יום חמישי, 17 בדצמבר 2020

פרשת מקץ- כל עכבה לטובה סופה ברכה- האמנם?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת מקץ -כל עכבה לטובה  סופה ברכה - האמנם?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה זו:



ציורי תנ"ך/ חלום הפרות של פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) 



ציורי תנ"ך/ חלום השיבולים של פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ פרעה נסער בעקבות חלומותיו, ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שר המשקים מציע את עזרת יוסף. ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יוסף פותר חלומות לפרעה/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יוסף מקים משפחה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)










ציורי תנ"ך/  פרעה מעניק ליוסף רביד זהב/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף זוכה למרכבת משנה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יעקב מצווה את בניו לקחת מזימרת הארץ/ ציירה: אהובה קליין
(c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מציאת גביע בנימין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף צובר בר במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשת מקץ  נקראת  בדרך כלל בשבת חנוכה - הפרשה מתחילה בחלומו  של פרעה מלך מצרים - הנסער מאד מחלומותיו:

"וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַייִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם,,,,,,, בַבֹּקֶר, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל- חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ; וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת-חֲלֹמוֹ, וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.  וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר:  אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.  פַּרְעֹה, קָצַף עַל-עֲבָדָיו; וַיִּיתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים--אֹתִי, וְאֵת שַׂר הָאֹפִים וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד, אֲנִי וָהוּא:  אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ, חָלָמְנוּ.  וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר-לוֹ, וַיִּפְתָּר- לָנוּ אֶת- חֲלֹמֹתֵינוּ:  אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר.  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר-לָנוּ, כֵּן הָיָה:  אֹתִי הֵשִׁיב עַל-כַּנִּי, וְאֹתוֹ תָלָה.  וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר" [בראשית  מ"א, א- י"ג]

השאלות הן:

א] מה הקשר בין חלומות פרעה לציון הזמן: "מקץ שנתיים ימים"

ב] כיצד שר המשקים שכנע את פרעה- כי יוסף מסוגל  לפתור חלומות?

תשובות

הקשר בין חלומות פרעה לזמן: "מִקֵּץ שְׁנָתַיִם"

רש"י מסביר: "קץ" משמעו – לבסוף - בסוף שנתיים ימים וזהו המשך למה שנאמר בפרשת :"וישב" יוסף בקש משר המשקים ,לאחר שפתר את חלומו:  "כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת הַזֶּה.  כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר". [בראשית  מ, י"ד- ט"ו]

היות ויוסף בטח בשר המשקים - לכן נשאר בבית האסורים שנתיים נוספות ובתום תקופת השנתיים, פרעה חלם את החלומות.

ראיתי הסבר יפה של בעל ה"לב שמחה" [מתוך גיליון הפרשה של הרב אברהם אלימלך בידרמן]

למרות שעניין העיכוב של שנתיים ,אולי כלפי חוץ נראה עניין רע, לגבי יוסף ששר המשקים שכח להזכירו - לפני פרעה - כדי להוציאו מבית האסורים, הרי יכול היה יוסף לייסר עצמו ולחשוב: מה עשיתי ומדוע השתדלתי השתדלות יתרה, וכעת אני משלם על כך מחיר יקר.. לא כן הדבר ! שהרי הכול מתוכנן על ידי אלוקים ודווקא מעיכוב זה - יצא טוב שהרי אם היה יוסף משתחרר מבית האסורים מיד באותה שעה ,היה משתחרר לחירות  ובזה היה מסתיים כל  העניין. אך מכיוון שנשאר שנתיים נוספות במקום ,לכן הקב"ה מסובב כל הסיבות ויוסף הוזכר לפני פרעה, בדיוק, כאשר חיפש פותר לחלומותיו וכתוצאה מכך לא רק יצא יוסף לחירות, אלא זכה לגדולה - להתמנות - ל "משנה למלך". לכן רווח גדול היה לו בכל העיכוב הזה - של שנתיים. בבית האסורים. מכאן ניתן ללמוד שפעמים הקב"ה מסובב דבר שנראה בעיני אדם בשר ודם כדבר רע, אבל התוצאה הסופית תהיה טובה – כמו אצל יוסף שבסך הכול הרוויח בגדול מעיכוב זה.

מכאן שהכול בהשגחת הבורא ולא מקרה!

האגדה  מספרת: "ויהי ככלות  שתים עשרה שנה לשבת יוסף בבית הסוהר ויאמר ה': נמחו פשעי יוסף! ועתה הבה אזכרה לו את  החסד הגדול אשר עשה בצאת אביו מבית לבן, כי בראותו את עשיו הולך וקרב וארבע מאות איש עמו- ויעמוד על ראשי אצבעות רגליו ויכס [כיסה] בגופו את רחל אמו מעיני עשיו באומרו: תהי יד עשיו בי ואל תהיה באמי! לכן יגדל עתה יוסף וגבה מאד ותבוא הגדולה והכבוד אשר יהיו לו וישכיחו ממנו - את כל עינוייו"

 

בעלי המדרש  סוברים: [בראשית, רבה, פרשת פ"ט] :"זמן נתן ליוסף ,כמה שנים יעשה באפלה- בבית האסורים"

על כך אמר  איוב: "קֵץ, שָׂם לַחֹשֶׁךְ" [איוב, כ"ח, ג] אך נשאלת השאלה: מדוע  שנתיים דווקא? כנראה שזמן קצוב זה  - מחושב על ידי הקב"ה המכיר את סיבת הדבר.

אך בעלי המדרש מציינים דבר  נוסף: "בגלל המילים  זכרתני והזכרתני  נוספו לו שנתיים" - כל מילה מיותרת - הוסיפה ליוסף שנה ושתי מילים  מיותרות - שנתיים!

"בעל תוספת ברכה" נותן הסבר מעניין: שיעור הזכירה אצל האדם הוא: שנה, כפי שכתוב במסכת ברכות נ"ח: "אין המת משתכח מהלב אלא לאחר שנים עשרה חודש" -יוסף הזכיר פעמיים זכירתו: "זכרתני וכו' והזכרתני" והיות ושיעור של זכירה - שווה שנה, לכן משהכפיל את זכירתו -  נגזרו עליו שנתיים נוספות בבית האסורים - מידה כנגד  מידה.

"בית הלוי" סובר: יוסף היה כה מופלג בביטחון בה' שלעולם לא  חפץ בשום השתדלות של בשר ודם, כי אם שם מבטחו בקב"ה, לפיכך הוא עצמו ראה  את הדבר כחטא – לגבי ההשתדלות אצל בשר ודם ונענש על כך בשנתיים נוספות, אך  בהיותו כה צדיק שהיה "גבר אשר שם ה' מבטחו" מדרגת הביטחון שלו הייתה כה גבוהה- עד שכל השתדלות קלה אצל בשר ודם נחשבה לו לחטא ועל כן נענש!

בעקבות עצת שר המשקים לפרעה: פרעה קורא ליוסף: וניתן  לראות לראשונה את נקודת המפנה אצל יוסף  בטרם נושא את דבריו לפני מלך מצרים.

כפי שהכתוב מתאר: "ויריצוהו מן- הבור ויגלח ויחלף שמלותיו ויבוא אל פרעה"

יוסף יוצא מבית האסורים  - הנקרא: "בור" הוא מסתפר – מפני כבוד המלכות [בראשית רבה]  לכן מבחינה חיצונית ,כבר מעמדו של יוסף משתנה לטובה, רק לאחר שיוסף מדגיש לפרעה: "בלעדיי אלוקים יענה את שלום פרעה"- פה חל המפנה המשמעותי בעלייתו של יוסף לגדולה, ללמדך: שרק כאשר האדם בוטח בבורא עולם - הוא זוכה לסייעתא דשמיא ולא כאשר הוא מתגאה בהישגיו  כאילו רכש אותם בכוחו ובעוצם ידו.

שר המשקים משכנע את פרעה להבאת יוסף.

רש"י מסביר: כאשר ראה פרעה, כי דעת החרטומים בהיותם מנסים לפתור את חלומותיו - לא נראית לו כגון: שהיו אומרים: שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר, הייתה לפרעה מורת רוח בפתרונותיהם.

כאשר מופיע שר המשקים לפני פרעה, הוא אינו מספר את החלום שחלם, אלא רק את פתרונו כפי שפתר לו יוסף, מוסיף רש"י ואומר: כי שר המשקים זלזל ביוסף בהיותו אומר לפרעה:

"וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים.." וכאן מסתמך רש"י על דברי  ב"ר.

מכאן מסיק רש"י: כי ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה! לפי ששר המשקים מזכיר את יוסף בלשון של ביזיון - כאילו יוסף הוא נער שוטה ובכלל אינו ראוי לגדולה  והוא עברי - שאפילו את שפתנו אינו מכיר והוא עבד!

ומדוע הדגיש את היותו עבד? לפי שכתוב  בארכיון של פרעה - על נימוסי מצרים: שאין עבד מולך ולא לובש בגדים מכובדים של שרים.

חז"ל מדייקים במילה: "נַעַר"-בגימטריא- שוטה - כאן רצה שר המשקים לבזות את פרעה, שהרי יוסף היה באותה שנה בן שלושים [פסוק מ"ו] ואילו הוא קורא לו בשם : "נער" מכאן ששר המשקים התכוון שיוסף הוא "נער" במובן השכלי עדיין לא התבגר – והוא בחזקת שוטה.

מדוע מדגיש את היותו "עברי" כי רצה להגיד שיוסף אינו מכיר במעמד העליון של השפה המצרית  וזאת למרות היותו במצרים שלוש עשרה שנה [בן 17 היה כאשר נמכר]  למרות זאת לא התאקלם בתרבות המצרית ונשאר עברי והרי כאשר יבוא אחר כך יוסף לפני פרעה, פרעה יגלה ששר המשקים שיקר.

יש השואלים: כיצד שר המשקים לא חשש  לומר על יוסף שאינו מכיר את  הלשון המצרית? נראה שהכוונה שיוסף אינו מכיר במעמדה העליון של השפה המצרית!

כמו כן , מצאנו במקום אחר שרש"י משתמש במילה: "מכיר" במשמעות זאת של הכרה בעליונות:

"בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ; וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲווּ אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ, אַךְ בָּךְ אֵל" [ ישעיהו מ"ה, י"ד]- הוא מפרש כאן: על שבויי אומות העולם, שהביא סנחריב לירושלים בימי חזקיהו ולאחר מפלתו עמד חזקיהו ופטר את כל השבויים ונתגיירו והכירו מלכות שמים- והיו מודים שאין אל אחר מלבד אלוקים!

 גם בנוגע לאופן  פתרון החלום על ידי יוסף- שר המשקים מזלזל ביוסף ואומר:  "אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר".  ולא אמר: "איש את חלומו פתר" והמשמעות לפי שר המשקים: כי הפתרון אומנם היה דומה וקרוב לחלום.

 האגדה מתארת את מחשבותיו של שר המשקים, טרם יגלה לפרעה: על יכולת יוסף לפתור את חלומותיו:

"וירא שר המשקים את פרעה הולך קודרנית [עצוב]  אמר בליבו" אם לא ייפתר חלום פרעה, ומה בצרת נפשו וקם מלך חדש, מי יודע האיטב [האם אהיה טוב] בעיני המלך החדש לשים אותי לשר המשקים? על כן, אין טוב לי, כי אם אגלה את אוזנו לאמור: יש איש היודע חלום לפתור אותו, ויבוא שר המשקים אל פרעה ואמר: יחי אדוני המלך לעולם ומושל בכול! אתה קצפת עלי ועל שר האופים ותתננו בבית הסוהר ונחלום שנינו ונתעצב על לבנו מאד. ושם בבית הסוהר היה אתנו נער נקלה [שפל] אחד מילדי העברים השונאים את בני עם ניכר, עבד מכור בעשרים שקל כסף ונגד לו את חלומותינו ויפתור לנו, ויהי כאשר פתר לנו ,כן היה, לא נפל מכל דבריו ארצה [לא היה דבר אשר לא התקיים] ועתה יסלח לי המלך את חטאי אשר חטאתי, כי התאפקתי עד היום ולא הזכרתי את הנער אל המלך המתעצב על לבו. –ושלח וקרא לעברי ההוא ופתר לו את  חלומות המלך ושבה נפש אדוני המלך  למנוחתה"!

לסיכום, ניתן להסיק: כי כל התרחשויות  וכל הפרטים המתוארים בפרשה על גלגוליו של יוסף למצרים ויציאתו מבית האסורים – כולל העיכוב של שנתיים !   בעת  שפרעה היה נרגש מחלומותיו ושר המשקים  הציע את יוסף כפותר חלומות - היו בתכנון אלוקי מדויק למען קיום הבטחת ה' לאברהם:

יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה." [בראשית ט"ו, י"ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שר המשקים ופרעה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

שר המשקים ופרעה.

מאת: אהובה קליין ©

ויהי היום ופרעה  נסער

נפשו  נלכדה  במיצר

חלומות חלם שניים

שלוותו  הופרה כפליים.

 

מְהַלֵּךְ סהרורי בארמונו

חש  בהתמוטטות עולמו

צמא לפתרונות מהירים

לצערו , חרטומיו מאכזבים.

 

לפתע שר המשקים

מגיש משקה ענבים

מעלה  אירועי  זיכרונות

על עבד פותר חלומות.

 

חיש אורו עיני פרעה

מזור  תרפא נפשו

רוח חדשה נושבת

חומת דאגתו  פורצת.

 

הערה: השיר  בהשראת פרשת מקץ [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 9 בדצמבר 2020

פרשת וישב- יוסף מושלך לבור- האחים סועדים- הכיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וישב - יוסף מושלך לבור-האחים סועדים-הכיצד?

 מאת: אהובה קליין

היצירות שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ יוסף נזרק לבור ואחיו סועדים/ ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי תנ"ך/ יעקב  יושב בארץ מגורי אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)






רי תנ"ך/ יוסף רועה   צאן/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ יעקב שולח את יוסף אל אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) 





ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבחינים בו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/יוסף חולם שצבא השמים משחווה לו/ ציירה: אהובה קליין(c)


[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ השלכת יוסף לבור על ידי  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יוסף איש מצליח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו , מתארת את  שאיפת יעקב – להגיע  למנוחה ושלווה - כדברי רש"י: "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף.."

הכול החל מאהבתו של יעקב את יוסף כפי שהכתוב מתאר: "וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים.  וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". [בראשית ל"ז, ג- ה]

יוסף מספר את חלומותיו והדבר מגביר את שנאת האחים אליו - הנובעת בעיקרה מקנאה : הם חוששים שהוא ימלוך עליהם:

"וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו.." [שם ל"ז, ח]\

השנאה מתגברת ומתעצמת: "וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר". [שם  ל"ז, י"א]

למרות הכול, יעקב שולח את  יוסף לדרוש בשלום אחיו:

"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם--לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי.  וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר; וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה." [שם ל"ז, י"ד]

 ברגע שאחיו מבחינים בהגעתו אליהם  הם  עוברים ממילים למעשים:

"וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.  וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר, לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם--הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ:  לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו.  וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.  וַיִּקָּחֻהוּ--וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם.  וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט--הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה".[שם ל"ז, י"ט- כ"ו] 

השאלות הן:

א] מדוע שלח יעקב את יוסף אל אחיו ביודעו את שנאתם אליהם?

ב] כיצד פרשו אחי יוסף את הגעתו אליהם?

ג] "וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם" האם האחים היו אדישים לאחיהם יוסף?

 

תשובות

 

יעקב שולח את יוסף אל אחיו.

רש"י מסביר- כי התשובה  לשליחת יוסף אל  אחיו - טמונה במילים: "וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן",

הרי חברון הוזכרה כאשר המרגלים עלו לרגל את הארץ כפי שנאמר:

"וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן" [במדבר י"ג, כ"ב] מעלה גדולה יש לאותו צדיק הקבור בחברון- לקיים מה שנאמר לאברהם בברית בין הביתרים:

"יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה". כלומר – המטרה של שליחת יוסף אל אחיו - כדי שתתקיים ההבטחה לאברהם שעתידים בני ישראל לרדת לגלות מצרים.

פרשנים רבים טוענים:

הכל מתנהל על ידי תכנית אלוקית. יש כאן יסוד מוצק שהוא נכון לכל מהלך חיי האדם והוא:

"רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם". [משלי  י"ט, כ"א]

 על כן ניתן להבין את יחסו של יעקב- המפלה לטובה את יוסף לעומת יתר האחים ואת שליחתו אל  אחיו-  לדרוש בשלומם וכל הפרטים בהמשך גורמים לגלות מצרים.

אברבנאל מבהיר: כי בכל מה שמסופר בתורה,-לא קיימת האשמה כלפי שום גורם הממלא ,רק ,תפקיד מוכתב באירועים ,הכל בשליטת ההשגחה העליונה אשר מניעה את גלגל ההיסטוריה במקראות התורה מרוממת ומשבחת  את יוסף - בהיותו נער זריז ונבון התורה אף מפארת אותו בצדקותו, שהביא דיבה על אחיו לאביו, כדי להרחיקם מכל חטא. גם אין אשמה בשבטים לפי שחשבו כי יוסף ויעקב רוצים לדחותם- כמו אברהם שדחה את ישמעאל ויצחק את עשיו.

 הרב דרסלר בספרו" מכתב מאליהו"  מסביר: יוסף היה מאד צדיק ומהדין לא היה צריך להיכשל בדרכו, אך מהשמים סילקו את השמירה ממנו, כדי שהדברים יתגלגלו כפי שהתגלגלו.

לפיכך ספרי קבלה  מסבירים: את המשפט: "והוא נער" במובן של חשיבות, ככרוב בכיסא הכבוד, ואילו בפשט, גרמה נערותו- למריבות ולסבל.

לכן שתי הבחינות הן אמת- האחת היא הבחינה האמיתית לפי נפשיותו והשנייה: היא הבחינה ההכרחית לפי עצת ה'-אשר רק היא תקום!

רש"ר מסביר את הציווי של יעקב ליוסף ללכת   אל אחיו  - לראות את שלום אחיו ואת שלום הצאן, היות והרגיש בפירוד שנוצר  בין יוסף לאחיו. ולא היה חפץ שהפירוד הזה ילך  ויעמיק. יחד עם זה, יעקב מוכן להעמיד במבחן את רגשותיו של יוסף ביחס אל אחיו., לפיכך אינו מטיל עליו תפקיד מיוחד,

 האופן בו אחי יוסף מפרשים את הגעתו אליהם.

בתחילת הפרשה כאשר יוסף מספר לאחים  את חלומותיו הם  עונים לו:

".... הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל- חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו.." [שם ל"ז, ח]

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: האחים חשו צודקים בדבריהם- כאילו  יוסף חפץ למלוך עליהם באחד הימים, או מעוניין לשלוט עליהם כבר עתה, ממש. אין  מקום לרעיונות מסוג זה אפילו בחלום. וכך שינאתם גברה אליו, לא רק בשל נושא החלום- אלא גם מחמת עזות המצח שבדבריו- לספר להם את תוכן חלומותיו.

הם ראו בו איום עליהם- כאילו רוצה למלוך עליהם!

"וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ"[שם  ל"ז, י"ח]

"וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו". [שם ל"ז, כ]

 רש"י מסביר: "אמר רבי יצחק מקרא זה אומר דרשני" כלומר: האחים אומרים:

"וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ,.." אבל רוח הקודש אומרת: "וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו".

 נראה דברי מי יתקיימו, או שלכם .או שלי!

 .הגר"א מסביר: כי כוונת האחים הייתה: "כי המלוכה צריכה להיות ברצוננו, וזה ודאי אינו. כי אנחנו שונאים אותך,   ואיך נסכים עליך ברצוננו למנותך מלך עלינו בשלמא על אחרים יוכל להיות שתמלוך עליהם, אבל לא עלינו. "אם משול"

,רוצה לומר, אילו ראית בחלום שתהיה מושל בנו, זה יוכל להיות אשר תמשול אפילו בנו לאחר זמן, לנקום ממנו, אבל מלך אי אפשר, ומאחר שזאת ראית שתהיה מלך, הוא שקר, כן מה שראית שתהיה מושל, גם זאת הוא שקר.."!

- הכוונה: שאין זה רצונם של האחים- כי  יוסף ימשול עליהם וכל שאיפתו למלוך עליהם- היא דבר שאינן יכול להתרחש במציאות הקרובה!

רש"ר מסביר: כאשר אחי יוסף הבחינו בו- קרב אליהם, הם ראו בו סכנה- כאדם המסכן את התנהלות ענייניהם החשובים ביותר- עד כי חייבים לפתור את הבעיה – חייבים "להמיתו", הם היו סבורים כי יש להם את הזכות להורגו- במטרה להגן על עצמם.

 ולגבי חלומותיו הם חשבו: כי בדרך ש"בעל כנפיים" כנפיו העומדות לרשותו- הם למטרת תנועה ובעל  מזימות, כדברי שלמה המלך"

"כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת-הַקּוֹל, "וּבַעַל הכנפים "(כְּנָפַיִם) יַגֵּיד דָּבָר."[קהלת,י,כ]

כך  יוסף הוא אחד שיש לו תכניות - כדי להוציא לפועל את מטרותיו- וכך הוא "בעל חלומות"- חלומותיו משמשים כלי לכוונותיו- הוא הבעלים של חלומותיו!

"וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם"

האגדה מספרת: ראובן ראה כי כעסם של האחים כה גדול, לכן הציע להם להשליכו לאחד הבורות ,הם שמעו לעצתו ועברו ליד בור שמלא בחציו גזרי עצים, אך לא השליכו אותו לתוכו, ובהמשך עברו ליד בור של עקרבים ונחשים ולשם השליכוהו, יוסף מאד פחד והיה צועק בקול רם, לכן ה' הסתיר את הנחשים והעקרבים בפינות הבור, באופן שלא היו עוד גלויים לעין.

כעת האחים התיישבו לסעוד ולאוזניהם הגיע שוועת יוסף:"חנוני אחיי  והוציאוני מן הבור הזה אשר שמתם אותי בו! הלוא בני יעקב אתם ואני עצמכם ובשרכם ואיך לא תחוסו עליי? ואם חטאתי לכם, הלוא בני אברהם, יצחק, ויעקב אתם אשר לימדוכם לרחם על יתום ולהאכיל את הרעב ולהשקות את הצמא ולהלביש את הערום! ואם לא למעני תעשו, ועשיתם עמדי חסד בעבור יעקב אבינו! וימררו תחנוני יוסף אותם וילכו וירחיקו מן הבור, לבלתי שמוע את קול תחנוניו: ויהי כאשר הרחיקו מן המקום ההוא ולא נשמע עוד קול צעקתו, ויאמרו איש אל רעהו: כאשר נכלה לאכול והלכנו אליו והרגנוהו! ויאכלו וישתו ויאמרו לברך את ה...."

 על פי תיאור דברי האגדה- האחים מצטיירים לא רק אדישים לתחנוני יוסף- אלא גם אכזרים מאד!

רש"ר סבור: כי למרות שהאחים ישבו וערכו סעודה בזמן שיוסף בתוך הבור- הם הרגישו חוסר מנוחה ואף נקיפת מצפון במילים:"וישאו עיניהם..." ביטוי זה מרמז על חיפוש מכוון ולא על ראייה מקרית. הם היו חסרי מנוח וכל הזמן העיפו מבט אל הבור. ואז לפתע גילו את אורחת הישמעאלים מתקרבת. וזה השקיט את מצפונם. הם  ראו אף בכך אות משמים - כי עצת יהודה הייתה טובה, ורצו מאד למכור את יוסף לישמעאלים.

אברבנאל סובר: כי כאן התורה מדגישה את אכזריות אחי יוסף שיושבים בשעה כזו במנוחה ואוכלים לחם-  אחר ההתנקשות בנפש אחיהם- יוסף.

 ספורנו מבאר: כי עצם ישיבתם זו וסעודתם בזמן שיוסף בבור: מוכיח: כי האחים היו משוכנעים בצידקת מעשיהם- עד כי לא נמנעו מלסעוד באותו זמן., לא כן,  סיפור מעשה פילגש בגבעה- אחרי שהרגו ישראל אחיהם משבט בנימין חשו לפחות ייסורי מצפון על מעשיהם ולא אכלו כמו שנאמר:

"וַיָּבֹא הָעָם בֵּית אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל"[ שופטים כ"א, ב] אך השבטים לא חשו נקיפות מצפון- אחרי מעשיהם ודנו את יוסף כרודף שכל אשר יהרגהו- יזכה.

 לסיכום, לאור הנאמר לעיל: ניתן להסיק כי כל רצף האירועים המתארים בפרטי פרטים כיצד יוסף הושלך לבור על ידי אחיו-הוא מהלך אלוקי שמטרתו להגשים את הבטחת ה' לאברהם- כי בני ישראל עתידים לרדת  לגלות מצרים.

  אך מנגד לא-ניתן להתעלם מאכזריותם של אחי יוסף כלפיו- הנובעת מתור קנאה.

ועליהם ראוי לאמור: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם"

[מסכת אבות  ד, כ"א]



ציור לחנוכה/ חנוכיית חנה ושבעת בניה/ ציירה: אהובה קליין (c)


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אחי יוסף סועדים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

אחי יוסף סועדים

מאת: אהובה קליין ©

עננים כיסו שמים

 הבור ריק אין בו מים   

יוסף   מרבה תחנונים

בקרב נחשים ועקרבים.

 

שוועתו נשמעת במרומים

האחים לחמם סועדים

אכזריותם שוברת שיאים

אדישותם רומסת רחמים.

 

קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה

מה רבה השנאה

אל בעל החלומות

חולם גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת.

 

לפתע  שיירת ישמעאלים

גמליהם נושאים בשמים

בקול יהודה שומעים

על מכירתו יוסף נושאים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  וישב [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר