יום רביעי, 2 באוקטובר 2019

פרשת וילך- כתיבת השירה לשם מה?/ מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וילך -  כתיבת השירה לשם מה?

מאת: אהובה קליין.


היצירות שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ משה כותב את התורה- למען תשמש עדות לעד/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה הולך להיפרד מהעם - טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/משה  מברך את יהושע/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בר]


ציורי  תנ"ך/ משה ויהושע לפני העם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ה' נראה בעמוד הענן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"וירא ה' באוהל בעמוד ענן ויעמוד הענן על פתח  האוהל"[דברים ל"א,ט"ו]



ציורי  תנ"ך/ ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ארץ זבת חלב ודבש"/ ציירה: אהובה קליין.(c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ משה כותב שירה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ משה מוסר  את התורה ללוויים/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשה זו פותחת במילים:

"וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה".[דברים ל"א, א-ג]

ובהמשך נאמר:

"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל- הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל". [דברים ל"א, ט]

ה' מודיע למשה את התחזית לעתיד עם ישראל ומוסיף ואומר: "עתה  כיתבו לכם את- השירה.." [ל"א, י"ט]      בהמשך נאמר : "ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל.." [דברים ל"א, כ"ב]

בפעם נוספת כתוב: "ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם...."  [שם, ל"א, כ"ד]

 השאלות הן:

 א]  לאן הלך משה ומדוע?

 ב]  מה כתב משה?

 תשובות.

 משה ומטרת הליכתו.

רש"י שואל: האם יתכן שתש כוחו של משה? הרי נאמר בהמשך: שלא כהתה עינו ולא נס לחה? על כך מביא רש"י שני פירושים:

א] כוונת משה הייתה: לא אוכל- איני רשאי, לפי שניטלה ממני הרשות והועברה ליהושע.

ב] "לצאת ולבוא"- הכוונה לדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות חכמה.

רבי יעקב יוסף מפולנאה מעיר: בדרך כלל טיבם של צדיקים לעלות ממדרגה למדרגה בחוכמתם וכוונת הכתוב היא : כי ביום מותו של משה  ,עלייתו פסקה ואין באפשרותו להמשיך לעלות  עוד. לכן אמר לבני ישראל: "לא אוכל  לעלות הלאה ומכאן שיום מותי  קרב והסתיימה מנהיגותי.

על פי המדרש ניתן להסביר על הפסוק: "ואין שלטון ביום המוות".  אוהלו של משה היה מחוץ למחנה ומרוחק ממחנה ישראל, וכל אשר רצה לבקש את ה' הולך אל אוהל מועד אשר מחוץ למחנה, בזמן שמשה הוצרך לדבר אל עם ישראל היו מחצצרים בשתי חצוצרות עשויות כסף  כדי לקרוא לעם.

כפי שנאמר:

"וְתָקְעוּ, בָּהֵן--וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". [בספר במדבר י', ג]

ביום מיתתו של משה נלקח ממנו שלטונו והועבר ליהושע ולכן לא היה למשה רשות לצוות לבני אהרון לתקוע בחצוצרות למקרא העדה אליו - אל מחוץ למחנה.

היות ומטרת משה הייתה לדבר אל העם דברים אחרונים לברך ולהיפרד מהם, נאלץ ללכת מאוהל מועד שהיה מחוץ למחנה - ולבוא אל מחנה ישראל לדבר אליהם, אך ודאי אם בני ישראל היו יודעים כי משה מעוניין לדבר אליהם, היו הולכים אליו, אבל היות ולא חזו את הדבר, הוכרח משה  לגשת אליהם.  [על פי גדולי המפרשים על החומש]

משה אומר לעם:

"ַויאמֶר אֲלֵיהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.." [ ל"א, ב]

על פי פשוטו: משה מעורר את לבבות עם ישראל לפני הימים הנוראים- שלא יסמכו על תפילת הצדיק שהם חוסים בצלו - שיתפלל עליהם  ושלא יסמכו על איזו מצווה מסוימת שעשו בעבר, אלא  כל אחד  ידע שהדבר תלוי בו ויוכל לשוב בתשובה שלמה ולהרבות בתחנונים אל בורא עולם שהוא מוכן תמיד לפשוט יד ימינו לקראת אלה השבים אליו.

על כך משל מעניין [במדרש בראשית רבה ע"ח, ו]

מעשה באריה – מלך החיות שקצף על הבהמות והחיות, כולם פחדו ממנו ולא ידעו כיצד יבואו לפניו ויתחננו שיסיר את כעסו מעליהם.

השועל שנחשב פיקח בחיות נענה לעשות את המלאכה ,פנה אל החיות והבהמות ואמר: אני אלך לפייס את המלך בעד  כולכם. לפי  שאני יכול  לפייסו באמצעות שלוש מאות משלים שברשותי. הם סמכו עליו ובטחו בו.

 השועל הלך בראש והם בעקבותיו, כשהלך לפניהם פרסה, לפתע היפנה פניו אליהם ואמר: תדעו לכם ששכחתי מאה משלים.

אמרו לו: לא נורא, נסתפק גם במאתיים משלים. המשיך השועל בצעדיו קדימה ואז שוב סובב את ראשו אליהם ואמר: שכחתי עוד מאה משלים.

 השיבו לו החיות כי יסתפקו גם במאה משלים, היות והגיע כבר קרוב לחצר המלך, פנה אליהם ואמר: שכחתי את  כל המשלים שלי. לכן מעתה כל אחד יפנה באופן  עצמאי ויתחנן על נפשו לפני המלך. אולי ירחם על המבקשים.

הנמשל: כך משה רבינו שבמהלך כל חייו היה מתחנן ומתפלל על  העם לפני ה' בסוף אמר להם: שלא יבטחו עוד- בו שיתפלל בעדם ,אלא  כל אחד יתפלל בעד עצמו ויתחנן לפני בורא עולם שירחם עליו וזה הדבר שרצה לרמוז להם, שמעתה הוא עצמו לא יוכל "לָצֵאת וְלָבוֹא" אלא עליהם בעצמם לבקש רחמים  מה'.

כתיבתו של משה.

רש"ר סבור: שנאמר כבר בספר שמות [ כ"ד ,ו, ל"ד, כ"ו] שמשה כתב חלקים של תורת ה' אבל עכשיו לאחר  שכתב את כל אשר אירע מאז ועד עתה ובהנחה שכתיבת התורה הסתיימה- משה מסר  אותה לכוהנים והוסיף את המצווה הקשורה אליה לקרוא את התורה אחת לשבע שנים לפני העם הנאסף בחג הסוכות ,אך המצווה לכתוב את השירה, להוסיף אותה  לתורה   שבכתב ובכך לסיים את כתיבת התורה ניתנה למשה מאוחר  יותר.

בהקשר למילים: "ועתה כתבו לכם את השירה.."

זה היה רצון ה' שתהיה תמיד תשובה לכעסם של עם ישראל, כי בכל צרה  שתבוא עליהם, יתחילו מתרעמים כלפי ה', כאילו נטש אותם, באומרם: הלא על כי אין אלקים בקרבי מצאוני הרעות האלה" לכן צריכה להיות תשובה לעת בו יתלוננו עם ישראל ומטרת השירה לשמש עדות לעם ישראל- כי כל הצרות הבאות עליהם- בעקבות שלא הלכו בדרכי ה'.

 חז"ל מדייקים ומדגישים שמהות כתיבת השירה כוונתה לא רק בשירה שבסוף החומש- אלא כתיבת כל התורה כולה!

רבינו ניסים ביאר: אין הציווי של הכתיבה מתייחס בלבד לשירה החותמת את התורה, שהרי איזו עדות יש כאן? השירה  מבססת את ההכרה הכללית שעלייתנו, או לחילופין- ירידתנו תלויות במידת קיום המצוות הלכה ולמעשה. אך מה בדיוק כולל תפקיד זה? את זאת ניתן ללמוד רק על ידי ידיעת כל התורה כולה!

 חז"ל לומדים מהציווי :

"וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל".

"שאף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה, מצווה לכתוב ספר תורה משלו, לפי שנאמר:

"וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה.."

רבינו בחיי מסביר: כי לדעתו, מדובר  ב"שירת האזינו"  המופיעה בפרשה הבאה, והיא נקראת בשם: שירה: היות והיא נאמרת  תמיד בשירה וזימרה והיא גם כתובה- כפי שנוהגים לכתוב שירה ועל כך דרשו  רז"ל בספרי : גדולתה של השירה היא בכך- שיש בה, עבר, הווה ויש בה - העולם הזה והעולם הבא.

לסיכום, לאור האמור לעיל, משה מבין את  חשיבות כתיבת התורה- שתפקידה  להנחיל את התורה לדורות הבאים והיא גם שירת  החיים:

יפים דברי דוד המלך: "מִזְמוֹר, שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ--    כִּי-נִפְלָאוֹת עָשָׂה; הוֹשִׁיעָה-לּוֹ יְמִינוֹ,    וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ". [תהלים צ"ח, א]

ההפטרה: הושע י"ד]



הושע פרק יד


קטע מתוך ההפטרה:


"תֶּאְשַׁם, שֹׁמְרוֹן, כִּי מָרְתָה, בֵּאלֹהֶיהָ; בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ--עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ, וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ.
 שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי כָשַׁלְתָּ, בַּעֲוֺנֶךָ.   קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ.   אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ, עַל-סוּס לֹא נִרְכָּב, וְלֹא-נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ, לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ--אֲשֶׁר-בְּךָ, יְרֻחַם יָתוֹם.   אֶרְפָּא, מְשׁוּבָתָם--אֹהֲבֵם, נְדָבָה:  כִּי שָׁב אַפִּי, מִמֶּנּוּ.   אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה; וְיַךְ שָׁרָשָׁיו, כַּלְּבָנוֹן.   יֵלְכוּ, יֹנְקוֹתָיו, וִיהִי כַזַּיִת, הוֹדוֹ; וְרֵיחַ לוֹ, כַּלְּבָנוֹן.   יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ, יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן; זִכְרוֹ, כְּיֵין לְבָנוֹן.   אֶפְרַיִם, מַה-לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים; אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן--מִמֶּנִּי, פֶּרְיְךָ נִמְצָא.  מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם:  כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה, וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים, יִכָּשְׁלוּ בָם".


ציורי תנ"ך / אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה/ ציירה: אהובה קליין. (c)

ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בציון/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ יום הכיפורים- תפילה בבית הכנסת/ ציירה: אהובה קליין (c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה כותב תורה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה כותב שירה

 שיר מאת אהובה קליין ©


משה כותב שירה

כתיבה  זכה טהורה

מילים חרוטות לעד

על קלף עתיק מיוחד.



שזורות עבר ועתיד

שליחותן לעורר  ולהגיד

כי התורה שירת חיים

מפי מלך מלכי המלכים.



עדות לעולמי עולמים

מענה לכל השואלים

לגבי צרות ואירועים

בעת הסתרת פנים.



משה בימיו האחרונים

חרד לדורות הבאים

מייחל ומתפלל בליבו

לבל תשכח התורה מזרעו.


 הערה: השיר  בהשראת פרשת  וילך [חומש דברים]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עם ישראל מבורך/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- Blessed Israel

"וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה:  כִּי יָשׁוּב יְהוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ".

[דברים, ל, ט]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 25 בספטמבר 2019

פרשת נצבים- מאין כי אין ה' נוטש את עמו ישראל?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נצבים – מאין כי אין ה' נוטש את עמו ישראל ?

מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:


יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה:  כִּי יָשׁוּב יְהוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ". [דברים ל', ט]
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c) 


ציורי תנ"ך/ "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם...."/ציירה:
אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "כי קרוב אליך הדבר מאד.."/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "ובחרת בחיים"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ברכה בפרי הארץ/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/  ברכה ביבול השדה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/משה ויהושע/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בר]

השבת הקרובה היינו אמורים לברך את חודש תשרי במסגרת: "שבת מברכים" אלא שאין מברכים את חודש תשרי מהטעמים כדלהלן :

א] אין אנו מברכים חודש זה, כדי לבלבל את השטן שהוא חפץ לקטרג על עם ישראל, כדי שלא ידע אימתי חל ראש השנה ואנו מוצאים רמז לכך בפסוק הבא הנקרא בראש השנה:

"תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ". [תהלים פ"א, ד]- המשמעות: שראש השנה יהיה מכוסה ולא יפורסם ברבים.

ב] חודש תשרי הוא החודש  הראשון לשנה החדשה [כמקובל החל מימי המשנה] אלוקים בכבודו ובעצמו מברך חודש זה בשבת שלפני ראש השנה-ומתוך ברכתו ישראל שואבים כוח ומברכים את שאר חודשי השנה ,היינו, י"א פעמים במהלך השנה ובשנה מעוברת – מברכים י"ב פעמים. [ע"פ רבי בעל שם- טוב- מייסד תנועת החסידות]

הפרשה פותחת במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם...."  [דברים כ"ט, ט]

במקום נוסף בפרשה נאמר:

"וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם:  אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה.   אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם--מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ.  וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ. וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:  לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ--לְמַעַן חַיֶּיךָ.  וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵת כָּל-הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל-אֹיְבֶיךָ וְעַל-שֹׂנְאֶיךָ, אֲשֶׁר רְדָפוּךָ.  וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה; וְעָשִׂיתָ, אֶת-כָּל-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם.  וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה:  כִּי יָשׁוּב יְהוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ.  כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה:  כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ..". [דברים  ל, ב-י]

השאלות הן:

א] מה המשמעות: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.."?

ב] מאין כי אין ה' נוטש את עמו ישראל לעד?

תשובות

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.."

רש"י מפרש: [דברים כ"ט, י"ב] על פי דברי תנחומא: מדוע  נסמכה פרשת "נצבים" לקללות שבפרשת "כי תבוא"?

התשובה: היות ובני ישראל שמעו את הקללות - מאה קללות חסר שתיים- [תשעים ושמונה קללות] חוץ ממ"ט שבתורת כהנים [מלבד ארבעים ותשע הקללות  שבפרשת: "בחוקותיי" [ויקרא כ"ו, י"ד- מ"ג] נהיו חיוורים מתוך יראה גדולה ואמרו: מי יכול לעמוד בכל הקללות האלו? מיד התחיל משה לפייס אותם במילים:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.."  אתם הרבה פעמים הכעסתם את אלוקים ולמרות זאת לא כילה אתכם והרי אתם קיימים לפניו גם היום בלא פגע. נשאלת השאלה, מדוע הזדעזעו בני ישראל ונעשו חיוורים כששמעו את הקללות בפרשת "כי תבוא" ולא הגיבו באופן דומה כששמעו את הקללות שנאמרו בפרשת "בחוקותיי"?

הפרשן רבי גרשון אשכנזי מסביר בספרו "עבודת הגרשוני":  ההבדל בין שני המקורות, בפרשת "בחוקותיי"- נאמרו הקללות בלשון- רבים, על כך אמרו- חז"ל   [ב', י"ד] בדברים רבה: "כל צרה שהיא של יחיד- צרה: וכל צרה שאינה של יחיד[אלא מכוונת אל הרבים]- אינה צרה" לכן בפרשת "בחוקותיי" לא הייתה השפעה כה חזקה על ישראל  מהתוכחה, מהטעם שאמרו: כנראה קללות אלה אינן מכוונות עלינו, אלא כלפי אחרים. ,לעומת זאת בפרשת "כי תבוא"  ששם הקללות נאמרות בלשון יחיד- כל אחד ואחד מרגיש שהתוכחה מופנית אליו באופן אישי. ולכן נאמר שם  "הוריקו פניהם"- נהיו חיוורים. והביעו בפני משה המנהיג את היראה והפחד מפני הפורענות העתידית.

לכן תשובתו של משה הייתה לישראל: כמו היום שחוזר ומאיר לאחר החושך- כך האיר לכם ה' בעבר וכך עתיד להאיר לכם בעתיד והקללות והייסורים – תפקידם לחזק אתכם.[דברי רש"י שם]

אלשיך מפרש: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.." 

משה היה תמיד פונה אל הנשיאים ואחר כך אל עם ישראל ואילו כאן בפרשתנו משה פונה אל כל עם ישראל במישרין וכוונתו של משה לשדר לעם ישראל: דעו לכם, אין  הבדל בינכם לבין הנשיאים כאשר אתם נצבים לפני ה' אין אנחנו יכולים להבדיל מי מבין העם יותר חשוב ,יתכן מצב שמישהו מסוים נראה  בעיננו לאדם חשוב מאד: ראש ונשיא, אך דווקא בעיני שמים- הוא  פחות חשוב מזה שבעיננו ,כי בשמים קיימים חשבונות אחרים לחלוטין ויתכן באמת: "עליונים למטה ותחתונים למעלה"

 לכן בזמן שעם ישראל נצבים לפני ה' הם שווים כולם זה לזה- "כל איש ישראל"..

"נועם  מגדים" מפרש:

במילים "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.." עם ישראל, הקיום שלכם בעולם הזה בדומה ליום בסדר הבריאה, כמו שבסדר היממה- החשכה קודמת לאורה "ויהי  ערב ויהי בבוקר"- כך גם עם ישראל תחילה עוברים ייסורים וגלויות ואחר כך מגיעה הגאולה והישועה, כפי שסברו חז"ל: "צדיקים תחילתן ייסורים סופן שלווה.

אלוקים אינו נוטש את ישראל.

רבי שמעון בן יוחאי מסביר: בואו ותראו כמה חביבים עם ישראל  לפני ה', לפי שבכל מקום ששהו בגלות -השכינה הייתה עימם וגם כאשר הם עתידים להיגאל השכינה מלווה אותם לפי שנאמר: "ושב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ";  מכאן לומדים: גם אלוקים שב  עימם מהגלות !

רבינו בחיי מביא את דברי הרמב"ן: האומר: כאשר  ישובו   בני ישראל  אל ה' וישמעו בקולו  ,אז ישיבם ה' אותם אל ארצם ונאמר:

"וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:  לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ"- ה' יסיר מעליהם את עורלת הלב, כי כל התאוות  שייכות לעורלת הלב ואותו אדם החומד והנוטה לתאוות נקרא: ערל, כפי שאומר הנביא ירמיהו:

"..וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי- לֵב" וכל מי שאינו חומד ואינו מתאווה- נקרא מול לב. ולכן בזמן שהאדם ישליט את השכל על הלב אז ישוב האדם למצב טרם חטאו.

 כפי שאמר הנביא ירמיהו:

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה.  לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת- אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" [ירמיהו ל, ל-ל"א]

זאת ברית שה' יכרות  עם בני ישראל ואז ייתן להם את התורה בקרבם ויכתוב אותה על ליבם ויש בזה משום ביטול יצר הרע והסרת התאוות שהיא מילת הלב.

התוצאה תהיה שעם ישראל יקיימו הלכה למעשה את המצוות המופיעות בתורה.

ה"כלי יקר" מסביר: את המילים:

"וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:  לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.."

שהקב"ה ייתן לעם ישראל בליבו לעבוד את ה' מתוך אהבה ולא מתוך יראה- לפי שהעובד את ה' מתוך אהבה- עושה זאת מתוך שמחה ואז כל הקללות יעברו לאויבים של עם ישראל, כתוצאה מכך, העם   יהיה בטוח שלא יבואו עוד כנגדו –כפי שנאמר "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם.."

בעקבות זאת, עם ישראל יהיה משוחרר מדאגות-  ויהיה מוכן לקיים את מצוות ה' בפועל  וממילא  לא יהיה זקוק לזכות אבותיו, אלא ייהנה מהזכויות שלו  ובכך ישתווה לרמת אבותיו ,כי את כל הטוב יקבל מה'  אשר ישוש עליו כמו ששש על האבות ויזכה לכל הברכות כפי הבטחת הכתוב.

לסיכום לאור האמור לעיל ניתן להסיק שאין הקב"ה נוטש את בניו –לעד גם בגלויות.

ויפים דברי דוד המלך:

"כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]


ההפטרה: [ישעיהו  ס"א:]
קטע  מתוך ההפטרה:

"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי--כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי-יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי:  כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ.  כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ--כֵּן אֲדֹנָי יְהוִה, יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה, נֶגֶד, כָּל-הַגּוֹיִם-
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר.   וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל-מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ; וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ, אֲשֶׁר פִּי יְהוָה יִקֳּבֶנּוּ.   וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּיַד-יְהוָה; וצנוף (וּצְנִיף) מְלוּכָה, בְּכַף-אֱלֹהָיִךְ.  לֹא-יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה, וּלְאַרְצֵךְ לֹא-יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה--כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי-בָהּ, וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה:  כִּי-חָפֵץ יְהוָה בָּךְ, וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל.   כִּי-יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה, יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ; וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל-כַּלָּה, יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ.  עַל-חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים--כָּל-הַיּוֹם וְכָל-הַלַּיְלָה תָּמִיד, לֹא יֶחֱשׁוּ; הַמַּזְכִּרִים..."

''
ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר ביום הגאולה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הגאולה- בית המקדש השלישי/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ ציון ככלה ביום נישואיה-על פי חזון ישעיהו/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הגאולה ע"פ ישעיהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר