ"ו, א-י"א]

המילה: "וְהָיָה" – לשון שמחה - היא אחת מיסודות היהדות ,השמחה היא חיונית לאורח חיים ראוי ובריא.

השאלות הן:

א] מדוע נסמכה פרשת ביכורים - לנושא: מחיית עמלק לפרשת: כי תצא?

ב] במה חשיבותה של מצוות הבאת ביכורים למקדש?

ג] מה הקשר בין ההפטרה בספר ישעיהו לפרשתנו?

 תשובות.

מצוות הבאת ביכורים והקשר למצוות מחיית עמלק.

אופן קיום מצוות ביכורים מופיע -  במסכת ביכורים ג, משנה א ובה נאמר:

"כֵּיצַד מַפְרִישִׁין אֶת הַבִּכּוּרִים?

יוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְרוֹאֶה תְאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר,

ְקוֹשְׁרָן בַּגְּמִי וְאוֹמֵר: "הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים". בהמשך נאמר [משנה ו']:

"עוֹדֵנוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, וְקוֹרֵא מֵ "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה'  אֱלהֶיךָ" (דְּבָרִים כ"ו, ג)

עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה. רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי". (דְּבָרִים כ"ו, ה)

הִגִּיעַ לַ "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי",  מוֹרִיד אֶת הַסַּל מִכְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו,

וְכֹהֵן מַנִּיחַ אֶת יָדוֹ תַחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵ "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי",

עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה. הִנִּיחוֹ בְצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲווָה וְיָצָא".

מיהו אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי? ידוע שהיה אביהם של רחל ולאה - יעקב היה עובד אצלו במשך  תקופה של עשרים שנה- עד שהצטווה על ידי ה' לשוב לארץ המובטחת- ארץ ישראל. יעקב לוקח את נשותיו ורכושו ובורח מביתו של לבן לכיוון ארץ ישראל. ברגע שדבר עזיבתו של יעקב נודע ללבן - הוא רודף אחריו. כפי שנאמר: "וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בָרַח, יַעֲקֹב".[בראשית ל"א, כ"ג]

בעל הטורים אומר בשם המדרש: כי מי שגילה  ללבן על בריחת יעקב- הוא עמלק בכבודו ובעצמו - שהיה בנו של אליפז ונכדו של עשיו והרמז לדבר:

"כי ברח"- בגימטרייה- "עמלק"

מתברר כי גם כאשר עם ישראל יצאו ממצרים נאמר:

"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיּיֵהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם..." [שמות י"ד. ה]

ומי סיפר זאת לפרעה מלך מצרים?

המכילתא עונה  לשאלה זו: "עמלק הגיד לו"

על פי המדרש  [ ילקו"ש, רמז תתקלו] עמלק- בנו של אליפז- האריך ימים מעל שלוש מאות שנה ,לכן עמלק ראה כשיעקב ירד למצרים, ראה את בני ישראל משעובדים במצרים וראה אותם גם כשיצאו ממצרים, תחילה נקבע שהם ילכו במשך שלושה ימים - כדי להקריב קורבנות ואחרי כן ישובו למצרים, אך כשראה עמלק שהם אינם חוזרים, אלא מתקדמים לכוון ארץ ישראל, הלך עמלק וסיפר זאת לפרעה.

בעל הטורים אומר: פעמיים נכתב בתורה " כִּי בָרַח"- האחד: "כי ברח יעקב" והשני:" כִּי בָרַח הָעָם"- בשני המקרים סיפר זאת עמלק- כדי למנוע בריחה.

כאן נשאלת השאלה: מדוע רצה עמלק למנוע את בריחת יעקב? התשובה לכך: היות והשתוקק שלבן לא יניח ליעקב להיכנס לארץ ישראל.

רבי אברהם אזולאי זצ"ל (החיד"א) בספרו: "חסד לאברהם" כותב: כי לבן תכנן להרוג את יעקב, גם אם לא יעלה הדבר בידו, לפחות יעשהו –בעל מום, וכך לא יתאפשר ליעקב להיקבר במערת המכפלה.

מה הטעם שרצה עמלק למנוע את בריחת ישראל  מפני פרעה? היות ורצה שבני ישראל לא יכנסו לתוך הארץ המובטחת- ארץ ישראל.

לכן סמכה התורה את מחיית עמלק למצוות הבאת ביכורים- כדי לרמוז- שעמלק ניסה לעכב את כניסתם לארץ הקודש ומשום כך הצטוו עם ישראל במצווה :

"תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח". [דברים כ"ה,י"ט]           ויכוח מעניין מתנהל בין  גדולי הפרשנים:                                                 ה"ספרי" טוען: בתחילת הפרשה: "עשה מצווה האמורה בעניין, שבשכרה תיכנס לארץ ישראל"                                                                                        ה"חתם סופר" שואל: הרי את מצוות הבאת הביכורים מקיימים רק בתוך ארץ ישראל, לכן מדוע סובר הספרי: שבזכות מצוות הבאת ביכורים יכנסו  לארץ ישראל- הרי בחוץ לארץ לא קיימת מצווה זו?

רבי יצחק אליהו לנדא, אומר: דברי ה"ספרי" אינם מכוונים אל מצוות הבאת הביכורים למקדש- אלא על מצוות מחיית עמלק שבסוף פרשת: "כי תצא" ומצווה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן.

"ספרי" אומר על כך: בזכות שתקיים את מצוות מחיית עמלק- תזכה להיכנס לארץ.

חשיבותה של מצוות הבאת ביכורים

"נתיבות שלום" מביא כמה מסרים חשובים על חשיבות מצוות ביכורים- הנה כמה מהם:

א] ה' ציווה שכאשר היהודי מביא ביכורים לבית המקדש -הוא קורא את כל הפרשה על התהוות עם ישראל- איך שנהיו לעם  נבחר, דבר שלא מצאנו במצוות אחרות.

ב] העניין של השתחוות של המביא הביכורים - כפי שנאמר: "וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" גם זה דבר שלא נאמר במצוות אחרות.

ג] "נתיבות שלום" מביא -את דברי חז"ל: אשר לומדים מהפסוק:

"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל- הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"- שאין קוראים את מקרא ביכורים, אלא בזמן של שמחה- מעצרת ועד החג שאדם מלקט את פירותיו, אבל מהחג ואילך, מביא ביכורים ואינו קורא ,לפי שזה כבר לא זמן של שמחה.

וזה עניין מיוחד שרק נאמר במצוות ביכורים.- שאינה אלא בזמן של שמחה.

ב] במסכת ביכורים [פרק ג'] מתארת המשנה: כיצד היו עולי הרגל לירושלים מביאים ביכורים.- כל היהודים היו מתאספים יחדיו- משום ברוב עם הדרת מלך. דבר שלא מצאנו בשאר מצוות-כתרומות ומעשרות.

ג] כמו כן, עולי הרגל זכו לכבוד שהגזברים היו יוצאים לקראתם וכל בעלי  האומניות מקבלים את פניהם – תחושה מאד מרוממת וחשובה.

ד] על פי תנחומא: נתאווה ה' שתהיה לו דירה בתחתונים-כלומר בעולם הזה על ידי היהודים כאשר שם שמים מתקדש ממעשיהם ,הרי עניין זה חביב מאד בעיני  אלוקים.

על פי הגר"א- בזמן הבאת הביכורים כאשר עולי הרגל היו אומרים:  את הפסוק:

"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.."   מכך אנו למדים כמה נסים ה' עושה לנו. שהרי בזמן שיעקב ופמלייתו עזבו את חרן ולבן רדף אחריהם, ממבט ראשון- עדיין לא היה מובן מהי מטרתו האמתית של לבן ,אך בזמן שעולי הרגל היו אומרים את:

"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.." אז מבינים את המשמעות הגדולה - מה  הייתה הכוונה האמתית של לבן- לעקור את כל השורשים  של היהדות והכניסה לארץ המובטחת ,והקב"ה עשה לנו נסים בכך שלבן נכשל במשימתו זו!

וכך הקב"ה עושה לנו נסים בכל רגע נתון, אלא שלא תמיד אנו מרגישים בכך.

רש"י אומר: שעם ישראל התחייב במצוות הבאת  ביכורים  לבית המקדש רק לאחר שכבש את ארץ ישראל וחילק אותה.

מתוך כך   ניתן להסיק :כי ישנו  קשר הדוק בין הבאת ביכורים לארץ ישראל ומצווה זו באה  במטרה להכיר טובה לקב"ה- על אשר זיכה אותנו בארץ מיוחדת וקדושה ואין הדבר מובן מאליו, כי הרי ארץ ישראל היא ארץ אשר כל טוב בה ,כפי שכתוב :"...וייתן לנו את—הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" [דברים כ"ו, ט]

הקשר בין הפרשה להפטרה בספר ישעיהו.[פרק ס']        

הנה קטע מההפטרה:                                                                             "קומי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.  וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.  שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה.  ה אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ:  כִּי- יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ.  שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ, בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה--כֻּלָּם, מִשְּׁבָא יָבֹאוּ; זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ, וּתְהִלֹּת יְהוָה יְבַשֵּׂרוּ..."     

הקשר בין הפרשה וההפטרה- זו השמחה שעתידה להצמיח גאולה ואורה.  

חז"ל [סנהדרין צ"ז, ע"א] אמרו שהגאולה עתידה להגיע בהיסח הדעת ועוד נאמר: "אם ראית דור שצרות באות עליו כנהר, חכה לו" התגברות חשכת הגלות והצער- משמש סימן  - לגאולה שאכן עתידה להגיע.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי הדרך הסלולה לשמחה וגאולה: היא הדבקות המתמדת בבורא עולם וקיום המצוות - הלכה למעשה.

יהי רצון ונבואת ישעיהו הנביא על בשורת הגאולה- תתגשם  במהרה:

"שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה " אמן ואמן.                                                                                                             *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציון ויום הגאולה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

ציון ויום הגאולה

 שיר מאת: אהובה קליין ©

לְפֶתַע מוֹפִיעַ הַיּוֹם

כְּהֶרֶף עַיִן פִּתְאוֹם

צִיּוֹן בְּהֶיסַּח הַדַּעַת

הֵדֵי גְּאֻלָּה שׁוֹמַעַת.

 

קוֹמִי אוּרִי מֵאֲפֵלָה

הָסִירִי מְעַיְּנַיִךְ דִּמְעָה

כָּבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח

אוֹתָךְ לָעַד לֹא שָׁכַח.

 

שֶׁאִי סְבִיב עֵינַיִךְ

כֻּלָּם נִקְבְּצוּ אֵלַיִךְ

הָסִירִי יָגוֹן מֵעָלַיִךְ

מְלָכִים רַבִּים לְרַגְלַיִךְ.

 

כְּהָמוֹן יָם-קָהָל אַדִּיר

טַף זָקֵן וְגַם צָעִיר

בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ מַפְתִּיעִים

אוֹרוֹת גְּאֻלָּה חוֹגְגִים.

 הֶעָרָה: בַּשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַפְטָרַת יְשַׁעְיָהוּ [פֶּרֶק ס'] –

לְפָרָשַׁת : כִּי תָּבוֹא [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 17 באוגוסט 2021

פרשת: כי תצא- ממלחמה- לישועה וגאולה- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת: כי תצא-  ממלחמה –לישועה וגאולה- כיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין

 יצירותיי לפרשה ולהפטרה:



"כי תצא למלחמה על- אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך.."  [דברים כ"א,י]

 ציורי תנ"ך/ עם ישראל יוצא למלחמה נגד אויביו/ ציירה: אהובה קליין (c)



"רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי "

 [מתוך ההפטרה, ישעיהו נ"ד, א]

ציורי תנ"ך/ ציון פוצחת ברינה/ ציירה: אהובה קליין (c)



"רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי "





ציורי תנ"ך/ הבטחת ברית השלום לישראל [מתוך ההפטרה בספר ישעיהו] ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ עזרה לבעלי חיים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
"לא תראה את- חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עימו"[דברים כ"ב, ד]


ציורי תנ"ך/ לא להתעלם משור נידח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

Biblical  paintings by Ahuva Klein-

Seeing a lost bull will not ignore it

 "לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם:...."

[דברים  כ"ב, א]




ציורי תנ"ך/ אכילת  גפן בכֶרֶם רֵעֶךָ / ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ השארת עוללות לגר היתום והאלמנה/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ




ציורי תנ"ך/ הדאגה לגר ,יתום ואלמנה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
"כי תחבוט זיתך לא  תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה"[דברים  כ"ד, כ]




ציורי תנ"ך/ השארת עומר לגר, ליתום ולאלמנה/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ "לא תתעב מצרי/ ציירה: אהובה קליין(c)




 ציורי תנ"ך/ מצוות שילוח הקן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  מצוות מחיית  עמלק/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "תמחה את זכר עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה פותחת בנושא מלחמה וגם מסתיימת בנושא מלחמה.  הפסוק הפותח:

"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל- אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ...." [דברים כ"א, י]

בסוף הפרשה התורה  מסיימת באויב ספציפי - עמלק. "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.  וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח".[דברים  כ"ה, י"ז - י"ט]

השאלות הן:

א] לאיזו מלחמה הכתוב מתכוון בראשית הפרשה?

ב] מה המיוחד באויב  הנקרא בשם: עמלק?

ג] מה הקשר בין הפרשה - להפטרה בספר ישעיהו?

תשובות.

"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ"

לפי דברי רש"י: מדובר במלחמת רשות -  הכוונה: כאשר עם ישראל  יעלה בדעתו לצאת למלחמה על אויביו. - רש"י מסתמך על המשך הפסוק המזכיר את עניין השבי והרי במלחמת ארץ ישראל אין לומר :"ושבית שביו" לכן כאן אין הכוונה למלחמת יהושע שמטרתה הייתה כיבוש ארץ ישראל!

לדעת חז"ל:  ישנו מסר של חשיבות האחדות במלחמה: "כי תצא" בלשון יחיד – כדי ללמד את עם ישראל כי ניתן לנצח את האויבים בתנאי שהעם מאוחד - כאיש אחד בלב אחד.

זאת בדומה למצב שבני ישראל היו שרויים בזמן מתן תורה בהר סיני.

חז"ל מביאים הוכחה לדבריהם: "דורו של אחאב כולם עובדי עבודה זרה היו, ועל שלא הייתה ביניהם מחלוקת, היו מנצחים מלחמה" [ירושלמי פאה א, א]

יש האומרים: כי מדובר במלחמת היצר של האדם - יצר הרע המנסה להכשיל את האדם בכל הזדמנות, האדם חייב להיות ערני ומוכן להילחם בכל עת נגד יצרו ולהכניעו.

רבי מנחם מנדל מקוצק אומר: כי מתוך המילים: "כי תצא" ניתן ללמוד שאין לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהאויב יפתיע, אלא יש להקדים רפואה למכה ולתפוש יוזמה ולהכות באויב ראשון באדמתו שלו - ואז מובטח: "ונתנו ה' אלוקיך בידך"

הדבר אמור גם  לגבי מלחמתו הפרטית של האדם נגד יצר הרע.

עליו לפעול בנחישות נגד יצר הרע - כדי למנוע ממנו מראש התחברות אליו, אם לא יעשה כן הדבר יכול יגרום לקשיים כשירצה להיאבק  נגד היצר - יהיו לכך מכשולים מרובים.

"חובת הלבבות" טוען: גדול האויבים הקמים כנגד בני האדם - הוא יצר הרע המנסה להפילו בכל יום מחדש – וזאת כבר מיום היוולדו של האדם. עד יום מותו.

"אמרו על חסיד שפגע [פגש] אנשים שבים ממלחמת אויבים, ושללו שלל אחר מלחמה חזקה, אמר להם: שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל, התעתדו למלחמה הגדולה' אמרו לו: ומהי המלחמה הגדולה? אמר להם: 'מלחמת היצר וחייליו"

הזוהר הקדוש -  סבור שהתורה מתכוונת למלחמת  היצר ופרשתנו  רומזת  לחודש אלול -  ונקראת תמיד במהלך חודש זה.

 המילה: "כִּי"- בגימטרייה- 30 כנגד שלושים יום מערב ראש חודש אלול ועד סופו, חודש אלול הוא תמיד חסר - לפי שהוא:29 ימים, אם נוסיף לו יום אחד מערב  ראש חודש אלול - נגיע למספר שלושים ימים.

לכן הכוונה במילים : "תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" כנגד יצר הרע המנסה לארוב לאדם ולהפילו, אין אדם צריך לפחד מפניו לפי שהתורה מבטיחה: "וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ"- הצלחה לנצחו.

האר"י הקדוש כותב: כי אחד מעיקרי התשובה הוא: כשאדם רוצה לחזור בתשובה, בשלב ראשון עליו לנטוש את דרכו הרעה ואת מידותיו הרעות ורק אחרי זה תהיה ביכולתו לשוב אל דרך ה', זאת לומדים מהפסוק:

"לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ." [תהלים ל"ד, א']

כאשר יהודי מתחיל לשוב בתשובה לפני אבימלך- מלכו, קודם ישנה את טעמו-טעם החטא - לטעם של  תורה ובכך ידע שהוא מגרש את יצר הרע.

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק"

כדי להבין כיצד  ניתן להתגבר על עמלק חייבים לדעת מיהו עמלק!

עמלק - הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע  פילגשו. ממנו יצא עם הקרוי בשם זה. מעניין כי: בנבואת בלעם - עם זה  מכונה בשם: "ראשית גויים" זהו אויב מיוחד במינו אשר מצטיין בשנאה יתרה לעם ישראל, ללא כל סיבה מוצדקת, הוא אורב לו בכל זמן  ועל סמך העבר ניתן להסיק - כי הוא תוקף במיוחד בעת שחלה ירידה רוחנית בעם, כפי שניתן  לראות זאת גם בפרשה: לאחר שנעשים לעם ישראל ניסים  ונפלאות ביציאתו ממצרים, העם מגיע למקום בשם רפידים ושם הוא צמא למים וכשהצימאון גובר, הוא בא לפני משה  בטענה: "למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בניי ואת מקניי בצמא"?  [שמות י"ז, ג]

על פי ספרי, תורה תמימה: בשעה שבני ישראל יצאו ממצרים היו כל אומה ולשון - יראים להילחם כנגד עם ישראל, עד שהופיע עמלק והראה לאומות העולם שניתן להילחם כנגד ישראל.

משל: הייתה אמבטיה עם מים רותחים שאין כל בריה מסוגלת להיכנס לתוכה עד שהגיע בן בלייעל אחד שקפץ לתוך מים אלה וירד לעומקם, למרות שנכווה מהמים הרותחים -שכנע גם אחרים להיכנס למים רותחים אלה [רש"י]

הכלי יקר מבהיר:  רעיון מעניין, כאשר ישראל חונים ברפידים ומתחילים לריב עם ה' ועם משה ונופלים באמונה, ישנה ירידה רוחנית. אם נתבונן בשם: "רפידים"- נראה את המילים: פרידים, ואותיות-רף ידיים, "והא בהא תליא- כי על ידי שני מיני פרידים אלו שנפרדו מאת ה' ופירוד לבבות שביניהם, באו לידי  רפיון ידיים, ומטעם זה לא היה לעם מים ברפידים - לפי שרפו ידיהם מן התורה שנמשלה למים, על כן חסרו מים. עמלק דומה לזבוב המסמל את יצר הרע-אך בכוח פיו הקטן הוא מתקשה לעשות נקב בגוף האדם, אלא  כאשר הוא רואה  איזה פצע, או, שחין - הדבר מקל עליו לחדור בקלות לגוף במצב זה -הוא עלול להתנחל שם ולגרום להרחיב את הפרצות. היצר הרע אינו יכול לחדור אל תוך הצדיק הקשור לתורה ומצוותיה, אך אצל אדם החוטא -ישנן פרצות שדרכן הוא חודר ומרחיב  את הפרצה וגורם לנזקים גדולים. מטרת עמלק לשמש "שוט" לעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, כאשר העם יורד באמונתו בבורא עולם וגם הוא עצמו אינו מלוכד כאיש אחד, עמלק מזהה את הרפיון ומיד יוצא למלחמה נגדנו.

הרמב"ם אומר: כי ישנה מצווה מיוחדת למחות את עמלק- זוהי מלחמת מצווה. את עמלק ניתן לפגוש גם אחרי סיפור המרגלים כאשר הוציאו את דיבת הארץ רעה, עמלק נלחם נגד ישראל. גם המן היה מזרע עמלק והציק רבות ליהודים, אך לאחר שעם ישראל חזרו בתשובה, המן הובס יחד עם עשרת בניו.

הרמב"ן טוען: כי עונשו של עמלק כה חמור- היות והוא  בא כמתגבר על ה'- זהו מאבק  נגד ה' .

דבר נוסף שיש ליחס אליו- עמלק מתעבר על ריב שאינו שייך לו - מבלי כל התגרות  מצד עם ישראל.

המלבי"ם  מסביר: "שלא היה דרך מלחמה כנהוג, רק דרך כפירה נגד ה' ומשטמת נצח נגד מחצבתם, הנשמר בלבם דור, דור"

רבי שמחה בונים מפשיסחה היה סובר: מצוות "זכור" ומצוות מחיית עמלק הסמוכה לה- נאמרו לעם ישראל בלשון יחיד: ומכאן מוסר-השכל לעם ישראל, שבכול דור ודור היה בכוחו של עמלק לנצח את היחיד בישראל. שפרש מן הציבור והענן היה פולט אותו מחוץ למחנה. מנגד, כאשר עם ישראל היו מאוחדים  מתוך אחווה ורעות- היה הענן מגן על כל העם ולא הצליח –עמלק לגבור עליהם.

מדרש חז"ל : מביא משל: על הפסוק: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק"

למה הדבר דומה? מעשה במלך שהיה לו כרם והתקין גדר סביב והושיב שם כלב שמירה נשכן, הכריז המלך: כל מי שיבוא ויפרוץ את הכרם- יתקל בכלב שינשכנו, ובאחד הימים, הגיע בן המלך ופרץ את הגדר, התנפל עליו הכלב ונשכו.

כל זמן שביקש המלך להזכיר את החטא לבנו  שפרץ את הגדר היה אומר לו: תזכור איך התנפל עליך הכלב  וגם נשך אותך!

 הנמשל: בדומה לכך, כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר את חטאם של ישראל שחטאו בהיותם ברפידים לפי שהתלוננו ואמרו:

"לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ יְהֹוָ֛ה בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־ אָֽיִן" [שמות י"ז ,ז] ה' אומר להם: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק"

הקשר  בין הפרשה להפטרה. [ישעיהו נ"ד]

אומר הנביא ישעיהו לציון:

"רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא-חָלָה, כִּי-רַבִּים בְּנֵי-שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָה.  הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ--אַל-תַּחְשֹׂכִי; הַאֲרִיכִי, מֵיתָרַיִךְ, וִיתֵדֹתַיִךְ, חַזֵּקִי.  כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ.   אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל-תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי:  כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי-עוֹד.  כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ; וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, אֱלֹהֵי כָל-הָאָרֶץ יִקָּרֵא.  כִּי-כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ, קְרָאָךְ יְהוָה; וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס, אָמַר אֱלֹהָיִךְ.  בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ.  בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, יְהוָה...".

בפסוקים אלה ה' פונה אל ציון ומצווה עליה לשיר מתוך שמחה ומדמה אותה לאישה עקרה - שאין בכוחה ללדת בנים. הנבואה ממשילה את ציון לאימם של ישראל- הנביא מבשר לציון: כי הישועה קרובה לבוא- בני ישראל ישובו אל ציון- כשהם רבים יותר מבני הממלכה אשר שיעבדה את ישראל.

והרעיון הוא: כגודל השבר שעם ישראל עבר בגלות -כך עוצמת הגאולה-  כל עתידה של הגאולה ומידת הביטחון בה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן לראות את הקשר בין הפרשה - הפותחת ומסיימת בנושא המלחמה - לבין הגאולה העתידה להופיע כפי שמבטיח הנביא ישעיהו :

"בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ.  בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, יְהוָה...".

המסקנה מתוך הפרשה וההפטרה, כי על ידי שעם ישראל ישוב  לשורשים וידבק באלוקים כל הייסורים שהיו לציון – ייעלמו ויפנו  מקום לישועה וגאולה. וחסדי ה' לא ימושו מישראל לנצח.. אמן.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציון והבשורה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

צִיּוֹן וְהַבְּשׂוֹרָה

 שִׁיר מֵאֵת: אהובה קליין.©

 צִיּוֹן עוֹרֶגֶת לְאוֹרָהּ

 נוֹשֵׂאת בְּלִבָּהּ תְּפִלָּה

 לְפֶתַע שָׁמַיִם  מְאוֹתְתִים

 לְעֵינֶיהָ מָחוֹל עֲנָנִים.

 

בְּגַוְּנִי הַקֶּשֶׁת קוֹרְנִים

פָּנֶיהָ הַנָּאוֹת מְאִירִים

קוֹלוֹת הַנָּבִיא נִשְׁמָעִים

בְּשׂוֹרָה אַדִּירָה מְבַשְּׂרִים:

 

רֹנִּי עֲקָרָה חַסְרַת בָּנִים

צַהֲלִי  פִּצְחִי שִׁירַת רְנָנִים

יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי

מֵעַתָּה לֹא תִּכָּלְמִי.

 

הַבִּיטִי שֶׁאִי עֵינַיִךְ

בָּנַיִךְ שָׁבִים אֵלַיִךְ

הַרְחִיבִי מְשַׁכְּנוֹתַיִךְ

שִׁכְחִי בֹּשֶׁת עֲלוּמַיִךְ.

 

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים

שָׁב מַרְעִיף חֲסָדִים

מֵנִיס מִפָּנַיִךְ אוֹיְבִים

זַרְעֵךְ בְּצִיּוּן מִתְייַשְּׁבִים..

 הֶעָרָה : הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת יְשַׁעְיָהוּ  נ"ד [הַפְטָרָה לְפָרָשַׁת: כִּי תֵּצֵא חֻמָּשׁ דְּבָרִים]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר