יום רביעי, 4 בדצמבר 2019

פרשת ויצא- מדוע זכה יעקב לברכה אצל לבן?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויצא - מדוע זכה יעקב לברכה אצל לבן?

 מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ סולם יעקב [חלומו של יעקב]/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב זוכה לראות את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יעקב  יוצק שמן על המזבח בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מעל פי הבאר/ ציירה: אהובה קליין(c)


[שמן על בד]

"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת-צאן  לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את- האבן מעל פי  הבאר..."[בראשית כ"ט,י]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ פגישת יעקב ורחל ליד הבאר ובכיו של יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על  הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/  יעקב עובד שבע שנים למען רחל/ ציירה: אהובה קליין (c)


בפרשה זו יעקב פוגש לראשונה בחייו את רחל ליד הבאר, לאחר שהצליח להסיר את האבן מעל המים:

"וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.  וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן- אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-בֵּיתוֹ; וַיְסַפֵּר לְלָבָן, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.  וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים.  וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה- מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ. וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת:  שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.  וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה.  וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה.  וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי".[בראשית כ"ט, י"ב- ג]

השאלות הן:

א] מדוע בחר יעקב ברחל- האחות הקטנה-דווקא ?

ב] מי היה לבן וכיצד התייחס אל יעקב?

תשובות.

יעקב  בוחר ברחל.

"החיזקוני" סובר: שמועה  יצאה - כי הגדולה מיועדת לאחיו הגדול של יעקב הלוא הוא עשיו ,לכן פחד יעקב לדרוש את האחות הבכורה - לאה , היות וכתוצאה מבחירתו זו ,עשיו  עשוי להתרגז מאד בטענה: שיעקב לא  הסתפק לקנות ממנו את הבכורה ,אלא אף את אשתו לקח!

הגר"א [הגאון אליהו מווילנא] פירש את הפסוק: "שקר החן והבל היופי"  [משלי ל"א, ל]  תוך כדי שאלה: אם חן ויופי – הבל ושקר הם , מדוע משבח הכתוב את רחל שהייתה יפה? אלא שהתשובה היא: היופי- הוא  הבל ושקר כאשר הוא לבד!

אבל  באישה יראת ה'  היא מעלה גדולה!

לכן  ניתן להבין מדוע חפץ יעקב ברחל?

ספורנו סבור: כי יעקב התאהב באישיותה - לא בגלל טעם אחר.

רש"י אומר על המילים: "וְרָחֵל, הָיְיתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה".  יפת תואר- הכוונה: צורה הפרצוף - שהיו קווי דמותה מתוקנים ומתוארים בתבנית יפה, רש"י מביא  הוכחה להסבר זה מן הכתוב: "חָרַשׁ עֵצִים, נָטָה קָו, יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד, יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ; וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ.." [ישעיהו מ"ד, י"ג] כמו  האומן העוסק בחיתוך עץ לפסל יסמן עליו את מקום החיתוך , הכוונה לקו המתאר את הצורה הכללית של הפנים.

"וִיפַת מַרְאֶה"- הוא- זיו הקלסתר- כלומר: מאור פנים.

מכאן, שרחל הייתה יפה בצורת פניה וגם האירה פנים.

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: כאשר יעקב ראה לראשונה את רחל הוא התרגש מאד כי דמות אמו - רבקה נתגלתה לו באישיותה של רחל.

בעל הטורים מבאר : כשראה יעקב לראשונה את הבאר עוד בטרם  רחל הגיעה למקום, נזכר בדברי אמו –רבקה- שאמרה לו: כשם שאני יפת תואר והזדמנתי על הבאר –כן יהיה לך סימן מבנות אחי- אם תראה שהיא כתוארי - היא בת מזלך!

מוסיף ומדגיש בעל הטורים:

כאשר  יעקב ראה לראשונה את רחל - באותו זמן  גולל את האבן מעל הבאר- כוון שראה אותה- שרתה עליו שכינה ורוח הקודש .

 בדומה לכתוב בתהלים: "לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי " [תהלים  ט"ז, ט]

פירוש נוסף: יגל כבודו של יעקב- כאשר יסיר יצר הרע שדומה לאבן [ב"ר, ע, ח]

"אור החיים" מפרש את המילים:  "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא.":

אמר יעקב לרחל:  כי הוא קרוב אליה משתי בחינות:

א] קירבת הגוף באומרו: שהוא אחי אביה. [בן רבקה –אחות לבן]

ב] קירבת הנפש - באומרו שהוא בן רבקה וידועה רבקה בצדקותה –במעשיה הטובים.

