יום שני, 13 בנובמבר 2017

ציורי תנ"ך/ לשאול את פי הנערה,תשובת רבקה לאליעזר/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ לשאול את פי הנערה, תשובת רבקה לאליעזר/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

Biblical paintings by Ahuva Klein- To ask the girl's mouth.

Rivka's answer to Eliezer 

" וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת-פִּיהָ.   וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה; וַתֹּאמֶר, אֵלֵךְ".

[בראשית כ"ד, נ"ז- נ"ח]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 6 בנובמבר 2017

פרשת חיי שרה- מה גנוז בשידוך הראשון בתורה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חיי שרה - מה גנוז בשידוך הראשון בתורה?

מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי לפרשה:


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/לשאול את פי הנערה/ ציירה: אהובה קליין (c)





העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ אברהם מנהל משא ומתן עם עפרון/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אברהם רוכש את מערת המכפלה בכסף מלא/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ אליעזר נשבע לאברהם שלא ייקח ליצחק אישה מבנות הכנעני/

ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אליעזר- עבד אברהם מתפלל להצלחת שליחותו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה בנערות השואבות מים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אליעזר ורבקה על הגמל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/  יצחק  יוצא לשוח בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רבקה מגיעה לביתו של יצחק/ ציירה: אהובה קליין (c)




פרשה זו גדושה בנושאים רבים ומשמעותיים ובתוכם תיאור מפורט על השידוך הראשון שבתורה ,כיצד נבחרה רבקה על ידי- אליעזר- עבד אברהם –לאישה עבור יצחק- בן אברהם.

כאשר אליעזר הבחין במידותיה הטובות של רבקה - מיהר והעניק לה תשורה: נזם זהב ושני צמידי זהב.

הוא נוכח לדעת –כי אכן היא הנערה המתאימה ליצחק, אך  הבין שיש לקבל רשות ממשפחתה כפי שהכתוב מתאר:

שאלתו אליהם: "וְעַתָּה אִם- יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת, אֶת-אֲדֹנִי--הַגִּידוּ לִי; וְאִם-לֹא--הַגִּידוּ לִי, וְאֶפְנֶה עַל-יָמִין אוֹ עַל-שְׂמֹאל"? [בראשית כ"ד, מ"ט]

תשובת לבן ובתואל:  "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב.  הִנֵּה-רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ; וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן - אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה"

ובהמשך הכתוב מתאר את המשך השתלשלות הנושא:

"וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת-דִּבְרֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה, לַיהוָה.  וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּבְגָדִים, וַיִּתֵּן, לְרִבְקָה; וּמִגְדָּנֹת--נָתַן לְאָחִיהָ, וּלְאִמָּהּ.  וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עִמּוֹ--וַיָּלִינוּ; וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר, וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי.  וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ, תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר; אַחַר, תֵּלֵךְ.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל-תְּאַחֲרוּ אֹתִי, וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי; שַׁלְּחוּנִי, וְאֵלְכָה לַאדֹנִי.  וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת-פִּיהָ.  וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה; ?וַתֹּאמֶר, אֵלֵךְ........ וַיְבָרְכוּ אֶת-רִבְקָה, וַיֹּאמְרוּ לָהּ--אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ, אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו". [שם ,כ"ד, נ"ב-ס"א]

השאלות הן:

א] מה משמעות המתנות שאליעזר העניק לרבקה?

ב] מאין לומדים כי הזיווג הוא מן השמים?

תשובות.

המתנות שהוענקו לרבקה.

"וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ--וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם". [בראשית, כ"ד, ב"ב]

רבינו בחיי שואל: מדוע נאמר המשקל המדויק של נזם הזהב? תשובתו:

לפי שהתורה רצתה לרמז לנו שעתיד לצאת מרבקה: עם - מקבלי תורה שעתידים לתרום למשכן כמו שנאמר: "בקע לגולגולת" מחצית השקל בשקל הקודש". זו התרומה שנידבו העם לצורך הוצאות הקמת המשכן-כפי שהכתוב מתאר: "וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה, מְאַת כִּכָּר; וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים, שֶׁקֶל--בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ.  בֶּקַע, לַגֻּלְגֹּלֶת, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ--לְכֹל הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, לְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. [שמות ל"ח, כ"ה-כ"ו]

ושיקבלו שני לוחות הברית- כנגד שני הצמידים שקיבלה רבקה: עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם" הם –כנגד -עשרת הדיברות .

לשון שקל = הוא נוטריקון: אש, קול,- רמז למתן תורה- כפי שכתוב: "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת-קֹלוֹ, לְיַסְּרֶךָּ וְעַל-הָאָרֶץ, הֶרְאֲךָ אֶת-אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה"   [דברים, ד, ל"ו ]

ומכאן יש להתבונן בהמן הרשע וכוונותיו כאשר אמר: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב ייכתב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ"[מגילת אסתר, ג, ט]

כוונתו הייתה: להשמיד את  ישראל ולבטל את התורה שניתנה על הר סיני.      ולכן כל הרמזים שניתנו לרבקה- הם סימן בעתיד לבנים.

וכל הצלחתו של אליעזר בדרך- הם  מרמזים לכל המקרים שהתרחשו במדבר  לעם ישראל.

וכשם שאליעזר הצליח מכוח ברכתו של אברהם שבירך אותו במילים: "הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ" [בראשית כ"ד, י]  כך קרה לעם ישראל במדבר ,שנאמר:  "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי" [שמות כ"ג, כ]

לכן כאשר רמז בתפילה אליעזר לרבקה:

"בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ, מֵעִם אֲדֹנִי; אָנֹכִי, בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה, בֵּית, אֲחֵי אֲדֹנִי" התכוון : שזכות התורה שהיא :"אנוכי"- שהיא התורה שעם ישראל עתידים לקבל בהר סיני- אותה זכות תרמה להצלחתו בדרך למציאת הזיווג ליצחק.

ועוד דבר מעניין: כשם שהמים עלו לקראת רבקה- כך נהנו עם ישראל ממי הבאר במדבר:  כפי שנאמר:" אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת:  עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ-לָהּ". [במדבר כ"א, י"ז]

אליעזר אשר נתן לרבקה מתנות- רמז על ידי זה כשם שהיא קיבלה מתנות ממנו- מעבד אברהם -כך בניה עתידים לקבל את התורה על ידי משה עבד ה'

וכשם שהיא קיבלה בדרך את הצמידים והנזם- כך ישראל הביאו שקלים במדבר וקיבלו את שני לוחות הברית עם עשרת הדברות, וכשם שהוסיף אליעזר לתת מתנות נוספות בביתה-כך גם בניה כשהיו בארץ מואב קרוב לארץ ישראל נתנו להם מצוות רבות, כפי שהכתוב מציין: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר- צִווָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--בְּאֶרֶץ מוֹאָב:  מִלְּבַד הַבְּרִית, אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב" [דברים כ"ח, ס"ט]

רז"ל אומרים: כשם  שהסיפור על רבקה סופר פעמיים - כך ישראל קיבלו את לוחות הברית פעמיים.

זיווג מן השמים.

רבינו בחיי  מתייחס לפסוק: "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב". [שם  כ"ד, נ]

מכאן לומדים: כי לבן- רשע היה, לפי שהקדים לדבר קודם אביו ולא כיבד אותו.   והזכיר את הרע טרם הטוב: ֹ"לא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב". [שם  כ"ד, נ]

אך מהמילים: "מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר"

התכוון להגיד: כי המעשים שהתרחשו מוכיחים שעניין הזיווג  נגזר מן השמים.  כמו שאומרים רז"ל: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני- לפלוני ואפילו מעבר לים.

רעיון זה אמר גם שלמה המלך: "בַּיִת וָהוֹן, נַחֲלַת אָבוֹת; וּמֵיְהוָה, אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת".[משלי י"ט, י"ד]

ופירושו: ההורים מנחילים לבנים: בתים וממון, אבל "אישהַ משְׂכָּלֶת"-  אין בכוחם להנחיל אותה לבן- כי מה' יצא הדבר!

כי אישה משכלת היא יקרה מבית ומהון, את זאת לומדים מדברי שלמה המלך: " אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא;    וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ".[משלי  ל"א, י]

ובמדרש תהלים: ניתן לראות כמה קשה כוח הזיווג וההוכחה לכך: שהקב"ה ייחד שמו על הזיווג בשלושה מקומות:

בתורה, בנביאים, ובכתובים:

בתורה: שנאמר: "מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר"

בנביאים: "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵיְהוָה הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל".[שופטים י"ט, י"ד]  הכוונה להורי שמשון הגיבור והאישה הפלישתית.

בכתובים: שנאמר:" וּמֵיְהוָה, אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת".[משלי  י"ט, י"ד]

" מָצָא אִשָּׁה, מָצָא טוֹב;    וַיָּפֶק רָצוֹן, מֵיְהוָה". [משלי י"ט, כ"ב]

 ועוד הוכחה שהנישואין נגזרים משעת יצירת הולד:

נאמר: "...הַעֲמֻסִים, מִנִּי-בֶטֶן, הַנְּשֻׂאִים, מִנִּי-רָחַם". [ישעיהו מ"ו, ג]

רש"י מבהיר: כי התורה מלמדת אותנו: שאין משיאים את הבת בלי לשאול את פיה, עניין זה נלמד מכך שהמשפחה שאלה את רבקה:"התלכי עם האיש הזה"?

 והיא הסכימה. ועוד הוסיפה שהיא תלך גם אם אינם רוצים בכך!

ה"באר מים חיים " שואל: כיצד מתאים לרבקה לדבר כלפי הוריה- באופן שיש בו קצת עזות מצח וחוסר צניעות?

אלא רבקה אמרה: הרי אתה יודעים, כי אבי- בתואל נפטר- היות והתנגד להצעת השידוך [כך הסביר רש"י את אי הזכרת בתואל [פסוק  נ"ה] לכן תשובתה הייתה חיובית, הרי ידעה שבסופו של דבר היא תעזוב את הבית כי הדבר משמים ובלית ברירה הם בסופו של דבר יסכימו לשידוך זה.

ויפה היא הברכה לה זכתה רבקה מפי משפחתה: "אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ, אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו".

זאת הייתה ברכה  שאינה חדשה, לכן הוסיפו את המילה:" את"- הכוונה שרבקה וזרעה יקבלו את הברכה שנאמרה כבר לאברהם בהר המוריה:  "והרבה ארבה את זרעך"

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד מהפרשה- כי השידוך בין רבקה ליצחק- היה משמים וגם מסמל את כל מה שעובר על עם ישראל  במשך דורות.

ומתוך כך שרבקה נשאלה: אם תסכים להצעת השידוך, לומדים אנו :כי יש לשאול את פי הנערה טרם הנישואין.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שאלת פי הנערה/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 שאלת פי הנערה

שיר מאת: אהובה קליין  ©



בצל ענפי הדקלים

השכינה מרעיפה שבחים

רגע כנצח נצחים

לפי הנערה הכל ממתינים.



רבקה אשת חסדים

עטורה מלבושים מלכותיים

עיניה זורחות כחמה

בחדרי ליבה תפילה.



שיעלה הזיווג יפה

בסיוע רצון הבורא

בית לשם שמים

מבורך בברכות כמים.



לפתע שפתיה נעות

"אלך "תאמר   נחרצות

השמחה מאירה פנים

אליעזר מודה לאלוקים.

הערה: השיר בהשראת: פרשת חיי- שרה [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

איכות חיי האדם- במבט מקראי?/מאמר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

איכות חיי האדם – במבט  מקראי !

מאת: אהובה קליין.

בידוע , כי חיי האדם רצופים עליות ומורדות, ישנם ימים יפים וטובים - בהם החמה זורחת  ומאירה פנים,

אך ישנם  גם ימים פחות נעימים, בהם האור גנוז בתוך הערפילים ורוח האדם איננה ברקיעים.

על פי עיון בספר הספרים ,מתברר כי בכוחו של האדם להיטיב עם עצמו, משפחתו וסביבתו  בהתאם לרצונו החופשי והחלטתו, אך גם עלול  להיכשל חלילה .

חכמנו צדקו באומרם:" בדרך שאדם רוצה לילך בה , מוליכים אותו".

האדם על פי חשיבתו  ושיקוליו בוחר היכן מעוניין הוא לחיות את חייו ועל כך דוגמאות בספר הספרים:

אברהם אבינו - אבי האומה, שהיה בנו של תרח - עובד אלילים, גילה את  אלוקים ,הדרך בה פעל-אינה מתוארת במקרא, אלא במדרשים-אשר מספרים: כיצד התווכח עם בני דורו  ובאיזה אופן הושלך לכבשן האש למען קדושת האמונה בקב"ה. למרות זאת הוא עמד בניסיון והיה  נוהג לפרסם את המציאות האלוקית במסירות נפש.

מדרכו זו התפעלו אומות העולם ופרסמו זאת בספריהם.

ספר המורה חלק ג, פרק כ"ט, מצטט את ויכוחיו של אברהם עם  בעלי אמונה אחרים ואת הסבל  שעבר בשל מאבקו למען הפצת האמונה באל אחד - עוד לפני שאלוקים התגלה אליו.

אברהם בציווי אלוקי מתבקש לנטוש את סביבתו ולעלות לכנען, הוא מצליח להשפיע על אנשים רבים  בהפצת האמונה באל אחד, הדבר משפר את איכות חייו הוא זוכה להתעשר-כפי שהכתוב מעיד עליו:

"וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב". [בראשית  י"ג, ב]

מנגד, לוט- בן אחיו של אברהם - לאחר מריבה בין רועי צאנו לרועיו של אברהם  נענה לבקשת אברהם להיפרד ממנו -למען השלום ביניהם, לוט בוחר  להתיישב בסדום- בקרב אנשים רעים וחטאים, הוא אינו מתייחס לסביבה הרעה  וההשפעה עליו ומשפחתו, אלא  בחירת המקום נעשית על פי שיקול חומרי בלבד- המקום היה פורה  כגן עדן [דברי  רש"י] אזור כיכר הירדן. אך מנגד החברה הייתה מושחתת מן היסוד, האנשים היו רעים וחטאים ,בסופו של דבר לאחר הפיכת סדום ועמורה -הוא  נותר  בחוסר כל ,אשתו הפכה לנציב מלח. ולמעשה איכות חייו נהרסה כליל , עקב בחירתו המוטעית.


ציורי תנ"ך/ לוט משקיף על  סדום/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/מהפכת סדום ועמורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד].


דבר נוסף שעשוי להועיל  ולהיטיב את איכות חיי האדם הוא: יחסו של האדם אל עצמו ולזולתו .

על כך נאמר: "ואהבת לרעך כמוך" – המסר הוא: כמו שאדם אוהב ומכבד את עצמו - כך עליו לנהוג  כלפי רעיו  -בכך הוא זוכה ליחס דומה, כמו שאמר החכם מכל אדם: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם".[משלי כ"ז, י"ט]

במילים אחרות בבואתו משתקפת אצל חברו והוא זוכה ליחס טוב ומאיר פנים.  האדם מבטא את יחסו לזולת באמצעות מידות  טובות שהוא רוכש במשך חייו, והוא מיישם את הדבר באופן מעשי:

דוגמת רבקה בת בתואל, אשר  גילתה יחס חם  כלפי עבד אברהם, כפי שהכתוב מעיד עליה:

"וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ--וַתַּשְׁקֵהוּ.  וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּות". 

תגובתו של אליעזר הייתה התפעלות מהתנהגותה היפה - כלפיו וכלפי גמליו והתוצאה המידית הייתה: הענקת תשורה לרבקה- כפי שנאמר:

"וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ--וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם".

אליעזר הבין שרבקה היא הנערה המתאימה ליצחק בן אברהם ואכן מסתבר שהוא צדק.

כדי ליישם בפועל את הכתוב בספר הספרים הנה כמה עצות:  

א] אדם הרוצה להעתיק את מקום מגוריו לאזור חדש, יבצע בירור יסודי על המקום מכל הבחינות, בעיקר מבחינה חברתית ואנושית.

ב] על האדם לכבד את עצמו בבגדים נאים והופעה נאה ולשון נקיה.

ג] היחס אל הזולת יעשה במאור פנים ובאדיבות.

ד] חשיבה חיובית- שהכול לטובה  -כי הכול מאת הבורא.

ה] להשתדל להיות בשמחה ולהודות לבורא עולם -תמיד על הכול.

יהי רצון שנזכה לחיים טובים ולא נשכח להודות על כך לאלוקים, ויפים הם דברי דוד המלך:

טוֹב, לְהֹודוֹת לַיהוָה; וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן. לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ;  וֶאֱמוּנָתְךָ, בַּלֵּילוֹת. [תהלים, צ"ב ב-ג]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ לוט יושב בשער סדום/ ציור מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ לוט יושב בשער סדום/ ציירה: אהובה קליין(c)


Biblical paintings

Lot sits at the gate of Sodom

 "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט..."

[בראשית  י"ט, א]

הטכניקה: צבעי שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 31 באוקטובר 2017

פרשת וירא,מדוע ישב לוט בשער סדום?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וירא -  מדוע ישב לוט בשער סדום?

מאת: אהובה קליין.


ציורים מתוך פרשת וירא:




ציורי תנ"ך/ אברהם  צופה אל עבר המלאכים/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ לוט יושב בשער סדום/ ציירה: אהובה קליין(c)








ציורי תנ"ך/מהפכת סדום ועמורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד].



ציורי תנ"ך/ אברהם מתפלל על אנשי סדום ועמורה/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]


העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/לוט ובנותיו/ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ אברהם משקיף על סדום ועמורה לאחר החורבן

/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ אנשי סדום מקיפים את ביתו של לוט/ציירה:אהובה קליין(c)







ציורי תנ"ך/ הגר במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]








ציורי תנ"ך/ אברהם עורך משתה ליצחק/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק והאיל/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


אחד הנושאים בפרשה: מהפכת סדום ועמורה. הכתוב מתאר תחילה את בוא המלאכים אל לוט ,להודיעו על העונש הקרב ובא בשל חטאם של אנשי המקום.

"וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.  וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם..." [בראשית י"ט, א-ב]

 השאלות הן:

א] מי היו המלאכים ומדוע התעכבו ?

ב] מדוע ישב לוט בשער סדום ?

תשובות.

המלאכים ,שליחותם וזהותם.

רש"י מסביר: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה": מתוך שלושה מלאכים שהגיעו  תחילה אל אברהם, נותרו שני מלאכים בלבד, מלאך אחד להשמיד את סדום, מלאך שני להציל את לוט, וזה המלאך שבא תחילה לרפאות את אברהם, מכאן אנו למדים: כי לכל מלאך  ישנה שליחות אחת, רפואה והצלה –היא שליחות אחת ,מנגד המלאך שבא לבשר לשרה על הולדת יצחק, היות וסיים את שליחותו - הלך לו לדרכו ולא לקח חלק בהפיכת סדום ועמורה.

בהמשך שואל רש"י: הרי כאשר המלאכים באו תחילה אל אברהם נאמר:

"... וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו". כלומר , הם נקראים "אנשים" [בראשית י"ח, ב] ואילו כאן אצל לוט נאמר:" וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה"?

התשובה באמצעות שני פירושים.

א] אומנם מלאכים היו באמת, אך אצל אברהם כאשר הייתה שכינה עמהם הרי כתוב שם: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה," – הם נקראו "אנשים" היות וחשיבותם בטלה כלפי השכינה.

ב] אברהם היה בעל מעלה גדולה יותר לעומת לוט והמלאכים היו רגילים לבוא אליו ממש כמו אנשים. ואילו אצל לוט שהיה בדרגה נמוכה יותר הכתוב קורא להם: "מַּלְאָכִים"

לרש"י קשה: מדוע המלאכים התעכבו בהליכתם מחברון לסדום הרי  הם שהו אצל אברהם בחצות היום - באמצע היום כפי שכתוב:" כְּחֹם הַיּוֹם"

גם אם הסעודה  התארכה ,הרי נותרו עוד לפחות חמש שעות עד בוא הערב. אם כן מדוע לא הזדרזו לבצע את שליחותם מיד?

אלא, מסתבר: שמלאכים אלה,  מלאכי רחמים היו ולכן לא התלהבו  למהר להביא את העונש, אלא המתינו לאברהם אבינו שיתפלל על אנשי המקום שמא יוכל ללמד עליהם - דברי זכות ובכך לבטל את הגזירה.

רבינו בחיי מסביר באופן שונה: על דרך הפשט, אצל אברהם המלאכים נקראים: "אנשים"- לפי שכאשר משתלחים אל בני אדם ומשתדלים  בענייניהם, הכתוב מכנה אותם בשם: "אנשים", אך לאחר שכבר ביצעו את  שליחותם-שוב נקראים: "מלאכים"- היות וחזרו למעלתם הראשונה.

רבינו בחיי מבהיר: כי אצל אברהם נאמר: שהוא רץ לקראתם  לפי שראה אותם באופן ברור,  היות והדבר התרחש בבוקר- כחום היום, אבל אצל לוט שהמלאכים הגיעו בשעות הערב, לוט לא הבחין בהם, אלא כאשר היו ממש קרובים אליו, לכן נאמר עליו:" וַיָּקָם לִקְרָאתָם"

אור החיים שם את הדגש לזמן שבאו המלאכים אל לוט: בערב- והטעם הוא: כדי למצוא  הכנה ללוט להכניסם ובכך לזכות בהצלתו, וגם אם נאמר[ בבראשית רבה פ"ג] כי בזכות אברהם לוט ניצול, היה צורך למצוא גם ללוט איזוהי זכות, לפי שאם מלאכים אלה היו מגיעים ביום ,אפשר שאנשי המקום הרשעים, לא היו מניחים  ללוט להכניס את המלאכים לביתו.

לוט הכיר שהם משרתי עליון  עוד בהיותו בקרבת אברהם לכן נאמר: "וירא" מסר נפשו עליהם על בני העיר-"וַיָּקָם לִקְרָאתָם"

לוט יושב בשער סדום.

רשי" אומר על המילים: "וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם", פירושו - שופט, ולא נאמר "יושב" עם האות וו מכאן שלוט לא שימש כשופט קבוע ,אלא באותו יום נתמנה על ידי  אנשי העיר שישמש שופט עליהם.

רש"ר- הרב שמשון רפאל הירש -  מסביר: ישיבה בשער העיר לא נועדה לפשוטי העם, אלא רק מלכים היו "יושבים בשער",

כמו שנאמר: "וַתְּהִי רוּחַ יְהוָה רָעָה, אֶל-שָׁאוּל, וְהוּא בְּבֵיתוֹ יֹשֵׁב"

 [שמואל-ב, י"ט,]

"וַיִּשְׁמַע עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס, וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, כִּי-נָתְנוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ, אֶל-הַבּוֹר; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב, בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן".[ירמיהו ל"ח, ז]

אפשרות נוספת: אנשים העוסקים בעניינים ציבוריים רשמיים דוגמת בועז:               "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר-בֹּעַז, וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי; וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁב" [מגילת רות ד, א]

"ישב  בשער" כמו שרבותינו אומרים:[בראשית רבה נ, ג] שררה ציבורית גבוהה שלוט שימש בה בעירו.

מוסיף ואומר רש"ר: "שער" - משמש תמיד כניסה ציבורית לקהל האנשים הבאים בתוכה.

"ב"שער" היחיד נוהג למצוא את השלמת צרכיו ה"שער"- הוא אב ליתום, אח לבודד, עיניים לעיוור, עזרה לכושל וכן הלאה, מטרות שהן מעבר להישג ידו של היחיד ,ניתן להשיגן בעזרת הציבור המאוחד" האחריות של הציבור להשלים את היחיד.

לגבי שעת בוא המלכים מסביר רש"ר: הערב הוא זמן שהדברים מתחילים לא להיות ברורים ונעשים מטושטשים, החשכה  נוהגת  את כל הספק ולא ניתן להבחין בה דבר.

לגבי ישיבתו של לוט בשער אומר רש"ר: באותו יום התרחש משהו בלתי רגיל בסדום -התמנה איש זר לשופט, כאן הייתה ללוט שעת כושר להוכיח את התנגדותו לסעיף הראשון שבספר חוקי סדום, בו נאמר : כי ישנו איסור להכניס אורחים, כמובן שעד אותה שעה היה יודע לוט -כחכם  ונבון  לא להעלות את הנושא.

על פי התנהגות זו של לוט ניתן לראות את המצב אותו תיאר  אברהם אבינו: דמות הצדיק  בסדום. המעז לתת דוגמא להנהגה נכונה  לעיני כול.

"וירא לוט"- על כך אומר רש"י: לוט למד את הכנסת האורחים מאברהם ,כפי שנאמר :"ולפי שנתחבר לוט לאברהם למד הכנסת אורחים" [תנחומא י"א]

 לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן ללמוד מהפרשה: כי לכל מלאך ישנה שליחות אחת ומכאן ניתן להסיק שגם לכל אדם יש שליחות משלו שעליו למלא אותה בנאמנות.

לוט היושב בשער סדום ביום בו הגיעו שני המלאכים, ניסה למלא שליחות בנוסף  להיותו שופט  באופן זמני, הוא  ניצל את ההזדמנות למחוק מספר החוקים של אנשי סדום הרשעים- את האיסור על הכנסת אורחים, ומצווה זו למד מאברהם ובכך הוכיח שיש לו זכות וגם מטעם זה ניצל ממהפכת סדום ועמורה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

לוט בשער סדום/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

לוט בשער סדום.

שיר מאת: אהובה קליין©

רקיע עוטה  מרבד עננים

החמה כובשת  לפתע פנים

בתום חומו של יום

לוט בשער סדום.



עיניו ישקיפו למרחקים

גוונים באופק מרתקים

כהרף עין אותו מפתיעים

זוג מלאכים צחורים מגיחים.





חיש יקום ממקום מושבו

לעבר האורחים ישיח ליבו

יתחנן אליהם במילות בקשה

הטו אוזניכם אלי באהבה.



מפציר אני בכם:

סורו לבית עבדכם

לינו רחצו רגליכם

והשכמתם והלכתם לדרככם.

הערה: השיר בהשראת פרשת וירא [חומש  בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר