פרשת דברים- מהו המסר של משה לשופטים? / מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת דברים - מהו  המסר של משה לשופטים?

מאת: אהובה קליין


  היצירות שלי  לפרשה:




  ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות מהר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משפט אלוקי/ ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי תנ"ך/  משה דורש מהשופטים- משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה מצווה את העם- לנטוש את המדבר ולנוע לעבר ארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ירושת ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ ארץ חמדה/  ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ בני ישראל דורשים לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ משה שולח מרגלים/ לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים מלתור את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי  תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל זרד/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ יהושע וכלב בן יפונה -הזוכים  לרשת את הארץ/

 ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת דברים - הפרשה הראשונה הפותחת את חומש דברים-  האחרון  מתוך חמישה חומשי תורה - הנקרא גם בשם:

 "משנה תורה" משום שנשנים בו נושאים שהופיעו בעיקר בחומש שמות ובמדבר.

על כך אומר הרמב"ן" [רבי משה בן נחמן]: בהקדמה לספר דברים :

"הספר הזה יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס לארץ: רוב מצוות התורה הצריכות לישראל.... וכבר  נאמרו לו כולן [כל המצוות] בסיני, או באוהל מועד בשנה הראשונה קודם המרגלים... ועל כן לא נאמר בספר  הזה: "וידבר ה' אל משה: צו את בני ישראל", או "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם" מצווה מסוימת".

אחד הנושאים בפרשה: מינוי שופטים על ידי משה: "וָאֶקַּח אֶת-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם, אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים, עֲלֵיכֶם:  שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת, וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, וְשֹׁטְרִים, לְשִׁבְטֵיכֶם. וָאֲצַוֶּה , אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר:  שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ.  לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן--לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא; וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם, תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו". [דברים א,  י"ד - י"ח]

השאלות הן:

א] מהם  הנושאים העיקריים המופיעים בחומש דברים?

ב] מה ציווה משה את השופטים?

תשובות.

הנושאים המופיעים בחומש דברים.

דברי המגיד מדובנא:"שאלתי את פי מורי ורבי,  הוא רבינו הקדוש הגאון החסיד מו"ה אליהו מווילנא זצוק"ל, מה ההבדל בין התורה הקדושה ובין  "משנה תורה" ואמר לי: כי הארבעה ספרים ראשונים היו נשמעים מפי הקב"ה בעצמו - דרך  גרונו של משה, לא כן ספר דברים, היו ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי הנביאים אשר אחר משה, אשר הקב"ה אמר אל הנביא היום וליום המחר, הלך הנביא והשמיע החזון אל ישראל, ואם כן בעת אשר דיבר הנביא אל העם, כבר היה נעתק ממנו הדיבור האלוקי, כך היה ספר דברים נשמע אל ישראל מפי משה רבינו ע"ה בעצמו" [אהל יעקב, ריש פר' דברים']

הגאון רבי אליהו מווילנא: מחלק את חומש "דברים" באופן הבא:  חמשת הפסוקים הראשונים הם הקדמה לחומש והם כוללים - שלוש פעמים לשון דיבור של משה:

א] "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל" [ דברים א', א]

ב] "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ [הכוונה לחודש שבט] בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" [שם א, ג]

ג] "ְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" [ שם א, ה]

שלושת לשונות אלה - יש בהם רמזים לגבי שלושה חלקי ספרנו - שהם כנגד- חומש "שמות", "ויקרא", ובמדבר"- תוכנם העיקרי הוא: הוראות חוקים ומשפטים לעם ישראל [וזאת  בניגוד לחומש בראשית המתאר את ההיסטוריה של האנושות במשך עשרים הדורות הראשונים ותולדות אבותינו].

החלק הראשון של הספר- מתחילתו עד סוף פרק רביעי כולל בעיקר דברי מוסר ותוכחה לעם:

המילים: "ואֵלֶּה הַדְּבָרִים" [שם א, א]- מרמזות לפתיחת  חומש "שמות" כנגד- "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

החלק השני מתחילת פרק ה' עד פרק כ"ז, ח- כולל את עיקר התוכן- מתן חוקים ומשפטים לישראל לשון  הפתיחה: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל- מרמז על פתיחת חומש ויקרא: "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה";

החלק השלישי

כולל מפרק כ"ז, ט- עד סוף החומש ועיקרו- קללות ברכות ושירות החותמות את החומש – לשון הפתיחה:

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה"- מרמז לתחילת חומש במדבר: "וידבר  ה' אל משה"

 משה   מצווה ציוויים על השופטים.

רש"י מסביר את הפסוק:    "וָאֲצַוֶּה, אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר:  שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק",

ומבסס את דבריו על  הספרי: משה מצווה את השופטים להיות מתונים בדין - ואם בא דין זה לפני השופט, פעם אחת, או פעם שנייה ואפילו פעם שלישית, אל תאמר: כבר הדין הזה מוכר לי, אלא יש לדון בכל דין - כלומר השופטים נצטוו לשמוע- לשאת ולדון בדין.

הסבר זה  מסביר: את הטעם-מדוע נצטוו השופטים "לשמוע"- שהרי אין אפשרות לשפוט טרם השמיעה -"שמוע"- - מובנו- הבנה , כמו: "דבר נא אל עבדך ארמית כי שומעים אנחנו" [מ"ב, י"ח, כ"ו]

"בָּעֵת הַהִוא"- מרגע שהתמנו  להיות שופטים הדבר מקבל את המשמעות: שאין המצב כמו בעבר-  שהם היו ברשות עצמם- אלא מעכשיו – הם  משועבדים לציבור.

גם בפרשת קדושים מדובר על משפט צדק:

"בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" [ויקרא י"ט, ט"ו] אלא ששם מצווה זו נאמרה לכל עם ישראל ולאו דווקא אל השופטים. שהרי כתוב:

"דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל", [ויקרא י"ט, ב]

רש"י מסביר את המילים:

"וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ". 

באמצעות שני פירושים:

א] "גֵּרוֹ"- זה בעל דינו שאוגר עליו דברים.

ב] אף על ענייני דירה בין חלוקת אחים- אפילו בין תנור לכיריים.

בפירוש זה- רש"י מבסס את הסברו על [ מסכת סנהדרין ז] לפיו ישנה ירושה - בית עם עלייה ,לכן יש להעריך את הבית והעליה בכסף- ולבצע חלוקה שווה בין שני האחים היורשים.

וכך גם "גרו" מרמז על תנור וכיריים - לשון מגיר-  דברים השייכים לדירה-אם יש בירושה- תנור וכיריים, הרי –התנור  בעל ערך רב יותר מאשר הכיריים, לכן מעריכים יחד את שווים הכספי ומחלקים בין שני האחים את הסכום באופן שווה.

לגבי המילים-: "לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט "מסביר רש"י:  אותו אדם הממונה להושיב את הדיינים, אל יאמר: פלוני- הוא נאה, או גיבור- לכן אושיב אותו כדיין, איש פלוני הוא קרוב שלי- לכן אושיב אותו דיין בעיר ,למרות שאינו בקי בדינים- כתוצאה מזה- יכול להיווצר  מצב  שהדיין  נותן פסק דין שגוי- מחייב את הזכאי ומזכה את החייב.- וזו הכוונה שאותו אדם שמינה את הדיינים האלה בדרך זו- נחשב שעבר על האיסור:

"לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט"

 "כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן" – על כך רש"י מביא   שלושה פירושים:

א] בעיני הדיין צריך שיהיה חביב עליו דין פרוטה כדין מאה, שלא יסלק את ההוא עם  הסכום הקטן שבא ראשון לפניו - כדי  להיות אחרון.

ב] שלא יעשה הדיין חישובים- זה עני ואילו חברו עשיר ולכן  מצווה לפרנס את העני – לכן  יזכה את העני ונמצא שהוא מתפרנס בנקיות.

ג] או שאומר: איך אני פוגם בכבודו של העשיר –זה בשביל דינר אזכה אותו עכשיו וכשיצא החוצה- אגיד לו שייתן לעני את מה שחייב לו.

"לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ"

על כך שני הסברים: רש"י מסתמך על הספרי:

א] לא תראו - "שאם באים שניים לדין  לפניך- עד שלא תשמע את דבריהם אתה רשאי לשתוק, משתשמע את דבריהם אי אתה רשאי לשתוק " [מסכת סנהדרין ו]

ב] "לא תגורו מפני איש" שמא תאמר: מתיירא אני מפני פלוני שמא יהרוג את בני, או שמא ידליק את גדישי, או שמא יקצוץ את נטיעותיי- תלמוד לומר- לא תגורו מפני איש"

הכוונה שהדיין לא ישאיר את פסק הדין אצלו ואל ימנע לזכות את הזכאי ולחייב את החייב.

"כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא";

 הלמד של לאלוקים מובנה  כמו:

"לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" [תהלים כ"ד, א]

אונקלוס תירגם: דין ה' הוא!

ההסבר הוא: כשהשופט אינו פוסק דין צדק ומטה משפט וגורם  לאדם שלא חייב באמת - שישלם סכום מסוים- דבר זה גורם שבסופו של דבר אלוקים ישלם  לאותו אדם!

"וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם, תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו".

 הסברו של רש"י : משה פונה לשופטים ואומר להם: כי דבר שהשופטים מתקשים בו - ייגשו  אליו.

הספרי מביא מדרש:

היות ומשה אמר לשופטים:

"תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו" ולא דייק בלשונו  -היינו- לא אמר: תקריבון אלי כדי שאפנה לה'?

 לכן בזמן שבאו בנות צלופחד אליו - לתבוע נחלה בארץ ישראל- נסתלקה ממשה  ההלכה והיה צריך לפנות אל ה' בשאלתן- כיצד לפסוק ?

כך היה גם עם שמואל הנביא שהלך למשפחת ישי לבחור מלך לישראל והוא היה בטוח- שאליאב ראוי להיבחר למלך- בגלל מראהו החיצוני , לכן אמר לו ה':

"אַל-תַּבֵּט אֶל-מַרְאֵהוּ וְאֶל-גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ--כִּי מְאַסְתִּיהוּ:  כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם--כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב". [שמואל-א, ט"ז, ז]

הרמב"ם בהלכות סנהדרין [כ, ז] מונה שבעה דברים החייבים להופיע אצל השופטים והדיינים

א] חוכמה [בקיאות בתורה], ב] ענווה, ג] יראת שמים.  ד] שנאת ממון, ה] אהבת האמת. ו] אהבת הבריות. ז] בעלי שם טוב.

כל הנקודות האלה  מופיעים בפרשת יתרו [חומש שמות י"ח, כ"א]

משה אומר בהמשך דבריו:כי ציווה את השופטים לשפוט משפט  צדק. לא להכיר פנים , הכוונה שאינם רשאים לפסוק את הדין על פי הבעות הפנים של בעלי הדין ולא על פי המראה החיצוני, אלא להוציא פסק דין על פי עובדות בדוקות .[רבי ליבוש חריף]

 יהי רצון שתפילתנו –תתגשם במהרה : "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה וּמְלוֹךְ עָלֵינוּ אַתָּה ה' לְבַדְּךָ בְּרַחֲמִים, בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שופטי צדק/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שופטי צדק

שיר מאת: אהובה קליין ©

משה   ניגש לשופטים

מעביר  הוראות ומסרים

בחרדת קודש יתרה

משפט ברוח התורה.

יושר בין איש לאחיו

בעת מחלוקות וריב

הקפדה מכל משמר

גם בנדודי מדבר.

צדק ואמת יחברו יחדיו

נתיב  זך נטול כזב

לא יגורו מפני אנשים

לעולם לא יכירו פנים.

אלוקים בהם צופה

משפט  טהור מצפה

נקיי כפיים ובר לבב

כמנורה מאירה- ללא רבב.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  דברים [חומש דברים]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עם ישראל מגיעים לרפידים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein-

The people of Israel parking in Refidim

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

רפידים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

רפידים

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 עת הגיעו  העם לרפידים

 רפתה אמונתם באלוקים

 עם משה החלו מריבים

 השכחה גדשה שיאים.

 פתחו פתח למהמורות

 הבלבול יצא במחולות

 חיצים נורו לכל עבר

 רוח משה  כולה שבר.

 צימאון  ההמון למים

 הצמיח  אהבה למצרים

 משה חשש מסקילה

 פנה לבורא בתחינה.

להכות בצור הצטווה

במטהו מתוך ענווה

לפתע, מים זרמו  כנהר

"מַסָּ֖ה  וּמְרִיבָ֑ה" במדבר.

הערה: השיר בהשראת- פרשת מסעי [חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יהושע וכלב בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יהושע בן נון וכלב  בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין ©

Biblical paintings- Joshua and Galeb Ben Jephunneh.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת פינחס- מי היו הנותרים מדור המדבר?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת פנחס - מי היו הנותרים מדור המדבר?

מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה זו:




ציורי תנ"ך/ יהושע וכלב בן יפונה הנותרים מהמרגלים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בנות צלופחד לפני משה ואלעזר הכהן ולפני נשיאי העדה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ הציווי למשה לעלות להר  העברים/ ציירה: אהובה קליין  (c)

ציורי תנ"ך/ משה משקיף על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יוכבד ושלושת ילדיה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/  משה סומך את ידיו על יהושע/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יהושע ואנשי גבעון/ ציירה: אהובה קליין (c)











 ציורי תנ"ך/ יום תרועה/ ציירה: אהובה קליין (c)

 
ציורי תנ"ך/ משה מתפלל לה' למען השגת מנהיג לישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ פינחס וברית השלום/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "צרור את המדיינים והכיתם אותם"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא בצל עץ הרותם ועוגת הרצפים וצפחת המים/ציירה: אהובה קליין (c)  [ציור מתוך ההפטרה  [מלכים א, פרק י"ח]

 vvpyr

פרשה זו מתארת לנו את  מפקד בני ישראל –יוצאי מצרים- מבן עשרים שנה  ומעלה –המפקד נערך בערבות מואב סמוך לירדן יריחו - מקום    בו חנו בני ישראל , טרם  חצו את הירדן.

כך הכתוב מתאר: "וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה וְאֶ֧ל אֶלְעָזָ֛ר בֶּן־אַֽהֲרֹ֥ן הַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹֽר׃ שְׂא֞וּ אֶת־רֹ֣אשׁ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֹתָ֖ם בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר׃ מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה כַּֽאֲשֶׁר֩ צִוָּ֨ה יְהוָ֤ה אֶת־מֹשֶׁה֙ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּֽצְאִ֖ים מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם..." [במדבר כ"ו, ב-ו]

בהמשך - התורה  מתארת בפרטי פרטים את מניינם במדבר ובסופו של דבר הכתוב מציין:

" וּבְאֵ֨לֶּה֙ לֹא־הָ֣יָה אִ֔ישׁ מִפְּקוּדֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וְאַֽהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֥ר פָּֽקְד֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃ כִּֽי־אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם מ֥וֹת יָמֻ֖תוּ בַּמִּדְבָּ֑ר וְלֹֽא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן"  במדבר כ"ו, ס"ב- ס"ה]

השאלות הן:

א] מדוע היה צורך במפקד זה?

ב] מי היו האנשים שניצלו מדור המדבר?

תשובות:

מטרת המפקד:

דעת מקרא מביא  את  תשובת רש"י

רש"י מסביר בשני אופנים:

א] "משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן, והוא  מונה אותם לידע מניין הנותרות,"

ב] "כשיצאו ממצרים  ונמסרו למשה, נמסרו לו במניין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירן במניין" [מקור דברי רש"י במדרש תנחומא לפסוק: "ויהי אחר המגפה.."]

דעת מקרא מביא עוד נימוקים:

א] מטרה צבאית : טרם יכנסו בני ישראל לארץ – מוטל עליהם לכובשה- לכן יש צורך למנות אותם. וכל זה בדומה למפקד במדבר סיני- כלומר עריכת מפקד של יוצאי צבא, אשר יוטל עליהם לכבוש את עבר הירדן המערבי ובנוסף הייתה גם מטרה צבאית מידית - להילחם כנגד מדיין ,כמו  שהכתוב מתאר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צָרוֹר, אֶת-הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם"  [שם  כ"ה, י"ז].

אברבנאל סובר: דרך המלכים שימנו חייליהם לבוא למלחמה"- כלומר המלכים דואגים למנות את חייליהם לפני כניסתם  למלחמה.

ב] חלוקת  הארץ  כפי שנאמר  אחרי המפקד, אותה מתארת התורה:

"לָאֵלֶּה, תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה.." [כ"ו, נ"ג]

עוד מוסיף "דעת מקרא": לא ניתנו  פרטים מדויקים כיצד לבצע את המפקד -כפי שניתנו באחד לחודש בשנה השנית לצאתם ממצרים ,אלא התורה מתארת את המפקד באופן כללי ,אך ישנו דמיון למפקד הקודם בכך: שגם פה נפקדו בני ישראל  בנפרד ושבט לוי נמנה באופן נפרד.

רש"ר הרב שמשון   רפאל הירש סבור: התורה מלמדת אותנו- כי אחר המגפה שהתרחשה בעקבות  כל הנצמדים לבעל פעור- שזו הייתה עבודה זרה, מעתה נפתח  פרק חדש וטהור בחיי עם ישראל, לאחר שמתו כל החוטאים בעבירה חמורה זו, יכלו ישראל כעת להפיץ אור בטהרת ענייני האישות הטבועה בהם ועברה אליהם בירושה מאבותיהם. בצורה  שראה  בלעם לפני הפיתוי של פעור.  עצם העניין - שכל אחד ואחד היה יכול להימנות לבית אביו – כפי שהתרחש  קודם, ארבעים שנה במדבר לאחר יציאת מצרים - הוכיחה שלא  ייתכן ספק מי הוא אביו של כל ילד בישראל וכל מה שהתרחש  בחטא פעור- היה משהו חד פעמי.

האנשים שניצלו מדור המדבר.

יהושע בן נון -  וכלב בן יפונה:

יהושע - זכה להגדלת שמו על ידי משה, לפי  שתחילה  נקרא בשם: "הושע"- אבל הוא נטל שכר –עשרת המרגלים שנתווסף לשמו האות- יוד- בגימטריא- עשר. והאות יוד מהיכן הגיעה  אליו? מאשת אברהם, לפי שתחילה נקראה בשם: "שרי" והיות והיא קראה תיגר [התרעמה והתלוננה]. וכך האות יוד עברה להושע- שנהפך ליהושע! והוכחה לכך- כפי שכתוב:

"וִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁע"ַ. [במדבר י"ג, ט"ז]- אמר לו : "יה יושיעך מעצת המרגלים!

יהושע – מצטייר כאדם בעל אמונה חזקה בבורא עולם ומסור למשה, משום כך נבחר להנהיג את העם בהמשך, ולא בניו של משה, אומנם גם הם  התאימו  לתפקיד ,אך יהושע התעלה עליהם.

ההנהגה שונה ממלכות וגם מכהונה, בעוד שכהונה עוברת בתורשה וגם מלכות עוברת בדרך כלל מאב  לבנו, הרי יש כתר מיוחד – כתר תורה - יכול לזכות בו רק כל מי שעוסק - ועמל בתורה ואכן כזה היה יהושע, הוא היה מרבה  לעסוק  בתורה ולא היה מבזבז  זמנו לריק.

כמו שנאמר במסכת אבות :"רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה....ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין שאינו פוסק וכנהר שמתגבר והולך..." [אבות ו, א] מכאן שאדם שעמל בתורה כדוגמת יהושע – זוכה לתבונה מיוחדת ומתמצא גם  בדברים של הנהגה.

אכן , הגמרא מעידה על יהושע, שכאשר  משה עלה  להר סיני  לקבל את התורה- יהושע היה נוטה לו אהל לרגלי ההר- וכל זה על מנת לקבל את פני רבו  ראשון- למען יספוג ממנו דברי תורה  וירווה מהמצוות והחידושים.

כמו כן ,היה משרת אותו, היה מסדר את הספסלים במקום התכנסות  תורה-  על מנת ללמוד.

נאמר: "וזרח השמש ובא השמש: [קהלת א, ה]כל עוד לא שקעה שמשו של משה- [לפני שירד משה מגדולתו כמנהיג]הייתה זורחת שמשו של יהושע.

בנוסף יהושע היה איש רוח - הכוונה מנהיג המבין את הלך הרוח שלכל אחד ואחד, כמו שאמר הקב"ה  למשה: "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו" [במדבר כ"ז, י"ח]

יהושע היה: "אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ" אדם בעל הבנה ורגישות מיוחדת ,המצליח למצוא שפה משותפת עם  כל המגזרים. נאמר עליו: "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל".[שמות ל"ג, י"א]- יהושע מוכן לבטל את כל עצמיותו -על מנת לקבל את התורה הקדושה וגם משמש כנער  משרת את משה- יהושע הוא נער התורה ולכן אדם בדרגתו ראוי להנהיג את עם ישראל!

כלב בן יפונה-   רש"י  מסביר: כאשר המרגלים  עלו   לארץ, נאמר: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן", [במדבר י"ג, כ"ב]

מסתבר, שכלב לבדו עלה והשתטח על קברי אבות ונשא תפילה לה' –כדי שלא יהיה שותף לעצתם של יתר חבריו המרגלים- אשר  עתידים לדבר בגנות הארץ.

ניתן לומר עליו: כי הוא שחה כנגד הזרם, הוא לא נגרר למוציאי הדיבה על ארץ ישראל ,אלא אמר את דעתו בנחרצות:

"וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ".

 רבינו בחיי אומר רעיון מעניין: הרי נאמר בפרשה:

"וְלֹֽא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן" וכאן מדגיש רבינו בחיי: כי ה' הקדים את כלב ליהושע, כי כך גם ה' יקדים אותו ראשון כי הוא הקדיש עצמו יותר מיהושע בקנאתו של הקב"ה בעניין המרגלים כמו שכתוב:

"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ" [במדבר י"ג, י]

תגובותיהם להוצאת  הדיבה של המרגלים הייתה: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם.  וַיֹּאמְרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ--טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד.  אִם-חָפֵץ בָּנוּ, יְהוָה--וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ:  אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.  אַךְ בַּיהוָה, אַל-תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ, אַל-תִּירָאֻם".

 תגובת העדה הייתה:

"וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים; וּכְבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל".[במדבר י"ד, ו - י']

כלב בן יפונה מקבל את התואר: "עבדי"-

וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וַיְמַלֵּא, אַחֲרָי--וַהֲבִיאֹתִיו, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בָּא שָׁמָּה, וְזַרְעוֹ, יוֹרִשֶׁנָּה" . [במדבר י"ד ,כ"ד]

אבל משה מקדים את יהושע לעולם ,לפני  כלב וזה  בגלל מעלת החכמה.

 ומה שנאמר: על דור המדבר:

"וְלֹֽא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ.."- על כך דרשו: רז"ל איש ולא אישה! מכאן שלא הנשים בגזירת המדבר ולכן מטעם זה נסמכה פרשת בנות צלופחד- באו לתבוע ירושה על הארץ, וכמו שנאמר  במדרש: האנשים היו שונאים את הארץ וההוכחה שאמרו: "וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה", אבל הנשים מחבבות את הארץ  ודורשות:" תנה  לנו אחוזה".

זו גם דעתו של רש"י.

לסיכום, לאור האמור לעיל, לומדים אנו: כי מדור המדבר  שמתו בעבור שלקחו חלק בהוצאת דיבת הארץ. נשארו הנשים שלא חטאו והייתה להן אהבה לארץ ישראל וכן יהושע בן נון וכלב בן יפונה -  שעמדו כסלע איתן כנגד  דיבת המרגלים והיו בדעתם של משה ואהרון: כי הארץ טובה ויש לעלות ולרשת אותה.

על יהושע נאמר:

" נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד". [משלי כ"ז, י"ח]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)