לעניות דעתי, על פי הסבר זה, ניכר שיעקב חפץ ברחל- לכן  הסביר לה שהם קרובים זה לזו.

לבן הארמי.

לבן היה אחיה של רבקה--אימם של יעקב ועשיו.

הכתוב מציין : כי רחל רצה וסיפרה לאביה על בואו של יעקב, שואל רש"י:  הרי נהוג שבמקרה כזה, נוהגת הבת לספר לאימה ולא לאביה?

אלא, מסתבר שאימה נפטרה ולא היה לה למי  לספר, אלא רק לאביה.

האגדה מספרת: כאשר רצה רחל אל לבן- אביה - לספר על בואו של יעקב, אמר בליבו: הן הביא אליעזר אתו כסף וזהב ואבנים יקרות ,אף כי יעקב אהוב על יצחק ורבקה ,מיד רץ לבן אל יעקב והנה ראה שאין לו גמלים ואין עבדים, אמר בליבו: אין זאת, כי  ודאי הביא עמו  זהב וכסף וכל אבן יקרה, כדאי שאחבק אותו  ,סביר להניח - כי האוצרות טמונים בכיסיו, לכן חיבק ומישש את בגדי יעקב, אך התאכזב מאד משגילה שאין  שום דבר, לכן חשב, אולי  הביא יעקב עמו מרגליות יקרות והסתיר אותן  מתחת ללשונו, אם כך אנשקה  לו ואראה  מה בפיו? כאשר לבן נישק את יעקב, התעצב על ליבו, כי לא גילה דבר!

לכן יעקב סיפר ללבן, כי בדרך שדד אותו, אליפז –בנו של  עשיו - באומרו: אבי ציווני להמיתך ולקחת את כל אשר ברשותך, יעקב הציע לאליפז לא לפגוע בו, אלא להסתפק בלקיחת הכסף והזהב שברשותו- כי עני נחשב למת, לכן נשאר חסר כול.

מששמע זאת לבן, אמר ליעקב: אתה בעיניי היום – כעצם שהסירו מעליה את כל הבשר החלטתי לכבדך מאד ועתה שב אצלי בביתי ימים אחדים! ואכן יעקב לא התבטל אצל לבן, אלא עשה כל עבודה, הן בביתו והן בשדהו.

רש"י מסביר:  את דברי לבן ליעקב: "אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה". "אך"- זו מלשון מיעוט- בכך רוצה לבן לומר ליעקב: אכניסך לביתי רק משום שאתה קרוב משפחה שלי. וזאת במיוחד  לאחר שלבן נוכח לדעת שאין לו שום תועלת בעלת ערך  מיעקב, לכן  החליט שרק משום הקרבה המשפחתית ביניהם יטפל בו -יארח אותו זמן קצר- משך חודש ימים. וכך אכן נהג. ואף הכנסת אורחים זו לא הייתה חינמית, אלא בתמורה לכך שיעקב  שימש כרועה צאן.

רבינו בחיי מביא את  הסברו של רבנו שלמה  על דברי יעקב ללבן: "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה"

יעקב הדגיש את המילים: ב "ְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה" לפי שלבן היה בעיני יעקב- בחזקת  רמאי וחשש שמא יביא לו אישה מן השוק ששמה רחל, לכן הוצרך להגיד: "בִּתְּךָ" וחשש שמא יביא לו את לאה, לכן אמר: "הַקְּטַנָּה", למרות שיעקב נזהר שלבן  לא ירמהו, אך למרות זאת, לבן רימהו ונתן לו את לאה.

"אור החיים" סובר: כי רחל הודיעה ליעקב - כי אביה רמאי ולכן יעקב סיפר ללבן את כל  מה שעבר עליו בדרך עם אליפז.

רבי אברהם אלימלך בידרמן מביא את דברי הרד"ק:  למרות שלבן  שאל  את יעקב מהו השכר עבור עבודתו? ענה לו יעקב: 'לא תיתן לי שום דבר קצוב, אלא יהיה  שכרי דרך מקרה וטובת הא-ל כמו שיזמין לי , כלומר, לבן הארמי 'ביקש לעקור את הכול - להרחיק את יעקב  מאמונתו בקב"ה – כדי שלא יחוש שהוא תלוי בה' ולא יאמין כי פרנסתו היא מן השמים. אך יעקב שהיה ירא שמים ובעל אמונה איתנה בבורא עולם, לא  אבה לשמוע לדברי לבן וענה לו: שאינו מעוניין בשכר קבוע, כי באופן זה ,יסמוך ,חלילה רק על משכורתו הקצובה והקבועה וימעט חלילה ביטחונו בה' ,אלא שכרו יהיה ,אך ורק - על פי מה שיגזור עליו אלוקים. כמו בהמשך  ההתרחשות בפרשה, אנו עדים להתעשרותו של יעקב כיצד ילדו הכבשים עקודים,  מטרתו של יעקב הייתה, לשאת עיניו תמיד למרום ולדעת כי הפרנסה משמים בלבד!

לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא: יעקב חפץ ברחל – בתו הקטנה  של לבן,  מכמה טעמים, ואחד מהם: כי ראה את יופייה, אך גם את  היותה נערה- בעלת יראת אלוקים ומאור פנים.

 ובאשר לאביה, הבין – כי לבן הוא איש ערמומי ודבריו אינם נובעים מתוך כוח האמת ונמנע מליפול ברשת  שקריו ויפים דברי ירמיהו הנביא:

"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ".

 לכן אין זה פלא שיעקב  זכה לברכת שמים גם בסביבת לבן הרמאי.

עוד מיצירותיי על הפרשה:

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ רחל משתוקקת לבנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ רחל  שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

 



ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לארץ כנען/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים בכר הגמל/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

"ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך.."
[בראשית ל"א,ל"ה]

[שמן על בד]

"וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו"[בראשית ל"א,ד]


ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים בכר הגמל/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

"ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך.."

ההפטרה:
 הושע י"ב-י"ד:
 קטע מתוך ההפטרה:
 "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב, שְׂדֵה אֲרָם; וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה, וּבְאִשָּׁה שָׁמָר.   וּבְנָבִיא, הֶעֱלָה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם; וּבְנָבִיא, נִשְׁמָר.  הִכְעִיס אֶפְרַיִם, תַּמְרוּרִים; וְדָמָיו, עָלָיו יִטּוֹשׁ, וְחֶרְפָּתוֹ, יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו.
 כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת, נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל; וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל, וַיָּמֹת.  וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים, מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים, כֻּלֹּה; לָהֶם, הֵם אֹמְרִים, זֹבְחֵי אָדָם, עֲגָלִים יִשָּׁקוּן.   לָכֵן, יִהְיוּ כַּעֲנַן-בֹּקֶר, וְכַטַּל, מַשְׁכִּים הֹלֵךְ; כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן, וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה.   וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי.   אֲנִי יְדַעְתִּיךָ, בַּמִּדְבָּר--בְּאֶרֶץ, תַּלְאֻבוֹת.  כְּמַרְעִיתָם, וַיִּשְׂבָּעוּ--שָׂבְעוּ, וַיָּרָם לִבָּם; עַל-כֵּן, שְׁכֵחוּנִי.   וָאֱהִי לָהֶם, כְּמוֹ-שָׁחַל--כְּנָמֵר, עַל-דֶּרֶךְ אָשׁוּר..... "

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב צופה לבאות/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב צופה לבאות.

שיר מאת: אהובה קליין  ©



בהגיע יעקב לחרן

חש כסלע   איתן

בתום תפילה לאלוקים

מצימאון  הציל העדרים.



אבן הסיר מהבאר

זוכה להכיר את רחל

דמו זורם בעורקיו

כמנגינת כינור  הרהוריו.



כעת צופה לבאות

חפץ את לבן לראות

לדעת הבשורה  בפיו

היאות למשאלתו להקשיב?



מביט ברחל  קורא שפתותיה               

לאביה  לוחשת מילותיה:

אורח נכבד אחי אביה

זה עתה נכנס לחייה.



לבן זוקף ראשו

רוקם תכניות בליבו

שמא נפל בחלקו

אוצר אדיר לכיסו.

הערה: השיר בהשראת פרשת: ויצא [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עבדי יצחק מבשרים על באר המים ליצחק/ אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein-Itzhak's slaves tell him about finding a well

 "וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ, עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, מָצָאנוּ מָיִם". [בראשית כ"ו, ל"ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 26 בנובמבר 2019

פרשת תולדות- יצחק ובארות המים- רמז לאחרית הימים/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות - יצחק ובארות המים - רמז לאחרית הימים.

מאת: אהובה קליין .

היצירות שלי לפרשה:



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/  עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)



"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד:ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה ויקנאו אותו פלישתים"
[בראשית כ"ו,י"ג]

ציורי  תנ"ך/ קנאת הפלישתים ביצחק/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש  ציד/ ציירה: אהובה קליין (c)

''
ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עשיו יוצא לצוד  ציד בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) 


ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




התורה  מתארת כיצד  מגיע יצחק לגרר  - בעקבות הרעב בארץ וחופר שם בארות, כולל  בארות שנסתמו על ידי הפלישתים:  "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו.  וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים.  וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ.  וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה. וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.  וַיַּעַל מִשָּׁם, בְּאֵר שָׁבַע. וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ; אַל-תִּירָא, כִּי-אִתְּךָ אָנֹכִי, וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי.  וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה, וַיֶּט- שָׁם, אָהֳלוֹ; וַיִּכְרוּ-שָׁם עַבְדֵי-יִצְחָק, בְּאֵר. ,,,,,,,,וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ, עַל- אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, מָצָאנוּ מָיִם.  וַיִּקְרָא אֹתָהּ, שִׁבְעָה; עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, עַד הַיּוֹם הַזֶּה".   [בראשית  כ"ו, י"ח- ל"ג]

השאלות הן:

א] יצחק חפר בארות ,מדוע הפלישתים סתמו אותם?

ב] מה  משמעות  שמות הבארות שיצחק חפר?

תשובות.

חפירת בארות המים.

 רבינו בחיי מביא כמה פירושים:

א] הבארות  נחפרו עוד בזמן אברהם אבינו בגרר - במטרה להשקות את השדות, כדי לגדל שם יבולים, משראו זאת הפלישתים שהמים משמשים לגדולי היבולים בשדות, מתוך קנאה, הלכו וסתמו את הבארות. אבל יצחק שוב חפר בארות אלה והתגבר עליהם וקרא לבארות באותם שמות שגם אביו קרא להם ובכך זכה לכבד את אביו - אברהם.

מדגיש רבינו בחיי : כי יצחק לא רצה לשנות  את שמות הבארות ודבר זה נחשב לו לזכות ומכאן יש ללמוד: שאל ישנה אדם מדרך אבותיו, ואולי כשכר על זה - גם שמו של יצחק לא השתנה מעולם , הוא נקרא:  יצחק לאורך כל ימי חייו.

ב] רבינו בחיי טוען: כי יש הסוברים כי הבארות הללו- הם רמז לגרים שנתגיירו בימי אברהם- כי הם היו  מוכנים בקלות לקבל שוב את האמונה באל אחד-דוגמת הבארות שהם  קלים לקבלת המים  ואילו פתיחת הלב הסתום באמונה הכתוב יכנה זאת  בשם "חפירה" והכוונה שהפלישתים ,מתוך קנאה, סתמו את אמונתם של אנשים אלה -  אשר בעקבות זאת  סרו מן הדרך וזו הכוונה שהם סתמו את הבארות בעפר , שסתמו את ליבם והשיבו אותם לדרכם הקלוקלת. וזאת תחת החכמה והדעת שאברהם  מילא אותם בתקופתו. הם עשו זאת מתוך קנאה, הכתוב מכנה את  המילה "עפר" כהצעה רעה, וכאשר בא יצחק -הצליח להחזיר למוטב את אותם אנשים שהתרחקו מן האמונה, לכן נאמר:

"וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת- בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו".

כלומר לחפירת הבארות הייתה מטרה רוחנית.

יש האומרים: כי יצחק חפר בארות מים ובאותו זמן היו מתאספים שם אנשים  ובדרך זו  היה מפיץ את האמונה  באל אחד וכך למעשה המשיך עם דרכו של אברהם אביו.

על פי הפירוש: "בכורי אביב" ישנו הסבר – מדוע הפלישתים  סתמו את הבארות?

התורה  באה ללמדנו בתיאור זה  כי במעשיהם של  צדיקים, אשר פעלו במו ידם וחפרו את המקום-השרו על הסביבה הזו קדושה עליונה, אין ידיים זרות יכולות לשלוט על המקום  ולהכחידם מן העולם. לכן, היות ואת הבארות חפרו "עבדי אביו" ולא אביו  עצמו- לכן הצליחו הפלישתים להרוס. כך גם אצל יצחק, כל עוד שהיו חופרים "עבדי יצחק" היו הפלישתים רבים על זכותם לבארות  אלה.  אולם  כאשר יצחק חפר את הבאר  השלישית בעצמו- שוב לא רבו עליה.

הסיבה: בפעולותיו של יצחק אין שליטה לאיש !

כאשר יצחק עובר לבאר שבע ומקים שם מזבח כמו שנאמר: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה, וַיֶּט- שָׁם, אָהֳלוֹ"  באופן זה קידש את המקום על ידי קדושתו העליונה ,הדבר גרם לכך שהפלישתים לא   הזיקו לו למרות שעבדי יצחק  חפרו שם באר ולא הוא בעצמו וזאת מפני מעלת המקום.

אלשיך אומר: כי אבימלך היה מדרבן שנאה כלפי יצחק - היות ורצה להיפטר ממנו , שלח את עבדיו  לסתום את הבארות. כדי שיצחק יבין בעצמו את הרמז שאינו רצוי שם ויצא את הארץ!

משמעות שמות הבארות.

הרמב"ן סבור: שחפירת הבארות -הם  רמז על העתיד.

מהטעם: רמז לבית המקדש לפי שנאמר: "כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם-חַיִּים אֶת-יְהוָה.: שבאר מים חיים- רמז לבית מקדש .

לבאר הראשונה  קרא :"עשק"- רמז לבית ראשון שנתעשקו  עמנו ועשו איתנו כמה  מחלוקות וכמה מלחמות  עד שהחריבו את בית המקדש.

 לבאר השנייה קרא: "שטנה" וכאן זה רמז לבית שני :שנאמר: ו"ּבְמַלְכוּת֙ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בִּתְחִלַּ֖ת מַלְכוּת֑וֹ כָּתְב֣וּ שִׂטְנָ֔ה עַל־יֹשְׁבֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ‍ִם"׃ [עזרא ד', ו] שם זה היה קשה יותר מהשם הראשון של הבאר. כי  בית שני נחרב וגם עם ישראל גלה מארצו.

הבאר השלישית- עליה לא רבו, כמו שנאמר: וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת"-ובאר זאת שלא רבו עליה- היא כנגד: הבית השלישי לעתיד  לבוא, שנאמר:

"וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לַצְּלָעוֹת" [יחזקאל מ"א, ז]

בית שלישי יבנה בע"ה- ללא ריב והקב"ה ירחיב גם את גבולנו - כפי שנאמר: "כִּי-יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת- גְּבֻלְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ,.."- והמשמעות היא: שה'  ירחיב את גבולנו והדבר יעשה ללא ריב.

רבינו בחיי מביא מדרש יפה: נאמר על דוד המלך:

 "וַיִּלְכֹּד דָּוִד, אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן--הִיא, עִיר דָּוִד". [שמואל-ב, ה, ז], "מפני מה נקראת על שמו של בשר ודם? אלא לפי שהיה גלוי וידוע לפני מלך  מלכי המלכים הקב"ה- שבשר ודם בונין אותה ובשר ודם מחריבים אותה- לכך נקרא על שמו של בשר ודם, אבל לעתיד לבוא- היא נקראת על שמו יתברך שנאמר:

"וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל-כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל- מְנַאֲצָיִךְ; וְקָרְאוּ לָךְ עִיר יְהוָה, צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל". [ישעיהו ס, י"ד]

ה"כלי יקר" סובר: כי בית המקדש השלישי יבנה על ידי מלך המשיח לפי שנאמר עליו:

"לם רבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ, עַל - כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ.." [ישעיהו ט, ג]

כי  בימיו יהיה שלום ואמת - לכן נקרא רחובות - כי ירחיב ה' את גבולות עם ישראל.

על הבאר האחרונה המוזכרת בפרשה זו  מסופר כי עבדי יצחק מבשרים לו:   "מָצָאנוּ מָיִם.  וַיִּקְרָא אֹתָהּ, שִׁבְעָה; עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, עַד הַיּוֹם הַזֶּה".

רש"ר מסביר: אברהם קרא למקום ההוא: באר שבע ויצחק קרא שם לבאר: "שבעה"- וזאת לזכר השבועה שנשבעו שם, או מהטעם ששם נגלה אליו ה' כמקיים את בריתו בעניינים ארציים מוחשיים שהיווה נקודת פסגה בחיי יצחק. על בסיס שני אירועים אלה העיר שהוקמה באזור זה- קיבלה את שמה:

 באר שבע.

לסיכום, לאור האמור לעיל: בארות המים שנחפרו – מרמזות – על בתי המקדש    ראשון ,שני ושלישי –לעתיד לבוא.

ולשבחו של יצחק יאמר : כי המשיך את דרכו של אברהם בהפצת האמונה.

האגדה מספרת על יצחק: כאשר מלאו לו שבעים וחמש שנה אמר בליבו: עד כה ה' היה בעזרי בזכות - אבי אברהם הצדיק, אבל כעת שנפטר, בזכות מי אני אזכה בכל הטוב? אז הופיע לפניו  אלוקים ואמר לו: שהוא יגן עליו וציווה  עליו שימשיך לגור בארץ ישראל ועליו מוטל להמשיך להפיץ את האמונה לסביבתו וילמד אותם לאהוב את העבודה ולשנוא את הבטלה, ואכן יצחק מילא את ציווי ה' וזכה להצלחה גדולה  לכל אשר פנה.

יהי רצון  שנתמיד ללכת בדרכי אבותינו ונזכה במהרה לגאולה שלמה-ולבניין הבית השלישי.

 כפי שנאמר:

"וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְפָנַי אָמַר יְהוָה". [ישעיהו ס"ו, כ"ג]

ההפטרה:
 מלאכי א,
קטע מתוך ההפטרה:

"מַשָּׂא דְבַר-יְהוָה, אֶל-יִשְׂרָאֵל, בְּיַד, מַלְאָכִי.  אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהוָה, וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ; הֲלוֹא-אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם-יְהוָה, וָאֹהַב אֶת-יַעֲקֹב.   וְאֶת-עֵשָׂו, שָׂנֵאתִי; וָאָשִׂים אֶת-הָרָיו שְׁמָמָה, וְאֶת-נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר.   כִּי-תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ, וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת--כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס; וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה, וְהָעָם אֲשֶׁר-זָעַם יְהוָה עַד-עוֹלָם.   וְעֵינֵיכֶם, תִּרְאֶינָה; וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל יְהוָה, מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל.  בֵּן יְכַבֵּד אָב, וְעֶבֶד אֲדֹנָיו; וְאִם-אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם-אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי, וַאֲמַרְתֶּם, בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת-שְׁמֶךָ.  מַגִּישִׁים עַל-מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל, וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ; בֶּאֱמָרְכֶם, שֻׁלְחַן יְהוָה נִבְזֶה הוּא.   וְכִי-תַגִּישׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע, וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע; הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ, הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ--אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת.   וְעַתָּה חַלּוּ-נָא פְנֵי-אֵל, וִיחָנֵּנוּ; מִיֶּדְכֶם, הָיְתָה זֹּאת--הֲיִשָּׂא מִכֶּם פָּנִים, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.   מִי גַם-בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם, וְלֹא-תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם; אֵין-לִי חֵפֶץ בָּכֶם, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, וּמִנְחָה, לֹא-אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם.   כִּי מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וְעַד-מְבוֹאוֹ, גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, וּבְכָל-מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי, וּמִנְחָה טְהוֹרָה:  כִּי-גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת".

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יצחק ובארות המים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יצחק ובארות המים


שיר מאת: אהובה קליין ©


יצחק בן אברהם

איש תמים וחכם

בעל ערכי מוסר

עת רעב ישב בגרר.



הבטחות מבורא עולם

ברכות כמרחבי הים

לגור בארץ המובטחת

ליהנות מאדמה פורחת.



בארות סתומות חפר

הסיר מתוכם עפר

קרא להן שמות:

בהן גנוזים אוצרות.



עשק,שטנה ורחובות

צופנים לישראל גדולות

בית מקדש ראשון ושני

במהרה בימינו בית שלישי!


 הערה: השיר בהשראת: פרשת  תולדות [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר