יום שלישי, 30 באפריל 2019

פרשת קדושים- נטיעת עצי מאכל עם הכניסה לארץ?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת קדושים - נטיעת עצי מאכל עם  הכניסה לארץ?

מאת: אהובה קליין

היצירות שלי לפרשה:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)




העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
 ציורי תנ"ך/ הריסת עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/הדאגה לעני-עוללות/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/"לא תכלה פאת שדך"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ נרות שבת / ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ נטיעת עצים עם הכניסה לארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ ירושת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


פרשה זו פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".[ויקרא י"ט, א-ג]

ישנו קשר הדוק  לפרשה הקודמת: "אחרי מות"- בה נאמר: להתרחק מדרכי הגויים:

"כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ; וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם, לֹא תֵלֵכוּ".

אך בפרשתנו הושם הדגש על  קיום מצוות ומעשים  טובים  למטרה של חיי קדושה- סה"כ חמישים ואחד מצוות.

אחת המצוות היא: נטיעת  עצים עם הגעת עם ישראל  לארצו- כפי שכתוב:  "וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל--וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, אֶת-פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים--לֹא יֵאָכֵל.  כד וּבַשָּׁנָה, הָרְבִיעִת, יִהְיֶה, כָּל-פִּרְיוֹ--קֹדֶשׁ הִלּוּלִים, לַיהוָה.  כה וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת, תֹּאכְלוּ אֶת-פִּרְיוֹ, לְהוֹסִיף לָכֶם, תְּבוּאָתוֹ:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".  [שם י"ט,כ"ג]

השאלות הן:

א] מדוע הצטוו בני ישראל לנטוע עצי מאכל עם כניסתם לארץ?

ב] מהי מצוות הערלה?

תשובות

מצוות נטיעת עץ מאכל עם הכניסה לארץ.

נאמר: "וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל"

במדרש רבה [ויקרא כ"ה, דברים י"ג]  אמרו חז"ל: "אחרי ה' אלוקיכם תלכו"- נשאלת השאלה וכי אדם , בשר ודם- מסוגל ללכת אחרי הקב"ה? הרי כתוב: "בַּיָּם דַּרְכֶּךָ  וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ":

(תהלים פרק ע"ז פסוק כ)נאמר:  "אחרי ה' תלכו ובו תדבקון"- האם מסוגל האדם לעלות השמימה ולהידבק בשכינה?  הרי כתוב: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא". [דברים ד, כ"ד] וכי אפשרי לאדם להידבק בקב"ה?

אלא שמתחילת בריאת העולם התעסק הקב"ה בנטיעה שנאמר:  "וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם" [בראשית ב, ח] לכן גם בני ישראל מצווים בזמן כניסתם לארץ- לעסוק תחילה  בנטיעות.

כשבני ישראל היו נודדים במדבר במשך ארבעים שנה- היו מקבלים הכל על מגש של כסף מאת ה', מן, באר מים, שליו ,עמוד ענן היה מורה להם את הדרך ביום  ובלילה- עמוד האש- היה מאיר להם את המסלול. אך משנכנסו לארץ, אמר  להם משה: כל אחד ואחד ייקח עמו כלי עבודה ויצא לשטח ויינטע עצים.

מעשה באדריאנוס קיסר- היה מהלך  בשבילי  טבריה והנה ניתקל באיש זקן שהיה עסוק בנטיעת עצים, שאל אותו: בן כמה שנים אתה? ענה לו: אני בן מאה שנים.

שאל אותו הקיסר ? אתה חושב שתזכה לאכול מפירות העצים שאתה נוטע?

ענה לו הישיש: אם אזכה –אוכל, ובמידה ולא אזכה- כמו שאבותיי נטעו עצים למעני- כך אני  נוטע לבניי.

ענה לו הקיסר: אם תזכה לאכול מהפירות תודיע לי, ואכן העצים צמחו ואף נתנו  פירות, החליט הזקן לגשת למלך ולהודיע לו על כך- לקח סל מלא תאנים והלך אל המלך, שאל אותו המלך: מה אתה רוצה?

ענה לו הזקן: אני אותו זקן שפגשת אותי לפני שנים ובקשת ממני שאודיע לך- במידה ואזכה לאכול מן התאנים. וכן זכיתי ליהנות מאכילת הפירות ובאתי  להביא לך גם מהתאנים של אותם עצים. מיד ציווה אדריאנוס את משרתיו להביא לזקן כיסא זהב שישב- וביקש מהם שירוקנו את הסל מהתאנים וימלאו אותו בדינרים, ענו לו משרתיו: מה הכבוד הזה שאתה מעניק ליהודי זה?

 ענה להם: בורא עולם מכבד כל כך את היהודי הזה- ואני לא אכבד אותו?

אשת שכנו של המלך, הייתה אישה מרושעת ואמרה לבעלה: תראה איך מלך זה אוהב תאנים מחליף אותם בדינרים, היא הציעה לו: קח שק מלא תאנים תביא גם אתה למלך. עשה כן האיש והביא למלך שק תאנים. שאל אותו המלך לפשר העניין.

 ענה לו האיש: הגיעה אלי שמועה שאתה נוהג להחליף תאנים בדינרים.מיד ציווה המלך את משרתיו להעמיד את האיש ליד פתח הארמון וכל מי שיעבור לידו - יזרוק לו תאנה אחת, וכך עשו והעמידו אותו  סמוך לארמון עד הערב ואז שחררו אותו, כששב  לביתו אמר לאשתו: את כל הכבוד שהעניקו לי אתן לך? ענתה לו האישה: לך תספר לאביך הטוב שבשק היו תאנים ולא אתרוגים והם היו בשלים ורכים שהרי אם היו קשים ולא בשלים היו עשויים להמית אותך. [ויקרא רבה כ"ה]

חז"ל אומרים: הקב"ה פונה אל עם ישראל ואומר להם: למרות שתמצאו עצים נטועים בארץ ישראל, אל תאמרו: נשב ולא ניטע, עליכם להיות זהירים בנטיעות, לפי שנאמר:

"וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל" כשם שנכנסתם גיליתם עצים שניטעו על ידי אחרים גם אתם תטעו עצים בשביל בניכם.

לעניות דעתי: אברהם אבינו שהיה אבי האומה – הלך  לאורכה ורוחבה של ארץ ישראל  נטע עץ  ביוזמתו, כנאמר: "וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע"   [בראשית[ הנטיעה מוכיחה על התבססות  במקום מושבו.

על פי רד"ק:

"אש"ל – ראשי תיבות : אכילה שתיה לויה; רוצה לומר , שהנהיג אנשי באר שבע להכניס אורחים , ושחייב אדם לעשות לאורח הבא אליו שלשה דברים: אכילה שתיה לויה".

מצוות עורלה.

רש"ר מסביר: - מהרגע שהמן פסק במדבר וישראל נכנסו לארץ התחילו לאכול מיבול הארץ- החלה מצוות עורלה.

ההלכה מלמדת אותנו: [מסכת קידושין ל"ז] למרות שערלה היא מצווה התלויה בארץ- היא נוהגת גם בחוצה לארץ ואפילו אילן שניטע על ידי נוכרי- או שצמח מאליו- חל עליו דין ערלה.[ערלה, א ,ב]

מצווה זו נוהגת באילנות שניטעו  למטרת פירות למאכל, אלא עם כן  נטעו למטרת גדר ,או למטרת סייג וקורות- במקרה זה- הם פטורים מדין עורלה.

במשך שלוש שנים מאז העץ נותן את פירותיו הפרי ומצב האילן- קרויים "ערלה"

 וזאת כל עוד נאסר על הבעלים להשתמש בהם באופן רגיל והאדם שמנוע מלאכול את הפרי, נקרא: "ערל".

רבינו בחיי מסביר: על דרך הפשט, טעם המצווה להעניק כבוד לה' החל מהפרי הראשון הבשל שלא נאכל ממנו "עד אשר נביא שנה אחת כל פריו הילולים, וידוע כי האילן בתוך שלוש שנים פריו מועט ואין בו טעם ואין בו ריח ולכן אינו ראוי שנקריב אותו לפני ה' ,ורוב האילנות  אינם מוציאים פירות עד השנה הרביעית"

ובדרך הטבע -הפרי במשך שלוש שנים ראשונות- מזיק לגוף- כי הוא  משופע מכוח יניקת הארץ ועדיין לא עבר די זמן כדי  שיספיק להתחמם  בכוח השמש ויתחמם בכוח האוויר, הפרי כולו עפרי – מימי לפיכך יזיק לאוכלו- ממש כמו הדג  חסר הקשקשת  אשר יש  בו לחות מרובה.

 לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן להסיק- כי עם ישראל מצווה לחיות בקדושה- ולהדבק במידותיו של הקב"ה.  מי ייתן ונרבה חיי תורה וקדושה כפי שנאמר:

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות, י"ט, ו').אמן ואמן.

ההפטרה השבת: [שמואל -א,פרק כ]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

נטיעת עצים בארץ ישראל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

נטיעת עצים בארץ ישראל.

 שיר מאת: אהובה קליין ©



שמים  שזורים  ענני שכינה

בני ישראל   חדורי אמונה

לכנען מגיעים  בהמוניהם

 נרגשים לוטשים עיניהם.



אלוקים זוכר חסדי נעורים

עת  במדבר היו  נודדים

לכתם  ימים כלילות

לאור ניסים  ונפלאות.



בשמחה  מקיימים ציוויים

שתילים רכים אוחזים

לטעת בארץ  נחפזים

להידבק במעשי אלוקים.



בליבם  מתנגנות נגינות

לנוכח צבעים ומראות

עת מתממשות  הבטחות

בפיהם נושאים תפילות.


 הערה: השיר בהשראת פרשת: קדושים [חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול- נוטל ידיו ורגליו ביום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

Biblical paintings by Ahuva Klein- The High Cohen bathes his hands and feet

 "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ:  .........וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם".
[ויקרא ט"ז, ג-ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 23 באפריל 2019

פרשת אחרי מות- מה גנוז בלב הכהן הגדול?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת אחרי מות - מה גנוז בלב הכהן הגדול ?

מאת אהובה  קליין.

היצירות שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ושני השעירים/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכהן משליך את השעיר לעזאזאל/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול נוטל ידיו ורגליו טרם טבילתו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הכוהן מקטיר קטורת על מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין () [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הכהן מברך את הקהל במוצאי יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ צום יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




פרשה זו מתארת באופן מפורט את עבודת הכהן הגדול ביום הקדוש ביותר בשנה - יום כיפורים . בתקופה שבית המקדש היה קיים . אך כזיכרון  לאותה עבודת הקודש שבטלה עם חורבן הבית השני קבעו חז"ל : לקרוא את הפרק הפותח פרשה זו בין תפילת שחרית  למוסף ביום הכיפורים.

 וכך פותחת הפרשה באזהרה לכהן הגדול:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת--אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל- הָאָרֹן, וְלֹא יָמוּת, כִּי בֶּעָנָן, אֵרָאֶה עַל- הַכַּפֹּרֶת.  בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ:  בְּפַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה. כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ, וּמִכְנְסֵי-בַד יִהְיוּ עַל-בְּשָׂרוֹ, וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר, וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף; בִּגְדֵי-קֹדֶשׁ הֵם, וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם". [ויקרא ט"ז, א-ה]

השאלות הן:

א] מהי עבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים?

ב] מהו הסוד הגנוז של הכהן הגדול?

ג] מהי האזהרה לכהן הגדול?

תשובות

עבודת הכהן  הגדול ביום הכיפורים:

ביום הכיפורים היה מוטל על הכוהן הגדול:

א] לכפר על כל בני ישראל-ועל כל בני ביתו. "וכיפר  בעדו ובעד כל  ישראל"

ב] היה חייב לטהר את המקדש את המזבח ואת הכוהנים, כפי שנאמר: "ויכפר את מקדש הקודש ואת אוהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכוהנים ועל כל עם הקהל יכפר" [שם ט"ז, ל"ג]

ג] ביציאת הכוהן הגדול מקודש הקודשים היה נושא תפילה מיוחדת על עם ישראל. היות ועבודתו הייתה כרוכה במאמץ פיסי רב במיוחד, עבודתו התחילה כבר מחצות הלילה . כשיצא היה מתפלל תפילה אחת ארוכה ושנייה קצרה.

ד[ שלוש פעמים הקטיר קטורת  על מזבח הזהב.

ה] שלוש פעמים היה מתוודה.

ו]  ארבע פעמים היה נכנס לקודש הקודשים.

ז] חמש פעמים היה חייב להחליף את בגדיו, באופן הבא: היה פושט את שמונת  בגדי הכהונה, ביניהם היו: "בגדי זהב", לבש ארבעה בגדי כהונה של כוהן הדיוט מבד לבן ולהפך וכל זה בהתאם לסוג הקורבן שהיה עליו להקריב באותו זמן, ולא השתמש בבגדי: "הזהב" לפי שאין להזכיר את מלאכת עגל הזהב במעמד חשוב זה.

הכוהן הגדול היה דומה למלאכי השרת- שהיו לבושים בדים, כפי שהדבר מופיע אצל :יחזקאל [פרק ט]

ח] חמש פעמים ירד וטבל את בשרו במים.

ט] עשר פעמים היה מקדש את ידיו ורגליו.

י ] עשר פעמים היה מזכיר את  השם המפורש-בנעימה מאד מיוחדת.

י"א] חמישה עשר קורבנות היה מקריב , לא כולל את: "השעיר לעזאזל".

י"ב] 43 פעם היה מזה מדם הקורבנות, כאשר סיים את מלאכותיו בשלום- היו העם חוגגים לו יום טוב ,שרים  פיוטים יפים המתארים את רוממות הרוח המיוחדת בעת צאתו מקודש הקודשים.

הסוד הגנוז בכהן הגדול.

הרב אביגדור הלוי נבנצל מסביר בספרו: "שיחות לספר ויקרא": כי רק הכהן הגדול – שיָרַשׁ את הכהונה מאהרון הזקן - הכהן הגדול הראשון -מסוגל לעסוק בעבודתו המיוחדת ביום הכיפורים- היות ויש לו את התכונה החשובה: אחדות עם הזולת ומעשיו יזקפו לטובת הכלל. ושורש העניין נעוץ בדברי משה אל ה':[כאשר משה סירב לקבל בתחילה את שליחותו]

"וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי":

אלוקים עונה לו: " וַיִּחַר- אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ". [שמות ד, י"ד]

ויש להבין ממה חשש  משה, טרם יתמנה למושיעם של  ישראל ? הוא חשש שעצם התפקיד החשוב של ההנהגה שלו  על ישראל- תפגע באהרון אחיו ,היות ואהרון היה נביאם של ישראל במצרים בתקופה של שמונים שנה- אהרון סבל את כאבם של ישראל ונאנק איתם יחדיו.

הוא היה גם מנחם את העם בנבואות נחמה של גאולה שבוא תבוא.

אמר משה: "עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר" [שמו"ר ג, ט"ז]

משה חושש מפני קנאת אהרון אחיו - לאחר ששב ממדיין וייטול את ההנהגה, מטעם זה אמר  משה אל ה': "וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח".[שמות י"ד, י"ג] עדיף שההנהגה תישאר אצל אהרון הכהן הגדול, משה חשש שאהרון יצטער על כך שמשה ישמש מעכשיו למנהיג על עם ישראל  " כי גאולת כל  עם ישראל על חשבון צערו החבוי של יהודי אחד- אינה גאולה"!

אומנם ה' אינו חולק על טענת משה ,אך מגלה  לו שהמציאות שונה , לאהרון יש לב מיוחד- לב מעל הטבע, לב על אנושי כלל- ישראלי! כמו שה' מבטיח למשה:

"ְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".

 ליבו של אהרון- גדוש אהבה לזולת- עד כדי כך ששמחת זולתו- היא גם שמחתו, כאילו אהרון מחובר בנימים  נסתרים ללבו של כל אחד מתוך העם. ולכן שמחת משה- היא גם שמחת אהרון.

מה שמאפיין את אהרון: זוהי  האחדות העליונה עם ישראל- הוא הדין גם לגבי תכונות הנפש של צאצאיו הכוהנים.

מכאן  שאין פלא שווידויו מכפר גם על הכלל ,כאשר לעם צר בחטאיהם- זו גם צרתו האישית של הכהן ולכן הווידוי שלו- כמו  הווידוי של החוטא עצמו.

אך יש  לכהן הגדול גם חובות- שמטרתן לא לחלל את מתנת השמים הזורמת  בנימיו,  משום כך חל עליו איסור מוחלט להיטמא למתים, להינשא לגרושה- כי מרגע שנולד עד סוף ימיו- קדוש הוא לאלוקיו.

האזהרה לכהן הגדול:

ישנו ציווי לכהן הגדול- לא לבוא בכל עת אל הקודש כפי שהכתוב מציין: "וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ"

רש"י מסביר: היות וגילוי שכינת ה' נמצאת בקודש – יזהר שלא ירגיל עצמו לבוא לשם בכל עת !

על פי הספר  "שיחות מוסר" של רבי חיים לייב שמואלביץ- הסבר מעניין: הוא מביא את דברי-החסיד יעבץ שכתב בפרושו לאבות [א, מ"ד] על הנאמר בספר יחזקאל [מ"ו, ט]:

"וּבְבוֹא עַם-הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהוָה, בַּמּוֹעֲדִים, הַבָּא דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֺת יֵצֵא דֶּרֶךְ-שַׁעַר נֶגֶב, וְהַבָּא דֶּרֶךְ-שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹנָה:  לֹא יָשׁוּב, דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר-בָּא בוֹ--כִּי נִכְחוֹ, יצאו (יֵצֵא)". הקב"ה הקפיד שהאדם לא יראה אותו שער פעמיים ,שמא ישווה בעיניו לשער ביתו וקירות הבית לקירותיו וכו' וכך היה גם בחטא העגל- שהיה  האהל בתוכם עד שמאסו בו ובקשו מאהרון שיעשה להם אלוהים, ומשה  רבינו  חש בזה ולכן נטה את האהל מחוץ למחנה הרחק מן המחנה.

מסתבר שהאויב הגדול ביותר של כל רגש קדושה- זה ההרגל- ההרגל עשוי לכבות  את כל גחלי הקודש - עד שתדעך לגמרי, חלילה.

לכן אהרון הכהן- נכנס רק פעם אחת בשנה לקודש הקודשים : ביום הכיפורים.

עוד כותב החסיד יעבץ: אל יאמר אדם, שאיננו מעוניין לשמוע את דברי הרב בשיעור תורה – כי שמע רעיון זה פעמים רבות ,אלא עליו לשתות בצמא את דבריו- כאלו שלא שמע את הדברים לפני כן מעולם.

דוגמא  מעניינת מצאנו ברדת המן במדבר, יום יום, ומתוך שבאו עם  ישראל- לידי הרגל- בסופו של דבר מאסו בו, כפי שנאמר: "וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל". [במדבר כ"א, ה]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הכהן הגדול, בהיותו צאצא לאהרון הכהן- טמון בו לב מיוחד- המחובר בנימים  לכל אחד מישראל ולכן יש באפשרותו לברך וגם לכפר על חטאי  כל אחד ואחד מישראל, מנגד ישנה אזהרה שלא יבוא בכל עת אל קודש הקודשים, שמא יבוא לידי הרגל וחס ושלום ולמאוס בקדושה. ויפים הם דברי דוד המלך האומר:

"אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" [תהלים, כ"ז, ד]כוונתו בדבריו: כי כל יום שיתפלל בבית ה'  זה יחשב לו כביקור מחדש ולא משהו מן ההרגל.

ההפטרה:
 מפטירים בספר יחזקאל[ כ"ב]

בשביעי של פסח קוראים:
 פרשת בשלח  [חומש שמות] כולל שירת הים.


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ משה מכה עם המטה את ים סוף/ ציירה: אהובה קליין.(c)


העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת /ציירה: אהובה קליין (c)




העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)

בשביעי של חג הפסח 



 מפטירים ב: שמואל ב,- כ"ב, :

"וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהוָה, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת,   בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ  
מִכַּף כָּל-אֹיְבָיו, וּמִכַּף שָׁאוּל. ..."



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ מלחמת שאול בדוד ואנשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הכהן הגדול וסגולתו/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הכהן הגדול וסגולתו

 שיר מאת: אהובה קליין ©

היום הקדוש בשנה

בתקופת המקדש מתנה

הכהן הגדול בהכנה

טרם מחילה וכפרה.



במים נועץ עיניו

נוטל ידיו ורגליו

מטהר מוחו ומחשבותיו

מודע  לאחריותו ומצוותיו.



בגדיו צחורים לתפארת

בליבו  צומחת גחלת

מתעלה מתעצמת כשלהבת

את  עם ישראל עוטפת.



במידת מסירות הנפש

שורפת עוונות ורפש

חיש יישא תפילה לאלוקים

למען מחיקת כל החטאים.



מלאכי השרת מקשיבים

לבית דין של מעלה נחפזים

בברכות הכהן מתחשבים

רחמים  על ישראל שואלים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת: "אחרי מות" [חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר