יום שלישי, 3 ביולי 2018

פרשת פנחס- מהו יוֹם תְּרוּעָה?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת פנחס - מהו  יוֹם תְּרוּעָה ?



מאת: אהובה קליין .


הציורים שלי לפרשה:


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ ראש השנה- "יום תרועה" /ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות
 ציורי תנ"ך/   "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ....  "יוֹם תְּרוּעָה" / ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בנות  צלופחד- לפני משה ואלעזר הכהן ולפני הנשיאים/ ציירה: אהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה  עולה להר העברים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה משקיף מהר  העברים- אל עבר ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה סומך ידיו על יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יוכבד-משה, אהרון ומרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פינחס זוכה לברית שלום/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציור מתוך ההפטרה:[ מלכים-א, י"ח]
ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא בצל עץ הרותם ועוגת הרצפים וצפחת המים/ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה זו כוללת נושאים רבים , אחד מהם הוא: שבת וחגי ישראל. כידוע, ראש השנה הוא החג הראשון  אשר פותח  את השנה החדשה ומתואר כך בפרשתנו: "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם".[במדבר כ"ט, א-ב]

 השאלות הן:

 א] מה המשמעות של: "יוֹם תְּרוּעָה"?

 ב] מה המיוחד בחודש השביעי?

 תשובות.

יוֹם תְּרוּעָה,

על פי דעת מקרא: בדומה ליום הביכורים שלא נזכר בכתובים במפורש - שהוא חג מתן תורה ,גם ביום - א' תשרי- לא נאמר: שהוא ראש  השנה ,אבל על פי המסורת שבידנו - ישנן הוכחות במקרא שבני ישראל התחילו למנות את השנים כבר בימים קדומים-בתאריך זה טרם מתן תורה.

"יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם" זו מצוה בפני עצמה. מעניין , כי בזמן הקרבת הקורבנות היו תוקעים בחצוצרות, אך גם ב - א' בתשרי – תוקעים בשופר, כפי שנאמר: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" [תהלים פ"א, ד]

בפרשתנו נאמר: "יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם" ואילו במקור נוסף נאמר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ". [ויקרא כ"ג, כ"ד]

לכאורה ישנה סתירה בין שני מקורות אלה, ִ"זכְרוֹן תְּרוּעָה"- פרושו: שאין תוקעים בשופר בראש השנה, אלא נוהגים להזכיר את ענייני התרועה בקריאת  פסוקים ומזמורים ואילו יום תרועה - מבטא  תקיעת  שופר, אלא, שאם ראש השנה חל בשבת- אין  תוקעים בשופר, אך ביום חול  כן תוקעים בשופר.

בספר "באר משה" ישנה שאלה: מדוע לא נזכר במפורש  השופר בפרשה זו , אלא " יוֹם תְּרוּעָה"?

כדי לדעת  שהכוונה לשופר- לומדים זאת מהפסוק: "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" [ויקרא  כ"ה, ט] ולמה נאמר : "יום תרועה" וכי  בתאריך זה תוקעים במשך כל היום?

אלא שהכתוב מלמד אותנו כי מצוות תקיעת שופר בראש השנה - יש לה שתי מטרות:

א] עצם קיום המצווה של תקיעת שופר.

ב[ להכניע את לב האדם - ההכנעה אצל האדם נובעת מתוך דעת- כמו שנאמר: "אשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יְהוָה בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן" [תהלים פ"ט, ט"ז] כלומר, אדם שיש לו דעת - והוא יודע את אלוקים , ממילא יש לו את כוח ההכנעה לפניו. כמו שנאמר: "בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל". [משלי ג, כ]

על כך אומר הרלב"ג :

"בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת..."

"כי בעבור דעת האדם החכמה והתבונה הזאת - נבקעו תהומות מלמטה , נובעות מהם -אלו הידיעות ומלמעלה ג"כ ירעפו טל ישפעו בו -אלו הידיעות"- כלומר- על ידי הדעת של האדם המכיר את אלוקיו- הוא זוכה לשפע של חכמה   כמקור תהומות למטה וכן שפע רוחני מלמעלה- בדומה לטל שאינו פוסק לעולם.

אלא שלא כולם זוכים להגיע לדעת ברמה כה גבוהה את ה' ,שהרי הכנעה זו של האדם היא במשך כל היום! לכן נאמר  במקור אחר: "זכרון תרועה" שזוהי רמה פחותה יותר של הבנת האדם את בוראו ורק באמצעות תקיעת  השופר ניתן לקיים תרועה זו.

בספר :"מטה שמעון" ישנה שאלה, מדוע נאמר: "יוֹם תְּרוּעָה" ולא יום תקיעה? התשובה לכך: כי המילה: "תרועה" מרמזת על שברון  הלב של האדם תוך כדי חרטה על חטאיו שכשל בהם , על כן כל המצטער ומתחרט על חטאיו- באופן זה- מוכיח כי לא ישוב למעשיו הרעים שוב. [על פי "פרפראות לתורה- בשם "מנורת המאור"]

 להלן סיפור להמחשת - לב נשבר:

מעשה בתלמידו  של הבעש"ט שהיה אמור להיות  בעל תוקע בראש השנה, מה עשה? רשם על פתקים מיני כוונות ומסרים  שלימדו  הבעש"ט והטמין את הפתקים בתוך המחזור, הלך סמוך לתקיעות למקווה טהרה- כדי לטבול, באותו זמן הבעש"ט  לקח את המחזור לידיו, ראה את הפתקים  ומיד הוציאם, כאשר חזר הבחור, לקח  את  המחזור ועלה לבימה לתקוע בשופר, חיפש את הפתקים שרשם בהם את כוונותיו שבאמצעותם רצה  לכוון לפני התקיעה, מיד חש התלמיד מועקה ושברון לב עמוק ודמעות זלגו מעיניו, בתום תפילה זו  אמר הבעש"ט לחסידיו: כי הוא בטוח שתקיעות השופר של התלמיד בקעו רקיעים ואמר לבעל התוקע: דע לך שהכוונות והייחודים דומים למפתחות- ומה המשמעות של מפתח? שהוא  שלא תמיד  מתאים  לכל מנעול והשער נשאר סגור, אך מנגד: לב נשבר דומה לגרזן שמצליח לבקוע כל שער וכל מחיצה!  כמו שנאמר: "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה".

בסיום "ברכת שופרות" ואומרים:

"כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך, ברוך אתה ה' שומע תרועת עמו ישראל ברחמים".

ישנו הבדל בין "מאזין"- לבין  "שומע"

"שומע"- זה יותר  ממרחק ואילו מאזין- זה משהו  יותר מקרוב, כמו שנאמר: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" [דברים  ל"ב, א]

כיוון שמשה היה קרוב יותר לשמים – היה מדבר עם השמים- כאדם המדבר אל רעהו לכן נאמר: " הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם": אך לגבי הארץ שראה אותה מרחוק ,נאמר: "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ". לכן על קול שופר- ללא הכנעת הלב  -נאמר:  שומע קול שופר- היינו- שמיעה מרחוק- במצב זה האדם אינו קרוב אל ה' כל כך, אך "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם"- המשמעות:  שהאדם קרוב יותר אל אלוקים, תרועת הלב מקרבת את האדם יותר לשם, כמו שנאמר: "קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ".[תהלים ל"ד, י"ט]

אדם בעל הכנעה , ה' קרוב אליו ומאזין לו. "הבחנה זו אינה שייכת למלאכים"



מהות החג

מעניינים הדברים המופעים  במדרשים:

"אמר רבי לוי, בכל חודש וחודש (בקיץ) ביקש הקדוש-ברוך-הוא - ליתן לישראל מועד. בניסן נתן - להם פסח. באייר נתן להם -פסח קטן (פסח שני). בסיוון נתן - עצרת (שבועות). בתמוז היה בדעתו ליתן להם מועד גדול, ועשו העגל ובטל (החג של) תמוז ו(של) אב ו(של) אלול, ובא תשרי (שבו סלח השם על מעשה העגל) ופרע להם...".

בספר "אהבת דוד" (לחיד"א – רבי חיים יוסף דוד אזולאי) מתואר: "והנה האבות היו עושים ראש השנה -בתמוז, וכיפור באב – כי כך עושים בשמים. ורק לפי שעשו ישראל העגל בטלו מהם, וכשנתרצה להם הקדוש-ברוך-הוא קבע להם ראש השנה וכיפור בתשרי... וכביכול מענוותנותו גם בשמים עשה כישראל!

רש"ר  [הרב שמשון רפאל הירש] שם את הדגש על- "החֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" החודש השביעי דומה במשמעותו ליום השביעי של השבוע, ביום השביעי  יש  פנאי לכל אחד ואחד להתבוננות עצמית בעולמו ,ביום זה אנחנו  שומטים את כוחנו להשתלט על עולמנו הפרטי וסומכים רק על בורא עולם ובכך אנו זוכים לאנרגיה חיונית מתוך שמחה, באופן דומה -גם החודש השביעי פותח לנו פתח להתבוננות  עצמית ובמבט לאחור -אנו שבים להיות במחיצת אלוקים וחשים כאילו נולדנו מחדש  על ידי  הכפרה, ביום מקודש זה שובתים כל מלאכה , קול השופר מעורר אותנו לשוב למחיצת  מלך המלכים.

 לסיכום, לאור האמור לעיל, יום  תרועה- מכוון לראש השנה- מטרתו לעורר את  האדם  אל ה', כנאמר: "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ" ? [עמוס, ג, ו]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יוֹם תְּרוּעָה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יוֹם תְּרוּעָה

 שיר מאת: אהובה קליין ©

  חודש שביעי ראשון מקודש

  מקרא קודש  שער חדש

 לעם ישראל יום תרועה

 כהרף עין העדה קרואה.



קולות שופר מהדהדים

רקיעי  שמים מרעידים

לב ונשמה  מעוררים

מטף ועד זקן  נחרדים.



החזן עטור צחורים

אוחז שופר איילים

ניצב לעיני המתפללים

לקול התרועה  מאזינים.



פני מלך המלכים  מכבדים

שרביטו באהבה  מקבלים

על עוונותיהם מתחרטים

בכוח ההכנעה לטובה זוכים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת פינחס [חומש  במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בלעם משקיף על מחנה ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וַיַּרְא בִּלְעָם, כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא-הָלַךְ כְּפַעַם-בְּפַעַם, לִקְרַאת נְחָשִׁים; וַיָּשֶׁת אֶל-הַמִּדְבָּר, פָּנָיו.  וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹהִים.  גוַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר:  נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.   נְאֻם--שֹׁמֵעַ, אִמְרֵי-אֵל:  אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם.   מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל.  כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה, כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם".    


[במדבר  כ"ד, א-ז]

Biblical paintings

Balaam looks at the tens of the people of 

Israel


ציורי תנ"ך/ בלעם משקיף על  מחנה ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 26 ביוני 2018

פרשת בלק- מי היה בלעם ומה גילה על עם ישראל?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בלק - מי היה בלעם  ומה גילה על עם ישראל ?

מאת: אהובה קליין

הציורים שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ בלק- מלך מואב משקיף על עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ בלק שולח מלאכים אל בלעם/ ציירה: אהובה  קליין (c)

























ציורי תנ"ך/ זקני מואב וזקני מדיין וקסמים בידם מגיעים אל בלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ בלעם ואתונו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  בלעם  ואתונו לפני המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

בלעם משקיף על אוהלי ישראל:" מה טובו אוהלך יעקב ומשכנותיך ישראל"/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ" / ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "הן--עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו  מתארת לנו כיצד שאף בלק - מלך מואב לכלות את עם ישראל.       את השליחות הזאת הפקיד בידי בלעם - שהיה נביא הגויים.

בלק, היה נחוש ונחרץ לבצע את אשר זמם  לאחר שהשקיף על עם ישראל והבחין  בעוצמתו הרבה, כפי שהכתוב מציין: "וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [במדבר  כ"ב, ג-ד]

לאחר כמה ניסיונות  כושלים לקלל את עם ישראל , בלעם מבחין בייחודיות של עם זה  ומסיק - כי המשימה איננה פשוטה כלל, כפי שהכתוב מתאר:

"וַיַּרְא בִּלְעָם, כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא-הָלַךְ כְּפַעַם-בְּפַעַם, לִקְרַאת נְחָשִׁים; וַיָּשֶׁת אֶל-הַמִּדְבָּר, פָּנָיו.  וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹהִים.  וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר:  נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם--שֹׁמֵעַ, אִמְרֵי-אֵל:  אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם.  ה מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל.  כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה, כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם.  יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים; וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ.  אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם, כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ; יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו, וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם--וְחִצָּיו יִמְחָץ.  כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר". [במדבר  כ"ד ,א- י]

השאלות הן:

א] מי היה בלעם?

ב] במה הבחין בלעם?

בלעם

בלעם היה נביא הגויים , גר בפתור אשר בארם נהריים על נהר פרת- צפון סוריה בקרבת גבול תורכיה.

בלעם היה אחד משלושת יועציו של פרעה , יחד עם איוב ויתרו.  הוא הציע  לפרעה לשעבד את ישראל, איוב שתק, יתרו התנגד וגורש ממצרים. כתוצאה מכך, בלעם נהרג בסופו בחרב, על איוב באו ייסורים - יתרו לעומתם, זכה שבתו תינשא למשה. [תלמוד מסכת סוטה דף יד ע"א]

בלעם היה ירא חטא – הכוונה, הוא  פחד שייענש על ידי אלוקים אם יפעל בניגוד לרצון ה'.

את זאת ניתן ללמוד ממילותיו: "וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה".

[במדבר כ"ח, י"ח]

אך מנגד היה בלעם מוכן לקלל את ישראל במידה ואלוקים היה מאשר לו לעשות כן.

על פי המתואר בספר יהושע -  בלעם  נחשב לקוסם , סופו היה שנהרג על ידי ישראל: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם". [יהושע י"ג, כ"ב]

בלק - מלך מואב, בטח בבלעם שיוכל לסייע לו בהחלשת עם ישראל באומרו:  "כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר".

במסכת אבות- מתואר בלעם: "עַיִן רָעָה, רוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע". [מסכת אבות, ה' . י"ט]

 כלומר : היה גאוותן גדול ואנוכי.

ישנו פירוש ידוע- אשר לפיו-בלעם הוא שיעץ למואב לגרום לישראל לחטוא בשיטים עם בנות מואב, התוצאה הייתה - מגיפה קשה בעם ישראל.

על פי חז"ל- לבלעם היו כוחות מיוחדים :יש רגע אחד ביום, בו הקב"ה כועס על עובדי ע"ז. בלעם ידע לכוון לרגע הזה, והיה מנצל את הזמן  כדי לכוון את קללותיו למישהו מסוים ברגע הזה , מה שהיה פוגע בהם אנושות, כי כשהקב"ה כועס, כביכול, הוא שומע לקללתו ונפרע מהם (ברכות ז, ב).

חז"ל סבורים: כי בלעם בן בעור היה בגדר "נביא"

רש"י  מבהיר: אע"פ שבלעם היה רשע ולא ראוי לנבואה, האלוקים העניק לו נבואה , כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו היו לנו נביאים חזרנו למוטב.

בסופו של דבר איבד בלעם את  כוח נבואתו.

על פי תנחומא: גם בלעם וגם בלק היו גדולים  מאבותיהם, בלק בן ציפור  זכה למלוכה - היה מלך מואב ובלעם זכה לנבואה.

בלעם היה עיוור בעינו האחת כפי שנאמר:" שְׁתֻם הָעָיִן"- בלשון יחיד.

רש"י  מביא את דברי רבותינו: הקב"ה היה סופר את בני ישראל ובמיוחד שם דגש על זרע הצדיק ואמר: מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יתבוננו בדברים אלו, היות ובלעם היה רשע – עין אחת  נסתמה לו כדי שלא יתבונן בזרע הצדיקים.

מעניין , בלעם אפילו מתפאר במום זה בכך שהוא  ראה ושמע שהקב"ה יושב ומונה... וההוכחה לכך בדבריו:

"נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם--שֹׁמֵעַ, אִמְרֵי-אֵל:  אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה"

רבי יוחנן אומר: "בלעם חיגר ברגלו אחת היה שנאמר:  "וַיֵּלֶךְ, שֶׁפִי", סומא באחת מעיניו היה שנאמר:" שְׁתֻם הָעָיִן". [מסכת סנהדרין ק"ה]

רש"י מפרש את המילים: "נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָייִם"   בשני פירושים:                              א] לפי הפשט: מכאן שהקב"ה היה נראה אל בלעם רק בלילה במיטתו.          ב] מדרש:  כשאלוקים היה נגלה אל בלעם מיד היה נופל- מאפיסת כוחות- על פניו- מהטעם שהיה ערל ומאוס.

לפי אונקלוס, בלעם היה ברמה פחותה ולכן ה' התגלה אליו רק בחלום.           לפי מדרשו: כשאלוקים היה מתגלה אליו, מיד נופל על פניו.

רבינו בחיי מציין את ההבדל בין בלעם לבין נביאי ישראל: אל נביאי ישראל ה' מתגלה ביום, לפי שנאמר:" וַיְהִי, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"  במדבר ו, כ"ח]

אצל  נביאי אומות הוא פונה בלילה.

הבחנתו של בלעם.

על הפסוק:"וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹהִים"

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: כאשר בלעם נשא את עיניו וראה את עם ישראל "לשבטיו" חונה בסדר מופתי- לפי השבטים לבתי אבות ומשפחות מיד הבין מהי תשובתו לבלק- מלך מואב.

באותו רגע רוח אלוקים שרתה עליו ,כעת לא היה עוד כלי שלא מרצון לדברים שה' שם בפיו ,מעתה ואילך-את כל אשר יגיד יהיה מתוך רוח טהורה של נבואה!

רוח אלוקים זו שכעת חש אותה -היא הייתה עבורו לגמרי חדשה ומעולם לא הרגיש בה קודם. ולכן בניגוד לנביאי ישראל- בלעם מתייחס תחילה אל עצמו ומחשבה זו  מעסיקה אותו לגמרי. הוא כה טרוד עם השינוי החדש הזה עד שאיננו מגיע למה שבאמת עליו לומר.

עתה הוא מרגיש  שנפקחה עינו והוא חש באלוקים העומד מעל סדר העולם וקובע לו מידה , גבול- חוק וסדר,  כלומר- מאפשר לו לחזות בדבר מה מסדר העולם שהוא קבע. כעת בעקבות אותה רוח אלוקים -שהכריעה אותו, בלעם -נעשה "גלוי עיניים" –דעתו צלולה וערנית.

הרי שאלת בלק אל בלעם הייתה: כיצד אתה רואה את עם ישראל "מראש הפעור"? מהו היחס שלהם לצניעות ומוסריות?

בלק, מבחין ב"אוהלי יעקב" ו"במשכנות ישראל" המספק לכל ילד ידע- מיהו אביו - השבטים המקובצים לפי ייחוס האב- שהרי "משפחת האב" קרויה: משפחה וכאן הם קנה המידה- שעל פיהם אפשר לדון את מוסר העם בענייני אישות.

"מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ" כמה טובים הבתים - הם בהתאם לחזון המוסריות וטובתו האמתית  של העם בין אם הם אוהלי העראי של עם ישראל תוך כדי מסעותיו במדבר ובין אם הם המשכנות הקבועים שלהם: "מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת". [תהלים מ"ט, י"ב]

הכוונה למשכן בשילה ובית המקדש ,בתי ישראל- הם כמו נחלים מבורכים וגני ירק – מבורכים.

כל בית אב מעביר לדור הבא את הברכות החומריות והרוחניות- כנחל וכל אחד מבורך בשפע  גשמי, מוסרי ושכלי. כל אחד הוא נחל  בפני עצמו הזורם באופן עצמאי  בשונה מאחרים. וכל הנחלים האלה מתאחדים לנהר אחד גדול וכך גם כל אחד ואחד כולל שפע  פירות וצמחייה בזכות אותו נהר גדול ומשותף.

הנהר - זו היא התורה הקדושה - אשר לפיה חיים עם ישראל.

לסיכום, בלעם שהיה נביא הגויים, ראה את חיי הקדושה של ישראל בחיי היום, יום ולפי המדרש: ראה את המשכן בשילה ואת המקדש. לכן הסיק: שישראל הם חץ ה' בידי אויביו- והאויבים לא יצליחו לפגוע  בהם.

כדבריו: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר".
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בלעם ותגליתו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בלעם ותגליתו

אהובה קליין ©


נְאֻם בִּלְעָם  בן בְעֹר

עת התייצב ברֹאשׁ הַפְּעוֹר

נחרץ בדעתו חיש לפעול

על ישראל בקללות למשול.



לפתע חש רוח אלוקים

רגליו רועדות על הסלעים

בעינו האחת מביט בישימון

ה' בשרביטו נותן את הטון!



אוהלים סדורים לרגלי ההר

כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר

נטועים כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם

צמחיה עשירה מרהיבת עין.



 משכנות ישראל נשקפים ברקיע

 מראה נשגב אותו מפתיע

 עם יוצאי מצרים

 לעד מבורך משמים!


 הערה: השיר בהשראת פרשת  בלק [חומש  במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מכת הנחשים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings


The plague of snakes in the desert



" וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל".    


 [במדבר  כ"א  ,ו'] 

 ציורי תנ"ך/ מכת הנחשים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר