יום שני, 10 ביולי 2017

ציורי תנ"ך / בלק- מלך מואב שולח מלאכים אל בלעם / ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

העלאת תמונות 

ציורי תנ"ך/ בלק שולח מלאכים אל בלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings

- Balak send angels to Balaam

By Ahuva Klein

הטכניקה: שמן על בד.

"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.   וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא.   וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ:  לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי.  וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר".
[במדבר  כ"ב,ב-ז]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 3 ביולי 2017

פרשת בלק- שליחת מלאכים- לשם מה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בלק-  שליחת מלאכים- לשם מה?

 מאמר מאת: אהובה קליין

הציורים שלי לפרשה:

   

    ציורי תנ"ך/ בלק מלך מואב משקיף על עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בלק פונה אל המלאכים, טרם יציאתם לבלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בלק שולח מלאכים אל בלעם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בלעם ואתונו/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בלעם ואתונו מול המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד






ציורי תנ"ך/ דברי בלעם על ישראל:"הן-- עם כלביא  יקום וכארי יתנשא.."/ ציירה: אהובה קליין

 (c) [שמן על בד]




הפרשה פותחת בדאגתו של בלק מפני עוצמתם של  ישראל - דבר שעשוי לשמש איום לו ולארצו ועל כן חששותיו מרובים וכך הכתוב מתאר זאת:


"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא.  וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ:  לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי.  וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר.  וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק". [במדבר כ"ב, ב- ח]


 השאלות הן:


א] מדוע ירא בלק מישראל ?


ב] מהי מטרת שליחת המלאכים אל בלעם ?


התשובות :


בלק ירא מישראל.


על פי רש"י: בלק  הבין לאחר - שעם ישראל נצחו את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן - שני מלכים - אשר נחשבו לבעלי מעמד עם עוצמה - כי יש לו  סיבה לפחד, שהרי הוא  לא שיער במוחו שעם ישראל יגבר עליהם,  לכן הוא הסיק מכך קל וחומר: אם ישראל הצליחו לנצחם יש לו סיבה לדאוג מאד.


הרש"ר- הרב שמשון רפאל הירש סבור:  כי המילה: "וַיָּגָר"- מביעה את האימה הגדולה שאחזה במלך מואב - עד כי חש שאבדה לו כל תחושה של יציבות וכאילו הקרקע נשמטה מתחת רגליו.


במדרש רבה: "הם  כבר ראו את עצמם כגרים בארצם שלהם, כאילו הארץ אינה שייכת להם עוד וכבר נכבשה על ידי ישראל"


תחושה זו נגרמה למואב- כפי שנלמד מהמשפט:" וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא"  עם ישראל הצטייר בעיניו כעם חזק מאד ולא רק מבחינה מספרית, אלא כביטוי לכוח – משהו רוחני בעוצמתו ,כפי שדוד המלך אומר: "קריית מלך רב" [תהלים מ"ח, ג]


 או כפי שנאמר :"וישלח  להם מושיע ורב והצילם" [ישעיהו י"ט, כ]


ועל הביטוי: " וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" אומר   רש"ר:  מואב הרגיש שכל כוח שיפעילו נגד ישראל , יהיה חסר ערך והמילה: "קוץ"  הוא הדרגה הגבוהה ביותר של בוז , כל מה  שהיה להם ,נעשה בזוי לפי ראות עיניהם ואף מתועב מעוצמת קיומם של עם ישראל.


עצם העניין שמואב פונה לזקני מדיין בדבר טענתו: כי ישראל  מהווים מצב הדומה ל:" כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה" -תמוה מאד?


כוונתם: שהשור אוחז בלשונו את העשב ואחר  כך תולש אותו -באופן זה המואבים וכל סביבתם ייעלמו על ידי ישראל.


הם בכוונה לא מכנים אותם :"עם", או בשם: "גוי"  היות ולא מכירים בכך שיש לישראל אדמה משלהם - כמתבקש אצל כל אומה אחרת. אך רואים אותם כקהל מאוחד על בסיס  בלתי ידוע להם.


ומדוע פונים דווקא לזקני מדיין?


יתכן ,כיוון שמדיין הייתה קרובה למצרים ובמיוחד לאזור המדבר שם נדדו ישראל תקופה ארוכה ,לכן העלו במחשבתם  כי המדיינים מכירים מה טמון בכוחם של ישראל?


בהמשך מובא דברי מדרש רבה [ במדבר רבה כ, ד.]  הם התייעצו עם המדיינים - היות והם הכירו את משה - מנהיג ישראל אשר בעבר חי במדיין ולכן רצו לדלות מהם פרטים על אישיותו.


הספורנו מסביר: כי המילים: " וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"- מתארים את המון מואב- שקצו בחייהם מפני בני ישראל השוללים אותם.


רש"י שואל ומסביר: הרי המואבים ומדיין בעבר לא חיו בשלום כפי שנאמר: "המכה את מדיין בשדה מואב" [בראשית ל"ו, ל"ה] אלא מרוב ששניהם פחדו מישראל- השלימו ביניהם. ומדוע רצו להתייעץ דווקא עם זקני מדיין? התשובה: הם ראו שישראל מנצחים שלא כדרך העולם, ניצחונם הוא משהו מיוחד.


לכן אמרו: משה – מנהיג ישראל גדל במדיין לכן ישאלו במה כוחו של מנהיג זה, אמרו המדיינים: כי כוחו של משה הוא בפיו מכאן יצאה ההחלטה לפנות לאדם שגם כוחו בפיו.


בלק שולח מלאכים אל בלעם.


בעל הטורים מסביר: "אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה"- בגימטרייה- זה פותר חלומות [ במדבר רבה כ, ז]


רבינו בחיי מפרש את שם המקום :באמצעות שני פירושים:


א] על דרך הפשט: שם מקומו הוא לכן נאמר: "ארץ בני עמו" והם היו ארמים כפי שכתוב: "מפתור  ארם נהריים" [דברים כ"ג]


ב] ומדרשו: ""פתורה"- נקרא כך מלשון- פתרון. לפי שבלעם תחילה היה פותר  חלומות ומאוחר יותר  פעל כקוסם,  בשלב הבא- עלה לדרגה  של נבואה.


וידוע שקללתו הייתה  חלה על המקולל כדברי חז"ל שהיו אומרים:


"אל תהיי קללת הדיוט קלה בעינך"


ובהמשך מביא רבינו בחיי את - דעת רבי אברהם ז"ל: שהדבר המיוחד שאפיין את בלעם: שהיה בקי בתורת המזלות ומתוך כך כאשר היה רואה שמזלו של אדם נמצא במצב של ירידה ושרוי  בזמן שהוא רע לגביו, אז היה רואה זאת כשעת כושר לקלל את אותו אדם וכאשר הרעה הייתה תוקפת את אותו אדם- האנשים בסביבה היו מאמינים וסבורים שקללתו גרמה למצב הזה.


לכן כשהגיעו המלכים אליו הוא  הערים עליהם וטען : שלא יוכל לעבור את פי ה'.


הרש"ר מפרש: כי בלק שלח שליחים לארם שבמחוז  הפרת - למולדת אבותיו של עם מטיל- אימה עושה נפלאות זה, הם נשלחו לארץ המזרח –"ארץ בני קדם"


[במדבר  כ"ג, ז] כי שם נשלחו צאצאי אברהם אבינו להתיישב בימים עברו. ובעקבות זה, לצד העבודה הזרה נשארו שם גם רעיונות טהורים על אלוקים- כאחד ויחיד. [ישעיהו  ב, ו] וזו הייתה גם המולדת של איוב ומרעיו [כפי שמסופר באיוב א, ג] אל ארץ זו שגם הוא השתייך אליה, על פי ייחוסו ,שולח בלק את השליחים שלו.


והם מצווים לפנות אל בלעם במטרה שיקלל את ישראל.


רש"י  מסביר: כי בלק שלח את השליחים אל ארץ  בני עמו  שלו ובלעם היה מתנבא ואומר לו: שהוא עתיד להיות מלך.


נשאלת השאלה: מדוע הקב"ה נתן לבלעם הרשע את כוח הנבואה?


ותשובתו: לפי שלא יהיה פיתחון פה לאומות העולם: אילו היו לנו נביאים- היינו חוזרים למוטב.,  לכן ה' העמיד להם ,מלכים ,שרים ונביאים.


אלא שישנו הבדל בין נביאי ישראל- לנביאי אומות העולם.


בעוד שנביאי ישראל מזהירים את העם מפני עבירות כמו שנאמר: "צופה לגויים נתתיך" [ירמיהו א, ה]  לעומתם נבאי אומות העולם מאפשרים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא על ידי עבירות.


לסיכום, לאור האמור לעיל:  ניתן להסיק: כי בלק הבין כי כוחו של עם ישראל אינו  בכלי המלחמה ובעוצמה הגשמית ,אלא יש להם איזה סוד רוחני עם עוצמה מיוחדת וגם  משה מנהיג ישראל- כוחו המיוחד בפיו, לכן בלק חיפש אדם כדוגמת בלעם שידע מתי וכיצד להפעיל את קללותיו  ובתור נביא מתוך אומות העולם היה לו ידע ובקיאות בנושא. על כן שלח בלק את המלאכים אל בלעם כדי שיפעיל את כוח קללותיו  כלפי ישראל.


אולם אלוקים האוהב את בניו- לא אפשר לבלעם לקלל את ישראל, אלא  יצא מברך.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בלק שולח מלאכים/ שיר מאת אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בלק שולח מלאכים.

 שיר מאת: אהובה קלין ©

ויהי היום ובלק נחרד

מעם קטן ומיוחד

חש אימה בליבו

עתה קץ בנפשו.



ישראל ידמה לשור

 מכוחו הרוחני יגור

קרקע נשמטת מרגליו

חוזה קץ מואב.



חיש יקרא למלאכים

יבקש להפעיל קסמים

לגשת לארם נהריים

להזיק ליוצאי  מצרים.



 מבלעם בקשה לבקש

להפעיל עוצמה כאש

קללות ודאי יועילו

כוח ישראל ימיסו.



אך לא צלחה דרכו

כי אין עוד מלבדו

 מלך מלכי המלכים

הופך   קללות לניסים.

הערה: השיר בהשראת פרשת  בלק [חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מלך אדום וסרבנותו/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

Biblical paintings

The King of Edom refuses Israel's request


"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם:
  כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ.  וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ.  וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ.  נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר:  דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ.   וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ"
[במדבר כ, י"ד- י"ט]

ציורי תנ"ך/ מלך אדום מסרב לתת רשות לעבור דרך ארצו/ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 26 ביוני 2017

פרשת חקת - הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖ייִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו"-כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חקת - הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖ייִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו"-כיצד?

מאת : אהובה קליין.

ציורים שלי על הפרשה:



ציורי תנ"ך/ משה מכה על הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תובעים מים ממשה ואהרון/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה ונחש הנחושת/ ציירה אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד


ציורי ת נ"ך/ שירת הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מלך אדום מסרב לתת רשות לעבור דרך ארצו/ציירה: אהובה קליין (c)


מופיע בפרשה שמשה שולח מלאכים אל מלך אדום עם בקשת רשות לעבור בתוך ארצו:

וכך הכתוב מתאר את האירוע: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם:  כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ.  נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר:  דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.  וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה.  וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו" [במדבר  כ, י"ד-כ"ב]

השאלות הן:

א] מי היו המלאכים ומה בקשו ממלך אדום?

ב] מה הייתה תשובתו של מלך אדום?

ג] מה היה הפתרון - להתקדם לעבר ארץ כנען?

תשובות.

המלאכים ובקשתם ממלך אדום.

על זהות המלאכים, נחלקו המפרשים:

רש"י- מסביר על פי המדרש: היו אלה מלאכים ממש,  כדוגמת המלאכים  ששלח יעקב אל עשיו.

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.  וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו:  כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה". [בראשות ל"ב, ד]

 אונקלוס מסביר: כי היו אלה: רצים. השליחים אומרים למלך אדום:" כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל"- על כך אומר:   רבינו בחיי: כוונת השליחים הייתה להסביר למלך אדום: אנחנו היינו אחים, הרי נאמר לאברהם בברית בן הבתרים: "כי גר יהיה זרעך"- והרי החוב הזה  היה מוטל על שנינו, אתה מלך אדום יודע את כל התלאות שעברנו, לכן אביכם התרחק מעל אבינו,  שנאמר: "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו", מפני שטר חוב המוטל עליו וגרם לכך שיעקב לבדו נשא בנטל-ולכן סבלנו צרות רבות.

אבותינו מתו בגלותם-על כך העירו  רז"ל: כי הכוונה לאבות ממש, ומכאן ניתן להסיק: שהאבות מצטערים בקבר –כאשר פורענות באה על עם ישראל.

רבינו בחיי מסביר את המילים:" וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ".-  כאן השליחים הפונים אל  מלך אדום: רומזים לו: כי ברכת אביהם יצחק מתקיימת: "הקול, קול יעקב.. " – כאשר עם ישראל מתפלל לה' וצועק- מיד נענה!

בהמשך הם  מספרים: וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; ועל כך  שני פירושים:

א] הכוונה למלאך ממש כפי שכתוב: "ומלאך פניו הושיעם" [ישעיהו ס"ג]

ב] הכוונה למשה- שברמתו הגבוהה- הוא כמלאך. לפי שלא היה נמשך לענייני הגוף  כדרכם של יתר בני אדם. כמו שנאמר: "ויאמר חגי, מלאך ה'" [חגי א] לפי שעם ישראל  העריכו אותו ממש כפי שמעריכים מלאך,  ההוכחה לכך, שהם אמרו: "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים", הכוונה  משה  שהחשבנו אותו למלאך, הוא בעצם איש.

השליחים מבקשים בסך הכול רשות  ממלך אדום לעבור דרך ארצו: כפי שאמרו לו: "נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ," כאן רומזים למלך אדום: אין לך לערער על ירושת ארץ ישראל לעם ישראל- כשם שלא פרעת את  החוב –"כי גר יהיה זרעך.."

כאשר השליחים אומרים למלך אדום: לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר"

כוונתם: לפי פשוטו: אפילו מי באר לא נשתה מהשטח שלכם.

 ב] לפי המדרש: לא נשתה אפילו מי באר שלנו ,אלא ניקח מכם- תמורת תשלום.

אנו נלך דרך המלך- הדרך שהמלך  הולך בה, או הדרך שיצווה אותנו מלך אדום. ובאומרם: "עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ".- הם לא מזכירים בגלוי את ארץ –ישראל, שמא זה יעורר את מלך אדום ויגיד להם: "בא יעקב אביהם במרמה ולקח את בכורתו- ברכתו" שהרי אם זה לא היה קורה- ארץ ישראל כבר הייתה שלו.

הרמב"ן מסביר את בקשת השליחים ממלך אדום:" בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה"

מלכתחילה, התכוונו השליחים שיעברו דרך הערים ,אלא שיזהרו שלא יכנסו לשדה ולכרם כדרך מחנות צבא עם רב- שדווקא כן נכנסים דרך הכרמים והבטיחו שילכו בדרך המלך- שהיא דרך לרבים ולא  ליחיד ואמרו שלא ישתו מי באר בכלל ואחרי זה שלחו אליהם שלא יקרבו לערים, אך יעברו דרך המסילה אשר מגיעה לארץ כנען- זוהי דרך סלולה וכבושה לכולם. והבטיחו שאם בכל זאת ישתו  מימי הנהרות- הם ובהמתם-הרי ישלמו על כך כסף.

במילים:" רַק אֵין-דָּבָר"- בכך רצו לשכנע את מלך אדום שלא יהיה לו שום הפסד.

תשובת מלך אדום

תשובת מלך אדום הייתה נחרצת: " וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ".

רבינו בחיי מסביר את תשובת מלך אדום באופן נפלא: אתם מתגאים בקול שירשתם מאביכם ואומרים שכאשר אתם צועקים- מתפללים לה' מיד נענים! אבל אני לעומת זאת אצא עם מה שאבי הוריש לי:  "ועל חרבך תחיה" [בראשית כ"ז]

דעת מקרא מסביר: כי יתכן שסירובו של מלך אדום נובע מהחשש, שמא כוונת עם ישראל לכבוש את ארצו ולכן חשוב להם להכיר את כל הדרכים בארצו לפני כן -כהכנה למלחמה.

הרמב"ן מסב את  תשומת  לבנו לכך- ששמו של מלך אדום אינו מוזכר בפרשה, כי אין צורך, כנראה שלא היה ידוע בעוצמתו , לעומת זאת הכתוב הזכיר את סיחון ועוג- מלכי האמורי בשמותם, היות והיו ידועים בגבורתם והיו ידועים בגויים. וזאת  כדי להודות לה' על הניסים שעשה עמנו, כפי שכתוב: "למכה מלכים גדולים - כי לעולם חסדו,

לסיחון מלך האמורי - כי לעולם חסדו,

ולעוג מלך הבשן - כי לעולם חסדו"

[תהלים קל"ו]

התורה נוהגת להזכיר את גדולי המלכים אשר ירשנו את ארצם, כפי שנאמר ביהושע: את חמשת מלכי האמורי: "אדוני צדק- מלך ירושלים והוהם- מלך חברון ופראם- מלך ירמות ויפיע מלך לכיש ודביר – מלך עגלון" [יהושע י', ג].

הפתרון

נאמר:" וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו"

הרמב"ן מדגיש :כי התורה לא האריכה באופן התקדמותם של עם ישראל אל עבר ארצם, אלא קיצרה בתיאור, כי הציווי היה  מאת: אלוקים על ידי משה אל העם:

"אַל-תִּתְגָּרוּ בָם--כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל:  כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר " [דברים   ב', ה']

לסיכום, ניתן  להסיק מהתנהגותו של מלך אדום ומתגובתם של ישראל: כי אמירתו של  יצחק היא נצחית לאורך כל ההיסטוריה:

".. הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖ייִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו"׃  [בראשית כ"ז, כ"ב]

והמשמעות: כוחם של ישראל טמון בכוח התפילה ולימוד התורה וככל שהדבר מתעצם- כן ידי עשיו נחלשות –ידיו האוחזות בחרב וכאשר חלילה קול יעקב נחלש - התוצאה : חרבו של עשיו על העליונה.

יהי רצון שעם ישראל ירבה בתפילה ובתורה וקולו - יגבר תמיד על  ידיו של עשיו.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

סרבנות מלך אדום/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
סרבנות מלך אדום.


 שיר מאת: אהובה קליין ©


וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ       
אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם  בקשה לבקש
במילים טובות לדבר לליבו
לחצות אדמתו לעבור גבולו.



השליחים - המה שרעפים
 או, שמא  רצים   מאירי פנים
את בקשתם  לפניו שוטחים
 בשלווה ורוגע לתשובתו מצפים.



מלך אדום הדור מלבושים
 עקשנותו מרקיעה  שחקים
לא יועילו המילים והשכנועים
אף אם   באומנות   קולם רומזים.




האכזר חיש  מגיב בסרבנות
חרב אבותיו שומר בנאמנות
מניף  אותו לפניהם באיומים
את כוונותיו   מיד מזהים!


 הערה: השיר בהשראת: פרשת : חוקת [חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 19 ביוני 2017

פרשת קורח- פדיון בכורות- מהו?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת קורח - פדיון בכורות-מהו ?

מאת : אהובה קליין

הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מחלוקת קורח ואנשיו/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/קורח ואנשיו ואהרון הכהן עם מחתות הקטורת בפתח אוהל מועד.

/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מטה אהרון פורח מוצג בפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה קורא לדתן ואבירם,הם מסרבים לבוא/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ טקס פדיון הבן/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ שמואל מציג את שאול המלך לפני עם ישראל בגילגל/ מתוך ההפטרה/ציירה: אהובה קליין(c
)



פדיון בכורות, מוזכר בפרשתנו וכך הכתוב מתאר את הנושא: "כָּל-חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל, לְךָ יִהְיֶה.  כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה--יִהְיֶה-לָּךְ:  אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר-הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה, תִּפְדֶּה.  וּפְדוּיָו, מִבֶּן-חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה, בְּעֶרְכְּךָ, כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הוּא" [במדבר  י"ח, ט"ו- י"ז]

 השאלות  הן:

א] מהו פדיון בכור אדם?

ב] מה ההבדל בין בכור אדם לבכור בהמה?

ג] מהי מהות קדושתו של הבכור?

ד] מהו ערך פדיון הבכור?

פדיון בכור אדם.

על פי הנאמר  בפרשתנו ,התורה מצווה אותנו לפדות בכור אדם ובכור בהמה טמאה כגון חמור ואילו על בכור בהמה טהורה נאמר  בשמות י"ג  לקדש כל בכור בהמה ולא לפדותו [אלא אם כן נפל בו מום]

ספורנו מסביר:  "שיתחייבו כולם בפדיון כשאר  כל הקדש, למען יהיו מותרים בעבודת חול, שלולא הפדיון היו אסורים לעשות כלן מלאכת חול"

הרמב"ן מבהיר: כי הציווי של קדושה- הוא מהווה צו מיוחד לקדש כל בכור  הנמצאים היום בישראל וזאת מהסיבה :שה' פדה את הבכורות ממוות בזמן מכת הבכורות במצרים. לכן ה' מצווה שהבכורות - יהיו קדושים לו , על מנת לעבוד את ה' בכל מה שיצווה אותם.

צו הפדייה ניתן רק אחרי שה' ציווה להחליפם בלוויים. אז נצטווו בפדיון עודפים, מטעם זה נאמר בחומש שמות [י"ג, י"א]: והיה כי יביאך.." וכל בכור מאדם בבניך תפדה" כאשר  בני ישראל יכנסו לארץ- אז יחויבו  כל בכורי אדם ובהמה טמאה - בפדיון.

על פי דברים אלה, היו קדושים רק אלה שהיו בכורים באותה שעה, ונפדו רק העודפים שלא היו להם חילופין בלוויים.

הרשב"ם מסביר: מצוות "תפדה" היא  חלה לאחר שנתקדשו הלוויים תחת כל בכור, בשנה השנייה להקמת המשכן. לפי זה חל הציווי לקדש את הבכורים, קדושה זו אינה תלויה באדם המקדש - לפי שהבכור קדוש בזכות עצמו. כפי דברי המכילתא המסתמך על הכתוב: "באדם ובבהמה לי הוא" למרות זאת הצטוו עם ישראל- לקדשם- כפי שמסביר המכילתא: "הקדישו שתקבל שכר" מטעם זה נאמר: "והעברת כל פטר רחם"

ועל כך אומר רש"י: "והפרשת" מלשון -"והעברתם את נחלתו לבתו".

רבינו בחיי מסביר: שתעביר מהם תורת חולין, לפי שהם קדושים מאליהם מרחם אימם.

בעל אוזניים לתורה  מפרש: שכאן לראשונה התורה  נותנת לישראל לעשות מחול – קודש, בדומה למועדים, כך מסר הקב"ה למשה את היכולת לקדש את המשכן וכליו, את אהרון ובניו ואת פנחס - לאחר שפעל מתוך הקנאה לאלוקים. בדומה לזה מסר אלוקים למשה לקדש  בדבריו את הבכורים - עד דור אחרון וזאת למרות שמצווה על הבעלים לקדש את הבכורים - כפי שנאמר במסכת  [נדרים י"ג]: שלמעשה הם קדושים מרחם על ידי שנצטווה משה: "קדש לי כל  בכור"

למעשה מאז מכת בכורות במצרים –והתרחשות הנס בבכורות ישראל שניצלו ממכה זו - נצטוו על קדושתם. אבל לאחר בחירת הלוויים בא הציווי לפדות את הבכורים.

 ההבדל בין  בכור אדם לבהמה.

בעל "אוזניים לתורה" סובר: ישנו הבדל בין בכור אדם לבכור בהמה והדבר מודגש בתורה,  בבכור בהמה נאמר: "אני זובח" ולעומת זאת בבכור אדם  נאמר בלשון עתיד: "וכל בכור בני אפדה" והמשמעות היא: שזביחת בכור בהמה נוהגת אך ורק כשעם ישראל   בארץ ישראל  והמקדיש היה קיים.  אך לעומת זאת ,פדיון בכור אדם נוהג לעד.

בפרשתנו ישנו הבדל בין בכור האדם לבכור  הבהמה והכתוב  מדגיש את פדיון בכור האדם כאפשרות יחידה, כפי שכתוב: "אך פדה תפדה את בכור האדם" וכנגד זה בבכור בהמה טמאה כתוב: "ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה" הפדייה בבכור בהמה טמאה אינה האפשרות היחידה לפי שנאמר: "ואם לא תפדה וערפתו"

"משך- חכמה" נותן דיוק אחר:  בעניין בכור האדם כתוב: "פדה תפדה"- בכפילות ואילו בבהמה נאמר: "תפדה"- פעם אחת בלבד והוא  מפרש את השינוי לפי הדין.

חז"ל במס' בבא מציעא טוענים: "השב תשיב" אפילו מאה פעמים - וזה הדין בבכור אדם. שאם מעות הפדיון הלכו לאיבוד עוד לפני שהגיעו לידי הכהן, ישנה חובה לפדות שוב את בכור האדם עד שהמעות יגיעו אל הכהן ,אין הדבר כך בבכור בהמה מפני שפדה אותו פעם אחת בשה, וזה גם במקרה שמת השה- טרם הגיע לידי הכהן- הוא נחשב פדוי.

קדושת הבכור.

אברבנאל טוען: כי קדושת בכור האדם נובעת מתוך הזיכרון שחייבה תורה לזכור נסי יציאת מצרים,

שהרי בכורי ישראל היו ראויים להיענש  כמו בכורי מצרים - עבדו לטלה, אך מתוך רחמים הקב"ה הציל את בכורי ישראל והיכה רק את בכורי מצרים.

לכן בפרשת בא - ישנה שרשרת של מצוות הקשורות בזיכרון זה:

מצה- על שם הבצק שלא הספיק להחמיץ.

קרבן פסח- כסמל לניסים שעשה הקב"ה באלילים של המצרים וביטל מזל טלה.

קידוש הבכור - על שם הנס שנעשה לבכורי ישראל.

גם ספורנו מביא אותו רעיון: גם בכורי ישראל היו ראויים להיענש , כמו שנאמר: "פן תספה בעוון העיר" והקב"ה הצילם במה שהקדישם לו ולעבודתו כנזירים ואסורים בעבודת הדיוט- משום כך יש את עניין הפדיון- כדי להתירם בעבודת חול.

לעומת זאת ספר החינוך סובר: כי עניין הבכורות- הוא הקדשת ראשיתו של אדם לה' וחביבה על האדם ראשית פריו וכאשר האדם מביא מראשית פריו לה'- הוא מכיר בכך שהכול מאת: בורא עולם. ועל כן הוא חייב להודות לו.

"בעל ליקוטי קודש בשם הקדמונים"- מסביר בנוסף לרעיון - לזכר  ליציאת מצרים -באמצעות  פדיון בכורות- באה התורה להוכיח לנו: כי יש ראשית לעולם בניגוד לכופרים- הטוענים: כי העולם הוא קדמון. לכן קובעת התורה: שכול ראשית - הוא בגדר - קודש.

כגון: ראשית דגנך, ראשית הגז, ראשית פרי האדמה, והבכור הוא ראשית פרי הבטן. ישראל גם נקראים בשם: "ראשית" משום שהם ראשיתה של אמונה טהורה מכאן ניתן להבין את הדגשת הכתוב: "הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהי, אני ה' " [במדבר ג', ג]  והמסקנה: ישנה התחלה להווייה- והקב"ה הוא ברא את העולם כולו.

ערך  פדיון בכורות.

ערך הפדיון של הבכור הוא: בסך חמישה סלעים. את ההסבר לכך נותנים חז"ל בירושלמי [שקלים פ"ב, ה"ג] בראשית רבה פרק פ"ד ובספר במדבר רבה, פ"ד, ס"ה,- כך הייתה מכירתו של יוסף בעשרים כסף. ויוסף היה הבכור של רחל.

הרב פירר בספרו: "הגיונה של תורה" מסביר: "אילולא דמסתפינא" הייתי אומר טעם אחר לשיעור זה של חמישה סלעים בפדיון הבן  והוא:  כי זה ערכו של בן חודש, שנאמר: "ואם מבן חודש ועד בן חמש שנים והיה ערכך הזכר חמישה שקלים כסף" [ויקרא כ"ז, ו], דוק: "ופדויו מבן חודש תפדה בערכך חמישה שקלים".- זהו השיעור של בן חודש בערכין"

רש"י מסביר: כי הבכור חייב  בפדיון רק מגיל חודש- כי עד אז הוא נחשב לנפל.

המכילתא טוען :כי אדם חייב בכמה דברים יסודיים- רוחניים וגשמיים- כלפי בנו: "מן התורה חייב אדם למול את בנו, לפדותו, ללמדו תורה, ללמדו אומנות ולהשיאו אישה, ר' עקיבא אומר: אף ללמדו שייט, רבי אומר :אף ישוב מדינה".

 לסיכום.

 לאור האמור לעיל, ניתן להסיק : כי מצוות  פדיון הבן – חלה על כל בכור יהודי מגיל חודש - לזכר הניסים שקרו להם בזמן מכת בכורות במצרים ,  שהם לא נענשו, למרות חטאם - וזאת מפני רחמיו של  ה' עליהם,  בנוסף : מצווה זו מסמלת את גדולת ה' כבורא עולם ויש  בה מטרה חינוכית  להחדרת האמונה :  

                 כי יש ראשית לעולם והכל מאתו יתברך.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר