משה
השליח והבשורה.
מאת: אהובה קליין (c)
ישראל נודדים בחולות
שוכחים נסים וישועות
באר ענן , עמוד אש
הגיעו מים עד נפש.
משה זועק לשמים
משא העם כבד כפליים
אלוקים נענה למשאלתו
בשבעים איש יקל
הנהגתו.
משה סמוך ובטוח
עתה , ידע מנוח
הנטל יתחלק בינו והזקנים
לא עוד מריבות
ומדנים.
לפתע נושבת רוח
בשורה בפי שליח
אלדד ומידד הנשארים
בתוך המחנה מתנבאים.
משה שומע ומאזין
אט, אט קולט ומבין
זהו ודאי ניסיון
משמים
האם יירתע וירים
ידיים?
השיר בהשראת פרשת: בהעלותך [חומש במדבר]
פרשת
נשא – הקשר בין הפרשה להפטרת שמשון הגיבור ?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
Biblical painting
"..ויביאו את קורבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על---שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן"
[במדבר ז,ג]
נושא הנזיר מופיע
בפרשת נשא ומעניין מה מניע אדם להיות
נזיר? וכך התורה מתארת את הנושא:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר
אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:
אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר--לְהַזִּיר,
לַיהוָה. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר,
חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל-מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא
יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ: מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן,
מֵחַרְצַנִּים וְעַד-זָג--לֹא יֹאכֵל. ה
כָּל-יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא-יַעֲבֹר עַל-רֹאשׁוֹ: עַד-מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר- יַזִּיר לַיהוָה,
קָדֹשׁ יִהְיֶה--גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ.
כָּל-יְמֵי הַזִּירוֹ, לַיהוָה, עַל-נֶפֶשׁ מֵת, לֹא יָבֹא. לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לְאָחִיו
וּלְאַחֹתוֹ--לֹא-יִטַּמָּא לָהֶם, בְּמֹתָם:
כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו, עַל-רֹאשׁוֹ.
כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ, קָדֹשׁ הוּא, לַיהוָה.[ במדבר ו', א-ט]
השאלות הן:
א] מה המשמעות- איש
או אישה כי יפליא נדר?
ב] להיות נזיר- מה הפירוש?
ג] מה הקשר בין
ההפטרה בספר שופטים לבין פרשת נשא?
תשובות.
"אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר
נָזִיר--לְהַזִּיר, לַיהוָה"
ספורנו סובר: כי מדובר בכך שהנזיר- פרוש מן התענוגים המורגלים בעולם וכל זה למען
יקדיש עצמו לה' - ללמוד תורה וללכת בדרכי ה' ולדבוק בו.
בעל
העמק
דבר אומר: "כי יפליא"- במובן של פלא, אומנם זוהי מצווה אך לא
רצון ה'.
רבינו
בחיי מבאר פירוש דומה: "וזהו לשון יפליא - יעשה
דבר פלא כי רוב העולם הולכין אחר תאוותם
וזה פורש מהתאוות". כלומר בניגוד לשאר הבריות ההולכות בעקבות תאוות העולם הזה ,הרי הנזיר פורש ומתרחק
מתאוות אלה.
יש
פרשנים
הסוברים: כי משמעות המילים: "כי יפליא לנדור" הוא במובן של פלא ותימהון
על כהונה, באנשים שלמעשה אינם כוהנים, או כאלה המעזים להתגבר על טבעם האמתי.
אבן
עזרא אומר:
כי הנזיר נוהג בדרך שונה משאר בני האדם ובכך יש פלא.
רש"י
מפרש:
"כי יפליא" הכוונה יפריש עצמו
מהיין - ולמה נסמכה פרשת הנזיר לפרשת סוטה? ללמדך שכל מי שרואה סוטה
בקלקולה יזיר עצמו מהיין - לפי שהוא מביא
לידי ניאוף.[סוטה ב]
ה"כלי
יקר"
מביא כמה פירושים:
א] שעל ידי היין אינו יכול להבדיל בין קודש לחול
כפי שנאמר : "יין ושיכר אל תשת" [ויקרא
י"ט, י], לכן נאמר: "כי יפליא" שכשירצה להבדיל
בין הקודש לחול אז יזיר עצמו מהיין.
ב]
לשון הפרשה מתענוגות העולם הזה והיין הוא בראש כולם ומטעם זה אמר המלאך – למנוח [שופטים י"ג, י"ח] - אביו של שמשון הגיבור:
"למה זה תשאל לשמי והוא פלאי" ,"פלאי" היה שמו של המלאך שדיבר
אליו, כי כל מלאך נקרא על פי שליחותו . וכוונתו הייתה להגיד: ואני נשלחתי לעשות
שהבן שלכם יהיה נזיר מופלא ומופרש
מכל הבלי העולם הזה והיות ונאמר בתורה: "איש כי יפליא" לכן אני
נקרא בשם פלאי.
מדוע
נאמר בלשון יחיד: "יפליא" ולא נאמר בלשון רבים: "יפליאו" שהרי
מדובר גם באיש וגם באישה .אלא לפי שהנדר של האישה תלוי בבעלה כי הוא יכול לקיים , או
להפר את הנדר.
ג] חז"ל
אומרים כי: הנודר כאילו בונה במה לעצמו ופורש עצמו מהעולם ונוהג איסור בזמן שכולם
נוהגים בדבר היתרים, לכן נאמר :"כי יפליא" שהוא שואף להיות מובדל
מזולתו ומקים במה לעצמו.
דבר
זה אינו מצוי אצל נשים.
להיות
נזיר.
הרב שמשון רפאל הירש סבור:
הנזיר מצווה לפרוש מן
היין לכן "נזיר"- פירושו "פרוש" [ ובנוסף הוא חייב להתנזר
מחומץ, חרצנים וזגים של ענבים ] לא נראה שבאיסורים אלה ישנו וויתור גדול על ההנאות
לכן הנזירות היא יותר מאשר פרישות גרידא.
שלושה דברים אסורים
אצל הנזיר: הטומאה , התגלחת והיוצא מן היין.
מוסיף רש"ר רעיון יפה: כדרך שהנזר- ה"כתר" –המעטר את ראש המלך מבדיל בינו לבין יתר חלקי העם - כך גם נזרו של הנזיר - שהוא סדר אורחות
חיים ושאיפות- שמקבל על עצמו מרצונו החופשי וכך שהוא מובדל מבני דורו הוא גם
מתרומם מעליהם.- הוא מגיע לדרגה של להיות קדוש לה'. והוא מבקש, כביכול לחוג סביבו "נזר" - מעגל שרק ה' ימצא לבדו. והתבודדות זאת עם ה' נקראת:
"להזיד לה'" ובמצב זה- הוא נקרא נזיר.
רבינו בחיי מפרש: נזיר מלשון:"וינזרו מקודשי בני
ישראל " [ ויקרא כ"ב],שהוא לשון הפרשה.
או,
נזיר מלשון נזר הקודש, כי נזר אלוקיו על ראשו-והכוונה לכתר מלכות והוא נקרא כך
היות והוא מולך על התאוות וזאת בניגוד לשאר בני אדם שהם עבדי תאוות.
הנזיר
- צריך להזיר עצמו מיין שהוא ישן, משיכר- שהוא
התירוש ויש עליו להתרחק מחמישה דברים הקשורים לגפן: יין, ענבים, צימוקים, חרצן זג. ואם אוכל מהם - הוא עובר
בלאוו.
הבוסר
כלול בענבים והחומץ נכלל ביין.
הנזיר
אינו רשאי להיטמא לקרובי משפחה שמתו עד סוף ימי הנזירות שגזר על עצמו, בכך הוא
דומה לכוהן הגדול שאינו יכול להיטמא לשום בן משפחה, אלא רק למת מצווה [מת
מצווה-הוא מת שאין לו קרובי משפחה שידאגו לקבורתו הנאותה.]
הקשר
להפטרה.
בעוד שבפרשת נשא -
אנו קוראים על הנזיר וכיצד הגיע לזה- הרי ההפטרה מתארת את הנזירות שהוטלה על אמו
של שמשון-עוד בזמן הריונה.
"וְעַתָּה
הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל-תֹּאכְלִי,
כָּל-טָמֵא. כִּי הִנָּךְ הָרָה
וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ--כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים
יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ
אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים". [שופטים י"ג- ד-ו]
לאחר ששמשון נולד - נזירותו
נמשכת - בעוד שבתורה - מצוות הנזיר - היא מוגבלת לשלושים יום בלבד- והיא נחשבת
למצוות רשות הניתנת לכל הדורות. אבל בהפטרה- הנזירות של שמשון היא מבטן ולידה - בעקבות צווי המלאך את אמו של שמשון - במטרה
לנזירות עולם - התגלות המלאך אל אשת מנוח אם- שמשון התרחשה לאחר מותו של השופט: יאיר
הגלעדי שהיה שופט של ישראל במשך: 22 שנים. ובמשך 18 שנים לאחר מותו לא היה מישהו ראוי שימלא את מקומו -
בתקופה זו המצב הרוחני של ישראל היה ירוד- ובמגביל גם מבחינה ביטחונית המצב הורע -
אז הפלישתים שישבו בכמה אזורים בארץ ישראל- החלו לשעבד את עם ישראל והנה מופיע
המלאך אל אשת מנוח ומבקש ממנה: לא לשתות יין ומבטיח לה: שהבן שעתיד להיוולד לה -
ייעודו: להיות מושיע ישראל כדברי המלאך אל אם שמשון:
"וְהוּא,
יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים".מתוך בשורה זו - ניתן להבין שמוטלת המשימה - על שמשון! שמשון נולד לפני תקופתו של יפתח
הגלעדי על התקופה - הקודמת לשמשון עד שהיה
מסוגל להיכנס לתפקידו בפועל -פעלו בזה אחר זה ארבעה שופטים: יפתח, אבצן, אילון ועבדון- שופטים אלה שפטו את ישראל במשך שלושים
ואחד שנים- על תקופה קשה זו- הן מבחינה רוחנית והן מבחינה ביטחונית- אומרים
חז"ל בתלמוד: "חד אמר דור לפי פרנס, חד אמר פרנס לפי הדור" [ יש
האומר: שהדור משקף את המנהיג ויש האומר: שהמנהיג
משקף את הדור בימיו]
מעניין, כי הכתוב
אינו מציין כי מנוח ואשתו מבקשים ומתחננים מה' שייוולד להם בן ,למרות שהם היו
אנשים עריריים - הם פסיביים ובכך משקפים את דורם שהיה במצב של ירידה רוחנית. למעשה,
העם השלים עם גורל השעבוד לפלישתים ולא
ניסה ,אפילו, להתמרד.- מטרת הופעתו של שמשון כדברי המלאך: לעודד את עם ישראל כי
בפניהם ניצבת אפשרות להיוושע מיד האויב
הפלישתי.
שמשון נבחר אלוקים
מבטן ולידה לבוא ולהציל את העם מהמצב הרע שנתונים בו.
אלא בניגוד לשופטים שקדמו
לו, שמשון אינו עומד בראש צבא שבטי ישראל בזמן של מלחמה . אינו משתמש בכלי נשק
המקובלים לאותה תקופה.
אינו מנחיל תבוסה
לפלישתים באותה תקופה ובזמן שהפלישתים משעבדים את ישראל - שמשון שופט את ישראל 22
שנים.
ראוי לשים לב, שבכל
התנ"ך אנו מוצאים עוד מקרה אחד שמלאך
בא לבשר על הולדת בן וזה היה אצל אברהם, כאשר המלאך מבשר על הולדת הבן. אך אין במקרה ההוא - הנחיות
כיצד לחנך את הרך הנולד.
שמשון היה התקווה
הגדולה של עם ישראל להיוושע. אלא שהתנ"ך מתאר את חייו כרצופים במעשי
גבורה אשר משתלבים –בהם פרשיות של נשים.
חז"ל מדגישים את הסתירה בין הייעוד של שמשון: להושיע את ישראל :-
"שמשון על שמו של הקב"ה נקרא" אך בנגוד לתפקידו "שמשון הלך אחר עיניו"
על ההשתאות הזאת:
חז"ל אומרים: "לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו סבור בו שהוא מלך המשיח
שגאולה מגעת בימיו, כאן שראה אותו אמר: אף זה
מת, לישועתך קיוויתי ה' "
במדרש ישנה דעה: כי
הנזירות שהוטלה על שמשון - נועדה לרסן את יצרו
הגדול:
"גלוי היה לפני
הקב"ה ששמשון היה הולך אחר עיניו, לפיכך, הזהירו בנזיר שלא שותה יין –לפי
שהיין מביא לידי זימה ומה בזמן שהיה נזיר- הלך אחר עיניו, אילו - היה שותה לא היה לו תקנה לעולם מרוב שהיה רודף אחר
זימה" הנזירות שהוטלה על שמשון מצד אחד באה לרסן את יצרו אך מנגד- לחזק את
גבורתו המיוחדת שניתנה לו מאת ה' – כדי להציל את עם ישראל ויתכן שבדברי המלאך: "וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל"—ישנו רמז: כי שמשון רק יתחיל להושיע את העם אבל לא ימשיך...
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי בעוד שנושא הנזירות בפרשת נשא -
עניין רצונו החופשי של היהודי מתוך בחירה- למשך שלושים יום, בניגוד לכך: בהפטרה- שמשון
הגיבור – נזירותו –נועדה כבר בהיותו ברחם
אמו - במטרה להתחיל להושיע את ישראל בתקופה בה הפלישתים משלו עליהם בעקבות מצבם
הרוחני הירוד.
יהי רצון שנפיק לקחים
בימים הקשים העוברים עלינו וכולנו נשוב להיות מאוחדים ונתחזק מבחינה רוחנית
– דהיינו, שמירת המצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו ועל ידי ההתחזקות הרוחנית
נזכה גם בחיזוק ההנהגה שלנו ונזכה לברכה:
"וְנָתַתִּ֤י
שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה
רָעָה֙ מִן־ הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־ תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם"׃ [ויקרא כ"ו, ו]
שמשון
הגיבור וייעודו
מאת: אהובה קליין. ©
ויהי היום , בשורה
לזוג הגר בצרעה
לשבט דן משתייכים
למָרוּת
הפלישתים נתונים.
בישר מלאך משמים
לאשת מנוח פעמיים
בן ייוולד במהרה
נזיר מבטן ולידה.
ייעודו ישראל להושיע
בכוחו אויבים להכניע
נבואה קורמת עור
וגידים
נולד שמשון גיבור
בגיבורים.
חסון כארז בארזים
בו תפעם רוח אלוקים
שערו המסולסל נד ברוח
בהם טמון גבורה וכוח.
מהלך בן צרעה ואשתאול
דרוך וקשוב לכל קול
עליו מהרקיע מביטים
עדת מלאכים צחורים.
הערה: השיר בהשראת ההפטרה:
[שופטים י"ג] לפרשת נשא.
פרשת
במדבר - עם
נבחר ה' ובית המקדש.
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
פרשת במדבר- היא הפרשה
הראשונה הפותחת את חומש במדבר - הרביעי מתוך חמישה חומשי התורה.
חומש זה – על פי דברי
חז"ל - נקרא גם בשם: "חומש
הפקודים" מהטעם: שבתחילתו וגם לקראת
סופו מתואר- מפקד מקיף לשבטי ישראל על ידי משה בציווי ה'.
החומש כולו עוסק בעיקר
בתיאור נדודי בני ישראל במדבר החל בשנה השנייה ליציאתם ממצרים. ועד שנת הארבעים
שבה חנו עם ישראל בערבות מואב.
בדרך כלל, אנו קוראים את פרשת במדבר
סמוך לחג השבועות.
על פי חז"ל: זוהי
תקנה של עזרא הסופר מהטעם: "תכלה שנה וקללותיה" כדי לקיים הפסקה - בין
דברי התוכחה שבפרשת "בחוקותיי - לבין חג השבועות - היות ולפי דברי חז"ל -
הוא ראש השנה לפירות האילן – כפי שנאמר : [מסכת ראש השנה א, ב]:
"בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן:
בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה;
וּבָעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת
הָאִילָן..."
הפרשה פותחת בפסוקים:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר
סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד
לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר. שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת
בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת,
כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן
עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם
לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאִתְּכֶם
יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה--אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית- אֲבֹתָיו, הוּא... [במדבר א, א-ד] בהמשך התורה מפרטת את שמות השבטים ומספרם וביניהם
גם שבט בנימין:
"לִבְנֵי בִנְיָמִן, תּוֹלְדֹתָם
לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:
בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה--כֹּל, יֹצֵא
צָבָא. פְּקֻדֵיהֶם, לְמַטֵּה
בִנְיָמִן--חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת". [במדבר א', ל"ו- ל"ז]
השאלות הן:
א] מה המשמעות של המקום: " בְּמִדְבַּר סִינַי"?
ב] מה מטרת המפקד של עם ישראל במדבר?
ג] מיהו שבט בנימין ובמה ייחודו?
תשובות.
מִדְבַּר סִינַי - חשיבות המקום.
פרשנים רבים דנים על מקום המדבר
וחשיבותו:
החיד"א [רבי חיים יוסף דויד
אזולאי]
מסביר: המילים: "בְּמִדְבַּר סִינַי"- בגימטרייא= "בשלום" 378 וכבר אמרו
חז"ל [מכילתא לפרשת יתרו] שכאשר הגיעו בני ישראל למדבר- היו כל השבטים
מאוחדים כפי שרומז לנו הכתוב:
"וַיִּסְעוּ
מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם
יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר".[שמות י"ט, ב] המילה:" וַיִּחַן"- רומזת שעם ישראל היו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד - לפני קבלת
התורה - לפי שלא נאמר על עם ישראל בלשון רבים: "ויחנו". בזכות אחדותם זו
במדבר- זכו כל העם למעמד כה נשגב של קבלת
התורה על הר סיני – מפי הגבורה.
מוסיף ואומר
החיד"א: היות ונוהגים ברוב
השנים לקרוא את פרשת במדבר שבת קודם חג שבועות, ישנו מנהג להרבות שלום בן אדם
לחברו לפני חג מתן תורה באופן דומה - לזמן הקודם - לימים הנוראים.
במדרש רבה אנו קוראים: על חשיבות מדבר סיני: לומר לך: שכל מי שאינו עושה עצמו
הפקר בדומה למדבר - במילים אחרות, מי שאינו מוכן לוותר על כספו ורכושו עבור התורה -
אין ביכולתו לרכוש את התורה והחכמה!
רבי מנחם מנדיל מקוצק מעיר על מדרש זה ומבאר: רק אדם – השם עצמו כמדבר-השמח בחלקו ואינו
מבקש למענו דבר מרעהו - ראוי שתשרה עליו השכינה וזכאי להתבשם מאור התורה
ובדומה מי שהולך במדבר לבדו שחייב להישען
על כוחות עצמו ואינו יכול לשים את
מבטחו על אחרים - באופן דומה הלומד תורה, חייב לעמול בכל כוחו בזמן הלימוד -
כדי לעמוד על כל צפונותיה ורזיה- גם מי
שלומד ביום ובלילה תורה - חייב להגיע למצב שעדיין לא נגע ממש בתורה הקדושה - כפי
שהמדבר שכמעט לא נגעה בו יד אדם- ולא נעבד ולא נזרע ביד אדם.
חז"ל אומרים במדרש רבה [א, ז]: "בשלושה דברים ניתנה התורה:
באש, במים,
ובמדבר...מה אלו חינם לכל באי העולם, כך דברי תורה חינם "
ומעידים חז"ל:
שלושה דברים אלו - האש, המים והמדבר מורים לאדם את הדרך שעליו לילך בה - כדי לעלות
במעלות התורה והיראה:
האש – זו שלהבת יה-
להט ההתלהבות שבליבם של ישראל לה'- שנחשב לאביהם בשמים.
המים - הכוונה לשפלות
הרוח - יישוב הדעת וצלילות המחשבה.
המדבר - מסמל את סמל
הצניעות וההסתפקות במועט - כדברי חז"ל במסכת אבות:
"כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת
בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן
וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן
אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא"
[מסכת אבות ו', ד]
רבי מאיר שפירא
מלובלין סובר: הקב"ה
העניק לעם ישראל את התורה במדבר- במטרה שיקיימוה - גם בתנאים קשים ובלתי סבירים
ויהיו מוכנים למסור את נפשם לה', גם בתנאים קשים וממושכים - החל מאברהם אבי האומה ועל כך מדרש רבה מרמז:
על שלושת הדברים בהם ניתנה תורה:
"באש"-
רומז על אברהם אבינו שקפץ לתוך כבשן האש למען אמונתו וזאת הייתה מסירות נפש של
יחיד.
"במים"- רמז
למעשה נחשון בן עמינדב - שקפץ לתוך ים סוף בראש עם ישראל - זו הייתה מסירות
נפש של הרבים.
"במדבר"- רומז על מעשה אבותינו שהלכו ארבעים שנה במדבר -
בארץ לא זרועה - וזוהי מסירות נפש מתמדת
של כל העם שאין כדוגמתה.
מטרת מפקד
ישראל במדבר.
רש"י מבאר על פי המדרש: "מתוך חיבתם לפניו [לפני ה'] מונה אותם [את
ישראל] כל שעה [מפעם לפעם]: כשיצאו ממצרים, מנאם [שמות י"ב, ל"ז]
וכשנפלו בעגל [ כאשר עברה עליהם מגפה בעבור חטא העגל] [שמות ל"ב, ל"ה]
מנאם - לידע מניין הנותרים וכשבא להשרות שכינתו עליהם [במשכן שהוקם]- מנאם.
מכאן אנו מסיקים: כי הקב"ה מונה את
ישראל מידי פעם בפעם מרוב אהבתו אל בניו.
לדעת ספורנו: מטרת מפקד עם ישראל: היא מבחינה ארגונית צבאית. :"לסדרם שיכנסו
לארץ מיד איש על דגלו.. שיפנו [שיברחו] הכנענים מפניהם"
הרשב"ם אומר רעיון דומה: "לפי
שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל.. ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה לכך ציווה
הקב"ה בתחילת חודש זה למנותם"
רש"ר סבור: כי בפרשה האחרונה של ספר ויקרא אנו למדים כיצד סופרים את הבקר
והצאן- כדי להוציא מהם- עשירית אחת "קודש לה' " ואילו בפרשת במדבר –
חומש במדבר- "חומש הפקודים" אנו מוצאים את שבטי ישראל- שהם "צאן
קודשים" של ה' –כשהם עוברים תחת מקלו של הרועה העליון וכל אחד מהם נעשה:
"קודש לה' "
שבט בנימין
וייחודו.
על בנימין מסופר
לראשונה כאשר נולד לרחל אמו - לאחר שילדה את יוסף, אלא שהתקשתה ללדת, כפי
הכתוב:
"וַיִּסְעוּ
מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל,
וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי
בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי,
כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן.
"וַיְהִי
בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו,
קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין"
[בראשית ל"ה, ט"ז-
י"ח]
הכתוב מתאר גם את מקום קבורת רחל:
"וַתָּמָת
רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם." [שם ל"ה, י"ט]
כאשר יעקב בירך את בניו ,טרם מותו- מעניק לבנימין את הברכה: "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף,
בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל" [שם מ"ט, כ"ז] ומה משמעות ברכה זו?
רש"י
מפרש: הכוונה
שבנימין כזאב אשר יטרוף אחרים וכאן ניבא יעקב על שבט בנימין שיהיו עתידים להיות
כזאב החוטף את טרפו - כמו שנאמר: ויצו (וַיְצַוּוּ), אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן
לֵאמֹר: לְכוּ, וַאֲרַבְתֶּם
בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם, וְהִנֵּה
אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת- שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן-הַכְּרָמִים,
וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ; וַהֲלַכְתֶּם, אֶרֶץ
בִּנְיָמִן". [שופטים כ"א, כ"א]
במעשה
פילגש בגבעה: שלאחר שבני בליעל משבט בנימין הרגו פילגש שהתארחה
במקומם- כתגובה על כך- הרגו שאר שבטי ישראל את מרבית שבט בנימין ונשבעו: שלא ייתנו
להם את בנותיהם לנשים, אבל כאשר הגיעו למסקנה: שלא יישאר שריד משבט בנימין ועלול
להימחק שבט מישראל ציוו להם: לחטוף נשים
ולהינשא להן. וכך לא יעברו אבותיהם על שבועתם.
ועוד ניבא
יעקב: "בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל"- שמשבט
בנימין יצא שאול המלך שגבר על אויביו ונטל מהם את שללם ויעקב כינה את
מלכותו בלשון: "בַּבֹּקֶר" לפי ששאול נתמנה למלך בתחילת הבוקר- בתחילת
זריחתן של ישראל- כי הוא היה המלך הראשון עליהם.
[על פי
רש"י] המילים: "וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל"- הכוונה לתקופת הגלות
המשול ללילה וחושך כאשר השמש שוקעת בהשפעת נבוכדנצאר שיגלם מישראל לבבל- "יְחַלֵּק
שָׁלָל"- אלו הם מרדכי ואסתר שהשתייכו לשבט בנימין אשר יחלקו את השלל של המן.
אונקלוס: תרגם את הדברים על בית המקדש- שעתיד לשכון בחלקו של שבט בנימין זה רמוז
במילים: "יְחַלֵּק שָׁלָל" המרמז על שלל הכוהנים בקודשי המקדש.- שבבוקר
יאכל המזבח את הקורבנות ואילו בערב יתחלקו בהם הכוהנים.
בפרשתנו
מופיע שבט בנימין בקבוצה של אפרים ומנשה- בחנייתם הם יושבים בצד מערב:
"וּמַטֵּה,
בִּנְיָמִן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן, אֲבִידָן בֶּן- גִּדְעֹנִי".
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי עם ישראל- הוא
עם אהוב ונבחר ה' ולכן בא הציווי לספור
אותם מידי פעם - כדרך שאדם חוזר וסופר את ממונו- אך עם זאת - כעם נבחר-כוחו
וסגולתו טמונים בתורה הקדושה שהיא מעניקה לו סם חיים טובים ומאושרים. ויהי רצון שבית המקדש שנבנה בחלקו של שבט
בנימין יבנה מחדש במהרה - ובא לציון גואל.
ויפים דברי נבואתו של הנביא יחזקאל על בניית
בית המקדש השלישי:
"וַיֹּאמֶר
אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּיסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר
אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד
בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם.." [יחזקאל מ"ג, ז]
