פרשת אמור- מה גנוז בציווי הבאת העומר לכהן?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת אמור. מה גנוז בציווי הבאת העומר לכהן?

מאת: אהובה קליין.

ציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ הבאת  הקורבן לפני הכוהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הבאת העומר לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עם ישראל מביאים עומר למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בראש השנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 

ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג הסוכות] ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד.

ציורי תנ"ך/ חג הסוכות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

הפרשה עוסקת באבל ושמחה, אולם אנו נעסוק כאן בהבאת העומר - לכהן.

כך מתארת התורה מצווה זו:  "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כִּי- תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְהֵנִיף אֶת- הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן.  וַעֲשִׂיתֶם, בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת- הָעֹמֶר, כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, לַיהוָה.  וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, אִשֶּׁה לַיהוָה--רֵיחַ נִיחֹחַ; וְנִסְכֹּה יַיִן, רְבִיעִת הַהִין.  וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה--עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת-קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם".  [ויקרא כ"ג ,י'- ט"ו]

 השאלות הן:

א] מהי מהות מצוות הבאת העומר לכהן?

ב] מה גנוז בהבאת העומר למקדש?

תשובות.

הבאת העומר לכהן.

רש"י מסביר: שהתבואה הזו תהיה ראשונה לקציר.[על פי מסכת מנחות ע"א]  עומר-הוא עשירית האיפה.

הרב שמשון רפאל הירש מבהיר: נאמר: "לא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ" [מסכת מנחות פ"ד] מכאן ניתן ללמוד, כי כאשר עם ישראל נכנס לארץ ישראל ונהנה מעצמאות לאומית ומחירות ,כאשר קוצרים את היבול, כנאמר:   "וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ"—היבול נעשה שייך לעם ישראל ואז הם מצווים להביא  עומר מהקציר הראשון ,הכמות חייבת להיות במינון המספיק לאדם ביום אחד. כמות זאת יש להביא לכהן המייצג את עם ישראל במקדש.

 האיכר צריך להבין כי מה שהצמיחה הארץ והשמש הבשילה אינו של  עם ישראל, "אלא הוא גדל למען  התורה  של  מקדש ה' ויש להשתמש בו כדי לקיים את מטרות התורה"  ועומר זה חייב להיות:" רֵאשִׁית קְצִירְכֶם".

הקציר מתייחס רק לאותם גידולי קרקע שנחשבים לקציר העיקרי של הארץ והאומה, הכוונה לחמשת מיני דגן שמכינים מהם לחם: חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל, ושיפון. במשנה מתואר מעמד הקציר לפי ההלכה בזמן בית המקדש השני:

"שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב, ועושין אותו כריכות במחבר לקרקע, כדי שיהא נוח לקצור.

כל העיירות הסמוכות לשם (למקום הקצירה) מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול.

כיון שחשכה, אומר להם: בא השמש? אומרים הין. בא השמש? אומרים הין.

מגל זו? אומרים הין. מגל זו? אומרים הין. קופה זו? אומרים הין. קופה זו? אומרים הין.

בשבת אומר להם: שבת זו? אומרים הין. שבת זו? אומרים הין.

אקצור? והם אומרים לו קצור! אקצור? והם אומרים לו קצור!

שלוש פעמים על כל דבר ודבר, והם אומרים, הין הין הין.

כל כך למה? מפני הבייתוסים, שהיו אומרים: אין קצירת העומר במוצאי יום טוב". [משנה מנחות י ג]

הטעם הגנוז בהקרבת העומר?

דעת הרמב"ם , למרות שהוא מביא הסברים רבים על הקורבנות הוא טוען:      "וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן " - כלומר  ישנן מצוות שאין  אנו יכולים בוודאות לדעת מה מטרתן  ומצוות אלה נחשבות לחוקים- ואכן הקרבת העומר מהקציר הראשון בארץ ישראל- הייתה נהוגה רק מזמן הכניסה לארץ .

לפי  ספר החינוך – הבאת העומר  מיועדת להביע תודה לקב"ה על כך שמידי שנה בשנה נותן בחסדו תבואה – למחיה.

הדבר נעשה דווקא ביום השני של חג הפסח כדי שלא נערבב שמחה בשמחה, כי היום הראשון נועד לזכר יציאת מצרים-הנס הגדול- יציאה מעבדות לחירות.

דעתו של רבי משה אלשיך [חי בצרפת במאה ה-16] :

מטרת המצווה-למנוע גאווה אצל האדם- כי בעת שהוא מצוי בשפע כלכלי ,ישנו חשש-שמא יבוא לידי מחשבה- כי הכול בזכות עצמו ,כמו שנאמר: "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה"

לכן יש להחדיר לתודעה: כי לה' הארץ ומלואה, לפיכך בעת הבאת העומר אל הכהן, הוא מניף את העומר לפני ה' למעלה ולמטה, ולכל ארבעת רוחות השמים- כדי לסמל שהכול מעת ה' השולט על כל העולם.

ה"משך חוכמה" אומר: כי מצווה זו מטרתה לחנך את העם למען לא ישימו את הדגש רק על החיים הגשמיים ורדיפה אחר ממון ועושר, אלא גם על החיים הרוחניים-היינו האמונה בקב"ה וקיום המצוות.

על פי דברי חז"ל- בתקופה  בה בני ישראל היו נודדים במדבר -אלוקים סיפק להם  מזון-  מן השמים, כפי שהכתוב מתאר:  "וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא--כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵיהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה.  זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ:  עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם--אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ.  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט.  וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר--וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר:  אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ". [שמות ט"ז, ט"ז]

על פי מקור זה: מתברר  כי היו מבני ישראל שלקטו יתר על המידה את המן והיו שלקטו מעט, אך כאשר הגיעו לביתם ומדדו בעומר, איש, איש מה שלקטו- התגלה שזה שהרבה ללקוט ,לא היה לו יותר מהמידה של עומר לגולגולת אשר באוהלו ואילו זה שלקט מעט מידי- לא החסיר דבר מעומר לגולגולת וזה היה נס גלוי.

לזכר אותו מזון בכמות של "עומר לגולגולת"- כאשר עם ישראל הגיעו לארץ נצטוו להביא עומר שעורים- כקורבן הודיה לה' על השגחתו עליהם במדבר ,בכך העם הביע  בתפילתו - את המשך השגחת הבורא בהווה ובעתיד.

לעניות דעתי, מצווה זו נועדה: בנוסף להביע תודה לקב"ה על כך שמסייע לכל יהודי - בהצלחת היבול , דואג למזונו היום - יומי ומספק לו גם פרנסה.

הבעת שמחה על כך שבתום ימי עמל ועבודת האדמה -  סוף, סוף ישנו  תוצר מבורך ואין הדבר מובן מאליו.

כמו שאומר דוד המלך:

"הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה--    בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.

 הָלוֹךְ יֵלֵךְ, וּבָכֹה --    נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע:

בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה --    נֹשֵׂא, אֲלֻמֹּתָיו". [ תהלים קכ"ו, ה- ו]

ועוד נאמר:

"אַשְׁרֵי, כָּל-יְרֵא יְהוָה --    הַהֹלֵךְ, בִּדְרָכָיו.

  יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, כִּי תֹאכֵל;     אַשְׁרֶיךָ, וְטוֹב לָךְ.    [תהלים קכ"ח]

כל קיום מצווה  גורם לשמחה, כמו שאומר שלמה המלך:  "מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב, שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם" [משלי ט"ו, ל]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי: מצוות  הבאת העומר  מראשית הקציר בזמן שעם ישראל נמצא בארצו - מהווה הבעת תודה לקב"ה על כל מה שסיפק לעמו במדבר וגם בקשה להמשך ההשגחה בהווה ובעתיד- לסיפוק צרכי העם בארצו, מעבר לכך יש להיזהר ממידת הגאווה הגורמת לשכחת חסדי ה'  בזמן שהיבול- גורם לאדם שמחה ונחת מעמל כפיו. 

יהי רצון  שנקיים את  ציווי ה' לעד: "וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל:  לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה.  [דברים ח, י"ח]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הבאת העומר למקדש/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הבאת העומר למקדש.

שיר מאת: אהובה קליין ©

בארץ מובטחת לעם

 מאת בורא עולם

 בזיעת אפם  עמלים

חמה מבשילה שיבולים.

עתה למקדש עולים

ראשית הקציר מביאים

שמחתם מרקיעה שחקים

עומר יגישו לכוהנים.

בחדרי ליבם זיכרונות

על לכתם במדבריות

מגש הכסף קיבלו

מלחם אבירים שבעו.

עתה נהנים מעמל כפיים

בזכות חסדי שמים

 בפיהם תפילת הודיה

לאלוקים המספק מחיה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת אמור [חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ירושת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ירושת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת אחרי מות- קדושים- הבטחת הארץ לישראל- בזכות מה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת אחרי מות- קדושים-

 הבטחת הארץ לישראל - בזכות מה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורים שלי על הפרשה:

ציורי תנ"ך/ עבודת הכוהן ביום הכיפורים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ צום יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכוהן מקטיר קטורת על מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ השארת העוללות לעניים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ישראל באחרית הימים.

ציור: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ירושת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

ציורי תנ"ך/ "ארץ עיינות ונחלים"/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"לא תעשו עוול  במשפט.."

השבת אנו קוראים את שתי  הפרשיות: "אחרי מות"  ו"קדושים".  ישנו קשר הדוק בין שתי פרשיות אלה.

בעוד שפרשת :"אחרי מות" בתחילתה מתארת את עבודת הכהן הגדול ביום  הכיפורים- שהוא היום הקדוש ביותר, פרשת "קדושים" מתארת  מצוות רבות שבין אדם לחברו - כשהתכלית  של עם ישראל היא- לחיות בקדושה.

פרשת קדושים מסיימת בנושא ירושת ארץ ישראל לעם ישראל:                       "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל- חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ.  וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם:  כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה עָשׂוּ, וָאָקֻץ בָּם.  וָאֹמַר לָכֶם, אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת-אַדְמָתָם, וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים.  וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין-הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, לַטְּמֵאָה, וּבֵין-הָעוֹף הַטָּמֵא, לַטָּהֹר; וְלֹא-תְשַׁקְּצוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף, וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי לָכֶם, לְטַמֵּא.  כו וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי". [ויקרא כ, כ"ב-כ"ו]

השאלות הן:

א] באיזה תנאי עם ישראל יזכה לרשת את ארץ ישראל?

ב] האם ישנם מקורות נוספים המוכיחים את  ירושת הארץ?

תשובות.

התנאי לירושת הארץ

התורה מציינת את התנאי הראשוני לירושת הארץ במילים:  "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל- חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ"

ע ם ישראל בהיותו העם הנבחר אשר קיבל את התורה כאיש אחד בלב אחד במעמד הר סיני - מחויב לקיים את מצוות התורה - הלכה למעשה וכל סטייה מהתחייבות זאת מעמידה את הבטחת הארץ לעם הנבחר - בסכנה.

רש"י מתייחס למילה:" וָאָקֻוץ בָּם". 

ההסבר: לשון מיאוס כמו המילים: "קצתי בחיי - כאדם" שהוא קץ במזונו"

בהמשך רש"י מביא את דברי תורת כוהנים: נאמר: " וְלֹא- תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ."

ארץ ישראל איננה יכולה לקיים עוברי עבירות, משל למה הדבר דומה? לבן מלך שנתנו לו מזון שאינו יכול להחזיק מעמד במעיו והוא מקיאו. באותו אופן גם ארץ ישראל איננה מקיימת אנשים שחוטאים.

לכן לדעתו של רש"י:  "וָאָקֻוץ"- המילה מקבילה למילה: "תקיא" לכן אם עם ישראל ישמור את החוקים והמצוות, הארץ לא תקיא  את יושביה היהודים, אך חלילה, אם עם ישראל  ילך בדרך הגויים - ה' ימאס בם כדוגמת האדם אשר קץ במזונו.

רבינו בחיי : שם את הדגש על הייחודיות  ומתבסס על שלושת המילים: "וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם"

הכוונה: שה' המיוחד מבטיח לתת ארץ מיוחדת לעם ישראל- שהם עם מיוחד. אין ה' משליט על עמו- לא כוכב ולא שרף ולא מלאך ,אלא עם ישראל שייכים לקב"ה  ואין הקב"ה  משייך עצמו לעובדי עבודה זרה.

עוד מוסיף רבינו בחיי: כי חכמת התורה מחייבת את העם היהודי להיות מובדלים במאכל, במשתה ובמלבוש ומתוך כך שעם ישראל דבק בתורה ומצוותיה - הגויים מגיעים לידי קנאה ומתוך הקנאה – מגיעים לידי שנאה. הראיה לכך: שרז"ל  טוענים: כי הר חורב- בו ניתנה התורה- נקרא בשם סיני- כי משם יצאה שנאה לעם ישראל.

 בהמשך רבינו בחיי מביא מדרש:

הקב"ה  מצווה לעם ישראל : להיות מובדלים  מעובדי הגלולים – ובתנאי זה הם שייכים לה' ואם חס ושלום אינם מקיימים את הציווי- הרי הם שייכים לנבוכדנצר ומרעיו.

עם ישראל חייב להתרחק מהחטאים ולקבל עליו עול מלכות שמים וזאת ,לעומת הגויים שכהו עיניהם מלראות את אור התורה והיות ולא קיבלו את התורה – הם מהלכים בחשכה והנביא ישעיהו אומר עליהם: "והיה במחשך מעשיהם"[ישעיהו כ"ט] סופם לגיהנום שנקרא: "חושך" כפי שכתוב [באיוב כ]"כל חושך טמון לצפוניו"

לעומתם, עם ישראל-זוכה לאור הגנוז אשר צפון לצדיקים לעתיד לבוא וזאת בזכות שקיבלו את התורה- הנקראת: "אור" כפי שנאמר: [בתהלים קי"ט]       "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי".

 הרב שמשון רפאל הירש מסביר: הארץ לא ניתנה לכנענים בירושה לנצח, אך הם משמשים "שומרי המקום עד שתבואו"[תורת כוהנים] לעומתם, עם ישראל בא להתנחל בארץ בקביעות ועל כן עליו להיזהר לא ללכת בדרכם של הגויים ואזהרה זו חלה על העם בכל רגע ורגע שהם חיים בארץ ישראל. שהרי התושבים הקודמים עשו את כל המעשים אשר ה' אוסר על בניו ולכן הם התקלקלו ונפערה תהום בין ה' לגויים ומאס בהם. ועל כן  עם ישראל ראוי  לרשת את ארץ כנען בשמירת חיי הצניעות בקרב משפחתם, אפילו בזמן שהיו בין המצרים ובתוך הכנענים ,זהו הייעוד המוסרי של עם ישראל שבו תלויה הירושה הנצחית  על הארץ הקדושה.

 הקב"ה הבדיל את בניו מכל העמים, שהרי ישנו מרחק עצום בין הגדולה הרוחנית והמוסרית שאלוקים דורש מבניו - לבין השפלות של העמים  אשר בסביבתם. הקב"ה  שואף לבנות מחדש את עמו ולחזור להקים את פסגות הרוח והמוסר של האנושות.

 מקורות  בדבר ירושת הארץ בתנ"ך.

להלן כמה דוגמאות:

א] "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן.  קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ.  וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים.  וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם". [בראשית כ"ח, א-ז]

ב] דוד המלך מזכיר את הברית אשר כרת ה' עם אברהם לגבי הבטחת הארץ- לישראל.

" דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ;    בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד.

 זִכְרוּ--נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר-עָשָׂה;    מֹפְתָיו, וּמִשְׁפְּטֵי-פִיו.

 זֶרַע, אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:    בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו.

 הוּא, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ;    בְּכָל-הָאָרֶץ, מִשְׁפָּטָיו.

 זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ;    דָּבָר צִוָּה, לְאֶלֶף דּוֹר.

  אֲשֶׁר כָּרַת, אֶת-אַבְרָהָם;    וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק.

 וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק;    לְיִשְׂרָאֵל, בְּרִית עוֹלָם.

 לֵאמֹר--לְךָ, אֶתֵּן אֶת-אֶרֶץ-כְּנָעַן:    חֶבֶל, נַחֲלַתְכֶם.

בִּהְיוֹתָם, מְתֵי מִסְפָּר;    כִּמְעַט, וְגָרִים בָּהּ.

 וַיִּתְהַלְּכוּ, מִגּוֹי אֶל-גּוֹי;    מִמַּמְלָכָה, אֶל-עַם אַחֵר".

  לֹא-הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם;    וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים.

 אַל-תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי;    וְלִנְבִיאַי, אַל-תָּרֵעוּ".[תהלים ק"ה, ו-ט"ו]

 ובהמשך דוד המלך מדגיש את התנאי לירושת הארץ:

" וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.

 בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ;

הַלְלוּ-יָהּ".[ שם  ק"ה, מ"ד- מ"ה]

ג] "וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  טו כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם. [בראשית י"ג, י"ד]

ד] ה' מבטיח ליעקב:

"וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק--לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ" [בראשית  ל"ה, י"ב]

לסיכום, לאור האמור לעיל: ארץ ישראל הובטחה לעם ישראל בהיותו העם הנבחר.

ההבטחה ניתנה עוד לאבותינו: אברהם, יצחק ויעקב- אך על מנת להבטיח את ירושת הארץ לישראל- עם ישראל חייב להיות מובדל מאומות העולם: בלבוש, משתה ומאכל, וכל מהלך חיי העם חייב להיות מושתת על ערכי התורה המוסר.

יהי רצון שנקיים את התורה ככתבה ולשונה ונזכה לחיות לעד בארץ ישראל -ודברי ישעיהו הנביא יתגשמו במהרה:

"וְהָלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ וּמְלָכִ֖ים לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ"׃ [ישעיהו ס, ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הבטחת הארץ לעם ישראל / שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הבטחת הארץ  לעם ישראל.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

דברי אלוקים חיים

למשה  גדול הנביאים

הבטחת הארץ הקדושה

משחר אבי האומה.

ארץ שזורה פנינים

מצוות חסדים וחוקים

חרותים על לב העם

המובדל מאומות העולם.

 מתרחק  מעבודת אלילים

 מלבושיו כבני מלכים

 מזונו מאכלים טהורים

 דרכיו דרכי קדושים.

 נוחל ארץ טובה

דבש  וחלב מזונה

מרוממת מכל הארצות

מקודשת איומה  כנדגלות.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  קדושים [חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מדינת ישראל באור התנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מדינת ישראל באור התנ"ך.

מאת: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עם ישראל שולט ועליון על כל האויבים/ ציירה:  אהובה קליין

(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ישראל באחרית הימים.

ציור: אהובה קליין (c)

יום העצמאות  בפתח, השנה בע"ה - אנו חוגגים יום  הולדת ה- 69 למדינתנו כמדינה עצמאית ,כפי שחזה החוזה הדגול-הרצל: "אם תרצו אין זו אגדה"

עתה כל הארץ  לובשת חג- הדגלים מונפים אל- על -בראשי הבתים, השמחה מרקיעה שחקים- הפארקים מתמלאים במטיילים מכל רחבי הארץ, ובכל פינה- עשן  מיתמר אל –על, הבשר על האש ,רבים מנפנפים ואחר כך סועדים- בטוב ובנעימים..

 זו הזדמנות ,מלבד החגיגות והשירים להתעמק גם בשורשים, נשאל את עצמנו: על מה בדיוק אנו חוגגים - האם ארץ ישראל היא באמת רק שלנו, בזכות מי ומה אנו יושבים בארצנו - על מה נשפך דם כה רב של בנינו –אשר חרפו נפשם בעד מדינתנו ?

התשובות לכך כתובות בספר הספרים באופן ברור לחלוטין , מתברר כי ארץ ישראל הובטחה כבר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת.." [בראשית ט"ו, י"ח]

מעניין כי לפני כן, בתחילת חומש בראשית שואל רש"י: מדוע התורה פתחה דווקא בסיפור בריאת העולם ולא במצווה הראשונה: "החודש הזה לכם"- שהיא פרשת קורבן הפסח הפותחת במצוות קידוש החודש-אשר נצטווו בה כלל ישראל?

ורש"י עונה: כי אלוקים אשר ברא את העולם ,הוא ברצונו מחליט למי נותן את ארץ ישראל!

ואם יאמרו הגויים לעם ישראל :ליסטים אתם שכבשתם את ארצות שבעה גויים, מיד עונים להם עם ישראל: הקב"ה ברא את כל העולם והוא מחליט גם על ארץ ישראל למי ייתנה, כשרצה נתן לשבעה גויים וכשרצה החליט לתת את הארץ לעם ישראל. ולכן הארץ ניתנה ביושר ובדין מאת ה'.

אך לא בכל מחיר!

ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל, בתנאי - שישמור תורה ומצוות כפי שנתחייב במעמד הר סיני-כאיש אחד בלב אחד: "נעשה ונשמע"

זה התנאי החשוב על שמירת ארץ ישראל המשמש כיום בית  לאומי לעם הנבחר , רק כך תוכל להישמר לעד, כמו שנאמר: "ושמרתם את כל חוקותיי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ.." [ויקרא כ, כ"ב]

למה הדבר דומה? לאדם אשר שוכר דירה ובעל הבית עורך אתו חוזה, כל עוד הדייר מקיים את כל התנאים שבהסכם, הוא רשאי להמשיך לדור בדירה, אך אם הוא מפר את החוזה, בעל הבית ינקוט נגדו הליך משפטי- למען יפנה את המקום  במהירות המרבית.

ארץ ישראל היא ארץ מיוחדת, בכך שהיא קדושה, לעומת יתר הארצות שבעולם.  באמצעות מצוות רבות שתלויות בארץ שלא ניתן לקיימם  במקומות אחרים-אלא רק בה.

[כגון: מצוות שמיטה, ביכורים, מעשר, תרומה.]

ארץ ישראל- שונה מכל הארצות כפי שנאמר: "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקתה ברגליך כגן ירק: והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה- מים: ארץ אשר –ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" [דברים  י"א, י"א-י"ג]

כלומר ארץ ישראל תלויה במטר ולא במעיינות, והגשם יורד- בתנאי שעם ישראל מקיים את המצוות, כפי שנאמר: "והיה אם שמוע תשמעו אל- מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם...ונתתי מטר ארצכם.." [שם י"א, י"ג-כ"א]

וכאן נאמר:" ארץ זבת חלב ודבש"

ישנו רעיון מאד יפה  מפי הגאון רבי מאיר שפירא: חז"ל למדו אותנו כלל:  "היוצא מהטמא- טמא: היוצא מן הטהור-טהור"[בכורות א.ב]אך חלב ודבש הם שונים :החלב מגיע מהדם שהוא טמא: "דם נעכר ונעשה חלב" למרות זאת החלב הוא טהור,

גם הדבש הוא טהור למרות שנוצר על-ידי הדבורה- שהיא בעצמה טמאה, זוהי המשמעות המיוחדת של :"ארץ זבת חלב ודבש"

במדרש  נאמר:" חביבה ארץ ישראל שבחר בה הקב"ה "

בתנחומא  נאמר: "חביבה עלי ארץ ישראל שקידשתי אותה מכל הארצות"

עם ישראל שונה מכל העמים כפי שנאמר: "והייתם לי קדושים, כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן-העמים להיות לי"[ויקרא כ כ"ו]

ומדוע נקרא הר סיני בשם זה? מפני שמשם ירדה שנאה לעולם.

רבינו בחיי מביא את דברי המדרש: עם ישראל מובדל מיתר העמים , בתנאי שאינו עוסק בעבודה זרה, אך אם אינו מתרחק מעבודת האלילים, אזי משתייך לנבוכדנצר ומרעיו.

בכך שעם ישראל מקבל על עצמו עול מלכות שמים-זוכה לאור הגנוז לצדיקים ואילו הרשעים גורלם להיות בחשכה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: כדי לשמר את מדינת ישראל כבית לאומי נצחי,    העם חייב לקיים את התורה הלכה למעשה ככתבה ולשונה ובכך, כעם נבחר בידי ה', ראוי לאחוז במדינתו כל עוד ילך בדרך מקודשת זו.

הדבר דומה לבן מלך הגר בארמון אביו ועל כן הוא חייב להתנהג בקדושה. כך עם ישראל- בני מלכים  לעיני אביהם שבשמים.

חג עצמאות שמח!

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ היולדת וקרבנותיה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ היולדת וקרבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין(c)

הטכניקה: שמן על בד.

  " וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת--אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן".

[ויקרא י"ב, ו]

Biblical paintings by Ahuva Klein

The mother -in- law brings the sacrifices before

the Choen

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)